התקופה האחרונה, יודע כל ישראלי, מלאת מחנק. השילוב בין המלחמה, החטופים, השמועות הכוזבות, הוויכוחים שמוציאים ורידים מהצוואר, כל הכעס הזה מסביב – כל הדבר הזה ביחד מייצר תחושה קשה מאוד. ובתוך התחושה הקשה הזאת נוצר רצון ברור להתנתק מהכל. לברוח למקום שהוא ההפך הגמור מההווייה הטראומטית והחרדתית של עכשיו. עבורהרבה אנשים, המקום המושלם להתנתק הוא הודו. לשם גם לוקחת אותנו העונה הרביעית של "האחיות המוצלחות שלי" שחזרה אלינו לסיבוב פרידה אחרי חמש שנות היעדרות ארוכות מדי. הפקת העונה הזאת בהודו נולדה הרבה לפני המלחמה, אבל נדמה שאחרי 7.10 זה מתבקש ממש ומספק סוג של התנתקות מבורכת.

>> גם "המפקדת" חזרה. ועכשיו זה כואב // ביקורת
>> "שבויים" היא יצירת מופת דוקומנטרית // ביקורת

יש בעיה גדולה עם אסקפיזם בימים האלה: הוא מפוצץ ברגשות אשם. כל דבר שלא מתיימר לעסוק במישרין באקטואליה, מיד פותח בהתנצלות מעושה – "אנחנו כאן, אבל אנחנו לא שוכחים את המלחמה/החטופים/המצב הקשה בחוץ". כאילו מה שרצינו הוא עוד תזכורת למצב הקשה בחוץ. כולנו חווים אותו מספיק. זה באוויר, זה במים, זה בכל פעם שאנחנו מעזים לפתוח רדיו או טלוויזיה.כך שבאופן אבסורדי, ככל שאתה צועק חזק יותר "אנחנו אסקפיזם", אתה הרבה פחות אסקפיסטי – כי אתה שם שוב על הצופה שלך את מעמסות היום יום.

זה אחד הדברים היפים בעונה הזו של "האחיות" – אין בה שום דבר מכל זה.הסדרה הזאת יודעת איפה הלב של כולנו נמצא. היא יודעת שבתום המסע הקצר הזה של ארבעת הפרקים, אנחנו נחזור לדופק המואץ ולאש ולעשן. אי אפשר אחרת. ובכל זאת, היא נותנת לנו יד, כמו חבר טוב בעת צרה, ולוקחת אותנו למסע מנחם מול הירח של בומביי.

במרכז העונה הזאת, לדעתי גם בצדק גמור, עומדת מור (שמגולמת על ידי טס השילוני). הנה וידוי: מור היא הדמות האהובה עליי ב"אחיות המוצלחות שלי". מבין שלוש האחיות היא הכי קרובה אליי. היא לא נלהבת ואקסטטית כמו נטלי, והיא גם לא אידיאליסטית וממוסדת כמו אורית. היא בעיקר מבקשת להיות. כמה שיותר להיות. ואם אפשר – לבד. רחוק מכל האנשים המציקים האלה.אם מור היתה משפט – הוא כנראה היה "אין לי כוח". אם מור היתה תנועה פיזית, היא היתה גלגול עיניים. היא מסמלת את הרצון האנושי הפשוט להתבודד. לא להיות חלק מהג'מעה אלא למצוא את המקום האישי שלה, את הקול שלה, בתוך עולם קקפוני ורועש. לא סתם רגע הזיכוך שלה, הוא הרגע שבו היא נמצאת על הסירה חזרה מגואה. לגמרי לבד.

בעונות הקודמות של "האחיות", מור עמדה בצל של שתי האחיות שלה – וספציפית של נטלי, שבאופן טבעי שאבה את מלוא הפוקוס. קשה לסרב כשמדובר בשחקנית מעולה כמו נלי תגר. מור נתפסה בתור "הנורמלית", זו שיש לה קו עלילה מגובש – אבל הוא לא לב העניין. העונה הזאת מזיזה את כל הסיפורים הצידה – ומתמקדת בסיפור שלה, במסע שלה אחרי הצבא להודו. גם כשנטלי ואורית מצטרפות לסיפור, הן התוספת – ולא הדבר עצמו. וזו התפתחות חשובה.כי מור, יותר מכולן, היתה זקוקה לטיול השחרור הזה. לצאת מהכבלים של המדים ושל המשרד ובוודאי של רוני (שעוד יחזור אליה, בדרך לא דרך) – כדי להיות היא עצמה. לבחון את עצמה, לגלות דברים חדשים, לפגוש אנשים אחרים – ללכת לאיבוד במובן הטוב של המילה. במובן הזה העונה הזאת היא ברכה לדמות שלה – וברכה גם לנו כצופים.

