מצבה של ישראל בעולם ממשיך להידרדר במהירות, ולא עובר יום בלי שכוכב הוליוודי כזה או אחר ישגר הודעות גינוי נגד המתקפה הישראלית בעזה בקריאה להפסקת אש. המצטרפת הטרייה כואבת במיוחד: מרים מרגוליס, השחקנית הוותיקה והמוערכת שכיכבה בין היתר כפרופסור ספראוט בסדרת סרטי "הארי פוטר", שפרסמה בטוויטר הצהרה חריגה בחריפותה באמצעות הארגון היהודי Jewish Council Australia.

>> "סיינפלד" הצילה את "תרגיע": פרק הפרידה המושלם של לארי דיוויד
>> אוי געוואלד: הדמויות הכי יהודיות בטלוויזיה האמריקאית

מרגוליס, בת 83, מהשחקניות המוערכות ביותר בבריטניה, יהודיה בעצמה ואזרחית אוסטרליה, הוציאה את ההודעה כאקט של תמיכה בארגון, שקרא מוקדם יותר החודש לממשלת אוסטרליה להטיל אמברגו נשק וסנקציות כלכליות על ישראל בעקבות ההרג וההרס בעזה. מרגוליס גינתה בהודעתה גם את מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר ואת אחיזתו בחטופים, אך זה מתגמד לעומת המילים הקשות בהן תקפה את ישראל.

"אף פעם לא התביישתי בישראל כמו שאני מתביישת עכשיו", אמרה מרגוליס בוידיאו שהקליטה, "זה נראה כאילו היטלר ניצח. הוא הפך אותנו היהודים מעם רחמן ואכפתי שדוגל ב'אהבת לרעך כמוך' לאומה אכזרית, רצחנית ולאומנית שרודפת ורוצחת נשים וילדים. כמובן שאני מגנה את פעולות החמאס, אבל מה שאנחנו עושים, יהודים בישראל, הוא מזעזע, מביך ומרושע".

מרגוליס הוסיפה ש"בשם האנושות אני קוראת לכל היהודים לצעוק, לצווח ולהתחנן להפסקת אש. זה לא אנטישמי כשיש לך דעה אחרת על המעשים של ישראל במלחמה. אנחנו צריכים לעשות את הדבר הנכון, והדבר הנכון הוא הפסקת אש ועצירת ההרג. בהחלט צריך להתעקש גם על שחרור החטופים, אבל זה לא אנטישמי לטעון שמה שישראל עושה פסול ומרושע".

• הוליווד נלחמת
• הארי פוטר
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו

החנונים שבינינו ודאי שמעו כבר על הסערה שעורר המשחק האחרון של אולפני Rocsteady, שהביאו לנו משחקי מופת כמו סדרת משחקי ארקהם ביקום של באטמן. המשחק המדובר הוא "Suicide Squad: Kill The Justice League", משחק בו נכנסים לנעליהם של ארבעה נבלים מוכרים מהיקום של DC במטרה להרוג את חברי ליגת הצדק. המשחק עצמו נהרג עוד לפני שנולד, ודי בצדק – יש בו המון בעיות, אך הגדולה שבהן היא שהמשחק הוציא את כל הכיף מלהיות נבל.

>>הזמן הזה אבוד: 20 הסדרות הישראליות הכי טובות בעשור האחרון

הסיפור מתמקד בתרחיש בו הנבל ברייניאק, בעל היכולת לשלוט במוחות קורבנותיו, משתלט על חברי ליגת הצדק וכדי להילחם בהם. בדומה לסרטים, אמנדה וולר מקימה צוות נבלים עם פצצה בראש, והם צריכים להרוג את ליגת הצדק. ברגע שנותנים לנו לשחק נבלים אייקונים כמו הארלי קווין וקינג שארק, ואומרים לנו להילחם בבאטמן חסר עקרונות, סופרמן חסר מוסר ופלאש חסר לב, הם בעצם מכשירים את הנבלים האהובים, שהופכים להיות גיבורי השעה באופן די הרואי. כך המורכבות של האנטי גיבור, של לאהוב נבל למרות מעשיו, נעלמת – והמשחק הופך למשעמם. אתם יכולים להגיד שזה רק משחק מחשב אחד מתוך מאות, אבל אם מסתכלים על הקולנוע והטלוויזיה – אתם יכולים לראות שהטוב והרע כבר מזמן מטושטש, וכל יוצר שמחזיק עדיין במחשבה דיכוטומית סופו ליפול.

