Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: אל תבכי עבורי, ארגנטינה. אני בובה פראית
בובה פראית בחייה ומסתבר שגם במותה. נטלייה אוריירו בתפקיד אווה פרון, "סנטה אוויטה". צילום מסך/ דיסני פלוס
האחת והיחידה נטליה אוריירו צועדת בעקבות מדונה ומגלמת את הגברת הראשונה של ארגנטינה במיני-סדרה הבינלאומית של Hulu. זה הזמן לשלוף את הספרדית המצ'וקמקת שלמדתם מטלנובלות עבור משהו קצת יותר רציני מלשאול דונדה אסטה לה הוסטל
לפני אי אז שנים, ישראל היתה מוקפת בטלנובלות ארגנטינאיות. "המורדים", "כמעט מלאכים", "קטנטנות" וכמובן הטלנובלה הותיקה "סלסטה" (וההמשכון בעל השם המדהים – "סלסטה, תמיד סלסטה"). אך מכולם, קשה לומר שהיה בישראל טירוף כמו שהיה סביב "בובה פראית", וספציפית, סביב הכוכבת נטליה אוריירו. אלוהים אדירים, מדובר באישה שננשכה על ידי דודו טופז. כמה ארגנטינאיות יכולות להגיד את זה? בטח המון, אבל היא היחידה שננשכה בלב הפריימטיים הישראלי.
עכשיו הכוכבת שכל כך אהבנו בישראל זוכה לפריצה משמעותית לשוק הבינלאומי עם מיני סדרה חדשה שעלתה ברחבי העולם ב-Hulu (וזמינה בישראל בדיסני פלוס) שמגוללת את סיפורה של אווה פרון, שידועה יותר בכינוי "אוויטה". כן, אותה אחת שגילמה מדונה בסרט מ-1995. פרון היתה אשתו של הנשיא חואן פרון, אך מעל הכל היתה גיבורת מעמד הפועלים וסמל של ממש לעניי ארגנטינה, ולכן גם הפכה לדמות אייקונית.
אוריירו כנראה למדה דבר או שניים משחקנים ישראלים, כי ברוב הסדרה היא תגלם את הגופה של אווה – הסדרה "סנטה אוויטה" דווקא לא מספרת את סיפור חייה, אלא מתמקדת בעלילה הביזארית שהחלה עם מותה מסרטן צוואר הרחם ב-1952, בגיל 33 בלבד. אז גופתה נחנטה והוצגה לראווה, הוברחה לקבורה באיטליה, עברה לקבורה במדריד, חזרה לארגנטינה, נחטפה על ידי השלטון הדיקטטורי ובעיקרון חייתה במותה יותר משרובנו נחייה בחיינו.
הפרק הראשון של "סנטה אוויטה" זמין עכשיו בדיסני פלוס. פרק חדש עולה מדי יום שלישי
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שובם של הפאייטים: מלכות הדראג הגדולות של תל אביב בקאמבק מנצנץ
דורות להט"בים שלמים גדלו על ברכיהן הנוצצות עד שבר הגייז אוויטה נסגר בשנה שעברה והותיר אחריו שובל של ריסים מלאכותיים, פאייטים וגעגועים. כעת חוזרות מלכות הדראג הגדולות של תל אביב למסיבה חד פעמית במחווה לימי הזוהר ההם
"רק בשנה האחרונה השלמתי עם הכינוי 'מלכת דראג'. הייתה בי הרבה שיפוטיות כלפי ההגדרה הזאת, כי הרגשתי שהיא מצמצמת אותי. להסתכל על דראג כעל עניין מגדרי ולתחום זאת במילים זה פשוט לשים מכשול למוח. אין לי דמות אחת, הכיף שלי הוא להמציא את עצמי כל יום מחדש וההגדרה היחידה שלי למה שאני עושה היא אמנות. אני הליידי גאגא של תל אביב".
איך מקבלים את הגישה הזאת בממלכה?