חוץ מזה, יש בעונה הזאת לפחות עוד שתי הברקות שבעיניי ראויות לציון. אחת היא בליהוק. שלושה גיבורי משנה יש בעונה הזאת – והם בינגו אחרי בינגו. אורי רוסו, בן זוגה של נגה ארז, מככב בתפקיד המופלא של שלומי; קובי מימון, בדרך כלל קומיקאי, מביא את הדמות המרהיבה של ארז (הברק כהן שמכר את הפרארי שלו, אם תרצו) ומעל כולם אדם גבאי – בתפקיד הכובש של ידיד צב הים, זה שמעיק על מור ובסוף מספק לה את המפתח ליציאה האמיתית לחופשי.

ההברקה השנייה היא המוזיקה – וספציפית, עלמה גוב. יש מצב שהיא "האחות הרביעית" הסמויה, כי התפקיד שלה בעונה הזאת, דרך המוזיקה שהיא כתבה, מוסיף לסדרה הזאת לא פחות מאשר עוד דמות. הסצנה היפה בסדרה, סצנת הטראק של נטלי, מור ושלומי – כשברקע שיר של גוב (אני מניח שמדובר ב"הרפתקה", לפי הקרדיטים), היא רגע של התרוממות רוח אמיתית. רגע של התאהבות ביצירה טלוויזיונית כיפית, שמעלה חיוך, שמאפשרת לך להרגיש מעט יותר טוב. עכשיו, נשאר רק לזעוק בפלטפורמה הצנועה הזאת: שחררו את השירים! מגיע גם לנו ליהנות מהם.

חוץ מזה, זו עונה שעשתה טוב למשולש היצירתי של הסדרה: גלית חוגי, נעה ארנברג וגורי אלפי-אהרון, שתי היוצרות והבמאי. הן מצליחות ללכת בשביל הזהב: מצד אחד, יש בהחלט התייחסות סאטירית להודו, לחברה הישראלית ואפילו (בקטנה) לכמה נושאים גדולים שמאפילים עלינו. ועדיין, היא מרשה לעצמה גם להצחיק סתם. לייצר רגעים אותנטיים שגורמים לך לחייך. היא לא מתעלמת מהמציאות, כי אי אפשר, אבל היא בהחלט צועדת לידה וממשיכה הלאה.

חמש שנים ש"האחיות המוצלחות" לא היתה איתנו. חובבי הסדרה כבר חשבו שנעלמה אחרי העונה השלישית, ולכן שובה לעונה הזו – מצומצמת ככל שתהיה – בהחלט עורר ציפיות גבוהות. גם אצלי. האם זה עמד בהן? קשה להגיד את זה על עונה של ארבעה פרקים בלבד. אבל גם אם החוויה הזאת היא קומפקטית, מה שאני לוקח ממנה זה את תחושת הרעננות שהיא הביאה. את החוכמה, את ההומור הציני אבל לא מריר, את הכתיבה המעולה ובעיקר את זה שהעונה הזאת, גם אם לא התכוונה לכך, באה לנחם.

כמו חבר טוב בעת צרה, היא מבינה הכל גם בלי שנאמר מילה. לרגע אחד, אתה מצליח לצאת מהלחץ ומהגועל ומהרעל שמסביב – וכמו בקלישאה הכי הודואית שאפשר, לומד להיות ב"כאן ועכשיו". וכאן ועכשיו, העונה הרביעית של "האחיות המוצלחות שלי" היא פשוט כיף טהור ולא מתנצל. ונדמה לי שזה בדיוק מה שכולנו צריכים.

