במשך לפחות שני עשורים פחות או יותר כל מבקרי המוזיקה פתחו את היום שלהם עם התעדכנות זריזה בפיצ'פורק, בלוג ביקורות מוזיקה ממיניאפוליס שגדל למימדי אתר מבקרים שמעביר צמרמורת קלה בגב כל מוזיקאי אינדי. אבל ביקורות מוזיקה של היום כבר לא מתרחשות בעיתונים, ואולי אפילו כבר לא במדיה כתובה – אז כנראה שגם האתר המוערך/נודע לשמצה לא עמד בשינויים שתחום עיתונות המוזיקה, ועיתונות בכלל, עובר בשנים האחרונות.

>>הבארבי החדש נפתח: איך מגיעים, מי מופיע ומה עושים. המדריך

זה אולי קצת עצוב, אבל זה גם דרכו של עולם – הלילה (ה') דווח כי פיצ'פורק עומד להתמזג לתוך מגזין הגברים הוותיק GQ, כחלק ממהלך שיכלול גם פיטורים לכמה מהעובדים הבכירים באתר. מו"ל העיתון קונדה נסט, שרכשה אותו ב-2015, מסרה את הבשורות לעובדים אמש באימייל שדי מתחמק מלהגיד עד כמה רחב היקף הפיטורין, אך ב-BBC דווח כי עורך האתר ישאר. בשלב הזה טרם ברור אם פיצ'פורק ימשיך לפעול כאתר נפרד או יכנס כמדור ב-GQ, אך לכולם ברור דבר אחד – זה הוא מותו של פיצ'פורק כפי שהכרנו.

פיצ'פורק הוקם כבלוג תחת השם Turntable בסוף 1995, על ידי ריאן שריבר בן ה-18 שרצה לכתוב על מוזיקה בהשראת פאנזינים וסצינת המוזיקה המקומית. ללא ניסיון כתיבה ועם גישה הרבה יותר משוחררת לביקורות, האתר החל לצבור תאוצה בראשית שנות ה-2000, והפך לקובע בון-טון מאוד מסוים, אך מאוד דומיננטי, בעיתונות המוזיקה של אותם השנים.

הביקורת המפורסמת על קאמפ. צילום מסך

הם זכורים בתור אתר שקידם להקת אינדי רבות, ביניהן LCD Soundsystem, אינטרפול וארקטיק מאנקיז. עם זאת, שיטת ניקוד הביקרות האכזרית שלהם – שהורכבה מציון שנע מ-1 עד 10, כולל הנקודה (למשל 3.7) – הפכה אותם למעוררי מחלוקת לא פעם, עם כמה ביקורות בלתי נשכחות שלא חסכו במילים נבזיות וציונים נמוכים. כך למשל, אחת מהביקורות הנודעות לשמצה היתה על אלבום הבכורה של צ'יילדיש גמבינו' "Camp", קיבל ציון מעליב של 1.6.

החיבה הזו לפרובוקציה, לצד נטייה היפטרית קלה לתת מדי פעם ציונים גבוהים במיוחד לאלבומים בינוניים, הולידה להם לא מעט שונאים, אבל כמו שסיכם מפיק ההיפ הופ האיזוטרי Dan le Sac, שקיבל ב-2008 מפיצ'פורק ציון של 0.8 על אלבומו, "השחיטה של פיצ'פורק זה ערך שלילי למוזיקאים בכל מקום. ואני אומר את זה כבעל הגאה של מה שהוא (כנראה) הצין הכי נמוך באתר. בין אם אתם מסכימים עם מבקר או לא, מוזיקה צריכה יותר עיתונאים, לא פחות".

