Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
לצפות באמנות תוך כדי שיט במערה מהמאה ה-10 לספירה הוא לא עניין של מה בכך. שלחו אותנו לגלות מקומות חדשים, אהובים ומרגשים עם בקבוק יין של Porta 6, וזוהי בדיוק ההפוגה שאנחנו צריכים עכשיו. והפעם: המרכז לאמנות עכשווית ובריכת הקשתות ברמלה
מתי היתה הפעם האחרונה שבה ביקרתם ברמלה? כן, תיארנו לעצמנו שזו תהיה התשובה. אבל יש לנו חדשות בשבילכם (כי בשביל זה אנחנו כאן). נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.
רמלה אולי מוכרת הודות למבנים ההיסטוריים ולשוק השוקק שבה, אבל בשנים האחרונות היא הפכה גם לדסטיניישן לחובבי תרבות ואמנות הודות לשני מקומות שעובדים בשיתוף פעולה – המרכז לאמנות עכשווית רמלה ובריכת הקשתות ההיסטורית, שמשמשת כחלל מאוד לא קונבנציונלי להצגת תערוכות.
בריכת הקשתות ברמלה. צילום: רעות ברנע
את המרכז יזמה וייסדה לפני ארבע שנים ד"ר סמדר שפי, שגם משמשת כאוצרת הראשית שלו, והוא הוקם ע"י העירייה יחד עם קרן רמלה, ומאז משמש כאחד מחללי האמנות הכי מעניינים באזור השפלה. בימים אלה מוצגת בו "המקום בו שבילים נפגשים" – תערוכת יחיד של האמנית הישראלית-איטלקיה אלנה צ'רטי שטיין, שהיא חוויה שקצת תוציא אתכם מאוריינטציה (כמו שאמנות טובה יודעת לעשות), ובמקביל תרגיע אתכם ותאפשר לכם לנשום – והרי זה מה שכולנו צריכים עכשיו.
המרכז לאמנות עכשווית ברמלה, מתוך תערוכה של אלנה צ'רטי שטיין. צילום: רעות ברנע
בריכת הקשתות הסמוכה היא בריכה תת קרקעית לאגירת מים שנבנתה במאה ה-10 לספירה(!). משנות ה-60 של המאה ה-20 היא גם פתוחה לתיירים והתפרסמה לא מעט הודות להיותה לוקיישן בסרט "חסמבה ונערי ההפקר". בשנת 2009 נפתחה שוב אחרי שיפוץ, ובשנים האחרונות הפכה גם היא לחלל לתצוגה יוצאת דופן של יצירות אמנות – בין אם מדובר בהקרנות וידיאו על קירות המערה עצמה או באובייקטים תלת מימדיים שתלויים בין הקשתות. בסיבוב הנוכחי מציג במערה האמן האמריקאי דניאל רוטברט שיצר במיוחד עבור המקום מיצב פיסולי צף – שאת כל חלקיו אפשר לראות מקרוב רק כשעולים על סירה קטנה ושטים.
וזה בדיוק מה שאנחנו שולחים אתכם לעשות. לא לשכוח בקבוק יין של פורטה 6 וכמה כוסות, שאותו תוכלו לפתוח בין התחנות, אחרי השיט או אפילו במהלכו (אנחנו לא נספר לאף אחד). לחיים.
