>> איידן סוייר (למה שלא תעקבו) הוא פעיל למען זכויות בעלי חיים ובעל תואר בתסריטאות. "מאחורי המסכה" הוא ספרו הראשון, מותחן שבמרכזו הצלת בעלי חיים, ובו הוא רותם את הרקע האקטיביסטי והקולנועי שלו ליצירה ספרותית. בנוסף הוא עוסק בתרגום שירה ובכתיבת משחקי תפקידים.את הספר אתם רוצים לרכוש כאן.

>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט
>> ראמן רצחני וחוף להינצל בו // העיר של אופיר ואורי אן ששון
>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק

1. החתול הירוק

הפיצריה הכי שווה בעולם, עד כדי כך שכשטיילתי באיטליה התגעגעתי לפיצה שלהם.
לבונטין 7 תל אביב (גן החשמל)

2. גודנס

אני אוכל הרבה בחוץ וזו עוד מסעדה שאני מאוד מחבב, אני גם בקשר טוב עם הבעלים ושם ערכתי את אירוע ההשקה של הספר שלי.
קינג ג'ורג' 32 תל אביב

3. חוף ירושלים

במשך 11 שנים בעבר גרתי במרחק כמה דקות הליכה משם, ולא ניצלתי את זה כי לא ממש התחברתי לים. רק לאחרונה התחלתי להעריך את המקום הזה.

4. אלפקה בר

דיברנו על מסעדות, עכשיו נדבר על בר. יש להם קוקטייל קפה מדהים וגם אוכל שרק בשבילו שווה לבוא.
פלורנטין 40 תל אביב

5. יפו העתיקה

אם כבר ללכת לאיבוד ברחובות, אז באווירה הייחודית של יפו.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תחנת האוטובוס ליד הבית שלי, בהשאלה לאוטובוסים באופן כללי. אני לא מתנייד עם רכב וכמות התלונות שנאלצתי להגיש לדן בשנה האחרונה, רק על חלקן הם הציעו פיצוי כלשהו, היא לא הגיונית. אני כן יכול לציין לטובה את הרכבת הקלה, שבעיניי מציעה מענה טוב למקומות שאליהם היא מגיעה, ומקווה שבקרוב יסתיימו העבודות אליה והיא תנגיש עוד מקומות. רצוי גם בשבת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל אייקון שנערך בחוה"מ סוכות. אני הולך לשם כל שנה מאז 2006, והוא תמיד מציע שלושה ימים מרוכזים של חוויות מעולמות אחרים. השנה הפסטיבל היה קצר יותר בגלל אילוצי לו"ז, אבל עדיין הציע אירועים שווים, בין היתר הנחיתי שם משחק תפקידים בו השחקנים שיחקו חתולים שמשתלטים על העולם אחרי שבני האדם איבדו שליטה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
זה קצת נישתי, אבל לחובבי "מלחמת הכוכבים" אני מאוד ממליץ על הקומיקס Duel of the Fates, שהוא בעצם עיבוד לתסריט המקורי של פרק 9 שנכתב לפני מותה של קארי פישר ולפני תגובות השנאה של מעריצים לפרק 8. הוא שונה מאוד והרבה יותר מוצלח מהסרט שהופק בסופו של דבר, נותן לכל אחת ואחת מהדמויות את הרגע שלה לזרוח בלי לרמוס את היסודות שהוא נבנה עליו ובלי לנסות רק לרצות מעריצים שרוצים עוד מאותו דבר.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני תמיד ממליץ לתרום או להתנדב למען בעלי חיים. בימים שאחרי שבעה באוקטובר ראינו התגייסות מדהימה של אזרחים למען בני אדם, אבל בעלי החיים עדיין נשכחים וכמעט אף אחד לא עוזר להם ובקושי חושב עליהם, והם צריכים אותנו לא פחות. אני אישית מתנדב ב"טבע הקשר", חוות שיקום לבעלי חיים שניצלו מתעשיות ומפינות חי, שהיא אמנם ברמת גן ואני מבין שלהרבה מאיתנו זה כמו חו"ל, אבל באמת שווה לפחות לתאם ביקור.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ידידה שלי שמארגנת אירועים שווים. לא קל להיות מארגנת, במיוחד שלכל אחד יש רצונות משלו והרבה פעמים באים אליה בתלונות, ובכל זאת היא ממשיכה לארגן ומי שבא מרוויח.

