עם שורה של פרומואים מושקעים, ציפיות גבוהות וגם שערוריית יחסי ציבור טובה – הסדרה שכולם מדברים עליה סוף סוף עלתה לאוויר. "חוליגנים", סדרת המתח החדשה והלהיט הצפוי של כאן 11, שודרה אתמול (שני) לראשונה ואמורה להיות הבוננזה החדשה של התאגיד, אחרי "מנאייכ", "טהרן" ו"קופה ראשית" שהבקיעו את השער אל קהלים רחבים מאוד בארץ ובעולם.זו סדרה מורכבת, שעולה לאוויר במציאות הרבה יותר מורכבת. כמו יצירות טלוויזיוניות רבות שצפות עכשיו, גם "חוליגנים" הופקה במקור לפני שבעה באוקטובר (הסדרה צולמה ביוני 2023, בעיצומן של ההפגנות סביב הרפורמה המשפטית) והפכה מהדהדת עוד יותר אחריו. סדרה שכמו ניבאה את המצב הישראלי – את הכעס, את האלימות ואת הגזענות שצפה מעל פני השטח.

>> תבכה אם אתה גבר: כך חותר טונה תחת הגבריות הישראלית
>> "ההולנדי של עכו": הספר שגרם לי להבין שכדורגל זה החיים

לי גילת, שהיתה תסריטאית בסדרות כמו "טהרן" ו"מנאייכ", עלתה מדרגה והפכה לרוח החיה מאחורי הסדרה הכל כך מדוברת, כיוצרת ובמאית. זו העבודה המרכזית הראשונה שלה, ואפשר להתחיל מהשורה התחתונה: זו סדרה טובה. אפקטיבית, מעניינת, מושכת אש אבל גם מושכת עיניים. בעידן הפרעת הקשב שאנחנו נמצאים בו, סדרות שמרתקות אותך באמת למסך הן מצרך נדיר ו"חוליגנים" (כמו "מנאייכ") היא סדרה שכזו.

ברמת הליהוק שני שחקנים מתבלטים מעל כולם: בן סולטן שממשיך את הטיפוס החד והמהיר לפסגה – אחרי תפקיד הפריצה ב"עלומים", ואחר כך ב"מדרסה" וב"ילד רע" של דניאל חן זה עוד תפקיד מרכזי וגדול שסולטן לוקח על עצמו ומתעלה לגודל השעה לחלוטין – ודיקלה דורי, שמוכרת בדרך כלל כזמרת המצליחה דיקלה, אבל מבריקה כאן בתור רפ"ק מדמוני, שוטרת שמנהלת יחסי אהבה-שנאה עם החוליגנים שבהם היא מטפלת.

בליבה של "חוליגנים" עומד מני (בן סולטן), צעיר ירושלמי מבית בעייתי, שמתחבר לגמרי במקרה לארגון אוהדי כדורגל אלים וקיצוני – סביב קבוצה ושמה "בני ירושלים". קבוצה שמשחקת באצטדיון טדי, לובשת צהוב-שחור ויש לה גרעין אוהדים אלים וגזעני. נשמע לכם מוכר? גם לי.בדומה ל"שעת אפס", שללא ספק עסקה בסכסוך שבין אדם ורטה לספיר סבח (אבל התעקשה שמדובר ב"סדרה דמיונית, שאין לייחס אותה לדמות אמיתית או לאירוע אמיתי"), גם כאן יש סוג של עבודה על עבודה: כולם מבינים שמדובר בבית"ר ירושלים ובארגון האוהדים "לה פמיליה", אבל כדי לא להסתבך (וכדי לאפשר חופש אמנותי) משתמשים בהסוואה די שקופה. אם היה מישהו שקצת יותר מבין כדורגל בסדרה, אולי היו מצליחים לשקר לנו בצורה יותר מנומסת.

זה לא ממש עזר להם מול בית"ר – שנציגיה כבר שלחו מכתב התראה להפקת הסדרה, בטענה שהם משתמשים בסמלים של המועדון (למשל האריה הירושלמי או שירים של אוהדי הקבוצה, שמגיעים כמעט בשלמותם למסך). אבל מהסאגה הזאת, נדמה לי ששני הצדדים יצאו מנצחים – הנהלת המועדון הראתה לאוהדים שהם "נלחמים בשמאלנים מהתאגיד", הסדרה קיבלה סיבוב תקשורתי נאה גם באתרי הספורט והברנז'ה לקראת שידורה – וכולם יצאו מרוצים. כנראה שגם בכאן 11, ביום שאחרי כשידעו מה הרייטינג.