המרכז לאמנות עכשווית רמלה, להשיג בשדרות הרצל 112 רמלה בריכת הקשתות, להשיג ברחוב ההגנה 12 רמלה
בסיבוב: סכסוך האחים על מסעדת "חליל" האהובה סוף סוף נגמר
טוב שם טוב מחומוס טוב, והחומוס בהחלט טוב. צילום: מתוך עמוד הטוויטר של מסעדת חליל (ברמלה) - @rak_khalil
יורשים, גרסת החומוס: מסעדת חליל האהובה מרמלה, שהיתה המורשת של חליל אלבלה ז"ל, נתקעה בסכסוך משפטי ארוך שנים בין יורשי המסעדה, אך כעת הבניו שהיו ב"חליל ובניו" הגיעו להסכם פשרה. אנחנו מקווים שבסיומו הם ישבו לנגב צלחת טובה
מסעדת חליל הרמלאית היא אחד ממוסדות החומוס המוכרים והאהובים ביותר בישראל. השם שלהם נלחש כבר 50 שנה בקרב חומוסולוגים כמוקד לעלייה לרגל, סיפורי המסבחה שלהם הגיעו עד קצוות הארץ ובשנים האחרונות נוסף אספק סושאל-מדיה מעניין, שהפך את חליל למסעדה האהובה ביותר בטוויטר – גם בקטע של האוכל, אבל גם באופי המותג, שמצא בית חם בקרב הצייצנים. אך מעטים יודעים שבזמן שהחומוסייה מצייצת דברים כמו "היי, מזכירה לכולם/ן שביום ראשון יש פסחא אז אני שיכורה ובחופש", המסעדה נקלעה לסכסוך יורשים שלא יבייש את משפחת רוי. ועכשיו הם סוף סוף הגיעו לפשרה, ואפשר לחזור להתמקד בחומוס.
מסעדת חליל נפתחה ברמלה בשנת 1973 על ידי חליל אלבלה ז"ל, שהפך אותה לעסק משפחתי (תחת השם חליל ובניו) בשיתוף כמה שמונת ילדיו, אך אנחנו נתמקד במיכאל ואליאס. עם פטירתו של חליל ב-2011, הוא הוריש את מניות העסק לשני בניו, שחילקו ביניהם – עד שב-2016 החל סכסוך שהוביל לכך שמיכאל יקנה את מניותיו של אליאס, עסקה שהתעכבה כשנתיים, עד שהאחים הסכימו על כל הפרטים – למשל, שלאליאס אסור להקים מסעדה מתחרה בתחומי רמלה, ולא מסעדה בשם זהה. ב-2019 בחר אילאס להקים את "חומוס חליל", בשור הסיטונאי בצריפין, עם לוגו שמצהיר כיאה למסורת "המקורי", וגם מציין שהוא קיים "מאז 1973". למיכאל היו כמה השגות, ובתגובה הוא תבע אותו, וביקש צו מניעה על שימוש בלוגו ובשמו של אביהם.
בלב הדיון עמדה השאלה האם הותר לאליאס להשתמש בשמו של חליל, למרות שויתר על זכויותיו במסעדה. אליאס טען כי ההסכם שחתמו ב-2018 איפשר לבן הפורש להשתמש רק בשמו המלא של אביהם, אבל לא באופן חלקי. השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשון לציון עיין בפרטי ההסכם (כפי שפורסם באתר פסקדין), וקבע כי לאליאס היה מותר להשתמש בשמו של חליל גם באופן חלקי, כל עוד המסעדה ממוקמת מחוץ לרמלה, ולא מנסה להטעות את הציבור. הלוגו שעוצב שונה (עכשיו הוא מינימליסטי יותר, וכולל רק את הכיתוב "דורות של חומוס"), ואנחנו הרווחנו שתי חומוסיות עם שושלת מעניינת וסיפור משפחתי מעניין. המסעדה ברמלה – המקורית – עדיין פועלת (זו גם המסעדה שתמצאו בטוויטר), בעוד שזו בצריפין תמשיך לפעול בשם "חומוס חליל". הבאנו שלום על טחינה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הפסטיבל שישאיר את שוק רמלה תוסס ופתוח אל תוך הלילה
לטרוף את השוק. פסטיבל לילות רמלה (צילום רון פלד)
פסטיבל לילות רמלה הוא עוד סיבה לבוא לסיבוב באחד השווקים הכי שווים באזור, גם אם הוא דורש טיול קצר מחוץ לגבולות תל אביב - ויש שם את כל הבורקסים, החטיפים ההודיים, התבלינים וכמובן הסנדוויצ'ים התוניסאיים שיצדיקו את המסע
עם כל הכבוד לשוק הכרמל, ויש כבוד – שוק רמלה לא פראייר בכלל. כדי להגיע אליו צריך ממש לצאת את גבולות העיר אך התמורה יותר מאשר מספקת בטעמים, במבחר ובמחיר. פסטיבל לילות רמלה שמתחיל היום הופך את השוק לזירת התרחשות תוססת עם סדנאות, פעילויות ודוכנים שיישארו פתוחים עד הלילה. בורקס, לימונדה, חטיפים הודיים, תבלינים וסנדוויץ' תוניסאי מהחלומות הם תמריץ מעולה, אך לרמלה יש עוד הרבה מה להציע (רמז: חסמבה, חסמבה, חסמבה).
