בשקט בשקט בלי שהרגשתם – אלא אם אתם לקוחות קבועים – המנזר משתנה לנגד עינינו. בר העץ וברזי הבירה והסיידר עדיין שם, וכך גם האטיטיוד האולדסקולי, אבל במטבח קורה לא פחות מאשר מהפך. בעדינות רבה, תוך התחשבות בהיסטוריה של המוסד הוותיק ובקהל הלקוחות הדעתני, עורכת השפית נועה לוי (דואה) מתיחת פנים לתפריט. היא מוסיפה מנות חדשות, משדרגת מנות ותיקות ומובילה את המקום אל מחוזות של התססות וטעמים עמוקים. וכן, כשצריך היא אינה מהססת להשליך לפח האשפה מיתוסים ישנים כמו הטוסט המיתולוגי, שחוזר בלבוש חדש ומשופר.

>>הולי קראק פאי: העוגה הכי ממכרת בעיר מתמסדת עם מקום משלה

"זו חוויה מעניינת ומורכבת", אומרת לוי, ומוסיפה שהרומן עם המנזר החל דרך חברות עם הבעלים ליאור הרגיל ובת זוגו שולי שוורץ. "קרו שם דברים לא טובים שקורים בהרבה עסקים בגלל המלחמה והקורונה. התפריט תפס כיוון פרקטי יותר, בין היתר בגלל חוסר בכוח אדם. המנזר תמיד היה מקום מבשל ובשלוש השנים האחרונות הוא איבד מזה".

ללוי יש מניות בקולינריה לא פחות מאשר למנזר. במשך שבע שנים היא שימשה שפית בג'וז ולוז ("בגרסה הנשית הטובה. השם נשאר, אבל כיום זו לא אותה מסעדה") ושפית קבוצת סן רמו. בתקופת הקורונה היא החליטה שאינה יכולה עוד, וכשמסעדות חזרו לפעול בתום הסגר הראשון החליטה לזרוק את המגבת. עוד קודם כן למדה לוי אצל אצל גורו התזונה המקומית הבריאה אורי מאיר צ'יזיק, ולקחה חלק בכתיבת ספרו "התססה מקומית". "ככה נכנסתי לעולם ההתססות, הקיימות והמקומיות וכל המילים שאנחנו אוהבים לטחון בשנים האחרונות", היא צוחקת. "נכנסתי לזה בקטע רוחני ממש והבנתי דברים על האוכל שאני מכינה ורוצה להגיש ועל הזנה בכלל". עד מהרה התמלא ביתה של לוי בצנצנות והיא החלה לייצר סירופים, רטבים, ממרחים ותערובות תבלינים תחת המותג דואה לוי ושות'.

איפה ההתססות שלך פוגשות את המנזר? אלה עולמות שונים בתכלית.
"המנזר – וכשאני אומרת 'המנזר' אני מתכוונת לליאור – דווקא כן מחובר לטעמים מורכבים ולאוכל המסורתי שאני מאוד אוהבת. מבחינתו שכל התפריט יהיה חזירים, ואני באה יותר מעולמות הירקות והדגים, אבל נקודת החיבור בינינו היא בתהליכים ארוכים ובטעמים עמוקים. המנזר הוא מוסד בן 30, וגם לי כבר יש היסטוריה קולינרית. הבגרות של שנינו משתלבת היטב".

השינוי בתפריט נעשה בהדרגה, כמו ספינה גדולה שמשנה כיוון. לוי לוקחת בחשבון את העומס על הצוות ואת העדפות הלקוחות, ואינה ממהרת לערוך מהפכות. "אני לא יכולה לבוא פתאום ולהגיד 'הלו, אני השפית וזה האוכל שלי, או שתאהבו או שלא'. זה תהליך שצריך להיעשות בהרבה מאוד רגישות, הבנה ותשומת לב. בינתיים לא קיבלתי תגובות חריפות. להיפך, אבל אני עדיין נזהרת", היא אומרת בחיוך. מג'וז ולוז היא הביאה מאפה עלי גפן – מיתוס שלעצמו – שהוסב מטבעוני לבשרי. אחר כך הגיע התור לטפל בקלאסיקות המנזריות: כבד קצוץ ("שיעבור הידוק ביד של טבח"), נקניקיית סליזי לפי מתכון של הרגיל בשיתוף עם השרקוטייה אלן טלמור ("עם כרוב כבוש שלנו, לא מקופסה, וממרח חרדל מתוצרת בית") וכמובן, הקוסטיצה המפורסמת.

