Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

ידיעות אחרונות

כתבות
אירועים
עסקאות
מופע בלתי נגמר של רהב וביטחון עצמי שלא מגובים בתוצאות בשטח. עמית סגל (צילום מסך: קשת 12)

פרס סוקולוב לעין השביעית: מה זה אומר על הדיווחים של עמית סגל?

פרס סוקולוב לעין השביעית: מה זה אומר על הדיווחים של עמית סגל?

מופע בלתי נגמר של רהב וביטחון עצמי שלא מגובים בתוצאות בשטח. עמית סגל (צילום מסך: קשת 12)
מופע בלתי נגמר של רהב וביטחון עצמי שלא מגובים בתוצאות בשטח. עמית סגל (צילום מסך: קשת 12)

הזכייה של אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" בפרס סוקולוב נחגגה כ"ניצחון לעיתונות העצמאית", אבל היא ניצחון הרבה יותר גדול (ומאוחר מדי) לתחום ביקורת התקשורת. היא גם אומרת משהו על איכות הביקורת ודייקנותה. והיא מציגה את בכירי התקשורת שלנו במערומיהם

ביקורת תקשורת היא תחום עיתונאי כפוי טובה. ככל שעושים אותו טוב יותר, זוכים להערכת הקולגות פחות. אף אחד לא אוהב להיצרב באש הביקורת, ועיתונאים שמבקרים בשנינות או בזעם קדוש כל מה שזז להנאתם מתגלים כמעט תמיד כבעלי עור רגיש ועצמות פריכות כשהביקורת דופקת על דלתם. לכן הזכייה של "העין השביעית" בפרס סוקולוב, העיטור המשמעותי ביותר שמוענק לעיתונאים בישראל, היא לא פחות מסנסציה: מערכת עיתונאית כמעט פרינג'ית, שמוקדשת בלעדית לביקורת התקשורת כבר כמעט 30 שנה ומאירה בספוטים חזקים את הפינות החשוכות של העיתונות המודפסת והמשודרת, מקבלת הכרה ממסדית ראשונה בחשיבות עבודתה. וחשוב לומר: לפחות עשור מאוחר מדי.

מי שהקפיד לעקוב אחר הדיווחים באתר העין השביעית, לא יכול להיות מופתע בשום צורה עכשיו ממצבה הקטטוני של עיתונות המיינסטרים בארץ, מתפקידה המרכזי בעלייתו של איתמר בן גביר או מתמיכתה שבשתיקה בהפיכה המשטרית

עיתונאים רבים ברשתות החברתיות חגגו את זכיית העין השביעית בפרס סוקולוב והכתירו אותה כניצחון לעיתונות העצמאית. זה סיפור נחמד ואופטימי ומפתה להיצמד אליו, אבל המציאות היא שהעיתונות העצמאית בישראל מפרפרת בין חיים ומוות, ללא רמז למודל כלכלי בר קיימא, כשלצדה גוסס חופש העיתונות כבר שנים רבות מאוד. אם יש מעשה עיתונאי ש"העין השביעית" עשתה באמת באופן יוצא מן הכלל זה לתעד בזמן אמת, יום אחר יום ושבוע אחר שבוע, את קריסתה של העיתונות בישראל כמערכת כלכלית שמנסה לקיים את עצמה ואת הפיכתה לנשק תעמולתי לקידום אינטרסים סמויים וגלויים של פוליטיקאים וטייקונים. הניצחון כאן, אם אפשר לקרוא לו ניצחון, הוא של ביקורת התקשורת. הפרס הגדול באמת של מבקרי תקשורת הוא היכולת להגיד "אמרנו לכם".

שמחנו להתבשר על הזכייה בפרס סוקולוב. מדובר מבחינתנו בהצהרה כפולה: הן בחשיבותה של העיתונות העצמאית והן בחיוניות של ביקורת עצמית. תודות למו"לים שלנו, לקוראים ולמאזינים, למייסד "העין השביעית" עוזי בנזימן ולוועדת הפרסpic.twitter.com/UYyMHePNwk

— העין השביעית (@the7i)May 29, 2023

מי שהקפיד לעקוב אחר הדיווחים באתר העין השביעית (ולפני זה במגזין המודפס), לא יכול להיות מופתע בשום צורה עכשיו ממצבה הקטטוני של עיתונות המיינסטרים בארץ, מתפקידה המרכזי בעלייתו של איתמר בן גביר או מתמיכתה שבשתיקה בהפיכה המשטרית. מעטים מדי הקפידו לעקוב אחר הדיווחים הנ"ל, גם בתקשורת עצמה. למעשה, לאורך השנים מרבית גופי התקשורת הגדולים בארץ הזיעו ממאמץ לבוז לעין השביעית, להקטין ולצמצם את חשיבותה, לבטל את הביקורת שפורסמה מעל גבי הטורים המנומקים והמתוחקרים היטב של שוקי טאוסיג, אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, הטרימווארט שמוביל את מערכת האתר בעשור האחרון ויותר. המאמץ הזה נשא פרי: רוב הציבור לא מכיר את העין השביעית ואינו נחשף לתכנים החשובים שמתפרסמים בה.

