Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בימים בהם גל מחאה שוטף את הארץ והתרבות מושתקת, אנחנו, אנשי האמנות, יוצאים לרחובות פעם בשבוע כדי ליצור תרבות ואמנות במרחב הפתוח והנגיש.
בכל שבוע אנו מבצעים קריאה תיאטרלית של סיפורים ומחזות, מאפשרים למוזיקה להדהד ומבטאים את רחשי לבנו – לא רק באמצעות שלטים וצעקות, אלא פשוט באמצעות הפגשת התרבות עם המרחב מחדש, בצורה ישירה ופתוחה.
פסטיבל ארט-אח בכיכר הבימה (צילום: תמרי גת)
אני מרגישה שזוהי הדרך שלנו למחות, לקרוא לעצמנו, לציבור ולהנהגה שלנו להתעורר אל האנושי שבנו. הפסטיבל התחיל כיזומה של עופר שגיא, במאי ואיש תיאטרון, והיום אנו מונים קרוב ל-40 איש הפעילים כל אחת ואחד בדרכם הם בתוך מסגרת הפסטיבל. העשייה שלנו היא פעילות חופשית התנדבותית מוחלטת, של כל המשתתפים.
חשוב לנו לקרוא להנהגה, לציבור ולמקבלי ההחלטות לא לוותר על הקול הייחודי של כל אחת ואחד מאיתנו, על היצירה, על העשייה החשובה של האומנות והתרבות במרחב. לא מדובר כאן בעניין כלכלי נטו, אלא בכך שהתרבות והאמנות הם חלק בלתי נפרד ממערכת החיסון הנפשית של בני האדם, ולכן היא חשובה תמיד, ובפרט בשעות משבר.
פסטיבל ארט-אח בכיכר הבימה (צילום: תמרי גת)
עד כה העלנו קריאות של: אנטיגונה, סיפורי האחים גרים, טרטיף, מדיאה, חלום ליל קיץ, אדיפוס המלך, מחכים לגודו, פרומתיאוס הכבול, סיפורי ילדים ומחזות קצרים נוספים.
השבוע (חמישי, 10.9, כיכר הבימה) יעלה הפסטיבל במתכונת "מגדל בבל המודרני": הקראה תיאטרלית של מחזות שונים בשפות המקור: עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית, רוסית, אמהרית, יידיש ועוד.
נשמח לעוד משתתפים המזדהים עם המסר, ומעוניינים להיות חלק מצוות ההפקה, לתמוך טכנית או כלכלית ולעזור במה שאפשר. בואו לקחת חלק באירוע מתהווה, בו אנחנו מחזירים את התרבות לשיח הציבורי.
מיכה שטרית, יהלי סובול, סיון טלמור, גל דה פז, אורטגה ואמיר ובן מאחדים כוחות למופע חגיגי – והעובדה שמדובר במופע התרמה לנוער בסיכון היא רק עוד סיבה מצוינת להגיע. האמנים התגייסו ויופיעו בהתנדבות, הקהל בוחר כמה כסף לשים בכניסה – והכל קודש לעמותת עלם.
הדבר היפה הזה יקרה בשני הבא (7.9) על גג מכללת BPM בתל אביב, שגם נותנת חסות למופע, וצוות ההפקה מורכב מהסטודנטים שלה. על הרגע המרגש של הערב אמונים הצמד אמיר ובן, שיבצעו את אחד משיריהם יחד עם נער מעלם.
סיוון טלמור (צילום: אלה סברדלוב)
המופע יתקיים על הגג בהתאם להנחיות התו הסגול, ובמקביל ישודר לייב בדף הפייסבוק של BPM. לצד ההכנסות מהקהל שיגיע, גם מי שיצפה מהבית יוכל לתרום לעמותה החשובה הזאת. "כל תרומה היא מוערכת וחשובה, ואנחנו מקווים שביחד נצליח לגייס סכום נכבד", מסרו מעמותת עלם, "כי צריך גלגל הצלה לגלגל הצלה".
← מוסיקה על הגג, גג מכללת BPM, בן אביגדור 3 תל אביב, שני (7.9) 19:00-23:00, הכניסה חינם
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עיריית תל אביב-יפו והסטארטאפ נמוגו מציגים פלטפורמה חדשה להזמנת הופעות פרטיות, שמחברת ללא תשלום בין מוזיקאים, שחקנים ויוצרים ובין חברות, קהילות וצרכנים פרטיים. רוקנרול!