בכל מקרה, ב"חוליגנים" יש שני רפרנסים ברורים שמלווים את הסדרה: הראשון הוא ל"גרין סטריט הוליגנס", סרט האולטראס המפורסם מ-2005 שסיפר את אותו סיפור (מישהו מ"העולם הנורמלי" שנסיבות החיים גררו אותו לחיבור עם האוהדים הפנאטים והאלימים); אבל גם "אמריקה איקס" במידה מסוימת (כולל בסצנה אחת שלא נספיילר לכם, אבל כשתראו אותה – תדעו טוב למה). ואם מישהו ראה את שני אלה, ברור לו שזו סדרה מאוד הארדקור ולמרות שהיא משודרת בפריים טיים היא מאוד גרפית ומאוד לא פשוטה לצפייה.

ויש עוד מורכבות: בניגוד לסדרות רבות רבדים שמתרחשות בעולם הספורט, כאלה שיכולות לדבר גם לחולי כדורגל אבל גם לכאלה שלא ("טד לאסו" זו הדוגמא הקלאסית), "חוליגנים" בוחרת להתמקד בסיפור האלים והגזעני של קבוצת האוהדים וקצת מאבדת את הקשר לעולם שבו היא מתרחשת. אותה בית"ר יר– סליחה, "בני ירושלים" – כמו מתקיימת בחלל ריק. התוצאות של הקבוצה מוזכרות רק ברמז וכמו שאומר אחד מגיבורי הסדרה, מנהיג ארגון "שומרי החומות" עובד חממי – "מה קשור כדורגל?".

זו כמובן לא בחירה מקרית, ויש כאן מסר ברור (ונכון) לגבי תופעת "לה פמיליה" – הקשר שלהם לכדורגל ולספורט רופף עד לא קיים. קבוצת הכדורגל היא כסות נחמדה שאפשר ללבוש ושמאפשרת להם לפעול ביתר חופשיות, אבל לא באמת חשובה להם. היא מנגנון שדרכו אפשר לפרוק את הכעסים ולשחרר את האלימות הכבושה. בית"ר לא עניינה ולא מעניינת אותם באמת. פרשת הצ'צ'נים, שתועדה בסרט הדוקומנטרי "טהורה לעד", הוכיחה את זה: בבחירה שבין בית"ר ללה פמיליה, הם בחרו קודם כל בארגון. תמיד.

ובכל זאת, כאוהד בית"ר ירושלים (למרות הגזענים ולא בגללם), היעדר הקונטקסט קצת צרם. כי יש פה מועדון שלם, על מאות אלפי אוהדיו, שנדחק הצידה. מועדון שמשלם מחיר כואב על הגזענות המכוערת של חלק מהאוהדים שלו, ושמכיל אוהדים רבים יותר שרואים בעיניים כלות את המועדון שלהם – לפעמים מילולית – נשרף באש השנאה והגזענות. כמובן שלבית"ר, על מנהליה ובעליה לאורך השנים, יש חלק בהתעצמות הזאת של "לה פמיליה". חלק מהם תרמו לה ממש מכיסם. ובכל זאת, לספר את הסיפור של הגזענים והאלימים בלי הסיפור של המועדון שהם סובבים, פוגם בסיפור הרחב של הסדרה ולכן גם באמינות שלה.

ואף על פי כן, זו סדרה טובה. טובה כל כך, עד שכמעט נדמה שהיא באה לברך ויצאה מקללת. בסוף, מרוב רצון להציג את לה פמיליה כרעה חולה של החברה הישראלית (והיא אכן כזו), יצא לה תשדיר שירות לא רע ודי סקסי עבור החוליגנים הבאים שירצו להצטרף. סצנות המכות והאלימות מצטלמות כל כך טוב, שייתכן ועבור האלימים עצמם – זה דווקא אטרקטיבי. בטח כשחושבים על העובדה שהיא כבר נמכרה לשידור בצרפת (קנאל+) ובגרמניה (ARD)ובטח תגיע מתישהו גם לנטפליקס או שירות סטרימינג גדול, ותפזר לא מעט זוהר סביב הגועל נפש שהארגון הזה מייצג.