הטשטוש בין טוב לרע תמיד הופיע על המסך – ראינו אותו ב"פני צלקת", "הסנדק", ובערך כל סרט של טרנטינו. אבל בזמן האחרון אנחנו נתקלים יותר ויותר בדמויות של אנטי-גיבורים: פרוטוגוניסטים המשתמשים באמצעים לא הרואיים למען מטרה הרואית. אז נכון, דמות האנטי-גיבור הופיעה על המסך בשנים ארוכות, אבל החל משנות השבעים ועד בערך 2010 הפרנצ'ייזים הגדולים, מגה-פרנצ'ייזים אם תרצו, הציגו עולמות די דיכוטומיים בהם שולט המאבק של הטוב נגד הרע, האור נגד החושך.

סרטי "מלחמת הכוכבים" הם דוגמה מצוינת לזה. יש לנו את המורדים, שהם הטובים שמנסים לשמור על גלקסיה דמוקרטית, ואת האימפריה המרושעת שרוצה להשתלט על כל חלקה טובה. גם בסרטי גיבורי העל למדנו להכיר את ההרגל הזה. אני בטוח שאם, למשל, תצפו שוב בסרט של ספיידרמן תגלו שנורמן אוסבורן הוא דמות הרבה יותר שטחית משזכרתם. גם הארי פוטר נלחם במשך שנים ארוכות בוולדמורט הרשע, וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה שהחלוקה שם מסודרת לטוב ורע: גריפינדור הם הטובים, סלית'רין הם הרעים (ואם הפאנבויז יצעקו אחרת, שאלו אותם מאיפה כל הנבלים בספר). לכל הפרנצ'ייזים הדיכוטומים האלה יש עוד תוכניות לעתיד, אבל זה לא אומר שזה יעבוד.

בעשור האחרון אנחנו רואים ירידה משמעותית באיכות סרטי המגה-פרנצ'ייז. היקום הקולנועי של מארוול מדשדש במולטיוורס כבר תקופה ארוכה, אולפני האחים וורנר נאבקים להחיות את היקום של "הארי פוטר" עם סדרת ספין אוף כושלת, יקום "מלחמת הכוכבים" מנסה להמציא את הגלגל מחדש דרך סדרות הטלוויזיה, ואל תגרמו לי בכלל להתחיל לדבר על הסניידרוורס. משהו נשאר תקוע מאחור אל מול התפיסה החברתית שכבר החלה להשתנות. הקונצנזוס תרבותי המתרחב, לפיו הגבולות בין טוב ורע מתפוגגים, מקבע כי ישנם אנשים,והם לפעמים עושים מעשים רעים, ולפעמים מעשים טובים.

גם המגה פרנצ'ייזנים מתחילים להתעסק בשינוי החברתי הזה.הסרט "ג'וקר" מ-2019 הופך את הנבל האייקוני לאנטי-גיבור, כשהוא מציב אותו בתפקיד הפרוטגוניסט. הוא עושה מעשים מזעזעים בסרט, אבל אנחנו בעדו ורוצים שהוא יצליח. גם מארוול עושים את זה עם "דדפול" – שעומד להיכנס אוטוטו ל-MCU – רוצח אכזרי שהרג המון אנשים, וזה עוד מבלי להחשיב את המוות הקורע של כל הצוות שבנה, ועדיין הקהל מת עליו. וגם כמעטוהספקנו לשכוח את "מון נייט" של מארוול, שהציגה פרוטגוניסט בעייתי שמגלה צדדים פחות מוסריים בתכונותיו דרך פיצולי אישיות. אפילו ביקום של "מלחמת הכוכבים" הבינו את זה, דרך סדרה מצוירת (ופחות בוגרת) בשם "באד באצ'", על כנופיית שיבוטים של האימפריה המרושעת. העובדה היא שכאשר מותגי ענק כמו דיסני ו-DC הולכים עם הטשטוש הזה בין טוב לרע, הם מצליחים. וכשהם בוחרים להישאר בחשיבה דיכוטומית, הם לרוב מפסידים.

