>> על התדר: אנשי התדר מסבירים מה הופך אותו למקום האהוב בעיר // פרויקט מיוחד

1. בוא נתחיל מהסוף: התדר לא נסגר. הוא גם לא עומד להיסגר. והוא לא ייסגר בקרוב. אנחנו לא שם.הידיעות הנרגשות על מכירתו של בית רומנוליזמי נדל"ן ועל התוכניות להפוך גם אותו לקומפלקס מגורים יוקרתי היכו רבים בתדהמה ובזעם, נדבך נוסף בתחושה שהעיר נמכרת לכל המרבה במחיר ושכל הדברים שהופכים אותה לעיר שהיא – נרמסים בדרך. זה עשוי לקרות בסופו של דבר גם בבית רומנו, אבל יש זמן, יש בירוקרטיה, יש מגעים בין העירייה לבעלים החדשים, וכל זה עשוי לקחת כמה שנים. אז התדר כאן. אפשר להתקדם.

2. ואם יש משהו שמתקדם – זה התדר. מה שהתחיל בקיץ 2010 הרחוקה בתור פופ-אפ רותח לשלושה חודשים של שלומי זידן, דרור שר, איתי דראי וצח בר, עם פוקוס טוטאלי על מוזיקה, תקליטנים ורדיו, הלך והתפתח ובעיקר התקדם ללא הרף, פיתח שת"פ עם מפעלות שחר סגל ואייל שני, הגיע לבית הקבע הנוכחי שלו ב-2015 ומשם המשיך להתקדם עד למעמדו הנוכחי כמוסד התרבות החשוב ביותר בתל אביב. זו אמירה שנשמעת אולי מעט מוגזמת בעיר שפועלים בה מוסדות כמו מוזיאון תל אביב, הבימה והבארבי, אבל אפשר לעמוד מאחוריה בקלות. הנה, תראו.

3. תצוגת הכוח של התדר אתמול (חמישי) במסגרת אירועי הלילה הלבן, עם ההשתלטות המרשימה שלו על מוז"א בתוכנית רחבת יריעה שכללה הופעות נדירות, תקלוטים מפתיעים (מאד פרופסור!), מיצגים, התערבויות אמנותיות וכל אספקט אפשרי של התרבות העירונית, הדגימה יופי יופי את האיכות הכי בסיסית של התדר כעיר מקלט לשוחרי הקולטורה הצעירים של תל אביב. גם מי שלמד להחמיץ פניו מול עוד לילה לבן ועמוס מדי בעיר התקשה להתנגד לכוח המשיכה של הליינאפ. הדיווחים שהצטברו משם הבוקר מעידים שהתחולל שם עוד נס מבית היוצר של התדר. מי שלא בא הפסיד. אני לא באתי.

על התדר: עוד סיפורים ממתחם רומנו
>> השירותים הסודיים של שוזין והגג הפרטי של יוני שרוני
>> הספוט של מפיק מתחם רומנו והבורקסים מאמפם של אוטרקי
>> הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן

4. התדר הוא מקום שאפשר לא לבוא אליו. אני חושב שלא באתי לתדר המון פעמים. הפקות הענק שמתרחשות במקום אחת לכמה חודשים הן ברומטר מצוין לכל מה שמגניב ברגע ובזמן הזה, החל מהפעם הראשונה שהמקום אירח את זהבה בן לחפלה של שישי בצהריים והראה כמה שמחה תל אביב לחבק מוזיקה מזרחית ועד ללגיטימציה שסיפק אתמול ללילה הלבן. ומה שחשוב זה שהוא נמצא שם כאופציה. תמיד. אני מגיע אליו דווקא כשלא קורה בו שום דבר מיוחד. דווקא אז קורים בו הרבה דברים מיוחדים. פשוט לשבת שם ולשתות משהו, לעלות אל הרומנו ולנשנש משהו, לעבור ברפי ולרקוד קצת. אפשר גם לא לבוא.

