צפון פלורנטין הופכת לגרסת הבוטיק של מושבת הסטלנים
התעוררות קולינרית והיפסטרית באזור לוינסקי הפכה את צפון השכונה למקום שבו מחלקים דירות ומשכירים ביוקר. אבל אל תדאגו, הדרום עדיין מארח את יוצאי הטיול בהודו ואנשים שאומרים "אחי"
בזמן שדרום פלורנטין משמש כבר שנים כנקודת התרעננות זמנית עבור נציגי הסחו־קולוניאליזם הישראלי בהודו, צפון השכונה המתחדש קולט גלי עלייה מסיביים של צעירים ממרכז העיר. עד לפני כמה שנים האטרקציה היחידה בדרך יפו וסביבתה היה טוסט הנקניק של אלישע, הידוע בכינויים הבלתי רשמיים חור בקיר והמלך. מאז נפתחו בה שורה של מסעדות מדוברות, בהןג'וז ולוזבגרסתה החדשה,בית רומנושל אייל שני ודייגו סאן.
קראו עוד: המדריך המלא לשוק לוינסקי
"עברנו לאזור בעיקר כדי להתרחק מההמון הסואן ומריכוז של הרבה מקומות אחרים", אומרת אורית רביבו, מבעלי ג'וז ולוז. "בלילה מאוד שקט פה ויש חניה בשפע, אבל עד שתיים בצהריים זה אחד המקומות העמוסים בעיר. כל הבוקר משאיות ממלאות פה את כל המחסנים בבדים. חשבנו להתחיל לפתוח גם בצהריים, אבל אלה לא בדיוק האנשים שיבואו לניוקי".
במקביל חלוצי הטרנד חרדים לאופייה הייחודי של השכונה. "מבחינתי האזור הזה נפרד מפלורנטין, סוג של 'פלורנטין עילית'", אומר תושב השכונה, צעיר שעבר להתגורר בה לפני כמה שנים וחזה בשינוי אל נגד עיניו. "לפני כחמש שנים התחילו פה ניצני היפסטריאדה, עם הפתיחה של קפה אדר והבר קיימא. מאז נראה כאילו כל יום סוגרים מקום של השוק ופותחים מסעדה. ב־2006 זה עוד היה מקום מגניב לגור בו, כי היו הרבה חללים תעשייתים נטושים, מתפרות ודירות גדולות בכלום כסף. עכשיו אתה מקבל דירות מחולקות קטנות הכל כלול ב־4,000 ש"ח".
"צריך לזכור שבשונה משכונות כמו נווה שאנן, הייעוד של האזור הזה היה מסחרי", הוא מסביר. "לעומת פלורנטין תחתית, יש פה עדיין שימור של דיירים מקומיים בדמי מפתח ושל מקומות אותנטיים, של חמארות אמיתיות כמו מתי המקלל ואברהם לב, ואיתם עובדים זרים וסטודנטים צעירים. לפעמים ביום שבת, כשהכביש ריק, יש פה ילדים הודים שמשחקים קריקט. מי בארץ משחק קריקט?".
