משטחי דשא, אגם אקולוגי, מסלולי הליכה, בתי חווה, גן שעשועים, מרכז צפרות ועוד – כל אלה מחכים לכם באחת הפנינות הנסתרות של מרכז הארץ. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

>>לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

הפארק המטרופוליני אריאל שרון (חירייה לשעבר), הוא אחת הריאות הירוקות היחידות בגוש דן. הוא ידוע כאחד מהפרוייקטים הגדולים בעולם בתחום השיקום הסביבתי, ומשתרע על שטח של כ-8,000 דונם – פי 2.5 משטחו של הסנטרל פארק בניו יורק (נשבעים).

חוות שלם, שממוקמת בכניסה הצפונית לפארק אריאל שרון, הוקמה בשנת 1949 על ידי האגודה החקלאית השיתופית "הזרע" שעסקה בגידול, פיתוח והפקת זרעים לחקלאות בארץ ישראל. בראשית ימיה חולקה לשני מתחמים עיקריים – המתחם המשקי שבו התקיימה הפעילות החקלאית ומתחם המגורים שכלל חמישה מבני מגורים דו משפחתיים, שבהם התגוררו עובדי החווה ומשפחותיהם.

בחוות שלם תוכלו לבלות יום שלם – עם ילדים או בלעדיהם: לטייל בכל הירוק, לעצור לאכול באחת המסעדות, לבדוק מה מוצג בגלריה הרב תכליתית שבמתחמה ואם היסטוריה עושה לכם את זה – תוכלו להכיר את הסיפור שלה מקרוב במרכז המבקרים.

בסמוך למבני החווה הוקמה פרגולה מרשימה שאורכה רבע קילומטר וגובהה 12 מטר. הפרגולה מהווה את ציר הכניסה המרכזי לאזורי הפארק השונים, שבהם מתקיימים. סמוך למבנים שוכן גם גן השעשועים (גם בו, אם תרצו, אפשר להנות גם בלי ילדים).

ואם כבר הגעתם לפארק אריאל שרון – יש בו עוד כמה דברים שאולי לא תרצו לפספס: את נחל כופר שכולל מדשאות, מסלולי ריצה ואופניים; מרפסת תצפית על גוש דן; מתחם הופעות "קו רקיע"; "אואזיס" – אגם אקולוגי עם דק עץ ומתחם לאירועים; מרכז צפרות, מגוון ביולוגי ובריכת חורף וגם בית הקפה הנהדר של מחלבת עברי (סגור בשבת) ופוד טראק אם יתעורר בכם הרעב.

אבל הכי חשוב, כמו שאתם יודעים – הוא להנות מהשקט ומהרגע. ומה הולך טוב יותר עם שקט מבקבוק יין של פורטה 6 ומבט גבוה אל השמיים?

חוות שלם, להשיג בפארק אריאל שרון

>>לאתר Porta 6//אינסטגרם//פייסבוק

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• פארק אריאל שרון
• טבע בעיר
• פארקים
• אקולוגיה וסביבה
• עם הילדים
• טיול משפחתי

טבע אמיתי, בתוך העיר. כמה הזדמנויות יש לכם כבר לחוות משהו כזה? בין אם מדובר בדייט רומנטי, סיבוב עם חברים או בילוי משפחתי – אי שם בדרום העיר מצאנו בדיוק את מה שאתם מחפשים. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

כשנפתח פארק החורשות לציבור בקיץ 2013 זו היתה חגיגה גדולה, בהתחשב בעובדה שמדובר באזור בעיר שלא פשוט למצוא בו קצת ירוק. הפארק שוכן בשכונת תל כביר, ומשתרע על פני שטח שכולל את מתחם כנסיית פטרוס הקדוש ורחוב עופר כהן מצפון, מתחם אגודת צער בעלי חיים ורחוב הרצל ממערב, המכון לרפואה משפטית ודרך בן צבי מדרום ורחוב פנחס לבון ושכונת קריית שלום ממזרח. הוא מבוסס על חורשות נרחבות שנטעו בראשית שנות ה-50, וכולל בתוכו לצד מתחם הכנסייה הרוסית גם את בית הספר לטבע, סביבה וחברה וגני הטבע או בשמם העממי – הגן הבוטני.