5. לבית רומנו יש אנרגיה אדירה. המבנה בו השתכן התדר הוא זירה בלתי פוסקת של התרחשויות, שיתופי פעולה, פופ אפים חדשים ומקומות קבועים שחוסים תחת כנפיו של התדר ונהנים מכוח המשיכה שלו. זרימת האנרגיה הזאת, כשלא ברור מאיזו נישה או חנות במתחם תקפוץ עליך ההפתעה הבאה, מאפשרת לתדר להתחדש בלי הפסקה ולהרחיב את המנעד שלו. פעם אמרו שזה מקום של היפסטרים. בזמן מגפת הקורונה הוקם שם חמ"ל "תרבות של סולידריות" וכל אנשי המתחם נרתמו לעשייה חברתית, פעולות מחאה ואריזת תרומות מזון. האנרגיה הזאת לא נשארת רק בתדר הזה. היא מתפשטת בכל רחבי העיר.

>> הרגע שספי ציזלינג לא ישכח והרגע בו פיקאצ'ו רב מכות
>> קיד קוקו מוצא את מערכת הסאונד המושלמת וזיו את עצמה
>> מופע הקאת הרחוב של כהן והנקודה הכי טובה לצילום בבית רומנו

6. העיר, בנקודת הזמן הזאת, לא יכולה בלי התדר. יש אנשים שקוראים לו "המתנ"ס". אני מכיר מישהו שמזמין לשם חברים "להיפגש בסלון שלי". הרבה אנשים בלי סלון בבית יש בתל אביב. מעט מאוד בתים לתרבות עכשווית בועטת יש בתל אביב. השילוב הזה מייצר מפץ של התרחשויות מתוכננות וספונטניות ברחבי המתחם, לא כולן קשורות לתדר במישרין אבל כמעט כולן בהשראתו ובהשפעתו. והנה, גם בלילות שבהם העיר מתה – התדר חי. הוא עושה מקום לכל מי שבתדר. כל כך הרבה אנשים מכוונים לתדר הזה.

7. הטענה שהתדר הוא המקום הכי חשוב בעיר זקוקה לכאורה להוכחות. אני יכול לשלוף את רשימת ההופעות וההפקות שעלו שם בשנים האחרונות, והיא תהיה מרשימה, אבל היא לא תוכיח שום דבר. אנחנו יכולים להציג את נבחרת המוחות המרשימה שעומדת מאחורי התדר,וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בפרויקט הזה, אבל גם זה כשלעצמו אינו מהווה הוכחה. הדרך היחידה להוכיח כמה הוא חשוב לעיר הזאת היא פשוט להגיע לשם שוב ושוב ולהיווכח. אין טעם להסביר את הקסם החיוני הזה. אפשר רק לומר תודה שהוא כאן.

• תדר
• ❤ תל אביב
• טור עורך
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 902 // על התדר

1. חור בשחור

חנות התקליטים של אלי נתן בשלמה המלך כבר רחוקה מימי הזוהר שלה בתחילת שנות האלפיים, כשהיה אפשר לשלוף שם פנינים אזוטריות מכל העולם עם מדבקה של ארבעה שקלים שדבוקה לקרטון של העטיפה כל כך חזק שצריך להיות מנתח מוח כדי להפריד ביניהם. לחור הולכים בתחילת שבוע כשהארגזים החדשים עוד על הרצפה, לפני המיון למדפים, וקצת שמחים וקצת מודאגים כשמגיע חבר שעלול להביא את השליפה של היום לפניך. אבל מעל הכל, החור זה אלי, איש אנטיפט עם לב זהב (בוא נתפשר על נחושת) שכיף להריץ איתו צחוקים על כל נושא בעולם. והמדבקות, אחרי שמנסים להוריד אותן עם מצית, פן, טרפנטין וכל חומר אחר ידוע לאדם, מגלים שתקליט נדיר עם מדבקה של ארבעה שקלים מהחור רק מוסיף לו אופי וסיפור.שלמה המלך 5

2. וינטג'