• ❤ תרבות
• חדשות מוזיקה
• מוזיקה אלטרנטיבית
• מגזין מקוון
• מוזיקה

להקת השוגייז והרוק הפסיכדלי האנגלית Dead Rabbits מגיעה בפעם הראשונה לישראל ותופיע באוזן ביום רביעי הבא (11.1,פרטים וכרטיסים כאן). הלהקה הוקמה בסאות'המפטון (משם הפליגה הטיטאניק! שם שיחק אייל ברקוביץ'!) ב-2011 על ידי שלושת החברים ניל אטקינסון ג'וניור (גיטרה), פול סימור (קלידים) ותומאס הייז הסולן. לכל אחד היה פרויקט מוזיקלי קיים ומדי פעם הם נפגשו לנגן יחד, כאשר הפרויקט של ניל כבר היה קרוי Dead Rabbits – כעבור זמן קצר הם החליטו להישאר עם השם אותו הגה ניל ולהקים להקה באופן רשמי. אליהם הצטרפו סוזאן סימס המתופפת וקולין פוקס הבסיסט. הלהקה שיחררה עד היום ארבעה אלבומי אולפן, האחרון ביניהם בספטמבר (חפשו "A Different Place"). לכבוד הופעתם בישראל ביקשנו מהם להמליץ לנו על המקומות האהובים עליהם בסאות'המפטון, שיהיו לנו למקרה שנמצא את עצמנו יום אחד בסאות'המפטון, ועכשיו כשקראנו את ההמלצות הסיכויים שמשהו כזה יקרה עלו באופן דרמטי.

1. Heartbreakers

למעלה הופעות חיות, למטה בר שפתוח עד השעות הקטנות של הלילה באווירת שאבי-שיק. מופיעים שם הרכבים מעולים ומגוונים. זה אחד המקומות הקבועים שלנו – שם נמצא חדר החזרות שלנו, אז לעיתים קרובות אפשר למצוא אותנו שם, מתאמנים גם על שתיית בירה. יש תפריט קוקטיילים שמתעדכן כל הזמן ובסופי שבוע המקום הופך למועדון. כולם שם נחמדים והאווירה טובה ונינוחה. לא מוכרים שם אוכל, אבל יש כמה מקומות אחרים בסביבה – Artsy Lounge (טאפאס בסגנון ים תיכוני), Cafe Thrive (טבעוני), Zento Sushi (סושי ונודלס) וכל מסעדות הרשת שאפשר למצוא בעיר.
7-9 Hanover Buildings, SO14 1JX

2. Vinilo Record Store // Vinilo Vintage

חנות התקליטים העצמאית המקומית. הם התרחבו לא מזמן, ויש להם שתי חנויות ברחוב Queensway– אחת מוכרת יד שניה, נדירים ובגדים, והשנייה תקליטים חדשים – ועוד אחת בבורנמות'. הרבה פעמים יש בחנות הופעות קטנות ואינטימיות ואירועי חתימה, והם משתפים פעולה עם מועדונים מקומיים לאירועי חוץ סופר-פופולריים שבהם תוכלו לקבל אלבום חתום יחד עם כרטיס הכניסה. התורים ביום חנויות התקליטים מתחילים לפעמים בערב הקודם. סוזן (המתופפת) עבדה שם בניהול התור וסידור המלאי כשהחנות רק נפתחה.
Queensway SO14 3BL

3. הגלריה העירונית לאמנות

הדד ראביטס הופיעו שם פעם, ליד פסל של אוגוסט רודן. הגלריה מציגה מספר תערוכות בשנה. אמנים מקומיים וחדשים מוצגים באולם הכניסה ולמעלה יש תמונות ופסלים. "הפורטרטים הבלתי נראים" של לוסי אש (יצירות אבסטרקטיות ששופכות זרקור על קהילת הלהטבאק+) מציגה עכשיו עד 14 בינואר ו"נוף משוחרר" (מציגה את התפתחות הנוף ומשווה סוגי פיתוח שונים) עד 4 במרץ. הגלריה ממוקמת מול אחד הפארקים הרבים שיש בעיר, ועובדי המשרדים יוצאים לתפוס שם שמש בהפסקת הצהריים שלהם.
Commercial Road SO14 7LY

4. החומות העתיקות

אם תשוטטו במרכז העיר העתיקה תראו את חומות אבן מימי הביניים. הן נבנו כדי להגן על העיר מפולשים. כמעט שני קילומטרים של החומה עדיין עומדים, ובנקודות מסוימות סביב החומות ובינן אפשר לראות את המגדלים, את שער הכניסה הראשי, את חורבות כנסיית הולירוד ובית מתקופת טיודור. זה מקום שנחמד לטייל בו כדי להתרחק מהקניונים במרכז העיר, ויש בדרך הרבה פאבים היסטוריים, כולל The Pig In The Wall, Dancing Man, Juniper Berry (לצד הבית של ג'יין אוסטן) ו-The Duke of Wellington (מתחילת המאה ה-13).

