• Facebook
• Twitter
• Email

עירוני א' לאמנויות תל אביב-יפו שבו אני מנהלת את מגמות האמנויות חרט על דגלו את רעיון המפגש בין חינוך לאמנות. הקשר בין שני השדות האלה מרתק ובוודאי עבורנו הוא טעם החיים. והנה בימי הקורונה מצאנו עצמנו ממשיכים את העשייה החינוכית כאשר רבים מקהילתנו הרחבה נאנקים תחת המגבלות.

חולדאי מציג: מתווה לחידוש מופעי התרבות בתל אביב
מציירים בנווה שאנן: העירייה תממן 5 ציורי קיר לאמנים מקומיים

על הרקע הזה יזמנו בימים אלה בעירוני א' מהלך של פתיחת ביתנו בפני אמנים ואמניות צעירים שמצאו את עצמם ללא עבודה וללא חללים לעבוד בהם. אנו מארחים כ-200 אמנים שעובדים ומקיימים חזרות בכיתות הלימוד, בסטודיו, באולפן ובמרחבי בית הספר הנוספים בזמן שהתלמידים אינם שוהים בכיתות.

כך למשל האודיטוריום ישמש מוזיקאים להופעות מוקלטות ללא קהל והכיתות ישמשו לסטודיו לריקוד. כל 200 האמנים המשתתפים בפרויקט מגיעים אל בית הספר לפי ימים ושעות קבועים מראש, במהלך הבוקר והצהריים (שעות פעילות בית הספר), תוך שמירה על נהלי משרד הבריאות. בתמורה, אם יחפצו בכך, האמנים גם ישתתפו בתהליכים חינוכיים משותפים כגון שיעורי אמנות בזום – ובכך כולנו יוצאים נשכרים פעמיים.

מעבר להקלה הכלכלית המסוימת בפתיחת ביתנו עבור האמניות והאמנים ללא עלות, המהלך נועד לומר ליוצרים שאנו רואים אותם והם איתנו בלב ובמחשבות. כחברה, אסור לנו לוותר על התרבות והאמנות. בדיוק כפי שנאמר לאחר אחת המלחמות – צריך לזכור לשם מה אנו נלחמים – כעת בימי קורונה ובכלל.

האמת העצובה היא שמציאות הקורונה משבשת את חיינו כבר זמן רב, אך נדמה שישנם מגזרים שהפכו שקופים לחלוטין בצל המגפה המסתורית, ולא בצדק. דווקא בעת משבר, על כולנו לראות את המחיר שבהפיכת מגזר שלם של יוצרים ואנשי אמנות ותרבות לשקופים. לא מדובר רק בשחקנים וזמרים, אלא גם ברקדנים ואנשי במה ועוד ועוד; משפחות שלמות שמצאו עצמם בצל הקורונה ללא עבודה ואף ללא אופק.

בחברה חפצת חיים, אמנות אינה מותרות. אלבר קאמי אמר כי "אמנות היא מעיין החרות, והחרות היא מעיין האמנות". כולנו, ללא יוצא מהכלל, נהנים ומועצמים הודות לאמנים המקיפים אותנו, ודרך יצירתם מעשירים את תרבותנו ומניעים את החברה קדימה. זו תרומתנו הצנועה אליהם כדי שיוכלו להמשיך בעשייתם.

הכותבת היא מנהלת מגמות האמנות בבית הספר עירוני א' לאמנויות תל אביב-יפו

• טור אישי
• אמנות
• בית הספר לאמנויות
• הישרדות: קורונה
• ❤ תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

השיח סביב מבחני הקבלה לבית הספר לאמנויות שבמרכז העיר, שעלה שוב בשבוע שעבר בעקבות הפרסום שלפיו משרד החינוך עשוי לאסור עליהם, אופף את בית הספר המיוחד הזה כבר הרבה שנים. החל משנת 1984 מגדל בית הספר דורות של אמנים, חלקם מוכרים, שעברו מבחני כניסה עוד לפני שהספיקו להגיד "שלום כיתה א'". רבים ביקרו את הנוהג שיצר לטענתם בית ספר אליטיסטי ועשיר שבוחר בפינצטה את המוכשרים שבילדי תל אביב, מעמיס עליהם לחץ ומפלה לרעה את אלה שלא יכולים להיערך למבחני הקבלה אליו. בכל זאת מבחני הקבלה שרדו עד היום. גם כעת, למרות הפרסומים והדיונים הרבים מול משרד החינוך, טרם קיבלה הנהלת בית הספר הודעה על שינוי המדיניות, ולטענת הורים ותלמידים מסוימים – לא בטוח שזה דבר רע.

