Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מבחן טעימה

כתבות
אירועים
עסקאות
האש עושה את ההבדל. המבורגר (צילום: Shutterstock)

מבחן ההמבורגר הגדול: טעימה עיוורת. 12 קציצות. הפתעת ענק

מבחן ההמבורגר הגדול: טעימה עיוורת. 12 קציצות. הפתעת ענק

האש עושה את ההבדל. המבורגר (צילום: Shutterstock)
האש עושה את ההבדל. המבורגר (צילום: Shutterstock)

זו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה: בדקנו שישה משלוחי המבורגר מצטיינים במבחן טעימה נטול כל השפעה חיצונית - והופתענו מאוד ממי שהגיעה אחרונה, ועוד יותר מזהות המקום הראשון, שהיה גם ההמבורגר הכי זול ברשימה. הלם הלם הלם

חבריבוא לבראולי יחלקו עלינו, אבל תל אביב זאת עיר של המבורגרים. ואנחנו בטיים אאוט ידועים באהבתנו הנצחית לקציצה בלחמנייה. בכל זאת, אנחנו תמיד מתווכחים על מהוההמבורגר הכי טוב בתל אביב. זה ויכוח חשוב מאוד, אין שאלה אפילו – אבל המון פעמים נוטים להזניח את הדיון על מה הוא ההמבורגר הכי טוב במשלוח. ואנחנו רוצים לפתור את הדילמה, ואם זה אומר להזמין שישה מההמבורגרים הכי טעימים בעיר – אנחנו אמיצים מספיק כדי לנסות.

הדסון לילינבלום | צילום: דן פרץ
הדסון לילינבלום | צילום: דן פרץ

שיטת העבודה שלנו היתה פשוטה: לאכול המבורגרים. אבל חוץ מזה, שאפנו לייצר שיפוט אובייקטיבי ככל הניתן, לכן ששת ההמבורגרים הוזמנו במקביל והגיעו בטווח של 10 דקות, פורקו מאריזות ופרטים מזהים ככל הניתן, והוגשו בסדר אקראי על צלחות נייר ניטרליות. בחרנו את ההמבורגר הכי פשוט ומינימליסטי מכל תפריט, כי עם כל אהבתנו לגבינות ובייקון, באנו לבדוק המבורגר, לא תוספות. רק אחרי שטעמנו ודירגנו את כל ההמבוגרים, חשפנו את מקורה של כל קציצה. הבדיקה לא נערכה בנוכחות עו"ד, אבל עורכת הסושיאל שלנו טעמה גם.

מכל המבורגריה הזמנו שני בורגרים – הראשון כדי לבדוק כמכלול, והשני כדי לבדוק את הקציצה בלי הסחות דעת. את המועמדויות בחרנו מתוך רשימה ההמבורגרים הכי טובים שלנו, אך היא כוללת רק המבורגרים שזמינים במשלוחים (ווי לאב יו ויטרינה, אבל בחייאת, אתם לא באמת בוולט), ובעיקר המבורגרים פופולריים במיוחד במשלוח. וכך נבחרו המועמדים: הולשטיין בורגר, הדסון לילינבלום, בנץ ברודרס, אמריקה, GDB ומיטבר. שלפנו מזלגות (סתם נו, מי אוכל המבורגר במזלג?) ויצאנו לבדוק המבורגרים.

מקום שישי: אמריקה

מה הוזמן:קלאסי – "המבורגר בקר, עגבניה, חסה ומלפפון חמוץ"
כמה עלה: 52 ש"ח
ציון צוות בודקים:4.1/10
נו, ו…:כנראה ההפתעה הכי גדולה בכל המבחן היתה המנה שהגיעה לנו מאמריקה, אחת ההמבורגריות הכי אהובות בעיר, גם עלינו. אבל אף אחד מהבודקים לא היה מנחש שצמד ההמבורגרים היבשים שהגיע אלינו היו משם. הבעיה היתה בבשר. אנחנו מכירים את מידת העשייה המדויקת של אמריקה, הזמנו משם לא מעט פעמים, אבל הפעם הגיעו קציצות שכוסחו על הגריל עד שאבדו כל הנוזלים והטעם. ובמידת וול-דאן, קשה מאוד לשים לב למשהו אחר מעבר לבזבוז. זו חייבת להיות פשלה – למרות שהיא היתה תקפה לשני ההמבורגרים שקיבלנו – וזה לא שהמסביב עזר. "קלאסי", הם קוראים למנה הזו, אבל עדיף לקרוא לה "סתמי".
שורה תחתונה:אנחנו רוצים להאמין שזו היתה פאשלה חד פעמית.