בפיש אנד צ'יפס יוחלפו הדג והמטבל ("אנחנו עושים את זה בידיים רועדות כי זו אחת המנות הכי נמכרות במנזר. ליאור מאד התרגש ואומר 'את לא משנה. להיפך – את מחזירה את מה שהיה פעם'"). דגי אנשובי מטוגנים הועלו מן האוב והם מוגשים כעת עם ציפוי משופר וסלסת אבטיח כבוש וחלפניו. לטוסט האייקוני, שמככב ברשימת המנות הכי המיתולוגיות של תל אביב, עשתה לוי לא פחות מאשר מהפך. "אני יודעת שהוא מיתוס אבל הוא לא עמד במבחן הזמן. כמו לראות סרט משנות השמונים שכבר לא רלוונטי", היא אומרת בטון משועשע וכמעט מתנצל. "אבל הכנסנו טוסט חדש ומעולה. עשינו כמה טסטים על גבינות, לחם ורוטב ומצאנו שילוב מדויק שעבר בשלום את הלקוחות – צ'דר אנגלי ופרובולונה בלחם קסטן והרבה חמאה על הפלנצ'ה".

השאיפה לשלב בין הקולינריה של המנזר כפי שהייתה פעם ובין התפיסה של לוי את הבישול והמטבח משתקפת גם באיזון בין חומרי הגלם. הדי.אן.איי החזירי יישאר ואליו יתווספו מנות דגים, בשר וירקות. "העסק שלי טבעוני ומבוסס ירקות, מתוך בחירה אמנותית, וגם לאוכל כזה יהיה ייצוג", היא מבטיחה. "אני רוצה לזרוק את פותחן הקופסאות לפח ולהתחיל לכתוב ספר מתכונים. להשתמש במה שיש אבל להביא את זה מזווית אחרת וללמד טבחים להכין אוכל בידיים. מן הסתם במקום של 30 שנה יש הרבה מאוד התנגדויות, אבל כולנו עוברים תהליך של שינוי, שהוא משמח".

• אוכלים שותים
• המנזר
• ליאור הרגיל
• ג'וז ולוז

יום ראשון בבוקר מוצא את ליאור הרגיל במצברוח מדוכדך בגלל ההפיכה המשטרית. "חבר שלי נפצע בהפגנה בשבוע שעבר. אני בדילמה רצינית לגבי החגיגות אבל צריך להמשיך לחיות", הוא אומר בקול עגמומי. החגיגות המדוברות נוגעות לאירועי 30 שנה למנזר (המקום נפתח ב-1992 וכך גם כתוב על שלט הכניסה, על ההזמנה לאירוע כתוב "מאז 1993", בכל מקרה כולם שיכורים מדי בשביל לנהל דיון רציני על תאריכים), שמתחילים מחר (שני, 5.3) – סוללת שפים, מוזיקאים ואמנים שיתארחו אחת לשבוע בחודשם הקרובים.

עבור תל אביב, המנזר הוא יותר מאשר עוד בר. למעשה זהו מיקרוקוסמוס המשקף את מרקם החיים בעיר, מקום שפתוח כמעט כל השנה כמעט בכל שעות היממה ומנקז אליו שפים ומשוררים, אורחים לרגע ומבקרים קבועים, סחים, שיכורים וסתם מוזרים. הרגיל יושב במקומו הקבוע בפינת הבר ונזכר בתקופה שבה הגיע למנזר, ארבע שנים לאחר פתיחתו. "היה פה פאב שכונתי קטן עם מטבחונצ'יק. מאז הכל השתנה אבל אני עדיין קורא לו פאב כי הוא בראש ובראשונה מקום של אלכוהול זמין. פיתחתי את המטבח בגלל האהבה האישית שלי ודרישה של הלקוחות, אבל מסעדה בוודאות לא תהיה פה".