הקולנוע והטלוויזיה משתנים כל הזמן לפי רוח התקופה, אך בשל שיקולים כספיים ופחד לקחת סיכונים אנחנו רואים איך האולפנים מנסים לשמר עידן שנגמר כבר. ההפרדה הזו, שהיתה קיימת מעל לשלושים שנה, צריכה להיעלם. וזה גם צריך לקרות באופן יסודי – אי אפשר לקחת דמויות רעות, להפוך אותן לטובות, ולקוות שזה יעשה את העבודה. קרסה החומה שחצצה בין הטוב לרע. אנחנו השלמנו עם זה, והגיע הזמן שגם האולפנים יעברו לעידן החדש בן השחור והלבן של פעם השאיר רק חמישים גוונים של אפור.

• המסך
• קולנוע
• טלוויזיה
• מארוול
• MCU
• הארי פוטר

מאז 1997, אין ילד שלא חולם להתעורר ביום הולדתו ה-11 לצלילי ינשוף שמבשר על הצטרפותך להוגוורטס, ובצדק – כי העולם שיצרה ג'יי קיי רולינג הוא קסם אמיתי, וגם אם הפרנצ'ייז חטף קצת התעללות בשנים האחרונות (אנחנו עדיין מתאוששים מהסרט האחרון בסדרת "חיות הפלא"), הוא עדיין אחד מהמותגים האהובים והמוערכים בעולם. והוא גם חתיכת מסחטת כסף, על אחת כמה וכמה בחול המועד, כשהילדים מחפשים עיסוק וההורים מתפללים שרק לא יבחרו בשרביט היקר מכולם. ועכשיו גם אתם יכולים!

אתמול (א') נפתחה לראשונה חנות של הארי פוטר בישראל בעזריאלי שרונה, שבנויה מ-280 מ"ר ומציעה מגוון ענק של מוצרים מורשים רשמיים בהשראת עולם הקוסמים של הארי פוטר, עם הבטחה שחלק מהמוצרים היו זמינים עד כה רק בחנויות בחו"ל. בין היתר תוכלו למצוא צעצועים, פרטי אספנות בלעדיים, בקבוקים, גלימות, מתנות, מוצרי פופ, ממתקים ומוצרים לבית. יש גם גלימת היעלמות, אם תצליחו למצוא אותה.

החנות כוללת גם מגוון עמדות צילום והדגמות מוצרים, ככה שגם לקמצנים יש סיכוי ליהנות (אבל ככה הם תופסים אתכם. הילד מנסה מטאטא אחד, וחייב אותו לבית). המבקרים יכולים לבחור את השרביט שלהם, לגלות לאיזה בית הם משתייכים בעזרת מצנפת מיון, להצטלם על מטאטא מרחף (זהירות!) וכמובן, לקבל שחזור פלסטיקי לאטרקציה הכי פופולרית בתחנת קינגס קרוס בלונדון – העגלה התקועה ברציף תשע ושלושת רבעי.

החנות נפתחה על ידי קבוצת עזריאלי יחד עם חברת LDI, המייצגת את Warner Bros. Discovery בישראל, בראשות המנכ"ל והבעלים יוסי פוקס, שאמר כי "לאחר חודשים רבים של עבודה עם נציגי המותג ותוך ליווי הצוות של ג׳יי. קיי רולינג בלונדון, אנו מברכים על השקת חנות הפופ אפ הרשמית". עכשיו קחו גרב, ואתם חופשיים לצאת ולהתעופף בעולם של הארי פוטר.
החנות פתוחה לקהל הרחב בימים א'-ה' מהשעה 10:00 עד 22:00.

