Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
עיריית תל אביב-יפו ממשיכה במאמציה לצמצם את השימוש ברכבים פרטיים בתוך העיר, הפעם עם גזירה כואבת במיוחד לתושבי החוץ שמתניידים לפה ברכבים. ועדת הכספים בעירייה אישרה השבוע להעלות את תעריפי החנייה בכחול לבן מ-6.40 ש"ח ל-12 ש"ח לשעה. סביר להניח שבעתיד ייקבעו גזירות נוספות – לתושבי העיר ולתושבי חוץ במטרה להפחית את כמות הרכבים הפרטיים בעיר.
לפי העירייה, לעיר נכנסים בכל יום כ-640 אלף איש – 350 אלף מהם(!!) ברכבים פרטיים. מדובר במספרים עצומים. קשה לדעת כמה מהם מגיעים כמה יחדיו באותו הרכב, אבל מבלי לבדוק אפשר להניח בבטחה שרבים מגיעים – אדם אחד פר רכב אחד. המשמעות: עוד פקקים, עומסים, בעיות חנייה וזיהום.
חניה בתל אביב. צילום: shutterstock
יצוין שהתקנה החדשה רלוונטית לאזורי חניה במרכז העיר בלבד (1,2 ו-4) ותקפה בשעות העומס, כפי שהדגיש אמש ראש העיר רון חולדאי בראיון לתוכנית החסכון בערוץ 12. השינוי צפוי להיות מאושר כחוק עזר עירוני בישבת המועצה הבאה ב-23 במאי, ומשם יעבור לקבלת אישוריהם של משרדי הפנים והתחבורה. הוא צפוי להיכנס לתוקפו בחודשים הקרובים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יוצרי הסדרה "שב"ס" (כאן 11) חברו לגיא מזיג, טל טירנגל ונועה מנור והחליטו להיכנס באמ-אמא של בני גנץ לכבוד הבחירות "כדי שהרבה אחרי שהוא ייעלם הבגידה שלו תיזכר לדיראון עולם"
פעם, כשבחירות היו פלוס-מינוס כל ארבע שנים, היה לקומיקאים זמן להתארגן לקראתן ולפתח פאנצ'ים, פארודיות ושלל פיסות הומור ויראליות לרשת ולפיד החברתי. עכשיו, כשיש בחירות מתי שמתחשק לנתניהו, קצת קשה יותר לקומיקאים להיערך ברמת המחויבות לדאחקה. אבל ברחבי הארץ כולה הם אינם אומרים נואש.
סנונית ראשונה לקמפיין הבחירות הנוכחי מגיעה מטעמם של דורון צור ועידו רוזנטל, יוצרי "שב"ס" בכאן 11, שהצטרפו אל המוזיקאי גיא מזיג ואל הסטנדאפיסטים טל טירנגל ונועה מנור בפארודיית טראפ-פופ כיפית שכותרתה "אל תדפוק לי גנץ".
בוידיאו קליפ שהופק בהתנדבות ומלווה את השיר, מגלמת מנור כוכבנית פופ בסגנון עדות ההווה ובו היא מבקשת מבחור אמורפי שלא יעשה לה גנץ, כלומר לא ישקר, לא יחרטט ולא יתקע לה סכין בגב. נשמע כמו בקשה סבירה בסך הכל. הקליפ מנכיח את הכעס על גנץ במחנה המרכז-שמאל ("היה לך רוב בכנסת ולא גרמת לו לפרוש?") לטובת מי ששכחו ובכל זאת מתכוונים להצביע לו.
"בתוך השנה הנוראית הזאת, שבה ראינו איך מוסד אחרי מוסד בוגד באזרחים ודואג רק לעצמו", אמרו היוצרים, "בחרנו להפוך את המונח 'גנץ' לפועל. לנתק את זה מהאיש ולהמציא מילה חדשה לפעולת הבגידה הפוליטית האולטימיבית, כדי שהרבה אחרי שהוא ייעלם (מחרתיים או גג בחודש הבא) הבגידה שלו תיזכר לדיראון עולם".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אם אתם תל אביבים, אם הצבעתן בבחירות האחרונות ואם בשבועות האחרונים אתם חשים תעוקה קלה בחזה ומיחושים משונים בשכמות, אני שמח לספק הסבר לתופעה המסתורית: ככה זה מרגיש כשנעוצה לכם סכין בגב.