אירועי יום ההולדת יתפרסו על פני החודשים הקרובים. בכל יום שני יתארח במנזר שף שהוא גם חבר, שיבשל כחמש מנות ספיישל. בחודש מרץ משובצים שי אליהו (שף בר היין ELA באי פארוס שביוון), השרקוטייה אלן טלמור ושף אסף דוקטור (האחים, אייבי, דוק). "אלה אנשים שאני שותה איתם", צוחק הרגיל, שיפתח מחר את החגיגות בעצמו ויגיש מרק לאקסה מאלזי באווירת מסעדת רחוב בגרסאות שרימפס, קציצות חזיר ובריסקט בקר. אל האוכל יצטרפו מוזיקה ואמנות, למשל המוזיקאי חמי (כפיר ארצי) משב"ק ס', שגם היה בעבר ברמן במקום, (20.3) והאמנית ליאורה זמלמן, שתציג תערוכת ציורים ואיורים (27.3). היומן כבר מלא עד חודש יולי וזהות האורחים בחודשים הבאים נשמרת בסוד. עם זאת, מהיכרותנו את המנזר ואת חוג החברים של המקום, לא נופתע למצוא במטבח שמות מוכרים כמו יריב מלילי (בית תאילנדי) ועינב אזגורי (יוליה). פרט לפופ אפ ימי שני יתקיימו אירועי יום הולדת נוספים שיתפרסמו במדיה החברתית.

ומה צופן העתיד למנזר? "אני מאמין שהוא ישמור על אותו אופי", מסכם הרגיל. ואנחנו אומרים: If it ain't broke, don't fix it ומאחלים לבר האהוב להמשיך להיות בדיוק כפי שהוא.
חגיגות ה-30 של המנזר, אלנבי 60, שני, 12:00-18:00

• אוכלים שותים
• המנזר
• ליאור הרגיל
• אלכוהול
• ברים בתל אביב

זו שעת צהריים מאוחרת במנזר, בחוץ יושבים כמה לקוחות בודדים ששותים בירה. אלה מהשעות המעטות שהמקום לא עמוס לעייפה. ליאור הרגיל, מבעלי המנזר, מביט באחד השולחנות מהמרפסת המקורה שבפנים. "אלה הטבחים שלי", הוא אומר ומצביע עליהם בשתי אצבעות שביניהן תחובה סיגריה. "הם עכשיו בישיבה לקראת ראש השנה. בדרך כלל בימי רביעי הם יושבים לסיעור מוחות, לקראת התפריט של יום שישי. הבנתי שזה חלק ממה שמעורר אותם ומונע מהם להפוך לפועלי פס ייצור", הוא אומר ויונק מהסיגריה.

התפריט של המנזר אמנם משתנה מדי יום, אך לקוחותיו הקבועים יודעים שכבר תקופה ארוכה בימי שישי מוצעות מנות מיוחדות, בהשראת שוק הכרמל הסמוך, ממרכיבים שנבחרים בקפידה.

לא תמיד היה המנזר גסטרו פאב. כשנפתח ב־1992 היה הפאב חמארה מודרנית, רמה אחת מעל מתי המקלל. "התפריט כלל אז ארבע מנות, ובעצם לא היה צריך יותר מזה", נזכר הרגיל, שנכנס כשותף למנזר רק מאוחר יותר. השינוי בא כשנדרשו להמציא אישורים לעירייה. "מתברר שגם האוכל המועט שהכנו הצריך רישיון עסק. זה הגיע עם כל מני דרישות והיינו צריכים להצדיק אותן. זה הביא אתו חשק, כי אם כבר יש לך מטבח – תתחיל להוציא אוכל", הוא אומר.

"אי אפשר להגיד שגדלתי בבית קולינרי. להפך, גדלתי על שניצלים. מה שכן – אלכוהול היה תמיד, תמיד הבנו באלכוהול, ידענו מהו יין טוב, מהי בירה טובה"

מאז שנות ה־90 עבר המנזר תהפוכות רבות, אך שמר תמיד על רמת פופולריות יציבה. המנזר אינו עוד פאב אלא מוסד, ועל כן על אף המראה המהוה שלו, שמזכיר מדי פעם פונדק בסְפר, הוא מרחף מעל הזמן. גם 27 שנה לאחר שפתח את שעריו הוא שומר על מקומו כבר הכי טוב בתל אביב. ניסינו לברר ממה מורכב הקסם העל זמני.

