אימה וקומדיה הם ז'אנרים קרובים מאוד. חוקרים רבים כתבו על הדימיון בין תחושת פחד לצחוק, והדרך הדומה בה סרטים יכולים לעורר את זה בנו בעזרת יצירת מתח והפתעות לא צפויות. זה לא פלא ששניים מהלהיטים הגדולים של ז'אנר האימה בשנים האחרונות "תברח" של ג'ורדן פיל ו"שעת הנעלמים" של זאק קרגר, הגיעו מיוצרי מערכונים לשעבר (פיל ב"קי ופיל" וקרגר ב"The Whitest Kids U Know"). אז לכבוד האלווין, החלטנו לעזור לכם עם רשימה של סרטים שיגרמו לך לצעוק ולשאוג מצחוק. בו! חה חה חה.

>> פחד ותיעוב על המסך: 16 סרטי אימה מומלצים לתפוס בנטפליקס

מוות אכזרי 2 Evil Dead

כן, אנחנו מתחילים את הרשימה הזאת עם סרט המשך. סוג של. "מוות אכזרי 2" של סם ריימי, הוא פחות המשך לסרטו מ-1981, אלא יותר רימייק מאותם יוצרים שמוסיף הרבה יותר אפקטים מטורפים, הומור סלפסטיק משוגע וראשי צבי מדברים. לאחר שיצר את הסרט הראשון בכלום-כסף, התקציב הגדול יותר אפשר לריימי להתפרע, ולשחקן הראשי האהוב שלו, ברוס קמפבל, להפוך את הגיבור, אש וויליאמס החכמולוג, לאחת הדמויות האייקוניות יותר בעולם האימה. גרובי!

מת על המתים // Shaun Of The Dead

עולם קומדיות האימה המודרנית השתנה מקצה לקצה ב-2004 עם יציאת "מת על המתים", ששווק בכל מקום כ"קומדיה רומנטית עם זומבים" (או "זום-רום-קום" אם אתם מעדיפים). הקומדיה הבריטית הציגה לראשונה לקהל רחב את הכישורים הקומיים של כותב וכוכב הסרט סיימון פג, והבמאי והתסריטאי אדגר רייט שהסגנון הקצבי והמיוחד שלו יהפוך לתו תקן של איכות בעולם הקומדיה המודרני. קשה לא לאהוב את הסיפור הזה על גבר-ילד שנאלץ להתבגר בזכות מתקפת זומבים, והצלחת הסרט הובילה לקריירות הוליוודיות מרשימות עבור פג ורייט, ושינתה את הדרך בה דור שלם ישמע את השיר "Don't Stop Me Now" של "קווין".

צעקה // Scream

שנות התשעים היו עשור ציני ומלא במודעות עצמית. זה לא היה מספיק שסרט אימה יהיה מפחיד, הוא היה גם צריך להגיב על הז'אנר כולו ולהיות מלא ברפרנסים לסרטים שבאו לפניו. למזלנו, בזכות הבימוי הנאמן של ווס קרייבן ("סיוט ברחוב אלם") וצוות שחקנים מנצח, "צעקה" מ-1996 מצליח להיות סרט אימה כיפי, מצחיק ומיושן בצורה מושלמת. כמעט שני עשורים וחמישה סרטי המשך לאחר מכן (עם סרט שביעי בסדרה בדרך!) זה עדיין נחמד לחזור לאותו רוצח מגושם במסיכה משונה בסרט הראשון. רק אל תשכחו את חוקי סרטי האימה!

מת לצעוק // Scary Movie

אתם יודעים מה היה השם המקורי של "צעקה"? "Scary Movie". כן, אותו שם שהפך אחר כל לסרט פרודי על "צעקה", שנקרא בעברית "מת לצעוק". כמו רוב הפרודיות מאותה תקופה, לא כל הבדיחות בפרודיה של האחים וואיאנס עדיין מצחיקות, אבל בזכות קצת סלפסטיק, הרבה רפרנסים והופעה ראשית מעולה של אנה פאריס, "מת לצעוק" הצליח לקחת את הסאטירה האירונית של "צעקה" כמה צעדים רחוק יותר, וליצור את פרודיית האימה המוחלטת של שנות התשעים. וואזאפ?

בקתת הפחד // Cabin in the Woods

אם "מת לצעוק" לקחה את הסאטירה של "צעקה" כמה צעדים רחוק יותר למחוזות הפארודיה, אז "בקתת הפחד" עשתה איתה סלטה לאחור, בקטע טוב. "בקתת הפחד", מבית היוצרים ג'וס ווידון ("באפי ציידת הערפדים") ודרו גודארד ("קלוברפילד")' הוא סאטירת אימה שלוקחת את הקלישאות המוכרות של הז'אנר (קאסט של מתבגרים חרמנים, מקום מרוחק, אזהרות מאיימות) ועושה להם טוויסט על מנת לספר סיפור חדש ומקורי. לא נספיילר לכם את הכול, אבל רק נגיד שזה סרט כיפי במיוחד בהשתתפות כריס המסוורת' מסרטי "ת'ור" ובראדלי וויטפורד ("תברח") בין השאר.

ביטלג׳וס // Beetlejuice

האם "ביטלג'וס" הוא סרט אימה? או האם הוא פשוט קומדיה שמלאה ברוחות ושדים? למי אכפת, זה "ביטלג'וס"! סרטו של טים ברטון מ-1988 הציג לנו עולם הבא מפחיד ומצחיק, רוחות שמנסות לגרש בני אדם וכמובן את ביטלג'וס עצמו, בגילומו הבלתי נשכח של מייקל קיטון. החוש הויזואלי של ברטון הופך את העולם של "ביטלג'וס" ליוצא דופן, אפילו לפני שאנחנו מגיעים ל"עולם הבא", וההופעות המוגזמות של השחקנים המשניים כמו קתרין אוהרה וג'פרי ג'ונס רק מוסיפות לתחושת הטירוף. וכמובן, יש שם את השימוש הכי מקורי בשיר "Day-O" של הארי בלפונטה אי פעם.

זאב אמריקאי בלונדון // An American Werewolf in London

שנות השמונים היו עידן של אפקטים ויזואליים מרשימים. לא היה לנו אנימציות מחשב מוגזמות, אז אמני איפור ואפקטים היו יוצרים בעצמם דברים מדהימים עם קצת גומי וסירופ תירס. קומדיית האימה של ג'ון לנדיס ("האחים בלוז"), "זאב אמריקאי בלונדון" מכילה את אחד מקטעי האפקטים הוויזואלים המרשימים בתולדות הקולנוע- הטרנספורמציה של הגיבור לאיש זאב – אבל גם מכילה הרבה בדיחות וגאגים מצחיקים, ואת גריפין דאן ("שגעון של לילה") בתור סיידקיק/גופה מתפוררת. שזה תמיד כיף.

גרמלינס // Gremlins

עם כל הכבוד ל"אי.טי" החייזר החמוד, היצורים המזוועים במרכז של הסרט "גרמלינס" הם הכוכבים האמיתיים של עולם הבובות של שנות השמונים! טוב, אולי לא, אבל הם בהחלט יותר מצחיקים ומפחידים. הקלאסיקה של ג'ו דנטה מ-1984 לימדה אותנו תמיד לעקוב אחרי הכללים, אפילו אם הם eaurho לטיפול ביצור פרוותי מחנות אסייתית מוזרה, כי מוגוואיים חמודים יכולים להפוך לגרמלינים מגעילים ורצחניים אם מאכילים אותם אחרי חצות. "גרלמינס" מלא בהפחדות מצחיקות, אלימות קרטונית ורוח חג המולד והוא בגדול סרט שלא היה מקבל כיום אור ירוק באף סטודיו – אבל אם אתם מחפשים סרט עוד יותר מטורף ומצחיק, יש תמיד את "גרלמינס 2".

יחידת המפלצות // The Monster Squad

אחד מהסרטים הפחות מוכרים ברשימה הזאת, סרט האייטיז הזה עוסק בחבורת ילדים מהפרברים שיוצאים להרפתקה. נשמע כמו "הגוניס" או "דברים מוזרים"? ובכן, הילדים האלה מקללים הרבה יותר, אלימים הרבה יותר ונלחמים בדרקולה, איש הזאב והמפלצת של פרנקנשטיין. זהו סרט אייטיז ציני ומוזר, שנכתב בין השאר על ידי שיין בלאק ("קיס קיס בנג בנג"), ואפשר לראות את זה בהומור החתרני שלו. וכמובן, הוא מלמד לקח חשוב: לאיש הזאב יש אשכים. ואפשר לבעוט בהם.

מכסחי השדים // Ghostbusters

עם כל הכבוד לילדים, במקרה שמשהו באמת מוזר מתרחש בשכונה שלכם, אתם צריכים לקרוא למקצוענים: גוסטבאסטרז! קומדיית האייטיז האהובה בכיכובם של ביל מארי, דן אקרויד, ג'ינה דיוויס ועוד שחקנים נהדרים, מציגה לנו את צוות מדבירי הרוחות של ניו יורק, שיפטרו מכל בעיה על טבעית בבניין שלכם – אם תשלמו להם. למרות שהסרט זכור בעיקר בזכות הרגעים הקומיים שלו והשנינות הדד-פאנית של מארי, יש בסרט כמה וכמה רגעים מפחידים ואפקטים מרשימים מאוד יחסית לתקופה. אז למי תתקשרו? לחברים שלכם, להזמין אותם לראות את "מכסחי השדים" באיזה אתר סטרימינג!

