צריך לומר את האמת: אין יותר דבר כזה "מסעדות פועלים" בתל אביב, וגם המונח "מסעדות עממיות" נמתח כבר עד קצה גבול היכולת של הארנק. מה שנשאר הם שרידים אחרונים לעידן שהסתיים ובו אפשר היה לאכול ארוחת צהריים הגונה, מזינה וביתית במחיר הוגן, ועל השרידים האלה חייבים לשמור. בחרנו להמליץ היום על שלוש מסעדות כאלה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> מהאייטיז באהבה: המנות החדשות הכי טובות בתל אביב כרגע
>> כמעט כמו סקס: 8 מנות מחרמנות שכדאי לאכול בתל אביב עכשיו

הכי פלורנטין // שמעיה

למה כדאי:מוסד פלורנטינאי ותיק שמגיש אוכל ביתי פשוט מאוד, טעים מאוד ולא יקר בכלל, עם מגוון תבשילים עצום ששמעיה מבשל מדי בוקר. כל שכונה בעיר צריכה מסעדה כזאת.
מה טעים:ההצטיינות האמיתית כאן היא בגזרת הממולאים. אל תחמיצו את עלי המנגולד הממולאים ואת הסלק הממולא, ואם אתם לא בקטע לכו על הקציצות. מה שלא תעשו, זה לא יעלה לכם יותר מ-50 עד 70 ש"ח.
אווירה:פלורנטין במיטבה.
>> שמעיה, ויטל 2

הכי מאמא // המקום של ענת

למה כדאי:קוראים לו גם "גלבי" ו"המטבח של ענת", אבל לא משנה איך תקראו לו, משנה שענת שבי מבשלת כאן מהלב במסעדה הצנועה והקטנה שבפאתי שוק הכרמל. כמו המאמא שתמיד רציתם ולא מצאתם.
מה טעים:ענת מבשלת בכל יום פחות או יותר מה שבא לה והכל יוצא לה טעים טעים. המחירים לא זולים אבל גם לא חזיריים. אם הגעתם ביום של מפרום או קציצות דגים אז אתם אנשים בני מזל ולכו למלא לוטו או לעזאזל.
אווירה:כמה טוב שבאתם הביתה.
>> גלבי/המקום של ענת, סמטת הכרמל 23

הכי לוינסקי // סלימי

למה כדאי:סלימי היא אחד השרידים האחרונים למה שהיה פעם שוק לוינסקי – אזור של חנויות תבלינים ושימורים אקזוטיות ומסעדות פועלים פשוטות – לפני שהפך למעוז בילוי עתיר ברי יין. יש כאן אוכל פרסי מעולה שבמעולים, מסעדה על-זמנית שלא השתנתה הרבה ביותר מ-60 שנות קיומה.
מה טעים:אם תצליחו לא להזמין את הגונדי – אנחנו תמיד נכשלים ברגע האחרון – אז לכו בכל הכוח על החורשט סבזי, ואם אתם מורעבים כמו פועלים אז על הדיל המדהים של חורשט סבזי עם בשר ואורז ושני שיפודים לבחירה ב-82 ש"ח, שתכל'ס יחד עם עוד איזה סלט יכול להאכיל גם שני אנשים שאינם פועלים.
אווירה: כמו מסעדת פועלים של פעם. הזדמנות אחרונה לראות.
>> סלימי, נחלת בנימין 80

פרסים יקרי ערך. הגונדי של סלימי (צילום: אנר גלם)

• אוכלים שותים
• מסעדת פועלים
• ממולאים
• המקום של ענת
• סלימי

אין הרבה דברים מספקים כמו אוכל של מסעדת פועלים. סיר קציצות ענק, תועפות רוטב ולחם הולם לטבול עד לא ידע. אבל מה לעשות – לא תמיד מתאים להתיישב על שולחן מוכתם במי יודע מה, ולהתמודד עם תנאים היגיניים של מסעדות פועלים. לכן שמחנו לראות את המגמה של השנים האחרונות, במסגרתה גם מסעדות שלא מכוונות לאנשי עבודת כפיים (למרות שגם הם מוזמנים!) משתמשות באגף הקולינרי השופע הזה. לכן חיפשנו את מנות אוכל הפועלים הכי טעימות שתמצאו מחוץ למסעדות הפועלים הקלאסיות.