כתבות נוספות בפרויקט:
הברים הכי טובים בתל אביב
הברים הכי טובים מחוץ לתל אביב
ההיסטוריה של ברים בתל אביב

אימא מבשלת יותר טוב

הרגיל בוחר לשבת מול החלון שמשקיף אל המתרחש בחוץ, שם מותר לעשן. השיער שלו עדיין ארוך ומשוך לאחור. גם מי שאינו מכיר את ההיסטוריה שלו יכול לנחש שמדובר בשריד עתיק לנער הגולש שהיה. גם החיוך ואפילו העיניים הכחולות מסגירות את הטיפוס שהיה ועודנו. הוא מדבר במין זרם תודעה, אך לעתים עוצר להרהר בשאלה, מגבש תשובה מקורית ולוגם קצת זוברובקה.

כמו כל נער גולש הוא שאף להשתחרר מהצבא ולטייל באוסטרליה, וכך עשה. "התאהבתי שם במישהי, התאזרחתי וניצלתי את זה ללימודים. בואי נגיד שלא בטוח שבלי בגרות הייתי מצליח להתקבל לאוניברסיטה בארץ", הוא אומר בחיוך שחושף גומה. "דגדג לי תמיד ללמוד בישול, ובתואר במלונאות היה קורס של הקורדון בלו, שזה גם בישול וגם יין. אחר כך עבדתי ביקב בדרום אוסטרליה, שהיום כבר נקנה", הוא אומר ומועך את הסיגריה במאפרה.

>>הברים הכי טובים בתל אביב

אחיו של הרגיל הם איתי (ג'וניור) הרגיל, השף של הבסטה הסמוכה, ויובל ג'וב הרגיל – עיתונאי אוכל ובעל מזקקת הבוטיק יוליוס. "כולנו מודים ומתוודים שאימא שלי מבשלת יותר טוב מכולנו", מגלה הרגיל. "בכל פעם שהיא מטיילת היא חוזרת ועושה עלינו ניסיונות. בניגוד אליי היא לא מעשנת אז יש לה חך מדהים, אבל אי אפשר להגיד שגדלתי בבית קולינרי. להפך, גדלתי על שניצלים. רק בשלב מאוחר יותר זה נפתח אצל אימא שלי. מה שכן – אלכוהול היה תמיד, תמיד הבנו באלכוהול, ידענו מהו יין טוב, מהי בירה טובה".

המשיכה לבישול, לדבריו, מגיעה משלושה כיוונים. "קודם כל אהבת אוכל ולאכול, ניתוב של קריאטיביות ורצון לשרת, שאני מניח שתמיד היו לי, וכמובן האלמנט המשולב של מטבח ואלכוהול זה נדבך חשוב מאוד, כי אין מה לעשות – אני אלכוהוליסט", הוא אומר ומעיף מבט לכוסית הזוברובקה שעוד תחזור ותתמלא.

ב־1997 שב הרגיל לישראל והשתלב בעבודה הקשורה ביין. בו בזמן התחיל לפקוד את המנזר תכופות, עד שהפך ל"קבוע", כלשונו. "עזרתי להם במטבח קצת, נתתי טיפים, עד שינקו סדובניק, שהקים את המנזר, פנה אליי ואמר: אולי תעבוד קצת בשביל עצמך? ומאז נהיינו שותפים".

האגדה של יום כיפור

הפיכתו של המנזר לבר שהוא היום כרוכה בהכרח בכניסתו של הרגיל כשותף בעסק. הוא הרכיב את התפריט הראשון של הפאב, כשהוא בעצמו נמצא במבטח ומבשל. "בהתחלה זה היה תפריט פרימיטיבי יחסית. בתור ילד שגדל על מעיין הבירה ואחרי זה על מתי המקלל – חשבתי תמיד שהמנות צריכות להשתלב היטב עם הבירה. אז היה כבד קצוץ שאנחנו עדיין מגישים וכמובן גולאש – מנה מיתולוגית שאני שוקל להחזיר לקראת הסתיו".

