Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

טיפקס

כתבות
אירועים
עסקאות
איזו הפתעה נעימה. מסיבת הפתעה (צילום: יוטיוב/הפודיום)

הסכתו ושמעו: 16 פודקאסטים ישראלים מומלצים לכל בעל אוזניים

הסכתו ושמעו: 16 פודקאסטים ישראלים מומלצים לכל בעל אוזניים

איזו הפתעה נעימה. מסיבת הפתעה (צילום: יוטיוב/הפודיום)
איזו הפתעה נעימה. מסיבת הפתעה (צילום: יוטיוב/הפודיום)

נדמה שכולם הצטרפו כבר לספורט הלאומי ופתחו פודקאסט, אבל גם בין אלפי ההסכתים שבשטח, ישנם כמה שמתבלטים מעל לכולם. המשעשע, הפוליטי וזה שלימד אותנו איך לעשות דברים - אלו הפודקאסטים הישראלים הכי מומלצים למי שמחפש משהו טוב לשמוע

17 בנובמבר 2025

לא צריך הרבה – רק מיקרופון, מכשיר הקלטה וזמן פנוי. פורמט האודיו הכל כך נגיש הפך לרדיו החדש כבר מזמן, ונדמה שעוד לא עברו הימים בהם כל אדם שני משיק פודקאסט, מצליח פחות או יותר. אבל ישנם כאלו ששווים את הזמן שלכם במיוחד, לכן אספנו רשימה של פודקאסטים מומלצים במיוחד בעברית, לכל מי שיש לו רק אוזניות וזמן פנוי.

טיפקס: חיים בלאפה

תומר קריב ודור סער-מן כבר ייצרו את הסוג הזה – פוד קצר, קלאסי לבינג' האזנה, נוח לעיכול ומעניין מאוד. הקודם שלהם היה על ישראל והאירוויזיון ("כאן זה לא אירופה"), והשנה הגיע תורה של להקת טיפקס – והסיפור המטורף והכל כך ישראלי שלה. קריב וסער-מן הם שני אנשים שנושמים את המוזיקה העברית (כל אחד בדרכו), והצליחו לייצר תוצאה נפלאה. בדרך, תנו צ'אנס גם ל"אריק – רגל פה, רגל שם" של קריב. אולי אפילו תגלו משהו חדש על הזמר הלאומי שלנו.

מה יש בזה

אחד הפודקאסטים הוותיקים בישראל (עוד לפני שלכל בן אנוש היה פוד אחד לפחות), וכזה שמחזיק מעמד גם במעבר דרך מיזמים שונים (מי עוד זוכר את "רלוונט" ז"ל?), הוא מצליח להישאר אותנטי, מצחיק ומעניין. אלעד יצחקיאן וקובי מלמד מובילים פורמט ברור וקשיח, שמצליח לדוג סיפורים מדהימים מכל העולם. פייבוריט אישי שלי? בשתי מילים – מילי ונילי.

הפעם הגזמתם

פודקאסט ללא גבולות וכמה טוב שהוא כזה. הזוג אריאל וייסמן ורחלי רוטנר היו קשורים ביצירות רבות בתרבות הישראלית (ובקרוב וייסמן ומג'ר בסדרת הטלוויזיה "ילדחרא"), אבל זו כנראה היצירה הכי טובה שלהם – פוד שלא מחשבן לאף אחד, שמחפש להתעמת ולמתוח גבולות, ולהגיד את הדברים שלא נעים להגיד. סוג של שחרור נהדר מהתקופה ממשטרת השיח שאנחנו חיים בה. בשביל זה יש פודקאסטים.

השעשועון של גבע אהרון

היוזמה העצמאית של התסריטאי ופריק תעשיית הסלבס המקומית עלתה השנה ליגה – "השעשועון" עבר לתאגיד, וכתוצאה מכך בקרוב גם תעלה עונה חדשה עם דמויות חדשות. בינתיים, אפשר להתרפק על הפרקים שהיו עד הנה – וגם ליהנות מהתוספת החדשה, שהיא הפרק היוצא מן הכלל עם רבקה מיכאלי. אישה שפשוט אי אפשר לסרב לה, ופוד מוצלח וגאוני לחובבי הז'אנר.

הקרנף

כי פשוט אי אפשר לדבר על פודקאסטים בעברית, בלי לדבר על אחד הפודים הכי מצליחים שיש. יואב רבינוביץ' הגדיר מחדש את הפודקאסט, במידה רבה, והפך למקום שאליו הולכים הישראלים כדי לנסות למצוא פשר במציאות לא הגיונית. שנים חיפשנו ג'ון סטיוארט מקומי, ואולי הוא בכלל בא אלינו בצורה של פוד קצר, מוטרף, מצחיק – אבל גם חכם. כי גם אם אתה לא מסכים או מוקרנג', פשוט אי אפשר להפסיק לשמוע, וקשה שלא לראות את כת הקרנף שהתפתחה מסביב.

