אתמול הוכרזה ידיעה שחיכינו לה בערך 22 שנים – באפי ציידת הערפדים מרימה שוב את היתד. מדובר בידיעה על פיילוט לסדרת סיקוול, והפעם עם שרה מישל גלר שתחזור לגלם את באפי, גם אם לא בהכרח כדמות הראשית, ובהובלת צוות שמורכב מזוכת האוסקר קלואי ז'או, ומצד התסריטאיות נורה ולילה זוקרמן, שיצרו את "פוקר פייס" – אז יש סיבה להיות אופטימים לכך שהמאסטרפיס שהוא "באפי ציידת הערפדים" יקבל טיפול ראוי. ואולי הפעם גם אנשים שהתרחקו מהמקור מסיבות שונות יוכלו לקבל הצצה לכמה באפי טובה, ויחזור לראות את כל העונות המקוריות בדיסני+.

>>מת מצחוק: ערפדים הם קרקע קומית פורה למי שמוכן לנעוץ שיניים

מי שראה את באפי כבר יודע איזו סדרה מתעתעת זו, איך הרושם הראשוני שלה הוא הטעיה מכוונת, איך הקנקן הפופי והצבעוני מסתיר בתוכו כמה מהרגעים העמוקים והכנים ביותר שנראו על המסך. אבל מי שלא ראה, יתקשה לעבור על כמה משוכות שעומדות בפני הצופה המזדמן. אנחנו פה לעזור – אספנו את כל הסיבות שבגללן אנשים נמנעים מהסדרה, ותקענו להם יתד בחזה עד שהתפוררו לאבק.

השם

כי באמת צריך להתחיל מההתחלה: "באפי ציידת הערפדים". יאייקס. אין מילה אחת בטייטל הזה שעושה חשק לבוא ולראות, ולמרות שמי שמכיר את הסדרה כבר לא יכול לנתק אותה משמה – אובייקטיבית, זה לא שם טוב. ראשי, שם הדמות "באפי" הוא שריד מהסרט (הלא טוב) של ג'וס ווידון שהיווה השראה לסדרה – אבל בסרט זו היתה צ'ירלידר בלונדינית שמחסלת ערפדים, ובסדרה נשאר רק השם והבלונד -כך שהאירוניה שבשם מעט התפוגגה. שנית, על בחירה האיומה לתרגם "Slayer" ל"ציידת", במקום "קוטלת", המעריצים מתרעמים כבר שנים, ובאמת לא תמצאו את באפי צדה בשום שלב. ושלישית, ובכן… הערפדים.

הערפדים

כן, המוניטין המפוקפק של דמויות האימה המיתולוגיות גם הוא משפיע על מידת הרצון של אנשים להצטרף לצפייה. לפניה היה לנו בעיקר סרטי דרמה ארוכים על דרקולה, אחריה היה לנו בעיקר ערפדים מהורהרים ב"דימדומים" ו-"דם אמיתי", ואז כבר הגיע סבב הפארודיה המוצלח של טאייקה וואיטיטי. מה גם שהערפדים של באפי נראו לפעמים מגוחכים (ועוד על זה בהמשך), אבל עצם קיומם של ערפדים בסדרה – ועוד בטייטל! – הרחיק לא מעט אנשים שלא רצו לראות יותר ניבים מחודדים. וחבל, כי "באפי" משחקת עם קונספט הערפדים באופן מרתק, ומנצלת את הטרואופ באופן היקפי ומבריק, כחלק ממערך דימויים עמוק על התבגרות ומציאת עצמך. אבל למסתכל מבחוץ, אלה סתם עוד מפלצות מוצצות דם.

הז'אנר

למרות שעל פני הדברים באפי נראית כמו סדרת אימה – הערפדים הם כמעט סמל עתיק של הז'אנר – זו הטעיה מוחלטת. היא גם נראית כמו סדרת נוער – ואתם כבר יכולים לנחש שגם זו הטעיה. למעשה, כל הגדרה ז'אנריסטית שתצמידו לה, תחליק ממנה כמו טפלון. זה נכון שהרבה מהז'אנרים הנ"ל מופיעים בסדרה כמעיין תערובת בין אהבה, היפוך ופארודיה על מוסכמות הז'אנרים, אבל בכל פעם שתחשבו שהבנתם מה הז'אנר של באפי, יגיע פרק שרק שיפורר כל תפיסה. וזה כל כך כיף ברגע שמבינים את זה, כי אז פרק מחזמר (קלישאה עייפה, אבל בבאפי עשו את זה קודם) הוא לא רק דבר הגיוני, אלא גם הדבר הכי טוב שאפשר.