באותה תקופה היה המנזר מקום של תרמילאים, אבל ב־2001, עקב האינתיפאדה, הידלדלה כמות הלקוחות משמעותית. "הייתי הראשון שעשה האפי האוור אמיתי, כמעט בלי תחרות. המטרה האמיתית הייתה לעורר תיאבון לארוחת צהריים. גם עכשיו זה כך – הדיל הוא בין 12:00 ל־16:00, אבל זה מפני שהאוכל הוא המהות".

המנזר הוא אולי אחד המקומות המעטים בעיר שמציעים בילוי מגניב אך גם משתלם כלכלית. "זה דווקא נושא שכואב לי, כי המחירים נמוכים הרבה יותר ממה שחושבים. כדי לתת כבוד לבירה אנחנו מגישים שליש בכוס של 360 סי סי, כי יש גם קצף. צ'ייסר אני מגיש בכוס של 30 סי סי. זה לעומת המון מקומות בעיר, שמגישים חצי בירה בכוס של 400 סי סי. אני לעולם לא אחליף את גודל הכוסות. אגב, במדינות שבהן אלכוהול הוא חשוב כמו אירלנד ואוסטרליה, המידות קבועות בחוק, ולו בשביל הנהיגה. אני כאמור לעולם לא אחליף את הכוסות שלנו.

"האג'נדה של המקום תמיד ביקשה למשוך את השתיינים", ממשיך הרגיל, "אבל אחד הדברים הכי חשובים בבירות מהברז הוא רוטציה. כשהמחירים נמוכים אנשים מתפתים לשתות, והבירה כל הזמן ברוטציה. זה גם מעורר אדם שמגיע לבירת היכרות יקבל בירה איכותית מאוד, כי היא לא חנתה".

"תמיד כשדיברו על משבר, אני חשבתי שזה אישיו של הזדקנות שלי או שאני לא חי מספיק את הלילה, אבל אני יודע כעובדה שזה קורה, גם בשיחות עם חברים מהתחום. להגיד לך שחדוות החיים אולי פסה? אולי"

עד היום נלחשת האגדה האורבנית על המנזר ועל "הבר למטה". השמועה הייתה שהמנזר פתוח גם ביום כיפור. המציאות לא הייתה רחוקה מזה. בתחילת שנות האלפיים, בחלקו התחתון של המקום, שכן המטריושקה, מקום ליודעי דבר, בעיקר לקבועים המבוגרים, שהתגלגל למיתוס שכמעט כל תל אביבי מכיר – שהמקום פתוח גם ביום כיפור. עיתונאי סקרן הגיע למקום לבדוק אם אכן כך. עם הפרסום והיוודע הדבר ברבים, הוציאה העירייה צו סגירה. במשא ומתן הוחלט לסגור רק את המטריושקה, שהפך מאז למטבח ההכנות של המנזר.

המלצריות לפני הכל

נדמה שתהליך ההתבגרות שעובר על הרגיל משפיע גם על המנזר. רבים יופתעו לשמוע כי החל משבוע שעבר, המנזר כבר לא פתוח 24 שעות בימים ראשון־רביעי, אלא רק בסופי שבוע.

"זה ניסיון", אומר הרגיל ומניד בראשו. "להיות ברמן לילה זה קשה מאוד. המלצרית עוזבת, והברמן צריך להישאר כמעט לבד כל הלילה עד משמרת הבוקר. לפעמים, בעיקר בחורפים, קורה שהברמן נשאר לבד עם שוטף הכלים ועוד חמישה מסטולים, אז הברמנים עכשיו פחות רוצים. פעם הייתי מביא דם חדש, אבל גם לי אין כוח. אמרתי – בוא ניתן ראשון עד רביעי, נסגור בארבע בבוקר. גם אז הוא לא נסגר הרמטית, את המפתחות אנחנו מוציאים רק ביום כיפור", הוא אומר.

לטענת הרגיל ההחלטה הזאת קשורה בין השאר במשבר שחווים חיי הלילה. "הרי אף אחד מהברמנים לא היה רב איתי על משמרת לילה אם זה היה אחרת. יש לנו דיון ארוך מאוד, גם בחברותא עם החבר'ה שלי. תמיד כשדיברו על משבר, אני חשבתי שזה אישיו של הזדקנות שלי או שאני לא חי מספיק את הלילה, אבל אני יודע כעובדה שזה קורה, גם בשיחות עם חברים מהתחום. להגיד לך שחדוות החיים אולי פסה? אולי".