סלית'ר // Slither

כיום ג'יימס גאן הוא אחד האנשים החשובים בהוליווד, בתור מנהיג היקום הקולנועי של DC ובמאי "סופרמן". זה די מרשים שהוא הגיע לתפקיד כזה מיינסטרימי בהתחשב בסרטים הישנים שלו, כמו הסרט הראשון שביים בעצמו "סלית'ר" מ-2006. סרט שמשלב מד"ב, אימה וקומדיה, והרבה גועל נפש, "סלית'ר" מציג לנו את סיפורה של עיירה קטנה שנתקפת על ידי תולעים משונות מהחלל שמשתלטות על גופי התושבים ומשנות אותם בצורה גרוטקסית. אבל למרות כל הדם והרפש, ההומור הייחודי של גאן עדיין קיים, בעיקר בזכות גיבור הסרט, השריף דמוי ברוס קמפבל, בגילומו של ניית'ן פיליון.

עיר הרשע // The Frighteners

ואם כבר דיברנו על במאים שעברו שינוי משמעותי: לפני שביים את טרילוגיית "שר הטבעות" המכובדת והמוערכת, פיטר ג'קסון היה בחור ניו-זילנדי מוזר שאהב מפלצות, סלאפסטיק והרבה הרבה דם. סרטו השלישי "מוות קליני" הוא קומדיית זומבים מטורפת ומגעילה (בקטע טוב), אבל אנחנו רוצים דווקא לשים זרקור על "עיר הרשע" מ-1996. מעין טוויסט על "מכסחי השדים", הסרט עוקב אחרי פרנק, נוכל בגילומו של מייקל ג'יי פוקס, שמשתמש ביכולת שלו לראות ולדבר עם רוחות רפאים, כדי לנצל לקוחות תמימים. העניינים מסתבכים כאשר רוח של רוצח ידוע לשמצה נכנס לסיפור, ופרנק נאלץ להשתמש בחבריו הרוחות כדי להציל את היום.

פריקי // Freaky

מהי נוסחה טובה לקומדיית אימה? סרט קומדיה מוכר+רוצח= הצלחה! כך עשו היוצרים של הסרט "פריקי" מ-2020 כשהם לקחו את עלילת "מתחלפים בגוף" של סרטים כמו "שישי הפוך" ו"חתיכה בהפתעה" ויצרו סיפור חדש של נערה מתבגרת שמתחלפת בגוף עם רוצח בסגנון ג'ייסון וורהיס או מייקל מיירס. במקרה הזה הרוצח מגולם על ידי וינס ווהן, שמצליח לשחק גם רוצח מאיים וגם ילדה מתבגרת שתקועה בגוף של גבר אמריקאי מגודל. יוצרי "פריקי", הבמאי כריסטופר לנדון והתסריטאי מייקל קנדי, יצרו גם גרסאות אימה ל"לקום אתמול בבוקר" עם "מז"ל טוב" ו"אלו חיים נפלאים" עם "איזה סכין נפלא", אבל "פריקי" הוא כנראה היצירה המצחיקה ביותר שלהם.

מי שעומד מאחורי // Ready Or Not

כתבנו באתר הזה כבר כמה פעמים על קומדיית האימה הזאת מ-2019, אבל אנחנו ננצל כל הזדמנות להמליץ על הסרט הזה, שעדיין לא מקבל את ההערכה שמגיעה לו. "מי שעומד מאחורי" מציג משחק מחבואים רצחני בכיכובה של סמרה וויבינג, המשחקת כלה שערב החתונה שלה מדרדר מן הפח אל הפחת. בצוות השחקנים תמצאו גם את אדם ברודי ("רק לא זה"), אנדי מקדאוול ("לקום אתמול בבוקר") והנרי צ'רני ("משימה בלתי אפשרית") אבל הכוכבים האמיתיים הם הבמאים והתסריטאים של הסרט הקצבי והכיפי הזה, מאט בטינלי וטיילור גילט, שלא פלא שהפכו אחר כך לכוחות היצירתיים מאחורי סדרת "צעקה".

הגוף של ג׳ניפר // Jennifer's Body

ואם כבר סרטים שלא הוערכו מספיק כאשר יצאו לאקרנים: "הגוף של ג'ניפר", בבימויה של קארין קוסאמה ("איאון פלקס") מתסריט של דיאבלו קודי ("ג'ונו") מציג לנו קומדיית תיכון שחורה עם טוויסט אימה. ג'ניפר, בגילומה של מייגן פוקס, היא לא רק מלכת הכיתה השווה, היא נהכפת למפלצת רצחני לאחר פולחן שטני שמשתבש. חברתו הטובה נידי, בגילומה של אמנדה סייפריד, נאלצת להילחם נגדה ולהציל את העיירה תוך כדי שכולם מדברים בדיאלוגים השנונים והמהירים של קודי. הסרט נכשל בקופות ובקרב המבקרים, אך עם השנים הפך ליצירת קאלט,ואפילו אולי יקבל סרט המשך!

הקוף // The Monkey

לאחר שביים את סרט האימה המשונה והמבלבל ,"לונגלגס", בכיכובו של ניקולס קייג', אוסגוד פרקינס המשיך לכיוון שונה לחלוטין. אוקי, "הקוף" הוא עדיין סרט אימה, ועוד עיבוד מודרני של אייקון האימה סטיבן קינג, אבל הוא הרבה יותר מצחיק אפילו מניקולס קייג' מסתובב בפיאה מוזרה ומדבר בקול גבוה. סיפורם של שני אחים תאומים שצעצוע הקוף שלהם גורם למקרי מוות מוזרים, הסרט מלא בדמויות מוגזמות, רגעים אנושיים מביכים והרבה הרבה תאונות ביזאריות שגורמות למוות אכזרי במיוחד. וכל זה בגלל קוף עם תוף.

• המסך
• סרטי אימה
• האלווין
• קומדיות

פרסום ראשון: 11.6.25 // עדכון אחרון: 13.10.25
תראו, אנחנו נשאבים כמו כל אחד אחר לסדרות דרמה ומתח וכל הדרמה והמתח הזה, אבל אם נודה באמת, קומדיות פשוט פוגעות בנו אחרת. המחויבות להבין מה קורה בפרק הבא לא תמיד בפרונט, ובמקום זה אנחנו ממוקדים בהנאה טהור – באנו לצחוק, ואם יש סדרה שמצליחה להצחיק אותנו, אנחנו נאהב אותה לנצח גם אם אף אחד לא מת בדרמטיות בפרק האחרון. בדיסני+ יש מאגר קטן אך מדויק של סדרות קומדיה מצוינות, ואנחנו רוצים לבחור מתוכם את 15 הסדרות המצחיקות הכי טובות בשירות. אלו הסדרות המצחיקות של דיסני+.
>>הבינג' הכי קלאסי: 20 סרטים מומלצים למרתון בדיסני+

1. בבית הספר היסודי אבוט

מי שאומר שהסיטקום מת כנראה שלא פגש מעולם ביצירה של קואינטה ברונסון, שאיכשהו הפכה את הנושא הכי לא מצחיק בעולם – בתי ספר ציבוריים ואתגרי תקציב – לקומדיה הכי כיפית, צבעונית ואוהבת אדם על המסך, מבלי לאבד את כל החלק הזה של "מצחיק". הפורמט המוקומנטרי, שכבר די נמאס לרוב, מקבל פה ריענון מינימליסטי אבל גלריית דמויות נפלאה וכתיבה קומית חדה משאירים אותה אחת הקומדיות המצליחות באמריקה, המצחיקות בדיסני+ ומחממות הלב בכלל. עכשיו מישהו יודע איפה שמו את הקופסה של הגירים? למה אף פעם אין פה גירים?!

2. רק רוצחים בבניין

אחת הקומדיות המפתיעות ביותר של השנים האחרונות מחברת בין שני קומיקאים אגדיים – סטיב מרטין והשותף הקומי הנצחי שלו מרטין שורט – לבין סלינה גומז על תקן נציגת דור ה-Z, שמצליחה איכשהו להשתלב מושלם בכימיה המשופשפת היטב של השניים ולהפוך את הצמד למשולש שווה צלעות. אז מה השלישיה כזאת עושה כשהיא מתחברת על המסך? מקימה פודקאסט טרו-קריים, כמובן ועל הדרך פותרת שורה של פשעים ועבירות קטנות בבניין שלהם. ייצוג מושלם של ניו יורקרים מזן מסוים מאוד, קצב בדיחות גבוה, עונות מתקדמות שבאמת הופכות לאחד המופעים הגדולים (ועמוסי האורחים) בהוליווד – ובתוך כל זה גם תעלומות בלשיות שאשכרה מותחות.