כשאין טעויות, זה אחלה המבורגר. ההמבורגר של אמריקה בורגרס (צילום: יחסי ציבור)
כשאין טעויות, זה אחלה המבורגר. ההמבורגר של אמריקה בורגרס (צילום: יחסי ציבור)

מקום חמישי: הולשטיין בורגר

מה הוזמן:המבורגר קלאסי – "200 גרם מבקר הולשטיין מובחר, חסה, עגבנייה, בצל סגול, מלפפון חמוץ ואיולי שום בלחמניית בריוש שמן זית".
כמה עלה: 53 ש"ח
ציון צוות בודקים:5.5/10
נו, ו…:במנה שקיבלנו מהולשטיין היה משהו קצת חסר מעוף. הטחינה והטיפול המקדים בבשר היתה טובה, ואיכות חומרי גלם היתה טובה, אבל הדחיסה של הקציצה יצרה תוצאה קצת חונקת, והטיפול שהבורגר עבר בצלייה הפך אותו לקציצה נחמדה, אבל לא יותר מזה. המעטפת בהחלט עזרה קצת, בעיקר כי הלחמניה היתה רכה ומצוינת (רעיון יפה, בריוש שמן זית, מה שמשאיר אותו פרווה), ושילוב בין הרטבים לירקות הטריים נתן לו חיפוי יפה מאחור, אבל קשה לומר שיותר מדי התרשמנו.
שורה תחתונה:
הקצב יודע מה הוא עושה, אבל היד של הטבח לא מספיק רגישה.

בניקוי התוספות, היה קצת פחות מרשים. הולשטיין בורגר. צילום: מתוך עמוד הוולט
בניקוי התוספות, היה קצת פחות מרשים. הולשטיין בורגר. צילום: מתוך עמוד הוולט

מקום רביעי: GDB

מה הוזמן:המבורגר קלאסי – "200 גרם Dry aged, לחמנית בריוש, עגבניה, חסה, בצל, מללפון חמוץ, קטשופ ומיונז".
כמה עלה: 48 ש"ח
ציון צוות בודקים:6/10
נו, ו…:מאוד חיכינו לגלות איפה ינחת ההמבורגר של GDB, קודם כל כי בפעם שעברה שעשינו מבחן כזה, הם לא היו זמינים במשלוח. שנית, כבר שני מבקרי אוכל רחוב שלנו קפצו לסניף באבן גבירול, שניהם עפו על הקציצה, ושניהם טענו שיש עומס של תוספות. לכן מבחן עיוור, שכולל גם בדיקת קציצה בנפקד, הוא אתגר מאוד מעניין, וזה לא ש-GDB לא עמדו בו, אלא שזה השלב שהטובות מתחילות להצטופף. בדומה לדעת המבקרים שלנו, גם הפעם מצאנו שהקציצה היתה בנויה מבשר מוצלח מאוד, גם אם עשויה בדחיסה מאוד חופשית שקצת גרמה לה להתפרק בקלות יתרה. זה גם גרם למידת העשיה להיות קצת לא אחידה. הפעם דווקא המעטפת קצת הורידה, כי כמות הרוטב והמתיקות הלא הכרחית שלו הסיחה את הדעת מהטעם המוצלח של הקציצה, שוב.
שורה תחתונה:תרגיעו עם כל המסביב, יש לכם בסיס טוב, תסמכו עליו.

ברל'ה, ברל'ה, צא החוצה. צילום: אנטולי מיכאלו
ברל'ה, ברל'ה, צא החוצה. צילום: אנטולי מיכאלו

מקום שלישי: הדסון לילינבלום 41

מה הוזמן:ביפבורגר קצבים – "חסה, עגבנייה, בצל ומלפפון חמוץ".
כמה עלה: 76 ש"ח
ציון צוות בודקים:6.6/10
נו, ו…:הנה עוד הפתעה גדולה ברשימת ההפתעות. ציפינו שהדסון יביטו בהתנשאות על שאר ההמבורגרים מלמעלה, אבל גילינו קציצה נהדרת עם מעטפת שדי מקלקלת. ראשית, נתחיל במה שטוב – הבשר של הדסון, כצפוי, הוא מהמעלה הראשונה, וגם הטיפול – טחינה גסה, מידת מידיום רייר שמצדיקה את הרייר שבה, עסיסיות מתבקשת וטעם מצוין. אבל הלחמנייה פשוט דיכאה את טעמי הבשר. יש ערך בלחמנייה גסה שכזו – בטח עדיף על אובססיית הבריוש של השנים האחרונות – אבל דווקא הייחוד היה מה שהפיל אותה, והיה אפשר לשפר את זה עוד טיפה עם איולי מוצלח. הפתעה קצת מאכזבת.
שורה תחתונה:אולי שווה לשקול את הלחמנייה, או להזמין במקום את "חוק וצ'דר" המפורסם.