הנושא

אוקי, זה חתיכת מחסום – באפי ציידת הערפדים עוסקת בתיכוניסטית שהורגת ערפדים יחד עם חבריה לכיתה ואדם מבוגר אחד שנקרא "הצופה". זה קונספט, אם אשתמש במונחים מקצועיים, פשוט בננה'ז. מאוד קשה להסביר לאנשים שלא ראו את "באפי" עד כמה זה רחוק מהאמת. למעשה, הסדרה היא הכל חוץ מזה – כן, יש קרבות (לא פעם, קורעים מצחוק בזכות הדיאלוג השנון), ויש ערפדים (וחלקם דמויות מורכבות ומבריקות, *אהם* ספייק), אבל לב הסדרה דווקא ברגעים שמסביב לכל הערפדים. הם, למעשה, רק דימוי לשדים שבאפי נאבקת איתם לאורך ההתבגרות – קנאה, כעס, דיכאון, אהבה, מיניות, אובדן וכל מה שכל אחד מאיתנו עובר ועבר על בסיס יומי. היא פשוט עוברת את זה עם ערפדים.

הניינטיז

טוב שמעו, קשה מאוד לדבר על באפי מבלי לדבר על שורשיה העמוקים בניינטיז. נכון, היא שודרה עד 2002, אבל, גם אז זה נראה והרגיש מאוד ניינטיז. ולמי שלא גדל בתקופה וחש נוסטלגיה כלפה, זה עשוי להיות קצת צורם. אז תתרגלו – טלפונים סלולרים הם לא דבר, נשים עדיין הוחפצו בקטע לגיטימי, האווירה היא דור נירוונה פוגש את קלולס והרפרנסים עתיקים. אל דאגה, מתרגלים לזה מהר. לפחות האופנה המחרידה מאותם השנים עשתה קאמבק, אז לראות את סת גרין עם פאוץ' לא יראה לכם כזה מוזר.

הנראות

אין איך להתחמק מזה, במיוחד כי התרגלנו לטוב. כשבאפי עלתה, זה היה רגע לפני תור הזהב הטלוויזיוני שהפך את הטלוויזיה לקולנוע. וכן, באפי קולנועית מאוד, אבל מתוקצבת כמו סדרת נוער ברשת WB. וזה ניכר, בעיקר בתפאורה הקרטונית, בצילום המקרטע ובאיפור הלפעמים מצ'וקמק. בואו נגיד שלא פעם המפלצת השבועית היא בבירור אדם בתחפושת זולה. זה מעיק בהתחלה (ועוד על זה, מיד), אבל מרגע שנכנסים לסיפור כבר לא מחפשים את האיפור המתקלף, וכמו במחזה – שוקעים פנימה ונאבדים בעלילה. חוץ מזה, ככל שהעונות מתקדמות, כך גם רמת ההשקעה הכספית בסדרה גדלה, וזה ניכר.

העונה הראשונה

הנה המשוכה הגדולה מכולן – העונה הראשונה, וגם המעריצים הגדולים יודו בזה – לא משקפת את מה ש"באפי" הפכה להיות כסדרה. בזמן שהסדרה עוד ניסתה למצוא את עצמה, זה הרגיש קצת כמו סדרת נוער טיפה סתמית, עם טוויסט של ערפדים נקטלים. אבל החל מהעונה השנייה – למעשה, החל מהגעתו של ספייק – הסדרה צברה מומנטום, ולא הפסיקה להתפתח ולהסתעף להפיכתה למאסטרפיס שהיא. יש כמה פרקים מוצלחים מהעונה הראשונה, אבל לא תפספו משהו משמעותי מדי אם תתחילו מהשניה. מקסימום תחזרו אחר כך.

היוצר

זה דיסוננס שגם למעריצים מאוד קשה ליישב: איך אותו אדם שיצר את הסדרה הרגישה, החכמה, המיוחדת, הפמיניסטית ופורצת הדרך הזו הפך לבסוף לג'וס ווידון, האב הרוחני ליקום של מארוול, לפחות עד שיצאו עליו עדויות מדכאות על האופן בו התייחס לקאסט שלו – ובמיוחד לנשות הקאסט של "באפי". זה מדכא מאוד, אפילו מכעיס, אבל חשוב לזכור – אמנם "באפי ציידת הערפדים" נוצרה במוחו, אבל היא נודעת בתור סדרה עם אחד מחדרי הכותבים הכי מרשימים בתעשיה. לאורך 7 עונותיה, יותר מ-20 כותבים עבדו בחדר הזה, ממנו יצאו כמה יוצרים פנטסטיים שבנו קריירות מרשימות: מרטי נוקסון ("אנריל"), רבקה קריישנר ("בנות גילמור"), ג'יין אספנסון ("משחקי הכס") ועוד באמת הרבה. ווידון הוא רק אחד, אל תתנו לו להרוס לכם את היצירה החשובה הזו.