5. הפארק הלאומי ניו פורסט

סאות'המפטון קרובה מאוד לניו פורסט, כך שכולנו הולכים לשם מאז שהיינו ילדים. שם שם המון מסלולי הליכה בין שרכים ושיחי אברש, אל קרחות יער שסוסי פוני פראיים רועים בהן, ועדרי הבקר נודדים אל הכביש ומעכבים את התנועה. וכמובן, עוד פאבים היסטוריים (למשל The Snakecatcherבברוקנהרסט, שנקרא על שם אחד הלקוחות הקבועים שלהם, בראשר מילס, שהיה ידוע בכך שלכד אלפי נחשים בסוף במאה ה-19). ברוקנהרסטולימינגטון הן עיירות קטנות שנחמד לבקר בהן, עם חנויות עצמאיות וקצב פחות קדחתני משל סאות'המפטון.

>> דד ראביטס, רביעי 11.1 20:00, האוזן.אם לא תבואו לסאות'המפטון, סאות'המפטון תבוא אליכם

• ❤ תרבות
• מוזיקה אלטרנטיבית
• אינדי
• הופעות בישראל
• אנגליה
• המלצות של מקומיים
• המלצות המערכת

<< לפני שמתחילים, עשו לעצמכם טוב ולחצו על Play >>

אנחנו מתקרבים בצעדי ענק ל-19.12 בדקה לחצות, שיהיה גם הרגע האחרון שבו תוכלולבחור את שירי ואלבומי השנה שלכםן למצעד האלטרנטיבי השנתי של רדיו הקצה(25.12 מ-10:00 עד 22:00). עבור מי מכםן שמתלבטותים מה לבחור ולמה להצביע, הכנתי פה רשימה קטנה שמורכבת מ-22 שירי השנה שלי ל22'.

החוקים שאני עושה לעצמי, אם למישהו זה משנה, הם לבחור לרשימה הזאת רק שירים שלא נמצאים באלבומים שאני יודע שגם כך יהיו ברשימת אלבומי השנה שלי. בין אם השירים האלה יצאו רק כסינגלים או באי.פי'ז ובין אם אהבתי בטירוף את השיר אבל לא את כל האלבום שבו הוא מופיע. כך יצא לדוגמה שברשימה שלפניכם יש רק שיר ראפ אחד, אבל ברשימת האלבומים יהיו יותר, או שפה יש הרבה קטעי דאנס אבל ברשימת האלבומים פחות. הכל מתאזן בסופו של דבר. מה שבטוח הוא שמכיוון שזו אינה אמת מתמטית, אז יש מצב שלמחרת כתיבת המילים האלה כבר ארצה לבחור רשימה שונה לגמרי, כי לא רק שלאהבה למוזיקה אין גבול, כך גם לכמות החומרים החדשים שיצאה ב2022.

הכי ישמח אותי בעולם אם יהיו שירים מהרשימה הזאת שתרצו לבחור למצעד האלטרנטיבי השנתי של הקצה, אבל גם אם לא, אני בעיקר מקווה שתהנו מהמוזיקה. הרשימה, אגב, אינה ערוכה לפי דירוג כלשהו. מה נכון ומה לא נכון, מה צריך ומה לא צריך להיות ברשימה כזאת – אין דבר כזה. טעם מוזיקלי הוא עניין סובייקטיבי לחלוטין. מה שטוב לי אולי ואולי לא טוב לאחר/ת, וההיפך. ואני כותב את זה מראש רק למען המתעצבנים שאולי ישאלו למה את ההוא כן ואת זה לא. וזה רק כי אין אמת אחת באומנות, ואם תהיה – אז אוי ואבוי לנו.