טוב, עם כל כך הרבה קטשופ, מה הפלא?. המבורגר בהדסון (צילום: דן פרץ)
טוב, עם כל כך הרבה קטשופ, מה הפלא?. המבורגר בהדסון (צילום: דן פרץ)

מקום שני: מיטבר בורגר

מה הוזמן:המבורגר – "200 גרם 100% בקר טרי שנטחן במקום, לחמניה, ספייסי מיונז, חסה, עגבניה, בצל סגול, מלפפון חמוץ".
כמה עלה: 54 ש"ח
ציון צוות בודקים:7.6/10
נו, ו…:הנה מקרה קלאסי של פשוט יותר זה טוב יותר. במקום המבורגרים שמסתמכים על תוספות ורטבים וגבינות משוגעות, במיטבר יצרו המבורגר עם בשר מצוין, טחון בגסות, עם מידת עשייה מושלמת ותיבול עדין (אולי טיפה עדין מדי), אבל מדויק. ואז הם עשו הכל כדי לא להפריע לקציצה – הלחמנייה אולי קצת סתמית, אבל היא מצוינת כדי לספוג את טעמי הספייסי מיונז, ועובדת כמגבר לטעמי הקציצה.
שורה תחתונה:
המבורגר פשוט ועשוי לעילא.

לא צריך להתפרע כדי להיות טעים. ההמבורגר של מיטבר בורגר (צילום: יחסי ציבור)
לא צריך להתפרע כדי להיות טעים. ההמבורגר של מיטבר בורגר (צילום: יחסי ציבור)

מקום ראשון: בנץ ברדרס

מה הוזמן:ההמבורגר – "קציצה שמנמנה על הגריל בלחמנייה רכה עם איולי BBQ של הבנץ, רוקט, עגבניה ובצל ורוד מוחמץ".
כמה עלה: 46 ש"ח
ציון צוות בודקים:9/10
נו, ו…:וואו, איזו הפתעה משמחת. אנחנותומכים ותיקים של הבנץ, אבל מודים שגם אנחנו הופתענו מנחיתתם במקום הראשון, אבל קשה להתווכח עם איכות כזו. והדבר המדהים הוא, שזה גם ההמבורגר הכי זול ברשימה. כנראה שזה המצב כשמתמקדים בפשטות (לא בשונה מהמיטבר), אבל הבורגר של בנץ קיבל בונוס גדול בדמות טעמי הגריל שנטפו ממנו, עם סימני צלייה יפהפיים, מידת עשיה מושלמת, תיבול מצוין שרק הדגיש את הטעם המשגע הזה. הלחמנייה דווקא לא הייתה בריוש, אלא לחמנייה פשוטה ורכה, וזה בדיוק מה שעזר לה לספוג את טעמי הבורגר. תוספת הבצל המוחמץ, האיולי ברביקיו והרוקט הקפיצו את הכל למעלה, והתוצאה היא המבורגר מצטיין במשלוח.
שורה תחתונה: כמה פשוט, ככה טעים.

הקציצה הפשוטה תנצח. ההמבורגר של בנץ בראדרס (צילום: יחסי ציבור)
הקציצה הפשוטה תנצח. ההמבורגר של בנץ בראדרס (צילום: יחסי ציבור)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

זו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה: בדקנו שישה משלוחי המבורגר מצטיינים במבחן טעימה נטול כל השפעה חיצונית - והופתענו...

אמרו לך פעם שאתה דומה לפחית? די.ג'יי מרשמלו ומהדורת הקולה זירו החדשה. צילום: יח"צ

טעמנו את הקוקה-קולה החדשה וכל מה שקיבלנו זה זכרונות מקיץ רע

טעמנו את הקוקה-קולה החדשה וכל מה שקיבלנו זה זכרונות מקיץ רע

אמרו לך פעם שאתה דומה לפחית? די.ג'יי מרשמלו ומהדורת הקולה זירו החדשה. צילום: יח"צ
אמרו לך פעם שאתה דומה לפחית? די.ג'יי מרשמלו ומהדורת הקולה זירו החדשה. צילום: יח"צ

די.ג'יי מרשמלו הוציא בשילוב עם קוקה קולה מהדורה מיוחדת של קולה זירו בטעם אבטיח-תות. שלחנו את האדם האמיץ ביותר במערכת לטעום, והוא חזר מסוחרר מרוב מתיקות, בוכה על מר גורלו וממלמל "אמא, אפשר כבר לחזור הביתה מהבריכה?"

11 ביולי 2022

הקיץ מביא איתו הרבה דברים נוראיים. החום, לחות, הריחות, הילדים שמתרוצצים בכל פינה ותחושה של תסכול קולקטיבי שמוביל אנשים להלך על הקצה בכל יציאה מתחומי המזגן. הייתי אומר שזו איזו תחושה באוויר, אבל אין אוויר, יש רק מרק קרופניק מהביל. ומשום מה – אין לי מושג למה – הקיץ גם מביא איתו אינספור מהדורות בלעדיות למוצרי צריכה מעולמות הקולינריה. מילא קיבלנו מלא גלידות חדשות, זה עוד הגיוני, אבל הקיץ הזה קיבלנו מהדורות מיוחדות של חליטות תה, צ'יטוס בטעם חלפיניו צ'דר, פופקו-במבה, טעמים חדשים של שוקולית ועכשיו, גם פאקינג קולה זירו חדש.