הפאנדום

יש משהו קצת מרתיע בפאנדום כל כך אינטנסיבי, כל כך אוהב. עבור אנשים שלא נדבקו בחיידק הבאפי, זה עשוי להפחיד קצת. המעריצים האדוקים מרגישים כמו "הם", ומי שמתחיל לצפות – גם אם הוא יתחיל מפרקי המופת, כמו המחזמר או "Hush" – לרוב יתקע בכם מבט מוזר וישאל "זהו? על זה כל הסיפור?". רק תזכרו שגם אתם לא התאהבתם מיד, ושגם פרקי המופת עובדים הרבה יותר טוב כמכירים, מבינים ואוהבים את הדמויות. ואם אתם במקרה מאלה שנרתעים מהפאנדום, חשוב לי להזכיר שכולם היו כך, זרים לבאפי, ושהדבר המפתיע ביותר בסדרה הזו היא האופן בו זה מזדחל מתחת לעור מבלי ששמים לב, ואז ברגע מבינים שאתם מאוהבים בסדרה הזו. רק אז תוכלו לראות למה מדובר באחת מסדרות המופת הגדולות אי פעם.
כל העונות של באפי זמינות בדיסני+

• המסך
• דיסני+
• באפי ציידת הערפדים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 940 // כוח וידאו

לא מורידים את העיניים מהכדור: מטה המאבק המשותף של ארגוני ההתנגדות להפיכה המשטרית לא מתבלבל מניסיונות ההסתה והספין של קואליציית העבריינים של נתניהו, והערב תצא לדרך ההפגנה השבועית המרכזית נגד ניסיון הקמת הדיקטטורה של נתניהו בפעם ה-13 ברציפות וביותר מ-150 מוקדים ברחבי ישראל וב-40 ערים נוספות בעולם. הפגנת הימין העלובה ביום חמישי ומפגני האלימות המחליאים של ביביסטים וכהניסטים נגד מפגינים הוכיחו שוב, לכל מי שהיה צריך, שאין כל סימטריה בין תומכי ההפיכה למתנגדיה, לא בכמויות, לא בנחישות ובוודאי שלא בבחירה במחאה לא אלימה כאסטרטגיה.

>> אדומות מזעם: סיפורה של מחאת "סיפורה של שפחה"
>> מדוע מתעלמות המשטרה והתקשורת מאלימות הכהניסטים?
>> העליבות של איילה חסון שוברת שיאים. וזה נראה מכוון

ממטה המאבק המשותף נמסר: "אנו נמצאים 4 שבועות לפני העברת חוקי הדיקטטורה. כל מי שקרא השבוע את האמירות של שר המשפטים ובכירים נוספים מבין שלצערנו הם לא רוצים להגיע להסכמות רחבות, אלא רק רצו להרוויח זמן ולהרדים את המחאה. זהו הזמן הקריטי ביותר מאז קום המדינה. כמו בפולין הם לקחו זמן להתארגנות מחדש בדרך לדריסת הדמוקרטיה. ההפגנות מחר ובשבועות הקרובים הן קריטיות לעתיד המדינה. צאו להפגין!".

בהפגנה המרכזית בקפלן צפויים לנאום השבוע ראש אמ"ן לשעבר האלוף (במיל.) עמוס מלכא, עו"ד דפנה הולץ לכנר, מומחית למשפט חוקתי, עו"ד רינה איילין גורליק, מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה ויועץ התקשורת לשעבר של נתניהו יוסי לוי. בנוסף, מספר אירועי מחאה בעיר יובילו מפגינים לקפלן ובראשןהצעדה השבועית של ארגוני השטח שתצא בשעה 18:30מרוטשילד 1 ותסחוף בדרכה לקפלן את הנקרים על דרכה.

בשעה 17:30 יתקיים בכיכר הבימה מיצג שלמחאת התרבות והמוזיקאים, ואילו ב-18:30 תצאצעדת אוהדי הפועל תל אביבמבלומפילד לקפלן, מיד עם תום משחקה של הקבוצה העירונית. באותה שעה תתקיים גם צעדה משותפת שלמפגיני מזרח העירשיצאו מצומת יגאל אלון-ההגנה אל צומת השלום. גם השכנים ממזרח מגיעים:שלוש צעדות מרמת גן וגבעתייםיתאחדו בסופו של דבר לצעדה גדולה במיוחד אל כיכר הדמוקרטיה בקפלן.