• ביקורת טלוויזיה
• האחיות המוצלחות שלי
• yes
• גורי אלפי
• גלית חוגי
• נועה ארנברג
• נלי תגר

אם יש מישהו אחד שחושב שהקומדיה הטלוויזיונית של ישראל נמצאת בצמיחה, שירים בבקשה את היד, ואז יוריד אותה לעצמו בכאפת שטות אגרסיבית. מצבנו מעולם לא היה רע יותר. הנוף הטלוויזיוני צמא לקומדיה, ומקבל לכל היותר שנינות בינונית בין צמד מנחים מלוקקים, ואולי איזה סדרת צחוקים-לכולנו-פה. אחרי שבשבועות האחרונים איבדנו את "היהודים באים", היום מתחילה הדרך להיפרד משתי קומדיות ישראליות שעוד לא היינו מוכנים לאבד, אבל הגיעו לישורת האחרונה מצמרת הקומדיה המקומית – "האחיות המוצלחות שלי" ו-"המפקדת".

>>על מי אתה שומר: המשטרה אלימה ומושחתת? לנטפליקס יש פתרון

ראשית נתחיל עם הסדרה שידענו שתבוא לסופה, ומשיקה היום (א', 21:00, כאן 11) את עונתה השלישית והאחרונה בפרק כפול. נכון, יקח כמה שבועות עד שנסיים את העונה, ואז באמת נבכה את לכתה של "המפקדת", הסדרה של ניר ברגר ועטרה פריש – אבל זה הוא תחילתו של הסוף, שלפיהתקציר המאוד לא ברורשסיפקו בכאן 11 הולך להיות בלגאן מוחלט. היי, ב"המפקדת" בלגאן זה טוב. כלומר, זה טוב מאוד לצופים, לא לנועה. עם שינויי התפקידים והשיבוצים בעקבות הסוף המפתיע של העונה ה-2 (לא ראיתם? עכשיו בול הזמן להשלים), מסקרן לראות לאן יפלו לבסוף כל החיילות, ואיך אם בכלל אלונה סער תפסיק עם המבט המרחף הזה.

הפרידה השנייה עם זאת, כואבת אפילו יותר, אבל גם קצת משמחת בדרכה – כי היא כמו מתנה שלא ציפינו לה. כבר חשבנו שאין מה לצפות לעונה נוספת של "האחיות המוצלחות שלי", וגם כמעט צדקנו כשהקורונה נתקעה באמצע והיוצרות גלית חוגי ונועה ארנברג (עם הבימאי גורי אלפי) עברו ל"מי שמע על חווה ונאווה". אבל אז דווקא בזמן מלחמה מגיעה מיני עונה בת 4 פרקים שממשיכה בדיוק מאיפה שעצרנו – מור וליזו (כפרעליה) נוחתות בהודו, והודו נוחתת עליהן. על מור יותר, כנראה. בהתאם ל"אחיות", זה הולך להיות מצחיק, חכם, רגיש ועם המון הופעות אורח מעניינות (היי אורי רוסו). אז מה יש לנו? צמד פרקים ראשונים בעונת סיום מסקרנת, ואז בינג' קצרצר לסיום מתוק ופרידה אוהבת מסדרה שכל כך אהבנו. נשמע כמו ערב ישראלי מרתק.
"המפקדת עונה 3", ימים א' ו-ג', 21:00, כאן 11.
"האחיות המוצלחות שלי 4: ספיישל הודו", עכשיו ב-yes VOD.פרק ראשון ביוטיוב

• מה רואים הלילה
• האחיות המוצלחות שלי
• המפקדת
• כאן 11

הכתבה פורסמה במקורבאתר החדש שלנו, "הספוילר"– ותראו תראו

"משחקי הכס": סרסי וג'יימי שוכבים לראשונה

אי אפשר לכתוב על סקס בטלוויזיה, טוב או רע, מבלי לפתוח עם ״משחקי הכס״ – הסדרה שהייתה במשך כמעט עשור לפאנץ׳ זול על סדרה עם מלא עירום. ועם כל סצנות האונס, גילויי העריות, והלכלוך, אוי הלכלוך (שמישהו יעביר שם איזה וויש לפני שאתם מתחילים לעשות את ההאנקי פאנקי) הסצנה שחקוקה לרוב הצופים בזיכרון היא כנראה אותה הסצנה מהפרק הראשון – בה אנחנו רואים את האח והאחות התאומים סרסי וג'יימי שוכבים. ואם סקס בין חברי משפחה גרעינית לא מביך אתכם מספיק (כי בכל זאת, לכולנו יש גישה לפורן האב), אז האקט נגמר בדחיפת ילד מהחלון. אוקוורד.זה צריך לספק לכם מקלחת קרה הולמת.