ובפינה הימנית, עוטה פחית לבנה בעיצוב מצועצע, הזוכה בקטגוריית "מי בכלל ביקש את זה?" – שיתוף פעולה של חברת קוקה קולה עם הדי.ג'יי והבובה האנושית מרשמלו. וכן, זה מעורר זעם, אבל זו אינה קולה בטעם מרשמלו. המהדורה החדשה (שתיכף נגיע לטעם האמיתי שלה) יוצאת במסגרת ליין ה"קוקה קולה Creations". כלומר, יצירות קוקה קולה. מה הן אותם יצירות שקוקה קולה מתגאות בהן עד רמת מהדורה מיוחדת? מאז מרץ האחרון, בארה"ב בלבד, יצאו כבר שתי מהדורות מיוחדות – האחת היא "קולה סטארלייט" בטעמי חלל, והשניה היא "קולה בייט", בטעמי פיקסל.

אם אתם קוראים את המשפט האחרון שוב ושוב עם מבט מבולבל, אז אתם צודקים. אלו באמת טעמים אמורפיים לגמרי, כלי שיווקי מאוד פשוט שמעורר סקרנות אוטומטית מבלי להתחייב לטעם ספציפי (פאנטה מריצים ברגעים אלה ממש קמפיין על בסיס אותו הקונספט בישראל). השת"פ עם מרשמלו, למרבה המזל, הוא לא בטעם "קולה טכנו", אלא משתמש בטעמי קיץ מוכרים ובסך הכל אהובים – קולה בטעם אבטיח-תות. כלומר, קולה זירו, כי משום מה רק מהדורת הזירו של הטעם הגיעה לארץ. אני מניח שזה המינימום שהם היו צריכים לעשות כדי לקדם את פסטיבל Coca-Cola: Summer Music, שיתקיים ב-10 לאוגוסט בלייב פארק בראשון, ויארח בין אומנים ישראלים (מרגי, אלה לי, שחר סאול ועוד) גם את האיש עם המרשמלו הענק על הראש.

אבל בסופו של כל קמפיין/פסטיבל/מהדורה מיוחדת יש מוצר. כן נו, מרוב טעמים אמורפיים כבר שכחנו שזה אמור להיות טעים. אז פתחתי את הפחית הלבנה שעל פי ההודעה לתקשורת, עיצובה נבחר על ידי מרשמלו (זה אומר שעיצבו אותה בקוקה קולה ואנשיו של מרשמלו אמרו כן) ויחד עם הטססס המוכר הכה בי ריח שמבלי לחשוב, גרם לי לפלוט מהפה צמד מילים קצר: "קיץ רע". זה ידוע שריח הוא מנוע זיכרונות כמעט מיידי, והריח של מהדורת האבטיח-תות שלח אותי אי שם לקיץ 93', בבריכה של נווה עוז, רצפה דביקה מרוב מתוק, מקלות ארטיקים על הדשא, כלור באוויר ואני דורך על דבורה ונעקץ. קיץ רע. קיץ רע מאוד.

בשלוק הראשון הרגשתי שהשד לא כזה נורא – זה אולי היה מפתיע, אבל בתור אדם שאוהב לחפש בקיוסקים פחיות פאנטה בטעמים מיוחדים, אני יכול לחיות עם זה, גם אם לא לאהוב. טעם התות (שמרגיש יותר כמו סוכריית תות) טיפה יותר דומיננטי, וטעם האבטיח שנלווה אליו (שדווקא מזכיר מסטיק אבטיח) עדיין מצליח לעלות, אבל אז מגיע טעם הלוואי – ממתקי גומי שישבו בשמש יותר מדי זמן והותכו לעיסה מזעזעת אחת, ואז השרו אותם בקולה זירו שישבה בעצמה בשמש, קיררו והגישו. אמא, אפשר כבר לחזור הביתה מהבריכה?

