עם כניסתה של שנת 2024, חייבים להודות שהייתה לנו שנה די שלילית, ולא רק בגלל המלחמה, אלא גם בגלל מה שראינו על מסך הטלוויזיה שלנו. והאמת היא שראינו יותר מדי. אלו כל האנשים שהיינו רוצים לראות פחות-עד-כלום מהם במהלך השנה, אם אפשר. לא בקטע רע, פשוט קצת נמאס, וזה יעשה לנו קצת יותר טוב בלב ובעין.

טום קרוז

אתם ידעתם שטום קרוז בן 61? הבן אדם עבר חצי מחייו, ועדיין קופץ מבניינים ומטוסים כאילו כלום. טום קרוז עשה מעל ומעבר בקולנוע, ועדיין מתחזק את סדרת הסרטים שמזמן הייתה צריכה להיגמר "משימה בלתי אפשרית". והאמת? יש גבול לכמה אפשר לראות את טום קרוז קופץ מכל מקום אפשרי. מעבר לעובדה שהוא כבר על המסך הרבה יותר מדי זמן מבלי שהוא מתפתח יותר מדי כשחקן, הוא גם חבר של כבוד בכת הסיינטולוגיה. האנרגיה שלו תמיד מוזרה בראיונות, ואם יחליט יום אחד להפסיק לסכן את חייו על המסך, אני בהחלט לא אתנגד. שב טום, תנוח. תפסיק לנסות להתאבד על המסך.

ניקולס קייג'

אם יש שחקן שקרע את התחת שלו בשלושים השנים האחרונות זה ניקולס קייג'. ברפרטואר של השחקן האהוב יש מעל למאה סרטים בהם שיחק מגוון רחב מאד של דמויות, כולל לאחרונה את עצמו. הוא אפילו היה סופרמן לאיזה שנייה וחצי. זה לא שיש משהו רע במיוחד בניקולס קייג', אבל אם יש לו הרבה הופעות מביכות, אולי זה סימן שאנחנו צריכים לראות אותו פחות. חוץ מזה, אחרי "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק", למישהו באמת חסר עוד מניק קייג'?

ג'ארד לטו

היו ימים שבהם לטו נחשב לאחד השחקנים הכי מבטיחים בהוליווד, במיוחד לאחר תפקידו ב-"מועדון הלקוחות של דאלאס", שגם זיכה אותו באוסקר. אבל אז הוא החליט לגלם את הג'וקר ב-"יחידת המתאבדים" (2016), ומשם הכל הלך והתדרדר. DC האמינו בגיוסו של הכוכב המצליח לכוחותיהם, כי עוד לפני שיצא הסרט כבר הוכרז על סרט ספין-אוף משלו, ועל אחד נוסף שיעסוק ביחסים שלו עם הארלי קווין (מרגו רובי). מיותר לציין שדבר מזה לא קרה. אחרי יותר מדי סיפורים על "משחק טוטאלי" שיוצא מגבולות הסביר, וגרסה באמת גרועה לדמותו של הג'וקר, כבר היה ברור שלטו לא יחזור לתפקיד הנסיך הליצן. מאז הוא ערק למארוול, גילם את מורביוס, וזכה לכישלון מצלצל. נראה שלטו הגיע לנקודה שבה הוא צריך לעצור, והנקודה הזו היא אי שם ב-2016.