כשחושבים על זה, "חוליגנים", שכאמור נוצרה הרבה לפני המלחמה – ניבאה משהו המציאות העכשווית. היא מתארת את הכעס בצורה הגולמית ביותר שלו, את השנאה הבוערת באופן לא מפולטר, את מה שחי בתוכנו כל הזמן והשתדלנו להדחיק. הדבר היחיד שהשתנה, לרעה, הוא שבסדרה ל"שומרי החומות" יש דוברים וקצת עורכי דין. במציאות יש ל"לה פמיליה" גם שר לביטחון לאומי שמשרת אותם נאמנה.

"חוליגנים" לא חפה מבעיות, אבל המציאות שהיא מביאה למסך, כמו שנוהגים לומר בסדרות האלה, מבוססת על סיפור אמיתי ועל בעיה אמיתית – לא רק עבור בית"ר ירושלים שחיה עשורים עם ארגון גזעני ואלים שפוגע בה אלא גם עבור המדינה כולה. נדמה שלא סתם נבחר השם "שומרי החומות", על משקל המבצע הצבאי הקודם של ישראל בעזה; ולא סתם מני, גיבור הסדרה, מספר שקראו לו מנחם על שם מנחם בגין ז"ל.הסיפור של בית"ר והשתלטות הגזענים עליה הוא משל על סיפור ההקצנה של הימין הישראלי – מהממלכתיות והשמרנות (שגם אם לא הסכמת איתה, ידעת לכבד אותה) לעידן שבו כבר אין בושה ואין ממלכה. האלימות חסרת המעצורים של "שומרי החומות" היא כבר לא משהו שהעולם שבחוץ יכול לבטל כאיזו "שטות של אוהדי כדורגל". היא סכנה אמיתית לחברה שלנו.

"לה פמיליה" כבר מזמן חצתה את גבולות המגרשים. היא הפכה להיות ארגון אלים גם ברחוב, והנציגים שלה לא רק מטילים את חיתתם על ברק אברמוב, הם גם יושבים עמוק בתוך הממשלה. ואולי זה גם המסר של הסדרה לגבי אותם חוליגנים: את האנשים אולי תוכלו להכניס לכלא, אבל את השורש – השנאה, האלימות, הגזענות שהם מבטאים – יהיה קשה מאוד לרפא. ואולי הכרה בבעיה דרך המראה השבורה של "חוליגנים" תהיה תחילת הדרך לתיקון.
>> "חוליגנים", עונה אחת, 8 פרקים. שני 21:00, כאן 11

• ביקורת טלוויזיה
• כאן 11
• בית"ר ירושלים
• גזענות
• שבעה באוקטובר
• לה פמיליה

בעידן ה-Wokeness הנוכחי, וסליחה על השימוש בטרמינולוגיה של ערוץ 14, יש לא מעט יציאות מהקווים. הכוונות המקוריות אולי טובות, אבל כבר ראינו מקרים לא פעם ולא פעמיים של ניסיון לפרוגרסיביות שיצא מכלל שליטה. לעזאזל, אנחנו רואים את זה ברגעים אלו ממש מרחש בצד השני של העולם. וזה בדיוק מה שקרה לקומיקאי חסן מינאג' – עד לפני שנה אהוב הפרוגרסיבים, שחטף כתבת חיסול מוזרה במיוחד.

>>חיי הלילה והתרבות של ת"א נפגשים לטורניר כדורסל ברחבה של התדר

הסיפור המוזר מתחיל ככה: ב-15 לספטמבר 2023 פרסם הניו יורק טיימס, מגזין מכובד לכל הדעות, כתבה תחת הכותרת "ה'אמת הרגשית' של חסן מינאג'", במסגרתה הם מאשימים אותו בכך שבדה סיפורים על גזענות מילדותו, ושילב אותם לתוך הספיישל. המגזין יצא לכתבת תחקיר, במהלכה העיתונאית קלייר הגיעה עד לנערה שלמדה איתו בתיכון, שמינאג' סיפר בסטנדאפ כי שברה את ליבו.

עד אותה כתבה מינאג' היה המועמד המוביל (ובצדק) להשתלטות על כיסא המנחה של הדיילי שואו, ואחריה הוא כבר לא היה במירוץ. לאחר הכתבה מינאז' פרסם הודעות טקסט ותיעודים שהוכיחו כי ניו יורק טיימס שגה, או לכל הפחות השמיט עובדות חשובות, אבל זה היה קצת חסר טעם בשלב הזה. הדין כבר הוכרע, והדרך היחידה שמינאג' יכול להגיב באמת היא במגרש הביתי שלו – סטנדאפ.