וואו! פרס סוקולוב ראשון לעיתונות העצמאית. הזוכים: חברי מערכת "העין השביעית", שוקי טאוסיג אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז.
בין נימוקי הזכיה הוזכרו "התיעוד המתמשך של התפשטות הפרסום הסמוי בעיתונות הישראלית, הסיקור המקיף של משפט המו"לים ותחקיר "שיטת ידיעות אחרונות"
גאות וגאים בשותפינו@the7i

— שקוף (@shakuf1)May 29, 2023

ולכן הזכייה הזאת בפרס סוקולוב חשובה כל כך: היא נותנת תוקף משמעותי לא רק למפעל העיתונאי הביקורתי המשמעותי כשלעצמו, אלא לעצם התכנים הביקורתיים שמתפרסמים מעל עמודיו. הפרס הזה צריך לגרום לנוני מוזס להזיע כאילו אמצע אוגוסט, למשל. הוא צריך לגרום לעמית סגל להתגרד קשות, לכל הפחות. הוא צריך לגרום לחטיבות החדשות בערוצים המסחריים לשקול בשיא הרצינות החלפת מקצוע. הביקורת שהוטחה בהם פעמים רבות כל כך, לאורך שנים רבות כל כך, הוכתרה כעשייה עיתונאית במיטבה. אמינה. הוגנת. עניינית. ואולי הכי חשוב: באחוזי דיוק גבוהים ביותר.

"איפה מחביאים ידיעה חלשה, משמימה ולא חשובה? במקום שבו אף אחד לא יאמין שאנשים רציניים, עיתונאים ועורכים אמיתיים, יחביאו אותה: לעיני כל, בפתח המהדורה"

טקסט שכתבתי עבור "העין השביעית" על פייסבוק, עמית סגל, המהדורה המרכזית והנדסת תודעה.https://t.co/wwQLD5h1hT

— Yuval Dror (@yuval_dror)October 11, 2021

הביקורת המדויקת הזאת, שמציגה את כוכבי הטלוויזיה של תחום האקטואליה במערומיהם העיתונאיים, מוציאה את העמית סגלים והנוני מוזסים מדעתם. מספיק לעקוב אחר הפרויקט התחקירי המאלף של האתר, "שיטת ידיעות אחרונות", כדי להבין למה מגיע להם סוקולוב. הפרויקט הזה צריך להרעיד את המדינה ולהגיע לכל בית, אבל לא תשמעו עליו בתקשורת. את אותו הדבר אפשר לומר על הסיקור האינטנסיבי של משפט נתניהו בעין השביעית דווקא מהזווית החשובה של המו"לים המשחדים והמשוחדים, בפודקאסט "משפט המו"לים" שמתקרב לפרק ה-100 שלו. הליצנים על המסך, הפרזנטורים של מכונת הרעל שמתחזים לפרשנים, ממטרות התעמולה שהוברגו לתוך האולפנים, כל אלה רואים את העין השביעית ויודעים שיש עדיין מי שרואה להם הכל. אין דבר שמפחיד אותם יותר.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הזכייה של אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" בפרס סוקולוב נחגגה כ"ניצחון לעיתונות העצמאית", אבל היא ניצחון הרבה יותר גדול (ומאוחר מדי)...

מאתירון טן ברינק12 ביוני 2023
ארז קומרובסקי (צילום: יחסי ציבור)

בעקבות הטענות על הטרדות: שף קומרובסקי פורש ממשחקי השף

בעקבות הטענות על הטרדות: שף קומרובסקי פורש ממשחקי השף

ארז קומרובסקי (צילום: יחסי ציבור)
ארז קומרובסקי (צילום: יחסי ציבור)

השף המוכר הגיב הבוקר לתחקיר בידיעות אחרונות לפיו נהג להתנהל במטבחיו בבוטות, השפיל את עובדיו ואף הטריד מינית. "אין בכוונתי להטיל דופי באף לא אחת מהמרואיינות לכתבה"

ארז קומרובסקי, מהשפים הבולטים בארץ, הודיע שהוא פורש מתכנית הריאליטי "משחקי השף" בעקבות טענות שהתפרסמו נגדו בתחקיר של העיתון "ידיעות אחרונות". לפי התחקיר, קומרובסקי נהג להטריד מינית במטבחיו ולהתנהל בבוטות ובאופן מאיים כלפי האנשים שעבדו עמו. בפוסט ארוך באינסטגרם עונה הבוקר השף לעיקרי התחקיר.