נחל עוז – המוצב שהופקר

במעבר חד? הוכחה שלפעמים גם פודקאסט יכול להיות גם יצירת מופת. מוצר נדיר יחסית בעברית של פודקאסט סיפורי (ולא קבוע, יומי או שבועי, כמו רוב הפודים שמצליחים) – רק חמישה פרקים, אבל נגיעה ישירה בטראומה של ה-7.10. העיתונאיות המוערכות קרן נויבך וצליל אברהם צללו לתוך הסיפור הקשה והכואב של מוצב נחל עוז, שם התקיים הקרב עם מספר האבדות הרב ביותר לצה"ל בטבח שבעה באוקטובר. אי אפשר שלא לעצור את הנשימה, ונויבך ואברהם יודעות גם לספר את הסיפור היטב.

רצח בקומה השנייה

ואפרופו "נחל עוז", הנה עוד דוגמא לפודקאסט שבא לספר סיפור: הפעם מדובר בעיתונאית גלי גינת, שבחמישה פרקים מגוללת את הסיפור הדי מדהים של משפחת אבו ג'ליל – הראיות לרצח, האישום וגם הניסיון להילחם בהרשעה – ולפתוח מחדש את התיק. סיפורים שבדרך כלל רואים רק בחו"ל (או בטלוויזיה), מגיעים גם למדיום ההאזנה – וזה יוצא מצוין.

אצל קלצ'קין

אחד האבסורדים הגדולים סביב העידן שבו אנחנו חיים הוא הפער – מצד אחד אנחנו חיים בעולם של סיפוקים מהירים, טיקטוק וקצב גבוה; ומצד שני גם יכולים לעכל הרבה יותר שיחות ארוכות ומעמיקות. דוגמא מצוינת לכך היא הפוד הזה של אריאל קלצ'קין – ששרד גם את ימיו ב"רלוונט", חזר ל-EPGB ולמרות ירידה בקצב הפרקים, נשאר איתן באיכותם. הפרק האחרון עם שולי רנד לבדו יזכיר לכם כמה שווה להאזין לשיחות מעמיקות ושורת האורחים המעניינים שראוי להאזין להם.

איך לעשות דברים

עונה שנייה כבר באוויר, ושיר ראובן ממשיכה לתת בראש עם אחד הפודקאסטים הכי כנים וחשופים שיש בסביבה, בו ראובן פוגשת אנשים מיוחדים שמלמדים אותה… איך לעשות דברים. זה נשמע פשוט, אבל הביצוע מושלם ודרך ההומור המצוין שלה, והפורמט החמוד (שמבוסס על מדור שראובן כתבה בעיתון הזה בעבר), היא מצליחה להגיע לרבדים מדהימים עם שורה של אורחים שלכאורה תמיד שמענו – אבל לא שמענו ככה. משהו בשילוב שבין הציניות לאמפתיה של ראובן הופך את הדיאלוג לקסום במיוחד, אישי יותר, ובעיקר יוצא מהשבלונה של "ראיון בפודקאסט". יופי של דבר.

גיקונומי

אחד הפודקאסטים הוותיקים בישראל (מפה לשם, כבר עשור באוויר), שתמיד מצליח לתת ערך. הוא החל בתור יוזמה של ראם שרמן ודורון ניר, שני חברים לסטארט אפ – היום שרמן בעיקר מחזיק את המושכות – ומעל הכל משמש במה לאנשים מעניינים, כאלו שיש להם מה להגיד, שמקבלים את הצ'אנס סוף סוף לדבר. בתוך תרבות הסאונד בייטס והציוצים שאנחנו חיים בה, יש משהו מאוד מרענן במקום שמאפשר שיח ברמה קצת יותר גבוהה, קצת פחות רדודה – ומאוד לא פופוליסטית. בימינו זה כבר ממש לא מובן מאליו.

המוג'ו של בן בן ברוך

כי לפעמים אי אפשר להתווכח עם הצלחה. הפוד של בן ברוך הוא כנראה הניסיון הכי מוצלח לפצח את ג'ו רוגן – שיחה זרוקה, פרועה, בלי פילטרים עם האנשים הכי מצליחים. היה ניסיון לעבור לטלוויזיה שירד די מהר מהאוויר, היה אולפן חדש שהושק בראיון הסנסציוני שלו עם ערן זהבי, היו גם פודקאסטים אחים שנפתחו – בקיצור, בן בן ברוך ממשיך להביא את המוג'ו שלו לאוזניים של הקהל. וזה עובד נהדר.

האזנה מודרכת

אחת מחוויות ההאזנה הבולטות שלי – נפלתי עליה לגמרי במקרה, אבל זה אחד הפודים המוזיקליים הטובים ביותר שיש. עומר גפן, מבית גלגלצ, לוקח אותנו אל נבכי הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה. אנשים כמוני, שאוהבים לראות איך שירים נולדים ולמה, יתמכרו אליו כמעט מיד. שווה תמיד (ושווה גם לחכות לפרקים חדשים, שצצים מדי פעם).