עוד נפגע קיץ. (צילום: shutterstock)
עוד נפגע קיץ. (צילום: shutterstock)

הזעזוע המתקתק הזה, בליווי טעמי האספרטיים הדומיננטים של זירו (זה הממתיק המוזר הזה שאו שונאים או מתמכרים לטעמו), היה יותר מדי בכל סטנדרט. זה הרגיש כמו אבטיח רקוב שנטבל ברדבול. באמת שלא היה צריך את הכיתוב "לא מכיל פירות" בחלק האחורי של הפחית, הבנו לבד. זה מרגיש כמו טעמי פירות כפי שנוצרו על ידי DALL·E Mini, הגרסה הפחות מוצלחת של האילוסטרטור AI. היה בזה משהו לא אנושי, או יותר מדי אנושי בעצם. כמו הופעת קיץ צפופה בשיא החום עם ריחות זיעה קולקטיבים לצלילי מוזיקה אלקטרונית מצועצעת ורועשת מדי, רק בפחית. אם זה מה שעושה לכם את זה, מי אני שאשפוט? אבל אני? אני אמשיך לחפש פחיות פאנטה מוצלחות יותר. אולי סוף סוף אמצא טעם חללי, ולא חלול.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

די.ג'יי מרשמלו הוציא בשילוב עם קוקה קולה מהדורה מיוחדת של קולה זירו בטעם אבטיח-תות. שלחנו את האדם האמיץ ביותר במערכת לטעום,...

מאתמתן שרון11 ביולי 2022
שומעים את הקראנץ'. הקריספי צ'יקן של הרצל 16 (צילום: עידית בן עוליאל)

הקריספי צ'יקן הכי טוב בתל אביב: בדקנו את כולם ויש הכרעה

הקריספי צ'יקן הכי טוב בתל אביב: בדקנו את כולם ויש הכרעה

שומעים את הקראנץ'. הקריספי צ'יקן של הרצל 16 (צילום: עידית בן עוליאל)
שומעים את הקראנץ'. הקריספי צ'יקן של הרצל 16 (צילום: עידית בן עוליאל)

זו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה - הזמנו חמישה כריכי עוף מטוגן, ארבעה בוחנים רעבים ולא מספיק מפיות כדי לקבוע מה הוא משלוח כריך העוף המטוגן המוצלח בעיר. פרשו כנף ובואו לאכול איתנו. כלומר, לקרוא מה אכלנו. כלומר, בואו לראות מי ניצח

השעון מראה 18:00. מתי מתי כבר אוכל. שוב נפגשנו, שוב באותו לוקיישן כמובמבחן הפיצותהאחרון. 4 חברי מערכת התייצבו למבחן טעימה עיוורת נוסף, והפעם של מנת האיט גירל של הרגע – הקריספי צ'יקן. נאלצנו לעשות זאת בערב, כי רק בשעה הזו כל המקומות שרצינו להזמין מהם היו פתוחים. נציין בהערת אגב, שלצערנו הוויטרינה שממנה רצינו להזמין לא הציעה באותו יום את הגרסה שלה לכריך. באסה.

התוכנית: נו – לאכול, ללרלר ואז לתת ציון.

הקריטריונים: רק במשלוח, רק מהעיר, והכי חשוב – לא שניצל או משהו שאפילו דומה לשניצל. אנחנו מחפשים פה קריספי צ'יקן לפי הספר, כזה שהשתכשך לו במרינדה חלבית וטוגן היטב עד ליצירת ציפוי קראנצ'י וסופר פריך. מה עוד צריך בחיים האלה? לא הרבה.

הכללים: מזמינים את כריך הקריספי צי'קן ותו לאו. בלי אקסטרה רטבים או עניינים, לאכול אותו כפי שאלוהי התרנגולות היה רוצה.

השיטה: כל כריך נפרק מהעטיפה הממותגת שלו, מונח על צלחת ממוספרת כך שלא נדע את מקורו. טועמים, מתפלפלים על טיבו של כל נבחן, ואז כל אחד מנקד מ-1 עד 10. לאחר מכן נותנים ציון משוכלל ומנגבים את הידיים. המון מפיות נדרשו בשביל זה. כמו בפעם הקודמת. מי היה מאמין.

הבוחנים: מבקר האוכל עודד קרמר, מבקר אוכל הרחוב מתן שרון, סגן העורך ספי קרופסקי ועורכת הסושיאל הדר חזן. מיכל יפה, אחראית הסושיאל בקבוצה, היתה זו שניהלה עבורנו את המבחן. אמיצים. גרגרנים.

מקום חמישי: נונונו

מחילה, אבל אין לנו דרך יותר נעימה לומר את זה. זה פשוט לא זה. לקריספי צ'יקן של נונונו היה טעם לוואי לא ברור ולא טעים שהגיע ככל הנראה מאחד הרטבים. החריף גם הוא לא היה לטעמנו, ולחלל החדר אפילו נזרקה טענה שהכרוב מזכיר כזה שמציעים בשווארמיה. היה בכריך הזה פשוט יותר מדי טעמים, ללא איזון ביניהם. חלקינו לא סיימו את הביס.

