היו זמנים שבהם שוק הפשפשים היה מקום הבילוי הכי חם בעיר, והם לא היו מזמן (מי היה מאמין שנתגעגע ל-2019). הקורונה ומלחמת שבעה באוקטובר פגעו בו דרמטית, אך בחודשים האחרונים ניכרת התאוששות ואפילו מגמה של פתיחת מקומות חדשים, שלא לדבר עלשוק האיכרים החדש והאיכותישמשתלט על הרחבה המרכזית של השוק מדי יום רביעי. מחפשים מקום טוב לאכול, לשתות או לנשנש בו בשוק הפשפשים? הגעתם למקום הנכון כי מצאנו לכם הכל.

>> הרובע הכי טעים בעיר: 39 מסעדות מומלצות לאכול בהן טוב ביפו
>> מרקט פלייס: 31 מסעדות ומזללות לאכול בהן טוב בשוק הכרמל

1. אדא חנינא

עוד לפני שהתענגנו עליו בלוינסקי, היה אדא קפה שייך לשוק הפשפשים. מאז פתיחתו ועד היום הקפה שמוגש שם הוא מהטובים בעיר ושייך למסורת הגל השלישי שמקפידה על סחר הוגן, תנאי ייצור מוקפדים תחת תו תקן מחמיר ואיכות בלתי מתפשרת. מה שאומר – ספל קפה מושלם, נעים, חמים וטעים. לצד הקפה יש שלל מאפים מפתים ופריכים, ואם תטפסו למעלה במדרגות תמצאו גם את חלל העבודה האידאלי, סוד עירוני שאופס סיפרנו לכם עליו.
רבי חנינא 9 יפו

2. איטלקיה בפשפשים

יש לנו המון ריספקט למקומות שעושים את עבודתם נאמנה במשך שנים, והאיטלקיה בפשפשים היא בדיוק כזו. אין פה יורקי אש ורקדניות, רק פיצה טובה ומנות פסטה עם טוויסט מקומי קטן, שולחנות על המדרכה ואפס פוזה. באפריטיבו מצטרפת לכל אלה הנחה יפה של 30 אחוז על כל התפריט.
עולי ציון 16 יפו

3. אלבי

במקום להיתקע בנתב"ג בציפייה להגיע ליוון פשוט יותר לקפוץ לשוק הפשפשים, כי באלבי יש ווייב של טברנה ואת כל הקלאסיקות מהמטבח היווני. עם מספיק אוזו אפשר לדמיין שהאורות של פיראוס מזכירים את יפו. המקום שרד יפה גם את המעבר מרחוב עולי ציון אל משכנו החדש והמדונדש והתקבע כאחד המוסדות האהובים והשמחים באזור.
עמיעד 14 יפו

4. אנטיליה

אנטיליה היא בר פסטה ויין יפואי ששוכן במבנה קשתות מרהיב בסמוך לשוק הפשפשים. במקום פסטה טרייה ומצוינת במגוון רטבים מתחלפים, החל מבולונז קלאסי, ועד חמאה ולימון עם ארטישוק או פסטה ים תיכונית עם סרדינים ופלפל שאטה. במקום גם סלטים רעננים, וטירמיסו וטארט לימון. מבחינת היינות תמצאו מגוון של יינות ביו-דינמיים, טבעיים ועוד במחירים נוחים.
רבי פנחס 4 תל אביב

5. אקבר

הוא משתלט על כל הסמטה ועושה זאת בחינניות קלילה ולא מתיימרת, כמו ברי רחוב במדריד ונאפולי. הגיל הממוצע באקבר הוא 20+ ולכן תמיד שמח כאן. תנו לעצמכם ללכת בעקבות המוזיקה, נקישות הכוסות והצחוק, ולא תתאכזבו. שריד נאה לימים שבהם שוק הפשפשים היה ממקומות הבילוי הפופולריים בעיר.
רבי נחמן 2 יפו

6. דאמה

בית הקפה המתוק שצמוד לשאפה, כבר לא בבעלות השאפה אך עדיין שומר על רמה, על קפה מצוין, מאצ'ה משובחת, ארוחות בוקר שמתאימות בתכלס לכל שעה ביום ומאפים נפלאים שעושים טוב על הלב ועל הבטן. עוגיות, פחזניות, בריוש וסקונס, ותמיד עם טוויסט פירותי או תיבול מסקרן. כן אנחנו ניקח אחד מהכל בבקשה.
נחמן 1 יפו