כמעט מפורסמים

במילה אחת: טראש. בכמה מילים: כמה כיף שיש את הטראש הזה. הפודקאסט בהגשת צליל הופמן ועדן יואל, שבהתחלה שידר ברדיו תל אביב וכיום נמצא תחת חממת הרכילות של "ישראל היום", הוא פנינה אמיתית של התייחסות לזוטות ולתרבות הסלבס המקומית – עם לא מעט ביקורת, אבל גם עם לא מעט אהבה ושקדנות לדבר. העביר לי לא מעט ימים מבאסים, ברמה האישית, והפך להצלחה לא קטנה. כיף אמיתי.

מסיבת הפתעה

כנראה הפודקאסט המצטיין בתחום ההומור, שמאחד שני דורות של עולם הבידור הישראלי לשיחה פרועה, מוגזמת וקיצונית, אבל כל כך מצחיקה. חיבור קוסמי שלא ציפינו וקרה בכל זאת – טל פרידמן ומתן חלק, שמגיעים לפודקאסט ללא שום דאווין, נוגעים ברגעים הכי נמוכים, שפלים ונשגבים כאחד, ועושים מזה קומדיה מצחיקה רצח.

לך תחפש

במוקד עומד איש אחד – יוסי מרשק. אחד הקומיקאים הטובים בישראל רגיל בדרך כלל להתחפש, אבל כאן הוא בתור עצמו, אבל לגמרי בתור עצמו. במסגרת התהליך שעובר על מרשק שבו הוא הולך ונהיה פוליטי, הוא מראיין אנשים בקול רציני לחלוטין (אבל לא לגמרי נטול הומור, בכל זאת מדובר במרשק), צולל איתם לעומק – ובעיקר מפרק את הטראומות הגדולות שאחרי 7.10. יש משהו בישירות של מרשק, בכנות שלו ובעיקר במורכבות שהוא מייצג – שפותחת דלתות ומאפשרת שיחות כנות וטובות. בזה, מרשק אלוף.

שיר אחד

כי אי אפשר להרכיב רשימת פודקאסטים ישראליים בלי לדבר על היצירה הענקית של "כאן 11", שלימים עברה גם לטלוויזיה – תוצר עבודתם של ניר גורלי, תומר מולבידזון ומאיה קוסובר, שנכנסים לקרביים של המוזיקה הישראלית והשירים גדולים. הדוגמא האחרונה היא הפרק על "הרעות" של חיים גורי – פרק אנתולוגי מרהיב, שנגע בכל הנקודות הרגישות סביב רצח יצחק רבין ז"ל, שמפה לשם עברו מאז 30 שנה. האנשים שהכי יודעים לדבר את הרגש, לגעת בלב ולגרום לך לדמוע שלוש פעמים בפרק. על השעון.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

נדמה שכולם הצטרפו כבר לספורט הלאומי ופתחו פודקאסט, אבל גם בין אלפי ההסכתים שבשטח, ישנם כמה שמתבלטים מעל לכולם. המשעשע, הפוליטי...

מאתאבישי סלע17 בנובמבר 2025
לא שוכחים את מה שחשוב. טיפקס (צילום: שי פרנקו)

הערב: טיפקס בהופעה בכיכר החטופים למען אברה מנגיסטו

הערב: טיפקס בהופעה בכיכר החטופים למען אברה מנגיסטו

לא שוכחים את מה שחשוב. טיפקס (צילום: שי פרנקו)
לא שוכחים את מה שחשוב. טיפקס (צילום: שי פרנקו)

אתמול מלאו עשר שנים לנפילתו של אברה מנגיסטו בשבי חמאס, עשור שבו ממשלות ישראל והציבור בכללותו עשו מעט מדי כדי לנסות ולהחזירו הביתה. הערב (19:30) תתקיים בכיכר החטופים עצרת זעקה, תפילה וסולידריות בהשתתפות אמנים, אנשי תקשורת והציבור הרחב בקריאה להחזרתו. בואו

יממה אחרי ההפגנה הגדולה בתולדות ישראל, והפעילות האינטנסיבית סביב הקמפיין להחזרת החטופים נמשכת: אתמול (7.9) מלאו עשר שנים לנפילתו של אברה מנגיסטו בשבי חמאס, ובכיכר החטופים תיערך לציון יום השנה המחריד עצרת זעקה, תפילה וסולידריות החל מהשעה 19:30 בקריאה להחזרתו הביתה.

>> נחטפנו: "שבויים" היא יצירת מופת דוקומנטרית. והיא דורשת תשובה
>> פסטיבל ישראל 2024: מבט עמוק אל תוך הבור שבו כולנו נמצאים

בעצרת צפויים להשתתף אמנים ואנשי תקשורת רבים, לצד תנועות הנוער והציבור הרחב, כשבשיאו של הערב תופיע להקת טיפקס, שמקפידה להציף את סיפורו של מנגיסטו ומשפחתו בכל הופעה בשנים האחרונות, בדרך כלל במהלך השיר "מה עשית". סולן הלהקה קובי אוז מרבה להעלות לתודעה הציבורית את חטיפתו של מנגיסטו גם בתוכנית הרדיו שלו, ואתמול בערב הזמין את עוקביו להגיע לעצרת וביקש "תבואו, מגיע לו".

יום א' 8/9 בכיכר החטופים בערב נופיע גם אנחנו@TeaPacks_לציין עשור!!! לאברה מנגיסטו בשבי החמאס. תבואו, מגיע לו.