• ❤ תל אביב
• עירוני
• שרונה
• הארי פוטר

כל אחד, במיוחד אם הוא נולד בעשור מסוים (ככה בערך בין 1985 ל-1995) מתישהו בחייו קיווה לקבל מכתב מהוגוורטס שמבשר לו על קבלתו לבית הספר לקוסמים. אם אתם לא חשבתם על זה אז או שאתם משקרים לעצמכם, או שלא הייתה לכם ילדות, או שאתם זומרים מרגיזים שמעלים סרטוני שטנה ל"הארי פוטר" בטיקטוק. בכל מקרה, סטודיו המשחקים Avalanche הגיע כדי לספק לכם את החוויה הזאת עם המשחק Hogwarts: Legacy, משחק תפקידים שבו אתם נכנסים לנעליו של קוסם/ת צעיר/ה (אתם בונים את הדמות פחות או יותר כאוות נפשכם, ואפילו בוחרים לעצמכם את הבית אליו תשתייכו) לשנה החמישית בהוגוורטס. מדובר במשחק יוצא דופן שכבר עכשיו גורף שבחים מרוב המבקרים (לפחות בערימות המילים שלא מוקדשות לדיון :ג'יי קיי רולינג בעד ונגד"). אבל איזה רגעים מפורסמים מסדרת הספרים (והסרטים) אתם באמת יכולים לשחזר במשחק ואיזה לא?

אי אפשר:

4. לשחק שח קוסמים

אתם ודאי זוכרים את הגרסה של "הארי פוטר" לשח קוסמים: חיילים שחורים ולבנים נלחמים פיזית אחד בשני על הלוח, כאשר כל שחקן אומר את המשבצת אליה הוא רוצה לזוז והחייל זז אליה. חלק גדול מהמעריצים התאכזב שלא יתאפשר לו לשחק בשח קוסמים מאחר וזה מיני-משחק די מתבקש להעשיר איתו את העולם של הוגווארטס (למה לשחק פוקר ב-Red Dead Redemption כן ושח קוסמים לא?). אז נכון שלא חסרים מיני-משחקים ברחבי הוגוורטס, אבל זה חסר במיוחד (וקווידיץ'. אבל גם לזה נגיע).

3. אין דמויות מהארי פוטר

המשחק הוא למעשה פריקוול, שמתרחש בהוגוורטס של המאה ה-19. אנחנו צפויים לקבל אמנם המון דמויות מפורסמות מעולם הקוסמים שרק אוזכרו בסדרת הספרים או בסרטים, אבל אף דמות מוכרת לא תופיע בהוגוורטס, בעיקר כי רובן עוד לא נולדו – אפילו דמבלדור, אחד האנשים הכי מבוגרים בספרים ובסרטים, הוא רק בן 9 בתקופה בה מתרחש המשחק. למרות זאת, אנחנו כן נזכה לראות קצת פרצופים מוכרים כמו הרוחות שרודפות את בית הספר: ניק כמעט בלי ראש, הברון המדמם, האישה באפור ואפילו פיבס, רוח שהופיעה בספרים אך לא בסרטים והיא רוח שחובבת מעשי קונדס. אז אולי לא נקבל את הפרצופים המוכרים שרצינו במסדרונות, אבל נוכל להתנחם בזרועותיו של ניק כמעט בלי ראש.

2. להסתובב בהוגוורטס עם חברים

אחת השאלות שעלו לקראת שחרור המשחק היא "האם יהיה למשחק מצב אונליין?" התשובה המצערת היא לא, למרות שלמען האמת, אם אי פעם היה משחק אחד שדרש את האפשרות לשתף אותו עם חברים בצורה כלשהי זה לגמרי המשחק שמבוסס על הרפתקאות אחת החבורות הכי אהובות שאפשר לדמיין. במשחק עצמו יצטרפו אליכם חברים וירטואלים לאורך הדרך, אך הם לגמרי נשלטים על ידי המחשב, וכך לא תוכלו לקרוא לחברים שלכם להירגע בחדר הנחיצות או להשתתף במשחק קווידיץ' ידידותי. אה, רגע…

1. בכלל אי אפשר לשחק קווידיץ'

למרות שבשנת 2003 כבר יצא משחק (די נשכח) שנקרא Quidditch: World Cup, כשהכריזו על המשחק Hogwarts: Legacy, כולם רצו לדעת רק דבר אחד: האם יהיה אפשר לתפוס את הסניץ'? התשובה הפשוטה היא "לא". התשובה הקצת יותר מסובכת: קווידיץ' קיים כבר בעולם המשחק, אבל מה לעשות שלהוגוורטס בדיוק יש מנהל חדש והוא פיניאס ניגליוס בלאק, סבא רבא רבא (או משהו כזה) של סיריוס בלאק – שידוע בתור המנהל הכי לא סימפטי שהיה להוגוורטס אי פעם. בעקבות פציעת קווידיץ', בלאק מחליט לאסור לשחק את המשחק כליל בשטח בית ספר. אז אולי אתם לא יכולים לשחק קווידיץ', אבל היי, לפחות אתם יכולים לשנוא את בלאק בדיוק כמו שאר התלמידים.