יאללה מסיבה. תרבות ופנאי פרטיים ב-Hopa (צילום: שאטרסטוק)
מחר אמורים להיפתח אולמות התרבות, אבל אין אווירה חגיגית במיוחד באוויר ולא ברור עד כמה ינהר הציבור בחזרה אל הקולנוע והבמות בזמן שמגפת הקורונה עדיין משתוללת בחוץ. בינתיים המשבר הקשה בענפי התרבות והבילוי הולך ומעמיק, והפגיעה קשה במיוחד בקרב יוצרים, מוזיקאים, אמנים, שחקנים ומרצים והעובדים שמלווים אותם מאחורי הקלעים.
ממשק דיגיטלי חדש בשם HOPA!, שפותח על ידי חברת הסטרט-אפ נמוגו (NAMOGOO) וקיבל את חסותה של עיריית תל אביב-יפו, מנסה להקל מעט את המועקה באמצעות פלטפורמה דיגיטלית המחברת בין כל מי שרוצה לתת חוויות פנאי מכל סוג שהוא – זמרים, אמני במה, מאמני ספורט, שפים ומרצים במגוון תחומים, לבין חברות הייטק, קהילות-חברים או משפחות וצרכנים פרטיים המעוניינים להזמין הופעות או פעולות תרבות ופנאי באופן ישיר.
האתר מציג ממשק פשוט להזמנת מופע או פעילות, כאשר לחיצה על הדף של אמן מסוים תציג את פרטי המופע שלו, מחירו ולוח שנה לשריון התאריך וביצוע ההזמנה. ההשתתפות פתוחה בפני כל האמנים ונותני השירותים בתחום הפנאי והאתר אינו גובה כל תשלום עבור השימוש בו – לא מהאמנים ולא מהמזמינים. עד כה הצטרפו ירמי קפלן, מיקה קרני, יעקב כהן, יאיר ניצני, קורין אלאל, דפנה ארמוני ועוד רבים אחרים. בימים הקרובים תפנה העירייה לאלפי האמנים העצמאים בעיר ותעודד אותם להעלות את פרטיהם באתר, ובכך לייצר ערוץ הכנסה פוטנציאלי חדש.
"אנו מחפשים כל העת דרכים יצירתיות להנגיש לתושבים פעילות תרבות תוך יצירת מקורות פרנסה חדשים לאלפי אמנים בעיר: סבסוד הופעות אינטימיות במסעדות ובבתי קפה באוויר הפתוח; מימון הופעות של אמני-רחוב בחופי הים, ברחובות ובכיכרות מרכזיים; מאות פעילויות במרחב הציבורי עם דגש על משפחות עם ילדים ובני הגיל השלישי", אמר ראש העיר רון חולדאי. "לצד זאת יצרנו גם קרנות סיוע מיוחדות לתמיכה באמנים שאיבדו את מטה לחמם, וקיום פסטיבלים בהם אנו מממנים יצירות חדשות. המיזם החדש הוא דרך מצויינת לעודד יצירה באופן שגם התושבים יכולים לתרום למאמץ המשותף להשאיר את חיי התרבות בעיר פעילים".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מי שצפה בהצהרות הממשלה אמש (ראשון) על אישור מתווה התרבות החדש, עלול היה לצפות בטעות כי בעוד שבוע מהיום הוא כבר יוכל לראות הופעה או לצאת לסרט. על פי המתווה, החל מיום ראשון (6.9) תתאפשר פתיחתם של אולמות התרבות במתכונת מצומצמת, אלא שבניגוד להודעות החגיגיות, רבים מבעלי האולמות אינם מתכננים לפתוח בקרוב.
המתווה של שר התרבות חילי טרופר קובע כי כל מתחם יוכל לאכלס קהל בתפוסה של עד 60%. המספר אופטימי, אבל יש לשים לב כי הכלל קובע כי מכל כניסה למתחם תותר כניסה של עד 100 איש. זאת תוך הקפדה על מרחק, מסכות וכל כללי התו הסגול. זאת ועוד, המתווה תקף רק לערים הירוקות.
המתווה הזה עשוי להיות לא כלכלי עבור המקומות הקטנים, שגם ככה ספגו הפסדים גדולים בחצי השנה האחרונה. אף על פי כן, ועדת הקורונה קבעה כי רק מוסדות הנתמכים על ידי משרד התרבות יקבלו פיצוי, והודיעה באופן מפורש כי אין היתכנות להסדר דומה עבור המוסדות הפרטיים.
קולנוע לב (צילום: יח"צ)
אבל נשים את העניין הכלכלי בצד לרגע. המתווה החדש אינו תרופת פלא, ויישומו בלתי אפשרי עבור רבים מאולמות התרבות. בקאמרי, לדוגמא, מתכננים לחזור לפעילות רק אחרי החגים, בעיקר כי דרוש זמן לחזרות. שאול מזרחי, בעלי הבארבי, יפתח רק ב-29.10. "אני נראה לך מסעדה?", הזדעק. "אומרים תפתח ואני רץ לשוק, קונה פרודוקטים ופותח?". מזרחי הוסיף כי דרוש לו זמן להיערכות, וכי יעדכן את הקהל בהתאם.