— קובי אוז (@kobioz1)September 7, 2024

מנגיסטו הוכרז כנעדר לאחר שחצה את הגבול לעזה ב-2014, שבועות ספורים אחרי סיום מלחמת צוק איתן. הוא סבל באותה תקופה מבעיות רפואיות ופסיכיאטריות, ומצבו הנפשי הידרדר בעקבות מות אחיו הבכור וגירושי הוריו. תצפיתניות שזיהו אותו מתקרב לגדר הקפיצו לאזור חיילים, אך אלה העריכו כי מדובר בפליט אריתראי שמנסה לחזור לעזה לאחר שלא נענה לקריאותיהם ולא עצר גם כשירו לעברו יריות אזהרה. מנגיסטו טיפס על גדר הביטחון באזור חוף זיקים, עבר לצדה השני והתיישב לצדם של דייגים עזתים. הייתה זו הפעם האחרונה בה נראה, עד לפרסום סרטון וידאו ששחרר חמאס בינואר 2023 ובו מוצג מנגיסטו כשהוא מדבר עברית ומבקש מהממשלה לפעול לשחרורו.

המאבק לשחרורו של מנגיסטו נותר לאורך השנים מנת חלקם של מעטים, רובם מקהילת יוצאי אתיופיה, בדרך כלל הרחק מסדר היום התקשורתי. דווקא בקרב קהילת התרבות הישראלית נרתמו רבים לסייע למשפחתו קשת היום ומוכת היגון, בניסיון להשאיר את היותו שבוי בתודעה ובקריאה להחזרתו. בפברואר 2022, בפרק הראשון של העונה החמישית של "היהודים באים", הצליחו עידו מוסרי ותסריטאי התוכנית להבקיע את חומת האדישות עם ביצוע סאטירי חד וכואב לשירו של בועז שרעבי "כשתבוא" (שהוקדש לרון ארד), שהדגיש את הפער בין ההתגייסות הלאומית לשחרורם של חטופים אחרים בתולדות המדינה לבין הפקרתו של מנגיסטו.

אילן מנגיסטו, אחיו של אברה, פונה ומבקש
(זה שובר את הלב)
בבקשה תנו לו דקה וחציpic.twitter.com/acJah5LBE7

— ????️עדיף לאהוב????️אברה 10 והישאם 9.5 שנים בשבי החמאס (@7_9_2014)September 6, 2024

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אתמול מלאו עשר שנים לנפילתו של אברה מנגיסטו בשבי חמאס, עשור שבו ממשלות ישראל והציבור בכללותו עשו מעט מדי כדי לנסות...

מאתמערכת טיים אאוט8 בספטמבר 2024
הכורדי-עיראקי הכי אוקראיני בארץ. אלעד משה (צילום: יעל פלג)

ביס שמחזיר אל הילדות וקיוסק שהוא בוטיק. זאת העיר של אלעד משה

ביס שמחזיר אל הילדות וקיוסק שהוא בוטיק. זאת העיר של אלעד משה

הכורדי-עיראקי הכי אוקראיני בארץ. אלעד משה (צילום: יעל פלג)
הכורדי-עיראקי הכי אוקראיני בארץ. אלעד משה (צילום: יעל פלג)

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: אלעד משה, הלוא הוא הראפר דימה XR, יוצא מגבולות הסושיאל אל מסע פלורנטינאי בין חנות הספרים הכי יפה בארץ לחנות סטריט-וור שנראית לונדון, ומבקש שנרים לאנשים שקוראים להם יוסי או עזרא

>> אלעד משה הוא שחקן ומוזיקאי בן 32 ממוצא כורדי־עיראקי־אוקראיני ופולני, שנולד וגדל בפסגת זאב בירושלים ולמד בניסן נתיב. לאורך השנים צבר קהל עוקבים אדוק בסצינה האלטרנטיבית שמלווה אותו בדרכו. מיטיבי הלכת מכירים אותו בתור אושיית הרשת דימה XR, ראפר אוקראיני מצחיק, פרובוקטיבי ולא מתנצל, שמרים לחיי השוליים ותוקף את הגזענות הממסדית והכל במבטא כבד. עכשיו אלעד משה סוף סוף חוצה את מחוזות הסושיאל אל השת"פ הראשון שלו עם מותג הבירה טובורג ובמקביל משחרר שירים, מוציא קליפים ולא מפסיק להופיע.