מספיק לעבור בדלת של חנות הרהיטים בעולי ציון כדי להרגיש סקנדינביה. תומר מביא רהיטי וינטג' מדנמרק משלב אותם בפיסים מדירות ומשרדים של אספנים בארץ ומצליח להעמיד חנות ברמה בינלאומית בשוק הפשפשים שרוב החנויות שהיו בו הפכו כבר מזמן לבר-מסעדה. גם אם לא קונים כלום (וזה קשה) לשבת לשתות קפה עם תומר ומשה, מוקפים באובייקטים מושלמים מחצי המאה האחרונה, זאת תמיד חוויה ששוטפת את הגוף באנרגיה וזורקת אותך להתמודד עם המזרח התיכון שבחוץ קצת יותר חסין.עולי ציון 13

3. ברבוניה בר

חדר עץ קטן וחשוך בצד האפל של בן יהודה הוא עדיין הספוט האהוב עלי להעביר בו שבת בצהריים. ברבוניה בר הוא מקום שאם מרגישים בו איזשהי היררכיה, היא תולדה רק של כמה שנים שרפת בו על כיסא בר. יהיו כאלה שיגידו שמאז שעזרא הלך זה כבר לא אותו דבר, והצדק יהיה איתם כמובן, אבל הקוביות לוקוס לעד ישבו מושלם ליד בירה והוייב דבוק שם לקירות. חוץ מזה שתמיד כיף להיזכר שבעיר של טרנדים והייפ, המקום שמרגיש הכי טבעי ונכון נראה ומתנהג כמו פאב של קיבוץ.בן יהודה 192

4. טריאנגל

קצת פדיחה לעמוד בחוץ מוקף בילדות בנות 16 שמחכות ל"דרופ" החדש, אבל חנות בגדי הוינטג' הכי טובה בעיר שווה את המבוכה. הדגש כאן הוא על אייטיז-ניינטיז על הצד הספורטיבי יותר (תודה לאל חלפו הימים של חולצות סבנטיז עם צווארונים שפיציים), וגם כאן זה הכל עניין של תזמון. הפריטים הטובים נעלמים מהקולב כמה שעות אחרי שהם עולים עליו, אז הטריק הוא לקפוץ לעיתים קרובות ולקוות לעקוץ. המעבר לסנטר לפני כמה חודשים קצת הרס בעיני את הקסם, אבל אני איש קשה.קינג ג'ורג' 69

5. הלפר ספרים

פסאז' קטן באלנבי מוביל למבוך שמכוסה בספרים מהריצפה עד התקרה, זאת כבר התחלה טובה. למרות תחושה של כאוס מוחלט ושיטת תמחור הזויה ומעצבת (למה לתמחר עם אותיות, כשכל אחת מסמלת מחיר, ולא פשוט לרשום מחיר על הספר?), הרבה מספרי האמנות והעיצוב שמככבים בספריה הפרטית שלי נשלפו משם אחרי סשנים עמוסי אבק. אז נכון שאפשר כבר מזמן למצוא הכל באינטרנט ולעיתים קרובות אפילו במחיר יותר טוב, אבל כמו בחנויות תקליטים אין תחליף לנבירה האינסופית ולמקלט שהלפר עם המזגן המקרטע מספק כשהעיר בוהקת ולוהטת בחוץ.אלנבי 87

>> בלי גבוה ונמוך. העיר של שף מושיקו גמליאלי (בר 51)
>> חומוס פיוז'ן? למה לא. העיר של מתי נקש (גברת קוטייאו)

• העיר שלי
• תדר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 902 // על התדר
• חור בשחור
• בר ברבוניה

מיכאל כהן

מי אני ומה אני לתדר?
מיכאל כהן, אמן היפ הופ, חבר משפחה מורחבת, זוכר אותו שהיה כזה קטן.

מתי הכרתי את בית רומנו?
הכרתי אותו כשהתדר עבר לשם לראשונה.