בעבר שכן במקום גם גן זואולוגי. החיות אמנם מצאו את דרכן למקומות אחרים, אבל הגן הבוטני הקסום עדיין שם, עם שלל סוגים של צמחים, שיחים, פרחים, עצים ומדי פעם גם פירות (תעשו טובה ותבדקו קודם אם מותר לאכול מהם). יש בו שבילים, פינות שקטות לפיקניק, שילוט המסביר על הצומח ובריכות קטנות עם דגים. מדי פעם מתקיימים בו גם סיורים בתשלום סמלי שמפורסמיםבאתר הרשמישל גני הטבע תל אביב.

בשנים האחרונות משמש הגן הבוטני גם ככר פורה לשיתופי פעולה אמנותיים, בין השאר הוצגו בו יצירות במסגרת אירועי "אוהבים אמנות, עושים אמנות" של עיריית תל אביב, ובשנה האחרונה גם התקיימו בו פעולות אמנותיות מטעם ארטפורט – מרכז אמנות ששוכן בקרית המלאכה הסמוכה. אל תשכחו להצטייד בכובע כי אמנם המקום משופע בעצים אבל אנחנו בכל זאת בישראל והשמש פה אינטנסיבית. אנחנו ממליצים להצטייד גם בבקבוק יין וכמה כוסות, למצוא פינה שקטה בין הצמחים, ללגום ולנשום. ככה, פשוט.

הגן הבוטני, להשיג בפארק החורשות, הרצל 155
לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• ❤ תל אביב
• טבע
• טבע בעיר
• פארק החורשות

בחודשים האחרונים עולה פולין על סדר היום המקומי בעיקר בנושא אחד. כן, זה שקשור ליריב לוין. היה גם איזה אינסידנט דיפלומטי עם נועה קירל שמחזיר אותנו לרפרנס המקובל שיש למדינה הזו בארץ, שהוא כמובן, נו, האירוע הזה. שואה. אבל חמישה ימים במדינה שלחלקנו הבלתי מבוטל יש בה שורשים עמוקים עשו עבודה שאף כתבה בטלוויזיה או בעיתון לא יוכלו לעשות, ואולי אני מייתרת פה את אותה הפעולה שאני עושה בדיוק ברגעים אלה, אבל להעלות את כולכם על מטוס אני (עדיין) לא יכולה.

המסע שלנו החל בלובלין. ואני אומרת מסע, לא כי מדובר במסע לפולין שעשיתי בכיתה י"א (וגם לא בלהקה של יובל מנדלסון). מסע כי בחמישה ימים הספקנו לראות מה שאדם ממוצע מספיק בחודש, כי בכל זאת – היתה לנו משימה. אבל בניגוד לכמה נסיעות מהסוג הזה שכבר נכחתי בהן בעבר וכללו לא מעט תחנות מיותרות בלו"ז – הפעם כמעט ולא היו כאלה. כל מקום חדש שהגענו אליו (והיו, כאמור, המון כאלה), היה פוקח עיניים מכיוון אחר.

ללובלין מגיעים ישראלים לרוב כי היא קרובה לאחת מהאטרקציות הפופולריות במדינה – מחנה הריכוז מיידאנק. אבל היא גם מרוחקת רק כשעה וחצי נסיעה מוורשה (שתכף אגיע גם אליה) והיא גם דסטניישן שעומד בפני עצמו כיעד תיירותי ותרבותי לכל דבר. הסיבה המרכזית שנסענו דווקא בטיימינג הנוכחי היה Night Of Culture, אירוע שמתקיים אחת לשנה בשבת הראשונה של חודש יוני. המתכונת היא כזו שמזכירה קצת את הלילה הלבן התל אביבי או את אירועי "אוהבים אמנות, עושים אמנות" (רק עם קצת יותר תקציב): העיר מתמלאת במיצבי אמנות במרחב הציבורי (פה ושם יש גם איזה מיצג, תרגעו), המסעדות והברים עובדים שעות נוספות, במות זמניות קטנות של מוזיקה ומחול צצות בכיכרות המרכזיים, ובעיקר – המוני אנשים ברחובות. המונים. תחשבו קפלן במוצ"ש בחודשי המחאה הראשונים, רק ביותר.