פסטיבל לילות רמלה, שמתקיים בחסות ובמימון המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, מיועד להביא את עושרה התרבותי וההיסטורי של העיר לקדמת הבמה. בתוכנייה תמצאו סיורים מודרכים באתריה ההיסטוריים של העיר – שיט בבריכת הקשתות, טיפוס אל ראש המגדל הלבן, ביקור בכנסיה הפרנציסקנית, במסגד הגדול ובבתי כנסת של עדות שונות, הופעות ועוד. אלא שאת תשומת הלב תופס כמובן השוק, שהוקם בסוף התקופה העות'מאנית, שופץ בזמן השלטון הבריטי וקיים כבר יותר ממאה שנים. הבשלנית ואושיית הרשתות החברתיות יונית צוקרמן, ילידת העיר הסמוכה לוד, מובילה את תחום הקולינריה בפסטיבל ותעביר בשוק סדנאות. "יש לי חיבור חזק לרמלה", היא מספרת. "בילדותי נהגתי להגיע לכאן עם הוריי לבילוי ולקניות בשוק, שעד היום אני מקפידה לבקר בו לעיתים קרובות. זהו השוק האותנטי האחרון כמעט בארץ, ופרט לדוכנים יש בו מקומות לאוכל שאינו קיים באף שוק אחר".
כנאפה רמלאית (צילום רון פלד)
וצוקרמן, "מלכת המטבח" בשמה המקצועי, יודעת מה היא אומרת. על הדרך היא ממליצה להתאבזר בסל שיאכלס את כל הטוב שתקנו: ירקות ופירות במחיר מצחיק, בורקס מבצק על בסיס שמן במילוי גבינה ותרד אצל אצל באבא חיים, תבלינים וחטיפים הודיים בחנות ההודית "פפריקה", עמבה אצל של מעדניית חמוצי כרמל ובניו, סנדוויץ' תוניסאי אצל בוקובזה או אלי – שניהם מופלאים וכדאי לטעום ולהשוות, קובה עיראקי אותנטי אצל נאג'י, חומוס אצל חליל ופלאפל לוהט בפלאפל רמלה. בין הדוכנים יוצבו פסלים חיים ומיצגים, מופעי רחוב יצבעו את הרחובות ובאופן כללי יהיה שמח. לא תבואו? שלישי-חמישי (18-20.10),23:00-17:00, פרטים באתר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שישי שוק: מסע בין 8 מקומות טעימים במיוחד בשוק רמלה
מה שקורה מבחוץ לא מעביר את חווית הטפט בפנים. שוק רמלה (צילום: ניב טובול)
הנה כמה חוקים שכדאי לזכור כשנוסעים לשוק רמלה (ובכלל): אם כותבים "פלפל" ולא "פלאפל" אז המקום פתוח מאז שנות ה-60 ושווה בדיקה; לא חוזרים הביתה לפני שמפרקים מסבחה; הבורקס שאתם רוצים לבחור הוא דווקא בורקס התרד; ואי אפשר, פשוט אי אפשר, לאכול רק סמוסה אחת