הייתם רוצים לראות עוד מזה? ברור שלא. ג'ראד לטו בתור "הג'וקר". צילום יח"צ

אסי עזר

לפני יותר מעשור, כש"האח הגדול" היתה בעונתה הראשונה, השילוב בין אסי עזר לארז טל היה מפתיע ומרענן. עכשיו כבר כמעט בלתי אפשרי לסבול אותו על המסך. גם אם נשים בצד את ההאשמות בזמנו על ניצול מעמדו להטרדה מינית (ובקשת בהחלט שמו אותן בצד), דמותו הטלוויזיונית מאוסה – הוא מתאמץ להצחיק ללא הצלחה, מלא וגדוש בעצמו להתפקע וחושב שהשטויות שהוא עשה אי שם באקזיט יעבדו גם היום. אבל לא רק שהחינניות אבדה, בכל פעם זה מגיע עם חציית גבולות מסוימת, בין אם הוא מפלרטט בבוטות עם מתמודדים בתכניות שהוא מנחה ובין אם הוא משמיע ברדיו את השכנה שלו גונחת. כבר אמרנו את זה כאן בעבר, אבל חלאס עם לתת לו את כל זמן המסך הזה.

פאנל השופטים של הכוכב הבא

בעצם לא רק המנחה צריך לעוף, אלא כל הפאנל. כן, אפילו אסף אמדורסקי. העונה הנוכחית של "הכוכב הבא" היא ניסיון לוחץ לפרוט על מיתרי הרגש, ואם אתם לא רוצים להתרגש, אל דאגה – השופטים יכריחו אתכם. הם ישירו ביחד שירי אחדות, ויפסלו שירים כי הם לא ברוח התקופה, הם ימחו דמעה בדרמטיות לפני שהם ילחצו על כחול רגשני. והם בעיקר שכחו שמוזיקה יכולה להיות כיפית ושיש תגובות נוספות לשיר מאשר להתרגש ולבכות. היה יכול להיות נחמד לראות שופטים שמזכירים לנו למה מוזיקה חשובה בזמנים כאלה, ולא רק כדי לסחוט מאיתנו דמעות. המציאות גם ככה עושה את זה מספיק.

גל גדות

בסדר בסדר, אז היא התגייסה לטובת ישראל במהלך המלחמה, אבל שמעו אותנו רגע: גל גדות לא שחקנית טובה. בכלל. בסדר, היא נבחרה להיות וונדר וומן, אבל כולנו ראינו איך זה נגמר. מאז היא רק מופיעה בכל מיני סרטים בינוניים ומטה בתפקידים משמימים ועושה לנו קצת פאדיחות. אני מבין שאמריקאים מתים על המבטא המזרח תיכוני, אבל יש מספיק שחקניות ישראליות מוכשרות שאפשר לייצא להוליווד – למה אתרע מזלנו לשלוח דווקא את זאת שלא יודעת לשחק? כבר עדיף שתישאר בתחומי ההסברה.

קניה ווסט

אנחנו באמת צריכים להרחיב? מדובר באדם עם מחלת נפש לא מטופלת, ואין סיבה לייחס לדבריו חשיבות – לא כשהוא רצה להיות נשיא, ולא כשהוא אמר שיש בהיטלר גם צדדים חיוביים. לפחות קיבלנו על זה פרק נחמד של סאות' פארק, אבל נראה לי שמיצינו.

ינון מגל

הפטריוט היה צריך לעוף מהמסך כבר לפני שנים, עוד כשרחלי רוטנר פרסמה על השיט שאמר לה והובילה להקאתו מהזירה הפוליטית. גם בלי זה – ינון מגל הוא מכונה משומנת של פייק ניוז ושופר גאה ובריוני של מכונת הרעל, והוא ממש לא מתכוון לעצור עד שיחזור לכנסת, בטח לא כשערוץ 14 נמצא בלב השיח הציבורי. הלוואי שהתשובה הייתה להתעלם מכל השטויות רפות השכל שהוא פולט בקצב לא שפוי, אבל כנראה שזה לא יעזור. שמישהו יחביא לו את המפתחות לאולפן.