"השבוע האחרון היה מטלטל עבורי. הוא הפגיש אותי לראשונה עם טענות שמעולם לא חשבתי שייתכן ויופנו כלפיי. בראש ובראשונה חשוב לי להבהיר – למרות שאני לא מזהה את עצמי עם הדמות שמצטיירת מהשאלות שהועברו אליי על ידי מערכת העיתון, אין בכוונתי להטיל דופי באף לא אחת מהמרואיינות לכתבה".

בהמשך הפוסט כותב קומרובסקי על הקשרים הטובים שטיפח עם טבחיות וטבחים שעבדו עמו לאורך השנים. "חשוב לי להדגיש כי בהתנהגותי לא הייתה כוונה מינית או כזאת שנועדה להסב כאב. כל עובדיי, כל שותפיי וכל מי שלקח יחד איתי חלק במסע חיי, יקר לליבי, ואת כולם אני אוהב".

לסיכום הוא כותב כי החליט שהדבר הנכון בשלב זה הוא לצמצם את הנוכחות התקשורתית שלו. "הודעתי אתמול למפיקי 'משחקי השף' ולמנהלי ערוץ 13, כי לא אשתתף בצילומי העונה הקרובה של התוכנית. אני מודה להם על ההבנה שגילו, וגם אם לא אשתתף בתוכנית אמשיך להיות צופה נאמן שלה".

בתחקיר שפורסם אתמול ב"ידיעות אחרונות"על ידי הכתבת גילית קוזבה עלו טענות רבות מצד אנשים שעבדו לצד השף המפורסם לאורך השנים. כך למשל נטען כי במטבחיו שררה אווירה מטרידה, כי הוא נהג לדבר באופן מיני ומשפיל וכי אף נהג לגעת בשותפיו לעבודה. לפי אחת העדויות, ארז "בא, אני נותנת לו חיבוק והוא תופס לי בישבן, אני הודפת אותו בהלם, ואז הוא צוחק ותופס לי בחזה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

השף המוכר הגיב הבוקר לתחקיר בידיעות אחרונות לפיו נהג להתנהל במטבחיו בבוטות, השפיל את עובדיו ואף הטריד מינית. "אין בכוונתי להטיל...

מאתמערכת טיים אאוט25 בפברואר 2022
ערן צור (צילום: שרון דרעי)

לא הבנתם כלום: הדיבור של ערן צור על אשתו הוא דבר אמיץ
טור דעה

לא הבנתם כלום: הדיבור של ערן צור על אשתו הוא דבר אמיץ

קובי ניב ועוד אינספור משתמשי פייסבוק יצאו נגד צור, שבריאיונות לקראת צאת ספרו החדש דיבר בפתיחות על אשתו ששמה קץ לחייה. אבל הוא לא עשה את זה כי "התקשורת דורשת", ואת מעמדו הוא הרוויח בזכות עצמו ולא בזכות שום טרגדיה

ערן צור (צילום: שרון דרעי)
ערן צור (צילום: שרון דרעי)
15 בינואר 2020

אחד מהכללים הבלתי כתובים של ההתנהגות האנושית הסבירה הוא שאין בועטים באדם בשעת צערו. ובכל זאת, לא מעט קולות בחרו לצאת נגד ערן צור והבחירה שלו להתראיין בסוף השבוע האחרון, כחלק מקידום ספרו החדש "החיה בבטן".

צור איבד לאחרונה את אשתו אביטל, שסבלה מדיכאון קשה במשך שנתיים עד ששמה קץ לחייה לפני כחמישה חודשים. בשני ראיונות בסוף השבוע האחרון הוא סיפר על ההתמודדות והקושי, לקראת צאת הספר החדש והסמי אוטוביוגרפי שלו, שכולל בין השאר פרק שכתב ממש לאחר שקם מהשבעה.

לא מטאטא מתחת לשטיח. ערן צור (צילום: שרון דרעי)
לא מטאטא מתחת לשטיח. ערן צור (צילום: שרון דרעי)

בראיונות במוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות ובכתבה של יונתן ריגר באולפן שישי הוא מדבר בכאב ובפגיעות רבה על ההתמודדות עם הפיכתו לאב חד הורי לשני בנים ועם האבל. בפוסט בבלוג שלו באתר הארץ, "עצוב למות כדי למכור ספר", יצא קובי ניב נגד צור, ופוסט באחת מקבוצות המוזיקה בפייסבוק עורר סערה כשביקר את החלטתו של צור לשוחח על מותה של אשתו בראיונות.