מה יהיה?
יהיה מה שנחליט שיהיה. ניתן שלום וזה מה שנקבל, ניתן אלימות וזה מה שנקבל. אני לא מדבר רק ברמה המדינית-ביטחונית, אלא בבחירות של כל אחת ואחד מאיתנו: האם אנחנו עוזרים למי שזקוק לעזרה, האם אנחנו מסוגלים לקבל את מי שלא חושב כמונו ולא פוגע באחר, האם אפילו מה שאנחנו אוכלים או קונים לא גורם סבל מיותר לבעלי חיים. ביום שבו נפסיק לנרמל אלימות כלפי אלה שלא יכולים להגן על עצמם מפנינו, אולי היא לא תחזור אלינו כמו בומרנג.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• אקטיביזם
• החתול הירוק
• גודנס
• טבעונות
• חוף ירושלים
• יפו העתיקה

חוף גאולה נמצא במרחק 7 דקות הליכה מהדירה שלי. אני באה אליו לעשות מדיטציה, להשתזף, להתרענן, לעשות ספורט, לקרוא ספר, לחשוב, לכתוב, להיטען. אני מעדיפה להגיע אליו לבד, וכשאני מתיישבת בו יוצאת לי אנחת הרווחה הזאת – כמו זאת שיוצאת כשמתיישבים על הספה בסלון אחרי יום עבודה ארוך. לפני שחוף גאולה היה 7 דקות הליכה מהדירה שלי, חוף בוגרשוב היה 12 דקות הליכה מהדירה הקודמת שלי. ולפני חוף בוגרשוב חוף געש היה במרחק 10 דקות של נסיעה. השינוי תמיד נשען על קרבה פיזית, כאשר החזרה לים – כל ים באשר הוא – היא תמיד הגורם הקבוע.

>>כל אחד בתל אביב צריך מקום שיהיה לו בית שני, כי על הראשון כבר ויתרנו
>>אני לא טונה וגם לא אהוד בנאי. אבל בבארבי אני יכול לרגע להאמין שכן
>>אני תל אביבי כמו סניף טיב טעם. אני רוסי כמו סניף טיב טעם

כשחושבים על מה הופך בית לבית ויורדים ממש לשורש העניין, אפשר למצוא שלא מדובר בהכרח במקום פיזי, אלא יותר בתחושה. מרחב שמעניק בטחון, שמייצר שייכות, שמהווה עוגן, שהוא נצחי במהותו. דירות ובתים ובניינים יכולים בהחלט להיות מקום שמתקיים בו בית, אבל זה קשור בדברים פנימיים הרבה יותר. לעולם לא נוכל להתמסר לחלוטין, להיטמע, להיקשר למרחב שכזה אם לא נדע שהוא יהיה איתנו לנצח, ובמחוזות האלו, הטבע או הים מהווים עוגן עצום.

חוף הים של תל אביב קיים עוד לפני שהייתה בכלל תל אביב. או ישראל. הוא בנוי שכבות על שכבות של זיכרונות והיסטוריה, ונושא בתוכו חלקים ממני ומכל מי שהיה ועוד יהיה פה. הים הוא ביטוי טהור של האינסוף, ויש בתוך הידיעה הזאת שקט שאין לו תחליף. הוא החיבור בין החול הרך, העוטף והמקרקע, לבין המים שנמצאים בתנועה מתמדת וחסרת היגיון, לבין השמיים שמכילים את השמש הירח והכוכבים שמהווים את האור בכל מובן המילה.

>>אתם תגידו, "וואו, זה כמו בצ'לסי". אני אומרת, לא, זו קריית המלאכה
>>הבית שלי הוא איפה שההיפ הופ נמצא. בדרך כלל זה בתל אביב
>>לכל חלקי פרוייקט "הבית השני שלי"

בחוף הים מתרחשת הסינרגיה הזו בין כל יסודות החיים ואלו תמיד עוזרים לי להגיע למקום מפויס יותר, הרמוני יותר, עם עצמי. המרחבים שיש בים מפגישים אותי עם המרחבים שיש בתוכי והנוכחות בו גורמת לי להרגיש שייכת. פיסת הטבע הזאת היא המתנה הכי גדולה של העיר שלנו, היא יכולה להעניק ולהאיר את הממשות של הנצח, את הריפוי שבאופק, את הבטחון שבשינוי. בעיר וברוב החיים שמקיפים אותנו הכל זמני, הכל זז, מתחלף מהר, משתנה, בבנייה, במעבר. הכל מתחיל ואז נגמר. רק מחוף הים לא שומעים את הרעש שכל אלו מייצרים, ואני תמיד מוצאת בו את הבית שבי.