"הפמליה": ג'וני דרמה בתוך ארנב

ואם כבר אנחנו עוסקים בסדרת HBO ששמה יותר חשיבות על עירום נשי מאשר עלילה, ריאליזם, משחק טוב או קומדיה – אה, הפמליה! הסדרה נהגה להציג את הצד הנוצץ בחייו של כוכב הוליוודי מפורסם וחתיך, אבל להגנתה, דאגה גם להראות את הצדדים הפחות נוצצים של הוליווד. נגיד, בסצנה בה ג'וני דרמה, האח הגדול והפחות מוצלח של כוכב הסדרה ויני, מקיים יחסי מין פרוותיים בזמן שהוא לבוש בתחפושת ארנב, בעוד חברו הטוב טרטל צופה מהצד. אנחנו לא בקטע של לשפוט אף אחד על העדפותיו המיניות, אבללא נראה שדרמה ממש בקטע של זה. אחרי הכל, קשה לומר שזו שפנפנת פלייבוי ממש.

"ג'ודה": ציון ברוך ופרוצת הערפדים

ומה עם קצת תוכן ישראלי? גם לנו לא חסר. הסצינה המביכה הזו, מתוך יצירת המופת/הפאן-פיק בהזמנה אישית של ציון ברוך, חייבת להיכלל פה. הסצנה מתחילה בתשלום (של אלף יורו) מציון ברוך לבחורה רוסייה מסתורית, ממשיך בליפ-סינק חושני לשירו האלמותי של גוטיה, "Somebody That I Used To know", ונגמר בנשיכת הערפדית את ג'ודה שלנו. אך אבוי! הערפדית "מעולם לא נתקלה בטעם כזה", וכשמתברר לה שיהודה הוא (טם טם טאם!)… יהודי – היא בורחת מהחדר באימה, מה שכמובן מניע את העלילה המסועפת של אותה סדרה שכולנו צפינו בה באדיקות ויכולים עד היום לדקלם כל מילה ולא רק אתהסצנה הביזארית הזו.

"אימה אמריקאית: הכישוף": מי שם את המין במינוטאור?

אי אפשר לדבר על רגעים מביכים – בסקס ובכלל – מבלי להזכיר את שמו של ריאן מרפי, המוח המשוגע שעומד מאחורי עשר עונות של פחד, סקס וקאמפיות ב-"אימה אמריקאית". בכל עונה יש לפחות כמה סצנות סקס, וכשהעונות מורכבות מיצורי קרקס, מטופלים במוסד לחולי נפש וליצנים מפחידים – הכל גם ככה די מוזר. אבל הפעם הקיצונית ביותר היתה אולי בעונה השלישית של אנתולוגיית האימה, אז קוויני (גבורי סידיבי) נאלצת לשכב עם מינוטאור (כן כן, החיה המיתולוגית) מסיבות מטופשות מדי מכדי להיכנס אליהן כאן. בוא רק נגיד שזה אכזרי ומסתיים במוות. יש כנראה סיבה שלגברים יש פנטזיה על בתולות ים, בעוד שלנשים אין פנטזיות דומות על יצורים מיתולוגיים אחרים.

מראה שחורה: הנשיא, החזיר והאומה

רוב הסצנות ברשימה הזאת מנסות להיות סקסיות, או לכל הפחות להראות שני בני-אדם נהנים במידת מה, אבל יש סצנות בהן הסקס נועד לזעזע. זה בהחלט המקרה בפרק הראשון והאייקוני ביותר של אנתולוגיית האימה ״מראה שחורה״. לפני שנהפכה לפרודיה על עצמה שאפשר לסכם במילים ״טכנולוגיה = רע״, הפרק ההוא הציג את ראש ממשלת בריטניה מקיים יחסי מין עם חזיר כחלק מתכנית סחיטה מרושעת. כמובן שזו רק סדרת טלוויזיה, ואין פה שום קשר למציאות,נכון דיוויד קמרון? נכון? אה, אופס.