כ-71 אחוז מתושבי העיר הצביעו לגוש "רק-לא-ביבי" ותרמו כ-180 אלף קולות שהם כחמישה-שישה מנדטים, כ-130 אלף מצביעים מתוכם הלכו עם מפלגת כחול לבן. חצי עיר הצביעה למפלגת הגנרלים האמיצים שבאו לבלום בגופם את השחיתות המשתוללת של נתניהו ואת ניסיונות הפיגוע שלו בדמוקרטיה. תל אביב נתנה להם את כל הכוח לבצע מהפך בהנהגת המדינה. הם פשוט החליטו לא לקחת.
ברגע כתיבת שורות אלה עוד לא ברור אם אכן יושג הסכם הכניעה המביש של גנץ ואשכנזי לנתניהו, אבל מצביעי השמאל התל אביבי יכולים לבוא בטענות גם ואולי בעיקר אל עצמם כשנתנו בתמימות מעט פאתטית את אמונם ותקוותם במצביאים שהובילו את "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן". הסכין כבר הייתה להם ביד, זה אנחנו שסובבנו אליהם את הגב והסתערנו בכל הכוח לאחור.
הפרת האמונים של כחול לבן כלפי מצביעיה, הוויתור הביזארי על המנדט שהוענק לה, היא מכה שתל אביב החופשית והלוחמת תתקשה להתאושש ממנה. מי שבחרו בה גם בגלל זמיר וחיימוביץ' חשים ודאי את הדקירה בגבם עמוק וכואב יותר
שוחחתי עם המוני מצביעי כחול לבן בעיר לאורך שנה וחצי של שלושה סבבי בחירות. הם היו שמאלנים תל אביבים משכנעים ומשוכנעים. אחד מכל שניים דיבר על אסף זמיר. אחת מכל שלוש דיברה על מיקי חיימוביץ'. זאת הייתה תעודת הביטוח העירונית שלהם כשניסו להסביר כיצד הם נותנים את קולם ליועז הנדל וצבי האוזר (תל אביבי גם הוא, אגב). עם זמיר וחיימוביץ', הסבירו לי, אפשר להיות בטוחים שהאינטרס התל אביבי – חופש, שיוויון, תרבות, סביבה וניקיון כפיים – מיוצג היטב. הם משלנו. הם גיבורים מקומיים. היא אבירת הסביבה והטבעונות, הוא כמעט ראש העיר, ישבנו איתם באותם בתי קפה ושתינו באותם ברים. אנשים טובים. אפשר לסמוך עליהם.
הפרת האמונים של כחול לבן כלפי מצביעיה, הוויתור הביזארי על המנדט שהוענק לה, היא מכה שתל אביב החופשית והלוחמת תתקשה להתאושש ממנה. מי שבחרו בה גם בגלל זמיר וחיימוביץ' חשים ודאי את הדקירה בגבם עמוק וכואב יותר. בלתי נתפס ששניהם לא השמיעו אפילו קול מחאה רפה בשם בוחריהם, כשהתברר שגנץ ואשכנזי החליטו להכשיר את מסע המילוט של נתניהו ממשפטו. זמיר וחיימוביץ' יודעים היטב ובוודאות שאף אחד מתומכיהם לא עשה זאת כדי שיסיימו כאצבע בקואליציית החסינות של הנאשם מבלפור. הם שמעו מצוין מה אמרו להם הבוחרים שפגשו ברחוב התל אביבי ובחוגי הבית בעיר לאורך קמפיין של שנה וחצי.
תל אביב לא נתנה לזמיר וחיימוביץ' את המנדט כדי שיצביעו במשמעת קואליציונית, למשל, נגד חוקים שנועדו למנוע מנאשם בפלילים להתמודד על ראשות הממשלה. שלא תהיה טעות: בממשלת ימין-חרדים הם ימצאו את עצמם עושים בדיוק את זה
אין ולא יכולים להיות כאן תירוצים. התרגילים שעושה נתניהו לגנץ במו"מ הקואליציוני בעודו מפרק אותו מכל כוחו הפוליטי, צריכים להספיק לאנשים אינטליגנטים כמו חיימוביץ' וזמיר כדי להבין בהקדם שהתפתלויות ה"אין ברירה" ו"האופציות האחרות גרועות יותר" שלהם הן עלבון לא רק לבוחריהם, אלא גם לאנשי הציבור שהם עצמם מבקשים להיות. אחרי מו"מ שעסק בביצור נתניהו ובסיפוח, גם הבולשיט של "ממשלת חירום" לא תופס.