7. הגפן – חצר יין מקומי

בגפן יש מעל 140 לייבלים של יינות מקומיים – כן, גם אנחנו לא האמנו שיש לנו כל כך הרבה יקבים אז תודה לגפן – והוא מקום אידאלי לאוהבי יין אמיתיים, בו המלצרים ידעו תמיד להסביר לכם אודות זני הענב אך יחד עם זאת לשמור על חוויה נעימה בגובה עיניים שלא נופלת למחוזות משמימים. גם האוכל מצוין, ולמיטיבי לכת נמליץ גם לבקר ב"סוד" הסמוכה, חנות היין שבה תוכלו לרכוש יין נהדר מיקב ישראלי הביתה ולהמשיך את החוויה גם שם. ועוד לא דיברנו על כל הצמחייה הירוקה מסביב. לשתות יין בין הפרחים ולקוות לטוב.
נועם 3 יפו

8. TFWC

כמה שאנחנו אוהבים קפה ספיישלטי טוב וריחני, בבית הקפה הזה אוהבים קפה ספיישלטי איכותי אפילו יותר מאיתנו. תמצאו שם פולי קפה מכל העולם, ואפילו כאלה שקרוב לוודאי תמצאו רק שם. מדובר במקדש מיוחד לאוהבי קפה מושבעים שאפילו עורך אירועי קאפינג – סדנת טעימת קפה. בקיצור, אם בא לכם להראות את הבנתכם והידע שלכם בקפה, או לחילופין ללמוד על המשקה המר והנהדר הזה עוד ועוד – בית הקפה הקטנטן הזה בשוק היווני הוא לגמרי המקום בשבילכם.
פנחס בן יאיר 8 יפו

9. יאפא כנאפה

יאפא כנאפה היא זו שהתחילה את תור הזהב של הכנאפה בעירנו, ואנחנו זוכרים כמו אתמול את הפעם הראשונה שאכלנו בה כנאפה טרייה ונדירה עם גלידת חלב עיזים טורקית מרגשת. מאחורי המקום עומדים צמד החבריםאבו ניג'ם ושחאדה אבו שאחדה שבעקבותיהם עמדנו בשנים האחרונות שעות ארוכות בתור וחיכינו לכנאפה. חוץ מזה תמצאו שם גם בקלוואות, מלבי, סחלב בימים החורפיים וגם תה עם נענע וקפה טורקי. ובעיקר קצת שפיות.
עולי ציון 24 יפו

10. מאפה ליאון

מאחרוני השרידים של העלייה הבולגרית בשנות החמישים ליפו, קהילה מפוארת עם מורשת גסטרונומית שעוד מתקיימת במספר מסעדות ביפו. הימים שסבתא ג'ולי מתחה עלי פילו בבית חלפו ואינם, אך העסק המשפחתי נותר נאמן לטעמים ולמסורות, ללא מרגרינה ושאר מרעין בישין. תנו ביס בבורקס פילו תרד וגבינה עם קצת איירן ללגימה בצד, ותבינו למה מדובר באצולה יפואית.
עולי ציון 17 יפו

11. מילק בייקרי

מאחורי מילק עומדת השף קונדיטור המוערכת עדי קיהן, שהשתלמה ולמדה פטיסרי בפריז והביאה אלינו ללבנט את יכולותיה המרשימות ואת האסתטיקה המדויקת שלה. או במילים אחרות, קרואסונים מדופדפים לעילא ולעילא, מאפים אלגנטיים עם פירות טריים וקרמים ענוגים, קנלה די בורדו, פחזניות עמוסות קרם פטיסייר להשתגע מהן. וגם – לא פחות חשוב באזור – אווירה של קפה שכונתי אמיתי.
בית אשל 5 יפו

12. מי קאסה

הבר החדש של שוק הפשפשים שמבקש להחזיר עטרה ליושנה, ולגרום לכולם להרגיש בבית. ריהוט וינטג' שנרכש ברחבי השוק (ומוצע גם למכירה אם אהבתם אותו במיוחד), תפריט עם משקאות, שמוצעים במחירים הוגנים (קוקטיילים ב-48 ש״ח, ויינות ובירות ב30 ש״ח), ושלל נשנושים כמו קריספי צ׳יקן, קבב יפואי וגם ספינג׳ קבב שמדבר אלינו מלוכלך.
רבי חנינא 3 יפו

13-14. סלאס // קיצ'וקאי

השף אור גינסברג מתמקד בשתי מסעדותיו שבשוק הפשפשים במנות דגים נאים, המשלבות חומרי גלם ים תיכוניים עם השפעות יפניות. בסלאס ישנה אווירה אינטימית ויוקרתית ועד 32 סועדים כל ערב,ובמהלך הארוחה הסועדים רואים את השף מכין את המנות מול עיניהם. בקיצ'וקאי (בלאגן במטבח ביפנית) מבחר מנות דגה טרייה ורולים של סושי באווירה משוחררת יותר ומחירים נגישים באופן יחסי.
סלאס, תנחום 6 יפו // קיצ'וקאי, עמיעד 10 יפו