פוליטיקאים. כן, כולם

דווקא בתקופה הזאת זה מרגיש כאילו הפוליטיקאים נמצאים על המסך יותר מאי פעם. בטח יותר משהם בעבודה שלהם. והפעם, זה לא רק ביבי – זה כל הפיאסקו שנהיה סביב המלחמה. חברי הכנסת שמגיעים להתראיין, הדלפות מישיבות קבינט, חוסר יציבות מוחלט. בכל פעם שפוליטיקאי מופיע על המסך אי אפשר שלא לתהות – אין לכם מלחמה לנהל? אין לכם ציבור לעבוד בשבילו? זאת לא בקשה מהפוליטיקאים, הם גם ככה לא שמים עלינו, אלא מערוצי התקשורת – תפסיקו לתת במה לגן החיות המבחיל הזה שמתנהל בכנסת. אולי אם הם יהיו פחות עסוקים על המסך, יתפנה להם זמן לנסות לנהל את המדינה.

• המסך
• דמויות וירטואליות
• פוליטיקאים
• אסי עזר
• ינון מגל
• ניקולס קייג'
• טום קרוז
• ג'ארד לאטו

שלשום (ב') שודר הסרט התיעודי "פותחים את זה", במסגתו שי-לי שינדלר הציגה, ואנחנו לא יכולים להשתמש ביותר מרכאות מזה, "סרט תיעודי" על מחשבותיה בנושא נישואים פתוחים. כן, לא שמישהו ביקש, אבל שוב אחד מהטאלנטים של זכיניות השידור דחף את חייו האישיים לפריימטיים – תרגיל קצת נכלולי שנועד לעמוד ברגולציות הרכות של הרשות השנייה על שילוב תוכן דוקומנטרי בלוח השידורים, תוך כדי התססת נושא שנוי במחלוקת, אבל לא יותר מדי כי בכל זאת, ערוצי מיינסטרים. כן בטח, הנה דוקו מעמיק שבמקרה עומד במרכזו שם שמביא צופים ולא דורש מאף אחד להתאמץ לחשוב על נושא מקורי.

כשהרגולציות לדוקומנטרי נקבעו, אני משוכנע שלא חשבו על שי לי שינדלר מתלבטת לפתוח את הנישואים, על הליך הפונדקאות של אסי עזר או על סרט "תעודה" סביב החתונה של אנה ארונוב. טוב נו, אם אתה לא יכול להילחם בהם, עדיף להצטרף אליהם – אספנו כמה רעיונות עבור רשת וקשת, צמד גופי השידור הגדולים בישראל, לעוד סרטים דוקומנטריים שמורכבים אך ורק מחיטוט עצמי של טלנטים מול המצלמות שהם כל כך אוהבים. כי אם יש משהו שחסר לנו ממנו, זה עוד אנשים בטלוויזיה שעסוקים בעצמם.

רותם סלע בסרטה: "החבר הגיי הכי טוב שלי"

על מה זה: התופעה הלא מדוברת של חברות בין סטרייטית לבן הקהילה הגאה סוף סוף יוצאת לאור – רותם סלע חוקרת במסע מרגש את החברות האמיצה בינה לבין הומו המחמד שלה. הסרט חושף את מערכת היחסים המורכבת, הצבעוני והצעקנים בטירוף (ולא מהצד שחשבתם) שלה עם חבר שלא נמשך אליה אפילו קצת (!!). לראשונה מול המצלמות, נזכה לראות את החיבור יוצא הדופן, וגם להכיר את אותו חבר חובב גברים, אסף עזר, ולהיחשף לסיפורו האישי. דוקומנטרי מרגש על חברות אמיצה כנגד כל הסיכויים.
ציטוט לפרומו: "כשהוא סיפר לי שהוא הומו בכיתי, כי לא תפסו את הצד הטוב שלי"

קורין גדעון בסרטה: "כף רגלי השמאלית"

על מה זה:התופעה התוססת של כפות רגליים סוף סוף זוכה למקום גם במיינסטרים הישראלי – קורין גדעון ביצירה מפוקסת במיוחד שחושפת, במבט אישי ואף פולשני, את כף רגלה השמאלית. הסרט יעקוב אחרי כל החלקים המסקרנים: הבוהן, העקב, העור הקצת מחוספס מלמטה וכמובן, הזרת. במהלך אמיץ במיוחד, גדעון תכניס את המצלמות לנעליה ותראה לראשונה על המסך את טיפולי הפדיקור, המסאז' היומי מאמא ותגלה את המכאובים של משבר הפלטפוס. דוקומנטרי חודרני כמו ציפורן, צפו לסרט המשך על רגל ימין.
ציטוט לפרומו:"האם אני באמת מכירה אותה כמו את כף ידי?".