בין בוגרי בית הספר יש כאלה שחוששים שביטול הבחינות יביא לירידה ברמת בית הספר. "אני מבין את הרצון של משרד החינוך, אבל אם המטרה היא להשיג שוויון בין התלמידים – זה לא הפתרון", אומר אדם שלמד באמנויות. "זה לא מקום שמתאים לכולם, לא כל ילד בכיתה ג' יכול לשבת בקונצרט של הפילהרמונית או ללמוד כינור. בסופו של דבר המוסד הזה הוא תשתית לתרבות הישראלית. אנשים שגדלים בו ממשיכים לעסוק באמנות גם אחרי המון שנים, ואלה ילדים שלא בהכרח היו מסתדרים בבית ספר רגיל כי הוא לא היה נותן להם את מה שהם צריכים".

גם דורית, שכל ילדיה למדו באמנויות מתנגדת לשינוי במדיניות. "כשיש משהו טוב ומצליח שמוכיח את עצמו במשך שנים, מדיניות משרד החינוך צריכה לשאוף להוסיף מקומות כמוהו, לא לטלטל אותו". לדבריה תהליך הקבלה לא מזיק, אלא להפך. "כשהילד הבכור שלי הגיע למיונים אחרי שחווה שנתיים קשות בבית ספר, הוא אמר לי שרק לשם הוא מוכן לעבור. זה לא טראומטי כמו שמספרים על זה, זה יום כיף. איזה ילד לא יאהב משחקי תיאטרון או לשיר שירי חג?". דורית, שנשארת נאמנה לבית הספר כבר שנים רבות, מאמינה שאסור לגעת באופן שבו הוא מתנהל. "יש ילדים שבית ספר כזה זה ממש צורך בשבילם. הוא מקבל את אלו שיכולים להיות קצת שונים, ושבבית ספר רגיל ילכו לאיבוד". לדבריה, בתוך מוסד כזה, ילד שלא מתאים לאופי המקום והגיע אליו בלי מבחנים, למשל בהגרלה, "יהיה אומלל בסוף". "יש הרבה הורים שהילדים שלהם לא התקבלה והם היו מאוד מתוסכלים, אבל אחרי שנים הודו שזה היה לטובת הילד", הוסיפה.

ובכל זאת, מבחני קבלה עבור ילדים בני 6 הם לא דבר של מה בכך. "כשהגעתי לא אמרו לי שזה מיונים. אמא שלי אמרה שזה יום כיף, לא בדיוק הבנתי שזה מבחן", מודה אדם. "נהניתי מאוד בסדנאות, זה לא הלחיץ אותי בשום צורה, אבל אולי למישהו שלא מתאים זו יכולה להיות חוויה רעה", מספר אדם. כשמגי לוי נזכרת במיונים שעברה בתה אלי בדרך לבית הספר, היא כבר נחרצת הרבה יותר באשר לצורך לבטל את המיונים. "אני לא חושבת שילד בכיתה א' צריך לעבור מבחנים כאלה. זה ממש אבסורד, וזה רק מוסיף עוד כסף. המיונים האלה יכולים להזיק, ממש ליצור טראומה. אצל הילד, ואפילו יותר אצל ההורה. כשלקחתי את בתי למיונים הרגשתי שאם היא לא תתקבל, זה כישלון שלי ולא שלה". גם היא מודה שהמעמד של הספר ייפגע, אבל כמו שהיא אומרת – "אין מה לעשות".

מבית הספר לאמנויות לא נמסרה תגובה.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה:"אין עדיין החלטה סופית בנושא. עדיין מתקיימים דיונים במשרד".

• בית הספר לאמנויות
• משרד החינוך
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

"התחושה שעלתה היא של יהירות, כמו איזה סיירת מובחרת, כאילו שזה או ללמוד בבית ספר לטבע או ללכת לבית ספר לעבריינים", מספרת מ', אימא לילד בכיתה א' שנכחה ביום פתוח בבית הספר לטבע בשנה שעברה. "כן, הם מנסים לעשות שם משהו אחר, ויש מה לקחת משם לכל בתי הספר, אבל למה לעשירים ומקושרים בלבד? למה דרך הקבלה לא שקופה? מאוד קשה לחדור לשם ואתה לא באמת יודע במה הילדים צריכים להצטיין חוץ מלהיות בן של".

התחושה שמתארת מ' ממש לא ייחודית לה.טענות רבות הועלו נגד בית הספר לטבע ושיטת המיון שלו, שבוחנת את התאמתם של ילדים בני 5 ללימודים. בשנה שעברה ניהלו הורים שילדיהם לא התקבלו לבית הספר מאבק משפטי ארוך נגד ועדות הקבלה ומבחני המיון. בעקבות עתירה שהגיש עו"ד הרן רייכמן בשם ההורים הללו, משרד החינוך קבע בסוף החודש שעבר כי אסור לערוך מבדקי קבלה לבתי ספר ייחודיים ציבוריים, ובמקום זאת תיערך הגרלה. כך, לראשונה מאז שהוקם, יהיה בית הספר לטבע מחויב לקלוט ילדים מרקעים שונים, ובהם גם כאלה שאולי לא היו עוברים את המבדקים הקפדניים. בית הספר לאמנויות בעיר יהיה מחויב גם הוא להחלטת משרד החינוך, אך רק החל מהרישום לשנת הלימודים תשע"ז.