>> העיר של לליב סיון: קפה למצוא בו אהבה ומנה של דופמין רומנטי
>> העיר של אלפרד כהן: מקום לעתיד המוזיקה ומקום לשבור בו דיאטה

אלעד משה (צילום: יעל פלג)
אלעד משה (צילום: יעל פלג)

1. סטורי שופ

הפיצוציה האהובה בהנהלת ניסו "נקנק לי פעמיים" הפכה מזמן למוקד עליה לרגל למבלים בדרום העיר כמו גם לחובבי הנקניקיה בלחמניה מכל הארץ. השילוב בין מוזיקה הבוקעת מבידורית בווליום הנכון, ההקפדה על כל מנה, היחס האדיב וכמובן – אישיותו הכובש של ניסו הם שהופכים את המוסד הזה מסתם קיוסק לקיוסק בוטיק. ויש גם שיר שהוקדש למוסד//הרצל 22

2. אורבי/Orby

בית קפה עם תפריט אמיץ ומוקפד שמביא זווית מרעננת לרביעיית פלורנטין, מעבר לאוכל והשתייה הנהדרים תמצאו שם את האירוח עם הכי הרבה סטייל בעיר. עצה שלי: נסו את הפיצה פפרוני ואל תפסלו על הסף את הבאמבל (קפה עם מיץ תפוזים)//מעון 5

כן, זה מיץ תפוזים עם קפה. אורבי (צילום: מאיה קלוגמן)
כן, זה מיץ תפוזים עם קפה. אורבי (צילום: מאיה קלוגמן)

3. מטמון

איחוד הכוחות בין ב׳ ספרים, האגם הגווע, מודוס והתדר מביא לעולם את חנות הספרים הכי יפה בארץ. לצד החנות שנפתחה בחודש שעבר ומציגה מגוון מרשים של ספרי קריאה, אמנות ועיצוב ישנו חלל לאירועי תרבות כמו מועדון קריאה ושח-מט, השקות ספרים, תערוכות ועוד מיני הפתעות מפתיעות.דרך יפו 9 קומה 2

בית יפהפהלספרים, אבל זו רק ההתחלה. מטמון (צילום: לירון רודיק)
בית יפהפהלספרים, אבל זו רק ההתחלה. מטמון (צילום: לירון רודיק)

4. פיצה פרנקל

בעוד העיר כולה משתגעת מפיצות נפוליטניות ומוצרלות די בופלה, יש אחד ששומר על זה פשוט וטוב. פיצה פרנקל היא פיצרייה שכונתית נטולת מניירות שזורקת אותי בביס אחד לילדות, ליומולדת במרכז המסחרי, עם טרופיות ותוספת קלאסית כמו תירס או פטריות (בפיצה פרנקל יש גם מיוחדות אבל אני תמיד אלך על הפשוטה). ואם לא די בטעם הנפלא, אסף בעל הבית משרת מילואים פעיל שנאלץ לסגור את המקום לתקופה ארוכה. העסק חזר לתפקוד מלא לאחרונה, ואין ראוי ממנו לפרגון ואהבה.פרנקל 57

כל אחד והסיבה שלו ???? מה שבטוח הסופ״ש כבר כאן ואתם/ן יותר ממוזמנים/ות להגיע אלינו להתפנק על מגש או סלייס בידידיה פרנקל 57…

Posted by ‎פיצה פרנקל‎ onThursday, April 4, 2024

5. פרינדס אנד פמילי

חנות הבגדים החדשה ביפו מביאה אתה המותגים שכל גבר תלאביבי חובב סטריט-וור עם עין לחו"ל חלם עליהם. החנות נעימה והקולקציה נבחרת בטוב טעם. אם עברתם בנוגה ליד חנות שנראית לונדון – כנראה הגעתם למקום הנכון.רוחמה 12

מקום לא אהוב בעיר

רחוב הקישון פינת אוריאל אקוסטה. מעבר לזה שאחרי 3 דקות של גשם מפגש הרחובות האלה הופך לספק שלולית ספק אגם בלתי ניתן לחציה למי שאין לו ניסיון בשייט, הפינה הארורה הזו מזמינה באופן קבוע רכבים שחונים בצורה שאינה מאפשרת מעבר/חוסמת את שדה הראייה ומסכנת את הנהגים והולכי הרגל. אין לזה צורה, ויותר מזה, גם צורה אין לזה.

הקישון פינת אקוסטה ברגע נדיר ללא מפגעי תנועה (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
הקישון פינת אקוסטה ברגע נדיר ללא מפגעי תנועה (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של טיפקס בתדר בפורים היתה אחד האירועים המיוחדים בהם נכחתי, היה שם קירוב לבבות אמיתי, רגע של אור ותקווה. מעבר למוזיקה הנעימה היה באירוע הזה משהו מאוד מחובר לתקופה, המילים של קובי אוז בין שיר לשיר ריגשו אותי.

טיפקס ♥️ תדרצילום: אריאל עפרון נתראה במימונה בבארבי ????29.4 (סולדאאוט)+ 30.4- לינק בתגובות

Posted by ‎טיפקס‎ onTuesday, March 26, 2024

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני נוטה לחזור אחורה לחומרים שאהבתי כילד, כשעצוב אני שומע הרבה אליס אין צ׳יינס (MTV UNPLUGGED) משה כהן ועופר לוי, כשרוצה להתנתק רגע אני רואה סרט ילדות כמו ג'ומנג'י או הנסיכה הקסומה. כשכועס פונה למטאליקה סלייר ופנתרה. בשבועות האחרונים שומע המון את "להרגיש" של ארקדי דוכין.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות, שדואגות מאז הקורונה לבטחון תזונתי וסיוע למגוון רחב של אוכלוסיות,ממליץ מאוד להתעדכן בפעילות הענפה שלהןובאירועי התרבות ב"בית של סולידריות" – כל ההכנסות הולכות לפעילות הארגון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אנשים שקוראים להם יוסי ועזרא, אחלה שמות, תרימו להם.