הכל חינמי, כמובן, וגם אם חשקה נפשכם באיזו בירה או קוקטייל – לא תצטרכו להיפרד מכליה. לובלין היא עיר זולה במיוחד (מחיר ממוצע לאפרול שפריץ הוא 25 זלוטי, שכמעט מקביל לשקל, אפילו נמוך ממנו קצת). שזה בערך חצי מחיר מבר ממוצע בתל אביב. גם האוכל זול, והוא נמצא בכל מקום בשפע. הרחובות הראשיים של העיר, גם כשאין אירועים מיוחדים, הומים מסעדות חמודות, בתי קפה וברים, כמו בבירות אירופאיות אחרות שאנחנו מכירים, רק בפחות פלצני. נכון, לא באנו לעסוק בשואה, אבל כן ראוי לציין את העובדה שהפתיעה אותי עד מאוד – הקהילה היהודית בפולין של לפני מלחה"ע השנייה (שמנתה כ-43 אלף איש) נוכחת במרחב הציבורי בעיר באופן שבכלל לא ברור מאליו. שלטים בעברית וביידיש מציינים על מקומות אסטרטגיים, על המדרכות אפשר למצוא את סימוני הכניסה לגטו, ובמרכז "שער גרדוצקה" של תיאטרון NN (הפולני לחלוטין) הוקם מיני-מוזיאון שמתייחס לחיים של היהודים בעיר באופן אפקטיבי ובלי ליפול לקלישאות.

עוד נקודה ששווה לציין בלובלין הן The Lublin Village Open Air Museum – לא מוזיאון, אלא שטח ירוק ענק שמלבד אווזים וטווסים שמשוטטים בו חופשי (טווסים, כך גיליתי, הם חתולי הרחוב של פולין) פורש תצוגה של מודלים שונים של מגורים לפני מלחמת העולם. קצת היסטוריה, הרבה טבע, בתי קפה פזורים לאורך הפארק הענק ואם תגיעו ביום הקציר תקבלו גם פרפורמנס חמוד שמדמה את החיים אז, עם תלבושות והכל.

בשנה האחרונה זכתה לובלין בתואר European Youth Capital 2023, כלומר – בירת הנוער האירופית, תואר שמוענק מדי שנה ע"י פורום הנוער האירופאי. הסיבה המרכזית לזכייה היא התכניות השונות שמפעילה העיר (בראשות ובמימון העירייה) שמשלבות את בני הנוער בקבלת ההחלטות ברמה המוניציפלית. קצת כמו מועצת תלמידים, אבל על אמת. כזו שיוצאת מחוץ לגבולות בית הספר ומשפיעה על העיר עצמה. בהינתן והחוקים הנוכחיים במדינה לא תומכים (ואפילו לא מכירים) בקהילת הלהט"ב והפלות אסורות על פי חוק, מפעילה העיר עצמה תכניות תמיכה וסיוע לבני נוער מהקהילות השונות. ברחבי העיר פזורים חללים חינמיים לכל המעוניין להיכנס, לשבת, לדבר, להיפגש או לעבוד – שאמורים להמשיך ולפעול גם כשהתואר יעבור לעיר הבאה בתור בשנת 2024.

ועכשיו שאלה: האם פעם התאהבתם בבניין? כי לי זה קרה לראשונה החודש, ועוד בבניין פולני, מי תארה לעצמה. Centre for the Meeting of Cultures הוא מבנה ענק שמשלב בין ישן וחדש, בין היסטוריה לטכנולוגיה ובין טבע ותרבות. איך אומרות היום? פנומנל. המבנה המקורי הוא כזה שנבנה בשנות ה-70 תחת השלטון הקומוניסטי במדינה, וכשבשלב מסוים אזל להם הכסף (גם זה קשור בישראל, במלחמת יום כיפור דווקא. אבל תצללו לזה בעצמכם) הופסקה הבנייה והמבנה עמד נטוש עד העשור השני של שנות ה-2000.

בשנת 2016 הושק מחדש אחרי שיפוץ ובנייה מחודשת בתכנונו של האדריכל בן העיר Boleslaw Stelmach, שהשאיר חלק מהקירות של המבנה הקומוניסטי המקורי ועליהם בנה מבנה מרהיב אדריכלית, שגם להסתובב בו כשהוא ריק זו חוויה מרגשת. מעבר לזה הוא גם הבית של מוסדות תרבות רבים – אולמות אופרה וקונצרטים, תיאטרון, גלריות לאמנות וגג יפהפה מלא צמחיה שמאכלס גם כוורות דבורים. אם זה היה תלוי בי, בנסיעה הבאה שלי הייתי נוסעת רק לבניין הזה. פשוט מבלה בו איזה כמה ימים ברצף. וזה בטח עדיין לא היה מספיק.