בימים בהם השווקים של העיר חווים את נחת ידה של עונת התיירות הענפה (כשהם יגיעו עד לשוק התקווה, אז נדע שזה נגמר באמת), זו הזדמנות עבורנו לשחק רגע בתיירות פנים. שיראו מה זה. וראו מה, נסענו חצי שעה מתל אביב, כולה עד רמלה, וגילינו שוק תוסס, צבעוני, יוצא דופן במורכבותו, שביקור והיטמעות בו מרגישה כמו הרפתקה מסעירת לב וחך ביבשת רחוקה. אז יאללה, די להתעצל, תזיזו את האוטו מהחניה. רמלה מחכה לכם. החוויה שתעברו כשתטיילו בין הדוכנים והרוכלים בשוק רמלה שווה לא פחות מהטעמים שתטעמו בדוכני האוכל. השוק הזה חי, טעים, מפתה ומושך. האנשים חייכנים ומסבירי פנים, התוצרת החקלאית שמגיעה לכאן מעוררת קנאה, והמחירים יעוררו ביניכם את השיחה השחוקה הזו על העיר היקרה בעולם. מומלץ להגיע לכאן ביום שישי, כדי לחוות כל כל הדבר הזה בווליום גבוה ולמקסימום.
הבורקס של בבא חיים
בתל אביב יש לא מעט בורקסים מרגשים וטובים בפני עצמם, אבל אחרי הבורקס של בבא חיים קשה לחזור אחורה. על דיספליי ארוך-ארוך מסודרים להם שלל הבורקסים שמציעים כאן מדי יום, חלקם קטנים שניתן לחטוף על הדרך וחלקם גדולים וכרוכים בצורת השבלול המסורתית שיוגשו אל שולחנות הנירוסטה המבריקים לצד ביצה, אריסה וחמוצים. לכל הבורקסים הללו, בצק עדין ונפלא, שעוטה גוון שחום סקסי וקריספי, ומוביל לפנים רך שומני ונמס בפה. מלבד מילויי תפוח האדמה, הגבינה והגבינה תרד המסורתיים, תמצאו כאן בורקס שממולא בתרד בלבד, והוא המומלץ ביותר. הבורקס הקיצי הזה, שלא מעמיס יתר על המידה בחום המקומי, מדגיש את טעמיו העמוקים של התרד שנטמעים היטב בבצק. והתוצאה – קלילה וממכרת (וממש מזכירה את הספנקופיטה היוונית), ראו הוזהרתם.
אזהרה: אתם תתקשו לאכול בורקס במקום אחר. בבא חיים, שוק רמלה (צילום: ניב טובול)
ללימונדה שנמכרת בדוכן של בבא חיים מגיעה פסקה משלה. כדי להכין את הלימונדה הזו טוחנים לימונים שלמים, עם הקליפה, ועל כן צבעה הצהוב הבהוק שובה העיניים. היא מרעננת, מתקתקה ובאמת כל מה שצריך ביום קיץ בשוק הסואן של רמלה. חוויית המזיגה אל הכוס, שנעשית בעזרת מתקן מאולתר של בקבוק קולה קטום עם מוט המחובר אליו, מרגישה גם היא מאיזה סרט ישן שאהבנו פעם. ואל דאגה, מוכרים כאן גם בקבוקי לימונדה גדולים שתוכלו לקחת הביתה. ז'בוטינסקי 3, רמלה
החיים נתנו לבבא חיים לימונים ותראו מה קרה (צילום: ניב טובול)
חמוצי כרמל ובניו
המעדניה הזו היא אימפריה של ממש בשוק, ותמצאו לאורכו כמה וכמה "סניפים" שלה. ומה טועמים כאן? הרבה. החל מחמוצים וזיתים יחודיים, גבינות מקומיות טריות, ממרחים ורטבים שמכינים במקום ועוד ועוד ועוד. מומלצים במיוחד הם הפלפל ההודי ופרחי ההיביסקוס שממולאים שניהם בגבינת שמנת. מדובר בביסים פשוטים וגאוניים בו זמנית, שעושים הכי כיף בפה. אבל תכלס, הדבר הכי טוב שתעשו הוא לבקש מהמוכרת בדוכן קופסה עם קצת מהכל, ולטייל כשאתם מנשנשים את המעדנים הללו בין הדוכנים השונים בשוק. דרך אגב, האריסה והעמבה שמכינים כאן הן מהמפורסמות בארץ, אז אל תשכחו לקחת איתכם קופסא בדרך חזרה לעיר. ז'בוטינסקי 15, רמלה