גיא לרר בסרטו: "רוסים ברשת"

על מה זה: התופעה הויראלית של רוסים שהפכו לויראלים סוף סוף מגיעה גם לטלוויזיה – גיא לרר פותח את נימי נפשו למצלמות וחושף לראשונה בחייו איך, איפה ולמה הוא מוצא כל כך הרבה יוצאי ברית המועצות שהפכו לויראלים ברשת, והופך אותם לפסבדו-עיתונאים. באופן חסר מחסומים, לרר חושף איך הוא מוצא את אותם כוכבים עולים (עם הסמארטפון), את המחיר הגדול שגבתה ממנו העשייה (כואבת האצבע מלגלול) ולראשונה הקהל הרחב יזכה לחזות באותם כוכבי רשת עם מבטא ולרוב גם איזה אג'נדה פופוליסטית – סמיון "שבע שקל" גרופין, יבגני "ביבי הבא" זרובינסקי, דניס "מה מספר האשראי שלך" צ'רקוב והמציאה החדשה שלו – אנטלי "אני נציג תמיכה לרשת אינטרנט, במה אוכל לעזור?" מלניקוב. דוקומנטרי שמח-עצוב על מוביליות חברתית ומסחטת לייקים.
ציטוט לפרומו: "מה, אשכרה מסכימים לשדר את זה?!".

אופירה וברקו בסרטם: "לא, את!"

על מה זה:התופעה האודיו-ויזואלית של צעקות ונפנוף ידיים סוף סוף מקבלת את זמן המסך הראוי לה – אופירה אסייג ואייל ברקוביץ מציגים בפעם הראשונה את הרעש המיוחד שיוצא להם מהפה בכל פעם שהאור האדום נדלק במצלמה, וגם מגלים לראשונה את הסיבה שהזרועות שלהם כל הזמן נעות לכל כיוון אפשרי. בעזרת טכנולוגיה פורצת דרך, סדרה של מדענים תמדוד את רף הדציבלים המשותף של השניים ותנסה למצוא תרופה למה שלא תהיה הבעיה שלהם. דוקומנטרי מצחיק, מרגש ומחריש.
ציטוט לפרומו: "*צעקות*"

אסי עזר בסרטו: "הוא ביקש את זה"

על מה זה:ב-2010 צפיתם בסרט על יציאתו מהארון מול המשפחה ב-"אמא ואבא, יש לי משהו לספר לכם", ב-2016 ליוויתם אותו בהתלבטות על דת וזהות מינית ב-"הוא גם האלוהים שלי" ורק לאחרונה ראיתם אותו בהליך הפונדקאות ב-"אין עוד אהבה כזאת", אבל מעולם לא ראיתם את אסי עזר ככה. בסרט אישי עם חשיבות ציבורית אסי עזר סוף סוף מתייחס מול המצלמות להאשמות בהטרדה המינית. בסרט האמיץ עזר יחשוף את הקשיים הקרייריסטים שחווה בעקבות הפרשה (היום הנוראי ההוא בו הוא לא הופיע על המסך) ויסביר למה יהודה נהרי בעצם אשם בהטרדה שעבר ואיך נוכל לטפל באנשים שעברו האשמה בהטרדה מינית.
ציטוט לפרומו: "הרסתם את הרומנטיקה בפריים טיים"

• המסך
• ערוץ 12
• ערוץ 13
• קשת
• מיינסטרים
• רשת 13
• אסי עזר

שומעים את זה? זהו הכינור הקטן בעולם שמנגן בשביל אסי עזר. בראיון לאתר N12 שפורסם הבוקר הגיב עזר לטענותיו של השחקן יהודה נהרי על פגיעה מינית לכאורה מצידו. ״זו הייתה חתיכת טלטלה״ סיפר עזר, שבחר שוב לנסות ולהציג עצמו בתור הקורבן בסיפור. הראיון, אגב, הגיע כחלק מקידום הקמפיין של עזר יחד עם בר רפאלי עבור המותג קרולינה למקה, כי אין כמו קמפיין במאות אלפי שקלים כדי להתעודד מהטלטלה.