כן אפשר:

4. לבחור את הבית

אז מה אתם? הפלפאף? רייבנקלו? הולכים על הבנאליה של גריפינדור וסלית'רין? אל תדאגו, לא התדרדרנו למחוזות של שאלוני אישיות בבאזפיד – השאלה הזו אשכרה רלוונטית כאן. אםבמשחקי "הארי פוטר" הקודמים שיחקנו את הארי פוטר ואת חבריו, מה שלא מאפשר יותר מדי חופש בחירה בכל הנוגע לבית, הפעם הבחירה היא סוף סוף בידיים שלכם.

3. ניתן להשתמש בקללות שאין עליהן מחילה

ביקום של "הארי פוטר" שרביט הוא גם כלי נשק וכמו עם כל כלי נשק, גם כאן יש גרסאות של נשק לא קונבנציואליים – "הקללות שאין עליהן מחילה": אימפריוס, קרושיאטוס ואבדה קדברה. בשלושת הקללות האלה ניתן להשתמש במשחק –אולי לא תוכלו להיות קוסמים מרושעים באמת כפי שתמיד חלמתם, אבל זה קרוב מספיק.

2. סיבוב שופינג בהוגסמיד

אם אתם צריכים לחדש את המלאי או לקנות ציוד חדש, תמיד תוכלו לבקר בהוגסמיד, רחוב סודי ביקום של "הארי פוטר" שמלא בחנויות לקוסמים. למרות הדיסקרטיות שלו, הוגסמיד הוא אחד היעדים הפופולריים ביקום הזה, ולפי כל הדיווחים – זאת חוויה להסתובב שם. תוכלו לבקר בחנות הספרים והמגילות, להשלים משימות צדדיות, לבקר במסבאת הוגסהד ולשתות בירת חמאה, ואם אין לכם כוח להכין שיקויים אתם יכולים לקנות כמה בחנות השיקויים של פארי פיפן ואפילו לבקר בחנות השרביטים המפורסמת – אוליבנדר. בקיצור, סיבוב השופינג שתמיד רציתם.

1. לימודים לפני הכל

הוגוורטס הוא קודם כל בית ספר ומפתחי המשחק לא מתעלמים מהפרט הזה. במהלך המשחק תוכלו לבחור לאיזה שיעורים ללכת ואיזה יכולות לפתח. בין השיעורים שנמצאים במשחק נמצאים:

הגנה מפני כוחות האופל –פרופסור דינה הקאט תלמד את אחד מהשיעורים האייקונים ביותר בהוגוורטס. במהלך השיעור תלמדו איך להתגונן מפני הכוחות האפלים של עולם הקוסמים וכמו כן להטיל את הקללות שאין עליהן מחילה.
שיעור קסמים:אברהם רונן (כן, כן, זה השם, וכן, זה שם של מישהו שהיה המפקד של אבא שלכם בצבא) ילמד אתכם קסמים שיעזרו לכם לחקור את העולם המדהים שיוצרי המשחק בנו.
שיקויים:עוד שיעור איקוני מהספרים והסרטים. פרופסור אאסופ שארפ ילמד אתכם להכין מגוון רחב של שיקויים שיעזרו לכם במהלך הקרבות כמו שיקויי בריאות וסטמינה.
הרבולוגיה:אמנם לא תקבלו פליק מהערבה המצליפה (כי היא עדיין לא קיימת בתקופה הזאת), אבל לפחות תוכלו לחמוק מצמחים מסוכנים שמחכים לטרף.
שיעור תעופה:זה לא באמת עולם הקוסמות בלי תעופה על מטאטא. בשביל זה יצרו את צ'יו קוגאווה, המורה לשיעורי תעופה שתלמד אתכם לעוף ושם אפילו תקבלו את המטאטא שלכם.