הכי מסיבה: Confidence Man – Feels Like A Different Thing

רק מתחיל השיר הזה ואני כבר מזנק משמחה. הצמד האוסטרלי השובב קונפידנס מן הוציא השנה את TILT, אלבום שני שמלא ברגעים כמו זה, שרוקדים החוצה את הלחץ והמועקה. אבל השיר הזה הוא מסיבה שלמה בפני עצמו.

הכי מרימים: Eats Everything & Shermanology – Tell You What It Is

אוכל הכל מגיע מבריסטול, שרמנולוג'י הם אח ואחות מקורסאו, שמרקידים ועובדים בהולנד. יחד השלושה האלה הרימו עם הקטע הזה כל כך גבוה שכמה בכלל אפשר להרים משם הלאה.

הכי המנון מרגש: Shouse – Won't Forget You

אחד ה-שוסים של השנה שעברה היה Love Tonight של שאוס, המנון האוסי מושלם שבכלל יצא ב2017 ושהתפוצץ רק ב2021. אחת הסיבות שהשיר שהצמד האוסטרלי-ניו זילנדי הזה הוציא ב22' היה רחוק מלהגיע לאותם מימדי פופולריות כמו קודמו היא שהם דומים. שניהם קטעי האוס שמושרים ע"י מקהלת חובבנים, דבר לגמרי לא שגרתי, אבל כן, לכאורה, עוד מאותו עניין במקרה הייחודי של שאוס. כך לפחות התייחסו אליהם כשזה יצא, וזה כל כך חבל. Won't Forget You הוא המנון מרגש בטירוף, שיותר מעומד בפני עצמו, מחזק ושובר לב בו זמנית.

הכי כזה עוד לא שמענו: Dennis Cruz – Ready For The Blues

כזה עוד לא שמעתי. כמה פעמים יוצא לכם לחשוב את המילים האלה? לא שמעתי כזה, אפילו שהיה, אבל לא בצורה כזאת מוחצת. המפיק הספרדי דניס קרוז לקח האוס מצד אחד, בלוז מצד אחר, עשה חופה וקידושין, והתוצאה היא החתונה הכי מלהיבה וטבעית בעולם. בטח בשנה בה אי אפשר היה להמלט מהבלוז אבל היה כל כך צריך גם לנסות ולנער אותו כדי להמשיך ולהתמודד עם העולם (דיבור אישי לגמרי, למען הסר ספק).

הכי לייק: DC Gore – I Like You

"אני לא מחבב היפ הופ/ את חברת התקליטים דף ג'אם או בריטפופ/
אני לא מחבב קראוטרוק/ אני לא מחבב Pאנק/
אני לא מחבב טכנו/ האוס או הופעות DIY דלוקות/
אני לא מחבב את דיבו/ אני לא מחבב קראנק/
אבל אני מחבב אותך"
אני יותר ממחבב את השיר הזה. מהמנוני האינדי-פופ של 2022

הכי כיפי: Snoop Dogg – Crip Ya Enthusiasm

הסימפול המבריק של השנה. ובכלל אחד השירים הכי כיפיים ומצחיקים של 22'. סנופ דוג עשה שיר מקטע הפתיחה של Curb Your Enthusiasm – סדרת הטלוויזיה של לארי דייויד. יותר מזה? תרגיעו.

הכי רוק: Iggy Pop – Frenzy

איזה.פאקינג.איש. אלוהים תעשי בבקשה שככה ישמע כל האלבום החדש שעומד לשחרר איגי פופ. מסינגלי הרוק של השנה.

הכי פאנק: No Plan – Hiding

היו כל כך הרבה שירי פאנק אדירים ב-22', שאני מודה שבאמת יכולתי לאכלס רק בהם את הרשימה הזאת. הנה אחד הנציגים, מתוך אי.פי בכורה של צמד קליפורני בשם נו פלאן. חתיכת המנון.

הכי סמי מעפולה: INYECCI​Ó​N – Sanidad

מאלבום בכורה של צמד מצ'ילה וארגנטינה, שלמזלי גילה לי ישי ברגר המלך, סולן טברנק. ועכשיו כולם לשיר את הפזמון: "סמי מעפולה! סמי מעפולה! סמי מעפולה! סמי מעפולה! סמי מעפולה! סמי מעפולה! סמי מעפולה! פולה פולה פולה!"