>>יונתן רושפלד ראה בר שכונתי שהוא אהב, אז הוא החליט להצטרף למטבח

קציצות ברוטב אדום | עילא

במעדנייה החדשה והיפה של אשת הקולינריה אפרת אנזל מעמידים בכל יום סירים שפועלים היו שמחים לנכס. מתוכם נשבינו בקסם של קציצות ברוטב אדום – כדורי עוף לולו רכים ועסיסיים ברוטב עגבניות עם אורז בסמטי וכף סלט. אנזל קוראת למנה "קציצות צהרון", אבל אנחנו מכירים לא מעט מבוגרים שהיו חותמים עליה בכל יום מחדש. 56 ש"ח.
שינקין 28

מעורב ירושלמי | קפה אסיף

מפתיע לגלות שדווקא בקפה שבמרכז הקולינרי המטופח מסתתרות מנות פועלים פר אקסלס, למשל שישליק פרגית, שניצל ופירה וספגטי ברוטב אדום ("פסטה צוות"). לאחרונה נוסף לתפריט מעורב ירושלמי כהלכתו – מיקס מתובל של כבדי עוף, לבבות עוף ופרגיות עם הרבה בצל מקורמל, טחינה וסחוג ירוק מתוצרת בית על פיתת "שראק" דקיקה ממזרח ירושלים, שמעניקה למנה את חותמת האותנטיות הסופית. 73 ש"ח.
לילינבלום 28 תל אביב

אורז ושעועית | בבר

במקום שבו עומד הבר "בבר" בקצה שוק הכרמל יש מסורת פועלים ארוכה: בעבר שכנו כאן "מזנון קובי" – מסעדת פועלים בת עשרות שנים ובר האוכל "לה סיטה", שהיה בעצמו מחווה למוסדות מסוג זה ונסגר עם פרוץ המלחמה, כשבעליו גויס למילואים. לאחרונה נפתח המקום לסרוויס צוהריים ובתפריט תמצאו את ההיילייט של הז'אנר – שעועית ברוטב אדום על אורז לבן, מיתוס עוד מימי עזורה. המנה טבעונית והמחיר צנוע יחסית לעירנו, 38 ש"ח בלבד.
הכרמל 4

שניצל | מרחביה 7

בתל אביב יש לא מעט שניצלים טובים, שלא לומר מיתולוגיים. אבל כשרואים את הבן של השפית רותם לוי יורד על שניצל שאמא הכינה – אפשר לראות בכך תו תקן לאיכות. השניצל מטוגן עם ההזמנה ומוגש כשהוא פריך, זהוב ולוהט עם פלח לימון בצד, ובעינינו לא צריך יותר שום דבר. אפשר לקבל אותו בצלחת עם תוספת לבחירה (אורז מלא/תרד וברוקולי/פירה/צ׳יפס/אורז לבן) או בסנדוויץ' חלה עם אריסה וטחינה, כל אחד והפטיש שלו. 64/56 ש"ח.
מרחביה 7

קציצות עוף בלימון | בלאדי שיק

במסעדה העממית שלו בשרונה שף ארז קומרובסקי פונה במובהק לפועלי המאה ה-21, הלוא הם אנשי ההייטק. מנת קציצות עוף ברוטב לימון כבוש ופתיתים עושה מחווה לשף רפי כהן, שהתמחה בשדרוג אוכל ביתי לפיין דיינינג. מנגולד, שומר וזוקיני מחזקים את הטעם הלימוני, ואחרי שמסיימים אפשר לחזור ולאחוז במעדר ומזמרה (או בעכבר מחשב). 61 ש"ח.
מנחם בגין 121

חריימה בורי | פישופ

בשעות הצוהריים באמצע השבוע שרונה מרקט נראה כמו מסעדה גדולה לפועלי המאה ה-21, שממהרים לאכול ולחזור למשרד. כשמגיעים בערב הכל הרבה יותר שקט והאווירה הרבה יותר נעימה, ואז גם אפשר להתרכז בחריימה הנהדר של הפישופ – דג עם פטרוזיליה, כוסברה ופלפל חריף, עם טחינה ופרוסת חלה עבה לצלול איתה לתוך הרוטב ולנגב את הצלחת עד הטיפה האחרונה. ואחר כך לא צריך לחזור לעבוד, שזה עוד בונוס. 69 ש"ח.
קלמן מגן 3 (שרונה מרקט)

• אוכלים שותים
• מסעדת פועלים
• אוכל רחוב
• מסעדות בתל אביב

>> איתי מאוטנר הוא מייסד, אוצר ומנחה אירועי הפצ'ה קוצ'ה בתל אביב (יחד עם ענת ספרן), והוא גם המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל (יחד עם מיכל ואעקנין), והוא גם בטח עוד הרבה דברים אבל אנחנו פה בשביל הפצ'ה קוצ'ה שיתקיים במשך שני ערבים בהיכל התרבות ב-7.4 וב-8.4, ומכירת הכרטיסים החלה אתמול, ואם יש לכם מזל ואנשים לא בפוקוס אז אולי היא עדיין לא סולדאאוט.תקליקו עכשיו ותחזרו אחר כך.