הפולנים, כך למדתי, הרבה יותר דומים לנו ממה שאנחנו חושבים. גם הם מדינה צעירה, למודת מלחמות, מה שנמצא עמוק בדי.אנ.איי שלה ונוכח כמעט בהכל. גם הם מחפשים את הדרך שלהם בין מהפכות שלטוניות והיסטוריה בעייתית, וגם הם בעיקר רוצים לחיות בשקט. ובכיף. ורשה הבירה היא כנראה המקבילה הישירה לתל אביב. פי כמה וכמה בגודל, אבל הווייב בהחלט דומה. למרות שמדובר במדינה שכאמור מתעלמת מקהילת הלהט"ב, יחגגו בה בסוף השבוע הקרוב את אירועי הגאווה כמו מדי שנה, וזה אולי נוכח פחות ברחובות מאצלנו, אבל הקהילה חיה, קיימת ופעילה גם ללא תמיכה ממשלתית.

ורשה נחלקת לעיר העתיקה ולעיר החדשה, כשגם העתיקה היא כזו שברובה משוחזרת מהסיבה הפעוטה שהנאצים הצליחו להחריב כמעט את כולה. אבל ממש. ים אין, אבל על גדות נהר הוויסלה צצים מדי ערב עשרות ברים, בתי קפה ומסעדות, ובקיץ כשהשקיעה מתחילה רק באזור השעה 21:00, יש ים זמן להנות מהרבה יופי. מלא יופי. אפשר גם לקחת שיט בסירת מנוע על הנהר, כדאי בשעת השקיעה. אולי ייצאו לכם תמונות יפות כמו שלי.

עוד לא אמרנו כלום על אוכל, וזה נושא לכתבה שלמה, רק נאמר שהעיר מלאה מסעדות מכל סוג, הרבה מהן מזכירות את הז'אנר שאנחנו מכירים ממסעדות תל אביביות נחשבות: אוכל מסורתי, מקומי, עונתי, בפרשנות עכשווית. כלומר, רחוק מאוד מזה שאנחנו מכירים מהסבתות שלנו. אפילו יש תבלינים. גם במסעדות היי-אנד אפשר למצוא וריאציות לרגל קרושה ופירוגי (ושמיר. איך הם אוהבים שמיר), אבל איזה וריאציות יא רבי. גם היין המקומי הוא תחום שתופס תאוצה בשנים האחרונות, וכמו אצלנו, לומדים הפולנים שלפעמים הכי טוב זה מה שיש קרוב לבית.

רבים מהמפעלים הגדולים שפעלו בעיר תחת השלטון הקומוניסטי (שממנו החלה להשתחרר רק בשנת 1989) הוסבו למתחמים גדולים של בילוי, תרבות ופנאי. אבל ההיסטוריה שלהם נוכחת – בין אם זה באדריכלות, בעיצוב החללים הפנימיים או במיצבים (כן נו, שוב מיצבים) שפזורים בהם – למשל פסלים מקופסאות חשמל במתחם שהיה בעבר מפעל אלקטרוניקה. הדבר היחיד שהפולנים אוהבים יותר משמיר הוא אולי מזרקות, והן מקשטות את העיר בכל פינה, כיכר, או כניסה למתחם. יש גם כאלה שמחליפות צבעים ובחלקן מתרוצצים ילדים חסרי מורא.

וירוק. המון המון ירוק. פארקים (הגדול מביניהם שנחשב לסנטרל פארק המקומי מכונה "פארק שופן", על שם המלחין יליד העיר, אבל שמו האמיתי הוא Lazienki Park. והוא עצום. ויפה. ומלא טווסים), צמחיה שופעת בכל מקום, צמחים מטפסים על הבניינים וכן הלאה. בחורף הכל קופא, אבל בתקופה הזאת של השנה הכל כל כך יפה אז אולי זה שווה את זה (אותי לא תתפסו בשום מקום קפוא בחורף, אבל גם זה כבר נושא לכתבה אחרת. או לפסיכולוג).