תל אביב לא נתנה לזמיר וחיימוביץ' את המנדט כדי שיצביעו במשמעת קואליציונית, למשל, נגדחוקים שנועדו למנוע מנאשם בפלילים להתמודד על ראשות הממשלה או נגד תחב"צ בשבת. שלא תהיה טעות: בממשלת ימין-חרדים שבה סיעת כחול-לבן-העבודה היא פחות משליש הקואליציה, מהר מאוד הם ימצאו את עצמם עושים בדיוק את זה. תל אביב לא תסלח להם על זה. ובניגוד לגנץ ואשכנזי שכבר לא יזכו שוב באמון השמאל התל אביבי, לאסף זמיר ומיקי חיימוביץ' עדיין יש הרבה מה להרוויח אם יעשו רוורס ויסרבו להשתתף בקרקס השחיתות הזה. ואם אפשר לשלוף בדרך את הסכין מהגב שלנו זה יהיה ממש נחמד.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המספרים של אחוזי ההצבעה בעיר נראים לא טוב, אבל המספרים משקרים: בקיזוז רבבות אזרחים שרשומים בפנקס הבוחרים אך אינם חיים בארץ, אחוזי ההצבעה בעיר גבוהים מהממוצע הארצי. כל הנתונים בפנים
תל אביב הצביעה והשפיעה ורק אז הלכה לים. בחירות 2020 (צילום: דין אהרוני רולנד)
1.יום הבחירות חלף על תל אביב בנעימים. האווירה הייתה מנומנמת ועצלה, כמו שישי בבוקר שנמתח אל תוך היום, אפשר היה להריח אפילו אופטימיות באוויר. רק לקראת אחר הצהריים, כשאל מטות כחול לבן והעבודה-מרצ-גשר החלו לזרום נתונים מהקלפיות המדגמיות שלהם, התחלפה התקווה בהיסטריה ושוב חזר הפזמון המוכר: תל אביב לא יצאה להצביע. אבל זה לא מדויק. זה לא נכון. והאמת היא שמשחקים לכם בראש.
הנרטיב השקרי של "אחוזי הצבעה נמוכים" הוא עוד הדגמה נאה לקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לעצב את תודעת ההמון הכוזבת. בלילה של המדגמים קיבלנו הדגמה לכך בקנה מידה ארצי, כשערוצי הטלוויזיה מכריזים על "נצחון אדיר" ו"הישג ענק" של נתניהו. שוב שיחקו לנו בראש. מתברר שזה משחק מאוד פופולרי
2.המספרים נראים לא טוב.71אחוזי הצבעה ארציים לעומת61.7אחוז בתל אביב. דגימת קלפיות בצפון הישן ובלב העיר תחשוף נתון מבעית ממש: בחלקן הגדול נרשמו50אחוזי הצבעה פלוס מינוס. מה זה זה? היתכן שלתושבי העיר בטשרניחובסקי ובן יהודה לא אכפת מהמדינה, מהעיר, משכניהם? האם הם מבלים את יום הבחירות בסביאת סושי ואספרסו כמו התל אביבים האדישים שהם? זה בדיוק מה שהתקשורת מספרת לנו כבר יותר מעשור. גם זה לא מדויק ולא נכון.
3.זה לא באמת סיפור מסובך. ישנם בתל אביב433,672בעלי זכות הצבעה. ישנם בתל אביב451,523תושבים. המשמעות היא שרבים מהרשומים בפנקס הבוחרים אינם רשומים במרשם התושבים. רבבות מהם חיים בכלל בחו"ל – בין70ל-80אלף על פי נתוני הלמ"ס – כך שאינם מתכוונים להצביע כלל. לכן מתפרסמים אחרי כל מערכת בחירות "אחוזי הצבעה מתוקנים", נתון שמחלצת הלמ"ס בקיזוז כל אותם רבבות. בחישוב הזה מגיעה ההצבעה התל אביבית לאזורי ה-75אחוז, מעל הממוצע הארצי. סבבה? סבבה.