3. דייב

זה לא ממש מפתיע שברגע ש"דייב" עלתה למסך היא גררה הרבה השוואות ל"אטלנטה". שתיהן הגיעו מרשת FX המצוינת (שהכניסה לא פחות מ-6 סדרות מקור לרשימה), שתיהן עוקבות על עלייתו של ראפר צעיר לגדולה, ושתיהן נוצרו על ידי ראפרים אמיתיים שגם מככבים. אבל כשרואים את דייב מבינים שלמרות קווי הדמיון, הסדרה שמגוללת את עלייתו החצי-אמתית-חצי-פיקטיבית של ליל דיקי היא חיה אחרת. והיא חיה קורעת מצחוק. זו סדרה מוזרה מאוד על אדם מוזר מאוד, שאיכשהו מצליח להיות גם חמוד ומעניין ומעמיק וחכם, למרות שהשם שלו הוא בדיחת זין. שלוש העונות המושלמות שלה רק משתפרות מפרק לפרק עם רגע שיר פנטסטי בסיום, ואנחנו מבטיחים שיתקע לכם בראש לפחות שיר אחד מהסדרה.

4. הבורגרים של בוב

איך סדרה יכולה להמשיך לרוץ במשך 15 עונות ועדיין להיות די אנדרייטד? טוב, קודם כל, כי בארצות הברית אתה יכול לשגשג גם בתוך נישה צנועה יחסית, אבל יש בזה משהו שמתחבר טוב מאוד גם לאופי הפשוט והנעים של הסדרה: סדרה מצוירת ריאליסטית יחסית – נו, יחסית – על בני משפחה שמפעילה מסעדת המבורגרים די כושלת (נחשו איך קוראים לה), אבל שמצליחה להחזיק מעמד כבר שנים. ליתר דיוק, 15 עונות. בקיצור, סדרה מושלמת למי שמעדיף את "F is for Family" של נטפליקס – או את הסבא הרוחני שלהן, "מלך הגבעה" – על פני "סאות' פארק" או "ריק ומורטי".

5. סקראבס

שמועות עיקשות גורסות כי יש בדרך אלינו ריבוט של סיטקום המתמחים המבריק של NBC, אבל עד שנראה את ג'יי.די הרופא השחוק תמיד כיף לחזור לימיו הראשונים בבית החולים "הלב הקדוש". שנים לפני שביל לורנס הפיק את "טד לאסו" והפך למלך קומדיות הפיל-גוד, הוא יצר את הסדרה המבריקה הזו שלקחה את הלחץ הרפואי של סדרות כמו ER, ומצאה בו את הקומדיה על פי מסורת "מ.א.ש". העונה האחרונה אולי חלשה מהשאר (לידיעת הריבוט, ככה תלמדו מה לא לעשות), אבל החיבור הרגשי לקאסט הדמויות המצוינות, הבדיחות המטופשות והסיפורים הנוגעים ללב עוברים את מבחן הזמן, ובכל צפייה מחדש תתרגשו לראות את ג'יי.די, המתמחה הצעיר, נכנס שוב בשערי חדר המיון – ומיד צולל לחלומות.

6. פילדלפיה זורחת

להבדיל מהסדרה הקודמת ברשימה, "פילדלפיה זורחת" היא אמנם לא סדרת אנימציה – אבל היא בהחלט מספיק מופרעת בשביל להיות אחת. כבר 15 עונות ש"הגאנג" – פשוט אסופת האנשים הכי רקובה, רעה, חסרת מצפן מוסרי, מושחתת, תקראו לזה איך שאתם רוצים – מסתבכת במזימה מטומטמת אחר מזימה מטומטמת. זה רעיל, מופרע ומצחיק נורא, זה מותח גבולות גם מבחינת טעם טוב וגם מהבחינה של כמה רחוק אפשר ללכת בשביל בדיחה (רוב מקלהני פעם עלה 30 קילו בשביל עונה בה הדמות שלו משמינה, וכמה עונות אחר כך ירד 45 קילו מאותן סיבות בדיוק). אם מעולם לא ראיתם את "פילדלפיה זורחת" אי אפשר באמת לתאר את החוויה הזאת, חוץ מזה שזה לא דומה לשום דבר שראיתם. לא סתם בחרנו אותה בתורהסדרה הכי מצחיקה של השנים האחרונות.

7. מתה לסקס

הסדרה הכי חדשה ברשימה היא לא בדיוק קומדיה קלאסית, אבל יש בה לא מעט קומדיה. ואיכשהו, גם טרגדיה. הסדרה מבוססת על הפודקאסט המצליח בעל אותו השם ועל חייה של מולי קוצ'אן, שמתה בגיל 45 מסרטן, ומתחילה כשמולי (מישל ויליאמס) מגלה שהיא שוב חולה, לאחר שכבר החלימה בעבר. הרופאים מוסרים לה שיש לה גג 5 שנים לחיות והיא מחליטה לצאת למסע של חקר מיני, במהלכו היא מתגרשת מבעלה ויוצאת לבחון את הגבולות שלה. התוצאה מכך היא קומדיה שנעה בין סקס למוות, לפחות בחצי הראשון של הסדרה – כי בחצי השני, ובמיוחד בפרק סוחט הדמעות האחרון, היא הופכת לדרמת מערכות יחסים רגישה ומרגשת, שרק מדגישה את חשיבות הצחוקים של ההתחלה. יש רק עונה אחת (ולא תהיה עוד), אבל לא תשכחו אותה מהר.

8. האיש האחרון בעולם

יש הרבה קומדיות קטנות שבאו והלכו, לפעמים אפילו עם כמה עונות, מבלי שהרבה אנשים שמו לב. הקומדיה הזו של וויל פורטה היא אחת מהמוזרות, והמיוחדות שראינו. כולנו כבר ראינו את התרחיש של אדם שנשאר לבדו בעולם, בעיקר בגרסה דרמטית עם וויל סמית' וכלב. אבל פורטה לוקח את הקונספט הזה, והופך מכניס לו טוויסט – מה אם האיש האחרון בעולם הוא גם לוזר מאנייק קטן שמתחרפן בשנות בדידותו הרבות? הפרק הראשון והמופתי של הסדרה חוגג את הרעיון הזה, ואז – כשאנשים אחרונים נוספים צצים – משהו משתנה, והמיזנטרופ העלוב שהוא פורטה מאבד את חלומו להישאר לבד, ונאלץ להסתתר עם אחרים. מכירים את המשפט "לא הייתי שוכבת איתך גם אם היית האדם האחרון עלי אדמות"? אז זה האיש. ובאופן מפתיע, תמצאו שם הרבה אהבת אדם.

9. מה שעושים בצללים

טאיקה וואיטיטי הוא כנראה אחד האנשים הכי עסוקים בעולם. "מה שעושים בצללים" היא רק אחת מתוך שלוש הסדרות שיש לו כרגע על המסך (האחרות הן "כלבי השמורות" ו"לו הייתי פיראט"), ובין לבין הוא מביים סרטי מארוול, סרטים שאינם סרטי מארוול וגם עומד להפיק סרט ראשון ביקום של "מלחמת הכוכבים". ועדיין, "מה שעושים בצללים" מרגישה איכשהו קרובה במיוחד ללב הניו זילנדי המופרע שלו – אולי בגלל שהיא מבוססת על סרט הפריצה שלו למיינסטרים (סוג של) מ-2014. החיים המשותפים של כמה ערפדים בני מאות שנים בתוך בית מתפורר משותף שרבים גם על ענייני ערפדים וגם על ענייני שותפים הם מצע אינסופי לבדיחות, המעברים הזריזים בין קומדיה לאימה עובדים כל פעם מחדש, והכי חשוב, מאט ברי בתפקיד חייו. או אל-מותו, תלוי איך מסתכלים על זה.

10. משפחת סימפסון

מה כבר אפשר לכתוב על הסימפסונס שלא כתבנו כבר לאורך 34 עונותיה? הסדרה הכי ארוכה בתולדות המסך, זו שהפכה אנימצייה למבוגרים לז'אנר שהוא היום, האב הרוחני של כל הפיטר, הריק והקרטמן. כולם כבר יודעים שהיא איבדה מכוחה לאורך השנים, המעריצים ימשיכו להלל את העונות המוקדמות (במיוחד 3 עד 5), וסביר להניח שכבר מזמן הפסקתם לעקוב אחריה. אבל אנחנו מבטיחים לכם שאם תבחרו עונה ופרק רנדומליים, תמיד תמצאו את עצמכם נהנים ממנו, וצוחקים בקול לפחות פעם אחת. ברמת איכות, רוב 15 העונות (!) הראשונות מושלמות, ויש לא מעט פרקים ממש מצוינים גם בעונות מתקדמות יותר. אל תשכחו מי היתה פה קודם – ואם תחזרו אליה תבינו שגם לא היתה טובה כמותה מאז.