צור לא משוחח על מותה של אשתו רק כי "זה מה שהתקשורת דורשת", כפי שטוען ניב, אלא מתוך מחויבות חברתית לא מובנת מאליה. הודעת הפטירה של אביטל צור לא הייתה חד משמעית, ולא היה ברור ממנה שהיא שמה קץ לחייה. עכשיו, צור רוצה לדבר על המוות שלה כדי לא להשתיק ולטאטא מתחת לשטיח, להסתיר ולהתבייש, אלא להנכיח את ההשלכות הקשות שעלולות להיות למחלות נפש בכלל ולדכאון בפרט, להפסיק את הסטיגמה שנדבקת לחולים בדכאון.

במהלך הראיון בחדשות 2 הוא הצהיר שיש כאן מטרה ברורה לפוגג את חוסר הוודאות מאחורי מותה של אביטל. "זה גם חלק מהתהליך של להיפרד והתהליך של האבל, לפחות מבחינתי – לא להסתיר, אלא דווקא לדבר על הדברים", הוא אמר.

לאמנים יש שליטה מעטה מאד על הדרך שבה הם מוצגים בראיונות. היח"צ וההנהלה של האמן יכולים לנסות להכתיב תנאים למהלך הריאיון, לרכך את המכה ולבקש רגישות. אבל נדרש מאמץ רב כדי להוציא תוצר מכבד שאינו "צהוב", בעיקר כשמדובר בטרגדיות אנושיות. העיתונות פה אמנם רחוקה מאד מהרמה הנמוכה של העיתונים היומיים בבריטניה לדוגמא, אבל עדיין משחקת משחק שמבוסס על מלודרמה, טרגדיה או השילוש הקדוש – "סיפור אנושי מרגש".

ניב טוען ש"עצוב, דוחה ומדכא" שגופי התקשורת "לא עושים כתבה כי הספר עצמו מעניין". ובכן, ודאי: כל כתבה על אמן כלשהו בגופי תוכן שמכוונים למיינסטרים תעסוק תמיד בסיפור אישי. זה לא חדש, ולא הומצא במיוחד עבור צור. מדובר בהיתממות שמתעלמת מחוקי המשחק העתיקים: כדי להגיע למיינסטרים חייבים סיפור טוב. במקרה הזה מדובר בכוח יצירתי משמעותי ברוק הישראלי לאורך שלושים השנים האחרונות, שהרוויח את מעמדו בעבודה קשה ולא קיבל זמן מסך רק בגלל טרגדיה כזו או אחרת.

נכון, כלי התקשורת המובילים בארץ משתמשים בטרגדיות כי עצב מוכר. אבל צור אינו האשם בזה, ולא צריך לגזור על עצמו שתיקה רק כי הכותרת סנסציונית. יש לו את הזכות לקדם את היצירה שלו בכל דרך שימצא לנכון, גם אם היא פחות ממושלמת. במציאות שבה אמנים, בעיקר ותיקים כמו צור, נמצאים במלחמת קיום כלכלית יום יומית, מגוחך להאשים אותם בכך שהם משתמשים בכלים שעומדים לרשותם כדי להביא את הסיפור שלהם, טרגי ככל שיהיה, לקהל.

צור מואשם ב"ניצול" של הטרגדיה עבור קידום יצירת האמנות שלו, אבל ההפרדה בין האמן לאמנות במקרה הזה מלאכותית. את הפרק האחרון בספר כתב בעת שקם מהשבעה. החיים והיצירה כרוכים זה בזה, כפי שניתן למצוא לעתים קרובות ביצירה של צור.

ביקורת נוספת בפייסבוק יצאה נגד השתתפותם של הילדים של צור בכתבה באולפן שישי. לפי צור זה מלכד אותם, עוזר להם להתמודד, ומה יותר טבעי מזה שבמשפחתו של מוזיקאי המוזיקה והנגינה תהווה מזור הכרחי למשפחה אבלה? קל לבעוט באדם בזמן שהוא שוכב על הרצפה ומנסה להתרומם. אבל כמו שאמר מוריסי: "כל כך קל לצחוק, כל כך קל לשנוא, צריך להיות אמיץ כדי להיות עדין וטוב לב".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

קובי ניב ועוד אינספור משתמשי פייסבוק יצאו נגד צור, שבריאיונות לקראת צאת ספרו החדש דיבר בפתיחות על אשתו ששמה קץ לחייה....