משבר או לא, בערבים עדיין קשה למצוא מקום פנוי במנזר, ואם הצלחתם להשתחל פנימה בערב של סופי שבוע – זה כבר עניין של מזל. המנזר מעוצב כמו פונדק מהסרטים, הוא חסר גימיק מתחלף ולא מתהדר בעבודת סושיאל יוצאת דופן, ובכל זאת כבר קרוב ל־30 שנה הוא מרחף מעל טרנדים וממצב את עצמו כמקום על זמני.

"אני חושב שהסיבה לכך היא מכלול שלם. היכולת להחזיק את אותו צוות לאורך זמן,עם לקוחות קבועים שקוראים לזה 'המתנ"ס'. היכולת להסתכל לטווח ארוך רק ולא רק לתמחר, ואני לא מדבר על רק על הבירות, אלא על האוכל המשובח ועל התפריט שמשתנה כל יום, וכמובן – על היכולת שלנו לקבל את כולם – מילדים שצווחים בפאב עד בכלל. אם לסכם באמת – מדובר אהבת אנוש".

דווקא למנזר יצא שם של מקום שאינו מצטיין בשירות שלו.
הרגיל נראה מופתע. "זה מיתוס, אני באמת אומר לך שזה מיתוס", הוא אומר בנחרצות. "בואי נפרוט את זה – אי אפשר גם לקבל מחירים כאלה", הוא מצביע על תפריט האלכוהול, "ומחירים כאלה", הוא מצביע על תפריט האוכל, "ולא לחשוב על הכיוון השני. כלומר, אם ביום חמישי או שישי בלילה, כשיש פה בלגן, אני אוסיף עוד מלצרית – איאלץ להעלות את המחירים ואז יגיעו פחות אנשים והמלצריות שוב ייכנסו לרוטציה התל אביבית. זה שהמלצריות אנטיפתיות זה מיתוס וגם חוסר הבנה שYou get what you paid for. אנחנו מציבים כאן מטבח הכי טוב שיש ברמת חומרי הגלם, ויש לזה מחיר לכאן ולכאן. אם אני אעבוד לפי הפורמט הרגיל ואקבל מחמאות על שירות סופר דופר, יהיה לזה מחיר".

בכלל, נראה שהצוות העובד במנזר קרוב ללבו של הרגיל. לא הרבה קבועים הורחקו מהמקום, אבל זה קרה זה היה כשאחד מהם נגע בצורה בלתי הולמת במלצרית.

"הוא הורחק אף על פי שהוא היה חבר. סליחה על הקלישאה, אבל עם כל הכבוד ללקוחות, הלקוחות הראשונים שלי בפריוריטי הם קודם כל העובדים, ואם מישהי מקבלת שיכורניק, גם אם הוא התנצל אלף פעם, אז די", הוא אומר. "אבל אני חייב להגיד שהסטטיסטיקה לא רעה. לו היית שואלת אותי ב־1997, הייתי חושב שהיא תהיה גבוהה הרבה יותר – בתחילת שנות ה־90 היו פה מכות כל הזמן".

במשך כל שנות פעילותו לא חווה המנזר משברים יוצאי דופן. 2016, התקופה שבה היו עבודות בנייה באלנבי, הייתה אחת הפעמים הבודדות האלה. "עברנו את מה שהעסקים ביהודה הלוי עוברים עכשיו – זו הייתה נקודה שהתחלתי לחשוב קצת כמו בעל פאב רגיל, חשבתי איך להרים את שישי ושבת והתחלנו למכור אוכל אחר בשישי ובשבת, וזו הנקודה המשמעותית שבה הפך המנזר לגסטרו פאב".

הכישרון והמקוריות של הרגיל לא רק חילצו את המנזר ממשבר, אלא גם הפכו למסורת שבועית משובחת. הניסיון לפצח את סודו של המנזר הוא אולי יומרני, אבל אין ספק שבמרכיביו פועמת אותנטיות, חוסר זיוף יוצא דופן ביחס לתקופה ולמקום, שמחזיקים את המנזר גבוה מעל השאר.

