שדרות רוטשילד היו מרכז עירוני שמושך אינספור תיירים ותושבי ערי לוויין לעיר מאז שאנחנו זוכרים את תל אביב. אבל גם עבור תושבי העיר שיותר טסים על שבילי האופניים מאשר יוצאים לשדרות בחמישי בערב, מדובר בנקודה תל אביבית קרובה ללב – גם ברמה פרקטית וגם ברמה הסמלית. השדרות המוריקות, שמתחילות בהרצל ונגמרות בהבימה, מציגות גרסה נגישה לכל מה שעושה את תל אביב – מסעדות גורמה לצד אוכל רחוב סליזי, מקומות בילוי שנשארים טרוטי עיניים עד השעות הקטנות של הלילה שפוגשים מוסדות אוכל ותיקים שמשכימים קום. יצאנו למפות את השדרות הכי נודעות לשמצה בעיר, ומכיוון שיש כל כך הרבה עסקי אוכל – עשינו זאת בשני חלקים.בחלק הראשוןהגענו לאמצע, ונמשיך עד לבימה כדי לסקור את כל העסקים ששווה להכיר ברוטשילד, על חשבון הברון.

>>מה שיותר ירוק: דירוג הפארקים שאנחנו הכי אוהבים בתל אביב

אומאי

דלי יפני שתמצאו בו סושי טרי, גיוזות נפלאות ואף עמדת פוקי טרי בהרכבה אישית. יש גם מוצ'י קפוא או טרי, לצד מלא ממתקים שמיובאים מיפן, משקאות אסייתים מיוחדים וחטיפים במנעד טעמים שהחיך הישראלי לא רגיל אליו. חבל שהמחירים יותר תואמים את ישראל מאשר את יפן, אבל מה לעשות – פה אנחנו חיים. מזל שלפחות יש מוצ'י דובדבן להמתיק קצת את החום של תל אביב.
רוטשילד 37

לולו אנד קו

בר הקורנפלקס הראשון בארץ, עם קופסאות דגני בוקר מכל העולם שמצטלמות יפה לאינסטוש. וגם בואו – התכולה שלהן טעימה ומהנה. אפשר לאכול במקום עם חלב או לשלב עם גלידה טרייה בטעם קורנפלקס או וניל, בתוספת איזה קורנפלקס שתרצו. מלבד זאת, במקום מחכים עוד קינוחים שיוצאים מגבולות האריזה, דוגמת פנקייקים, קרפים, לחמנייה ממולאת גלידה ועוגיות מושחתות. פייר, הופתענו שהגימיק שרד כל כך הרבה.
רוטשילד 37

ג׳קיז פיצה

פיצה בר שמח ונטול פוזה שמשמש מפלט ומקלט לכל מי שלא מוצא את עצמו בשדרה. לא מדובר בפיצה נפוליטנית או ניו יורקית, אלא פיצה סבבה שכיף לאכול באמצע הלילה כשאתם שיכורים, ולפגוש בה תיירים או שאר בלייני לילה. אולי לא הפיצה הכי טעימה או ארטיזנלית בנמצא, אבל היא ללא ספק תסגור לכם פינה בשעה לא שעה, לצד עוד דרינק אחרון.
רוטשילד 39

קיטו קאטו

קיטו קאטו זה בעצם מזל טוב ביפנית, ותכלס – אנחנו די בטוחים שסושי עושה מזל טוב. חצר הסושי של קיטו קאטו מתחבאת לה בשדרות רוטשילד, ומציעה סושי טרי ונהדר שאפשר לזלול במרפסת הקרובה לשדרה או בבר הפנימי. תמצאו בה לא רק סושי, אלא גם שיפודי יקיטורי בנוסח יפני מובהק, ראמן כהלכתו ושאר גיוזות מעניינות. פתוח ללאנץ' קליל שאידיאלי לעצור בו במהלך יום עבודה, או לארוחת ערב פלוס דרינק צונן ומהנה בלב השדרה.
רוטשילד 41