>> שביל הקונספציות השבורות: איך עושים פצ'ה קוצ'ה עכשיו
>> העיר של איתמר ארנברג: חיים סוריאליסטים במדינה מטורללת

גרתי 15 שנים בשכונת נגה. הרבה לפני שהיו שם בתי קפה דור שלוש, מקעקעים ובגדי מעצבים. היו שם בעיקר תושבים ותיקים, אחד אדם ברוך ואפילו עיתון שכונתי קטן ומקסים. שם גם המקומות שאני אוהב.

1. אבי קלינטון

מאז 1949, יש את אבי קלינטון – מסעדת פועלים מהימים שהיו כאן באמת פועלים. אתם כבר יכולים לדמיין מה יש בתפריט, נכון?
רוחמה 9

2. עדנה

במרחק זריקת קרואסון משם, שתי התאומות מונית וחן שילת, הקימו את "עדנה" – נווה מדבר יפואי. המקום ידע גלגולים שונים אבל תמיד הטאץ' של התאומות היה שם. לא מזמן משק עפאים נחת במרחב, הביא עימו תעודת כשרות וקהל יומי שיותר דומה לירושלים מאשר לבתי קפה אופנתיים תל אביב. זה טעים, זה מרענן וזה מגוון.
סלמה 6

3. פליי פיט – סטודיו ליוגה אווירית

כבר כמה שנים טובות שאני תולה את עצמי על ערסל ומעמיד פני גמיש. התירגול המשובח מחזק את שרירי הליבה, מאפשר לכם לעשות דברים עם הגוף שמעולם לא ידעתם שאתם יכולים ומצטלם וואו. דנה סוקולר שהקימה את המקום היא אחת המדרכיות הטובות בתבל ואדם שאי אפשר להפסיק להסתכל על השרירים שמעטרים את הגוף שלה.
מרזוק ועזר 11 ב'

4. מירב משאט מכון קוסמטיקה

עוד פנינה בשכונת נגה. אמנם כף רגלי מעולם לא דרכה בהיכל, אבל הטובות שבחברות שלי מספרות על שילוב מרהיב מאת שאמאנית האסתטיקה מירב – גם טיפול וואו וגם מירוק הנפש.
רוחמה 10

המרפסת מעל הים

תלכו קצת מערבה מהשכונה בכיוון הטיילת ותגיעו למרפסת הגבוהה מעל הים. זה לא רק הכחול העמוק הזה שנשקף, זה בעיקר שילוב האוכלוסייה: ערב רב של תיירים מקצוות העולם, ערבים מקצוות המדינה ולעיתים אף מהמדינה שיום אחד תהיה לידנו וכל גווני אוכלוסיית העיר תל אביב. אחד המקומות הכי פלורליסטים בעיר.

מקום לא אהוב בעיר

זה לא מקום אחד ספציפי, זה סאונד: של קידוחים, דחפורים, משאיות, אבק ותתחושה של בזבוז ותכנון לא מוקפד באוויר.

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה לא אירוע אחד ויחיד, אלא משהו מתמשך – התחלתי, ביחד עם עוד כמה גברים מקומיים מסוקסים, ללמוד תלמוד. המורה היא דתל"שית החולשת בחומר ומקפידה על קלה כחמורה בכל מה שקשור לשיח עכשווי, פוליטי וחברתי בסוגיות העתיקות ההן. מרתק.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המון. החל מכל מה שקורה בבית של סולידריות, דרך כל מה שקורה ויזואלית-אמנותית בהפגנות ועד כל מה שאנחנו מתכננים שיעלה בפסטיבל ישראל בספטמבר.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המון. לצערי אין ספור. אני מאוד מחובר לפורום המשפחות השכולותול"תג מאיר" – שני ארגונים מרתקים שמבחינתי הם מגדלור חברתי, אנושי ופוליטי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קשה להצביע על מישהו/י אחת. כן שווה לדבר על החשיבות של העדינות, על המשמעות הגדולה של להרים ולפרגן ועל היכולת הגדולה שלנו למצוא בתוכנו עוד ועוד רוך.

מה יהיה?
לא לוקח על עצמי את הנבואה הזו. חייב להגיד שאני הכי פחות אופטימי ממה שהיית אבל החינוך הפנימי שלי מאמין שהטוב ינצח ושעוד תפציע השמש. עוד שדות פורחים יש לפנינו.