מאתניצן פינקו15 בינואר 2020
המושכות בחוטים (איור: shutterstock)

מפת הקשרים: הנשים הגאות הכי משפיעות

מפת הקשרים: הנשים הגאות הכי משפיעות

מאחורי כל אישה מצליחה עומדת אישה עוד יותר מצליחה. הן מוכשרות ומזיזות עניינים: אלו הן הנשים המשפיעות של הקהילה הגאה

המושכות בחוטים (איור: shutterstock)
המושכות בחוטים (איור: shutterstock)

לחצו להגדלה

(עיצוב: רועי שרימפס)
(עיצוב: רועי שרימפס)

רנן מוסינזון

פעילה חברתית ויזמית בתחום התרבות והתקשורת העצמאית. ממקימי "החדשות מהירקון שבעים" וגלריית החללית. ערכה במגזין "כביש ארבעים" והשנה זכתה באות האיש ההולך לאקטיביזם אורבני.

רנן מוסינזון. צילום: איליה מלניקוב
רנן מוסינזון. צילום: איליה מלניקוב

דנה אולמרט

פעילת שמאל וחוקרת ספרות. זכתה בפרס בהט לספרי עיון. מרצה באוניברסיטת תל אביב והקימה את "תחנת כתיבה" לייעוץ לסופרים עם ארנה קוזין ודפנה בן צבי, זוגתה לשעבר שאיתה היא מגדלת שתי ילדות.

[tmwdfpad]

עמליה זיו

דוקטור, משוררת וחוקרת פמיניסטית העוסקת בתיאוריה קווירית. אחת מעורכי "מעבר למיניות" שריכז לראשונה מאמרים קווירים בעברית, הייתה מהמייסדים ומהכותבים ב"הזמן הוורוד" וייסדה את כנס סקס אחר.

רונה קינן

הרבה זמן חלף מאז שרונה קינן הופיעה מול יודעי ח"ן בתיאטרון תמונע, והיום היא נחשבת לאחת הנשים הבולטות במוזיקה הישראלית. כלת פרס אקו"ם, הייתה האמנית המצטיינת של הקרן למצוינות בתרבות. גרמה לנו לרייר כששיתפה פעולה עם גידי גוב.

רונה קינן. צילום: עמית ישראלי
רונה קינן. צילום: עמית ישראלי

טלי יעקבי

האישה שמזיזה את האלפיון העליון. בעלת משרד הפקות על שמה. בין לקוחותיה הבולטים: משפחת עופר, אריסון ודנקנר. הפיקה את מסיבת יום ההולדת ה־50 של מדונה ואת החתונה של בר רפאלי ועדי עזרא.

יהודית רביץ

קשה להתחיל לתאר את העשייה המוזיקלית המפוארת של יהודית רביץ, שהשפיעה על דורות שלמים של מוזיקאים ומאזינים להוטים. אחראית לכמה מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית ומוכתרת כגירל קראש הראשון של כולנו.

יהודית רביץ
יהודית רביץ

נסלי ברדה

ברדה היא אחת העיתונאיות הצעירות הבכירות והמבטיחות בישראל. כתבת התכנית "עובדה". בין היתר חשפה את פרשת רונאל פישר, חקרה את סיפור ישי שליסל ואת הקשרים בין המפכ"ל לשעבר יוחנן דנינו לקצינה זוטרה.

ד"ר טלי פורטר

מנהלת מחלקת טיפול נמרץ ביניים ומרפאת לב האישה בבילינסון. פורטר פועלת לקידום המודעות לבריאות האישה וגורמי הסיכון הייחודיים לנשים, בתוך עולם הרפואה ומחוץ לו: באקדמיה, בכנסת ובוועדות של משרד הבריאות. היא גם הקימה כנס ראשון מסוגו בארץ בשם Cardio Femme, שאליו מגיעים אנשי מקצוע והוא מוקדש ללימוד בריאות האישה.

דלית רצ'סטר

עורכת בכירה בגלגל"צ ודי.ג'יי בולטת. רצ'סטר מנגנת בפסטיבלים בארץ ובעולם, ואם תהיתם מי הרימה לכם במסיבת הרחוב בכיכר המדינה בפורים, אנחנו שמחים לפתור לכם את התעלומה.

דלית רצ'סטר. צילום: תום זואילי
דלית רצ'סטר. צילום: תום זואילי

גלית בן שמחון

אשת שיווק ויועצת עסקית. לשעבר סמנכ"לית בהפניקס וניהלה את משרד השיווק מגזרים. מייסדת סוכנות אסטרטגיה עסקית ושיווקית.