"פה גדול": המאמן סטיב מאבד את בתוליו

הקומדיה המצוירת של נטפליקס ידועה כסדרה המשתמשת בהומור כחול כדי לקדם גישה חיובית לסקס. אך לפעמים היא גם יכולה ללכת רחוק מדי. כמו במקרה של סצנת הסקס בין המאמן סטיב (ניק קרול) לאימא של ג'יי, שבזכות השילוב בין חוסר הניסיון של סטיב והיותו קצת הממ… מיוחד, הופכת את כל החוויה לקרינג'ית במיוחד. אז נכון, זה אולי מרגיש טיפה כמו תרחיש בו סטיב קארל היה משחק את הדמות שלו מ"והרי החדשות" גם ב"בתול בן 40", אבללפחות אפשר להיות שמחים בשביל סטיב, אני מניח?

"בית חולים לילדים": ניק קרול הילד הקשיש מת

כנראה שניק קרול הוא מלך סצנות הסקס המביכות, כי הנה עוד אחת, מפרודיית דרמות בית-חולים של Adult Swim. ניקי הוא ילד בעל תסמונת נדירה שגורמת לו להראות זקן, או במקרה הזה – כמו ניק קרול באיפור של זקן. בסצנה הזאת ניקי לוקח כדור ויאגרה במקום את תרופות הלב שלו, אקט שחברתו ד"ר קאט בלאק (לייק בל) מפרשת כמחווה רומנטית. יש פה סקס עם זקן, שהוא בעצם ילד, שהוא בעצם ניק קרול, והוא גם מת בסוף. קשה לי לחשוב על משהו פחות סקסי, וניסיתי.

"האחיות המוצלחות שלי": חוויית הדור כאהן

בקומדיה של גלית חוגי ונועה ארנברג, האחיות שנושאות את שם הסדרה עושות לא מעט סקס עם פרטנרים שונים, ולא פעם, גם סקס מביך. ישנה את הסצנה המפורסמת בה אורית (דנה סמו) מקיימת סקס לוהט עם מורה המחשבים החתיך (לירון לבו), שאחרי האקט נהפך, למרבית האימה,לתם אהרון! אבל איך אפשר לא לדבר על סצנה שבאמת הגיעהלאתרי פורנוברחבי העולם(!) בה מור (טס השילוני) שוכבת עם החבר שלה דור (דור כאהן) – סצנה שתוארה על ידי השילוני כ"המין בהסכמה הכי עצוב ומדכא שנראה אי פעם בטלוויזיה".היי, כשכוכבת הסצנה אומרת את זה בעצמה, אני לא יכול להתווכח, ולא משנה כמה הודים מבולבלים צפו בה.

איך הגענו לאתר פורנו? טס השילוני ודור כאהן ב-"האחיות המוצלחות שלי". צילום מסך, yes

פילדלפיה זורחת: דני דה-ויטו. זהו, צריך עוד?

וכמובן שאי אפשר בלי הומאז׳ לסצנות סקס גרועות, שגם ביקום של "פילדלפיה זורחת" הייתה לסצנת סקס שלא צריכה להיות שם. באחד הפרקים הקלאסיים של הקומדיה הפרועה, החבורה מציגה סרט המשך שהם יצרו בעצמם לסדרת ״נשק קטלני״, בו פרנק (דני דה-ויטו) משחק את הנבל האינדיאני. מכיוון שפרנק משלם על הסרט, הוא דורש סצנת סקס, כמובן, והתוצאה מתחילה באופן צ'יזיונגמרת באופן מזעזע. מבלי להעליב, דה-ויטו אינו האדם הסקסי בעולם, והוא משתמש בזה לטובתו, מזיע ועושה פרצופים וקולות מצחיקים/מגעילים במיוחד.

רוצים עוד כתבות על טלוויזיה?בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר",ותראו תראו

• המסך
• קולנוע
• סקס
• סקס ויחסים
• משחקי הכס
• האחיות המוצלחות שלי
• טיים אאוט סופ"ש
• טיים אאוט סופ"ש: גיליון 887