המנזר – כל הפרטים

• המנזר
• ליאור הרגיל
• הבועה
• עירוני
• ברים בתל אביב
• פרויקט הברים הגדול

• Facebook
• Twitter
• Email

פרשת אלנבי 40הזכירה לשועלים הוותיקים איך הפך רחוב אלנבי מסמל של חיי הלילה הנכונים בימי אלנבי 58 העליזים של הניינטיז; לאזור דמדומים מלא במועדוני חשפנות, סמי פיצוציות וסלקטורים מפוקפקים עם קוקו, שמציתים את דמיונו של יאיר לפיד של האקדמאים,גדי טאוב. אבל לצד מוקדי הסליז הבלתי מבוטלים אי אפשר להתעלם מהשינויים שעובר הרחוב בשנים האחרונות.פתיחתו של הבר־מסעדה החדש הנילוסמסמנת את התפשטות התופעה עד לקצה הצפוני המושמץ של הרחוב, הרבה מעבר להרי החושך. שוק אוכל מקורה ענקי צפוי להיפתח בקרוב בבניין מאייר שבפינת רוטשילד־אלנבי, ופרויקטי בנייה יוקרתיים נבנים באלנבי־בן יהודה, באלנבי־הכובשים ובשוק בצלאל.

“אני מעריצה מושבעת של אלנבי", מסבירה אלין לב־הר, שהקימה אתקפה שלגלפני שש שנים. מאז התרחבה לפנסיון יריחו שממולו, ולאחרונה פתחה עם מורן אלון (ג'וז ולוז) את הנילוס המדובר, הנ"צ הצפוני ביותר שהיפסטרי העיר מוכנים להגיח אליו, חוץ מבניין גילמן. “התקרית באלנבי 40 עודדה אותנו עוד יותר לתת קונטרה למה שמתרחש פה בלילה. אני מאמינה שעסקים של אנשים טובים הם אלה שמשנים אזורים ויוצרים ג'נטריפיקציה. כמו שקרה למשל באזור של התחתית".

ליאור הרגיל, בעליו של בר המנזר הוותיק שפועל ברחוב יותר מ־20 שנה, יודע שהאזור הוא כמו זיקית. לאחרונה, אפילו המוסד הוותיק ניער מעט את האבק,כששינה את תפריט האוכל שלו. “זה תמיד היה אחד הרחובות הכי דינמיים שיש, כי הוא נקודת חיבור בין מרכז תל אביב לדרום תל אביב", הוא מסביר. "אלנבי מאפשר למקומות שכירות נורמלית ושעות פעילות נורמליות, אז הרחוב תמיד היה אבן שואבת ותמיד יהיה. בהליכה של פחות מקילומטר אתה יכול לקבל כל מה שאתה רוצה, לכל קהל. זה הקסם של הרחוב הזה, שהוא הכל". לב־הר מוסיפה: "מבחינה אדריכלית, חלק מהמבנים הם לשימור, כך שאם מקפידים להוריד את הפיקוסים ולעקוף חזיתות אסתטיות, זה פשוט רחוב מקסים".

6 ברים מומלצים לבילוי ברחוב אלנבי

למרקדים | ספוטניק

ללא ספק אחד הספוטים הכי יפים בעיר, ובהתאם מאכלס גם אנשים יפים שלרוב זזים יפה ושותים יפה. לעולם לא תרגישו שייכים.
אלנבי 122

למוזיקליים | פסאז'

המחבוא התת קרקעי הוא חלל הופעות נהדר למי שלא הצליח לטפס במדרגות של האוזןבר, והתעייף מהעמוד של הלבונטין 7.
אלנבי 94

לחדשנים | נילוס

על חורבות קפה מוגרבי הוקם המקום הכי חדש, הכי פרש והכי קרוב לים – עם אווירה נשית רותחת.
אלנבי 33

לחברים | רוקוקו

הפנטזיה של "חופשי על הבר", מקום שבו כולם מכירים את שמכם, תופסת תפנית. עזבו את השם, כאן כולם יודעים איזה תרופה פסיכיאטרית אתם לוקחים.
אלנבי 99

לעייפים ורעבים | מנזר

במנזר הוותיק תמצאו בירה זולה ואנשים שהיו שם עוד כשחצי ליטר עלה לירה. אבל זה לא לא לא, לא כולל שירות.
אלנבי 6