"שמעתי משפטים כמו 'זה לא דראג'. היו אפילו כאלה מהדור הישן שרצו להגיד לי איך להתאפר. בעיניי דראג לא נועד רק להעצים נשים, אלא הוא סימבול לחופש יצירתי, לחדשנות ולשלל אג'נדות – אם זו שונות, אם זו טבעונות ואם זה לתת חשיפה למעצבים צעירים באמצעות הלבוש שלי. מפני שנחשבתי לדור החדש של הדראג, לא ידעתי בהתחלה איך יאכלו אותי באוויטה. בסוף הבנתי שיש מקום לכולן – אם זאת ציונה עם הסטנדאפ, טלולה שהיא שחקנית מדהימה או קיי לונג שיצרה ממש אופנה משלה".
מהי התפיסה שלך של נשיות?
"נשיות מגיעה ממקום הרבה יותר עדין, רך ושקט. יש דרמה, אבל היא בשליטה. בסופו של דבר כולם סוג של דראג – ממדונה, ביונסה וקייטי פרי ועד עורכי דין שצריכים ללבוש מדי יום חליפה ולשאת תיק מסמכים בשביל להיכנס לדמות. באמנות הדראג פשוט שמים לך את זה בפנים".
"כבר בתור ילד קטן בבאר שבע ידעתי שאני שונה ומיוחדת"
קיי לונג (אבי קיפרמן), 19 שנה בדראג
קיי לונג (צילום: איליה מלניקוב)
"כששואלים אותי למה צריך לעשות את המצעדים האלה אומרים שאנחנו חופשיים לעשות מה שאנחנו רוצים – וזה ממש לא נכון. לדוגמה, החוק אוסר עליי לעשות ילד בארץ עם אם פונדקאית. אני לא רוצה ילדים, אבל אין שום סיבה שלא יהיו לי הזכויות שיש לכולם".
אמנם הוודג' שלך לא מסגיר זאת, אבל את כבר כמעט 20 שנה בעסקי הדראג. ריספקט, סיסטר.
"אנשים אומרים לי שהם גדלו עליי וזה מוזר, מי ישמע, כאילו אני בת 100. זה לא פשוט לשמר את עצמך כמלכת דראג במשך כל כך הרבה זמן".
איך הכל התחיל?
"כבר בתור ילד קטן בבאר שבע ידעתי שאני שונה ומיוחדת. אהבתי מאוד להתעסק באיפור, בשיער ואופנה, ובמקום לנסות לשנות את מה שאני, החלטתי להחצין את זה ולהראות לעולם את הכישורים שלי".
איך היה לגדול כילד דראג בבאר שבע?
"אין לי סיפור סינדרלה של ילד מוכה ומנודה שהפך לדיווה תל אביבית. פה ושם היו אנשים שצעקו לי ברחובות 'הומו' או 'קוקסינל', אבל זה לא באמת הפריע לי כי תמיד ידעתי שאני הומו. קיי היא לא האלטר אגו שלי, זאת מי שאני כל החיים. נכון, יש לי חיים מאוד ססגוניים, אבל אני נשואה לבעל מדהים כבר מעל 15 שנה ואני חיה חיים רגילים עד כמה שאפשר".
"העיר כולה הומואית"
ציונה פטריוט (יובל אדלמן), 19 שנה בדראג
ציונה פטריוט (צילום: איליה מלניקוב)
"לצאת מהארון זה לא מרגש, כולם בסוף יוצאים מהארון. להיות טריגר ליציאה של מישהו מהארון, זה כבר סיפור אחר. לא מזמן הייתי במסיבה בבריסל. נתקלתי שם במישהו שסיפר לי שהוא נהג ללבוש את השמלות של אימא שלו בתור ילד, אבל רק בבגרותו הוא מצא את האומץ לצאת מהארון. הוא אמר שאני נתתי לו את המוזה. היה גם מישהו שאמר לי שהוא תכנן להתאבד, אבל שאב ממני את הכוחות להמשיך לחיות".