עזר, בניגוד לנהרי, אינו עומד לבד במערכה. לצידו עמדו ועומדים האנשים המשפיעים ביותר בתעשייה כמו גם ״קשת״, שעבורם כל האמצעים כשרים במטרה להציל את הטאלנט הראשי ולמנוע פגיעה בהכנסות. הטקטיקה של עזר וסביבתו היא לא פחות מבריונות, כאשר התותחים הכבדים ביותר נשלחים להטיל דופי בנהרי ולמעשה גם מרתיעים נפגעות ונפגעים באשר הם.

המערכה הגיעה לשיא שלילי עם הפרסום באינסטגרם של ״ערב טוב עם גיא פינס״ על התפקיד שקיבל נהרי, תוך הצנעה פושעת של העובדה כי נהרי לוהק לתפקיד הרבה לפני פרסום טענותיו. בסביבתו של פינס ככל הנראה עבדו שעות נוספות על מנת לדחוף את הנרטיב השקרי לפיו נהרי פרסם את טענותיו על מנת לקדם את הקריירה שלו. מיותר לציין כי מדובר בנרטיב אלים ומגוחך שכן ההיסטוריה לימדה אותנו היטב כי אף אדם אינו זוכה לתהילה והוקרה על היותו נפגע מינית, אלא להפך. בשבוע שעבר פורסם כי גם מבחינתו של נהרי נעשה כאן צעד אחד יותר מדי, והוא מתכנן כעת תביעה כנגד המערכת של גיא פינס.

אסי עזר עצמו מקפיד להתייחס אל הנושא בלשון עבר ולשדר עסקים כרגיל ואף יותר מהרגיל. הצעדים הללו מסריחים משיטות של מנהלי משברים למיניהם ונטולים כל שמץ של אותנטיות. כעת השיטות הללו מתחילות לחזור כבומרנג אל עזר. בימים אלה ניתן לראות כיצד הטוקבקים שהביעו בתחילה תמיכה כמעט גורפת בעזר, מתחלפים לאט ובבטיחות לטובתו של יהודה נהרי. ההתנהלות ההיסטרית והמאולצת של עזר, לצד בדיקת פוליגרף עם שאלות מכובסות גורמות לו להיראות יותר ויותר אשם.

כאשר נשאל עזר אם הוא מרגיש שהנושא מאחוריו הוא ענה: ״אני לא מרגיש שהוא מאחוריי וזה כנראה לא יהיה מאחוריי אף פעם״. בזה הוא צודק. קמפיינים ותפקידי הנחייה בקשת ככל הנראה עוד יהיו לו, אך הכתם ימשיך ללוות אותו תמיד. על תג המחיר, הנמוך מדי אך הקיים, שעזר ימשיך לשלם חתום עזר בעצמו. יהודה נהרי הדגיש שוב ושוב כי מטרתו לא הייתה לסיים את הקריירה של אסי, אלא לקבל התנצלות כנה. לדבריו עזר לא היה מוכן לעשות זאת לפני פרסום הפרשה כמו שהוא לא מוכן לעשות זאת גם כעת. התנצלות אותנטית מצידו של עזר הייתה יכולה להביא שקט לכל המעורבים ואף להוות דוגמה ללקיחת אחריות, מחילה והפקת לקחים. למרות הכל, כשהאגו כל כך גדול מה הפלא שכולם נפגעים.