מי שנותרו באפלה מוחלטת הם בתי הקולנוע, שאליהם המתווה לא מתייחס בפרטנות. בסינמה סיטי הודיעו כי הם לומדים את החלטות הממשלה וכי כרגע לא ידוע תאריך פתיחת האולמות. בקולנוע לב מסבירים כי הם מחכים למתווה הפרטני, וגם שם לא יודעים מתי יוכלו לפתוח. מהסינמטק התקבלה תשובה דומה.
זמן רב חיכו אנשי ענף התרבות למתווה הזה, אבל נראה שקצירת הפירות עוד רחוקה. נצטרך לחכות עד אמצע אוקטובר לפחות כדי להבין אם מדובר בפתרון ביניים אמיתי, ולבחון את כוח הישרדותם של המוסדות הפרטיים. זאת, כמובן, בהנחה שקבינט הקורונה לא ישנה את דעתו עד אז.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הוא משלנו: פחדנו ממופע תעמולה. אבל מייקל רפפורט אשכרה מצחיק
מייקל רפפורט בהופעה בתל אביב. צילום: אריאל עפרון
עם השאלה הזו בראש וסלידה מזקפות לאומיות, כתבנו יצא להופעה של מייקל רפפורט וחשש שהוא הולך לקבל מופע סופר פוליטי באווירת רפובליקני-ימני-סאחו-ציוני. אבל הקומיקאי הוותיק מספק את הסחורה, בעיקר כי הוא לא עושה הנחות לאף אחד
קשה להסביר את תופעת מייקל רפפורט. עד השבעה באוקטובר אם היית שואל אנשים בישראל מי זה, כנראה שרובם לא היו מזהים גם עם תמונה.מאז הוא הפך לאחת הדמויות הכי מוכרות בארץ, עם תמיכה מלאה (ובקולי קולות יש לציין) בישראל, הופעות מלאות ואפילוביקור בארץ נהדרת. עכשיו הוא חזר לשתי הופעות נוספות בישראל, והביקוש הראה שהוא צבר לא מעט קהל. אתמול (יום ב') הוא הופיע בבית החייל בתל אביב, והאולם היה מלא עד אפס מקום. בדקתי עוד לפני, וכבר שבוע לפני המופע לא היו כרטיסים, ויש סיכוי שאזלו עוד לפני. מאז עלתה אצלי השאלה – האם אנחנו אוהבים את מייקל רפפורט כי הוא אדם מצחיק, או שאולי זה כי הוא בצד שלנו?
מופע החימום של מייקל רפפורט היה הסטנדאפיסט מתן פרץ, אותו אתם ודאי מכירים מהסרטונים של אסף יצחקי שקופצים לכם ברילס או ביוטיוב. אקורד הפתיחה הזה גרם לי לחשוב שאני הולך לקבל מופע סופר פוליטי באווירת רפובליקני-ימני-סאחו-ציוני, בעיקר כי רוב הבדיחות שלו היו צחוקים על ערבים מתפוצצים, ועל להטב"קים מגוחכים שמוחאים למען פלסטין. סך הכל מופע פתיחה חביב, שחלקו כבר קפץ לי ברשת מספר פעמים – אבל באותו הרגע זה הרגיש כאילו הוא מכתיב את הטון שפחדתי ממנו במופע הזה. ואז מייקל רפפורט עלה.
מהרילס לבמה. מתן פרץ בחימום מייקל רפפורט בהופעה בתל אביב. צילום: אריאל עפרון
למרות בדיחה סופר סאחית בהתחלה על הביפרים ("אנא תניחו את הטלפונים ותרחיקו את הביפרים"), המופע התחיל בטון שונה מהצפוי. הוא עבר לספר על הילדים שלו, ודן בשאלה "האם צריך להפליק לילדים שלך?", ומשם המשיך לדבר על גירושים, נישואים, ובסוף הוא גם דיבר על החיבור שלו עם ישראל. בתור אדם שבא מהצד ההפוך לגמרי של המפה הפוליטית, היה לי קצת קשה עם הזקפה הפטריוטית של מייקל רפפורט – הוא לא גר כאן, ואפילו הוא מודה שהוא לא מספיק מכיר את השמות של הפוליטיקאים הישראלים כדי להבין מי המשוגעים שביניהם. הוא לא יודע איזה כאוס הולך במדינה, ובטח לא מרגיש את זה על בשרו. התמיכה שלו ושל אנשים כמותו בהוליווד היא כמובן מבורכת, אבל אחי – תירגע. ולמרות כל זאת, ותרועות הקהל האוטומטיות שמגיעות ברוח "ישראל! פאק יה!", איכשהו ישבתי עד סוף המופע, ואפילו נהנתי ממנו.