דפנה בן צבי

אשת תקשורת לשעבר, עורכת ספרות וסופרת ילדים זוכת פרס דבורה עומר על ספרה "זוזי שמש".

אליוט

זמרת ודי.ג'יי. סולנית להקת פוליאנה פרנק ומלמדת תקלוט והפקה.

איילת לטוביץ'

השפית של שלושת סניפי ביתא קפה ועורכת ספרי בישול.

יהלומה לוי

לשעבר אשת תקשורת בכירה ומנכ"ל רדיו תל אביב. היום לוי היא שפית ובעלת מסעדת יהלומה בנמל.

מיכל רומי

מנכ"ל ומייסדת שותפה במשרד הפרסום מקאן ואלי, שלאחרונה זכה בפרס 100 למצוינות. רומי היא גם המייסדת, העורכת והמו"ל של מגזין התרבות "כביש ארבעים".

אורית רביבו

שותפה במסעדה המצוינת ומעוז הקהילה הנשית ג'וז ולוז עם עלמה פוגל, לשעבר בת זוגה.

עלמה פוגל

שותפה במסעדת ג'וז ולוז ובקפה בתה וגריגה.

יולי נובק

מנכ"ל שוברים שתיקה. בעבר רכזת מתנדבים ורכזת דירקטוריון בחושן.

מיה בנגל

אשת תקשורת, יועצת לארגון שוברים שתיקה ולפוליטיקאים מהשמאל. ייעצה לציפי לבני והגישה את "ערב חדש" לצד דן מרגלית.

איריס רחמימוב

פרופסור, חוקרת בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, בין היתר גם היסטוריה מגדרית ולהט"בית.

ציפי ורימה רומנו

ציפי היא אשת יח"צ ובעלת מותג האופנה רימה רומנו שאותו מעצבת בת זוגה רימה.

ציפי ורימה רומנו. צילום: נמרוד סונדרס
ציפי ורימה רומנו. צילום: נמרוד סונדרס

מורן רוזנבלט

במאית ושחקנית ("תפוחים מן המדבר", "שבלולים בגשם"). זכתה בפרס אופיר על תפקידה בסרט "חתונה מנייר".

מורן רוזנבלט. צילום: דניאל קמינסקי
מורן רוזנבלט. צילום: דניאל קמינסקי

קורין אלאל

זמרת, מלחינה וכוכבת אמיתית. מקומה בהיכל התהילה של המוזיקה הישראלית מובטח.

אסי לוי

שחקנית קולנוע ותיאטרון זוכת פרסים. זכתה בשני פרסי אופיר על משחקה ב"קשר עיר" ו"אביבה אהובתי".

אסי לוי. צילום: איליה מלניקוב
אסי לוי. צילום: איליה מלניקוב

גילי שם טוב

יועצת תקשורת ודוברת תאגיד השידור הציבורי. עיתונאית ספורט בדימוס.

חן יאני

מוזיקאית, די.ג'יי ושחקנית. הייתה סולנית המחשפות שבה ניגנה גם יפעת נץ. מקליטה אי.פי חדש לבדה ואנחנו מחכות לו.

חן יאני (צילום: גיא נחום לוי)
חן יאני (צילום: גיא נחום לוי)

אירית מגל

העורכת הראשית של תוכנית הבוקר של קשת. ערכה בחדשות 2 והייתה כתבת החינוך של גל"צ.

רוית הכט

עיתונאית ופובליציסטית. עורכת מדור הדעות של "הארץ" בדיגיטל וסגנית עורך מדור הדעות בעיתון.

רוני ססלוב

ססלוב היא ייננית ומנהלת את הטייסטינג רום בשרונה.

רוני ססלוב (צילום: איליה מלניקוב)
רוני ססלוב (צילום: איליה מלניקוב)

יעל משעלי

ד"ר משעלי היא מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר ובחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חוקרת מיניות ותיאוריה קווירית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע וממארגני כנס סקס אחר. משעלי היא גם פעילה חברתית וכותבת בהקשרים פמיניסטיים, מזרחיים וקוויריים, פרפורמרית ומשוררת.

אורנה אושרי

המעצבת הראשית של "ידיעות אחרונות". ערכה את "הזמן הוורוד".

דנה גילרמן

אוצרת אמנות ומבעלי מיזם ויטרינה ארט – יצירות במחירים נגישים. מבקרת האמנות ב"ידיעות אחרונות".

מאיה בקר

עורכת הספרות של "ידיעות אחרונות".