מה אתם חמוצים. שוק רמלה (צילום: ניב טובול)
פפריקה – תבלינים הודיים ועוד
פפריקה היא חנות תבילינים קטנה שמסתירה בתוכה סוד גדול. פרט לאינספור סוגי התבלינים/רטבים/מוססים/קפואים ובגדול כל דבר שקשור במטבח ההודי שניתן למצוא כאן, ביום שישי מוכרים כאן גם אוכל רחוב הודי. את המטעמים הללו מכינה המשפחה שמנהלת את החנות, כשבתוך תבניות נירוסטה ענקיות תתמצאו סמוסות (שהן חלום), בטטה-ואדה, פנג'בי, פטיס ועוד ועוד נגיסי רחוב משתנים. את כולם יסדרו לכם על תבנית לצד צ'אטני כוסברה מרענן ורוטב תמרינדי מתקתק, כשההמלצה היא לשבת על המדרכה בחוץ ולהרגיש את הודו נכנסת אליכם בכל ביס. ר"ז 7, רמלה
סמוסות חלום בפפריקה. שוק רמלה (צילום: ניב טובול)
סמבוסק חומוס
בין דוכני ירקות ופירות שמאגדים לתוכם מגוון אדיר של צבעים וצורות של זני "בלאדי" שונים, ניתן להבחין בריח טיגון חד, כזה שמעלה זיכרונות ילדות נעימים ומושך אותך אליו מבלי לשים לב. בדיוק שם תמצאו את הדוכן של סמבוסק החומוס, שיוצא שחום ולוהט מהשמן הישר לידיכם. הסמבוסק אמנם גדול אך בצקו אוורירי והמילוי עדין באופן יחסי, והמשך הסיבוב בשוק כשהוא בידיכם יהפוך נעים יותר פתאום. אם אתם עוברים שם בדרך חזרה, זכרו שהם מוכרים גם "זנגולה" – בצק המטוגן בצורה ספירלית וטבול בסירופ סוכר וטיפות גן עדן.
עדיין מפרקים קופסת סמוסות מההמלצה הקודמת. שוק רמלה (צילום: ניב טובול)
מסבחה אצל חליל או אצל סלים
אמרתם שוק רמלה, אמרתם מסבחה, אמרתם חליל. מה כבר לא נכתב על המוסד שנמצא ברחוב המקביל לשוק, שהתור שמשתרך מפתח דלתו נראה למרחקים. המסבחה כאן קלילה, נעימה עוקצנית ומתובלת היטב. אם היה ספר שמספר את תולדות המסבחה, לחליל היה כנראה פרק משמעותי בו. אם תרצו לנסות אופציית מסבחה מעניינת נוספת בשוק, לכו לטעום את המסבחה של סמיר שנמצאת ממש ליד פפריקה ההודית, ומספקת מנת מסבחה טובה ומעניינת עם צ'יפס וסלט טריים מאוד שעושים נעים בלב ובבטן. חליל, קהילת דטרויט 6 רמלה; סלים, פסטר 49 רמלה
תבחרו אחת משתי המסבחות. אבל תבחרו אחת. שוק רמלה (צילום: ניב טובול)
הפריקסה של אלי המקורי