מה הספוט הכי אהוב עלי בבנין ולמה?
נואיבה או על הבר במסעדת רומנו. מקומות אידאלים לשבת בהם ערב שלם במקום אחד, ולפגוש המון אנשים מתחלפים.

על התדר: עוד סיפורים ממתחם רומנו
>> השירותים הסודיים של שוזין והגג הפרטי של יוני שרוני
>> הספוט של מפיק מתחם רומנו והבורקסים מאמפם של אוטרקי
>> חוויית ההדוניזם של תאי רונה ואהבת הנואיבה של Xen ועדן

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
לא נעים להגיד אבל ההופעה/מסיבת יומולדת שעשיתי ברפי לפני שנתיים. היה כאוטי לגמרי, מלא מיץ גת וג׳ין, חירמונים על הרחבה, כל המרכיבים.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בבית רומנו?
לא מזמן הקאתי מול כולם מחוץ לתחנת רדיו, זה נחשב? זה היה כמו מופע רחוב.

מנת האוכל האהובה עלי בבית רומנו?
שווארמה דג – הבחירה של העם.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
שהכול מאוד קרוב והאופציה לעבור לעוד מקום תמיד נמצאת (למרות שאני לרוב תמיד נשאר פשוט בבית רומנו).

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
מתי כספי עושה את ארץ טרופית יפה.

אריאל עפרון

מי אני ומה אני לבית רומנו?
צלם הבית מאז שהתדר הורידו עוגן בבית רומנו.

מתי הכרתי את בית רומנו?
2013, בהופעה של התפוחים בתדר.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
איך אפשר לבחור? היו כל כך הרבה. אביתר בנאי, טוני אלן, מרכוס ואלאיי, שלמה גרוניך, המחווה לפורטיסהד, סופ"ש דקמאנטל. וזה רק מה ששלפתי מהראש. אולי צריך משאל כזה בטיים אאוט…

>> הרגע שספי ציזלינג לא ישכח והרגע בו פיקאצ'ו רב מכות
>> קיד קוקו מוצא את מערכת הסאונד המושלמת וזיו את עצמה
>> הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בבית רומנו?
סוד כמוס לפרה ולסוס.

מה הספוט הכי אהוב עלי בבניין ולמה?
תלוי. בתור צלם – המרפסת שמשקיפה לקהל, בתמונה אחת משם אפשר להבין מה קורה בבניין בכל רגע נתון. בתור אורח – הנויאבה, שנותן מענה לאנשים כמוני שאוהבים חדרים קטנים עם סאונד מעולה ודיג'ייז/סלקטורים מהטובים בארץ.

מנת האוכל האהובה עלי בבית רומנו?
ראגו עם טחינה וחתיכה חלה בצד. כל העולם במנה אחת.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
זו שאלה ששואלים חיילים בחופשת סוף שבוע, לא מתאים לכם טיים אאוט.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן.
פסטיבל הוקרה לתדר/רומנו – מיטב הדיג'יים ואמני ישראל במחווה למקום ששינה את פני התרבות בתל אביב.

• תדר
• ❤ תל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 902 // על התדר
• בית רומנו
• מיכאל כהן
• צילום

ספי ציזלינג

מי אני ומה אני לתדר?
מוזיקאי, יוצר, חצוצרן וסלקטור. מופיע ומתקלט בבית רומנו, ולאחרונה גם מייעץ בנושא תוכן אומנותי מפעם לפעם, בעיקר סביב הליין המפואר "ג'אז זה מגניב" שרקח אחי וחברי צח בר. בנוגע למה אני עובר בית רומנו – או יותר נכון לכל האנשים שהופכים את בית רומנו למה שהוא – זה לא מתפקידי לומר.אני מקווה שעד עכשיו למן היום הראשון וגם בעתיד הבא עלינו לטובה, המקום הזה על אנשיו ייראה בי כשותף להגשמת חלומות, חלק מהמשפחה ומהאנרגיה המדהימה שהמקום הזה מייצר.