מקס ברנר

אי אפשר להכחיש שימי גדולתו של מקס ברנר היו אי אז בעשור הקודם, לפני שהפכו לרשת בינלאומית ושכחו אותנו. אבל עם שוקולד פשוט קשה להתווכח, ומקס ברנר הוא עדיין מקס ברנר. כלומר טעים, מתוק מאוד ושוקולדי מאוד. מלבד פרלינים מטריפים ומזרק השוקולד האייקוני, יש את אותם קינוחים שאכלתם כאן בדייט הראשון שלכם כנערים – ופל בלגי בשלל מילויים שוקולדיים וקרמליים, פנקייקים עשירים, מילקשייקים מוגזמים, עוגיות ענק, קראק פאי, עוגת גבינה וסופלה שוקולד. רע זה לא יכול להיות, אלא אם אתם אלרגים ללקטוז.
רוטשילד 45

לג'נדה

בלג'נדה יש גלידה איטלקית טרייה ומעולה, ושיהיה ברור – מבחינתנו אין כמו הטעמים האייקונים של שרי מאניה, שוקולד וויסקי ובננה ברולה, אבל לצד הגלידה יש גם מגוון גדול וחידושים, דוגמת סדרת קינוחי שוקולד דובאי שתמצאו בימים אלה, שמציעה גלידת שוקולד דובאי, וופל בלגי שוקולד דובאי, קרפ שוקולד דובאי, טראפל שוקולד דובאי ומים שוקולד דובאי. סתם בלי המים. דובאי.
רוטשילד 45

קפה לנדוור

אין לנו מה לחדש לכם על סניף רשת לנדוור, אתם חיים בישראל ואתם יודעים שהדבר החשוב היחיד להגיד פה הוא רוזעלך.
רוטשילד 45

רובן

כריכי בשר ובורגרים חמים שמחזיקים את הסניף הזה בתור אחד האחרונים מסוגו בעיר. איך שלא תסתכלו על זה, רובן שורד יותר מרובנו.
רוטשילד 45

פטרוזיליה

אנחנו מודים שלא אכלנו פה מעולם, וכנראה גם אתם. מסוג המקומות האלה שאנחנו די מופתעים שהם עדיין קיימים (30 שנה!). המקום פתוח לסרוויס צהריים בלבד ומציע עסקית של גריל ישראלי קלאסי עם חומוס ושיפודים, כשר למהדרין ועדיין שורד בזכות קהל לקוחות ותיק ונאמן. וואלה, הגיע הזמן לבקר.
רוטשילד 47

R48

מסעדת הדגל של קבוצת R2M היא ללא ללא ספק R48, שנמצאת במלון היפהפה של הקבוצה בבניין באוהאוס מרהיב לשימור. עיצוב אלגנטי ועוצר נשימה, תפריט מוקפד ומצוין, רותי ברודו – זה כל מה שצריך לדעת. בשעות הצהריים תוכלו לסעוד בה עסקית כהלכתה ממיטב חומרי הגלם במתכונת בראסרי, ובשעות הערב ארוחת גורמה עונתית ומדויקת לצד יינות מובחרים. גם ארוחת הבוקר שמוגשת בסופ״ש בלבד (במחיר של 220 ש״ח לסועד), מופתית בהחלט.
רוטשילד 48

קופר אנד פאקו

כל שדרה שמכבדת את עצמה זקוקה לבוטקה קפה חביב ומוצלח שאפשר לקנות בו אמריקנו קר לקחת לדרך ולא להסתכל לאחור. הבוטקה של קופר אנד פאקו, שמככב בלא מעט פינות בעיר (ונקרא על שם צמד כלבים לבבי), הוא בדיוק מה שצריך למרכז השדרה. מלבד קפה יש מאצ׳ה, מיצים סחוטים טריים, מאפים, עוגות וכל מה שיש בבית קפה, וגם אווירה נהדרת לשבת סביבה, בתקווה ותצליחו לא להיפגע על ידי אופניים.
רוטשילד פינת מזא״ה

באביקה

מסעדה חדשה ולא שגרתית מבית השפית ויוצרת התוכן גלי בן שמעון, שמבשלת בה את זכרונות ילדותה ומטעמי הסבתא הרומנייה, לצד מנות ים תיכוניות עם נגיעה עכשווית. בן שמעון קוראת לזה פיוז׳ן אותנטי, אנחנוקוראים לזה אוכל ישראלי.
רוטשילד 60

מלון 65

מלון 65 מבית רשת אטלס מציע בראנץ׳ שווה בכל ימות השבוע, ולא רק בסופ״ש כמו מרבית המקומות בעירנו. בופה חופשי שמציע שלל ירקות טריים, גבינות מצוינות, דגים כבושים ומאפי בוקר לצד מנה עיקרית לבחירה, דוגמת שקשוקה ירוקה, טוסט קרואסון עם גאודה, פרנץ׳ טוסט מבריוש אוורירי ועוד.
רוטשילד 65