15. פועה

אי אפשר לדמיין את שוק הפשפשים בלי פועה שפועלת בו כבר עשרים וחמש שנה, כבוד בהחלט. פועה הוא ביתם של רבים, החל מחיילי גל"צ העייפים, דרך אנשי לפטופ שמנסים לשמור על פוקוס בחלל הייעודי שלהם, ועד גמלאי העיר שהגיעו לסיור יפואי והתיישבו לקפה ומאפה. כל אחד ימצא את עצמו בתפריט האוכל שמציע מגוון טרי, מזין, טעים ונעים. גם השירות החייכני והעיצוב במקום תורמים לתחושת הבית השורה במקום. בקיצור, לחיי עשרים וחמש השנה הבאות.
רבי יוחנן 8 יפו

16. פיצה פור דה פיפל

מדובר בפיצה בעלת לוק שכונתי אך היא לא שכונה בכלל. הבצק הנאפוליטני נהדר ודקיק בעל שוליים פריכים ונמתחים, הגודל נדיב ומבטיח והטופינגז טריים ומסקרנים עם ספיישלים מתחלפים. יש כמובן גם פיצת פפרוני קלאסית שהיא נהדרת ומזמינה, ולקינוח קלצונה נוטלה שאין לנו הרבה מה להוסיף עליו חוץ מזה שמדובר תמיד בסוס מנצח.
עולי ציון 26 יפו

17. קפטן הוק

ההוכחה לכך שלא בכל פעם שמתחשק לאכול פירות ים צריך לפדות קופת גמל. בקפטן הוק יגישו לכם מנות שרימפס וקלמארי לא מתחכמות ושלל מיני פיש אנד צ'יפס עם טוויסט ערבי מרענן במחירים סבירים – אם כי יש למשל קרפצ'יו תמנון אם אתם כן רוצים להתחכם – ויצ'פרו בצ'ייסר וחיוך. ובימינו זה שווה המון.
עמיעד 13 יפו

18. רעמסס By The Box

בחסות המלחמה התאחדו להם שני מוסדות אוכל יפואים, הותיק בינהם הוא רעמסס (מקבוצת 15\85) והשני הוא ביי דה בוקס בניצוחו של השף און משען. התוצאה אם כן, מרגשת מאוד ברמה הקולינרית: משען מבשל אוכל יצירתי ולא שגרתי, משתמש בחומרי גלם עונתיים לצד כאלה מסורתיים, שמאלץ פוגש בוטרגה, שיפוד דונר טורקי פוגש לחם רועים מהמנחמים שאכלנו ופטה מתאחדת עם מולים מרינייר. שלא לדבר על התפאורה של לשבת במסעדה לעת ערב, בין כל הבניינים והאורות היפואים שדולקים מסביב במופע רומנטי. חוויה.
הגימנסיה העברית 7 יפו

19. שאפה

אי אפשר לסגור רשימה כזאת בלי השאפה, מוסד יפואי ותיק שבכלל התחיל ממספרה והתרחב לעבר בר-קפה-מסעדה מהטובים בעיר. האוכל מעולה, יצירתי ורענן ויש התחשבות בכל הנטיות התזונתיות, האלכוהול כיפי ובאחלה מחירים וכשיושבים בשאפה יש את התחושה הזו שאתם פשוט במקום הנכון. בשעות הערב מתגברת המוזיקה, לפעמים יש די.ג'יי, וכמעט תמיד יש הרמות. איך אנחנו אוהבים.
נחמן 2 תל אביב

>> The most recommended Restaurants, Bars and Cafés in the Flea Market

• אוכלים שותים
• שוק הפשפשים
• חוזרים ליפו
• יפו

לא בכל יום נפתח בבית הקפה הדרומי ביותר בתל אביב – ואוהו, איזה יופי של בית קפה. "קפה נאס" הטרי נפתח במהלך החודש האחרון בבית הבאר הקהילתי ברכאת, שברחוב עזה ביפו – בערך 10 דקות הליכה צפונית מהגבול עם חולון. מסביב נבנית בימים אלה שכונה שעדיין אין לה שם אפילו (אם כי תושבי יפו מכנים אותה "שכונת מכבי יפו", על שם המגרש הישן של הקבוצה שהיה שם), אבל מה שבטוח – עכשיו יש לתושביה העתידיים בית קפה חדש, ופשוט מהמם.