• גיימינג
• הארי פוטר
• ג'יי קיי רולינג

היום אני מסיים מסע ארוך מאוד שלא היה לי מושג בכלל שאצא אליו בחיים: "ההסכת שאין לומר את שמו", שהגשתי יחד עם שיר ראובן מסתיים היום (רביעי, 9.11), אחרי שנתיים וחצי, שבעה ספרי "הארי פוטר" שקראנו לפי הסדר ויותר מ-80 פרקים שצברו פופולריות יוצאת דופן. האמת, שכמו שלא חשבתי לעולם שהפרויקט הזה באמת יצליח לצאת לפועל, אז אחרי שהוא התחיל גם לא האמנתי שבאמת נצליח להגיע לסוף שלו. השנתיים וחצי האחרונות היו רכבת הרים, בהן למדתי כמה דברים על הארי פוטר, על פודקאסטים, ובכלל על הקשר שבין יוצר, יצירה, פרשן וקהל.

1. הארי פוטר לא הולך לשום מקום

זה נשמע קצת דבילי לכתוב את זה, אבל זה נכון. מדי פעם, במיוחד בתחילת ההסכת, שאלו אותי אם לדעתי "הארי פוטר" זו יצירה שתחזיק מעמד שנים קדימה. בהתחלה הייתי קצת אמביוולנטי לגבי זה, אבל אחרי שפגשתי את הקהל שאוהב את היצירה הזו לעומק, אין לי שום ספק שהארי פוטר כאן כדי להישאר וזה לא מקרי שגם ממשיכים להוציא עוד מוצרים בפרנצ'ייז הזה. אבל האמת היא שגם אם מחר יפסיקו עם זה, זה לא ישנה כלום: המותג הזה כיום חי וקיים בלבבות לא רק של בני ה-30 שגדלו עליו, אלא גם של עשרות אלפי ילדים, מצטרפים טריים, וזה רק בישראל, בקהילה קטנה של דוברי עברית. גם הדור הבא כבר מכור לגמרי להארי פוטר. בקיצור, כל מי שקורא את השורות הללו – כנראה שתמשיכו לשמוע עליו עד הקבר.

2. בן גוריון צדק

אחת האמירות הידועות של בן גוריון הייתה "אני לא יודע מה העם רוצה, אבל אני יודע מה העם צריך". יש המייחסים לבן גוריון, במידה רבה של צדק, נטיות דיקטטוריות כאלו ואחרות, אבל בעניין הספציפי הזה, הזקן פשוט צדק. במהלך העבודה על ההסכת קיבלנו אינספור הצעות מהמאזינים שלנו – את מי לארח, באיזה דמויות להתמקד, להדגיש רגעים כאלה או להרחיב על הפרקים האלה. ב-95% מהמקרים ההערות אמנם לא הזיקו אבל גם לא סייעו. או שהן הכילו רעיונות מובנים מאליהם שלא הרגשנו שיש טעם להציג, או שהן היו משעממות, לא קשורות, או אפילו מנוגדות לאופי ההסכת. אז זה לא שאני בעד להסתגר בדל"ת אמותיך – בסוף ניהלנו גם קבוצת פייסבוק שתקשרה עם המאזינים דרך קבע – אבל גיליתי שבסוף, ההסכת הזה הוא שלנו ושנינו יודעים הכי טוב איך לקחת אותו לכיוון שבסוף המאזינים גם נהנו ממנו. דיקטטורה נאורה זה מה שהולך. לפחות בהסכתים.