קנטינה

מסעדת הברנז׳ה האלמותית שבכל פעם שרק שתעברו לידה, תרגישו אבק כוכבים מלפני עשרים שנה. היא מגישה תפריט איטלקי קלאסי ומוקפד במחירים שפעם היו גבוהים ממש, והיום הפכו לדי סטנדרטיים (אם כי עדיין גבוהים, פשוט הכל גבוה), ומתאפיינת בשירות מהוקצע ובכמה סלבס מפעם שעוד אוהבים לפקוד את המקום.
רוטשילד 71

טוני וספה

כשנפתחה ב-2007 תחת כל עץ רענן בעיר, פיצריית הפאנקיסטים הייתה הפיצה הכי טובה בתל אביב, או לפחות הכי מדוברת. היא כבר לא, אבל תמיד נשמור לה חסד נעורים ושמועות לא מאומתות (שבכנות, לא האמנו) על שומן חזיר. המקום שהמציא מחדש את הסלייס הריבועי נוסח רומא. יש דברים שהם לנצח.
רוטשילד 140

מלגו מלבר

המסעדה המצוינת של השף מוטי טיטמן בהחלט ראויה לחתום את שדרות רוטשילד: אם לא אכלתם בה עדיין, נספר כי מדובר מסעדה עילית עם תפריט ייחודי המשתנה כל העת בהתאם לתוצרת המקומית והעונתית. מלגו מלבר משמעותו בארמית בפנים ובחוץ, על כן אפשר לשבת בפנים תחת רחשי הסרוויס, או בחוץ – ולהשקיף לפינה שבו רוטשילד פוגש את הבימה. תמיד טעים, מעניין, מפתיע ויוצא מחוץ לקופסה.
רוטשילד 142

• ❤ תל אביב
• הבועה
• שדרות רוטשילד
• מלגו ומלבר
• טוני וספה
• קנטינה
• R48
• רובן
• לנדוור
• לג'נדה
• מקס ברנר
• לולו אנד קו

>> תומר עמדי הוא השף של מאפיית ברד קלאב ("פתחנו שני סניפים תוך כדי המלחמה. ב-5.10 לחצנו ידיים") ובקרוב גם השף של רשת לנדוור כולה ("נביא את בשורת הביסטרו המקומי"), יוצא סיירת פלומר הלונדונית של אסף גרניט ובן דוד של המוזיקאי עידן עמדי. "בשבועיים הראשונים של המלחמה השתבללתי כמו כל ישראלי", הוא מספר. "לשמחתי בעלי הברד קלאב ולנדוור אמרו שאנחנו ממשיכים בכל הכוח וברגע שנהיה מוכנים נפתח. זה סיפק לי תעסוקה וקצת התנתקות מכל הסיוט שקרה מסביב"

>>העיר של אורי צור (טרטוריה מקומית): סיר קציצות מטורף וקפה שזחלתי בו על הרצפה
>>העיר של אלעד רון: מהחנות של אילן בן שחר עד מוזיקה שמרפאת את הנשמה

1. שילה

יש לי מקום חם בלב לשילה. הייתי סו שף של שרון כהן ונשארנו חברים טובים. בכל פעם שאני מגיע למסעדה האוכל מעולה, האווירה טובה והמקום לא מפסיק לגדול – שזה משהו מדהים לראות. את ההמבורגר עוד לא הספקתי לטעום, הוא בטו דו ליסט שלי.
בן יהודה 182

2. אטלס בר

המקום עם החצר הכי חמודה בעיר. יש לי הרבה חברים שגרים באזור ובכל פעם שאני מגיע לסביבה אנחנו נפגשים באטלס שפירא – מקום מקסים שכיף לבלות בו.
מסילת ישרים 15א'

3. דיזנגוף סנטר

כילד אני זוכר את עצמי הולך לסנטר, מסתובב בין החנויות ונכנס לכלי זמר ולתומר ול-UFO. אני מגיע מתרבות המטאל והאלטרנטיב ואלה המקומות היחידים שיש בהם חולצות ותקליטים ופריטים שמתיישבים לי על הנוסטלגיה.
דיזנגוף 50

4. בר 51

אני מאוד אוהב את המקומות של מושיקו גמליאלי ואת היד שלו והאוכל. תמיד כיף לי לשבת בבר 51 וגם ברדלר.
הירקון 59

5. הטיילת

כירושלמי שמגיע מעיר בלי ים אני אוהב את הטיילת כי יש בה את התמצית של תל אביב. אני פחות אוהב ללכת לים ויותר אוהב ללכת על הטיילת.