11. קוראים לי ארל

אחת הקומדיות המקוריות, המתוקות והכי מקדימות את זמנה של שנות ה-2000. שנים לפני שטראמפ חשב בכלל לעזוב את מגדלי הזהב, היא הצליחה לשים את האצבע על אפיון אמריקה העזובה והעלובה והאנשים שמרכיבים אותה, וגם להביט על דמויות עלובי החיים במבט חומל. ארל היקי (ג'ייסון לי והשפם המופתי) הוא פושע קטן שמגלה את עקרון הקארמה, רגע אחרי שאיבד כרטיס לוטו זוכה בתאונת דרכים – וכדי לתקן את הקארמה העקומה שלו, הוא מכין רשימה אינסופית של חטאים ואנשים בהם פגע, ואז יוצא לתקנם. בתכלס, הקומדיה המתוקה הזו של גרג מוטולה ("סופרבד", ברצינות) חזתה את עידן ההיי-קונספט של הסטרימינג, ואם לא היתה מבוטלת בטיפשות בעונה הרביעית (ועוד עם קליף האנגר!) ומגיעה לסופה, כנראה שיותר אנשים היו זוכרים אותה לטובה. עד אז, יש המון מה להינות מארבעת העונות הקיימות.

12. פליישמן בצרות

זה ש"פליישמן בצרות" היא הסדרה הכי דרמטית ברשימת הקומדיות הזו לא אומר שהיא לא מצחיקה. היא אולי לא בדיוק סדרה להיקרע מולה מצחוק, אבל היא בהחלט חריפה, שנונה ומקורית, בדיוק כמו האבות הרוחניים שלה (כל דמות של יהודי נוירוטי בניו יורק אי פעם, כמובן – האנשים שכידוע, המציאו את ההומור). ג'סי אייזנברג בתפקיד טובי פליישמן, רופא מצליח בן 40 וקצת ממנהטן שמגלה לראשונה את חיי הרווקות אחרי גירושים להם ייחל במשך שנים, רוצה לטרוף את ניו יורק מרוב חרמנות שהצטברה אצלו במשך שנים – אבל כמובן שהחיים מכשילים אותו בכל הזדמנות. קומדיה? אוקיי, לא בדיוק. מצחיק? ועוד איך.

13. משפחה מודרנית

אתם יכולים לזלזל ולהתנשא כמה שתרצו, אבל יש סיבה מאוד מוצדקת לכך שהסיטקום הזה החזיק במשך 11 עונות – וזה כי הוא פשוט עובד. טייק מודרני לסיטקום המשפחתי הקלאסי, שמרחיב את המונח "משפחה גרעינית" לפיצוץ גרעיני, ומצליח להישאר ליברלי מספיק (ב-2009, זוג גאה שחי את חייו על המסך עוד היה דבר חתרני), אבל גם שמרני במובן הקומי, שזה אומר פאנצ'ים טובים בקצב מהיר ועם כוונה טובה. לאורך שנותיה הסדרה התפתחה מעבר לגילה, ובשלבים המאחרים קצת קרטעה (עד עונת סיום מוצלחת), אבל מבטיחים לכם שאם תחזרו למשפחת מיטשל תתאהבו בהם שוב פעם מחדש. חוץ מזה, זה מספיק עונות לבינג' ארוך ומהנה.

14. כלבי השמורות

הקומדיה השניה ברשימה מבית טאיקה וואיטיטי היא כנראה הכי אישית שלו, וזה למרות שהוא ניו-זילנדי יהודי והסדרה היא בכלל על שמורת אינדיאנים באוקלהומה. הסיבה לכך היא תחושת הזרות בביתך שמרחפת סביב הסדרה הקטנה ומלאת הלב הזו. חבורת צעירים שרק מנסים לשרוד בשמורה החבוטה, העצובה והמיואשת שלהם, ובלשרוד אנחנו מתכוונים לגייס מספיק כסף כדי לברוח מהחור הזה. זו הסדרה הראשונה שנוצרה כולה על ידי "ילידים" – במקרה הזה רובם ילידים אמריקאים, כשחלקם ילידים ניו זילנדים – והתוצאה מצדיקה את הטענה שגיוון אנשים בחדר הכותבים יוצר יצירה מוצלחת יותר. "כלבי השמורות" היא בדיוק הסדרה המצוינת הזו שאתם לא רואים, וחבל, כי כמות הרגש שבה שנייה רק לכמות הצחוקים.

15. פיוצ'רמה

עוד אנימציית קאלט מבית היוצר של מאט גריינינג. אחרי שסיים לבסס את מעמדה של הסימפסונס כאייקון תרבותי, ב-1999 עבר האנימטור לפרויטק השני שלו – לפרק לגורמים את עולם המד"ב. 7 העונות של הסדרה, שנפרשו לאורך 14 שנים ארוכות, הצליחו לקחת את פורמט האנימציה למבוגרים ולהעלות אותו לדרגת אמנות נדירה. הרבה לפני "ריק ומורטי", פיוצ'רמה ערבבה בין המבריק לחלוטין והדבילי להחריד עם קצב בדיחות מסחרר, פרקי קאלט וגם לא מעט רגעים מרגשים מאוד – על אהבה, על געגוע, על שברון לב ואפילו על כלב קטן שנשאר לבדו. אפשר לשים כל פרק רנדומלי ולעוף על כמה מבריקה ובעת חשיבה לעתיד היתה הסדרה, אבל אין שאלה שבכל פרק תמצאו לפחות כמה בדיחות מושלמות.

• דיסני+
• המסך
• הסדרות הכי טובות
• סיטקום
• קומדיות
• פילדלפיה זורחת
• אבוט אלמנטרי

"יש לי חשד שההגדרה ל'משוגעת' בתעשיית הבידור היא אישה שממשיכה לדבר גם אחרי שאף אחד כבר לא רוצה לשכב איתה", כתבה טינה פיי בספרה האוטוביוגרפי "Bossypants" והוסיפה ש"שהאישה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה שהצליחה לחמוק מהתיוג כ'משוגעת' היא בטי ווייט וזה, כמובן, כי הם עדיין רוצים לשכב איתה". ובכן, אנחנו אוהבים את הנשים שלנו משוגעות כאלה. לכבודן, לכבוד חודש האישה, לכבוד פורים ולכבוד מיליארד מיליארד טועים, רקחנו רשימת סרטים שאפשר להשיג ממש עכשיו בסטרימינג עם הנשים שקרעו אותנו מצחוק – מסקרלט ג'והנסון ומריל סטריפ, דרך במאיות כמו אן פלטשר ושרון מגווייר ועד קמילה מנדס ואקוואפינה. בפעם הבאה שמישהו אומר לכם שנשים לא מצחיקות, קחו את הרשימה הזאת ותחבו אותה למקום מצחיק בגופו.

>> צוחקות איתכם: 10 הנשים שהכי מצחיקות אותנו בכל העולם
>> תנו להן סיטקום: הישראליות שמזמן היו צריכות להוביל סדרה

איב יוסון ("פלורה ובנה", 2023) // אפל TV

פלורה היא אם חד הורית בדובלין שצריכה להתמודד עם בנה הנער המרדן שמקבלת עצה – למצוא לבנה תחביב. כשהיא דואגת להביא לו גיטרה היא מבינה שזה היה בשבילה ויחד הם מוצאים מכנה משותף. איב יוסון נותנת הופעה מדהימה וכל משפט שיוצא לה מהפה במהלך הסרט הזה מפתיע בבוטות שלו ובחוסר הפילטרים של הדמות. איב יוסון משחקת דמות אם מרעננת על המסך ויותר אמהית מכל אם הוליוודית אחרת שראינו, זאת גם הסיבה שגם כשלא מדובר בקומדיה מאד מופרעת, היא עדיין מצחיקה.

אלי וונג("אם זו אהבה", 2019) // נטפליקס

אם אתם רוצים לדבר על יצירה נשית חדשה חייבים לדבר רגע על אלי וונג, שהיא מצחיקה בטירוף, שנונה וחכמה. אתם יכולים לצפות בספיישל המצוין שלה, אבל אם בא לכם סרט – "אם זו אהבה" זאת הבחירה הנכונה. הסרט מספר על סשה שמאורסת לבעל עשיר שמחליט פתאום שלא בא לו להתחתן, בדיוק כשחבר הילדות שלה, מרקוס, חוזר לחייה. זאת קומדיה רומנטית, אבל מהסוג שרק אלי וונג יודעת לעשות: בוטה, מצחיקה, חכמה ולא מתנצלת, בדיוק כמו אלי בעצמה. הנציגות הנשית כמובן לא מסתיימת עם אלי, אלא אם התסריטאית והבמאית נאנאצ'קה חאן, שיצרה את "הרוק הצעיר", "אל תסמכו על הכלבה מדירה 23" ו-"חמוץ מתוק". אז כן, היא יודעת לעשות טלוויזיה מבדרת.