הקריספי צ'יקן של נונונו. צילום מוולט
הקריספי צ'יקן של נונונו. צילום מוולט

מקום רביעי: מיאזקי

הקריספי צ'יקן של יובל בן נריה במיאזקי הבטיח רבות, ואכן קיים, אבל לא עד הסוף. במבחן הטעימה העיוורת מצאנו שהעוף עצמו בשרני, אבל לחמניית החלב התפרקה תחת ידנו, ואמנם הורגש קראנץ', אבל לא מספיק. בדרך, במשלוח, בין כל הרטבים והירקות, אולי חלק מהעניין מתמוסס מעט והופך לספוגי יותר.

קריספי צ'יקן במיאזקי. צילום: איליה מילניקוב
קריספי צ'יקן במיאזקי. צילום: איליה מילניקוב

מקומות שלישי ושני (עם ציון דומה): אגאדיר ולוקאל

ההפתעה הגדולה, הסוס השחור של המבחן, היה הכריך של רשת אגאדיר. זו היתה המנה הכי נדיבה שקיבלנו, עם לא מעט חתיכות זהובות של עוף בפנים ועם קראנץ' מהסרטים. הדבר היחיד שמעט הוריד ממנה זו הלחמנייה הדי בנאלית, שמתאימה אולי להמבורגר אבל פחות להר העוף. הקריספי צ'יקן של לוקאל, מקום עם באזז רציני כרגע, לגמרי עמד בהבטחות, עם רוטב שהוכתר כמצוין ואיזון נכון ויחסית מקורי של טעמים. הקראנץ', לעומת זאת, היה רק חצי כוח, אבל בסך הכל נהננו.

הקריספי של אגאדיר. צילום: כפיר זיו
הקריספי של אגאדיר. צילום: כפיר זיו

מקום ראשון: הרצל 16

המנצח המובהק של מבחן הטעימה. זה היה כריך על סף המושלם – קריספי כראוי (יש האומרים שהקראנץ' נשמע עד לראשון לציון), קיק קטן של פיקנטיות שהיטיבה עם המכלול, לחמנייה נהדרת שספחה את כל הטעמים והכי חשוב – בשר ממש טוב. כלומר, ממש טוב, שמדגיש בטעמו את כל השאר. זה כל מה שאנחנו, ואתם, רוצים לטעום כשמזמינים קריספי צ'יקן. תענוג.

פעמיים פריכות מושלמות בבקשה. הקריספי צ'יקן של הרצל 16 (צילום באדיבות הרצל 16)
פעמיים פריכות מושלמות בבקשה. הקריספי צ'יקן של הרצל 16 (צילום באדיבות הרצל 16)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

זו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה - הזמנו חמישה כריכי עוף מטוגן, ארבעה בוחנים רעבים ולא מספיק מפיות כדי...

מאתכתבי Time Out14 בנובמבר 2022
פיצה לילה. צילום: אינסטגרם

מבחן הפיצות הגדול: מצאנו את משלוח הפיצה הטוב בעיר

מבחן הפיצות הגדול: מצאנו את משלוח הפיצה הטוב בעיר

פיצה לילה. צילום: אינסטגרם
פיצה לילה. צילום: אינסטגרם

ארבעה חברי מערכת, חמישה מגשי פיצה, שישה סדרי משנה ורק פיצרייה אחת שיכולה לנצח. לרגל יום הפיצה הבינלאומי, כאילו שאנחנו צריכים תירוץ, בדקנו מה משלוח הפיצה הטעים והמשתלם מכולם. לא נשקר, יכול להיות שכבר עכשיו תנחשו מי המנצחת

9 בפברואר 2022

18:00, אתמול. המערכת כבר כמעט ריקה לחלוטין מאדם, למעט רביעייה אמיצה שהתייצבה למבחן הטעימה העיוורת של 5 הפיצות המקומיות שבחרנו. למה ערב? כי ערב זה פיצה, או יותר נכון, לילה זה פיצה. לא משנה, בדיחה, עזבו, בהמשך תבינו.

התוכנית: לאכול מלא פיצות, לדרג, לשטוף ידיים.

הקריטריונים: רק במשלוח, רק מהעיר, אין הגבלות של תתי ז'אנר. נאפוליטנית, רומאית, ישראלית – הכל הולך. בחרנו את החמישייה שפשוט נראתה לנו הטובה ביותר. במאמר מוסגר אך חשוב, נציין שבאחרונה גברה כמות הפיצריות שמתוך מדיניות לא מספקות שירות משלוחים. הן מעולות ונהדרות אך לא היינו יכולים לצרפן למבחן.

הכללים: מזמינים את הפיצה הכי פשוטה מהתפריט, הגרסה שלהם למרגריטה, בלי תוספות, שקיות תבלינים או רטבים, פיצה טהורה ומזוקקת. אתגר קשה, אבל מישהו חייב לעשות את זה.

השיטה: כל פיצה נפרקת מהעטיפה הממותגת שלה, מונחת על צלחת וממוספרת כך שלא נדע מאיפה היא. טועמים, מלרלרים ומתפלפלים על טיבה של כל נבחנת, ואז כל אחד מנקד מ-1 עד 10. לאחר מכן נותנים ציון משוכלל ומנגבים את הידיים. המון מפיות נדרשו בשביל זה. באמת. כאילו בקטע מוגזם.