מקום לא אהוב בעיר

כיכר רבין היא כרגע מקום שאני לא ממש אוהב להסתכל עליו – ערמות של אדמה, טרקטורים, אבנים ושאר מרעין בישין. אני מחכה שהעבודות יסתיימו והכיכר תחזור לעצמה.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בגלל המלחמה אני לא הולך לאירועי תרבות. אני משתדל להתרחק מחדשות ולהתרכז ביצירות שנותנות תקווה או מציגות מקומות אחרים. הסדרה "שוגון" עושה לי את זה מבחינת נופים והתרבות שהיא שונה כל כך. כבר הרבה זמן לא מצאתי את עצמי מרותק ככה למסך.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
דווקא לא משהו של עידן (צוחק). לאחרונה אני מוצא את עצמי עם האלבום השחור מטאליקה, מנגן אותו ואיתו בגיטרה ותופים. יש בו משהו שמחזיר אותי לתמימות.

3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שבא לכם. באתררוח טובהיש מאגר אדיר של גופים להתנדב אליהם, צריך רק לחפש משהו שעושה לכם טוב ושאתם מאמינים בו, העיקר לעשות. לי תמיד יש פינה חמה בלב לקשישים, הציבור שהכי פחות שמים לב אליו כי הוא שקט. אני מאוד אוהב את מה שעושים בסל"ב, תוכנית להפגת בדידות בקרב ניצולי שואה למי שיש לו זמן לתת כמה שעות.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
למילואימניקים שהם בעלי עסקים. אני כל הזמן קורא ושומע על אנשים שסגרו את העסק והלכו למילואים ואין להם שום הכנסה. הם לא יודעים מה יהיה איתם ולא חושבים על כך, נותנים את גופם ונפשם ועסוקים בהגנה על המדינה.

5. מה יהיה?
מה שנעשה מזה, זה מה שיהיה.

• העיר שלי
• לנדוור
• שילה
• בר 51
• דיזנגוף סנטר
• טיילת תל אביב

אם אתם עוקבים אחרי הסצנה הקולינרית בעיר (ובארץ, בכלל), בטח גם אתם שמתם לב שהמטבח האיטלקי עושה קאמבק משמעותי, ובגדול. ולמה לא בעצם? מדובר באוכל שכולם אוהבים, ולמרות שהבסיס שלו הוא לכאורה פשוט, אפשר ליצור ממנו אינסוף וריאציות.

את המנות האיטלקיות הקלאסיות כולנו מכירים, וכולנו גם שמחים להתנחם ולשבוע מהם מדי פעם (תראו לנו מישהו שיגיד לא לפיצה שהרגע יצאה מהתנור), אבל כמה כיף שאפשר גם לגוון, לשחק ולחדש במסגרת המטבח הזה, כל פעם מחדש.

רשת המסעדותלנדוורמצטרפת גם היא לגל הקולינרי ששוטף אותנו, וכחלק מהפיכתה מרשת בתי קפה לרשת ביסטרו בפריסה ארצית, משיקה תפריט איטלקי חדש שנוצר על ידי השפית הראשית של הרשת – יהלומה לוי. מאז שנכנסה השפית המוערכת לתפקידה היא מתווה קו של Classics With A Twist – במסגרתו היא רוקחת מנות קלאסיות בפרשנות אישית שלה – רעננה ועדכנית. אחד התפריטים הראשונים שיצרה עבור הרשת היה תפריט המבורגרים שזכה לביקורות משבחות.

עכשיו היא מעניקה את הבמה למטבח האיטלקי, שאהוב על מבוגרים וילדים כאחד, אבל לפני שהחלה במלאכת הרכבת המנות היא יצאה לתחקיר מעמיק אודות האוכל האיטלקי והשורשים שלו. "למרות היכרותי הקרובה עם המטבח הזה, פתחתי במחקר עומק", היא מספרת. "כשאני עוסקת בפיתוח מנות חדשות שהרפרנס שלהם הוא מטבח זר, אני שואפת להיות נאמנה למקור אבל עם מחשבה על ההעדפות של הסועד הישראלי. כל זאת כמובן מבלי להתפשר לרגע על איכות חומרי הגלם וחווית טעם גבוהה והרמונית, שהם אבני היסוד של כל פיתוח קולינרי שלי".