4.קל לבדוק את זה בקלפיות של הצפון הישן ולב העיר, אזורים שבהם ריכוז גדול של בוחרים רשומים שאינם חיים בישראל.כך, למשל, הקלפיות באשכול גנים בן יהודה בהן קיבלה כחול לבן כמעט50אחוז מהקולות, נעו ברובן מתחת ל-50אחוז הצבעה, גם הקלפיות באשכול גנים טשרניחובסקי, התאפיינו בהצבעה שמתחת ל-60אחוז ואילו קלפיות מסוימות בבית ספר תל נורדאו צנחו אפילו מתחת ל-40. המספרים הללו אינם מספרים את הסיפור של ההצבעה התל אביבית. המספרים הללו משקרים.
5.תל אביב עשתה את העבודה, בסופו של דבר.70.26אחוז מהקולות הכשרים שלה הלכו לקואליציית רק-לא-ביבי; המשותפת קפצה מ-3.17אחוז מהקולות ל-4.28, מרצ-עבודה-גשר קרסו מ-21.59אחוז ל-14.55, כחול לבן זינקה מ-42.74ל-48.21אחוזים מסך הקולות. מתוך כשבעה מנדטים שיש לתל אביב לחלק (על בסיס אומדן של כ-35אלף קולות למנדט), יותר מחמישה נתרמו לכחול לבן והמפלגות משמאלה. אל תתנו לפוליטיקאים ולעיתונאים לספר לכם ש"160אלף איש לא הצביעו בתל אביב". קאט דה בולשיט.
מילה לאחיי תושבי מדינת תל אביב: אתם בושה. שמעתי חלק מכם לפני כמה שנים יוצאים בבוטות ובזלזול נגד אנשי הדרום שהצביעו לנתניהו. איימתם להחרים אותם, להפסיק לסייע להם. בזתם להצבעתם. אך אתם פי אלף יותר מבישים. מטיפים לדמוקרטיה, ולא מסוגלים להגיע לקלפי ולהצביע. 62% הצבעה בת"א. אתם בושה
— אטילה שומפלבי Attila Somfalvi (@attilus)March 3, 2020
6.הנרטיב השקרי של "אחוזי הצבעה נמוכים" הוא עוד הדגמה נאה לקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לעצב את תודעת ההמון הכוזבת. בלילה של המדגמים קיבלנו הדגמה ברורה יותר, בקנה מידה ארצי, כשערוצי הטלוויזיה מכריזים על "נצחון אדיר" ו"הישג ענק" של נתניהו, בזמן שתוצאות המדגם המתוקנות כבר עמדו על59–61לרעתו של ראש הממשלה היוצא וכל מי שלמד מעט אזרחות וחשבון יכול היה להבין בקלות ששוב יצאנו תיקו. עברו כמעט 24 שעות בטרם התחלנו להבין ששוב שיחקו לנו בראש. מתברר שזה משחק מאוד פופולרי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ברחבי תל אביב מורגשת דעיכה דרמטית בליבידו הפוליטי כתוצאה מהתנפצות הפנטזיות של ספטמבר 2019. נותר רק כוח מניע אחד שיכול לגרום לשמאל התל אביבי לנהור בהמוניו אל הקלפי. נחשו מי
1.פחות משלושים יום נותרו עד בחירות 2020 ועכשיו כבר מותר לומר: אנחנו בצרות. מי זה "אנחנו"? שמאלנים, הומניסטים, תל אביבים. למה בצרות? ראשית, משום שאנחנו תמיד בצרות מעצם היותנו מיעוט פריווילגי, חזקים מכדי להתבכיין באופן לגיטימי מצד אחד וחלשים מכדי להשפיע על המציאות מצד שני. אבל זה נכון כבר הרבה שנים. מה שהשתנה לעומת שני סבבי הבחירות הקודמים זה שהפעם אנחנו אפילו לא מדמיינים שאנחנו במשחק.
2.שני דברים דרמטיים שלא מדברים עליהם מספיק התרחשו מאז בחירות ספטמבר 2019: הפנטזיה הפרועה על ממשלת מרכז-שמאל בתמיכת הרשימה המשותפת התנפצה סופית, הודות לגזענות ולפחדנות המוטמעים ברשימת כחול לבן, ומנגד, העבודה ומרצ התאחדו לריצה משותפת באיחור של שנה ובחמיצות שיא, כשבדרך הן מאבדות את מיטב לוחמותיהן לטובת איחוד בלית ברירה שאינו מביא איתו בשורה, השראה או חזון לבוחרים. כתוצאה מכך, מגיע הפעם השמאלן הממוצע אל הקלפי בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.