3. בין קריאה צמודה לבולשיט

עם הזמן, ככל שההסכת התקדם, שמתי לב לדבר אולי מובן מאליו – בתור אנשים בוגרים, אנחנו קוראים את "הארי פוטר" אחרת, וזה אומר קריאה צמודה שמנסה לשים לב לכל הרעיונות שמתחבאים מאחורי הטקסט. אבל במקביל צצה אצלי גם תהייה אחרת: האם אנחנו לא נגררים במקרה למחוזות הבולשיט? למעשה, זה היה אחד הדברים שהכי הפחידו אותי לאורך ההסכת (במיוחד בנוגע לכתיבה שלי, כי על שיר אני סומך פחות או יותר בעיניים עצומות). אבל האם אני לא ניגש לטקסט כמו בשיעור ספרות – מתאמץ לנתח אותו ולהוציא ממנו דברים שאין בו, רק כדי לנסות להגיד משהו עמוק איפה שאין כלום? לשמחתי גם בעונות המאוחרות הפופולריות שלנו המשיכה ואפילו נראה שהתפתחנו עוד יותר. אבל, בגלל שאני עובד על ניתוחי טקסטים גם בעבודות האחרות שלי, אני שמח שסיגלתי לעצמי את הרגישות הזו.

4. כל אחד פוגש יצירה במקום אחר בחיים

בסוף כל עונה אירחנו משהו וממנו למדנו איפה הארי פוטר פגש אותו, וההבדלים היו מרתקים. שלי יחימוביץ' קראה את הספרים הראשונים לבן שלה בילדותו, ואז כל המשפחה המשיכה לקרוא ביחד. גם נעם רותם הגיע לסדרה דרך ההקראה לבן שלו. עקיבא נוביק וגיתית פישר, שהם צעירים יותר, בכלל קראו את הסדרה בזמן אמת בנעורים שלהם. לוסי איוב נתקעה בספר השלישי או הרביעי. שאול אמסטרדמסקי הקריא את הספר לבן שלו, חלק את ההקראה עם אשתו, והוא עצמו לא הבין על מה כל הרעש – עד שהאזין ממש בשנים האחרונות לאודיובוק ורק אז התמכר לסדרה ולא היה יכול לעצור. ורק אחת, גילי בר הלל, קראה ואהבה, אבל כמובן לא צפתה שספר הפנטזיה שהיא מתרגמת הוא יצירה שתהפוך לטירוף לאומי ועולמי. זה מעניין שזה לא משנה אם נתקלת בספר לראשונה בגיל 12 או בגיל 40 – משהו בו מיד תופס אנשים (או כמעט מיד, שאול).

5. הכי כיף זה להקליט

בתהליך העבודה על ההסכת יש מעגל חוזר: לקרוא את הפרקים, לכתוב את הנקודות, להקליט עם שיר, להעלות טיזר לקבוצה, ולאחר מכן להעלות את הפרק עצמו ולחכות לתגובות. בכל המעגל הזה אין ספק שהחלק הכי כיפי בפער ענק הוא לשבת עם שיר ולהקליט. זו גם העבודה עם שיר עצמה שהיא אדם מבריק, וגם פשוט העניין של לשבת, לדבר ולנהל שיחה שאתה יודע שהיא מוקלטת – יוצר איזון ממש נעים בין אווירה משוחררת למשהו שבכל זאת שואף להיות טוב יותר מסתם שיחה רגילה.

6. יש גבול גם לכיף

אחרי שנתיים וחצי אני יכול להגיד שבהחלט, אבל בהחלט, יש דבר כזה – יותר מידי הארי פוטר. כבר שנתיים וחצי שחברים, מכרים וגם זרים מוחלטים שולחים לי כל ידיעה, בדיחה וסתם כל שפריץ באינטרנט שקשור איכשהו להארי פוטר. הקריאה החדשה והצמודה גרמה לי לחיות באופן מאד אינטנסיבי את היקום הפוטרי וזה גרם לי להבין שזה טוב שגם לדברים הכי מדהימים בעולם יש סוף. אני זקוק לסגירה הזו ולמרווח הנשימה שיהיה לי בעולם שאחרי ההסכת. זה נותן גם פתח לרעיונות להסכתים חדשים ולפרויקטים אחרים. "הארי פוטר" זה דבר עצום ובאמת תרומה נהדרת לתרבות הילדים ולתרבות בכלל. אבל אם יש משהו שלמדנו מהילד המקולל – זה שצריך לדעת גם לסיים בזמן.

כל פרקי "ההסכת שאין לומר את שמו"נמצאים באתר כאן 11, וכמובן שגם בספוטיפיי, אפל מיוזיק ובכל שאר האפליקציות הרלוונטיות

• ❤ תרבות
• ספרות
• פודקאסטים
• הארי פוטר
• כאן 11
• שיר ראובן