הבוחנים: מבקר האוכל עודד קרמר, מבקר אוכל הרחוב מתן שרון, סגן העורך ספי קרופסקי וכתבת האוכל יעל שטוקמן. יפים. אמיצים. גרגרנים.

מקום חמישי: סה טו

הנפילה הגדולה הגיעה מיד עם הפיצה הראשונה שטעמנו, "סה טו", שהצדיקה את הפירוש לשפה וכאילו אמרה "זה מה שיש". היא אולי היתה הזולה מכולן (55 ש"ח), אבל גם הדלה מכולן. היה כל כך מעט בכל סלייס ועדיין רוב הנסיינים לא סיימו את שלהם. "אין פה פיצה", אמר אחד הבודקים, אחר זרק שהיה מתבאס לשלם עבור הפיצה הזו וכולנו הסכמנו שהיא דקיקה, דלה ברוטב, מקומחת למדי ובעלת קראסט ללא שום קראנץ'. עכשיו לפחות אנחנו יודעים למה קוראים לה כך.

זה מה יש? פיצה סה טו (צילום: גיל אבירם)
זה מה יש? פיצה סה טו (צילום: גיל אבירם)

מקום רביעי: הפיצה בבוגרשוב

הנפוליטנית הקלאסית של "הפיצה" אולי דקה כמו סה טו, אבל בהחלט מציגה גרסה הרבה יותר טובה. הרוטב מצוין ונמרח בשפע משמח, הגבינה שמעליו מאזנת את הטעם עם כמות נאה והקראסט חביב. כולנו הסכמנו שהיא היתה טעימה, אבל הבצק הדק והגודל הלא מרשים, בלשון המעטה, הפך אותה לפיצה לא כל כך שווה ברמת VFM. עם זאת, ראוי לציין שאחרי כ-25 מההזמנה קיבלנו מהם טלפון שעדכן שאין שליחים זמינים בוולט, שהם מתנצלים על העיכוב ומכינים לנו פיצה חדשה למשלוח שלנו. שירות טוב שכזה בהחלט ראוי להערכה.

דק דק דק זה לא תמיד טוב טוב טוב. הפיצה בבוגרשוב. (צילום: אלון ראובני)
דק דק דק זה לא תמיד טוב טוב טוב. הפיצה בבוגרשוב. (צילום: אלון ראובני)

מקום שלישי: ארציאלי

הפיצה הרומאית האגרסיבית והמאוד שמנונית, שיש מי שהגדיר אותה יפה כפיצה רומאית-אמריקאית, התמקמה במקום השלישי שלנו (עם נקודה אחת בלבד מעל לרביעי). הבועות הנאות בגוף הבצק העידו על כך שתפח לגודל אידיאלי, הקראסט פריך כרצוי והרוטב היה טוב, וגם אם הגבינה ושמנוניותה השתלטו טיפה על השאר (אבל אנחנו לא נהיה האנשים שיכתבו משפט משוקץ כמו "יותר מדי גבינה"). היא גם הייתה הפיצה היקרה מכולן (78 ש"ח), אבל הכמות והנפח הצליחו להצדיק במעט את המחיר.

הבן או הבת? פיצה ארציאלי. (צילום: יניב שדה)
הבן או הבת? פיצה ארציאלי. (צילום: יניב שדה)

מקום שני: סופר פיצה

יש לנו הרבה מה להלל בסופר פיצה, הרומאית המצטיינת ברשימה, שהפתיעה אותנו עם סלייסים (טוב, ריבועים) עבים, מיקס גבינות פנטסטי, רוטב מתובל ולראשונה, גם אורגנו מצוין. אבל מעל הכל, ראוי לציין את הנדיבות. המגש שהגיע אלנו הרגיש שופע, עמוס, ואם זה לא היה מספיק, הם הוסיפו במתנה כמה חתיכות של פיצת פטריות, סתם כפינוק (כמובן, מבלי לדעת שאנחנו לא לקוחות תמימים). מקום שני שהגיע קרוב מאוד למקום הראשון שלנו, אבל מנצחת יש רק אחת.

כל הפיצות על שולחן המערכת, אילוסטרציה. סופר פיצה (צילום: איליה מלניקוב)
כל הפיצות על שולחן המערכת, אילוסטרציה. סופר פיצה (צילום: איליה מלניקוב)

מקום ראשון: לילה

סליחה עם כל הפיצות בישראל, אבל זו רמה אחרת לגמרי. הקאלט של לילה מורכבת מעובי מדויק, כמות גבינה נאה (שמכסה יפה יפה את כולה), שמנוניות במידה סבירה ומעל הכל – קראסט שאפשר להתחתן איתו, רצוי על ידי רב פריך. יש לנו מנצח, ובשונהממבחן ההמבורגרים– כאן ההייפ היה מוצדק וגם ניצח. יש סיבה שהמקום עמוס כל כך בכל ערב.