>>סוויט שרונה: בית הפנקייק של קית' סיגל ועוד 100 קינוחים מתוקים

קפה נאס (אנשים, בערבית) נפתח על ידי רמי פחל ורוברט קובטי שנולדו וגדלו ביפו, והכירו באותה הכיתה בבית הספר היסודי. עם השנים רוברט למד קונדיטוריה ואף ניהל את מסעדת רוסטיקו, בעוד שרמי עבר לחיפה ועסק בקולנוע. במפגש מקרי מלפני כמה חודשים הבינו השניים שהם חולקים חזון וחלום משותף – בית קפה שהוא מקום מפגש לאנשים, ולתרבות. הם תרו אחרי מקום, וכאשר ראו שהעירייה מחפשת להפעיל בתוך בית הבאר ברכאת בית קפה, הם ראו את הפוטנציאל של המקום המיוחד.

את נאס הם שיפצו בעצמם, ופתחו אותו עם כוונות לייצר בו מפגש אנושי ותרבותי לכל האנשים בסביבה: אחת לחודש מתחלפת במקום תערוכה של אמן מקומי, פעמיים בשבוע מקרינים על חזית הבניין סרט על סדין, כמו בימים הטובים של פעם, ואחת לתקופה יערוך בו סלון ערבית – במסגרתו פחל ידבר עם מי שרק רוצה ערבית, וילמד אותו את רזי השפה. המקום עצמו בהחלט מדבר יפואית, עם מוזיקה ערבית ייחודית ונעימה ברקע, כאשר בית הקפה – שממוקם בקומתו התחתונה של בית הבאר – משתלב עם המבנה היפואי המפואר כמו כפפה ליד, ומתאים גם לרעיון הקהילתי והחברתי שעומד בבסיס בית הבאר – להיות בית קהילה לאנשי יפו, מתוך רצון לחבר אנשים להכיר זה את זה.

״בגלל שלא היה פה לפני בית קפה, האנשים שגרים מסביב באו בהמוניהם ובהתלהבות", מספר פחל על ההתרגשות מהפתיחה של נאס, "כבר למדנו להכיר את השמות וללמוד איך כל אחד שותה את הקפה שלו. זה כיף וזה גם היה בדיוק מה שכיוונו אליו, שאנשים שלא הכירו קודם אבל גרים קרוב ישבו כאן זה לצד זה, יכירו ויתחילו לדבר. בתי הקפה התחילו כמקומות מפגש ובהם נולדו הרעיונות הכי גדולים, אני לא חושב שבהכרח יצאו מכאן מהפכות אבל אנחנו רוצים להחזיר את הקסם של המפגש האנושי".

קשה להתעלם מהעיצוב הנעים והיפה של נאס – חזית הבניין, שמתאפיין בסגנון יפואי עתיק, והכניסה למבנה מקושתת וגבוהה, ובכך משרה אווירה של מרחב – עד כדי כך שחושבים שנמצאים מול הים למרות שאתם בכלל לא קרובים אליו. מקומות הישיבה שתחת כיפת השמיים נעימים ורחבי ידיים, וגם בפנים האווירה עושה חשק לשבת שעות ארוכות ולתהות על החיים, או לעבוד בלפטופ, כי בכל זאת השנה 2025.

בתפריט יש קפה מצוין שנקלה בבית הקלייה המקומי "רות" בפתח תקווה, וממנו התאימו רמי ורוברט שני סוגי קפה – האחד בלנד יאפה, שניחן באגוזיות ושוקולדיות, והשני אתיופיה ספשלטי, שמתאפיין בטעים חמוצים והדריים יותר, אותו ממליץ רמי לשתות כאספרסו עם שלושה פלחי תפוז. למה לא בעצם. מחירי הקפה ממוצעים לעיר שהולכת ומתייקר לה (12 ש״ח לאספרסו, 14 ש״ח לאמריקנו, 15 ש״ח לקפוצ׳ינו), אבל באווירה הזו המחשבות על כסף מתפוגגות.

חוץ מזה יש כריכים טריים ומזינים דוגמת טונה, גאודה, סלט ביצים, גבינת ברי או כרוב וטחינה טבעוני (26-32 ש״ח), מאפים קלאסיים שכוללים קרואסון חמאה, שוקולד, שקדים או קינמון (9-19 ש״ח), ופרוסות עוגה דוגמת טארט שוקולד, עוגת גבינה וטארט שקדים ואוכמניות (29-38 ש״ח). בהמשך, כשיינתן האישור הבירוקרטי, רוברט יאפה במקום גם עוגות פרי יצירתו, שהרי הוא קודם כל קונדיטור. עוד בונוס ענק לתושבי יפו הוא שהמקום פתוח עד עשר בלילה (ובימי הראמדן של עכשיו, עד 11 וחצי), ומבטיחים שבהמשך יתארחו פה הופעות וערבי תרבות שונים, כך שיש ליפו למה לחכות.
נאס קפה, עזה 55. א'-ש' 8:00-22:00

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• חוזרים ליפו
• יפו
• בית הבאר

בסך הכל שלושה חודשים אחרי שנפתחה, ואחרי שסיפרנו לכם עליה בהתלהבותממש בתחילת החודש, מסעדת מיכאלה הטבעונית מודיעה על סגירה. בדיוק כמו קודמתה מיכלאנג'לו, תפקדה גם כמסעדה, אך גם כבית קפה. ״אנשים ישבו שעתיים במיזוג עם לפטופ ואמריקנו, והלכו עם חשבון של 13 ש״ח", מסביר לנו הבעלים אשר היכל. "אי אפשר לשרוד ככה״.