את רואה בדראג שליחות?
"לא. אם אנשים מקבלים השראה אז מהמם, אבל אני לא עושה את זה בשביל דויד או בשביל יוסי. אני עושה את זה בשבילי. אני גם תמיד אומרת שאני לא רואה בדראג דרך חיים – זאת עבודה שהיא פאן, אבל זאת עבודה. יש לי תואר ראשון בתקשורת ובמינהל עסקים, ובעבר עבדתי בקופירייטינג במשרד פרסום. יום בהיר אחד פשוט החלטתי לעזוב הכל והתפטרתי. רק רציתי להופיע".
מה מצב הגאווה בתל אביב 2017?
"הופעתי כמעט בכל מקום בעולם – ממצעדי הגאווה בסן פרנסיסקו, דרך מסיבות בקלן ועד מרכז הצעירים של עיריית רעננה. הפתיחות הזאת יוצאת החוצה גם לחיפה, באר שבע, אשדוד וירושלים. נדמה שהיום כל עיר יוצרת לעצמה שבוע גאווה, אבל תל אביב היא העיר הכי גאה מכולן. כולה הומואית".
"אפסיק לעשות דראג ביום שזה ישעמם אותי"
טלולה בונט (טל קלאי), 16 שנה בדראג
טלולה בונט (צילום: איליה מלניקוב)
"גיליתי את הדראג לראשונה בגיל 16, במופע במועדון גייז בירושלים, וכן, היה אז דבר כזה. טלולה בונט נולדה לא הרבה לאחר מכן, על במה פתוחה במסיבת פורים. לימים חברתי לציונה והקמנו ליין דראג שרץ במשך 11 שנים באוויטה. גם שם הייתה במה פתוחה, כי היה לי חשוב לתת לאנשים אחרים צ'אנס לעלות להופיע".
גם הקמתן יחד את הרכב הדראג פאות קדושות. המופע שלכן חדר עמוק למיינסטרים.
"המופע הזה פרץ את גבולות המיינסטרים, ואני ממש גאה בזה. הרצנו כבר יותר מ־200 הופעות בשלוש וחצי השנים האחרונות, והצגנו אותו בפני כולם – הומואים, סטרייטים, חברות היי־טק, ועדי עובדים ואפילו ארגוני אחיות. היום אנשים מקבלים את הדראג כאמנות לכל דבר".
טלולה אמנם מאוד צעירה אך היא שייכת לדור המלכות המייסדות. יש חשש מפני הדור החדש? פחד מלהפוך ללא רלוונטית?
"הדור החדש הרבה יותר משוכלל. אחרי הכל, יש כל כך הרבה רפרנסים, השראות וערוצים שלנו לא היו בזמנו. פעם אפילו אי אפשר היה להשיג פאות נורמליות בארץ, חברים היו מביאים לי במיוחד מלונדון. היום יש גם המון תתי ז'אנרים שלא היו לפני 16 שנה – מלכות קוויר, מלכות ג'נדר בלנדר ואפילו דראג קינגס. יש כל כך הרבה ענפים לעץ הזה וכולם יפים".
בשבת (10.6) מ־21:00 תתקיים מסיבת מחווה לימי הזוהר של מועדון אוויטה בהוסטל אברהם, לבונטין 21 תל אביב, כניסה חופשית
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יבנה, הרסטו בר החדש והמדובר ברחוב יבנה, הוא מה שקורה כשאנשי הכולי עלמא, האלפאבית, שלוותא, קלרה, בית מעריב והוסטל 51 מתאגדים ופותחים מקום שהשף שלו הוא בוגר אייל שני, ועל הקוקטיילים שלו מופקדים אנשי הג'ספר. ריאיון אקלקטי
בחודש האחרון הפיד התל אביבי הוצף בתמונות בעלות אופי דומה. אנשי סצנת הלילה של העיר מצולמים בתאי שירותים נקיים ומעוצבים לצד גופי תאורת נאון פוטוגניים, שואלים "איפה המקום היפה הזה ולמה כולם מצטלמים שם?". כך התחיל הבאזז סביב יבנה, הרסטרו בר החדש שנבנה על חורבות בר האוויטה, שזכה למנה הגונה של הייפ והפך למקום המדובר בעיר חודש לפני שפתח את שעריו לראשונה – השבוע. הרצת המקום, שהייתה אמורה להיות שקטה, הפכה לחגיגה גדולה כאשר בערב הפתיחה, שלא פורסם בצורה רשמית, עברו במקום יותר מ־300 איש – והמספרים עולים מערב לערב.