ורשה היא עיר קצת יותר יקרה מלובלין, והמחירים בה כבר קצת מזכירים את אלה שאצלנו, אבל בתי המלון למשל עדיין זולים משמעותית, גם אלה המפנקים במיוחד (כמו למשל זה ששהינו בו – NYX מרשת מלונות לאונרדו, שהוא גם דנדש, גם משגע וגם מלא אמנות שווה). מספרים שגם קרקוב היא עיר שיש אותה, לשם לא הספקנו להגיע בנסיעה הנוכחית אבל בקצב הזה נראה לי שאני לגמרי אחזור, ואולי אפילו עם הילדים, מה תגידו על זה. ולתשומת לב הקורא יריב לוין – גם הפולנים ממשיכים להילחם על הזכויות שלהם. וגם אנחנו.

*הכותבת היתה אורחת של משרד התיירות הפולני*

• תיירות
• פולין
• חופשה
• חופשה בחו"ל
• ורשה
• ❤ תרבות
• אמנות
• אדריכלות
• קולינריה
• טבע בעיר

לא מעט סערות התחוללו לאחרונה, כאלה קלאסיות של מזג האוויר וגם באופן כללי, אתם יודעים. למרות זאת, כנראה שהטבע כהרגלו נוהג ופסח מביא איתו – גם השנה – את האביב. בשבילי האביב מסמל את התעוררות העצים מתרדמת החורף, תחילת הלבלוב, ויותר מהכל את הפריחות הנפלאות שהעצים מפרגנים לנו.

אם אתם רוצים לקחת רק שורה אחת מהכתבה, בבקשה שהיא תהיה זו: צאו מהעיר וטיילו בטבע. ולמרות השורה הזאת, יש מספר לא מבוטל של טבע עירוני שאפשר להנות ממנו בתוך העיר, ופריחות מרשימות שאפשר להירגע באמצעותן בימים לא רגועים אלה. יצאתי לסיבוב בעיר כדי לשתף איתכם את העצים שמהם כולנו יכולים להנות בשבועות ובחודשים הקרובים (אלא אם אתם אלרגיים לפריחות, ואז כנראה תהנו פחות), ואלה האהובים ביותר עליי.

כותנה אדומה – Bombax Ceiba

עץ הכותנה האדומה, הידוע גם בשמו הלועזי "בומבקס הודי" הוא עץ נשיר וגבוה מאוד שיכול להגיע עד לגובה של 40 מטרים. העץ מגיע במקור מדרום ודרום מזרח אסיה ובמזרח משתמשים בו לריפוי של מספר מחלות (כמו בכל צמח או עץ במזרח).תל אביב, כמו מדינות המקור, גם היא עיר חמה ולחה במשך מספר חודשים בשנה, ועל כן העץ התאקלם כאן יפה.

פריחת עץ הכותנה האדומה מתרחשת בסוף החורף ותחילת האביב ואנחנו ממש נמצאים בסופה. פרחי העץ הם אדומים, גדולים ובשרניים והפירות שלו שמגיעים אחרי הפריחה מכילים סיבים דמויי כותנה (ומכאן שמו).

איפה רואים?בדרך נמיר, כיכר רבין ומקומות נוספים בעיר, אבל עץ הכותנה האדומה הכי יפה בעיני נמצא בכיכר מילאנו (שכרגע מוסתר למחצה בגלל בניות הרכבת הקלה).

צאלון נאה – Royal Poinciana

עץ הצאלון הנאה מגיע במקור ממדגסקר ולתל אביב הוא הגיע עם הטמפלרים. למרבה ההפתעה, בארץ המקור שלו הוא זן נכחד, אבל בשאר העולם הוא משגשג ומשמש כעץ נוי באקלימים חמים כמו צפון אפריקה, דרום ארה"ב ומרכז אמריקה, וכמובן ארצות הים התיכון. לצאלון יש פריחה אדומה וצפופה שמתחילה סביב חודש מאי ויכולה להימשך גם עד יולי.

איפה רואים?בכל רחבי העיר – מתחם שרונה, מוזיאון ארץ ישראל, שדרות רוטשילד ועוד. אל תגלו לאף אחד, אבל הפריחה הכי יפה של עצי הצאלון נמצאת ברחבה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב, מול בניין גילמן.