הכי תגלית השנה: Been Stellar – Manhattan Youth

הלהקה הזאת מברוקלין היא בעיני תגלית השנה, וזה – מאי.פי הבכורה המעולה שלהם – הוא לגמרי שיר הרוק של השנה.

הכי מדויק: Superchunk feat. Sharon Van Etten – If You're Not Dark

"אם את/ה לא אפל/ה/
לפחות בחלק קטן כלשהו/
אז על מה את/ה?/
ואני יכול/ה לקבל מזה קצת?/
אם את/ה לא אפל/ה/
אני לא מאמין/ה לזה".
סופרצ'אנק ושרון ואן איטן, מהאלבום שהוציאו השנה סופרצ'אנק, שרים את התקופה הזאת כל כך מדויק שזה כואב. וגם יפה לעזאזל.

הכי מפוצצת ברגש: Be Well – In the Shadow of Who You Thought I Was

מקרה נדיר בו שם להקה באנגלית ישמע טוב יותר בעברית. קבלו את להקת "תרגיש טוב". החבורה הזאת מבולטימור מפוצצת ברגש, הוציאה השנה אי.פי מצוין בשם "Hello Sun", והשיר הזה מתוכו שמדבר על התמודדות עם דיכאון, מפרק אותי.

הכי נפלאה: Tsha – The Light

המפיקה והדיג'יית הבריטית טישה היא אחת הדמויות היותר מעניינות שפועלות בימינו בעולם הדאנס, לטעמי. השנה היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה Capricorn Sun. יש בו כמה רצועות נפלאות ביותר, וזו לאוזניי הנפלאה מכולן.

הכי מחפש את הגאולה: Adam Port & Alan Dixon – Forms Of Love

בהמשך לטישה, הקטע הזה בכלל מביא לשיא בשנה הזאת את החיפוש אחרי האור ואחרי איזשהי גאולה, אבל ללא מילים. התרוממות רוח דאנסית שיצרו יחד המפיק הבריטי אלן דיקסון והמפיק הגרמני אדם פורטר.

הכי אר'אנ'בי'אנ'אינדי: Autre Ne Veut – Okay

בימינו עולמות האר'נ'בי והאינדי כל כך התחברו יחדיו לטעם העונה, עד שקשה לדמיין עונה אחרת. אבל בימים הבכלל לא רחוקים, כולה לפני כעשור ואפילו פחות, בהם אוהבי אינדי נטו לבוז לאר'נ'בי, ואוהבי אר'נ'בי לא היו מתקרבים לאינדי, היו כמה כוחות שיצרו את החיבור הזה, והביאו לעולם משהו חדש. אר'נ'בינדי אם תרצו (: בארה"ב מי שפרץ משם להכרה מיינסטרימית ענקית הוא דה וויקנד, אבל בהתחלה היו שם באותה קלחת הוא, How To Dress Well, FKA Twigs, Young & Sick, והאיש הזה – Autre Ne Veut, לטעמי הגדול מכולם בתחום הזה, ואחד הזמרים המופלאים שיש בעולם כיום בכלל. כמה שמחתי שהוא הוציא השנה שיר חדש אחרי יותר מידי שנים של שקט. הרבה יותר מאוקיי.

הכי לא פחות ממדהימה: AGAAMA – Which Way

המוזיקאית הזאת מבירמינגהם הוציאה השנה אי.פי לא פחות ממדהים בשם Wandering Worlds, שבפני עצמו הוא סוג של הצעה להסתעפות חדשה, קטנה אך מלאת עומק, של אר'נ'בי. את ההיכרות איתה אני חייב לעמיתי היקר והמופלא אלפרד כהן, שאני הכי ממליץ לכםן בעולם להקשיב לתכניותיו הקבועות ברדיו הקצה: "חוויית משתמש" ו-"inDbox", שאפשר למצוא בהן מידי שבוע אינסוף תגליות מוזיקליות חדשות ונהדרות. ובכלל, תקשיבו לתכניות ברדיו הקצה, יש שם עולם שלם, חופשי ומפוצץ באהבה למוזיקה באשר היא.