הדבר הראשון לו נתנה לוי את תשומת ליבה היה איכות הפסטה, אבן היסוד של המטבח האיטלקי. "המשימה הראשונה שלי היתה לעבוד עם המפעל שלנו על יצור פסטה טריה חדשה שתעמוד בסטנדרט גבוה, לצד פסטה ממולאת ששומרת על פרופילי הטעם הפופולריים, רק עם מילוי מודרני ומתוחכם יותר, וכמובן – הרבה יותר טעים".

כך למשל, הוחלפה מנת הרביולי הסטנדרטית והמיושנת שהיתה בתפריט ברביולי קרם מסקרפונה, עם כמות מילוי גדולה כך שכל ביס גורר פיצוץ קטן בפה; או אנילוטי קרם פולנטה בעל טעמים מתקתקים. גם הרטבים לפסטות הם כאלה שמבוססים על הקלאסיקות האיטלקיות, רק בטעמים עזים יותר – כי זה מה שאנחנו, הישראלים, אוהבים. איזה למשל? ובכן, ארבאייטה עגבניות שרופות חרפרפה, אליו אוליו ארטישוק או לזניה רוטלו (סליחה, אבל רק מהשמות קצת הזלנו ריר).

ומה לגבי אחותה הקטנה והלא-פחות חשובה של הפסטה, הלא היא הפיצה? גם לה יש מקום של כבוד בתפריט החדש, וגם הפעם הכל מתחיל בבצק. "שדרגנו את בצק הפיצה שלנו ואני יכולה לומר שבלנדוור יש היום בצק מהטובים בארץ", מספרת לוי. "העברנו את המטבחים לשיטות התפחה ארוכות ופתיחה ביד של הבצק (ולא במרדדת)". בתפריט הפיצות החדש תוכלו למצוא פיצה קרצ׳ופי עם רוטב עגבניות, מוצרלה ארטיג׳ינאלה, ארטישוק, בצל מקורמל, עגבניות שרי צלויות וצ׳ילי, פיצה פפרוני בקר ורוקט טרי (איך שאנחנו אוהבים רוקט על הפיצה) ועוד.

התפריט החדש יוגש בלא פחות מ-65 סניפים של הרשת ברחבי הארץ, שנחלקים לסניפים כשרים ולא כשרים. ההבדל בין שני סוגי הסניפים הוא שבאלה הכשרים קיימים בנוסף גם מנות דגים (למשל דניס עם ריזוטו מלנזה, דניס ברוטב אקווהפצה עסיסי וסלמון עם דוקסל פטריות ופירה נימוח), ובסניפים הלא-כשרים קיימות בנוסף גם מנות עוף ובשר.

"פיתוח התפריט האיטלקי עבור הרשת הוא מבחינתי לב ליבו של המהפך הקולינרי במעבר מבית קפה לביסטרו ישראלי מקומי", אומרת לוי. "אני יכולה לומר בלב שלם שמבחינה קולינרית, לנדוור היא רשת הביסטרו החדשה של ישראל. אני גאה לומר שאחרי המהלך הזה – החוויה הקולינרית החדשה בלנדוור ביסטרו היא מחד חווית טעם איכותית ומאידך במובן חוויה שהיא Value For Money הכי טובה שיש. תבדקו אותי".

אחרי כל זה אין הרבה מה להוסיף, אנחנו פשוט נשלח אתכם לאכול משהו, כי בואו – כולנו נהיינו רעבים. פסטה מישהו? פיצה? פסטה וגם פיצה? בסדר יאללה. בתיאבון.

>> לכל סניפי רשת לנדוור
>> לאינסטגרם
>> לפייסבוק

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• לנדוור
• יהלומה לוי

תקרית חמורה התרחשה אמש בשולי ההפגנה נגד הממשלה ומהלכיה לריסוק הדמוקרטיה: סניף קפה לנדוור, הממוקם בקומת הקרקע של היכל התרבות ופונה אל הכיכר, משך אליו כמו בתי קפה אחרים סביב כיכר הבימה, מפגינים שביקשו לשתות ולאכול משהו אחרי שהפגינו את נוכחותם או להצטייד בקפה ומאפה להמשך הערב. להפתעתם, הכריז מנהל המשמרת שלא ינתן שירות למפגינים "כי כאן זה רק ביבי".