>>עיריית תל אביב-יפו שוקלת: דיזנגוף יהפוך למדרחוב בסופי השבוע

בחייה הקצרים הספיקה מיכאלה לפתוח שולחן עם ארוחות בוקר נדיבות, להגיש תבשילים טבעוניים ובריאים, מגוון סלטים ומזאטים, וגם משקאות ייחודים שלא פוגשים כל יום כמו משקה קקאו ושלל קמב׳וצות. "המומנטום היה כמובן בעייתי, וגם שעות הפעילות הארוכות שלנו, במסגרתם אנשים ישבו מהבוקר עד הצהריים רק על קפה", מסביר היכל את הסיבות לסגירה. "הבנתי שאנחנו חייבים לעצור ולעשות חשב מסלול מחדש אחרי שהמקום לא צבר תאוצה".

סגירתה של מיכאלה היא מכה נוספת לקולינריה של יפו, שסובלת מהיעדר קהל מאז המלחמה ואף יותר מאז הפיגוע בספטמבר האחרון. התפוסה בשוק הפשפשים צנחה בעשרות אחוזים, ולא קשה למצוא שלטי "להשכרה" על חנויות באזור. מסעדות ובתי אוכל רבים כבר הספיקו להיסגר באיזור, לרבות מסעדת הפיין דיינינג היחודית Out of the Box, מסעדת חג' כחיל בכיכר השעון (אך לשווארמה שלום, עוד אפשר להזמין), מסעדת אונזה האהובה וגם קומות ותיקים כמו מנסורה (7 שנים) וחצר גולדמן (שני עשורים). "מאוד עצוב לי אבל חייבים לעצור את ההפסדים המצטברים", מוסיף היכל. "מסעדה היא מזמן לא עסק כלכלי, ומי שפותח עושה את זה בעיקר מטעמים של הנאה מאירוח. אבל ההפסדים היו גדולים מדי ונאלצנו לסגור".

ולא רק יפו סובלת מהסגירה של מיכאלה – מדובר בבשורה רעה נוספת לטבעוני תל אביב, עיר שבעבר התהדרה בפריחה של מסעדות טבעוניים, אך מאז המלחמה רואה אותם נסגרים בזה אחר זה – אלגריה, דוסה בר, רופי 24, באנה ו-416. לפני כחודש, כשדיברנו עם היכל על פתיחת המסעדה, הוא שאף "להיות בית לקהילה הטבעונית שפרגנה והייתה פה כל השנים", אבל נראה שהטבעונים לא נהרו ליפו.

למרות זאת, דווקא בנוגע לעתיד הטבעונות של ת"א היכל שומר על אופטימיות.״כניסתם של תחליפים איכותיים לשוק הם בשורה של ממש לבישול הטבעוני, ואני רואה קרקע פורייה לעוד עסקי אוכל טבעוניים שיגיעו", אומר היכל, ומסייג. "כמובן שמהצד השני, אי אפשר להתעלם מעלות חומרי הגלם, המיסים ויוקר המחייה שהולך ועולה מרגע לרגע. לבי על כל המסעדנים שעוברים עכשיו תקופה קשה מנשוא״.

• אוכלים שותים
• חוזרים ליפו
• יפו
• אוכל טבעוני
• מסעדות טבעוניות

במונחי מסעדנות בתל אביב, 14 שנים הן כמעט נצח. כשמדובר ביפו, המצב קיצוני עוד יותר – חפירות, עימותים ודו קיום לאומי שברירי. בנסיבות אלו, פר דרייר הוא עוף נדיר – מקום שהתחיל בקינג ג'ורג' כבר יין עם כניסה נסתרת (ומכאן השם, שפירושו "מאחור" בצרפתית) וגדל לביסטרו מיינסטרימי. בחסות המלחמה, הסגירה הכפויה ושינויים פרסונליים מקבל הבר הוותיק מתיחת פנים קלה. למה רק קלה? כדי לשמור על לקוחות קבועים בזירה צפופה וקשוחה. החלל כמעט שלא השתנה, אך התפריט דובר פחות צרפתית ויותר שפה מקומית ועונתית.