הספיישל החדש של מינאג' עלה לנטפליקס לפני כמה ימים, והוא כולל גם את התגובה הדי מדויקת שלו, גם אם קצרה, לאותה פרשייה דבילית. חוץ ממנה, מינאז' נראה בכושר צחוק טוב, כי הוא מקיף לא מעט נושאים ונע מהם בדינמיות ששמורה רק לו. כן, אחד מהנושאים האלה הוא ישראל, אבל ביחס לכל מיני קומיקאי Woke, הוא לא משתהה על הנושא, ומתעסק הרבה יותר בגזענות של אבא שלו, הודים הומלסים ואיך לא, הקרע באמריקה.
"חסן מינאג': ערפו את ראשו", עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• סטנד אפ
• נטפליקס
• גזענות

מדינת ישראל איננה. אפשר להתבכיין ולהתעליין עד מחר על שורה בשיר של אביב גפן, אבל תוך כדי שצולבים אותו אפשר גם להביט סביב, להסתכל למציאות בעיניים ולהפנים: המדינה שהייתה כאן כבר לא. למדינה הדמוקרטית ההיא היו שלוש רשויות שלטון נפרדות ועצמאיות, לפחות על הנייר, וחיסולן של שתיים מהן הוא הדגל השחור שמתנוסס מעל הקבר שלה. הכנסת הפכה כבר מזמן לחותמת גומי מרוטה ועלובה של הממשלה, והמשטרה עברה פוליטיזציה על טורבו עוד בכהונתם של גלעד ארדן והומרה בממשלת הכאוס הנוכחית למיליציה אלימה שפועלת בניגוד לחוק בשירותו של עבריין גזען. שחמט לדמוקרטיה. זאת כבר לא ישראל.

>>

במדינה החדשה שהוקמה מתחת לאף שלכם, התקשורת החופשית-למחצה לא ניסתה לעצור את זה. להפך, היא הפכה את סוכן הכאוס והחורבן איתמר בן גביר לסופרסטאר ש"מביא רייטינג" וכתבי המשטרה על המסך מתחרים מאז מינויו על הזכות לדברר אותו. בולט לרעה במיוחד ברנו טגניה בחדשות 12, שאין ספין של דוברות המשטרה שהוא לא ידקלם בנחרצות ובהתלהבות. לכן היה לא פחות ממדהים לראות אתמול את יוסי מזרחי מפרק את המיליציה שהייתה פעם משטרת ישראל ב"שש עם עודד בן עמי" ומנגב איתה את הרצפה.

כבר הרבה שנים שיוסי מזרחי עושה בשקט בשקט עבודה עיתונאית מעולה בחדשות 12, קצת מתחת לרדאר וגם בזמן ההתקרנפות המואצת של חברת החדשות מבית קשת, גם כריפורטר קלאסי מהשטח ולאחרונה עם סדרת התחקירים המצוינת "המבקר". אתמול הוא נעץ שיניים במעצר המביש, הגזעני והנורא של מדריכת נוער בטמרה לדרישתו של בן גביר, עם פלנלית על העיניים והארכת מעצר ו"סכנה לשלום הציבור", והכל בגלל סרטון טיקטוק שהוצא מהקשרו באופן שלא היה מבייש את המשטרים האפלים ביותר. הגועל המחריד הזה התרחש בשמו של כל אחד מאזרחי המדינה החדשה, והיה נשאר בגבולות תיבת התהודה של "הארץ" אם מזרחי לא היה מביא אותו לפריים טיים.

אלא שבמדינה החדשה כבר מזמן לא מספיק להביא את הסיפור על עובדותיו, כפי שעשו גם ב"פייק ריפורטר" בשעות שאחרי פרסום הידיעה הראשונית בתקשורת. למרות שהתברר מהר מאוד שהאישום נגד אינתיסאר חיג'אזי מופרך לחלוטין, מרבית כלי התקשורת שעשו קופי-פייסט להודעת הדובר לא מיהרו לתקן אותה. דובר המיליציה שהשתלטה על המשטרה אף ניסה לטוות ספין לפיו בכל זאת יש עילה למעצר ולהמשך החקירה, והגיע כולו חגיגי ומצוחצח לאולפן "שש עם" כדי לגונן על הפדיחה של הליצן מקריית ארבע שמחפש בטיקטוק אזרחים ערבים כדי להתנכל להם. אלא ששם חיכה לו יוסי מזרחי.