• טור דעה
• אסי עזר
• קשת
• להטב"ק
• הטרדה מינית

השנה היא 2022. אבל בשידורי קשת השנה היא עדיין 2002. יש לרייטינג מלך והוא מטריד, תוקף, הולך ומתחרפן מעודפים של אגו ואיד. בראש לא נשאר הרבה חוץ משתן. ואף אחד בשידורי קשת לא חושב לעצור אותו. הוא הרי המלך. ויש לו רייטינג. וזה הדבר היחיד שחשוב מבחינת קשת, אז והיום. כולנו יודעים איך זה נגמר אז.

מי שציפה לפתוח אתמול את "נינג'ה ישראל" ולא לפגוש שם את אסי עזר – לא הבין שום דבר על שידורי קשת. התלונה הקשה שגולל כנגדו השחקן יהודה נהרי והעדות הנוספת על הטרדה ששודרה ברשת 13 הם רק מכה קטנה בכנף מבחינת גוף השידור הכי חזק בישראל. אז יצמצמו את הנוכחות שלו בפרומו לאפס ואולי יערכו החוצה כמה הערות מחפיצות מהסוג שעזר אוהב לפזר לעבר המתמודדים השריריים, אבל בגדול האסטרטגיה הברורה היא לקוות שלא יתקבלו תלונות נוספות, הסערה תחלוף ועזר ימשיך להטיל ביצי זהב, שלא לומר אשכי זהב.

האם בגלל שתי תלונות, אחת מהן אנונימית והשנייה על אירוע שהתרחש לפני עשור וחלה עליו התיישנות, אמור גוף שידור מסחרי לאפסן את הכוכב הכי גדול שלו, שאחראי גם לדרמה הכי מצליחה שלו ומגיש את להיטי הריאליטי הכי גדולים שלו? זו שאלה ערכית שהתשובה הברורה של קשת עליה היא "לא". יתכן שאי אפשר לצפות ממנה לתגובה אחרת. לצפות מקשת להתנהלות ערכית בעידן #MeToo זה כמו לצפות ממקדונלדס להגיש מזון איכותי שאינו כרוך בסבל של בעלי חיים.

והרי זה בדיוק מה שעשתה קשת בפרשת אייל גולן: היא התעלמה, הדחיקה, חיכתה שהעיסוק בו ידעך ולא היססה להחזיר אותה לעונה נוספת של "אייל גולן קורא לך" או להשתמש בו כדי להכות בתופי השנאה כמו ב"אביב נגד אייל" הנוראית. זה גם מזכיר מאוד את מה שעשו שם בפרשת יורם זק ו"האח הגדול". זאת השיטה, זאת המדיניות, אלה ערכי קשת דה פקטו. אפשר להתפלץ ולכתוב פוסטים וציוצים זועמים ואפשר פשוט להעביר ערוץ, נחשו מה יכאב יותר למנהלים בקומות העליונות.

הזיכרון הציבורי בישראל קצר מאוד, ועל זה קשת בונה. אסי עזר ינמיך קצת פרופיל ואם לא יגיעו תלונות נוספות החיים יחזרו למסלולם. העבודה שעזר השתמש במקום העבודה שלו כתפאורה וכמניע למעשי ההטרדה בהם הוא נחשד אמורה להפוך את המקרה לחמור ביותר בעיניי המעסיק שלו, אבל בקשת נותנים אור ירוק להטרדות מיניות באופן קונסיסטנטי – שתיקתה כהסכמה – וזה כנראה לא הולך להשתנות מחר בבוקר ובטח שלא מחר בפריים טיים.