אליוט פייג' ("ג'ונו", 2007) // דיסני+

עוד פיסת נוסטלגיה משובחת. "ג'ונו" הוא סרט אינדי נפלא העוקב אחר נערה סרקסטית בת 16 שנכנסת להריון לא מתוכנן עם מייקל סרה. סרטים באותה תקופה הכילו המון אנשים מבוגרים שלא נראו כמו בני נוער בתפקידים של בני נוער, ולמרות שהשניים היו אז בני 20 הם נראו כמו בני נוער וזה היה ליהוק ריאליסטי שעבד. פייג' עשה אז עבודה משחק מדהימה ובלתי נשכחת – כ-15 שנה לפני שישנה את שמו ויזדהה כגבר טרנס – וזה השתלב כל כך נהדר בטון הציני ובהומור השחור בסרט. "ג'ונו" הציג את כל הקשיים של הריון לא צפוי בגיל הנעורים בצורה קלילה ולא מתחנפת, והפך לאחד מקומדיות הנעורים הכי טובות שהיו על המסך.

אן פלטשר ("ההצעה", 2009) // דיסני+

זאת קומדיה שכיף להיזכר בה בנוסטלגיה. ממבט ראשון היא נראית כמו קומדיה זחוחה, אבל היא גם הייתה תצוגת יכולות קומיות נהדרת עבור ריאן ריינולדס רגע לפני שנכנס אל הספנדקס האדום של דדפול והתחיל להילחם עם חרבות סמוראים, וזה בעיקר בזכות הבמאית אן פלטשר ("27 שמלות", "סטפ-אפ" ואפילו טקס אוסקר) שיצרה קומדיה קורעת מצחוק עם פרוטגוניסטית חזקה שחייבים לתת גם לה קרדיט – סנדרה בולוק. אין ספק ששתי הנשים האלה ביחד עובדות מצוין וזה מהסרטים האלה שתמיד כיף לחזור אליהם.

אקוופינה ("גברת החידונים", 2023) // דיסני+

אקוופינה יצרה לעצמה שם בתור אחלה ראפרית, שחקנית מעולה וקומיקאית קורעת, וכאן אנחנו מקבלים 2 מהכשרונות שלה (בלי הראפ, ואנחנו בסדר עם זה), וסרט בהובלה נשית מלאה עם הבמאית ג'סיקה יו והתסריטאית ג'ן דאנג'לו. הסרט עוקב אחרי אן, אישה מכורה לשעשועונים שכתוצאה מכך פיתחה כישרון יוצא דופן – ידע כללי. יחד עם אחותה היא הולכת להשתתף בשעשועון כדי לכסות את חובות ההימורים של אמא שלה. "גברת החידונים" הוא סרט כיפי עם המון הומור לא צפוי ולפעמים אקראי. ועם המון אקוופינה.

בט מידלר, שרה ג'סיקה פרקר, קתי נאג'ימי ("הוקוס פוקוס", 1993) // דיסני+

אם לא צפיתם בפנינת הקאלט הזאת – רוצו לראות, כי זה פשוט כיף אדיר לראות את שלושת הנשים האלה ביחד. הסרט הזה רחוק מלהיות יצירת מופת, אבל הוא מבדר והכימיה בין שלושת הנשים כל כך נפלאה ומופרעת בו זמנית שלא תוכלו להוריד את העיניים מהמסך. בסרט הזה הן משחקות מכשפות אחיות שמתעוררות לתחיה כשילדים סקרנים מעיינים בספר עתיק ומקולל. זה רחוק שנות אור מהקומדיות שעושים היום ולא דומה לשום דבר אחר ברשימה הזאת. למעשה, לצפות בזה כיום מרגיש כמו לצפות בצ'אפלין בתחילת שנות האלפיים. וזה תמיד כיף.

ברי לארסון, טיונה פאריס, אימאן ולאני ("המארוולס", 2023) // דיסני+

אני מכריז על הסרט הזה באופן רשמי כסרט הכי אנדרייטד ברשימה הזאת, ואחד האנדרייטדים של העשור בכלל. "המארוולס" הוא לא סרט קומדיה בהגדרה, אבל הוא אחד הסרטים הכי מבדרים ומצחיקים שיצאו למארוול בשנים האחרונות. השילוב בין לארסון, ולאני ופאריס הוא אחד מהמוצלחים שנראו על המסך בשנים האחרונות. אימאן ולאני במיוחד מגלה שם יכולות קומיות שלא כל כך נראו ב"מיס מארוול". כן, זה סרט מוזר של "מארוול", אולי כי הוא לא מבוסס על שום סיפור מרכזי ודי מתנתק מחומרי המקור, אבל אחרי כל הפרויקטים הבינוניים שהוציאו שם בשנים האחרונות, "המארוולס" היה משב רוח מרענן שהציג נשים בתפקיד גיבורות על בתוך ז'אנר מאד גברי. אולי זאת גם הסיבה שבגללה הרבה מעריצים לא אהבו את הסרט. אל תהיו אינסלים, תנו לו צ'אנס, אתם תהנו.

ג'וליה רוברטס ("אישה יפה", 1990) // דיסני+

קומדיה רומנטית אגדית ואיקונית שמבוססת על אחת הקומדיות הותיקות בעולם – "אילוף הסוררת" מאת וויליאם שייקספיר. אולי סיפור כזה היה נעשה באופן שונה לחלוטין היום, אבל הסרט הזה זכה למעמד קאלט בזכות ולא בחסד, ומי שהופכת אותו לכזה היא כמובן ג'וליה רוברטס, שממש רחוקה מלהתנהג כמו מיליונרית בסרט הזה. לראות אותה אוכלת בחוסר נימוס או אומרת דברים לא במקום זה בדיוק מה שהפך את "אילוף הסוררת" לקומדיה כה אהובה לאורך מאות שנים, ואין ספק שהליהוק הזה השתלם לכל הצדדים. חבל שרוברטס מיעטה לעשות קומדיות, יש לה את זה.

דומי שי ("אדומה אש", 2022) // דיסני+

רק עכשיו פיקסאר שחררה את "ניצחון או הפסד", סדרת האנימציה הראשונה שלה שכבר המלצנו עליה כמיועדת גם לילדים וגם למבוגרים, אבל לפני שהיא הגיעה קיבלנו את "אדומה אש", סרט שהיה הצהרת הכוונות של פיקסאר לגבי הנושאים בהם יעסוק אולפן האנימציה הותיק והמפורסם. הגישה הנוכחית שפיקסאר נוקטת בה היא הנגשה של נושאים מורכבים ובוגרים להורים וילדים, ו"אדומה אש" בניצוחה של הבמאית, דומי שי, עושה את זה בענק. הסרט שעוקב אחרי ילדה שאחת לכמה זמן יכולה להיהפך לפנדה אדומה עצומה כשרגשות עוצמתיים עולים בה הוא אחת מהדרכים הכי מעניינות ומיוחדות להנגיש לילדות את הנושא של התבגרות נשית. דומי שי עושה את זה עם הומור שגם מבוגרים יצחקו ממנו ועם המון לב, וכמובן עם המון פנדות אדומות ענקיות – שזה תמיד נהדר.

דיאן מורגן ("החיים עצמם עם פילומינה קונק", 2024) // נטפליקס

כשרואים את פילומינה קונק היא גורמת לכם לצחוק ולשנוא אותה בו זמנית. דיאן מורגן שבה לשחק את המראיינת הטיפשה בעולם והפעם עם סרט מוקו באורך כמעט מלא. כן, נו תפסתם אותי. רימיתי. זה ספיישל ולא סרט באורך מלא, אבל דיאן מורגן היא האישה הכי מצחיקה ברשימה הזאת. אין דבר יותר משעשע מלשמוע את פילומינה מנסה להבין מי זה D ומי זה A ב-D and A, או שואלת מנתח פרופסור אם ל-100 אחוז מבני האדם יש את גוף האדם, או פשוט מהרהרת לעצמה על רקע נופים מרשימים. תסמכו עליי, דיאן מורגן היא האישה הכי מצחיקה ברשימה ולא תצליחו לשכנע אותי אחרת.

מליסה מקארת'י ("מרגלת", 2015) // נטפליקס

היא הרי חייבת להיות ברשימה ולמרות שהיא השתתפה באינספור קומדיות זולות, אף אחת מהן לא משתווה לקומדיית האקשן הכל כך כיפית הזאת. הפעם מליסה מקארת'י היא אנליסטית משועממת של הCIA שמעולם לא רדפה אחרי החלומות שלה וכעת היא נדרשת לצאת לשטח כדי לנקום את מותו של מרגל-על מפורסם וכמובן איך אפשר בלי מזימה בינלאומית כדי לפלפל הכל. מה שבאמת כיף פה זה הנוכחות של מקארת'י שעושה את כל מה שעושים בסרטי מרגלים, אבל מצחיק.

מריל סטריפ ("מאמא מיה", 2008) // אמזון פריים

המחזמר האגדי הזה מכיל המון שירים של להקת "אבבא" ואני לא ממעריציו. הטעם שלי במחזות זמר הוא יותר "עלובי החיים" ו-"סוויני טוד" ופחות "אבבא" ולמרות הכל אי אפשר להתעלם ממריל פאקינג סטריפ. באמת כישרון נדיר בכל דבר שהיא עושה. מריל סטריפ יכולה לעשות הכל את זה כבר ידענו, אבל זה פשוט כל כך כיף לראות אותה עושה את זה. היא מצחיקה ומי שראה ראיונות איתה יודע כמה מצחיקה היא יכולה להיות, אבל לא משנה מה היא עושה – היא עושה את זה טוב וגם כאן ב"מאמא מיה" היא פשוט נהדרת ועד היום יש לה עוד ועוד מה לתת לנו ואני מאחל לכולם קצת מריל סטריפ בחיים.