לאמריקאים בנפשם | צ'ייסר

החספוס וניסורי הדיסטורשן הופכים את הצ'ייסר למנה הגונה של "עשו את אמריקה נהדרת שוב".
אלנבי 4

• ליאור הרגיל
• שוק אוכל
• אלנבי 40
• סליז
• אלין לב הר
• נילוס
• הנילוס
• אלנבי 58
• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• ג'וז ולוז
• המנזר
• קפה שלג
• התחתית
• גדי טאוב
• עירוני
• רחוב אלנבי
• שדרות רוטשילד

• Facebook
• Twitter
• Email

ניר צוק, שף

"הנתחים שבהם אני משתמש למנגל תלויים במצב הרוח – לאחרונה אני מאוד אוהב שפיץ צ'ך וטי־בונים קטנים של טלה. בכלל אני מעדיף בשר בנתחים קטנים, כי יש משהו בבשר חם שיורד חם מהאש. מרינדה אני עושה רק לעוף, בדרך כלל על בסיס לימון. גם חלקי פנים – כולם חוץ מכבד – ישמחו אחרי הירידה מהאש לקבל עליהם לימון, שום ופלפל חריף. על נתחי בקר וטלה אני ממליץ לשים בתום הצלייה קוביית חמאה טובה ולתת לה להתמוסס".

הילה אלפרט, עיתונאית

"אני אוהבת את הבשר שלי על הגריל, ולא ממש משנה לי מאיזה בעל חיים זה הגיע. אני מתה על חלקי פנים על המנגל, וגם על חלקים שאפשר להזמין מראש אצל הקצב ולקבל אותם בכלום כסף – למשל שיפודים של ישבני עוף או שיפודים של עור של עוף. אני מאוד אוהבת צלעות של נקבת טלה, וזורקת פנימה לגחלים עשבי תבלין טריים כמו מרווה, אורגנו וטימין, שמעניקים חותמת עישון לבשר. זה מתאים לעוף ולדגים, אבל חשוב לשים את זה רק בסוף. לא לשכוח להתאזר בסבלנות – לא להשתמש במבערים אלא להבעיר לאט את הגחלים, ואת הבשר להניח על גחלים לוחשות ולא על אש גבוהה. אבל הכי חשוב זה לשים בהתחלה עגבנייה, בצל ופלפל ירוק חריף, לחרוך אותם, לקצוץ לקערה, להוסיף שמן זית, מלח ופלפל – ואז יש לכם סלט שפותח את התיאבון".

ליאור הרגיל, הבעלים של בר המנזר

"עובי הרשת זה הדבר הכי חשוב במנגל – כל שלב ברשת צריך להיות לפחות בעובי של זרת, כי זה מה שצובר את החום. חוץ מזה אני גם אוהב להשקיע בשיפודים ממתכת, בשל אותו עיקרון. לחלקי פנים אני משתמש במחבת ברזל עבה וכבדה, והעשן שמסביב עושה את העבודה. הנתח האהוב עליי בשנים האחרונות הוא סרעפת. הוא יחסית זול, דק ולא דורש שום מרינדה. את כל הנתח מניחים על המנגל וצורבים אותו שתי דקות בלבד מכל צד. אחר כך נותנים לו לנוח כמה דקות ופורסים באלכסון. אין מישהו שיישאר אדיש לזה".

מעיין בזק, מנהלת הפיקוק

"במנגל שלי אני אוהבת נתחים כמו פילה ואנטרקוט. עליהם אני מפזרת מלח ופלפל וגם לימון– קצת כשהנתחים על המנגל וגם קצת אחרי. את הלימון גיליתי רק לאחרונה, מסתבר שהוא פותח את כל הטעמים. כבד, לבבות ומוח כדאי לשים במחבת ואותה להניח על המנגל. חוץ מזה יש לי שתי עצות: להתמקד בבשר ולא בפיתות ובסלטים, ולשתות הרבה יין. זה תמיד טוב".

• אוכלים שותים
• על האש
• הילה אלפרט
• ליאור הרגיל
• מעיין בזק
• פילה
• עוף
• מרינדה
• שיפודים
• מתכונים
• יין
• המנזר
• פיקוק
• ניר צוק
• בשר
• המדריך למנגל המושלם
• מנגל
• יום העצמאות