מתי הכרתי את התדר?
מהיום הראשון.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
כל פעם שאני נכנס בדלתות המפעל הזה, ואני בכוונה משתמש במילה מפעל, אני נפעם. נכון לרגע זה, חנות התקליטים וחדר המוזיקה נואיבה הוא הספוט שלי. אני יכול להיות שם כל היום, בקלות. גן עדן של מוזיקה, קירות עץ, סאונד ותקליטים כמובן.

על התדר: עוד סיפורים ממתחם רומנו
>> השירותים הסודיים של שוזין והגג הפרטי של יוני שרוני
>> הספוט של מפיק מתחם רומנו והבורקסים מאמפם של אוטרקי
>> חוויית ההדוניזם של תאי רונה ואהבת הנואיבה של Xen ועדן

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
הו! היו לא מעט, וטוב שכך.אחד מהם בטוח היה בערבי הפסנתר השיכור ברומנו. השעה מאוחרת ביותר, ופתאום בחור שרירי עם כיפה שהתגלה כחזן עולה לשיר "ונתנה תוקף" יחד עם חברי ניתאי הרשקוביץ, באמצע ג'אם ג'אז-פאנק הזיות. זה היה חתיכת מאורע.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
מתוקף העובדה שבבית רומנו יש תוכן אינסופי כבר שנים, זכיתי לראות ולהשתתף בכמה אירועים שהעיר לא ראתה כמותם.קשה לדרג, אבל אני יכול לומר שבאופן אישי יש שניים שאקח איתי כל חיי. האחד הואהופעה שלי, שהייתה מוקדשת למוזיקה של דונלד בירד בחגיגות 80 שנים ללייבל הג'אז Blue Note. בסוף ההופעה עלתה מקהלה להצטרף אלינו על הבמה, וברגע שהם התחילו לשיר השמיים נפתחו והתחיל גשם. אני בצמרמורת רק מלהיזכר בזה. השני היהלראות מהקהל, ואחר כך לעלות לנגן עם טוני אלן, המתופף הניגרי שבמו ידיו ורגליו המציא את האפרו ביט. זה היה רגע שלא אשכח ופסגה אישית מהמעלה הראשונה.בטוח שלא ציינתי פה עוד אלפי רגעים שיצוצו בזיכורני ברגע שאקרא את הכתבה.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
שאלה קלה – פיצה.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
שהכל במרחק הליכה.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
שאלה כואבת, כי הרבה אמנים לא יגיעו בעתיד הקרוב, אז אענה במשאלת לב:הלוואי שכל האמנים הכי cutting edge בעולם הערבי שמסביבנו, ויש כאלה, יבואו להופעה פה.הייתי שמח לשבת איתם על פיצה אחרי הסט ולדבר על החיים.

מיכאל ליאני

מי אני ומה אני לתדר?
עבדתי בחברה קרוב לשבע שנים. הפקתי והקמתי ירידי פרינטים ואמנות במתחם.

מתי הכרתי את התדר?
מאז הקמתו.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
הנואיבה. זה מרגיש כמו מפלט מההמון, תמיד נעים, עם מוזיקה טובה וגם יש את קובי.

>> קיד קוקו מוצא את מערכת הסאונד המושלמת וזיו את עצמה
>> הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן
>> מופע הקאת הרחוב של כהן והנקודה הכי טובה לצילום בבית רומנו

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
״פרנקופיליה״- שיתוף פעולה בין מוזיאון תא והשגרירות הצרפתית לסוף שבוע מטורף של אמנות ומוסיקה.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
TootArd.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
במסיבת פורים השנה פיקאצו רב מכות.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
לברק מפוסל!

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
שאין לדעת מה הוא יבא איתו.זה הקסם של תל אביב, ולמתחם רומנו יש חלק משמעותי מאוד בתרבות התל אביבית.אני מקווה שכל השינויים הכלכליים והנדל"ניסטים בעיר לא ייקחו ממנה את הקסם, כי זה לקראת.