סאנה לאת'ן ("מתעוררת", 2018) // נטפליקס

קומדיה רומנטית חמודה ומרגשת על אישה אחרי פרידה שמחליטה לעשות שינוי משמעותי בחייה שמתחיל מהסטיגמה הכי ברורה שיש: שינוי תספורת קיצוני. לעומת קומדיות רומנטיות אחרות יש כאן הרבה מאד רגעים מרגשים, אבל גם המון רגעים משעשעים ובעיקר משחק מצוין של לאת'ן בתפקיד הראשי. קומדיות רומנטיות לרוב מעבירות זמן/דייטים באופן מבדר יחסית, אבל הסרט הזה הוא מסע שכיף ומצחיק לעבור.

סקרלט ג'והנסון ("קח אותי לירח", 2024) // אפל TV

נדמה שלסקרלט ג'והנסון לא היו הרבה הזדמנויות לעשות קומדיה. היא השתתפה ב"דון ג'ון" שהיה סרט טוב אבל לא מספיק מוכר, היא הייתה ב"שף" אבל קשה להגיד שזה היה תפקיד מאד קומי וגם ב"ג'וג'ו ראביט" שהוא סרט שואה קומי נפלא, אבל התפקיד היה מרגש יותר מאשר מצחיק. "קח אותי לירח" הוא לא סרט מושלם אבל מראה שג'והנסון יכולה לעשות עוד דברים. הפעם היא משחקת את קלי ג'ונס, אשת פרסום שצריכה לשווק את הנחיתה לירח ובעיקר לעבוד על תוכנית גיבוי למקרה שהנחיתה לא תצליח – ולביים את הנחיתה בתוך אולפן מול מצלמות. קלי ג'ונס היא כריזמטית ובטוחה בעצמה ובעיקר כיף לראות אותה מתמודדת מול גברים כוחניים פעם אחר פעם – ומנצחת. ג'והנסון באמת גונבת את כל הפוקוס עם השנינות והחדות שלה ולצד זה יש לנו גם את הכימיה שלה עם צ'אנינג טאטום ולא ברור איך החיבור ביניהם קרה רק עכשיו. מזל שיש את אפל TV.

קלי פרמון קרייג ("אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט", 2023) // נטפליקס

הדרמה הקומית הזאת לא תגרום לכם להיקרע מצחוק כמו בסרט הקודם, אבל היוצרת קלי פרמון קרייג הוכיחה מעל ומעבר שהיא יכולה לספר סיפור עדין, יפה ומרגש עם המון רגעים קומיים בתוכו. זה סיפור התבגרות של ילדה נוצריה-יהודיה שמחפשת את עצמה, אז אפשר להבין שהוא מכיל את כל מה שמסע התבגרות מכיל, אבל עם נוכחות נשית מאד חזקה של רייצ'ל מקאדמס וקתי בייטס ושיח בוגר, קליל והומוריסטי על הצד הנשי של הנעורים, הצד שכמעט ולא מדברים עליו בסרטים ורק מהסרט אפשר להבין שהוא קצת יותר מורכב משלנו.

קמילה מנדס ומיה הוק ("עושות נקמה", 2022) // נטפליקס

קמילה מנדס נמצאת על המסך כבר זמן רב יחסית לגילה הצעיר, ועדיין השחקנית מצליחה להפתיע אותנו בסרט הזה עם חוש קומי מפותח וכימיה מוצלחת עם מיה הוק. הסיפור עוקב אחרי דריאה ואלינור, שתי נערות שמשתפות פעולה נגד כל מי שהורס להן את החיים. התוצאה היא קומדיית נקמה תיכוניסטית מעולה ומאד מתגמלת, שמראה בדיוק איך התיכון יכול להיות גיהינום.

קריסטן וויג + כולן ("מסיבת רווקות", 2011) // אמזון פריים

לפני שידעתי איזה סרטים הולכים להיות ברשימה הזאת ממש קיוויתי שאני אמצא את הסרט הזה באחת מספריות הסטרימינג ושם הוא היה, על ספריית הסרטים של אמזון פריים. נכון בעשור האחרון יש מלא קומדיות על חבורות של נשים? אז הסרט הזה די אשם בזה. אחרי שנים שבהן ראינו סרטים על מסיבות רווקים, פול פייג, במאי הסרט, החליט שהגיע תור הרווקות. הקאסט של הסרט מלא בנשים מצחיקות – מליסה מקארתי, קריסטן וויג, מאיה רודולף, אלי קמפר ועוד מלא נשים שיגרמו לכם להתגלגל על הרצפה מצחוק. זה באמת אחד מהסרטים הכי מצחיקים שנוצרו בשני העשורים האחרונים וזאת האלטרנטיבית הכי מוצלחת שיש ל"הנגאובר", וכמובן – זה הסרט השני ברשימה הזאת עם רבל ווילסון.

קרלסון יאנג ("משודרג", 2024) // אמזון פריים

עוד קומדיה רומנטית לאוסף והפעם של אמזון פריים. הסרט הוא סיפור קומי קלאסי על מישהי שמסתבכת בשקר של עצמה וכשזה מסופר טוב כמו ב"משודרג" זה הופך לסרט שכיף לחזור אליו אחת לכמה זמן לאיזה ערב דייט כיפי או סתם להעביר את הזמן. הבמאית קרלסון יאנג עשתה עבודה מאד טוב בלייצר את הנוסחה מחדש וקמילה מנדז שנכנסת לתפקיד הגיבורה עושה תפקיד עם טיימינג קומי מושלם ומאד מבדרת.

ראשידה ג'ונס ("על הקרשים", 2020) // אפל TV

דבר ראשון יש לנו כאן את ביל מאריי, אז אנחנו כבר יודעים שזה יהיה מצחיק, אבל ראשידה ג'ונס היא הכוכבת האמיתית כאן והיא עושה תפקיד מרגש ומצחיק. אז ככה – ראשידה ג'ונס משחקת את לורה, אישה נשואה עם ילדים שבעלה נוסע להמון פגישות עסקים. כשהיא מתייעצת על כך עם אביה שהוא פלייבוי עשיר ומזדקן, הם מחליטים לעקוב אחריו ביחד. זה סיפור לא שגרתי ומעניין וראשידה ג'ונס, שתפקידים קומיים לא זרים לה, מובילה את הסרט ומעלה חיוך ענק על הפנים, ולשחק מול טיטאן קומדיה כמו ביל מאריי ועוד להשתוות לו זה דבר לא פשוט בכלל. ריספקט ראשידה.

רבל ווילסון ("פיץ' פרפקט", 2012) // אמזון פריים

זה היה הסרט האהוב על בנות נוער רבות, וגם אני מכיר את הסרט הזה בזכות אחיות שלי. רבל ווילסון שמשחקת את איימי השמנה היא לא הדמות הראשית אבל היא הדבר הכי מצחיק בסרט עם המון מודעות עצמית והמון הומור רבל ווילסון הפכה לאחת הדמויות שהכי כיף לראות על המסך וגם ביצועי האקפלה שם מצוינים אז זה בונוס.

שרון מגווייר ("יומנה של ברידג'ט ג'ונס", 2001)

בשנת 2001 נשים בקולנוע הוצגו באופן שונה לחלוטין מנשים כעת. גם אם מעמד האישה עוד רחוק מהמצב האידיאלי, בהחלט יש התקדמות, וכשמדברים על התקדמות של נשים בקולנוע חייבים לדבר על "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", הסרט הקלאסי שהציג אישה מינית, לא מתחסדת (לפחות לא בסטנדרט של 2001) ודעתנית ונכון שהוא עדיין מציג נשים באופן שפחות היה מתקבל היום, אבל אי אפשר לדבר על נשים בקולנוע מבלי להזכיר את שרון מגווייר ואת ברידג'ט ג'ונס.

• המסך
• נשים בקולנוע
• קומדיות
• קומדיה רומנטית
• סרטים מומלצים

כבר אמרו הכל לגבי האמירה המיזוגנית לפיה "נשים אינן מצחיקות", אבל האמת – אין כבר צורך להדוף את האמירה הזאת, כי יש מספיק קומיקאיות ויוצרות שמפריכות אותה לחלוטין. וגם עיון קצר בספריה של דיסני+ יוכיח לכם את זה. חלק יקרעו אתכן מצחוק, חלק יגרמו לכם לגחך בעונג ולהגיד בקול "הו איזו הלצה", אבל מה שבטוח – הן חזקות, הן עצמאיות והן מצחיקות. מיני מאוס צדקה!