• ❤ תל אביב
• חוף
• גאולה
• חוף ירושלים
• הים שלנו
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 918 // הבית השני שלי

1. התחתית

בית קפה, מסעדה, וליתר דיוק מוסד תל אביבי ותיק, שהתחיל כקיוסק של שלושה חתיכים ונעשה לאימפריה של חצי רחוב. מקום כיפי ופתוח בכל המובנים: אפשר לבוא בכל שעה, בכל מצב נפשי ובכל סטטוס חברתי. אני כותבת שם, פוגשת שם במקרה ולא במקרה, אוכלת שם עם הבן שלי ארוחות שישי ותמיד עוברת שם בדרכי הביתה. כשהתחתית קיימת בחיי אני שוכחת לציין אותה.
לינקולן 9

2. חוף הים

תחנת מציל שפתוחה כל השנה, מאוישת בוויקינגים שחומים ועזי מבט, שדופקים הופעות עם החסקה. בחוף יש פרלמנט צבעוני וקבוע של מתרחצי/ות בוקר מבעלת בסטה ועד שופטת, אנשי חופש שרואים את האופק כל יום ומבינים שלא קובעים בים, פשוט באים, ונפגשים בכל זאת. מאז הקורונה עשיתי לי שם עוד חדר בבית ואין תרופה טובה מזו. הים מלמד אותי אופק והתאפקות. הוא אוהב אותי בככל מצב ומגע יומיומי עם התכלת הזו. הוא כמו להיכנס מתחת לשמיכה עם בחור שמחכה לך כל יום או אולי עם אישה שמחכה לך כל יום והיא אינה אלא את עצמך.

3. מלון בוטיק אסמבלאז'

בעין הסערה של לב העיר, אלנבי פינת יונה הנביא בואכה הים, במקום הכי רועש והומה – מצאתי לי רחם.גרתי שם חודשיים לרגל שיפוצים. היה כיף גדול לשבת עם הדיירים המתחלפים, לשמוע סיפורים, לרדת לחצר הקפה עם הלפטופ, לפגוש אנשים חדשים, ולפעמים אפילו לשכב במיטה בחדר הממוזג ולהתעדכן באירוע ג'אז שקורה למטה בלי להגיע במיוחד ואפרופו: בלי לפתוח טיימאאוט לפני (:
אלנבי 48

4. שוק הכרמל

מבחינת אוכל אני מסודרת עם הירקן והמכולת השכונתיים. השוק הזה הוא פשוט על המסלול שלי ובדרך לכל מקום. אני אוהבת להתיישב בזולא של שי בקפה סונדר, לקרוא לחברה מהכרם, לא להתאכזב כשהיא לא מגיעה ולשמוח שכן, לפטפט עם הרוכלים, להיתקל בטעות בקולגות (הכי טוב) ולעשות גיחה למיצי הבריאות של תקווה, שעולים 10 שקל פחות מחנויות המיצים בשינקין.

5. גינת קריית ספר

במקום עוד חניון או מפלצת תמ"א, בזכות מלחמת התושבים/ות, הוקמה לפני כמה שנים גינה קסומה, חבוקה בבניינים מכל עבר. הגינה מלאה פינות צל, יש בה אגם בונסאי קטן, שמספיק להרבה ברווזונים (עדכון: כבר לא), והקטנים ששים לעבור ממגרש המשחקים כדי להאכיל אותם. יש לציין, שרחבת הגינה רחבה-דייה כדי להכיל גם בריות שלא טרודות במשימות הוריות: אפשר לקטוף צמחי תבלין, לקחת קפה בטייק אווי, לפרוש מחצלת או לשבת על מדרגות הבטון, לעשן ג'וינט או סיגריה, ולראות ירוק מסביב, בלי לאבד את הטאץ' האורבני.

ביום רביעי בשבוע הבא (10.11) תיערך מסיבת השקה לגיליון החדש של עיתון "77" בעריכתה של מישורי "עור עירוני" במלון אסמבלאז'.לפרטים נוספים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• התחתית
• שוק הכרמל
• חוף ירושלים
• קריית ספר

1. הנילוס

גיליתי לאחרונה את הבר שנמצא באחד הרחובות המקסימים והמוזנחים בתל אביב. הוא מונע על ידי כוח נשי מדהים ואפשר בקלות לאבד בו את הזמן, כמו ביקום אחר. בנוסף מגישים שם איקרה מהטובות שטעמתי.
אלנבי 33 תל אביב

2. חורשת הבלוטים מאחורי הכנסייה הרוסית

גדלתי בקרית שלום שמחוברת לכנסייה בחורשת עצי אורן. בתוך חורשת האורנים ממש מאחורי הכנסייה, יש חורשת אלונים. כילד הייתי משחק שם עם חברים, היינו קוטפים את הבלוטים וזורקים אחד על השני וזה כואב נורא. בשבילי החורשה הזו היא מן אזור דמדומים.
הרצל 151-155, תל אביב

3. כיכר רבין

כשהייתי ילד לפני 50 שנה, בימי עצמאות היו מציבים בכיכר טנקים וזחלמים. היינו מטפסים על הטנקים שהיו מחברים אותנו למלחמות, ותמיד נאמר ברקע המשפט 'נקווה שעד שתגדל לא יהיה עוד צורך בצבא'. לימים הכיכר הפכה לאזור של 'מלחמה' דמוקרטית ומלחמות לשינוי. אני חושב שמגיע לה מקום של כבוד בגלל מה שהיא.