מה יהיה?
יהיה קשה. אבל נעשה טוב ויהיה טוב.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: אלעד משה, הלוא הוא הראפר דימה XR, יוצא...

אלעד משה29 במאי 2024
עדיין מוזר ליהנות, אבל זה המוזר שלנו. בארבי (צולם בהופעה של גל דה פז / צילום: אלון לוין)

מוקדם מדי? ההופעות חזרו לתל אביב וזאת חוויה משונה של שחרור

מוקדם מדי? ההופעות חזרו לתל אביב וזאת חוויה משונה של שחרור

עדיין מוזר ליהנות, אבל זה המוזר שלנו. בארבי (צולם בהופעה של גל דה פז / צילום: אלון לוין)
עדיין מוזר ליהנות, אבל זה המוזר שלנו. בארבי (צולם בהופעה של גל דה פז / צילום: אלון לוין)

לאט לאט, גם עולם הופעות המוזיקה חוזר מהחזית כדי לנסות להתפרנס, אפילו קצת, בתקופה המטורפת הזו. אבל עבור הקהל, זה עדיין מרגיש מוזר לצאת וליהנות ממוזיקה בזמן שאחינו נלחמים או חטופים. ובכל זאת, ברור לכולנו שזה חייב לקרות. איך זה מרגיש להיות בהופעת מוזיקה בימי מלחמה?

13 בדצמבר 2023

במהלך השבוע האחרון, פחות או יותר חודשיים מאז תחילת המלחמה, הספקתי ללכת לשתי הופעות. אלו ההופעות הראשונות שאני רואה מאז שהעולם שלנו התהפך – הראשונה היתה הופעה של טיפקס שנדחתה מאמצע אוקטובר, ולמרבה המזל עוד הספיקה להשתבץ מחדש לרגעיו האחרונים של מועדון הבארבי בקיבוץ גלויות; השנייה היתה ספונטנית יותר, הופעה חינמית של ג'ני פנקין בכולי עלמא שנערכה אמש (שלישי), במסגרת ליין ההופעות המרשים שהכולי מריצים מאז שחזרו לפעילות.

וזה מוזר מאוד לצאת ו- איכס, לבלות – בימים כאלה. בלי ציניות, זה מרגש קצת לא נכון. ברור, פה בטיים אאוט אנחנו חיים על יציאות לעיר וחיי תרבות ואלכוהול ומסיבות, אבל החודשיים האחרונים לא בדיוק סיפקו את האווירה הנכונה לכל הנ"ל. וגם אם אני מודע לכמה חשוב להחזיר את החיים, הראש והלב לא שקטים, כי אין שקט, וכי יש עוד מי מאיתנו שלא נהנה מהפרווילגיות של העיר הנהדרת הזו. והדבר המעניין ביותר בלצאת בימים האלה הוא שהמחשבות האלה מקננות בראש של כולם.

העיר הריקה בחודש הראשון של המלמה. דיזנגוף סנטר (צילום: יעקב בלומנטל)
העיר הריקה בחודש הראשון של המלמה. דיזנגוף סנטר (צילום: יעקב בלומנטל)

המשימה הקשה ביותר של מוזיקאים עכשיו, אם כך, היא לתת לקהל את האישור ליהנות. לסמן, או אפילו להגיד, שמותר לבלות לרגע, לנקות את הראש ולתת למוזיקה לשטוף אפילו, אם רק לרגע, את הנפש. הרי זה בסוף תפקידה של המוזיקה – עם כל שירי הכאב, התסכול והחרבו דארבו של התקופה האחרונה, בסוף מוזיקה באה לתת לכם רגע קטן של שפיות. טיפקס עשו את זה עם השילוב המסיבתי-נוסטלגי-שדרותי-קיבוצי שלהם באופן שהיה מנחם יותר ממה שהיה אפשר לצפות – ההתרגשות של לשיר את "התחנה הישנה", למשל, היתה מוזרה במהותה. כי למה בכלל אנחנו דומעים עכשיו? מה בשיר מזכיר לנו כאב? אולי זה בכלל תחושת האובדן של משהו ישן שלעולם לא יחזור? אולי סתם הלחן המפרק הזה? סולו האקורדיון? לא ברור, אבל כולם הרגישו את זה.

הפורקן הרגשי הוא גם מה שמאפשר בסוף שחרור גופני, והמוזיקה של טיפקס עשתה בדיוק את מה שהיינו צריכים, ושחררה שרירים ומתחים וחוסר נוחות, כי כולם פה חייבים רגע להשתחרר. לאורך הערב הריקודים הפכו לאותנטים, החיוכים התמלאו והקהל החל להישמע יותר בביטחון. ודווקא השחרור הזה היה מה שאיפשר לקהל להגיע לקתרזיס של הסיום, עם השיר "סתם" שנכתב בצל רצח רבין, וכמו שירים רבים, נטען במשמעות חדשה מאז ה-7 באוקטובר. כשכל הקהל שר "סתם, זה לא נכון. אנחנו לא במזרח התיכון", כולם הרגישו את זה.