>> צוחקות איתכם: 10 הנשים שהכי מצחיקות אותנו בכל העולם
>> קורעות בסטרימינג: הנשים הכי מצחיקות שאפשר למצוא בנטפליקס

אן פלטשר ("ההצעה", 2009)

זאת קומדיה שכיף להיזכר בה בנוסטלגיה. ממבט ראשון היא נראית כמו קומדיה זחוחה, אבל היא גם הייתה תצוגת יכולות קומיות נהדרת עבור ריאן ריינולדס רגע לפני שנכנס אל הספנדקס האדום של דדפול והתחיל להילחם עם חרבות סמוראים, וזה בעיקר בזכות הבמאית אן פלטשר ("27 שמלות", "סטפ-אפ" ואפילו טקס אוסקר) שיצרה קומדיה קורעת מצחוק עם פרוטגוניסטית חזקה שחייבים לתת גם לה קרדיט – סנדרה בולוק. אין ספק ששתי הנשים האלה ביחד עובדות מצוין וזה מהסרטים האלה שתמיד כיף לחזור אליהם.

ג'וליה רוברטס ("אישה יפה", 1990)

קומדיה רומנטית אגדית ואיקונית שמבוססת על אחת הקומדיות הותיקות בעולם – "אילוף הסוררת" מאת וויליאם שייקספיר. אולי סיפור כזה היה נעשה באופן שונה לחלוטין היום, אבל הסרט הזה זכה למעמד קאלט בזכות ולא בחסד, ומי שהופכת אותו לכזה היא כמובן ג'וליה רוברטס, שממש רחוקה מלהתנהג כמו מיליונרית בסרט הזה. לראות אותה אוכלת בחוסר נימוס או אומרת דברים לא במקום זה בדיוק מה שהפך את "אילוף הסוררת" לקומדיה כה אהובה לאורך מאות שנים, ואין ספק שהליהוק הזה השתלם לכל הצדדים. חבל שרוברטס מיעטה לעשות קומדיות, יש לה את זה.

בט מידלר, שרה ג'סיקה פרקר, קתי נאג'ימי ("הוקוס פוקוס", 1993)

אם לא צפיתם בפנינת הקאלט הזאת – רוצו לראות, כי זה פשוט כיף אדיר לראות את שלושת הנשים האלה ביחד. הסרט הזה רחוק מלהיות יצירת מופת, אבל הוא מבדר והכימיה בין שלושת הנשים כל כך נפלאה ומופרעת בו זמנית שלא תוכלו להוריד את העיניים מהמסך. בסרט הזה הן משחקות מכשפות אחיות שמתעוררות לתחיה כשילדים סקרנים מעיינים בספר עתיק ומקולל. זה רחוק שנות אור מהקומדיות שעושים היום ולא דומה לשום דבר אחר ברשימה הזאת. למעשה, לצפות בזה כיום מרגיש כמו לצפות בצ'אפלין בתחילת שנות האלפיים. וזה תמיד כיף.

אקוופינה ("גברת החידונים", 2023)

אקוופינה יצרה לעצמה שם בתור אחלה ראפרית, שחקנית מעולה וקומיקאית קורעת, וכאן אנחנו מקבלים 2 מהכשרונות שלה (בלי הראפ, ואנחנו בסדר עם זה), וסרט בהובלה נשית מלאה עם הבמאית ג'סיקה יו והתסריטאית ג'ן דאנג'לו. הסרט עוקב אחרי אן, אישה מכורה לשעשועונים שכתוצאה מכך פיתחה כישרון יוצא דופן – ידע כללי. יחד עם אחותה היא הולכת להשתתף בשעשועון כדי לכסות את חובות ההימורים של אמא שלה. "גברת החידונים" הוא סרט כיפי עם המון הומור לא צפוי ולפעמים אקראי. ועם המון אקוופינה.

ברי לארסון, טיונה פאריס, אימאן ולאני ("המארוולס", 2023)

אני מכריז על הסרט הזה באופן רשמי כסרט הכי אנדרייטד ברשימה הזאת, ואחד האנדרייטדים של העשור בכלל. "המארוולס" הוא לא סרט קומדיה בהגדרה, אבל הוא אחד הסרטים הכי מבדרים ומצחיקים שיצאו למארוול בשנים האחרונות. השילוב בין לארסון, ולאני ופאריס הוא אחד מהמוצלחים שנראו על המסך בשנים האחרונות. אימאן ולאני במיוחד מגלה שם יכולות קומיות שלא כל כך נראו ב"מיס מארוול". כן, זה סרט מוזר של "מארוול", אולי כי הוא לא מבוסס על שום סיפור מרכזי ודי מתנתק מחומרי המקור, אבל אחרי כל הפרויקטים הבינוניים שהוציאו שם בשנים האחרונות, "המארוולס" היה משב רוח מרענן שהציג נשים בתפקיד גיבורות על בתוך ז'אנר מאד גברי. אולי זאת גם הסיבה שבגללה הרבה מעריצים לא אהבו את הסרט. אל תהיו אינסלים, תנו לו צ'אנס, אתם תהנו.

אליוט פייג' ("ג'ונו", 2007)

עוד פיסת נוסטלגיה משובחת. "ג'ונו" הוא סרט אינדי נפלא העוקב אחר נערה סרקסטית בת 16 שנכנסת להריון לא מתוכנן עם מייקל סרה. סרטים באותה תקופה הכילו המון אנשים מבוגרים שלא נראו כמו בני נוער בתפקידים של בני נוער, ולמרות שהשניים היו אז בני 20 הם נראו כמו בני נוער וזה היה ליהוק ריאליסטי שעבד. פייג' עשתה אז עבודה משחקית מדהימה ובלתי נשכחת – כ-15 שנה לפני שתשנה את שמה ותזדהה כגבר טרנס – וזה השתלב כל כך נהדר בטון הציני ובהומור השחור בסרט. "ג'ונו" הציג את כל הקשיים של הריון לא צפוי בגיל הנעורים בצורה קלילה ולא מתחנפת, והפך לאחד מקומדיות הנעורים הכי טובות שהיו על המסך.

דומי שי ("אדומה אש", 2022)

רק עכשיו פיקסאר שחררה את "ניצחון או הפסד", סדרת האנימציה הראשונה שלה שכבר המלצנו עליה כמיועדת גם לילדים וגם למבוגרים, אבל לפני שהיא הגיעה קיבלנו את "אדומה אש", סרט שהיה הצהרת הכוונות של פיקסאר לגבי הנושאים בהם יעסוק אולפן האנימציה הותיק והמפורסם. הגישה הנוכחית שפיקסאר נוקטת בה היא הנגשה של נושאים מורכבים ובוגרים להורים וילדים, ו"אדומה אש" בניצוחה של הבמאית, דומי שי, עושה את זה בענק. הסרט שעוקב אחרי ילדה שאחת לכמה זמן יכולה להיהפך לפנדה אדומה עצומה כשרגשות עוצמתיים עולים בה הוא אחת מהדרכים הכי מעניינות ומיוחדות להנגיש לילדות את הנושא של התבגרות נשית. דומי שי עושה את זה עם הומור שגם מבוגרים יצחקו ממנו ועם המון לב, וכמובן עם המון פנדות אדומות ענקיות – שזה תמיד נהדר.

• המסך
• דיסני+
• קומדיות
• קומיקאיות
• יום האישה הבינלאומי
• פורים

שבע שנים טובות מאוד עברו על השידור הציבורי בישראל מאז מותה של רשות השידור הישנה, ועלייתה של "כאן 11". היא החזירה את הערוץ הציבורי לרלוונטיות – אולי לא כ"כ בטבלאות הרייטינג (למרות שגם שם המספרים בעלייה, יחסית למה שהיה), אבל בהחלט בשיח – והצליחה לייצר שורה של פודקאסטים, תכניות רדיו וטלוויזיה מובילות – ובעיקר השפיעה ביצירה הישראלית. וגם לא מעט, הם הצליחו להצחיק אותנו בתקופה שהכי קשה לפתוח חיוך.

>>בארץ לא אוהבים דברים מושלמים מדי: פרידה מאגדת הפופ אדם

אחרי תקופה שבה הקרב על טלוויזיה טובה היה בין "יס" ל"הוט" (על הערוצים המסחריים משועבדי הריאליטי אין מה לדבר), "כאן" הציעה אלטרנטיבה – והייבול שלה בתחום הסדרות הישראליות הוא מרשים. אבל עיקר תהילתה של "כאן" היה בסדרות הדרמה – אם באפוסים גדולים כמו "שעת נעילה", סדרה פופולרית וביקורתית כמו "מנאייכ", או להיט בינלאומי נוסח "טהרן". ועם זאת, גם בתחום הקומדיה לא יצאו שם פראיירים. אז הנה 10 תכניות קומיות, מכל המינים והסוגים, שהתאגיד הביא עלינו לטובה.