אפרת טולקובסקי

חברת מועצת העיר תל אביב־יפו מטעם סיעת מרצ והמרימה הרשמית של מצעד הגאווה 2016.

טלי שלום עזר

במאית ותסריטאית ("פרינסס", סרוגייט").

ליבי טישלר

מנהלת קריאייטיב. הייתה מנהלת תוכן במשרד הפרסום מקאן ואלי. טישלר היא בת הזוג של טלי שלום עזר והן מגדלות תאומות מתוקות.

ענת ניר ודנה זיו

יוזמות ומנהלות פסטיבל הקולנוע "לסבית קטלנית". ענת היא חברת הוועד המנהל באגודת הלהט"ב. עמדו מאחורי ליין המסיבות דנה וענת והיום מפיקות את ליין CULT.

ליאור אלפנט

המנהלת האמנותית של פסטיבל "לסבית קטלנית". ממנהלות פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה וממייסדות עיתון "פוליטיקלי קוראת".

נרקיס טפלר

די.ג'יי, רזידנטית מועדון הברקפסט ומפיקת הליין XCCV עם תמי ביברינג. ממפיקות פסטיבל האמנות בורדליין.

נרקיס טפלר להילי ארי. צילום: הילה שייר
נרקיס טפלר להילי ארי. צילום: הילה שייר

תמר אייזנמן

זמרת ויוצרת ששיתפה פעולה עם אמנים כמו אסף אבידן והדג נחש.

תמר עמית יוסף

כוכבת הסדרה "גאליס", עיתונאית, שדרנית רדיו וחברה בתא העיתונאיות. ביסקסואלית.

יעל דקלבאום

זמרת ויוצרת, חברת להקת הבנות נחמה, ששירן "להיות" ("So Far") זכה בפרס הישג השנה של אקו"ם. אלבומן הראשון הגיע למעמד של אלבום זהב.

נירית אנדרמן

עיתונאית. החלה את הקריירה שלה ברדיו ובטלוויזיה, והיום משמשת כתבת ועורכת קולנוע בעיתון "הארץ".

ירדן סקופ

כתבת החינוך של "הארץ" וממקימות תא העיתונאיות.

נועם זדה

מפיקת הליינים סבן אילבן וצ'ארט פארטי. מפיקת הליין SHABAT עם קרן דותן ומיטל תוהמי, איתן יצרה את מותג המסיבות BE PROUD.

גלי שטרקמן

מנהלת הפקה במשרד הפרסום באומן בר ריבנאי.

אליס חיון

חיית לילה שמוכרת בעיקר מליין המסיבות קרן ואליס זצ"ל. מפיקה את הליין ONE WAY.

קרן סוויסה

מפיקת ליין המסיבות זותי עם בתי עזרי ומורי באום.

מיכל שר

די.ג'יי, מנגנת בפסטיבלים ברחבי העולם, רזידנטית ליין IT’S BRITNEY BITCH.

מיכל שר. צילום: דויד פרל
מיכל שר. צילום: דויד פרל

יעל גל

מבעלי השפגאט והמיני קלאב.

אלינור דוידוב

עיתונאית וממייסדי ארגון העיתונאים ותא העיתונאיות.

מיה דנון

די.ג'יי ומפיקת מוזיקה אלקטרונית. מלמדת בבית הספר למוזיקה הכיתה ומגדלת דור חדש של מפיקים.

אריאלה לנדה

המלכה של חיי הלילה הלסביים. בעלת הבר בית אריאלה. בעבר הייתה בעלת המינרווה והבר ג'ואיש פרינסס.

אריאלה לנדה. צילום: איליה מלניקוב
אריאלה לנדה. צילום: איליה מלניקוב

עדי קייזרמן

ניהלה את מינרווה, ולאחר שהמקום נסגר לקחה בעלות על בית השואבה, בזמנים שללסביות היה רק פאב אחד. מבעלי חנות היין מנו וינו.

רוני הלפרן

דוקטור, מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. מחברת הספר "גוף בלא נחת".

נינה הלוי

הקימה את מאפיית לחמנינה עם בת זוגה, דגנית הלוי. נציגת הציבור בוועדה לשינוי מין. קיבלה אות יקירת הקהילה לבריאות טרנסג'נדרית.

כרמן אלמקייס

אקטיביסטית מזרחית, ממקימי לא נחמדים – לא נחמדות. מנהלת הפרויקטים בתנועת אחותי וממלווי המאבק לשחרור יונתן היילו.

כרמן אלמקייס. צילום: יולי גורודינסקי
כרמן אלמקייס. צילום: יולי גורודינסקי

רעות נגר

מבעלות בר האמזונה, מפיקה ועורכת באתר WDG – חדשות הקהילה הגאה.