4. חוף ירושלים

קו 17 לקח אותנו מקרית שלום, והתחנה הסופית שלו הייתה היכן שהיום המזרקה. היינו יורדים מהאוטובוס, חוצים את הכביש ורצים לים. אני זוכר את החוף לטובה כי היינו חוזרים מבית הספר, לוקחים בגד ים, עולים לבד על האוטובוס, יורדים בקצה אלנבי ליד האופרה ותוהים מה זו בכלל אופרה, וישר למים. לפעמים היינו שוכרים מהמציל חסקה, משלמים למציל ויוצאים לים. זה זיכרון ילדות שאני כבר לא רואה שקיים היום, כי למצילים יש אופנועי ים חדישים.

5. חיים רפאל

בשכונת שפירא היה מקום שנקרא אהרוניקו, מעדנייה יקרה עם לקרדה וגבינות מיוחדות. קנייה שם הייתה חגיגה גדולה שנשמרה בדרך כלל ללוויות ואזכרות, כי ביומיום המעדנייה לא הייתה נגישה. אותה חוויה אפשר למצוא היום אצל חיים רפאל, מעדנייה שלא דומה לשום דבר אחר. יש אבולוציה במעדניות חדשות בעיר, אבל עדיין בעיני להיכנס למעדניה הזו שמייצרת אווירה של שוק, זו חוויה מיוחדת במינה.
לוינסקי 36, תל אביב

6. הבוריקה (כבונוס)

שוק הכרמל נעשה מפונפן נורא. אין בו מקומות כמו הפלאפל של עוזרי, שזכור לי מפעם, וכמעט שלא שומעים צעקות. פעם מכל דוכן בקעה שירה והיום הכל יותר מסודר ויקר. קובי מוכר את הבוריקה בצעקות ובעיני זה מקסים ונוסטלגי, וגם הבוריקה נורא טעים. יפה שבתוך האבולוציה דווקא מישהו צעיר מתנהל בדרך הישנה, וקובי הוא בהחלט מקום לעלייה לרגל.
הכרמל 42, תל אביב

יפו תל אביב(יגאל אלון 98),דיקסי(יגאל אלון 120), קפה פיצי (משה סנה 199, רמה"ש)

• העיר שלי
• יפו תל אביב
• הנילוס
• חיים כהן
• כיכר רבין
• חוף ירושלים

אנחנו נמצאים בימים שבהם עדיין נחמד לשבת בחוץ במסעדה או בבר. מזג האוויר עדיין נסבל, הלחות סבירה, וכשזה מגיע עם נוף לים אז החוויה בכלל שלמה. אספנו עבורכם שלושה מקומות שנפתחו באחרונה שהישיבה בהם כוללת נוף מרהיב לים התיכון שלנו. כיף גדול.

1. מעדניית "מנחם" בירקון

המקום החדש בצפון הירקון מכיל בתוכו את כל הדברים הנכונים לתקופה: תוספת לטרנד המעדניות, צעירים מוצלחים עם רקורד במוסדות ידועים, וכמובן – נוף לים. התפריט מעניין וחורג הרבה מקונספט המעדניות עם ארוחות בוקר מושקעות, ארוחות צהריים הכוללות מגוון של דגה ופירות ים כמו גם המבורגר טלה שכבר החל עליו דיבור חיובי ביותר. בקיצור – שווה.

2. וילה מארה בהרברט סמואל

במקום הזה שנפתח באחרונה מבקשים לנפץ את הסטיגמה לפיה תל אביבים לא מתקרבים למסעדות בטיילת. מדובר בסניף שני למסעדה הבת ימית, ליד חוף בוגרשוב, ומוצע בה מגוון מעניין ומסקרן של פירות ים ויבשה (וגם שילוב בין השניים, מה שנקרא Surf n' turf). שרימפסבורגר עם גבינה כחולה, בויאבז קלאסי ודגים שלמים וגם שיפודי פילה בקר. קצת מהכל, בקיצור.

3. בראבו: קיוסק יין בחוף גאולה

אנחנו לא מפסיקים להתלהב מהמקום הזה – ללא ספק אחת הפתיחות המעניינות העונה. החבורה הטובה של We like you too (נורדיניו, וספררר) מביאים את תרבות היין לחוף עם כ-30 לייבלים מעניינים בבקבוקים ובכוסות, לצד מנות שהולכות טוב עם יין כגון פלטות גבינה ושרקוטרי, ברוסקטות, דגים כבושים ועוד. בנוסף לכל הכיף הזה במקום יתקיימו הופעות חינמיות לאורחים. נפגש שם.

• אוכלים שותים
• חוף בוגרשוב
• חדשות האוכל
• מעדניה
• בר יין
• חוף ירושלים
• הירקון
• הרברט סמואל