במוזיקה של ג'ני פנקין אין נחמה שכזו. יש פשוט נחמה אחרת. מיקס הארנ'בי-פופ-ניינטיז-אלקטרוני שמזיז את הגוף, ומפרק אנרגיות בצעדים זהירים שלא דורכים על נקודות כאובות. ברגעים המעטים בהם ג'ני נאלצה להתייחס לסיטואציה הבלתי אפשרית הזו, לא היה די במילותיה. היה איזה רגע שהיא ניסתה "להרים לחיים לכבוד… החטופים ש… אין מילים", ואז עברה לבצע שיר נוסף שלא ממש קשור לנושא. אך מחוץ לרגעים בהם ג'ני דיברה בין השירים (או, כמו באחד הרגעים בהופעה, לפצוח בשירה אקראית של "נחש אותי נחש), היה המון שקט בראש בזמן שהביט מרעיש באוזן. ושב היה את אותו שחרור אמיתי.

וזה לא שההופעה היתה מנותקת – הדואט של ג'ני עם גל דה פז (קאבר ל"When You Believe" של וויטני יוסטון ומריה קארי) היה מרגש במפתיע (בדומה ל"התחנה הישנה"), והביצוע עם כהן ל"אל דאגה" שלו נטען במשמעות חדשה מאז ה-7 באקטובר (בדומה ל-"סתם"). כנראה שיש תבנית שנוצרת באופן טבעי לאיך בכלל אפשר לספוג בידור, תרבות, מוזיקה או כל בילוי אחר בימים האלה. והיא פועלת בצורה מוזרה ומהנה.

והנה, אולי, הדוגמה הכי טובה לאבסורד החדש שמייצר חוויית הופעה כמעט חדשה. בשתי ההופעות שהייתי היו הכי מעט טלפונים מצלמים שראיתי בהופעה מאז בערך 2008. זה לא שהקהל השתנה – פשוט אין לאף אחד חשק להעלת לסושאל את הרגע הקטן והנדיר שהוא נהנה בו. באופן אירוני, זה עזר לקהל להיות מחובר יותר להופעה, ולהערכתי גם ליהנות טיפה יותר, מבלי הצורך הקומפולסיבי לתעד. זה גם נחמד שאין מיליון טלפונים שמפריעים לקו הראייה. ודווקא הדבר הקטן הזה, חוסר החשק להרים טלפונים, הפך את ההופעות לטיפה יותר אינטימיות, די מוזרות, ולמהנות באופן שונה מהרגיל. זה עדיין מוזר ליהנות, אבל זה המוזר שלנו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לאט לאט, גם עולם הופעות המוזיקה חוזר מהחזית כדי לנסות להתפרנס, אפילו קצת, בתקופה המטורפת הזו. אבל עבור הקהל, זה עדיין...

מאתמתן שרון16 בדצמבר 2023
דמיינו כאן מגרש כדורסל. התדר (צילום: אריאל עפרון/@teder.fm)

הלהקה שחיברה אותנו: טיפקס היא הדבר הכי ישראלי בעולם

הלהקה שחיברה אותנו: טיפקס היא הדבר הכי ישראלי בעולם

דמיינו כאן מגרש כדורסל. התדר (צילום: אריאל עפרון/@teder.fm)
דמיינו כאן מגרש כדורסל. התדר (צילום: אריאל עפרון/@teder.fm)

"מה ישראלי בעיניך?" - לפני כמעט 20 שנה יאיר לפיד הרס לנו את השאלה הזאת. ביום העצמאות הזה אנחנו לוקחים אותה בחזרה // מתן שרון על הרכב הפרוגרסיב הישראלי למהדרין שחוצה כל מגזר, ולרגע לא שוכח גם לעקוץ כשצריך בגרוב מקומי

21 באפריל 2023

כחוק אצבע, אני מנסה מאוד להתחמק מהשאלה היאיר לפידית של "מה ישראלי בעיניך". וואלה, לא יודע. הכל. כלום. צחוק של תינוק וקקי של יונה. לא דחוף לי לגדר את המסגרת הזו יותר מדי. אבל בכל הנוגע לשאלה הטיפה יותר מדויקת "מה הכי ישראלי", דווקא יש לי תשובה – טיפקס. אולי זה קל לי להגדיר אותם כך, כי כבר יותר משלושה עשורים שהלהקה הזאת עושה דוקטורט בישראליות. אולי כי קובי אוז המתוק הוא הישראלי שאנחנו רוצים שכולם יהיו, ואולי זה בכלל לא סיפור לאומי, אלא אישי.