הזקפה הלאומית ביבוא מחו"ל. מייקל רפפורט בהופעה בתל אביב. צילום: אריאל עפרון
אני בן אדם שמאמין שצריך ואף רצוי לצחוק על הכל, בלי פרות קדושות ובלי התייפייפות. אני גם הרבה יותר נהנה כשזה מגיע מקומיקאים בצד שלי של המפה הפוליטית, אבל אם אפשר לצחוק על הכל מצד שמאל – זה אומר שאפשר לצחוק על הכל גם מצד ימין. אין כאן חפים מפשע. זה יכול להיות וולגרי ואלים, אבל זה חייב להצחיק. ואין מה להגיד, מייקל רפפורט מספק את הסחורה, בעיקר כי הוא לא עושה הנחות לאף אחד. כשהוא על הבמה והמיקרופון ביד שלו, אף אחד לא חסין: הוא יורד על ג'ו ביידן ועל קמלה האריס, ובאותה נשימה עושה חיים קשים לטראמפ ומודה שאף אחד מהמועמדים לא ראוי. הוא אפילו מגנה את דבריו של טראמפ (בו הוא גם תומך), שטען כי אם לא ייבחר מדינת ישראל תחדל מלהתקיים בנסיון למשוך את קולות היהודים. כלומר, העמדה הפוליטית שלא הסכמתי איתה, לא הפריע לי לצחוק.
הלו, מיסטר ביידן? פאק יו. מייקל רפפורט בהופעה בתל אביב. צילום: אריאל עפרון
רפפורט גם מפתיע טיפה, מרגע שפתאום אכל סיבוב על כל השמות הכי גדולים בהוליווד – חואקין פניקס, לאונרדו דיקפריו, בראד פיט ועוד רבים אחרים. וכמעט תמיד זה מצחיק, גם אם לא תמיד ברור אם הוא רציני או צוחק כשהוא מדבר על ההצטרפות של חלק מהם לאילומינטי. גם כשהפאנצ'ים שלו לא נוחתים באופן מדויק, רפפורט מצליח להציל את עצמו בדרכים מקוריות ולהחזיר אליו את הקהל במהירות, ואלה איכויות של קומיקאי ותיק שתמיד תענוג לראות על במה. סטנד-אפ זה דבר חי ודינאמי, ולראות ניסיון של שנים בא לידי ביטוי על הבמה, זה יכול להיות או שחוק מאד, או מוצלח מאד. במקרה של מייקל רפפורט, זה מוצלח מאד.
אחד משלנו. מייקל רפפורט בהופעה בתל אביב. צילום: אריאל עפרון
אז האם אנחנו אוהבים את מייקל רפפורט כי הוא מצחיק? ובכן, כן. גם. הוא אולי מעורר אנטגוניזם אצל מי שלא מסכים איתו או עם הדרך שבה הוא מגיב, אבל הטיימינג הקומי שלו, האופן שבו הוא מספר את הסיפורים שלו והתקשורת שלו עם הקהל (בין אם הוא שואל שאלות ובין אם סתם מפריע במהלך המופע) מספקות מופע סטנדאפ שכדאי לראות, גם אם אתם לא תומכים בטראמפ או מתענגים על לאומנות. האם הקהל הישראלי מחבק אותו כי הוא אוהב את ישראל? כן, ברור – וזה בסדר גמור. נכון שזקפות פטריוטיות זה תמיד קשה לעיכול, אבל בתקופה כזאת שבה האנטישמיות בעולם במגמת עלייה חדה ואמנים מבטלים הופעות כאן על ימין ועל שמאל, זה רק טבעי שהקהל היהודי יקבל את החיבוק שמייקל רפפורט מציע. וגם יחבק בחזרה בצורת סולד אאוט מראש. עד הפעם הבאה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![קולנוע לב (צילום: יח"צ)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2020/06/%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2-%D7%9C%D7%91-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9D-1-%D7%99%D7%97%D7%A6-1000x750.jpg "קולנוע לב (צילום: יח"צ)")
![הזקפה הלאומית ביבוא מחו"ל. מייקל רפפורט בהופעה בתל אביב. צילום: אריאל עפרון](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/10/14_10_24-MichaelRapaport_013-1000x667.jpg "הזקפה הלאומית ביבוא מחו"ל. מייקל רפפורט בהופעה בתל אביב. צילום: אריאל עפרון")