>>תמזגו: 13 המרקים הכי קלאסיים ליום גשום בתל אביב

לנווט ספינה כמו פר דרייר לכיוון אחר לוקח זמן, ומה שקורה עכשיו החל למעשה כבר לפני כמה חודשים, אז הודיע השותף דוד אבוקיה על רצונו לפרוש, ולנעליו נכנס יובל זיו, מנהל הפלור, שחבר לשותף הוותיק איש היין איתי שלום. ואז פרצה המלחמה. לאחר שנסגר למשך שלושה שבועות ופעל תקופה מסוימת כחמ"ל הזנה לצבא ולמטה החטופים, נפתח המקום מחדש עם שף חדש, יואב שמואלי (לשעבר מסעדת טלביה בירושלים). "יואב הגיע אחרי שעברנו את המכה הראשונה. אמרנו שעכשיו צריך להרים את הראש להביא מישהו חדש. לרפרש את המערכת. נטשנו את התפריט הקודם שהיה מיועד לכולם והחיבור עם יואב היה מידי. התפריט שלו יותר מתאים למקום, אוכל מעודכן של ברי יין בקטע טוב, לא גימיק", אומרים השותפים.

השף החדש והניהול החדש־ישן מזיזים את פר דרייר ממשבצת הביסטרו למסעדה־בר יין, קונספט גמיש שתואם את התקופה. טכנית אפשר עדיין לעצור לכוס יין על הבר או לטרוף משהו וללכת, אך הכוונה היא שתבלו כאן את הערב. מסיבה זו רוב המנות קטנות-בינוניות ומותאמות לפתיחת שולחן. לדוגמה, כבדי עוף קצוצים על הסכין עם חמוצים ועירית, שרימפס ברוטב חמאת שמיר קטיפתי, סשימי, טרטר בקר ומרק דייגים. "אנחנו רוצים שאנשים יבואו לארוחה, לפתוח שולחן ולשתות אלכוהול. במהות זו הייתה הכוונה, אבל בפועל אנשים הגיעו למנה עיקרית ובירה, בעיקר באמצע השבוע. האוכל פה צריך לקבל במה. כיף לשבת בפר דרייר אבל אנחנו רוצים שאנשים גם ייהנו מהאוכל".

היה לכם די.אן.איי. מובחן ועכשיו אתם משנים אותו. הלקוחות לא מתבאסים?
זיו: "היו כאלן שהתבאסו והיו רבים שבירכו על הצעד. איתי ואני פחות התחברנו לתפריט הקודם והיה צורך בריענון ושדרוג".
שמואלי: "אני מאמין שאוכל חייב להיות בתנועה. להיות קשוב למה שיש ולמה שמגיע. המפגש קשה ללקוחות ותיקים שרגילים שההמבורגר שלהם יוצא בדיוק כמו פעם".

ובכל זאת בחרתם לשנות אותו.
שלום: "במקום המבורגר בנאלי יואב עשה סמאשבורגר מבשר טלה בלחם קסטן עם גבינת המחלבה הקטנה, חמוצים מתוצרת בית ועלים מירוקל'ה. הכל מקומי ומוכן מאפס. שקלנו להוריד את המנה כי היום כולם עושים המבורגר, אבל בסוף יש קהל שרוצה והלקוחות הקבועים מבקשים".

האיפוק שבשדרוג מודגש לאורך כל השיחה. שלום, זיו ושמואלי מבהירים שלא מדובר בצעד רדיקלי אלא במהלך מחושב במינימום זעזועים. לכן הצרפתיות שאפיינה את המקום עדיין נוכחת, ואליה הצטרפו מנות ממטבחים נוספים באירופה ובאגן הים התיכון. "אנחנו לוקחים את סגנון הבישול ומוסיפים לו השפעות מקומיות", משחזר שמואלי ומספר על אוסובוקו טלה על פרוסת לחם שחור מרוחה בשומן כבש ופלפל חריף. "פעם אכלתי בדוכן על כביש ראשי ביוון בשר כבש צלוי על פרוסת לחם וניסיתי לעשות משהו דומה – בשר בבישול ארוך עם רוזמרין, שום, יין לבן ותבלינים על פיתה שאנחנו מכינים בעצמנו".

הבראנץ' (שישי-שבת 10:00-16:00), אחד היציבים בעיר, נשען על המנות החדשות בתוספת אגז בנדיקט, פרנץ' טוסט והמבורגר, שהפכו ברבות השנים למאסט. "פחות פתיחת שולחן ויותר מנות בוקר. אנחנו מקשיבים ומדייקים ואם פעם היינו אומרים שהאוכל אחלה – עכשיו אנחנו ממש גאים בו", אומר שלום בחיוך. כדי להותיר את בוהורי שבת כאופציה לארוחה משפחתית, הפיצה והפסטה נשארו, אך הועברו לאגף הילדים. למי יש כוח לעיקומי פרצוף בשבת בבוקר?