חן אריאלי

יו"ר שותפה באגודה ומרצה במסגרות שונות בנושאי דימוי גוף.

נעם נבו

תסריטאית ("גאליס", "נויורק"), כותבת לפרומואים ופרסומות ומוזיקאית.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מאחורי כל אישה מצליחה עומדת אישה עוד יותר מצליחה. הן מוכשרות ומזיזות עניינים: אלו הן הנשים המשפיעות של הקהילה הגאה

מאתמערכת טיים אאוט3 ביוני 2016
צילום: איליה מלניקוב

משפט אומלל: על ההערות הסקסיסטיות כלפי איילת שקד

משפט אומלל: על ההערות הסקסיסטיות כלפי איילת שקד

גברים נפוחים מחשיבות עצמית נוהגים להשתאות מול נשים אמביציוזיות ולהגיב אליהן באופן שוביניסטי, כי כשאפשרות כזאת קיימת, היא קלה יותר מביקורת עניינית

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

"בשישי בבוקר שקד נראתה בבריכה, אך לאכזבת הנופשים האחרים הקפידה להישאר בבגדים". זהו משפט אחד שחתם ידיעה ב"ידיעות אחרונות" על בילוי סוף שבוע של חברת הכנסת ושרת המשפטים המיועדת איילת שקד. בימים האחרונים נזרקו אינספור הערות מיזוגניות הנוגעות למראה החיצוני (הלוהט למדי, נו) שלה, כאילו יש בו כדי להפחית מיכולותיה, או לחלופין לממש אותן טוב יותר בעזרתו בתפקידים אחרים,ייצוגיים לכאורה.

גברים נפוחים מחשיבות עצמית נוהגים להשתאות מול נשים אמביציוזיות ולהגיב אליהן באופן שוביניסטי, כי כשאפשרות כזאת קיימת היא קלה יותר מביקורת עניינית. במקום לתקוף את האג'נדה הלאומנית ששקד תקדם באמצעות האמביציה שלה, הם משתמשים במראה שלה כדי להפוך אותה ללא רלוונטית לתפקיד, כאילו אזלה כל תחמושת פולמוסית אחרת, כגון חוסר ניסיון בתפקיד בכיר, היעדר הבנה מוכחת בתחום המשפטים וביקורת בלתי פוסקת שמתחה על בית המשפט העליון.

ברגעים מסוימים נקטלה שקד לא רק בגלל המראה החיצוני שלה אלא מעצם היותה אישה, בלי קשר לשאלה אם תמונות שלה יכולות לקשט קיר במוסך או לא. הרי מה הטעם לתת לנשים להתאמץ בניסיון לנפץ את תקרת הזכוכית אם אפשר לרסק אותה ישר על הראש שלהן? הגישה הזאת לא נחסכת גם מגברים – כאלה שנתפסים כחלשים ונטולי כריזמה בגלל המראה העדין שלהם (יצחק הרצוג) או כחתיכים נטולי תוכן (יאיר לפיד). גם אם כל זה נכון, מדובר בטיעון שיורד נמוך מדי ומעיד יותר על המבקר מאשר על מושא הביקורת.

הערות סקסיסטיות נאמרות על ידי גברים בעמדות השפעה וכמעט לא זוכות לגינוי מגברים אחרים, וזה סימן שעוד מוקדם לחגוג את ניצחון הפמיניזם. היעד הוא שוויון לא רק ברמה הפרקטית, אלא גם ברמה התודעתית. אפשר לדבר ולכתוב ללא הרף על מיתוגים, גישות ואידיאולוגיות ביחס לנשים, אבל חובת ההוכחה היא לא רק במתן ההזדמנות, אלא גם ביכולת לאפשר את מימושה באופן חף מביקורת תלושה. איילת שקד יכולה להיות מטרה כל כך קלה עבור מתנגדיה, לו רק יכוונו לנקודות הנכונות. המראה, הגוף או המגדר שלה הם ממש לא כאלה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

גברים נפוחים מחשיבות עצמית נוהגים להשתאות מול נשים אמביציוזיות ולהגיב אליהן באופן שוביניסטי, כי כשאפשרות כזאת קיימת, היא קלה יותר מביקורת...

מאתאלכס פולונסקי13 במאי 2015
סלפיש. יובל רוביצ'ק

כשהתודעה עושה שפגט

על סינים, נתניהו, ושני אנשי ביטחון ענקיים עם בליטות חשודות במעיל

מאתעוזי וייל25 בפברואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!