בהלת העכבישים והנחשים מראה עד כמה התרחקנו מהטבע
החורף היה גשום וחם והפרחים פורחים גם ביוני, אבל לרובנו זה לא אומר כלום. כדאי לשים לב לטבע כי הוא הולך להיכנס לנו לבתים עוד ועוד
בשבועות האחרונים מתעוררים תושבי תל אביב לסיוט: הטבע פורץ אליהם הביתה. זה התחיל יפה עם נחיל אסטרונומי שלפרפרי נמפית החורשףשחלפו במיליוניהם בעיר בדרכם צפונה, והמשיך עם הגרסה הפחות אסתטית כשהמוני עשיםמסוג פלוטילה ואגרוטיס התנחלו בדירות תל אביביות. אחר כך הגיעההבהלה מנחשים, שרובם ככולם אינם מסוכנים לבני אדם אלא להפך, והשיא מגיע בימים אלה עם שובר הקופות "הטרנטולות משתלטות על תל אביב" שבועכבישים בלתי מזיקיםבעליל בשם פרוונית צצים לפתע בפלורנטין לחלחלתם של התושבים.
מה עשינו רע, תוהים התל אביבים, למה כל החיות האלה לא יכולות פשוט להניח לנו להיות. כבר שכחנו מה זה לחיות לצד בעלי חיים, ואני לא מתכוון לעבר הקולקטיבי שלנו כציידים לקטים. כשהיינו ילדים פרפרים, עכבישים, תולעים ושאר פרוקי רגליים (זוכרים אורי כדורי?) היו בכל מקום. כי היה מקום. בין הבניינים, בין שכונות, בין ערים. היו חצרות, פרדסים, ביצות, שדות. היום הכל בטון וחניונים, והחרקים נעלמו מחיינו. בשלושת העשורים האחרונים ירדה הביומאסה של החרקים בעולם בכ-80%. שמונים אחוז. תנו לנתון הזה לשקוע. ועדיין, ככל שננסה להעלים אותם כך הם יפלשו לנו לתוך הבתים. זה נכון לכל בעלי החיים: חזירי בר משוטטים ברחובות חיפה, צבועים במודיעין, תנים ברמת אביב. השטחים הפתוחים מצטמצמים וההפרדה שניסינו לשמור מהטבע מתגלה כחלומות באספמיה.
עוד בנושא:
לאן נעלמו כל בעלי החיים שהסתובבו בינינו בתל אביב?
משבר האקלים נותן את אותותיו על דור ה-Y
אז מה קורה עכשיו? מאיפה מגיעים כל העשים, הנחשים, העכבישים? האם זה אחד מסימני האפוקליפסה? ובכן, בערך. אנחנו לא רגילים לשים לב לטבע, אבל החורף האחרון היה גשום במיוחד. הוא התחיל מאוחר והסתיים מאוחר, והאביב נמשך כמעט לתוך יוני. מספיק שתביטו במדרכות העיר ותראו שעדיין מבצבצים פרחים מבין הבלטות. גשם, חום ופריחה שווה יותר חרקים, במשוואה גסה. במילים יותר גסות, חיי המין של כדור הארץ יצאו מאיזון. האקלים של הפלנטה בסחרור, וככל שיהיו יותר אירועי מזג אוויר קיצוניים – ועל פי כל התחזיות, והמציאות, אכן יהיו – כך נראה הופעות מיוחדות יותר ויותר בעולם החי. רק צריך לזכור: בעלי חיים הם חלק מהעולם. ככל שננסה לדחוק אותם ממנו כך נופתע יותר בכל מפגש איתם. עדיף לנסות לחיות איתם בשלום וליהנות מהפליאה שבחיים לצידם. בסופו של דבר הם מדד די טוב לאיכות החיים שלנו: לאוויר שאנחנו נושמים, למים שאנחנו שותים.
והנה טיפ לתשומת לב למתרחש בטבע בימים אלה ממש: סיסי החומות, הציפורים אלופות הטיסה שחגות בצווחות בשמי העיר בחודשים האחרונים, אמורות לעזוב את ישראל ממש עכשיו. האם הן יישארו עוד קצת כדי ליהנות משפע החרקים? הרימו את הראש ואימרו להן שלום, הן יכולות לספר את סיפור האביב הזה.