>> מה ישראלי בעיניך? אבו חסן כמובן // אריק שגב
>> מה ישראלי בעיניך? העברית והערבית והג'יבריש // ישי ברגר
>> מה ישראלי בעיניך? ההתרחקות מיהונתן גפן // עודד קרמר

טיפקס היו האלבום הראשון שאהבתי במלואו. בטוח אהבתי שירים לפני, אבל רק עם האלבום השני של טיפקס, "האחרון בעשירון התחתון", העברתי שעות אינספור לשמוע, להכיר, לשנן ולהבין כל מילה. את הקלטת של אלבום קיבלתי ליום הולדתי השמיני מדודתי, הקיבוצניקית הדתיה, ולא עזבתי את אותה קלטת במשך שנים. אולי זכרוני מתעתע, אבל נדמה לי שההורים שלי קנו לי ווקמן במיוחד עבורה, כדי שאוכל להסתובב בעולם בזמן שקובי אוז מלמד אותי על המקום בו אני גדל.

הוא שר לי על קו העוני בתוך נייר עיתון בלחן מרוקאי עממי, על חמדנות ארצישראלית בשיר הראפ המוקדם "אלוף המונופול", על פטריאכיה מכבידה ב-"אם ואחות". תמונת פנורמה מקומית, מקיפה יותר מכל אחרת. הכתיבה החדה-מתוקה-מרירה וכמעט תמיד קורצת של אוז היתה דלת עבור הילד שהייתי להישאב למוזיקה המאפיינת של טיפקס, שעטנז שאני מצליח להגדיר רק בתור "פרוגרסיב ישראלי". והם אף פעם לא אכזבו. האלבומים שבאו אחרי תמיד התקדמו, השתנו – מהשמאלציות המתוקה וכנה של "החיים שלך בלאפה" ועד לרטרו-דיסקו-היפ-הופ-חללי-מוגזם של "דיסקו מנאייק", בכל פעם שטיפקס הוציאו משהו חדש, הישראליות הוגדרה מחדש.

לאורך השנים אינספור הרכבים ומוזיקאים מקומיים ניסו לחבר בין הפה לשם, לגשר בין ישראל לחו"ל, אבל אף אחד מהם לא דייק את שני החלקים כמו טיפקס. הם הכי ישראל, והכי חו"ל, והכי מחזיקים את זה ביחד. כשלפני שש שנים הוציאו את אלבום הקאמבק "עבודת כפיים", כל הרכיבים שוב היו שם, מעודכנים ועל זמניים כאחד, אבל באותו המיקס.

הביקורת החברתית ב-"מי הפרובינציאל?", הקסם השכונתי של "צמד איילות", הרומנטיקה המינורית של "לילה לילה טוב", הגרוב הים תיכוני של גרסת הכיסוי ל-"מה איתי", כולם מבוססים על אותו דוקטורט מדוקדק ומדבק שמגדיר כל כך יפה מה כל כך יפה (וגם מה שפחות) בלהיות חלק מישראל. טקסים אף פעם לא ריגשו אותי, אני לא בוכה בהמנון, מטס יום העצמאות נראה לי כשריפת דולרים – אבל בזכות טיפקס, גם אני מרגיש חלק מכאן.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"מה ישראלי בעיניך?" - לפני כמעט 20 שנה יאיר לפיד הרס לנו את השאלה הזאת. ביום העצמאות הזה אנחנו לוקחים אותה...

מאתמתן שרון13 במאי 2024
תן לנו חתימה. קובי אוז בתכנית "המרדף". צילום מסך/ כאן 11

מה רואים הלילה: האם טיפקס ימחקו את החיוך לאיש הכי זחוח על המסך

שעשועון הטריוויה האהוב עלינו חוזר לעונה שביעית (!), עם שובו של המנחה המיתולוגי, וגם עם ספיישל פורים שמעמיד את להקת טיפקס...

מאתמערכת טיים אאוט6 במרץ 2023
טונה (לא הדג). צילום: ארתור לנדה

יש עוד דרכים להילחם בממשלה. רק תשאלו את היוצרים האלה

הימים האחרונים הפילו עלינו גזירה אחר גזירה, וריחו המוכר של פחד מהממשל מרחף באוויר התל אביבי, אבל אנחנו לא מהאנשים שמוותרים....

מאתאבישי סלע4 בינואר 2023
טיפקס. מחווה לאלבום האייקוני (צילום: רונן אקרמן)

המלצה יומית: טיפקס ואתם בריקודי עמבה סוערים בבארבי

מזל שהיתה קורונה, כי איך אחרת הינו נזכרים עד כמה התגעגענו להופעות בכלל ולטיפקס בפרט? הערב הם חוזרים לבארבי בהופעה מקפיצה...

מאתמערכת טיים אאוט21 באוקטובר 2021
דניאל סאן קריאף (צילום: איליה מלניקוב)

דניאל סאן קריאף הפכה מזמרת אנונימית לשורפת במות עם טיפקס

אלבום הבכורה שלה שיצא הקיץ הוא בליל מעולה של ביטים, ים תיכוניות ומין ישראליאנה מאוד מאוד רלוונטית לתקופה. פרויקט המבטיחים

מאתמערכת טיים אאוט24 בפברואר 2020

מילה זאת מילה: השירים העבריים עם המילים הכי יפות

משירי משוררים מולחנים דרך הפוסט-אפוקליפטיות של האייטיז ועד לתסכול של דור ה-Y - בחרנו את עשרת השירים עם המילים היפות ביותר...

תומר קריב15 ביולי 2019
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!