ארגון "בונות אלטרנטיבה", הכוח המניע מאחורי מחאת הנשים ומחאת השפחות, מתכנן הערב את הקמתו של "משמר הנשים", פלוגות של נשים באדום שיעמדו על המשמר בהפגנות ברחבי הארץ ויאפשרו לכל אישה שתרצה לשתף בחוויות פגיעה שעברה ואת הסיבות שבגללן היא משתתפת במחאה. כמו כן יוצבו קירות שיתוף במספר מוקדים ונשים יוזמנו לכתוב עליהם ללא פחד. מהארגון נמסר: "אם אף אחד לא מגן עלינו – אנחנו נגן עלינו. אנחנו דורשות להיות חלק בלתי נפרד מהדיונים על החקיקה. אנחנו לא אזרחיות סוג ב' ולא ניתן שיחליטו החלטות מכריעות על חיינו מבלי שנהיה מעורבות בדיונים. אנו דורשות גניזה של החוקים והתקנות שפוגעים בשוויון ובמעמד נשים בישראל, ולא נסכים לשום מהלך שיסכן את בטחונן של נשים במרחב הציבורי והאישי".

בשעות שלפני ההפגנה בקפלן-עזריאלי, החל מהשעה 17:00, יחלו להיחסם הרחובות המרכזיים בסביבה ובראשם הירידה והעלייה מהאיילון במחלף השלום. גם על ציר הצעדה משדרות רוטשילד לקפלן עשויות להיווצר חסימות כבישים החל מהשעה 18:30, והחל מהשעה 21:00 צפויים להתרחש ניסיונות חסימה של האיילון. המלצת המערכת: תשאירו את האוטו בבית וצאו להפגין.

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• ❤ תל אביב
• בנימין נתניהו
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 940 // כוח וידאו

את זה שאנחנו בצומת דרכים כבר בטח שמעתם לא מעט בימים האחרונים. אבל מה עושים בצומת כשאין בה מעבר חצייה? ולא, זו לא מטאפורה להידברות או לפשרה, אלא שאלת מחקר אמיתית ונוקבת שבאה לבדוק איפה בעיר אין מעברי חצייה למרות שצריך אותם. עיריית תל אביב, אנחנו מדברים אליך.

אלנבי מול בית הכנסת הגדול

מה תעשה נשמה טובה שרוצה ללכת לפורט ויורדת מהאוטובוס בצד השני? תלך דרומה? תלך צפונה שתי דקות לפחות? תרוץ מהר באחד מהכבישים המפחידים בעירנו? ומה לגבי מי שמגיע מהכיוון ההפוך וחייב ג'סמינו בהול? קדימה עיריית תל אביב, שרטטו את המעבר ושחררו אותנו לעבר הפרנץ' טוסט/קבב שלנו.

רחוב אילת

אם תזדמנו לרחוב אילת בשעת לילה מאוחרת, בוודאי תשימו לב שהוא קצת חשוך וגם קצת מפוקפק. אבל גם בשיא אור היום, יש בו סיבה אחת רצינית לחשו – יש בו רק מעבר חצייה אחד לרפואה. ומדובר ברחוב לא קצר ומרכזי למדי. מה נסגר?

קינג ג'ורג' מול הכניסה לגן מאיר

יצאתם לטיול עם הכלב על קינג ג'ורג' ורציתם להיכנס לגן מאיר הפסטורלי? הריצה שלכם לשם תהיה פסטורלית פחות כשתנסו לא להיפגע מאוטובוס, רוכב אופניים חשמליים או נהגת קורקינט מדופלמת. נכון שאפשר ללכת שתי דקות עד למעבר החצייה אבל אם עוד לא הבנתם, אנחנו באנו להיות קטנוניים.

טשרניחובסקי מול גן מאיר

מה יש לו לגן מאיר שלא יאה לו מעברי חצייה בסביבתו? מסתבר שגם בכניסה אליו מרחוב טשרניחובסקי לא מסומן מעבר חצייה, מה שהופך את העסק למסוכן במיוחד בפרט משום שיש אשכול גנים ממש בצד השני והרבה זאטוטים מתרוצצים.

שבזי מול אניטה

רציתם לללק גלידה ביום קיץ לוהט בשכונת נווה צדק הציורית. הכל היה כמעט מושלם לתכנית הזו, עד שמכוניות הגיעו ונסעו בצפיפות ולא נתנו לכם לעבור ולהגיע למחוז חפצכם מלא העוגיות והוניל. העם דורש מעבר חצייה מול אניטה בנווה צדק!