בפוסט שפרסמה לקוחה המומה בשם תמי גיא פייסבוק, היא מספרת כי "אחרי הפגנת המחאה התישבנו לאכול בקפה לנדוור בכיכר הבימה, אחרי שהזמנו נכנסתי פנימה לשירותים, מנהל המשמרת אמר שהם לא נותנים לנו שירות כי כאן זה רק ביבי…קמנו והלכנו. אחרי כמה רגעים ח"כ גלעד קריב הגיע ואחרי ששמע קם והלך. לא מפרנסים אנשים רעים שחושבים שאפליה זה בסדר".

לקוחות נוספים ששהו במקום סיפרו כי מנהל המשמרת חזר על הדברים יותר מפעם אחת וכי הדברים נאמרו בטון תקיף ועוין שלא הותיר מקום לספק שאולי מדובר בבדיחה לא מוצלחת שהוצאה מהקשרה. "הייתה לו שנאה בעיניים שלא ראיתי בשום בית עסק בעיר", אמרה עדת ראיה, "מי שלא מסוגל להפריד בין הדעות שלו ובין שירות לקוחות כנראה לא מעוניין בלקוחות שחושבים אחרת ממנו, אני לשם לא אחזור".

ברחבי הרשת ובעיקר בטוויטר כבר נשמעו קולות הקוראים להחרים את הרשת עד לפיטוריו של המנהל. מלנדוור נמסר בתגובה: "רשת לנדוור לא תאפשר לעולם אפליית לקוחות בין כותליה, מכל סיבה שהיא, גם אם הנ"ל יותר בחוק כזה או אחר. מבדיקה ראשונה של האירוע, עולה תמונה שונה מהמתואר בפוסט, והעובד מכחיש כל טענה לאפליה, או כי אמר את הדברים. לדברי צוות המסעדה, על רקע העומסים שיצרה ההפגנה, כבר בתחילת הערב התקלקלו השירותים, וזו הסיבה היחידה שבגינה לא אפשרו לעוברים והשבים הרבים להשתמש בהם. רשת לנדוור מתחייבת לשרת ולכבד תמיד, את כל פלחי האוכלוסייה, ללא כל התייחסות למוצאם, מינם, העדפתם או אמונתם".

• הבועה
• אוכלים שותים
• לנדוור
• אפליה
• הפגנה

רחוב דיזינגוף, יום שלישי 9:00 בבוקר. מאחורי הוויטרינה של מאפיית לחמים עומד גבר בחלוק לבן ומטגן ביצה מקושקשת. ניחוח מפתה מזדחל החוצה מבעד לחריצים בזכוכית – פיצ'ר שצריך לזכות את ממציאו בפרס לשיווק – ומושך עוברים ושבים להיכנס. האיש מחליק את המקושקשת אל תוך לחמנייה עגולה ורכה ומניח בעדינות פרוסת גאודה מעל. כמייסד מאפיית לחמים, ששמו נקשר לא מזמן בסכום דמיוני של 44 מיליון ש"ח – זה הסכום שלנדוור הציעו על הרשת שלו ביוני האחרון – אורי שפט לא נותן לשום דבר להפריע לו להתרכז. רק כשהכריכים מוכנים ונחטפים על ידי לקוחות מורעבים הוא מחייך חיוך קטן. "הפרסומים לא נכונים", הוא מכבה את חרושת השמועות, "כבר הרבה שנים אני חושב על עתיד המאפייה ומקבל הצעות מגורמים שונים וממשקיעים. נכון לעכשיו אני עדיין כאן".