מסעדות עממיות רבות מכבדות את עצמן בתמונות של סלבריטאים מקומיים שביקרו במקום. אבל כשמדובר במוקד עליה לרגל כמו הפריקסה של אלי המקורי, תמונות קיר לא יספיקו ולכן כל חלונות הוטרינה של המסעדה מעטורות בטפט מדבקה עם עשרות תמונות של סליבריטאי עצמנו. מעופר שכטר ועד מירי רגב, כולם היו פה. והפריקסה? מטאור עתיר בטעמים עזים עומד לנחות בידיכם, ואם הגעתם לכאן כשאתם כבר מפוצצים, אתם בבעיה. אז תביאו כמה חברים רעבים. שלמה המלך 3, רמלה
מגשי מיני פריקסה לכל ארוע!089228363הטוניסאי של אלי רמלה
חוק – אם אתם עוברים ליד פלאפליה ועל השלט כתוב "פלפל" דעו לכם שהמקום הזה כנראה כאן מהסיקסטיז, וזה מספיק זמן כדי שתעצרו רגע ותתנו ביס בכדור חם ששרד את מבחן הזמן. אז כשתעברו ליד "פלפל רמלה" שנמצא ממש בפתחו של השוק, אל תתבלבלו. כדורים פריכים ונימוכים עם טעם מודגש של עשבי תיבול, ומסביב סלטים טריים, ופיתות חמות. מה כבר אפשר לבקש? אה, קצת טחינה דלילה ועמבה זרחנית. עכשיו הכל מושלם. ואגב, אם אתם כבר מלאים, אז שקית של כדורים היא תמיד חברה. הרצל 104, רמלה
תראו איזה יופי של פלפל. שוק רמלה (צילום: ניב טובול)
מסעדת סמיר
כל הרפתקה טובה צריכה להיגמר במקום שיכול להכיל ולסכם אותה. מסעדת סמיר שנמצאת בפאתי השוק היא בדיוק מקום כזה. בין קשתות אבן עתיקות מזג האוויר של אוגוסט מרגיש פתאום כאילו אפריל, ועם קצת אוזו ובירה מטייבה, הכל מרגיש קצת קליל יותר. גם האוכל פה, אגב, הוא סיום מוקפד לסיבוב בשוק ההומה. תמצאו כאן מנות מפוארות מהמטבח הערבי עמו ג'אג' מא-לב, יאחנה, סיניה וממולאים. אם יש לכם מזל תגיעו ביום שמגישים כאן גזרים (!!) ממולאים. קהילת דטרויט 7, רמלה
לכאורה המנה הכי פשוטה ובסיסית בעולם, שמגישים באינספור מקומות בעיר: פיתה, בשר כלשהו, סלט ירקות, טחינה ועמבה. אבל פיתת שקדי הטלה של ג'סמינו, מזללת הגריל של שאול טבת (אקס סטפן בראון) ושל שותפו קולג'יט סינג שנפתחה לפני כמה חודשים באלנבי, בחזית של הרסטו בר רמלה (עליו השלום), היא חלום קרניבורי נטול פוזה ושיופים, התאהבות טוטאלית שמחלקת את החיים שלך ללפני ואחרי.
מנת השקדים לא כתובה על הקיר בצד ארבע־חמש המנות האחרות (והמצוינות לא פחות) שכן כתובות עליו (כמו קבב, נקניקייה ולב עגל חריף, 26־28 ש"ח), אבל היא קיימת באופן קבוע. הגריל מן מניח על גריל הפחמים (לא גז ולא פלאנצ'ה) שקדים משובחים, וכשהם מוכנים הוא שואל מה לשים בפיתה. מובן שהתשובה צריכה להיות "הכל": פלפל ירוק חריף ובצל חרוכים על הגריל, סלט ירקות פשוט וטרי, טחינה סמיכה ומדויקת ופס עמבה שאורז את הכל בסיומת נבונה (40 ש"ח). מעריצי המקום ימליצו לכם לשאול גם על הפלנק סטייק. אנחנו את שלנו אמרנו.