יצירת אמנות בהרכבה, פיצה לילה (צילום: אנטולי מיכאלו)
יצירת אמנות בהרכבה, פיצה לילה (צילום: אנטולי מיכאלו)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

ארבעה חברי מערכת, חמישה מגשי פיצה, שישה סדרי משנה ורק פיצרייה אחת שיכולה לנצח. לרגל יום הפיצה הבינלאומי, כאילו שאנחנו צריכים...

מאתכתבי Time Out9 בפברואר 2022
פלאפל של חלי ממן. צילום: בועז אוחנה

תערובת פלאפל להכנה ביתית? אזרנו אומץ לנסות

תערובת פלאפל להכנה ביתית? אזרנו אומץ לנסות

העיצוב מרשים, היוזמה מבורכת - אבל איך הטעם? ניסינו את תערובת הפלאפל החדשה של חלי ממן וחזרנו עם בשורות מפתיעות

פלאפל של חלי ממן. צילום: בועז אוחנה
פלאפל של חלי ממן. צילום: בועז אוחנה
21 ביולי 2015

לניסים גרמה יש פלאפל, ולחלי ממן, מסתבר, יש פלאפל דיאטטי. "קבוצת התמיכה לאורח חיים בריא" הנושאת את שמה משווקת כעת את המאכל הלאומי – שמעמדו התערער בעשור האחרון עם התחזקות מעמד הסביח – בגרסתו האפויה והבריאה. המותג משווק שתי תערובות שונות (פלאפל רגיל ופלאפל ירוק) להכנה ביתית מהירה ללא חומרים משמרים, עם מינימום קלוריות, לטענתם, ומקסימום ערך תזונתי. במחווה לחולי הצליאק, התערובת אינה מכינה גם גלוטן.

כוונתה של חלי ממן הייתה לרענן את שוק הפלאפל, אך עוד לפני מבחן הטעימה התברר כי המוצר החדש מתברג באופן טבעי בשוק נוסף. מזוודת הברזל המעוצבת, שבתוכה קיבלתי את השקיות המכילות את התערובת, משכה אליה את חברי המערכת כפרפרים לאור: כל אחד ראה בה את הבית החדש של כלי התפירה שלו. נכון שהשנה היא 2015, וחובבי העוגיות הדניות הולכים לעולמם מדי יום, אך תופתעו לגלות שמסתובבים בינינו צעירים בשנות העשרים לחייהם שעדיין מחזיקים כלי תפירה בארון. בקטע לא אירוני בכלל.

צילום: בועז אוחנה
צילום: בועז אוחנה

המוצר מעוצב אמנם בטוב טעם, אבל מה עם הטעם של הפלאפל? בעקבות ההוראות שעל השקית הכנתי תערובת שהספיקה לכ־20 כדורים קטנים. אפיתי אותם למשך 12 דקות בתנור (חלי ממן תרשה לכם גם לטגן אותם, בטענה ש"ספיגת השמן במוצר מינימלית"), מה שגרם לבית להריח כמו פלאפליה בנווה שאנן. במבט ראשון, התוצאה הייתה מבהילה למדי. בהתחשב במרקם ובצבע, היה נדמה כי מצפות לי בתנור עשרים עוגיות טחינה שנאפו יתר על המידה. כשאזרתי את האומץ לטעום את אחד הכדורים הופתעתי לטובה. פלאפל משובח זה לא – אבל אפשר בהחלט לקרוא לזה פלאפל.

18 ש"ח לשקית. להשיג בקבוצות חלי ממן ברחבי הארץ

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

העיצוב מרשים, היוזמה מבורכת - אבל איך הטעם? ניסינו את תערובת הפלאפל החדשה של חלי ממן וחזרנו עם בשורות מפתיעות

מאתגיא פרחי21 ביולי 2015
השוקולד הטבעוני של פנדה. צילום: אורי ברקת

השוקולד הטבעוני של פנדה יחזיר אתכם לילדות – ולא בטוח שבקטע טוב

שנתיים שלמות עבדו במותג "פנדה" על מציאת נוסחה מנצחת להכנת שוקולד טבעוני. לאחר שקמפיין ההדסטרט שפתחו גייס למעלה מ-130 אלף ש"ח,...

14 ביולי 2015
חומוס חמסה. צילום: יח"צ

מבחן טעימה: חומוס גולמי להכנה ביתית מבית "חמסה"

האם החומוס הגולמי של חמסה ראוי להחליף את החומוס שאתם קונים בסופר? מערכת Time Out עם הממצאים

מאתמערכת טיים אאוט7 ביולי 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!