בוהיניה מגוונת – Orchid Tree

עצי הבוהיניה המגוונת מגיעים אלינו גם הם מדרום מזרח אסיה. על אף שמם באנגלית (Orchid Tree), הם לא שייכים למשפחת הסחלבים (אבל יש דמיון מסוים בין הפרחים של השניים – ועל כן השם). הפריחה של עצי הבוהיניה היא בצבעים שונים, אבל סגול, ורוד ולבן הם הנפוצים ביותר בתל אביב. הבוהיניה פורחת בשיאה בסוף החורף ותחילת האביב, ולפרחים יש ריח מהפנט (זכרו רק להריח ולא לקטוף).

איפה רואים?בכל רחבי העיר מצפון ועד דרום. הפריחות הכי יפות בעיניי נמצאות בשדרות המעפילים ביד אליהו.

טטבויה איפה – Pink Lapacho

שמו המוזר של העץ מגיע משם המין לשעבר –Tabebuia ipe. מקורו הוא במרכז ודרום אמריקה, והוא גם העץ הרשמי של פרגוואי. גזע העץ ניחן בסגולות מרפא עוד מימי אימפריית האינקה, וממנו מכינים תה בשם Lapacho. סגולת מרפא נוספת בעץ, לפחות עבורי, היא אשכולות הפריחה הוורודים והגדולים שלו שמופיעים בתחילת האביב, ולפעמים גם בפריחה שנייה בחודשי הקיץ.

איפה רואים?בחצרות בתים בורגניים במרכז תל אביב, אבל שווה להספיק לראות את הפריחה בשדרות נורדאו שממש בקרוב תעלם.

כליל החורש – Judas tree

קצת גאווה מקומית: כליל החורש הוא עץ שאפשר לראות בטבע בצפון הארץ. האגדה מספרת שכשיהודה איש קריות בגד בישו, הוא נמלא אשמה ותלה את עצמו על עץ כליל החורש, ועל כן שמו באנגלית. בערבית שמו של העץ "ערוס אל-ע'אבה" שפירושו "כלת החורש/היער", ובעברית על שם כליל (יופי/נצר) וחורש (בית הגידול). את הפריחות הוורדות שמתרחשות בתחילת האביב קשה לפספס, ובונוס – הפרחים שלו גם אכילים.

איפה רואים?באופן יחסית ספורדי בגינות בנייני העיר. מי שרוצה לראות מחזה פריחה ייחודי צריך להרחיק עד צפון פארק הירקון – באזור הספורטק וסמוך לשדרות רוקח, שם הם פורחים במלוא תפארתם.

פלומריה ריחנית (פיטנה) – Plumeria

צמח שכל תל אביבי חובב צמחים מכיר. הפלומריה, או בשמה העממי פיטנה, מגיעה במקור ממרכז אמריקה ומשגשגת בשפלת הארץ ותל אביב מפאת האקלים החם והלח. פריחת הפיטנה מתחילה בסיום האביב ותחילת הקיץ, במגוון צבעים כמו ורוד,צהוב ולבן (הפריחה הנפוצה ביותר). את פרחי הפיטנה שווה במיוחד להריח, שכן יש להם ריח ארומטי ומשכר. בנוסף, אפשר לייחר אותם די בקלות – ועכשיו זה הזמן בשנה להתחיל. קחו בחשבון שלוקח מספר חודשים עד שהיא תתחיללגדול כמו שצריך.

איפה רואים?ברחבי העיר. הפריחה עוד לא ממש התחילה אז נכון לעכשיו אין לי לוקיישן מועדף.

אז למי שלא בורח מהמדינה בחג ורוצה למצוא קצת הפוגה ומנוחה בעיר, נצלו את הפריחות היפות כדי להרגע קצת מהסטרס, וגם לפרגן לעצמכם ריחות טובים על הדרך.

• ❤ תל אביב
• אביב
• טבע בעיר
• פריחה
• פסח
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 941 // הקונצנזוס האחרון

האקולוגי: בין בריכות החורף (האמיתיות)

כן, כן, על אף קשירת שמן שלא בצדק עם עיכוב פינוי התחנה המרכזית, העיר שלנו בורכה בשתי בריכות חורף מתוקות, שתיהן בצפונה של העיר, וימיו הראשונים של האביב הם הזמן האידיאלי לבקר בהן. עוד הבדל בין בריכות החורף האמיתיות של תל אביב לזו שבסמוך למתחם פנורמה (עליה היה אמור ככל הנראה להיות ממוקם המסוף החלופי של התחנה המרכזית הישנה) – היא שלהן אכן יש חשיבות ביולוגית, מה שהופך אותן לא רק ליעד טיול נהדר, אלא גם לנקודת תצפית על שלל מינים של בעלי חיים.