היין, מאז ומתמיד נקודת חוזק בפר דרייר, נותר כעמוד תווך. כאוצר היין של המקום, מקפיד שלום על איזון בין ייצור מקומי למיובא ועל קניינות שמאפשרת הוזלת מחירים. בתפריט הנוכחי יש ייצוג ליינות עולם ישן וליינות טבעיים וביודינאמיים, וכוסות יין ב-30 ש"ח. בחנות שבקדמת המסעדה תוכלו לרכוש שלושה בקבוקים ב-120 ש"ח. "חנות היין הפכה לחלק אינטגרלי. אדם יושב לארוחה ובדרך החוצה קונה יין הביתה. התחלנו עם זה בקורונה וזה עובד נהדר". במקביל נוספו לרשימת הבקבוקים המפוארת תזקיקים מקומיים ממזקקת יוליוס, שמשתלבים גם בתפריט האוכל – לדוגמה פילה בקר שברוטב שלו נמהל מעט בלאן דה גליליי, הגרסה המקומית לגראפה.

בהפי האואר (ראשון-חמישי 16:00-19:00) הוואליו פור מאני משתפר עוד יותר בזכות 20 אחוז הנחה על תפריט האוכל ועל בירה ויין בכוסות. "המטרה שלנו היא להצעיר את המקום, שבמהלך השנים נותר כמות שהוא. ההישענות העיקרית היא על האירוח שלא השתנה מעולם, מקום רחב ידיים שכולם מרגישים בו בבית. האוכל עדיין מתאים לכל אדם בכל גיל, אבל הוא קצת יותר מקומי ועדכני", מסכם שלום.

ביפו מרגישים אותה התעוררות שמורגשת במרכז העיר?
זיו: "ליפו לוקח הרבה זמן לחזור. דיברתי עם קולגה מהבסטה שסיפר שאין לו זמן לנשום. בצ'יקטי לוקחים הזמנות שלושה חודשים קדימה. כאן המצב שונה".
שלום: "אפשר להבחין במגמת עליה. לפעמים יש פיקים בסופי שבוע אבל זו די רכבת הרים. אנשים רוצים לטרוף את העולם אבל יש מקומות שבהם זו לא חוויה נעימה כל כך, עומדים לך על הראש ומתזמנים שעה וחצי. אצלנו יש מקום, אוכל טעים, יין טוב ושירות שלא מסתכל כל הזמן על השעון והחשבון. לארח כמו שאנחנו יודעים וכמו שאנשים מכירים אותנו".
בת עמי 7, ראשון-חמישי מ-16:00, שישי-שבת מ-10:00

• אוכלים שותים
• חוזרים ליפו
• פר דרייר
• בר יין
• יפו
• מסעדות ביפו

כיאה למדינה בה שום דדליין לא חקוק בסלע, זה לקח לא מעט זמן עד ששדרות ירושלים נפתחה חזרה. במשך תקופה ארוכה של כמעט ארבע שנים, הציר המרכזי הזה, הקו ששם את המקף בין תל אביב ליפו, היה תחת בנייה לקראת הרכבת הקלה. ולמרות שבמהלך השנה האחרונה הוא נפתח בהדרגתיות, ולמרות שבאמת נהיה יפה שם, ולמרות שזה קצת מרגש לראות את נסיעות המבחן של הקו האדום – קשה לומר שהשדרה חזרה לעצמה. רבים מהעסקים שנפגעו במהלך סגירת הרחוב הקורונה לא שרדו, והתחושה היא של אזור מוכה אסון שרק עכשיו חזר לגדל צמחייה חדשה. ושמעו, מצאנו חתיכת עץ פוטנציאלי.

בתחתית בניין מתקלף בשדרות ירושלים, ממש ליד חנות פיצ'יפסקעס שרוכלותה מפוזרת על הרצפה, נפתח מקום חדש עם שם ממש מוזר – "לחבטיתא בפיתה" כתוב בשלט המנוקד שמעל, לא בדיוק השם הכי מפתה או מזמין. המקום עצמו, לעומת זאת, מעוצב דווקא בסגנון מודרני, מהלוקים שתמצאו בעיקר באזורי דיזנגוף – חיפוי עץ ורשתות ברזל שחורות, כיור בחבית, קיר מעבר למטבח שנראה כמו קיר מכולה, אור צהבהב והרבה אוויר. כבר עכשיו ברור שזו לא פיתייה רגילה, ולא רק בגלל שעמדת החמוצים נראית כאילו היא הוקמה במועדון הפאי.