הבעיה האמיתית היא שקשת של 2022 היא לא קשת של 2016. האחריות שלה היום גדולה יותר ולו בגלל שעכשיו יש לה גם חברת חדשות עצמאית. איך אמורים צופי מהדורות האקטואליה של קשת 12 להגיב בפעם הבאה שיונית לוי תדווח בפנים חמורות סבר על פרשיית הטרדות חדשה? איך תוכל אילנה דיין להזדעזע שוב מתחקיר על ח"כ מטריד מינית? הכסתח של קשת על כוכביה המטרידים חותר תחת האינטגריטי העיתונאי של כוכביה האחרים, ויותר מכך, פוגע בעיתונות עצמה. וזה כבר מטריד אפילו יותר.

• ביקורת טלוויזיה
• קשת
• ערוץ 12
• אסי עזר
• נינג'ה ישראל
• הטרדות
• תקיפה מינית
• דודו טופז
• יורם זק

בפרק הראשון של "להיות איתה", הקומדיה הרומנטית של אסי עזר ששודרה בקשת, האופה היפה מבת ים נתקל בשירותים של מסעדה יוקרתית בדוגמנית צמרת שממליצה לו, "לך על המרק ארטישוק, כל השאר על הפנים". בגרסה האמריקאית של הסדרה, שעלתה לשידור באמצע החודש שעבר ברשת ABC, קורה בדיוק אותו דבר, רק ששם הדוגמנית אומרת "נסה את המרק" ואינה מפרטת איזה מרק. ההבדל הקטן הזה הוא סימפטום לסדרה כולה, גרסה מסוננת ודי חסרת טעם של המקור הישראלי המפולפל. הבימוי מנסה לכפר על המחסור בתיבול באמצעות צילומי נוף מפתים של חופי מיאמי ושל המאפים המתוקים שמכינים במאפיה של משפחת גרסיה, אבל פורנו אוכל הוא לא תחליף ראוי לתסריט מחודד.

בנוסח האמריקאי, האופה הוא בן למשפחה קובנית המתגוררת במיאמי, ולדוגמנית הצמרת יש מבטא אוסטרלי. על הנייר זה בדיוק אותו סיפור סינדרלה עם אותן דמויות (לדוגמנית אפילו קוראים נועה, כשם הדמות שגילמה רותם סלע), אבל הקצוות המחודדים שויפו, ועכשיו רובן נחמדות וסתמיות למדי. במקום לפתח רבדים חדשים – כמו שעושים ברימייקים טובים – הסדרה מסתמכת על הקונפליקטים המקוריים בלי לבנות אותם מחדש, ולא פעם הם נראים מכניים וכפויים.

זה בולט במיוחד בדמותה של ונסה (מישל ויינטימיליה מ"גות'האם"), החברה של דניאל האופה, שמציעה לו נישואים במסעדה ונדחית על ידו. ונסה המקורית גולמה על ידי הילה סעדה כאישה רעשנית עם תפיסה עצמית לקויה, והיא הייתה מעצבנת, מצחיקה וגם נוגעת ללב. הוונסה הנוכחית היא אחלה בחורה, ולא פחות יפה מהדוגמנית, ולכן לא ברור מדוע משפחתו של דניאל מגחכת עליה ושמחה שהוא נפטר ממנה. גם אחיו של דניאל, מתאו (דיוויד דל ריו), הוא אח טוב ובן טוב, שמניח בצד את שאיפותיו המוזיקליות כשהוא נדרש לעבוד במאפיה המשפחתית (ממש לא כמו האח התחמן והמרוכז בעצמו שגילם עופר חיון). לכן לא ברור מדוע האחות הצעירה נטלי (בליסה אסקובדו החמודה) מכחישה את הקשר ביניהם כשבמסיבה בבית הספר נערה שואלת אם היא אחותו של הדי.ג'יי. זה קורה 20 דקות מתחילת הפרק הראשון, ומיד אנחנו יודעים שנטלי היא לסבית, פרט שנחשף הרבה יותר מאוחר ב"להיות איתה". כנראה בשל שיטת ההפקה באמריקה, "האופה והיפה" דוחסת לפרק הפיילוט כמה שיותר אינפורמציה. זה לא מעשיר את הדרמה, וגם לא את הקומדיה, ואף שהיא שומרת על חלק מהבדיחות המקוריות, הסדרה הזאת הרבה פחות מצחיקה.