• העיר שלי
• פצ'ה קוצ'ה
• שכונת נגה
• יפו
• מסעדת פועלים
• אקרו יוגה

>> דימה XR הוא בעצם משה אלעד, מפיק ומוזיקאי, שיעטה מחר שוב את דמותו של הראפר הרוסי הבועט בהופעה חגיגית בתדר (מחר, מוצ"ש 21:30) תחת הכותרת "העיירה בוערת". יהיה אש וכאן יש לכם את כל הפרטים

העיר שלי היא בכלל ירושלים, אבל אחרי 4 שנים שאני משלם פה ארנונה באיחור, הגיע הרגע להודות שיש בתל אביב כמה מוסדות שאני מחבב פלוס פלוס. את חלקם אני כלכך מחבב פלוס שאין סיכוי שאפרסם אותם (זה לימדו אותי תל אביבים, לא לכעוס). ואם אתם רואים אותי באחד מהמקומות שהמלצתי עליהם בבקשה אל תבקשו שאקרא לכם בקעקועים בלייב, בשביל זה המציאו את ה-DM. רוב תודות.

1. מעדני מאמא

השילוב בין המיתוג המוגזם, המיקום הקשה והמזגן המפנק הוא שהופך את מעדני מאמא לאחד המוסדות המרגשים בעיניי. מאמא הוא סוג של נווה מדבר עירוני המשלב מינימרקט שכונתי עם מעדנייה רוסית טובה. המעדנייה מלאה גבינות נקניקים ודגים מלוחים, אגף הממתקים הוא הרפתקה של ממש (ואם עדיין לא טעמתם גלידות רוסיות אז כדאי שתתעוררו) ובמקפיא תמצאו כמה אופציות טובות לפילמני מוכן. אל תשכחו לצלצל לספתא לשאול אם היא צריכה משהו לפני שאתם יוצאים.העלייה 17

2. ב' ספרים

החנות הקטנה בשוק לוינסקי מציעה מגוון רחב של ספרים יד שנייה ושלישית ויותר. יש בה קפה טעים, המחירים נעימים והוגנים, הפסקול נבחר בקפידה והעובדים יודעים גם לתת המלצה טובה וגם לפטפט איתי על כל נושא בעולם. אגב לפטפט זו מילה נהדרת וגם דבר שכיף לעשות, אנצל את הבמה ואקרא להחזיר את הפטפוט לאופנה.החלוצים 11

3. מונקה

תמיד אעדיף מסעדת פועלים עם מורשת מפוארת על מסעדה מפוארת עם מנות מתחכמות ויקרות מדי. במונקה שביפו התאהבתי מרגע שראית בתפריט "ריאות במיץ" ו"מעיים ברוטב". אני אוהב לדמיין את היום החגיגי בו אגיע בלבוש מהודר להתנסות פעם ראשונה ב"ריאות במיץ", אבל בינתיים אני מסתפק במנת הקציצות ובקבב הבולגרי הכי טוב שאכלתי בארץ.יהודה הימית 15

4. וינטג' טיים

בחנות השעונים הקטנה והמעוצבת היטב תוכלו למצוא לעצמכם שעון וינטג' יפהפה וגם ללטף חתול (רק אם החתול יזרום כמובן). לחנות יש אווירה של מוסד בן עשרות שנים למרות שהיא פתוחה רק שנים בודדות. עמוס הבעלים הוא אדם עם טעם טוב במיוחד וידע רב בתחום השעונים והמוזיקה. ואם כבר הגעתם לאזור הזה של העיר, תנו קפיצה לחוד המחט שנמצאת ממש מטר משם.דיזנגוף 227

5. שכונת התקווה

עם שוק של אנשים אמיתיים מכל העדות ועם כל המבטאים. עם פנינים קולינריות כמו בורקס מים, שיפודי מוצפי, מאפיית טחן והסמבוסק המטוגן שבא עם מיץ רדיואקטיבי – שכונת התקווה היא החלק האהוב עלי בעיר. בתור ילד אהבתי ללכת עם אמא למחנה יהודה לעזור לה עם הקניות, מאז עבר זמן והשוק בירושלים הפך לעוד אתר תיירות יקר ואיבד את הנשמה שלו, לעומת זאת שוק התקווה ממשיך להיות שוק אמיתי בו באים לקנות מצרכים הביתה ולא עוד מחסן גימיקים. שכונת התקווה זורקת אותי לזמנים אחרים ומזכירה לי שתל אביב היא לא רק הבועה שמספרים לנו שהיא. ממליץ בחום לקנות משהו לנשנש, ללכת לאיבוד ברחובות הקטנים שמסביב לשוק, ולאלתר פיקניק בפארק התקווה הסמוך.

• העיר שלי
• שכונת התקווה
• מסעדת פועלים
• שעונים
• ספרים
• היפ הופ ישראלי