עיתונאים בחדשות 12, ובמדינה החדשה בכלל, שכחו או מעולם לא ידעו כיצד לדבר אמת לכוח. זה הדבר הפשוט שכל עיתונאי צריך לעשות כשמתייצב מולו בעל שררה – לעמת עם העובדות, לא לקשט את המציאות, לומר את הדברים כפי שהם ולא כפי שהספין-דוקטורים מנסחים אותם. מזרחי לא שכח. הוא הקפיד לקרוא לדובר המיליציה אריה דורון "פעיל ליכוד", כי זה מה שהוא וזה הכישור היחיד שהכשיר אותו לתפקיד, וגם השר המופקד עליו קיבל ממנו את התואר "עבריין סדרתי מורשע", כי זה מה שהוא וזו הסיבה שנתניהו מינה אותו. זאת אפילו לא הבעת דעה. זה פשוט תיווך ישיר של המציאות. עובדות. רק עובדות.

במדינת ישראל שהייתה כאן, יוסי מזרחי היה מקבל פרס סוקולוב על האופן שבו מוטט את מגדל השקרים הרעוע של מיליציית ההפיכה המשטרית ומחץ את ניסיונותיו של דורון לתרץ את פשעיה, וזה צריך להיות שיעור חובה בסיסי לכל עיתונאי העומד מול נבחרי ציבור ועובדי ציבור שמשקרים לציבור בפרצוף. במדינה החדשה חיג'אזי עדיין במעצר – כי המשטרה דרשה שבוע וקיבלה יומיים כדי לבדוק מתי בדיוק עלה הסרטון המדובר שלה לטיקטוק, פעולה שמצריכה כחצי דקה של חיפוש – ומזרחי עלה על הכוונת של מכונות הרעל, שממשיכות להצדיק את מעצר השווא עם ריר פבלובי על השפתיים. ציבור גדול ונחוש עומד מאחורי מזרחי הבוקר, וגם אסף ליברמן ברשת ב' קיבל השראה ופצפץ את יועצו המשפטי של בן גביר, דוד בבלי. אבל בעוד שעות ספורות זו תהיה היסטוריה וכולם יעברו לספין הבא.

זאת צריכה להיות קריאת השכמה נוספת ואולי אחרונה לאבי ניר, אבי וייס וגיא סודרי, קברניטי חדשות 12, שאיכשהו מצליחים להתקרנף ולהשחית את העיתונות המשודרת גם כשיש להם עיתונאים כמו מזרחי שמצילים את כבודם על הפיי-רול. מאוחר מדי לתקן את הנזקים שההתנהלות שלהם חוללה, אבל לא מאוחר להיאבק כל עוד עדיין אפשר. יש להם את הכלים המקצועיים ופעם היה להם גם אינטגריטי כלשהו. אם הם לא יודעים לאן הוא נעלם, בטוח שהעיתונאים הטובים שעדיין יש להם יכולים לסייע להם לאתר אותו.

• ביקורת טלוויזיה
• קשת
• ערוץ 12
• גזענות
• אלימות משטרתית
• מחדל נתניהו

היו לנו כבר לא מעט סדרות על רווקות אורבניות נבוכות בשנות ה-20 או 30 או 40 לחייהן, והקהל שלהן שמורכב מרווקות אורבניות נבוכות כנראה רוצה עוד, כי הנה באה "קוויני" של צ'אנל 4 הבריטי ו-Hulu (אצלנו בדיסני+ ישראל), ועושה את הדבר הזה עם טוויסט: היא בריטית. היא שחורה. היא קאריבית-ג'מייקנית. והגיבורה שלה במערכת יחסים עם בחור לבנבן ולא חשה בנוח באף אחת מהרב-תרבויות שמקיפות אותה. למעשה, היא אישה צעירה ושחורה וכועסת מאוד.

>> הפתעת העונה: "בית הדרקון" הולכת לנצח את "משחקי הכס" // ביקורת
>> תתעלמו מטראמפיסטים מתוסכלים: זאת אחת הסדרות הטובות על המסך

"קוויני" מבוססת על ספרה של קנדיס קארטי-וויליאמס, שהיה אחד מרבי המכר הגדולים של 2020-2019 בבריטניה, והיא גם זו שעיבדה אותו למסך ושימשה כשואו-ראנרית של הסדרה. את דמותה של קוויני ג'נקינס מגלמת דיון בראון, שמסתערת כאן על התפקיד הראשי הראשון שלה בתשוקה גדולה, והיא מוקפת בשלל שחקנים אלמוניים לא פחות שנותנים לדרמה הקומית איזה עומק מחוספס וריאליסטי שאינו מאפיין את תת-ז'אנר הרווקה-האורבנית-שמחפשת-את-עצמה.