מאחורי הדלפק הנקי עומד חסן, דור 13 ביפו ובעל ניסיון קולינרי עשיר מאוד, לטענתו. אין לי מושג, אבל נראה שהוא ממש יודע מה הוא עושה. למרות שהם פתוחים פחות משבועיים, הכל נראה ומרגיש מקצועי לגמרי, בטח ביחס לסטנדרט היפואי. חסן הוא מסוג הפיתיונרים (נו, אני מנסה להכניס את זה כמונח) שממטיר עליכם את התפריט במהירות (כי עדיין אין מודפס), משכנע אתכם איזה מנה לקחת ואז מחמיא על הבחירה הנכונה. אבל במקרה של לחבטיתא בפיתה, הבחירה די קלה – או כמו שהוא אומר את זה, "פיתה שכולם באים אליה" – הפיתה חרטה ברטה. כן, קראתם נכון. זה שם המנה, וזה לא סתם.

לחבטיתא בפיתה, כך הסביר לי חסן, זה בלגאן בפיתה. אז כנראה שהחרטה ברטה קיבלה את שמה כי היא פשוט מופרכת מדי: פיתה שממולאת בלא פחות משלושה סוגי בשרים, שהם חתיכות אנטריקוט קטנות ושמנמנות, קבב שנקצת בגסות ופוזר לתוך הפיתה ונקניקיה בהכנה ביתית שמתפרקת פנימה. אם זה נשמע לכם עמוס, זה כי זה נכון. זו לא פיתה ענקית, והמילוי שלה לא חוצה את גבול הטעם הטוב – רוצה לומר, יש מספיק מרחב גם לסלטים, שזה מצוין. אמנם יש בעיה קטנה עם הרכבת הפיתה, שכן יש ריכוז ירקות לא קטן בחלק העליון והמרכזי של הפיתה, כך שהכמה ביסים האחרונים הם בעיקר בשר. אבל בכנות? לא הפריע לי. הפיתה הזו מוגשת לצד צ'יפס במחיר 45 ש"ח, ולצד בר החמוצים המרשים ליד, מדובר בדיל משגע. לא זול לפיתה בודדת, אבל אחושילינג משתלם.

עוד לפני הביס הראשון, חסן ממהר להמליץ בחום על רוטב הבית ("יש בו כמעט 30 רכיבים"), אז התיישבתי עם סקוויזר רוטב, פיזרתי כמות נאה מעל הטחינה, ונתתי ביס ענק בתקווה לתפוס את כל הבשרים במכה אחת. מה לעזאזל? איך הבלגאן הזה עובד כל כך טוב? על פניו עולה השאלה 'אם שילוב אנטריקוט, קבב ונקניקיה כל כך טעים, למה לא ניסינו אותו קודם?'. בפועל, לא יהיה אכפת לכם, כי הפרצוף שלכם כבר יתמקם עמוק בתוך הפיתה הנהדרת הזו. הבשרים מסתחררים אחד עם השני, וזה ממש מפתיע כמה שהם עובדים ביחד, איך חתיכות הקבב עוטפות את העסיסיות של האנטריקוט בקיק של טעם, איך החרפרפות העדינה של הנקניקייה מדגישה את הטעם המאפיין של הקבב ואיך שהכל קופץ לעוד מימד בעזרת רוטב הבית (שהכי קרוב שאני יכול להגדיר אותו זה רוטב קארי משוכלל).

איזה משמח לראות מקום חדש כזה דווקא בשדרות ירושלים המתחדשת. יקח זמן עד שהשדרה תתאושש באמת, אבל השיפוץ בהחלט שדרג אותה לרמה אחרת עם תחושה כמעט אירופאית, אבל עם הקיק של יפו. לכן "לחבטיתא בפיתה" כל כך מלהיבה – היא מספקת רמז למה יכול להיות כאן כשלוקחים את האופי של יפו, משקיעים בו, לעבר תל אביב-יפו של העתיד. בעוד עשר שנים אנשים כבר יתרגלו לשדרות ירושלים היפה כמרכז עירוני חשוב, עם גישה קלה ברכבת קלה, עצים יפים ואוויר נהדר מהים. אני מקווה שגם אז הם יוכלו להזמין פיתה חרטה ברטה, ולחשוב על איזה מיוחדת יפו כמרכז עירוני, תרבותי וקולינרי. רק שלא ישכחו להוסיף קצת מהרוטב הביתי.
"לחבטיתא בפיתה", שדרות ירושלים 75, בהרצה

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• פיתה
• בשר
• שדרות ירושלים
• חוזרים ליפו