הכי מחאה: Matthew E White fear. Lonnie Holley – Only In America: It Feels Like This

מת'יו אי.וייט, בדרך מוזיקאי אינדי-פופ, הוציא השנה אי.פי בשם Only In America, שהוא יצירת מחאה קטנה, כמו סרט קצר ללא תמונות, כנגד היחס הגזעני והמייאש של ארה"ב לפליטים ולזרים. ווייט משלב פה בין אר'נ'בי לבין התזמורים שהוא הביא איתו מהאינדי-פופ, ובשיר הזה מארח את המוזיקאי הותיק והאדיר לוני הולי. רלוונטי לא רק לאמריקה.

הכי שיר שהוא חבר טוב: Andy Bell – Lifeline

היופי הבלתי נתפס של השיר הזה. בחיים לא אמצא את המילים הנכונות לתאר אותו. יחד עם זאת אני מאד חצוי לגבי Flicker – האלבום שהוציא השנה אנדי בל, איש להקת Ride. מצד אחד זה אלבום כפול וארוך, שבעיקר בחציו הראשון הוא מותיר אוירה דרימפופית-שוגייזית יפה אבל פחות שירים שנשארו איתי. מצד שני חציו השני (בעיקר) מלא בשירים מופלאים כמו זה. שיר שלדעתי יהיה חבר טוב עוד הרבה מאד זמן.

הכי קאמבק השנה: Sun's Signature – Golden Air

איך לא כולם דיברו על זה ב22' ללא הפסקה? אחת התעלומות הגדולות מחד, ומאידך – זו כנראה התוצאה של רכבת האינפורמציה שדוהרת ללא עצירה וזורקת עלינו עוד ועוד מידע, כשבלתי אפשרי לתפוס ולקלוט הכל. אבל אם במקרה פספסתםן – סולנית הקוקטו טווינז, אליזבת' פרייזר האחת והיחידה, עדיין אחת הזמרות המופלאות והייחודיות בעולם כולו, חזרה השנה להוציא מוזיקה חדשה, לראשונה מזה 13 שנים. היא עשתה את זה כחצי צמד חדש בשם Sun's Signature, יחד עם חברה לחיים – דיימון ריס. כל אי.פי הבכורה שלהם הוא יופי טהור, מתוק ומריר בו זמנית, והשיר הזה מתוכו מזכיר לי קצת את Flying של הביטלס. קאמבק השנה.

הכי חולמני ועוכר שלווה: Jenny Hval – The Revolution Will Not Be Owned

קשה להאמין שהמוזיקאית הנורווגית הזאת לא שמעה בעצמה לפחות קצת קוקטו טווינז בעבר. השנה היא הוציאה את אלבומה Classic Objects, ובו החולמניות מעט עוכרת השלווה הזאת.

הכי קאבר עוצמתי: Cave In – The Hole

קייב אין האמריקאים בהחלט יככבו ברשימת אלבומי השנה שלי. אבל מחוץ לתקליט הפרטי שלהם הם גם השתתפו יחד עם מריסה נאדלר ועם AmenRa ב-Songs of Townes Van Zandt vol. III – אלבום מחווה למוזיקאי המנוח טאונס ואן זאנט. וזה מתוכו הוא אחד הקאוורים העוצמתיים של השנה.

הכי לא בלדת מטאל: Liturgy – संसार (Sansār)

ליטורג'י היא להקה אמריקאית שבדר"כ עושה מטאל קיצוני, יצירתי ונסיוני. זה לא שונה גם באי.פי שהם שחררו השנה – As the Blood of God Bursts the Veins of Time, רק שבמקרה שלו יש גם שיר אחד נגיש, יחסית, סוג של בלדה, מהשירים שאינם אופייניים לשום דבר.

הכי בונוס: DJ Falcon, Alan Braxe , Panda Bear – Step By Step

מכיוון שבספוטיפיי אין את השיר החולההה שלINYECCI​Ó​N (שיש רק בבאנדקאמפ ואל תדלגו עליו פה) אז הוספתי כבונוס את פנינת האינדי-פופ המושלמת הזאת.