הכריך הפשוט לכאורה מקפל בתוכו את הפילוסופיה של שפט בעסק ובחיים בכלל. מהוריו, ילידי דנמרק, הוא ספג ערכים של אירוח ואיכות. "לא רק הצליל של הקופה חשוב", הוא צוחק ומתאר את הדילמה שסביב הסנדוויץ', שנמכר ב-13 ש"ח (20 ש"ח לשניים). "אנחנו כל הזמן במאבק בין העלות לבין שמירת המחיר. אני רוצה שגם אנשים בעלי הכנסה לא גבוהה יוכלו להיכנס עם שטר של 20 ש"ח ולקבל אוכל איכותי". ומדוע אדם שעומד בראש מערכת המונה מאות עובדים מתעקש לקשקש חביתה בעצמו? התשובה נעוצה בבתו בת השבע של שפט, שכמו כל הילדים צריכה כריך לבית הספר. "בגיל 60 אין לי תפקיד ניהולי בעסק שלי. אני עוסק בעיקר בפיתוח מוצרים ובקרת איכות", הוא מגלה. "אני נהנה לבוא למאפייה מוקדם, להכין לה כריך ותוך כדי כך לפגוש את הלקוחות. בזכות המקושקשת אנשים רואים אותי עומד בפרונט ויוצק את הרוח והתוכן. עצם אמירת 'בוקר טוב' מכל הלב, כמו בישראל, ולא כמו באמריקה, משפיעה על העובדים ועל הלקוחות. בעולם המודרני יש נטייה להשתבלל ואני רוצה שיראו את הלקוח. בוקר טוב וחיוך מוציאים את הטוב מבני האדם".

הסניף הראשון של מאפיית לחמים נפתח בשנת 2002 מול השוק הסיטונאי. מאז הוקמו חנויות נוספות בעיר וסניף ברמת השרון, היחיד מחוץ לגבולות תל אביב, ובימים אלה נשלמות ההכנות לפתיחת חנות חדשה בשכונת המשתלה. שבעה סניפים ב-20 שנה הם יבול צנוע במונחי רשת ישראלית מצליחה, גם אם לוקחים בחשבון את הפעילות בניו יורק (ששפט כבר אינו חלק ממנה) ואת Bakey, המותג האמריקני של לחמים בבוסטון. "אנחנו שומרים על קצב של פתיחת סניף כל שנה-שנתיים, ואפילו זה לא. אני מעדיף העמקה על פני התרחבות. להשקיע זמן ומאמץ באותם מוצרים ולעשות אותם טובים יותר".

במהלך 20 שנה הרבה השתנה. הרשתות החברתיות מכתיבות את הטון והלוק אך הבורקס והרוגלעך בלחמים נותרו כמעט אותו הדבר, מה שמעלה את השאלה מה למאפים פשוטים (אך טעימים בטירוף) במאפייה שה-DNA שלה הוא יותר על ציר האיכותי-מתוחכם. "הסוחרים של השוק היו יושבים אצלי ומעבירים חבילות מזומנים", משחזר שפט את ראשית הדרך, "וכשהאדם המאה נכנס ושאל אם יש בורקס ורוגלעך, הבנתי שהשם הוא רק שם. שבורקס יכול להיות מאפה איכותי. הבנתי שאני רוצה לגדול ולשמור על שני דברים: איכות חומרי הגלם ואיכות אנשי המקצוע". המאפייה גדלה אך שמרה על ייצור ידני ועל טריות כערכים מובילים, ושוב אנו חוזרים לכריך מקושקשת שבו פתחנו. "התמזל מזלי שיצרתי מערכת שעובדת היטב. כמעט בכל יום אני נוגע במוצרים ומכין סנדוויצ'ים".

לאן מועדות פני לחמים?
"זו שאלה שכל הזמן מעסיקה אותי, עד כמה אני רוצה לגדול. לחמים נחשבת למאפייה תל אביבית ויכול להיות שכך זה יישאר. מצד שני אני תמיד שואל את עצמי מה עוד יכול להיות והאם אני באמת רוצה ללכת לכיוון מערכת גדולה ואוטומציה. התשובה אינה כן או לא, אלא שאני לא ממהר לשום מקום".

אנשים בגילך כבר מתחילים להתכונן לפנסיה.
"התכנית באמת הייתה לפרוש בגיל 50, אך כשהתייעצתי עם קואוצ'ר הוא חשב שזה רעיון רע מאוד. הוא אמר 'יש לך את הפריווילגיה שיצרת לעצמך עסק משלך. אתה אדם עצמאי. תדאג לעבוד, ללמוד ולנפוש כל החיים, אבל בפרופורציה אחרת'. עוד כוחי במותניי. אני מתכוון לעבוד ולהוביל את מאפיית לחמים עוד שנים רבות".

מי ההשראה שלך במקצוע?
"מוטי מלה מולאן הוא אני כמו שחשבתי פעם שאהיה. יש לו מקום אחד שאליו הוא מגיע כל בוקר ואופה באגט טרי. יש לי המון ריספקט אליו על הדרך שהוא עושה ואני אוהב את הלחם שלו".

• אוכלים שותים
• לחמים
• מאפיית לחמים
• לנדוור
• אורי שפט