דמות נוספת שסנפיריה נקצצו היא הסוכן של נועה. דן בוקטינסקי אינו מותיר רושם בתפקיד חלבי יחסית בהשוואה לדמות הסוכן הנחשי שמרק איווניר עשה ממנו מטעמים. באופן טבעי, השחקנים הכי ותיקים ומנוסים בסדרה הם הוריו של דניאל, ליסה וידאל וקרלוס גומז. השניים נחמדים בתור בני זוג שמאוהבים היום כמו ביום שבו נפגשו. יודעי דבר טוענים שווידאל, בת להורים מפורטו ריקו, לא משכנעת כמהגרת קובנית, אבל זה עניין אחר.

והצמד שבכותרת? ויקטור ראסוק (הזכור מהסדרה "איך להצליח באמריקה") חמוד למדי כאופה שמוצא את עצמו מחוזר על ידי הנסיכה שירדה אליו מהפוסטרים, אבל אין לו קמצוץ מהכריזמה והסקס אפיל של אביב אלוש. ואילו נטלי קלי (קריסטל ב"שושלת" החדש) נעה על המסך כדוגמנית קפואת פנים, ורק מדי פעם מעצבת משהו שנראה כמו רגש אנושי. במהלך ששת הפרקים ששודרו עד כה (מתוך תשעה) לא התגלתה ביניהם כימיה של ממש.

בארה"ב הסדרה קיבלה ביקורות טובות בסך הכל. חלקן מתייחסות לכך שהסדרה פחות "קמפית" מכפי ש-ABC הציגה אותה. נראה שהתיאור הזה התייחס למקור הישראלי, משום שבנוסח מיאמי לא מצאתי אפילו רמז לקמפ. זאת טלנובלה קלילה עם מינימום של מודעות עצמית (שלא כמו "ג'יין הבתולה" האהובה) והיא הולכת ונעשית פחות ופחות משכנעת ככל שהיא מתקדמת.

בפרק השלישי, למשל, פונה אל נועה במאית מהוללת בשם מלני קאן (כן, זה נשמע כמו הפסטיבל) שרוצה ללהק אותה לסרט שלה, בלי אודישן, למרות שאין לה כל ניסיון משחק. דניאל מגיב בהתלהבות, כי מתברר שהוא יודע מי זאת מלני קאן, מה שאומר שקאן כנראה מצליחה ומפורסמת לפחות כמו סטיבן ספילברג או שדניאל הוא חובב קולנוע רציני (אין לכך כל אינדיקציה) ועולמו אינו כה רחוק מזה של נועה, אף שזו נקודת המוצא של הסדרה. נועה דוחה את ההצעה כשמתברר לה שבן זוגה לשעבר משתתף בסרט, אך קאן שבה ופונה אליה בפרק החמישי ומציעה לה תפקיד ראשי בסרט אחר שלה, פרויקט אישי שהשקיעה בו שנים, שאמור להתחיל להצטלם תוך שבועות ספורים במרוקו. מה קרה לסרט הקודם? לא ברור. ובאיזה עולם במאית זוכה לביים סרטים כרצונה בקצב רצחני שכזה? אולי בעולם הפנטזיה של "הוליווד" של ריאן מרפי.

משצפיתי במקור הישראלי בהנאה גדולה, לא מצאתי עניין ברימייק החיוור, ואחרי שכתבתי את הביקורת, לא נראה לי שאטרח להשלים את הפרקים שנותרו. נראה שהאמריקאים שלא מכירים את "להיות איתה", המשודרת באמזון פריים, נהנים יותר ממני. אולי אם הסדרה תזכה לעונות נוספות יכתבו לה קווי עלילה מקוריים שיעניקו לה חיים עצמאיים.

• ביקורת טלוויזיה
• סדרות
• אסי עזר
• המסך
• טלוויזיה ישראלית