ד"רליאוראביצור היא רקדנית, מורה, אוצרת וחוקרת בתחום המחול, שלקחה חלק בהקמת בית הספר של להקת מחול בת־שבע, והחל מ-2022 גם מנהלת אמנותית את הלהקה. בימים אלו היא מתכוננת להופעות הראשונות של העונה החדשה למופע "וירוס של אוהד נהרין", בביצוע אנסמבל בת שבע (26.9-30.9, כאשר ישנם עוד תאריכים בהמשך), שרצה כבר כמעט 25 שנים, ואם עוד לא ראיתם – אתם באמת חייבים (לפרטים ורכישת כרטיסים. בסרטון: הביצוע מהופעות הבכורה בשנת 2001).

1. שדרות ירושלים

אני מתגוררת בסמיכות לשדרות ירושלים כעשרים שנה, עוברת בין דירות לאורכן. הן מלאות בלכלוך ובאלימות, אבל גם בפנים מחייכות, במטעמים ובתחושת שייכות. יש בהן ערבית ועברית, ולרגעים אפשר לדמיין את מה שהיה יכול להיות בארץ הזו כולה, אם רק היה שלום. יש לי זיקה בלתי מוסברת לפה. השדרה היא מעין השתקפות של מערכת היחסים שלי עם החיים בישראל: מקום אינטנסיבי, רווי חיכוך, מסוכסך. אני שונאת אותו וגם אוהבת אותו. פה אני בבית.

2. סוזן דלל

נווה מדבר שתכנן בגאונות שלמה אהרונסון, עם פכפוכי מים וצל מתוק של עצי הדר. קולות מוזיקה בוקעים מחלונות מוקשתים, רקדניות ורקדנים מזיעים מתהלכים בשבילים, ילדים קטנים נהנים מהאפשרות לרוץ בחופשיות מבלי לפחד מגלגלים. אני מרגישה בת מזל בכל פעם שאני מגיעה לעבודה.
יחיאלי 5, תל אביב

3. בית הספר הפתוח הדמוקרטי

הבת שלנו החלה את שנתה החמישית בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו. במציאות המחרידה שבה שר החינוך מוביל רפורמה אנטי-דמוקרטית במטרה לחזק את הזהות היהודית של התלמידים, אני חייבת לתת מקום של כבוד למוסד פדגוגי שדוגל בשוויון זכויות, ומחנך ילדים לחשיבה ביקורתית וליברלית.
נועם 8, תל אביב

4. פארק המסילה

לא בדקתי, אבל אני מניחה שפארק המסילה מככב בטור הזה (הערת המערכת:בהחלט!). כיפואית הוא שינה את חיי העירוניים, ואני אוהבת את כל התחנות שהוא מציע לי בדרך כמו: עוגת גזר בקפה אליפלט, גלידת שקדים וקינמון בקסטה, פיצה אנשובי בתדר, שעועית ירוקה ברומנו, נגרוני מהברז בנואיבה והרשימה מתמשכת.

5. הרכבת הקלה

בתור הלכנית נטולת רכב, כל מה שברדיוס נעים לצעידה במזג האוויר הלבנטיני הוא הממלכה שלי. הרכבת הקלה שמתחת לביתי הרחיבה את גבולות הממלכה, ופינות חדשות בעיר הפכו ללוויין של השכונה. כל זאת עם מזגן משובח ותדירות כמעט מצוינת. הלוואי שהיתה פועלת גם בשבת.

>>מסעדה נדירה ומקום קדוש לשירים שלא שמענו. העיר של חיים שמש
>>בלאדי מריה ובועה שמרגישה כמו בריחה לחו"ל. העיר של שרונה ברגר

מקום לא אהוב בעיר

אזורים נטולי צל ובמיוחד מעברי חצייה שצריך להמתין בהם לרמזור שממאן להתחלף לירוק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה אולי לא עומד בדיוק בהגדרה של ״אירוע תרבות״, אבל עבורי אלו הרגעים בשבוע שהראש מסתדר והלב נפתח: כשאני עולה לסטודיו לשהות עם הרקדנים בחזרות. הם עסוקים ביצירה ובמחקר. מדייקים איכויות, מלאי קשב ונוכחות. בקרוב האנסמבל יעלה עם ההופעות הראשונות לעונה – וירוס האייקונית של אוהד נהרין. שלכל אורכה גם הצופים נדרשים לקשב ונוכחות מוגברים. מתחילתה ועד סופה יש טקסט שמבוסס על המחזה ״העלבת הקהל״ מאת פטר הנדקה, ובאמצעותו ההווה מוטח שוב ושוב בקהל. העבודה הזו לא מאפשרת להתמסר להתענגות פשוטה מהגוף הרוקד ומהקומפוזיציה היפה – יש גם רגעים כאלו, אבל הם נחווים מבעד לתזכורת בלתי פוסקת לבחינה עצמית. תמיד רלוונטי כאן, ועתה אולי יותר מתמיד.

איזו יצירה נתנה לך כח, תקווה, או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס. מאז שצפיתי בו, מספיק לי מבט רך אל עבר צמרת של עץ כדי להרגיש את כל הרגשות הגדולים ולראות את כל היופי. להיזכר להתכוון לטוב ולראוי, ולהאמין שיגיעו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בימים אלו?
יש יותר מדי עוולות שזקוקות למענה אקוטי והרבה ארגונים שעושים עבודת קודש. קשה לבחור. אבל אם יש דרך אחת שאני באמת מאמינה בה כדי לדמיין עתיד אחר, היא שותפות יהודית-ערבית. לכן ממש השבוע סופסוף הצטרפתי לתנועת ״עומדים ביחד״. המטרה של התנועה, כפי שמנוסחת באתר, היא "פשוטה ומאתגרת: לבנות רוב חדש בחברה בישראל, שיתמוך בשלום, בשוויון ובצדק חברתי וסביבתי״. אמן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לא רק תל אביביות, צריך להרים לכל מי שמתעקשות ומתעקשים שיהיה פה אחרת. להפסיק את המלחמה האיומה, להחזיר את החטופים, להחליף את הממשלה, לפעול למען חלשים ומוחלשים. בקיצור, לכל מי שלא מוכנה לקבל את המציאות הקיימת ופועלת כדי לשנות אותה.

מה יהיה?
הרבה יותר גרוע ואז שוב טוב.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• להקת בת שבע
• שדרות ירושלים
• סוזן דלל
• פארק המסילה
• הרכבת הקלה
• הצללה