את המקום פתחה קבוצת שותפים אקלקטית למדי, כולם מחיי הלילה של העיר: משה חסון ונדב נאמן מכולי עלמא, נמרוד קרני משלוותא וקלרה, רועי פרידמן מבית מעריב, נאור דיין מהאלפאבית, עורך הדין והאמן דוד שיסל (שותף לשעבר בהוסטל 51), הקולנוען שהתקמבק לחיי הלילה אייל אלישע והשף גיא בן הרוש, ששימש במשך שנים כיד ימינו של אייל שני וברזומה שלו טבחות בסלון, הקמה וניהול המטבח של רומנו ופורט סעיד וניהול המטבח של צפון אברקסס. הרכב השותפים מעלה תהיה: איך קבוצה כל כך מגוונת, המורכבת מאנשי לילה מכל קצוות הסצנה, הצליחה להתאגד למקום אחד שעיקרו אוכל?
"נדב נאמן עבד איתי שנים בתקופה שעשינו מסיבות היפ הופ", מספר אלישע, שהופקד על בניית מערך התאורה ביבנה. "הוא פשוט התקשר אליי ואמר: 'פותחים מקום, בא לך להיכנס?'". "נמרוד שם עין על הנכס והראה לי אותו", מוסיף חסון. "ישר ידענו שזה זה". מכאן התחיל תהליך מהיר אך קפדני של בניית קבוצת שותפים חזקה – רובם בלי ניסיון במסעדנות. "לא יכולנו לעשות מקום של אוכל בלי שותף בעל זיקה חזקה לאוכל", מפרט אלישע. "עברנו כל מיני שפים, עם חלקם היינו במגעים רציניים אבל איפשהו זה נפל. עבדתי ארבע שנים בפורט סעיד, במזנון ובסלון וכך הכרתי את גיא. נתקלתי בו במקרה ברחוב זמן קצר לאחר שהוא סיים את עבודתו בקבוצה של אייל שני וזה פשוט היה מנט טו בי".
טעימה ממה שמחכה לכם. יבנה. צילום: נמרוד סונדרס
מה הקונספט של המקום? מה ניסיתם לעשות כאן? חסון: "הרבה קולות במהלך הדרך שאלו אותנו 'איזו בשורה אתם מביאים?'. וואלה, אין בשורה. אנחנו פשוט רוצים לעשות מוצר טוב שכיף להיות בו. השם המלא של המקום הוא יבנה קומיוניטי קלאב. אנחנו רואים את המקום כמועדון קהילתי לכל הקהלים, בכל המגדרים ובכל הגילים". שיסל: "יבנה הוא לא מקום של אנשי לילה. זאת קבוצה גדולה עם 'עודף כוח' אבל אנחנו לא משתמשים בכוח היחצני־מסיבתי שלנו כדי להביא לפה אלפי אנשים ולהרים מסיבות. היבנה בא מתוך צורך מסוים שלנו כבליינים; נמאס לנו לצאת כל ערב לאותם מקומות. גם אנשים שבאים מחיי הלילה אוהבים לצאת לאכול ולשתות בירה בסבבה שלהם ומחפשים מקום שהוא לאו דווקא קרחנה עד עשר בבוקר".