בשבוע האחרון שוחחתי עם עשרות שמאלנים תל אביבים ודגמתי בטוויטר מאות נוספים. התחושות המחברות ביניהם הן אדישות, דכדוך, שעמום, ייאוש, ניתוק, ניכור וליבידו פוליטי של שטיח אמבטיה. תל אביב פשוט לא בעניין. ככה זה מרגיש כשצופים במציאות מהיציע
3.בשבוע האחרון שוחחתי עם עשרות שמאלנים תל אביבים ודגמתי בטוויטר מאות נוספים. התחושות המחברות ביניהם הן אדישות, דכדוך, שעמום, ייאוש, ניתוק, ניכור וליבידו פוליטי של שטיח אמבטיה. תל אביב פשוט לא בעניין. הפגנת ארגוני השמאל נגד הבלוף התקשורתי הקרוי "תוכנית המאה" הביאה אמנם לדיזנגוף במוצ"ש כמה אלפים עם אנרגיות טובות, אבל לאנרגיות האלה אין ייצוג במערכת הפוליטית. ככה זה מרגיש כשצופים במציאות מהיציע.
4.זה קצת כמו לראות את גמר גביע העולם בקריקט בין הודו ופקיסטן, כשכל מה שמעניין אותך זה נבחרת הולנד בכדורגל. ואתה די מתעב קריקט. והודו ופקיסטן רוצות לחסל אותך. שמאלנים מוצהרים ושמאלנים בארון מצביעים כחול לבן בהמוניהם, אבל קמפיין ספטמבר 2019 והמנדט שקיבל גנץ אחריו הוכיחו שהלב של הנהגת הרשימה נמצא בצד ימין. יאיר לפיד ובוגי יעלון אומרים את זה באופן מפורש. גנץ ואשכנזי שותקים בהסכמה. הנדל והאוזר מתכננים את הסיפוח. האלטרנטיבה היא שאין אלטרנטיבה.
בתוך הבועה כבתה האש הפוליטית. ברגע הקריטי הזה של המאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, אין מי שיצית את התשוקה ויגייס את המחנה. זה עלול בהחלט להתבטא בירידה באחוזי ההצבעה בעיר
5.הפרשנים עדיין לא שמו אצבע על התופעה הזאת, אבל היא מורגשת היטב ברחבי תל אביב: בתוך הבועה כבתה האש הפוליטית. ברגע הקריטי הזה של המאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, אין מי שיצית את התשוקה ויגייס את המחנה. יחד עם המיאוס מהמבוי הפוליטי הסתום שהמדינה נקלעה אליו, זה עלול בהחלט להתבטא בירידה באחוזי ההצבעה בעיר ובסביבתה האידיאולוגית (כן גבעתיים, אני מסתכל עלייך). במילים אחרות: אם פלורנטין ושינקין הולכות לים ב-2.3, בני גנץ לא יהיה ראש ממשלה.
6.נותר רק כוח אחד שיכול לאחד את השמאל התל אביבי ולהנהיר אותו אל הקלפי בהמוניו. באופן פרדוקסלי, הכוח הזה הוא בנימין נתניהו. הרצון לראות את ראש הממשלה היוצא אשכרה יוצא, מתפנה לעסוק בענייניו המשפטיים ומשלם את מחיר השחיתות וההשחתה, הוא כרגע הדלק היחיד שנשאר לנו בימ"חים. זה עשוי להספיק. זה עשוי גם לא להספיק.
ובינתיים: ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי. ביבי ג'ון מלקוביץ'. השיח הציבורי-תקשורתי נע כולו סביבו. המציאות הישראלית נעה סביבו. אי אפשר שלא להתמלא ייאוש כשרואים מה הוא מוכן לעשות כדי לחמוק מדין. יש פחות משלושים יום להפוך את הייאוש הזה למוטיבציה
7.ובינתיים: ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי. ביבי ג'ון מלקוביץ'. השיח הציבורי-תקשורתי נע כולו סביבו. המציאות הישראלית נעה סביבו. הוא שולט באופן טוטאלי בסדר היום ועושה בתקשורת כרצונו. קריסת המערכות והתשתיות היא רק תפאורה לקרקס הגדול שלו, המורכב ברובו מצבא ליצני מדיה ונחילים מאולפים של טרולים מפיצי שנאה ושקרים ברשתות החברתיות. אי אפשר שלא להתמלא ייאוש כשרואים מה נתניהו מוכן לעשות כדי לחמוק מדין. יש לנו פחות משלושים יום להפוך את הייאוש הזה למוטיבציה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