צומת החשמונאים קריית ספר

צומת שבכל פעם שעברתי בה כמעט קיפחתי את חיי, ובעבור מה? בעבור רחוב קריית ספר? תודה אבל לא תודה. שרטטו שחור על גבי לבן מעבר חצייה ותנו לנו לחצות בשקט. חוץ מזה שמדובר בצומת מרכזית באמת, אז יאללה, לעבודה.

הירקון 59 מול בר 51

מדובר באחד מהכבישים הסואנים בעירנו בו המכוניות לא מפסיקות ולו לרגע וממש בכל שעות היממה. היה ויצאתם מדייט לוהט בבר, מתנדנדים ומבושמים במעט, אנחנו מפצירים בכם להיזהר וללכת עוד שתי דקות נוספות למעבר החצייה הקרוב. המכוניות שם לא נדיבות ולא עוצרות לרגע, מניסיון.

רוקח

שדרות רוקח המוריקות לא התברכו במעבר חצייה. בכלל! החל מתחנת תל אביב האוניברסיטה ועד תחילתן, ממש אין איך לעבור, אלא אם אתם שילוב של יוסיין בולט ושל אומץ לב חד פעמי. השמועות אומרות שמתכננים שם גשר ולעוברים והשבים. אבל נו, זו עדיין ישראל, אתם יודעים שזה לא יקרה בקרוב.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 940 // כוח וידאו

בבקה בייקרי

לכבוד פסח מציעה רשת הקונדיטוריות של האחיות קורל ושיר גורן עוגות שכיף ליישר ליד כוס תה אחרי ארוחת סדר עמוסת טעמים, למשל עוגת שוקולד פאדג׳, עוגה בחושה קוקוס תפוז, טארט שוקולד וטארט לימון חמוץ עדין ללא קמח, עם קרם לימון ומרנג. המחירים סבירים כראוי לתקופת הידוק חגורה.
42-69 ש"ח לעוגה. בסניפים באתר

בוטיק סנטרל

בבוטיק סנטרל דואגים לנו לקינוח אלגנטי במיוחד, עוגת סנט אונורה לפי הספר, עם שכבות בצק מקורמל, קרם פטיסייר ונילי ומתקתק ופחזניות נפלאות מלמעלה. עוגה נהדרת שכל אחד, מפעוט ועד קשיש ישמח לאכול ממנה בחג, רק אל תשכחו להשאיר חתיכה לאליהו הנביא. חוץ מזה יש גם קאפקייקס כשל"פ לבוקר שאחרי, יש גזר מופלא, פיסטוק נימוח, שוקולד עם קרם וניל ובננה בציפוי קרם מלוח לטבעונים וללא טבעונים.
150 ש"ח לסנט אונורה, 12 ש"ח לקאפקייק. בסניפים ובאתר

בייקרי

אפשר לסמוך על רותי ברודו שתעזור לסיים את ליל הסדר בקלאס ומינימום מאמץ. עוגת דקואז פיסטוק תותים ממרנג עשיר כמעט עד כדי מרציפן, קרם וניל ותותים טריים מציינת את סוף עונת הפרי האהוב בנימה חגיגית ומתיקות עדינה, בשעה שעוגת ג'נדויה מטורט אגוזי לוז מצופה קרם שוקולד מחברת בין מרקם אוורירי וקטיפתיות עשירה. מוש.
108-118 ש"ח. הזמנות באתר

ביסקוטי

קונדיטוריית ביסקוטי היא מנייה בטוחה בכל הנוגע לפסח ובכלל, למשל עוגת טופי קראנץ' מפוארת עם – קחו נשימה עמוקה – תחתית פאדג' עשירה, קרם נוטלה, קראמבל שוקולד ונוגט קריספי וקרם שנטילי וניל, במעטפת קרמל מלוח משובץ גבישי שוקולד מוזהבים ופריכים. מעדיפים משהו יותר סולידי? עוגת גבינה פירורים כשל"פ במתיקות עדינה מזכירה ששבועות כבר מעבר לפינה.
72-188 ש"ח.הזמנות בטלפון 03-5704015 ובאתר