יש לכם קהלים עם מאפיינים מאוד שונים. מי קהל היעד שלכם כאן? שיסל: "חשוב לנו שלכולם יהיה נוח לשבת פה. שזה לא יהיה אובר מגניב או אובר סחי, שאני אוכל לבוא עם אימא שלי בשמונה בערב לאכול ולשתות עם חברים שלי ולהישאר פה עד הלילה". בן הרוש: "אנחנו מביאים את הקז'ואליות והאוכל הטוב באווירה לא מחייבת מהמקום האישי שלנו. אנחנו רוצים שזה יהיה מקום לאנשים כמונו".
צלו הגדול של אייל שני על המקום לא מפחיד אותם, להפך – הוא משמש נדבך חשוב בעיצוב התפריט של בן הרוש. "אני לא מסתיר את הקשר לאייל שני", אומר בן הרוש, "זה המטבח שהכי עיצב אותי. אבל ביבנה אני העורך של עצמי. אני מוציא כאן סינגל משלי ולא עושה קאבר. עם זאת אני זוכר שאני לא לבד כאן. יש שותפים בעלי דעה ויש עיצוב של מקום שהתפריט צריך להתכתב איתו. אנחנו בתהליך של ניסוי וטעייה". גם על תפריט הקוקטיילים אחראים אנשים מנוסים – אנשי הג'ספר (ראו תיבה).
וכמו התפריטים המוקפדים, כך גם העיצוב, שעליו הופקד חסון. החלל רחב ידיים, נקי ומודרני, ומשלב בין קירות בטון, תאורת נאון באווירת ניינטיז אמריקאית ("אמרו לנו שזה לא כלכלי להביא נאון אבל משה התעקש", אומר בן הרוש) בעיצובה הגרפי של תום מלניק (העובדת בצמוד לכולי עלמא ובית הפסנתר – נ"ב), רהיטים משוק הפשפשים, טלוויזיה ישנה המקרינה וידיאו ארט מתחלף, מטבח פתוח וצמחייה. הרבה צמחייה. "האמת היא שההשראה שלי לעיצוב המקום באה מפינטרסט וטאמבלר", צוחק חסון. "זה פשוט בא טוב בעין. היו רגעים שאמרו לי 'משה, יש כאן יותר מדי צמחים!'". "אין מקום שנראה ככה", מחזק שיסל. "זה מרגש. איך אורי זוהר אמר במציצים? 'אני משיג את המודה'".
היפסטריזם במיטבו. יבנה. צילום: נמרוד סונדרס
ומה לגבי התוכן?בכל ערב עולה די.ג'יי לעמדה וחצר המקום, שכרגע יתומה וממתינה לשיפוץ מסיבי, מסתמנת כאחת החצרות המבטיחות לקיץ הקרוב, עם תכנון להקרנת סרטים, הופעות, תערוכות, וידיאו ארט, מסיבות רחוב ואירועים מיוחדים.
ההקפדה על הפרטים הקטנים והמחשבה מאחורי כל מהלך מסמנת את היבנה כרסטרו בר שייתן פייט הולם למקומות בעלי מוניטין ותיק כגון המנזר, פורט סעיד ורומנו. ניתן רק לקוות שההייפ הנלווה למקום אינו זמני. כמו ששותפי המקום קובעים: "היבנה כאן כדי להישאר".
מה אוכלים ושותים ביבנה?
התפריט, שעליו מופקד השף גיא בן הרוש, מתכתב כאמור עם האוכל המוערך של הבוס, אייל שני, ויהיו בו מנות מתחלפות מדי יום. תוכלו למצוא בו, למשל, מנת ירקות פשוטה לכאורה, המכילה בטטות (סגולה וכתומה), תפוח אדמה ובצל שרופים במעשנת, בתיבול שמן זית ומלח ים; סלט נאון – סלט ירקות שורש זוהרים כגון סלק סגול, ורוד וצהוב, גזר צהוב ואדום, קולרבי, צנון וחסה (עד 70 ש"ח למנה).