הראשונה, בצפון הישן בואך שכונת בבלי, מרחק דקת הליכה מקאנטרי 'דקל' המיתולוגי, היא בריכת החורף של פארק ראש ציפור, אותה אפשר לשלב עם מסלול הליכה שמשי ומהנה בגני יהושע ופארק הירקון. המקטע המסומן של שביל ישראל בפארק עובר דרכה, ובמרכזו ישנו גם חניון כורכר פתוח, למי שירצו הליכה קצרה יותר ולא מחייבת. Fun fact: בבריכת החורף הזו התגלה בחודש שעבר מין פרה היסטורי של סרטן, תריסן הקשקש, שכמעט נכחד, והיא בית לעוד מינים רבים של יצורי מים, זוחלים וציפורים.הרב קוסובסקי 69

בריכת החורף השנייה, גם היא חלק מפארק שנקרא על שמה, צמודה למכללת לוינסקי ואפשר להגיע אליה מחניון המכללה בשביל ייעודי, מוגבה ונגיש לעגלות (אך לא לכיסאות גלגלים, לצערנו, מדובר בשביל צר). הבריכה הקיימת שוקמה מתוך בריכת חורף גדולה יותר ועל כן גם שומרו והושבו אליה מינים רבים של צמחים.חניון מכללת לוינסקי

הריאה הירוקה: נחל פרדסים – "הוואדי של נווה שרת"

המקטע היפה של נחל פרדסים, המשתרע בין מרכז הטניס של רמת השרון לאזור הירקון, נמצא בסמוך לאזור התעשייה עתידים, והכניסה אליו היא מתוך רחוב כורזים בשכונת נווה שרת. שמו של הנחל מציין את גוש הפרדסים האחרון הנמצא בו, שהוא גם האחרון בתחומי תל אביב יפו, ואת השתייכותו לאחד מיובלי הירקון: נחל הדר, נחל פרדס ונחל הדרים.

חלקים מהוואדי משתרכים ממש לצד בתי התושבים בשכונת נווה שרת, בעיקר ברחוב כורזים ואלמגור, הוא ממשיך לעבר אזור התעשייה של קריית עתידים וסיומו בשפך הירקון. לאחרונה הנחל שוקם, השבילים בו הוגדרו ונוספו לו פינות מנוחה ופנאי. אורכו של מסלול ההליכה בנחל הוא 2 קילומטר, והוא מישורי ונעים. תמצאו לאורכו מגוון פריחה עונתית, במיוחד עכשיו בימי האביב, ואפילו צמחי תבלין – אם תחפשו היטב. אנחנו נמצאים בדיוק בעיצומה של העונה המרשימה של הנחל – בין אמצע פברואר לאמצע אפריל. מטיילים מספרים ששפע הצמחייה סביב הערוץ מסתיר את הבנייה העירונית הסמוכה במקטעים מסוימים, משל בעצם הייתם ברמת הגולן.סוף רחוב כורזים, שכונת נווה שרת

ההיסטורי: טיול בעקבות קבוצת הפייסבוק 'תל אביב של פעם והיום'

לחובבי ההיסטוריה העירונית, מדובר בהמלצה חמה במיוחד: קבוצת הפייסבוק 'תל אביב של פעם והיום' היא הקבוצה הגדולה ביותר שעוסקת בתיעוד ופרסום תמונות ואירועים היסטוריים מעברה של תל אביב. היא מונה כמעט 30,000 חברים וכמה מחובבי ההיסטוריה העירונית והצלמים הוותיקים ביותר בה, ומתפרסמות בה על בסיס יומי אנקדוטות ותמונות היסטוריות מכל שנותיה של העיר.