• סיכום 2022
• הקצה
• רדיו הקצה
• מוזיקה אלטרנטיבית
• מוזיקה שחורה
• אינדי
• מוזיקה אלקטרונית

ב-1998 התפוצץ לפתע על העולם האלבום "Deserter's Storm" של מרקורי רב, הרכב אינדי-רוק אמריקאי אלטרנטיבי משונה עם נטיות קשות לפסיכדליה, נבחר לאלבום השנה של ה-NME והפך אותם לאלילי פופ מסביב לעולם. במעגלי האינדי של תל אביב של אותם שנים עפו עליהם כמו על התגלות דתית, וכל נחיתה שלהם בעיר עוררה גלים של התרגשות. החדשות הטובות למי שזה מעביר בו רעד הן שבנובמבר הקרוב זה יקרה שוב.

מרקורי רבהם בעיקר ג'ונתן דונהיו וגראסהופר, הראשון הוא הזמר והגיטריסט, השני מנגן על כל דבר שמשמיע צליל, הם כבר בני 55 וראו את כל העליות והמורדות שיש להצלחה מוזיקלית להציע, והם יגיעו לתל אביב בפעם החמישית – והפעם עם הופעה אקוסטית מיוחדת במסגרת פסטיבל הפסנתר. פעם היו קוראים לזה אנפלאגד.

המופע עצמו נשמע כמו ממתק אמיתי ויוצא דופן לכל שוחרי המוזיקה:ערב אקוסטי ואינטימי בו ינגנו ויספרו המרקורי-רבים על שירי הלהקה לאורך כמעט 40 שנות היכרותם, על אלבום המופת שובר הלב שלהם מ-1998, ההצלחה הגדולה שלו, הסערה שסבבה אותו, האירועים המוזרים שליוו את צאתו וכמעט הביאו לפירוק הלהקה והאיחוי הבלתי צפוי של הקרעים. השירים יבוצעו בעיבודים אקוסטיים מיוחדים, להם קורא דונהיו:‘whisper and strum’ואומר שכך כתב את השירים מלכתחילה, לפני שהפכו לגרסאות המוכרות לנו היום.

מרקורי רב ידועים בסאונד הייחודי ופורץ הגבולות שלם, בין רוק אלטרנטיבי לפסיכדלי, כשקולו של ג'ונתן דונהיו הכריזמטי מרחף מעל המנגינה (סגנון שלא מעט הרכבי אינדי אימצו עם השנים, אבל מרקורי רב היו מחלוציו). הם חתומים על עשרה אלבומים. האחרון שבהם יצא ב-2019,Bobbie Gentry's The Delta Sweete Revisited,והוא כולו מחווה עוצרת נשימה של קאברים לזמרת בובי ג'נטרי שהפכה בשנות השישים לזמרת הראשונה בארצות הברית שמפיקה את שיריה ומחזיקה בזכויות עליהם. באלבום זה שיתפו מרקורי רב פעולה עם הקולות המדהימים של סוזן סונדפור, בת' אורטון, הופ סנדובל ונורה ג'ונס בחגיגה של הווקאליסטיות הטובות בעולם.

"אנחנו רוצים להזמין אתכם להופעה האקוסטית האינטימית שלנו", כתבו דונהיו וגראסהופר שידועים בחיבתם להופעות בישראל ולישראל בכלל במסר לקהל הישראלי, "מלווים בפסנתר ומלוטרון עם סיפורים ושירים מאחורי המוזיקה שהקלטנו – וגם המוזיקה שהערצנו – במשך כמעט 40 שנים יחדיו. זו תהיה ההרפתקה החמישית שלנו בישראל ואנחנו ממש מצפים להופיע עם רבים מהשירים האלה במתכונת 'לייט נייט/דרך הלחישה' שבה הם נולדו, שבירים, עירומים ופעורי עיניים ממש כמונו".

>> מרקורי רב, רביעי 2.11, מוזיאון תל אביב לאמנות.כרטיסים (239 שקלים) באתר זאפה

• ❤ תרבות
• פסטיבל הפסנתר
• מוזיקה אלטרנטיבית
• אינדי
• הופעות
• הופעות חו"ל