• תדר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 902 // על התדר
• ספי ציזלינג
• בית רומנו
• אמנות

זיו

מי אני ומה אני לתדר?
מוזיקאית וסלקטורית בת 26 מירושלים. בית רומנו מהווה לי בית מגיל עשרים, כשעברתי מירושלים לתל אביב. המתחם פתח עבורי עולמות שהייתי צמאה אליהם, החל מסלקשיין ועד קולינריה. במתחם ניגנתי את סט התקליטים הראשון שלי וטעמתי לראשונה את השילוב האלוהי של חמאהומרווה. הכל קרה במתחם הזה מבחינתי, ואם אני אי פעם אבודה בתוך העיר אני יודעת שאני יכולה להגיע לבית רומנו ולמצוא שם חברים טובים, סלייס פיצה ובסוף, גם את עצמי.

מתי הכרתי את התדר?
כשהייתי בת 17 הצלחתי להתפלח לתערוכה של חברים מירושלים דאז – Brothers of Light. הרגשתי גדולה מאד, והתרגשתי למראה של הרדיו, ששודר אז מתוך וואן. גם השתדלתי לא להתבלט, כי פחדתי שיתפסו אותי ויגלו שאני קטינה.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
הנואיבה – אהבתי את הספוט הזה בכל הגלגולים שלו (בתור חנות התקליטים בברלי, ולאחר מכן פופ-אפ שנקרא הטייט). יש שם אנרגיה ממש טובה, חוויתי שם תקלוטים ששינו אותי. סט התקליטים הראשון שלי היה שם עם עופר טל, שגם תקלטתי איתו אתמול, באירוע הלילה הלבן במוזיאון. סגירת מעגל מהממת.

על התדר: עוד סיפורים ממתחם רומנו
>> השירותים הסודיים של שוזין והגג הפרטי של יוני שרוני
>> הספוט של מפיק מתחם רומנו והבורקסים מאמפם של אוטרקי
>> חוויית ההדוניזם של תאי רונה ואהבת הנואיבה של Xen ועדן

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
הופעה של איזה פריק, ״ססמי״, בנואיבה לפני שלוש שנים. מדובר בדמות שמופיעה במסיכה וסווטשירט פוקס כתום, ועושה מוזיקה ממש מוזרה. הוא/היא היו ממש מוזרים, לא אמרו לאף אחד שלום, ישבו באולפן ושתו פפסי דרך המסיכה. הופעה מוזרה, לא ממליצה על האמן הזה (הערת המערכת: אל תיפלו בפח, ההזיה הזו מצוינת).

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
מלך הקסטות הראשון, התרגשתי כמו כלה ביום חתונתה. הייתי בכל ההופעות וצרחתי את המילים לכל השירים.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
הדג הכבוש – עונה על כל הצרכים שלי!

מה אני הכי אוהבת בלילה בתל אביב?
לטייל באמפם שעה ובסוף לא לקנות כלום.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
אני לא ממש אוהבת הופעות עד שאני אוהבת אותן, אז השאלה הזו לא בשבילי.

קיד קוקו

מי אני ומה אני לתדר?
אני רועי בן צבי, דיג׳יי תחת השם קידנפה קוקו.אני אחראי על התוכן המוזיקלי במסעדת רומנו.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
מסעדת הרומנו כמובן. מערכת הסאונד מהטובות העיר, מקום שמאפשר קיום משותף לסאונדים וסגנונות שלא בהכרח היו יכולים להתקיים במקום אחר.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
דיג׳יי ספינה ברומנו.

>> הרגע שספי ציזלינג לא ישכח והרגע בו פיקאצ'ו רב מכות
>> הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן
>> מופע הקאת הרחוב של כהן והנקודה הכי טובה לצילום בבית רומנו

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
סטייק בר ים.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
ההופעה של מלך הקסטות, אבל הזוי בקטע טוב.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
את המסיבות במסעדת הרומנו.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
Shabjdeed – ראפר פלסטינאי מוכשר מאוד.

• תדר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 902 // על התדר
• ❤ תל אביב
• בית רומנו