דלאל

בקונדיטוריית דלאל חוגגים את סוף עונת התותים בקינוח שיגרום לאורחים לשלוף את האינסטה: עוגת פיסטוק תות גבוהה וסקסית משכבות פיסטוק וביניהן גנאש וניל במתיקות עדינה, קולי פטל ומלא תותים ואוכמניות (155 ש"ח, בתמונה הראשית). מעדיפים שוקולד? Hennessy's נמסיס, שילוב של תועפות קוניאק ושוקולד, ממלא את הפה בקטיפתיות מסחררת (58 ש"ח). במחלקת הביס המתוק עם הקפה שאחרי שמחנו למצוא גם השנה את עוגיות האמרטי שקדים הממכרות, פיננסייר קוקוס ונשיקות מרנג בטעמי וניל ושוקולד לבן, קקאו ושוקולד חלב, פטל (הפייבוריט שלנו) ופיסטוק. דוז פואה.
פרטים והזמנות בטלפון 054-4781435 ובאתר

מגזינו

עוגה שתגנוב את ההצגה לשאר הקינוחים על השולחן, סורי דודה גילה על זה שהשקעת בעוגת מצות. מדובר בבסיס של עוגת פרג בחושה במרקם מדויק, מעליה שכבה של שוקולד מריר ואגסים מבושלים ביין, גנאש שוקולד מריר ומעליו גנאש שוקולד לבן ופרג מוקצף. מקושטת כהלכתה עם עיטורי שוקולד לבן מטומפרר עם פרג, אגסים טריים של אביב וקולי אגסים. עוגה מופלאה וחגיגית שמביאה את ניחוחו של האביב במלוא הדרו.
190 ש"ח. הקונדיטוריה של מגזינו, מנחם בגין 21. פרטיםבאתר

מימי

בקונדיטוריה של מימי אנחנו גאים במיוחד משום שהם מתחשבים בציבור נטולי הגלוטן לאורך כל השנה, ובחג הפסח ביתר שאת עם קולקציית עוגות חגיגית. זו שאהבה נפשנו במיוחד היא עוגת מוס הקפוצי'נו, המורכבת מביסקוויט שוקולד ופקאן, גנאש קפה מוקצף במרירות-מתיקות רצויה, קרמל קפה, קרם קפוצ'ינו קטיפתי וציפוי שוקולד. ליקקנו את האצבעות, ליטרלי.
134 ש"ח. מימי, רב אשי 16, רמת אביב. פרטיםבאתר

רולדין

כולנו היינו שואפים לבלות את הפסח הקרוב בחבל הבאסקים אבל נגיע גג לקרית אתא. מזל שאפשר להתנחם בעוגת גבינה באסקית מופלאה ועשירה בכל טוב, המורכבת מבסיס סבלה ברטון, גבינת שמנת ומסקרפונה אפויה. מלמעלה מונחים פירות יער טריים ואדמדמים שמאזנים את המתיקות לכדי ביס מנצח.
169ש"ח. פרטיםבאתר

• אוכלים שותים
• פסח
• קינוחים
• עוגות
• ללא גלוטן
• מגזינו
• בבקה
• רולדין
• דלאל
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 940 // כוח וידאו

כבר 23:30 בלילה ביום ראשון, הרבה אחרי שעת השינה שלי כרמת־גנית בת 40. לצערי אני רחוקה מללכת לישון, או להשלים כבר את הפרקים החדשים של "לאב איז בליינד" בנטפליקס. לפני שעות ספורות פיטר ביבי את גלנט ואלפים כבר שועטים לרחובות בהפגנה ספונטנית וזועמת.

על המסך שלי משובצות נשים טרוטות עיניים, חברות הנהלת תנועת הנשים "בונות אלטרנטיבה", שמנסחות מסרים לתקשורת ומכינות את היום הבא. חייבות להכריז על שביתת נשים, חייבות לעלות בהמונינו לירושלים. מיצג "סיפורה של שפחה" שלנו הוא אחד הסמלים הכי מזוהים עם המחאה, ואי אפשר שלא להיות חלק מהרגע המכריע הזה. אבל בו־זמנית ברור לכולנו שלא יהיה מיצג. לא יהיו שפחות. זה נגמר.

שריטת תקליט. אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגענו לכאן.

אם איתרע מזלכם שלא לחיות תחת סלע בחודשים האחרונים, הצירוף "מצעד השפחות" או "מיצג השפחות" כנראה אומר לכם משהו. נשים לבושות בגלימות סינטטיות אדומות, חובשות כובעים לבנים שמסתירים את פניהן, הולכות בטורים ארוכים בתוך המוני מפגינים בכל רחבי הארץ, עומדות ליד נרות זיכרון או שרות עם אפרת גוש בקפלן.