חולדות? לא בבית ספרנו

אך ההורים של תלמידי בית הספר לטבע ובית הספר לאמנויות לא מקבלים את ההחלטה ויוצאים למאבק. בבית הספר לטבע החליטו ההורים להגיש עתירה מינהלית נגד החלטת משרד החינוך. עוד נודע שמנהלי המאבק פנו לבוגרים בולטים כדי שיעניקו עדות על בית הספר ואופיו. יש לציין שבניגוד לבתי הספר העירוניים הרגילים, בשני בתי הספר הייחודיים לומדים הילדים עד שעות אחר הצהריים ומקבלים שיעורי העשרה, אף שמדובר בבתי ספר ציבוריים.

"איך בדיוק מתאפשר למסגרת ייחודית לשרוד ללא היכולת לברר התאמה לתוכנה הייחודי?", תוהה האב גיל אביעזר בפוסט שהעלה לעמוד הפייסבוק של המאבק. אביעזר, אב לשני ילדים הלומדים בבית הספר, טוען כי לאט לאט המסגרת תצטרך להתקפל ולהתאים עצמה לתלמידים, "ובכך תיאלץ להיפרד לצמיתות מייחודיותה".

אביעזר אינו היחיד שמשמיע דברים בסגנון זה. הטיעון האליטיסטי משהו של "בית ספר ייחודי ללא תלמידים ייחודיים" חוזר על עצמו בשיחות עם גורמים שונים המעורבים במאבק. "בעקבות הדו שיח הזה, שינה בית הספר את שיטת ההתאמה בהתאם לדרישות שעליהן הורתה ועדה של משרד החינוך וכללו הפסקה של המבחנים הקוגניטיביים והתמקדות בטבע", אומרת יושבת ראש מועצת ההורים בבית הספר, הילה דיין. "בחמש השנים האחרונות בדיקות ההתאמה בוחנות אם לילד יש איזושהי זיקה לכל מה שקשור ללימודי טבע, סביבה וחברה. בדיוק כמו שלא תיתן למישהו שאין לו רישיון לנהוג ברכב, סביר שלא תקלוט ילד שאין לו שום זיקה לטבע ועניין בלימודי טבע. יש ילדים שאם תראה להם חולדה העיניים שלהם יבהקו ויש כאלו שמיד יגידו 'איכס'. כל אחד והנטייה שלו".

ההורים המנהלים את המאבק מתייחסים להחלטת משרד החינוך כאל מהלך הרסני. חלקם מדברים על אינטגרציה בין ילדים שונים כדבר שעלול לחסל את המסגרת של בית הספר לטבע, ודבריהם ומעוררים לא מעט ביקורת. "ברגע שבית הספר יחל לשנות את פניו ממחזור כיתה א' זה לא יעצור", אומר עו"ד מוטי ארד, חבר בראש מטה המאבק. "התלמידים החדשים מזינים את בית הספר. אי אפשר להפריד בין שתי אוכלוסיות, אחת שמתאימה ואחת שלא ממש מתאימה. אני גם לא יודע מה תהיה המוטיבציה של המורים ברגע שבית הספר יהפוך לבית ספר שכונתי רגיל".

"משמעות ההחלטה היא שבית הספר לטבע יחוסל", אומרת אם ממטה המאבק המעורה בפרטים. "כאשר אתה מקבל את כל הילדים ללא מבדקי התאמה, אתה מגיע למצב שבו לרוב הילדים לא תהיה זיקה לתוכני הלימודים, מה שאומר שבעוד כמה שנים בית הספר לטבע לא יוכל להתקיים במתכונתו הנוכחית ויהפוך להיות בית ספר רגיל. אני לא מקבלת את הטיעון שמשמעות ההחלטה היא שבית הספר יהיה פתוח לכולם. גם עכשיו בית הספר פתוח לכולם. כל מי שרוצה להירשם יכול לעשות את זה. אם יש ילד בעל זיקה ללימודים בסביבה של טבע הוא יתקבל לבית הספר הזה".