10. "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי"

אמנם, לא משהו ששודר על המסך – אבל בהחלט הפך לאירוע קומי משמעותי אצל הקהל. במקביל לעלייתה של "העיר הזאת" (ובהשתתפות יוצריו), אופרת ההיפ הופ הישראלית של "שם טוב האבי" היתה גם אירוע מכונן בתולדות הראפ העברי, גם סרט קצר קורע מצחוק וגם לידתו של כוכב. תמיר בר, שלפני שלוש שנים עוד היה קומיקאי בעלייה, מככב יחד עם שורה של ראפרים מובילים, ביניהם לוקץ', רביד פלוטניק, מיכאל סוויסה וג'ימבו ג'יי. 24 דקות בסך הכל, אבל לא מעט השפעה ואפילו הצלחה בקהל רחב – כמעט 3 מיליון צפיות בעמוד היוטיוב. משעשע, מגניב, ואולי גם סטייטמנט על השפה החדשה ש"התאגיד" הביא איתה אל היצירה. רק דמיינו את הערוץ הראשון מנסה לייצר כזה דבר.

9. "שטוקהולם"

אחד התוצרים האיכותיים והיפים של התאגיד לאורך השנים. "שטוקהולם" הופקה אמנם בשיתוף "קשת", אבל היא תוצר מובהק של התאגיד – מבוססת על הספר שכתבה נועה ידלין, ומכילה בתוכה קאסט אמיתי של כוכבי על – עם תיקי דיין, דבלה גליקמן, ששון גבאי, לאורה ריבלין, וגם גידי גוב בתפקיד גופה. קומדיה שחורה מעולה, על חברים שמנסים להסתיר את מותו של חברם כדי שיוכל לזכות בפרס נובל. היצירה המשמעותית הראשונה של התאגיד, ואחת הטובות שבהן עד היום.

8. "מה שתגידו"

לא ממש סדרה, אבל כן פורמט שמאוד הצליח. שלוש עונות כבר היו לתכנית הקצרה והאקטואלית, שבה שורה של קומיקאים, עיתונאים וסתם אנשים מבריקים מחווים את דעתם על המצב. תכנית שמותאמת לדור הטיקטוק, כזו שמורכבת מקטעים קצרים שבקלות ניתן יהיה להפריד לרשת, אבל בעיקר מלאה באנשים שכיף לשמוע את דעתם, ולהרגיש קרוב אליהם. נראה שהסיפור שלה עוד ממשיך להיכתב.

7. "האחיין שלי בנץ"

קודם כל אל תהיו קטנוניים – "האחיין שלי בנץ" אולי עלתה בחינוכית, אבל משודרת גם בכאן 11. וזה אולי סיטקום לילדים, אבל הוא גם אחד הסיטקומים הטובים ביותר שיצאו בישראל מזה שנים – קאסט קומי שלא מרגיש כאילו נטחן עד דק על המסך, דמויות ארכטיפיות שמרגישות חדשות, תסריט מצוין ובעיקר מלא מלא מלא פאנצ'ים. זה כבר נהיתה כמעט קלישאה להגיד שכשמתייחסים לילדים ברצינות של מבוגרים, התוכן הטוב ביותר נולד, אבל "בנץ" הראתה שכשמתייחסים לילדים באפילו יותר רצינות מלמבוגרים, התוצאה היא התוכן הכיף ביותר. מחכים כבר לעונה השלישית

6. "מה נסגר עם רועי בר נתן"

כן, זו קצת רמאות, כי "מה נסגר" אינה תוצר מובהק של התאגיד – היא תכנית שהחלה את דרכה בערוץ 10, שודרה שם במשך שבע עונות, והגיעה לתאגיד רק בעונה השמינית והאחרונה (ששודרה לפני שש שנים). ובכל זאת, אי אפשר באמת יכול לעשות רשימה כזו בלעדיה. "מה נסגר" בהגשת בר נתן המבריק היא תכנית שחוגגת את האזוטריה, הפינות האפלות של הטלוויזיה הישראלית, החל מהערוץ המקומי ועד הרב פנגר, וגם לא חוששת להיכנס בגדולים באמת – כולל בתאגיד עצמו ובתכניות שלו. אפק יבניאל ושחר סגל (מהנשים המצחיקות בישראל) עומדים מאחורי הפורמט, ולי נשאר רק לקוות שמתישהו התכנית המעולה שוב תקום כעוף החול.

5."המפקדת"

שמונה פרסי אקדמיה גרפה הסדרה הזו, ולא בכדי. כמי שדי המשיכה את הדרך של "אפס ביחסי אנוש", גם "המפקדת" היא סדרה שמצליחה לחדור את נימי הנפש לכל ישראלי שחווה את צה"ל, בטח את המוסד המתקרא טירונות. שלוש עונות בלבד היו ל"מפקדת", בכיכובה של אלונה סער (בתפקיד הפריצה שלה), אבל כל צפייה מחודשת בה בהחלט מענגת. זו סדרה אמיתית, חדה, מרירה, אבל כזו שפותחת את הלב. קומדיה ישראלית איכותית, שלצערנו זמנה תם מהר מדי.

4. "שב"ס"

במילה אחת: אנדרייטד. בשתי מילים: וואחד אנדרייטד. סדרת המערכונים הקצת נשכחת הזו, שדי נבלעה בלייט נייט של התאגיד, מתארת את סיפורו של בית כלא – שהוא מעין פסיפס סוטה חברתי ישראלי. בדרך, הוא מייצר את אחת הקומדיות הפרועות והלא מחשבנות שראינו כאן, עם שחקנים כמו נעמי לבוב, מעיין בלום, אמיר שורוש ובערך כל בן אדם מצחיק שאתם יכולים לדמיין. שתי עונות בלבד, אבל שווה צפייה תמיד – למי שרוצה קצת להתפרק.

3. "חזרות"

אחד המקרים המצערים שעברו על היצירה הישראלית – סדרה שבקלות היתה יכולה להפוך לבסט סלר, אולי אפילו למקום הראשון ברשימה הזאת, אבל נגדעה בשל פרשה מבאסת במיוחד של שחקן מבאס במיוחד. "חזרות" היתה אירוע בתולדות תאגיד השידור – סדרה קומית מצוינת בכיכובם של שני שחקנים צעירים ודאז לא כל כך מוכרים, נועה קולר וארז דריגס, שעשתה כבוד לתיאטרון דווקא בתקופה שבה אף אחד לא יצא מהבית. יחד עם אגם רודברג ואיתי תורג'מן בתפקידי יציאה מדהימים, ומעל כולם יבגניה דודינה המהממת בתור ורה קורקין הקשוחה – נוצרה כאן סדרה יפהפיה, שלצד ההנאה ממנה מעוררת עצב גדול שזה לא נמשך יותר.

2. "קופה ראשית"

כן, רק מקום שני. זו היתה דילמה לא קטנה, ו"קופה" הפסידה בעיקר בגלל עוצמתו של המקום הראשון. סיפור סינדרלה אמיתי – סדרה שהחלה בטלוויזיה החינוכית, עוד בימים שהיא היתה עצמאית, ונועדה להיות סדרת ילדים בכלל – אך הפכה ברבות השנים לגרעין פריים טיים, קאלט בלייב ולאחד הסיטקומים המוצלחים בתולדות הטלוויזיה בארץ. זה מה שקורה כשנותנים לכישרונות קומים לצמוח טיפה בארץ הזו. יניב זוהר ונדב פרישמן יצרו את אחת הסדרות הכיפיות, המשעשעות והמהנות שנעשו כאן בשנים האחרונות – זו שהחזירה לתודעה את קרן מור, שהרימה את אמיר שורוש ודניאל סטיופין, שעשתה נפלאות לקריירה של דב נבון – ואפילו נתנה כבוד ליעקב בודו. אם יש דבר בשבילו היה שווה להקים את "התאגיד" – הרי הוא לפניכם.

1. "היהודים באים"

בעולם שבו אין "ארץ נהדרת" (ומי לעזאזל ירצה לחיות בעולם כזה?), היא כנראה היתה המלכה הבלתי מעורערת של עולם הסאטירה הישראלי. הסדרה שנולדה בקושי רב בימי הערוץ הראשון (זוכרים את הגניזה והמחאות?), הפכה תוך שש עונות למוסד ישראלי – כזה שייצר מערכונים מבריקים, ואפילו עורר שערוריות והפגנות. מהכתיבה הנהדרת של אסף בייזר ונטלי מרכוס וחדר כותבים שהוא חלומה של כל קומדיה, דרך הקאסט המרהיב עם יניב ביטון, מוני מושונוב, יעל שרוני, עידו מוסרי, יוסי מרשק, שירה נאור ומעיין בלום (שורת כוכבים מדהימה), ולא מעט רגעים שקשה לשכוח. מ"ברוך הגבר", אסתר המלכה, חנה רובינא, רפול ו"סגור ת'להקה", אייכמן והתליינים – אפשר להמשיך את זה לנצח. "היהודים באים" היא מאסטרפיס, ברמת הכתיבה, ברמת המשחק וברמת הסאטירה. סדרה שמזכירה לנו מדוע היצירה הישראלית נמצאת בשורה הראשונה של העולם. גם עכשיו, ואולי דווקא עכשיו.

• המסך
• סדרות ישראליות
• קומדיה ישראלית
• קומדיות
• כאן 11
• כאן חינוכית