הראשונות להיפגע

זה התחיל ממיצג קטן וספונטני מול הכנסת בסוף פברואר. הגלימות מ"ברוריה", הכובעים אולתרו בכישרון על ידי חברות "בונות אלטרנטיבה" עם ויז'ן. והיי, זה הספיק. כולם מכירים את הדימוי מהסדרה ההיא שממש התכוונו לצפות בה מתישהו. בארה"ב ובמדינות אחרות כבר השתמשו בוויז'ואל הזה בהפגנות נשים נגד חוק ההפלות. אבל הרפרנס היה בכלל מיצג שהרמנו עוד כשעבדתי ביח"צ של HOT והסדרה היתה פופולרית להפליא בארץ. שש דיילות, לבושות כשפחות, צולמו במיקומים איקוניים בתל אביב והתוצאה היתה מטלטלת – לראות את הדימוי המפחיד הזה במקום הכי חופשי וליברלי במדינה באמת גרם לאנשים לתהות. גם אם הם לא צפו בסדרה.

כשעלה הרעיון למיצג במסגרת ההפגנות נגד הרפורמה, חשבנו שהמסר יהיה ברור: ב"סיפורה של שפחה" של מרגרט אטווד, בעתיד הלא רחוק, מתרחשת הפיכה משטרית וחלקים גדולים מארה"ב הליברלית הופכים לרפובליקת גלעד התיאוקרטית, שבה לנשים אין זכויות כלל. מי שמצליחות להרות הופכות לשפחות־רבייה ומסופחות לזוגות חשוכי ילדים, נאנסות ומחויבות ללדת עבורם.

לנשים אסור לקרוא, ללמוד, להחזיק רכוש משלהן. קטיעת איברים היא עונש לגיטימי, מוות בתלייה גם. החלק הכי קשה לצפיה, עבורי לפחות, היה הפלשבקים לתקופה שלפני – כשבוסטון עוד היתה חופשיה, אבל התחילו בה תהליכים מעוררי פחד. חוקים שעברו פה ושם ושללו זכויות יסוד שעד כה היו ברורות מאליהן, חיילים חמושים שדיכאו כל ניסיון מחאה והשתמשו באלימות לא פרופורציונלית נגד מפגינים. ההקבלה היתה אמורה להיות ברורה: המיצג שלנו מתריע מפני הסינריו הגרוע ביותר, זה שגם באיראן לא חשבו שיגיע. זכויות יסוד הן לא דבר ברור מאליו וכשאין מי שמגן על הדמוקרטיה – נשים תהיינה הראשונות להיפגע.

זה לא רק היה פשוט לביצוע, אלא שהכובעים גם אפשרו למי שלא יכלה לקחת חלק במחאה בפנים גלויות לעשות את זה – חרדיות, מוסלמיות, נשים בעמדות מפתח, עובדות מדינה. הכוח היה דווקא בגוש האדום־לבן ולא בפרטים

אני הייתי סקפטית, מודה. לאורך כל הדרך, כשעלו עוד ועוד מחשבות לשימוש במיצג, הייתי בטוחה שאף אחד לא יבין, אף אחד לא יצטרף. אבל המיצג הבא כלל כבר עשרות נשים, ותוך שניה קמו התארגנויות מקומיות של נשים מכל הארץ שאמרו "זה משהו שאנחנו יכולות להזדהות איתו, דרך לקחת חלק במחאה הזו". זה לא רק היה פשוט לביצוע, אלא שהכובעים גם אפשרו למי שלא יכלה לקחת חלק במחאה בפנים גלויות לעשות את זה – חרדיות, מוסלמיות, נשים בעמדות מפתח, עובדות מדינה. הכוח היה דווקא בגוש האדום־לבן ולא בפרטים.

בניגוד לטענות, המימון לא הגיע מהאיראנים. בהתחלה עוד רכשנו את הגלימות מחנויות תחפושות (רגע לפני פורים, להזכירכם) וישבנו באישון ליל להדביק כובעים. אבל העשרות הפכו למאות ואלפים ונאלצנו להקצות לזה כספים מקמפיין התרומות שהרצנו. עדיין לא יכולנו להרשות לעצמנו בדי קטיפה יקרים כמו של השפחות המקוריות, אבל היה בתחפושתיות הזולה הזו משהו נכון, דווקא. זו לא באמת מקטרת, זו לא באמת שפחה. זה רק דימוי.