בקוקטיילים במקום: קוקטייל יבנה – פינלנדיה, סן ז'רמן, מלפפון, נענע, לימון, סירופ סלק (44 ש"ח); פאלרמו – בקרדי, מרטיני ביטר, ורמוט לבן, סן ז'רמן וטוויסט תפוז (44 ש"ח); פלוריאנפוליס – לונדון היל ג'ין, סן ז'רמן, סירופ בירת חיטה, מיץ אננס, לימון וג'ינג'ר אייל (46 ש"ח); טנג'יר – ורמוט לבן מתוק, סן ז'רמן, פסטיס ולימון סחוט (44 ש"ח); ברוז' – לונדון היל ג'ין, ורמוט לבן מתוק, מרסקינו, ביטרים ובזיליקום (46 ש"ח); אלברקרקי – קורוויזייה VS, שרטרז, סירופ וניל, לימון סחוט, דש ביטרס שוקולד וקצת סודה (61 ש"ח); פוקשימיה – לונדון היל ג'ין, מרסקינו, לימון סחוט וסימפל סירופ (46 ש"ח) ועוד.
יבנה, יבנה 31 תל אביב, שני־שבת 19:00־אחרון הלקוחות, 6821888־03
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אמש נפל דבר בפייסבוק: בעוד חודש יסיים בר האוויטה את פעילותו ויחזיר את נשמתו לבוראת. בפוסט שכתב אחד מבעלי המקום, שי רוקח, הוא הסביר כי חוזה השכירות הסתיים ולכן הוחלט על פרידה – וגם רמז על התחדשות גדולה שבדרך. "האוויטה זה בית בשבילנו, כבר כמעט 13 שנה עם ליינים מדהימים ואירועים מיוחדים", אומר רוקח. "החוזה אכן הסתיים ובקרוב נפתיע עם מקום חדש שיהיה קצת שונה מהאוויטה בקונספט".
זרוק לנו עצם.
"הצעד הבא עוד ממש בשלבים הראשונים. מכל מיני סיבות טכניות עוד אין תאריך פתיחה, אבל אני יכול לומר שהלוקיישן החדש יהיה באנרגיות אחרות".
הבר, בבעלות רוקח, יגאל רענן ובן חסון, החל את פעילותו בשנת 2004 ומאז ביסס את מעמדו כמוסד מרכזי בסצינת הגייז התל אביבית. במהלך השנים הוציא האוויטה תחת ידיו הפקות וליינים כמו ערבי האירוויזיון הוותיקים, מופעי מחווה לאמנים ובניהם ריטה, שירי מימון ודנה אינטרנשיונל, ערבי קריוקי וערבי דראג (שהיו חלק חשוב מתהליך הלידה של המופע "פאות קדושות"). גם פוליטיקאים שזיהו את ההזדמנות פקדו את המקום מלווים בדף המסרים שלהם.
האוויטה אחראי גם למסיבת הגאווה השנתית בפארק המים בשפיים, ולקראת המצעד האחרון הפיק את "קצפת עם תות", המנון הגאווה של הבר (בשנה שלפני כן היה זה "מלכת השושנים" של עדן בן זקן).
כמו שאפשר היה לצפות, החברים באוויטה לא מתכוונים ללכת בשקט ומתכננים לבליינים האבלים חודש שלם של אירועים מיוחדים. "זה יהיה פסטיבל סגירה מטורף. יהיו מופעי מחווה לכל האמנים שהופיעו באוויטה, אמנים מהארץ ומחו"ל, די.ג'ייז. ב-31 ליולי נחגוג את היום האחרון בהחלט".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![ח"כ מירי רגב ואמיר אוחנה גוזרים קופון (צילום: יח"צ)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/06/sizes/מירי-רגב-באוויטה_wo_500_398.jpg "ח"כ מירי רגב ואמיר אוחנה גוזרים קופון (צילום: יח"צ)")