גם בבית הספר לאמנויות התארגנו באחרונה ההורים בניסיון להיאבק בהחלטת משרד החינוך. במכתב פנימי שקיבלו ההורים לאחרונה נכתב: "אנחנו פונים אליכם בנושא חשוב מאין כמותו, שמאיים על עצם קיומו של בית הספר שבו לומדים ילדינו". עוד נכתב שם: "במצב כזה לא תתאפשר עוד כל ייחודיות לבית הספר, ולמעשה הוא יהפוך לבית ספר רגיל לגמרי ככל בית ספר שכונתי אחר… כעת אין מנוס מלעלות מדרגה במאבק".

הציבור מממן את האליטות

אף שהחלטת משרד החינוך כבר התקבלה, הורים שונים הביעו חשש כי ההגרלה לא תיעשה בשקיפות ותהו כיצד מתכוון משרד החינוך לפקח על ההגרלה ועל הייחוס המשפחתי של הילדים העולים בה. "שום דבר במבדקים האלה לא בודק 'זיקה ללימודי הטבע'", אומר גורם המעורב בעתירה שהוגשה נגד בית הספר. "לכל הילדים בגיל 5 יש פוטנציאל דומה ללימודים כאלה. המבדקים האלה פשוט מאפשרים להם לעשות סלקציה. כך, למשל, בחינת נתוני המיצ"ב של בית הספר לטבע בשנת הלימודים תשע"ג מעלה כי כל התלמידים שנבחנו במבחני כיתות ה' היו ממעמד סוציו־אקונומי גבוה".

לדבריו המבדקים מאפשרים להנהלת בית הספר לשמור על "רמת התלמידים וההורים". "צריך להבין שלבתי ספר כמו טבע ואמנויות יש עמותה ובעלי הון שילדיהם לומדים שם תורמים לה כספים", הוא מוסיף. "יש הורים חזקים ומקושרים שכל ילדיהם לומדים שם, והם עכשיו צועקים את צעקת הקוזאק הנגזל. אין שקיפות ואין פיקוח על התהליך, וזה מאוד נוח למיין ולקבוע מי טוב לבית הספר ומי לא. טוב עשה משרד החינוך ששם סוף לחגיגה הזו. זה בית ספר ציבורי שממומן על ידי משרד החינוך ועיריית תל אביב".

לטענת ראשי המאבק, כל ילד יכול להתקבל לבית הספר.

"לצערי הנהלת בית הספר מנפנפת בססמה הזו, אבל מעולם לא חשפה את הנתונים.
אין באמת שום מנגנון עירוני שדאג שאכן 30 אחוז מהמתקבלים לבית הספר יגיעו מאוכלוסייה מוחלשת כפי שקבע משרד החינוך. גם אם הם מציינים שיש להם תלמידים משכונות הדרום, סביר להניח שהם בררו את הקצפת מהשכונות האלו. צריך להבין שבשכונות הדרום יש גם אנשים אמידים מאוד, והם בעצם זוכים להיכנס על חשבון אוכלוסיות חלשות. את מה שנעשה בעבר אין להשיב, אבל לקראת שנת הלימודים הבאה צריך לדרוש מעיריית תל אביב פיקוח ושקיפות על כל התהליך, החל מניהול ההגרלה עד מנגנון שיידע לשלב בבית הספר אוכלוסייה מוחלשת באמת. הצדק צריך גם להיראות".

"אני מודה שבהתחלה חשבתי לשלוח את הילד שלי לבית הספר לטבע", אומרת אם לילד באחד מבתי הספר בעיר. "שיטת החינוך והסביבה נראו לי מתאימים. לאחר שנחשפתי לסיפורים שונים מתהליך המיון הגעתי למסקנה שלא ייתכן שבית ספר שמתוקצב על ידי העירייה יערוך מיונים ויוגדר כייחודי. ייחודיות במימון ציבורי זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אם מדובר בבית ספר פרטי זה סיפור אחר, אבל מצב כזה יוצר הפרדה חברתית שרק מעמיקה פערים בין שכבות ולכן החלטתי שהילד ילמד בבית ספר ממלכתי רגיל".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה:עיריית תל אביב־יפו סבורה כי יש לשמור על ייחודו של בית הספר לטבע, שבו נבנה מודל חינוכי ייחודי ושוויוני הנותן מענה לכלל תלמידי העיר, תוך מתן עדיפות לתושבים משכונות דרום העיר ויפו. בית הספר לטבע מתנהל לאורך כל השנים, כפי שנעשה בכל המערכת הממלכתית, תחת פיקוח וביקורת משרד החינוך והעירייה כנדרש. העירייה ובית הספר יפעלו באופן מלא על פי החלטת משרד החינוך בנושא המיונים, כל עוד לא ייקבע אחרת".

• משרד החינוך
• בית הספר לטבע
• מאבק
• בית הספר לאמנויות
• מיצב
• עתירה
• חינוך
• עיריית תל אביב
• תל אביב
• עירוני
• הורות