אני, אשת תקשורת בין משרות ומתנדבת בתא היח"צ של "בונות אלטרנטיבה", מצאתי את עצמי מגויסת פול טיים, פרו בונו, כדי להתמודד עם הטרפת התקשורתית. בהתחלה עוד ניסינו להתעקש על השם התקני – מיצג סיפורה של שפחה – אבל המונח "מחאת השפחות" תפס ובכל מהדורות החדשות, העיתונים ואתרי האינטרנט התמונות הראשיות מכל הפגנה היו שלנו: נחש ארוך ואדום בתוך ים של מפגינים. גם מי שלא לבשה גלימת שפחה לבשה אדום כהזדהות. האימג'ים המרהיבים האלה תפסו גם את עיניהם של גופי תקשורת מכל העולם ומצאנו את עצמנו בניו יורק טיימס, בי.בי.סי, וושינגטון פוסט ועוד.

אחרי מיצג האורות הגדול שלנו בקפלן, שהיה חלק משבת שבה השתתפו במיצגים אלפי נשים בכ־70 יישובים בכל רחבי הארץ, קרה משהו אחר. הפכנו למם. הגענו ל"ארץ נהדרת". נכנסנו לקריקטורות סאטיריות. ואז גם לדפי המסרים של הימין. פתאום רוטמן הזכיר אותנו בציוץ, ואז בנאום, ואז גם גלית דיסטל אטבריאן, וסמוטריץ', ועוד ועוד. טענו שמשלמים לנו, לשפחות. טענו שאנחנו נשים פריווילגיות לבנות מטורללות והזויות, חובבות דרמה, שדורכות על גבן של נשים מסכנות באמת. טענו שאנחנו רומסות זכויות נשים. שאנחנו לועגות למגזר החרדי וטוענות שחרדיות הן שפחות.

ההייפ התקשורתי הכניס אותנו למהדורות החדשות ואפשר לנו להעביר את המסרים שלנו, אבל בוועדות ובחדרים החשובים עדיין יושבים גברים שלא סופרים אותנו באמת

זה לא שבר אותנו, להיפך. זה הכעיס, בטוח, אבל הבנו שמישהו נבהל מההתגייסות המטורפת של נשים למחאה. נשים שמעולם לא יצאו להפגין ולא חשבו שיש סכנה שזכויותיהן ייפגעו. מישהי סמך על זה שאף אחד לא צפה בסדרה ואפשר לעוות את המסר.

מה שכן, היה ברור לנו שהדימוי הזה הולך ומשתלט על המטרה. רצינו להעיר נשים, להפחיד ולהתריע מפני עתיד לא מופרך – והצלחנו. אבל מה שבסופו של דבר נשאר בתודעה הוא תמונות יפות של נשים באדום ולבן. ההייפ התקשורתי הכניס אותנו למהדורות החדשות ואפשר לנו להעביר את המסרים שלנו, אבל בוועדות ובחדרים החשובים עדיין יושבים גברים שלא סופרים אותנו באמת. החקיקה דהרה קדימה, חוק האיזוק האלקטרוני נדחה, נשים המשיכו להירצח על ידי בני הזוג שלהן והרגע שבו יעבור גם חוק בחירת השופטים היה קרוב מתמיד.

ואז גלנט פוטר, והיה ברור לכולם שנחצה קו. אנחנו כבר אחרי ההרתעה. זה כבר לא דימוי. לקום מחר בבוקר לרפובליקת גלעד זה משהו שיכול לקרות בכל רגע. היה לנו מובן שבתוך הזעם המשתולל ברחובות והפגנות הענק המתוכננות – אין מקום לשורת שפחות כנועה ודוממת. צריך דימוי חדש. זה כבר דובר לפני כן: לא בכדי בחרנו להמשיך בגלימות דקיקות במקום בשמלות אדומות. כשהכובע יורד, השפחות הן בעצם גיבורות־על. הן היו גיבורות־על כל הזמן. מישהו רק היה צריך להביא אותן לקצה.

לוותר על אחד הדימויים המזוהים ביותר עם המחאה לא היה פשוט, ואנחנו עדיין מנסות להעביר את המסר לנשים בכל הארץ ובחו"ל שמתקשות להיפרד ממנו. אבל לנו ברור שאנחנו חייבות להיות הרבה יותר מסמל בגלגול הזה של המאבק. אנחנו חייבות לצאת, הפעם בפנים גלויות ולשלם את המחיר, כי אנחנו כבר יודעות: אנחנו לא לבד. יש אלפים כמונו, מאחורינו, לבושות אדום ומוכנות לקרב. ואולי, כשאפשר יהיה לנשום כאן שוב, נמצא את הזמן לצפות ב"סיפורה של שפחה". או ב"לאב איז בליינד".

• מחאת הדמוקרטיה
• ❤ תל אביב
• הפגנה
• הבועה
• נשים
• שיוויון
• גזענות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 940 // כוח וידאו