מה שהופך את "קוויני" לסדרה מאוד מעניינת וחריגה בנוף זה שמהר מאוד, תוך שני פרקים, מתברר שזו סדרה אמיצה ופרועה הרבה יותר מהספר והיא נוקטת עמדה פוליטית נגד הגזענות השקופה בחברה הבריטית באופן מאוד ברור ומרכזי לעלילה. היא גם לא חוששת לבעוט בחברות המהגרים השמרניות שכבולות בשלשלאות הפטריארכיה. והיא בעיקר לוקחת מאוד ברצינות את משבר רבע החיים שמאפיין צעירים רבים בעידן הנוכחי, ולא לועגת לזילניאלים האומללים אבל גם לא מרחמת עליהם. מתחת למעטה הקומי-רומנטי יש פה טרגדיה עם פסקול מעולה ואחלה ביט.
>> "קוויני" Queenie, עונה ראשונה, 8 פרקים, עכשיו בדיסני+

• המסך
• מה רואים הלילה
• דיסני+
• סיטקום
• גזענות

זעזוע קשה בתל אביב-יפו: ביום חמישי האחרון פורסמו ב-ynet דבריו המבעיתים של משה מאלי, העומד בראש הגרעין המשיחי הקיצוני "שירת משה" בשכונת עג'מי ביפו, לפיה העקרון ההלכתי מצווה להרוג את כל אוכלוסיית עזה, כולל תינוקות, נשים וקשישים. בעקבות הקריאה המחרידה לרצח עם, פנה חבר מועצת העיר ויו"ר רשימת "חי – חילונים ירוקים" ראובן לדיאנסקי אל ראש העיר רון חולדאי, בדרישה לעצור את תקצובה של הישיבה בידי העירייה.

>> סוכנים של שנאה: המדריך המקוצר לגרעינים המשיחיים בתל אביב

עיריית תל אביב-יפו תומכת תקציבית בגרעינים התורניים בעיר החל משנת 2016, בסכומים הנעים בין עשרות למאות אלפי שקלים בשנה ובעיקר בהקצאת מבנים, כולל בגרעין היפואי שהוקם בלב השכונה הערבית המרכזית ביפו ומאיים מאז על מרקם החיים הרגיש בה. במהלך מערכת הבחירות האחרונה לראשות העיר סירב חולדאי להכריז כי לא יכלול בקואליציה שלו את רשימת "מאמינים בתל אביב" בראשות חיים גורן, הפטרון של הגרעינים המשיחיים בעיר, ועל פי דיווחים של "החזית החילונית" הוא מקיים מו"מ מתקדם על צירופה גם לקואליציה הבאה שלו.

בפנייתו אל חולדאי כתב לדיאנסקי כי "מדובר באמירות גזעניות, מסוכנות ואכזריות אשר פוגעות בביטחון ובערכיה של מדינת ישראל. ככל שהמלחמה בעזה היא מוצדקת, מוטלת על כולנו, בטח על מנהיג דתי, החובה לשמור על צלם אנוש ועל כללים מוסריים. אין מקום לתמוך באידיאולוגיה מעוותת שכזו שמעודדת לכאורה מעשי הרג בבני אדם. על כן, אבקשך להורות על הפסקת כל סוג של שיתוף פעולה או תמיכה ברב מאלי ובמוסדותיו בעיר תל אביב-יפו".

https://youtu.be/g_VEKUNqIn4

כזכור, הגרעינים המשיחיים בעיר וניסיונם לשנות את ציביונה של תל אביב-יפו עמדו במוקד הניסיון לכפות על הציבור תפילות פומביות בהפרדה בכיכרות העיר ביום כיפור האחרון, תוך הפרת חוקי העזר העירוניים, ורק המלחמה שפרצה עצרנ את כוונתם לייצר פרובוקציות דומות באירועי ההקפות של שמחת תורה. כזכור, בשבעה באוקטובר בשעות הבוקר יצאו תלמידי ישיבת שירת משה אל רחובות יפו בשירה ובריקודים, למרות הידיעות הקשות שהחלו להגיע מעוטף עזה והאזעקות הרבות שנשמעו ברחבי תל אביב.

• הבועה
• הישיבה התורנית שירת משה
• גזענות
• שבעה באוקטובר
• ראובן לדיאנסקי
• רון חולדאי
• עיריית תל אביב