עכשיו, כשהשמש יצאה והעיר נראית פחות אפורה בהרבה – צאו לטיול עירוני ומיוחד דווקא בעקבות 'העיר הלבנה'. בחרו אזור בעיר, ובאמצעות מילות מפתח תוכלו למצוא בקבוצה שלל תמונות "לפני ואחרי" או סיפורים מעניינים שיובילו אתכם לאורך הטיול. מומלצות: הטיילת, שלה שלל אזכורים בקבוצה, והליכה דרך בתים משוחזרים בלב העיר – הירקון, דיזנגוף, רוטשילד, גאולה ודרומה.

הדרומיים: פארק בגין ופארק המסילה

לאלו שבוחרים להישאר בגבולות העיר, אבל לא רוצים להצטמצם לריאות הירוקות של צפונה – פארק בגין, שנקרא גם פארק דרום, הוא המקבילה הדרומית והמהנה לא פחות. בפארק שני אגמים, באחד מהם אטרקציית סקי מים, ובשני ברווזים מתוקים שמתאימים לצפייה מדיטטיבית.

אפשר לראות בו ציפורים רבות, לבקר בפינת החי (ללא ליטוף), וליהנות מאזורים המתאימים לפיקניק במגוון החורשות. למי שחפצים ביום טיול קצת יותר אקטיבי: אפשר ללכת מהכניסה הראשית לפארק מרחוב בירנית על שביל ההליכה דרומה, לעבור דרך פינת החי ולהמשיך מזרחה לעמדת התצפית – על שטחי פארק אריאל שרון, וגם על שלל ציפוריהם. אפשר גם להקיף את הפארק ברגל ולהתנסות במיני האטרקציות השונות. אפשר גם לשכור אופניים בסמוך לפארק ולצאת לרכיבה.

בונוס שמתאים למשפחות שמגיעות בשבת: מסביב לפארק יש רכבת ננסית שמסיירת בו בשבתות וחגים עד ארבע אחר הצהריים.

טיול ירוק וקצת יותר עירוני אפשר למצוא על תוואי פארק המסילה המחודש, אחד הנכסים המהממים שנוספו לדרום העיר בשנים האחרונות. מומלץ להתחיל בפארק אליפלט שבפלורנטין, ולצעוד דרך מתחם התחנה, נווה צדק וגשר נווה צדק, מתחם נחושתן, רחוב פינס ועד לבית רומנו. בהגעה לבית רומנו מומלץ כמובן לקנות קפה ומשהו לנשנש במיראז' ולהתפנק קצת בשמש בחלקו של הפארק הנושק לכניסה האחורית ל'תדר'.

הלילי (והחברתי): "גוף ברחוב"

סיור "גוף ברחוב", מבית אנסמבל 'כאן', מוציא את מבקריו למסע שמתחיל ברחוב לוינסקי, ועובר בקיצורי דרך, פינות חמד וסמטאות אפלות – כדי לחקור את הקשר בין האתר לאדם השוהה בו. מדובר בטיול לילי, שיוצא בין פעמיים לשלוש בשבוע ומתחיל בשעה 20:30 בערב, וההשתתפות בו היא בקניית כרטיס בעלות של 80 ש"ח. אנחנו לא אוהבים לבזבז, וברור לכולנו כבר מזמן שטיולים צריכים להיות מצרך חינמי, אבל על כזה סיור בדרום העיר, שגם מעניק במה לחוויות של תושבי האזור וגם מאפשר להכיר אותו בפרספקטיבה אמנותית וחברתית – היה קשה לוותר ברשימה הזו.

משתתפי הסיור, שערך, כתב וביים עידו בורנשטיין, מצוידים באוזניות, בהן ישמעו וידויים של א.נשים תושבי האזור שמשתפים בחוויית ההליכה שלהם בו, ולצידם מופיעים לאורך כל הסיור רקדנים ורקדניות. על פי האתר והביקורות המפרגנות על הסיור: "השיטוט הרגלי הופך לתודעתי". המשתתפים יכולים גם ליהנות מהחוויה מעט שתויים ולהצטייד בדרינק מוזל לדרך בנקודת הפתיחה שלו –בר "ברחוב", בלוינסקי 33.אפשר לחנות בחניון שוק העלייה או בחניון ליבר. הסיורים הקרובים הם ב-4.4, 6.4, 7.4, ה-11.4 ולאחר החג.

• הבועה
• טבע בעיר
• טיולים
• ❤ תל אביב
• מסלולים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 889 // צאו מהבית