Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
גלידה גולדה ומעדן מילקי הביאו לעולם זוג תאומים מתוקים במיוחד
יחסי קח-תן-טעם. מילקיxגולדה. צילום: אמיר מנחם
שיתוף פעולה בין מעדן החלב האהוב לרשת הגלידות הפופולרית הוליד שני מוצרים תאומים שאתם חייבים לבדוק - גלידה בטעם מילקי (כן, כולל הקצפת!) ומילקי בטעם גלידה (וליתר דיוק, בטעם הגלידה הפופולרית בייגלה מלוח). יצאו מתוקים
כחלק מהכאוס הבלתי נפסק שהוא הקיום שלנו במדינת ישראל, ישנם לא מעט דברים שהוזנחו ואפילו לא שמנו לב. אחד מאותם דברים, שהוא ללא ספק הזניח מכל הדברים כעת, הוא שגלידריית גולדה לא הוציאו טעם חדש כבר שמונה חודשים. כן, אותה חברה שאשכרה השיקה בעבר טעם לכבוד השקת סמארטפון של גלקסי עצרה את מסוע הטעמים, כאשר בפעם האחרונה שנולד טעם חדש היתה בראשית המלחמה, עם צמד טעמים בצביון ישראלי – גרעיני חמנייה וטחינה עם בייגלה מלוח. האחרון נקרא "עם ישראל חי", אבל אנחנו לא משתפים פעולה עם פופוליזם קל.
בכנות, הטעמים האלו היו רחוקים מלהוציא אותנו מדיכאון, וזה לא שעכשיו גלידה תציל את המצב, אבל היא בהחלט עשויה לרכך את הקצוות. וגם הטעם החדש שהשיקו כעת בגולדה משתמש בסמל ישראלי מובהק, עם שיתוף פעולה בין גלידה גולדה למעדן מילקי. מעדן החלב האהוב שעוד אוחז בשובל הזיכרון של מחאת המיליקי (כמה שהיינו שמחים להתעסק בזוטות כאלו שוב), נשאר בקונצנזוס הישראלי גם אחרי שלא הוריד את יוקר המחיה, כך ששיתוף פעולה בין המעדן הנפוץ לגלידה הפופולרית רק מתבקש.
רק הסגול. מילקיxגולדה. צילום: אמיר מנחם
שיתוף הפעולה מורכב מזוג מוצרים תאומים – הראשון גלידה בטעם מילקי שוקו, שמוגשת עם קצפת המילקי האייקונית ושברי בייגלה מצופים, וזמינה ברשתות גולדה. השני הוא מעדן מילקי בטעם גלידת הדגל של גולדה, שזה אומר שעכשיו יש מילקי בייגלה מלוח. טעמנו תחילה את הגלידה, שהרגישה מיד כמו המעדן, כולל זיכרון ילדות של ההתלבטות אם לערבב את הקצפת פנימה, או אולי להתחיל מהשוקולד ולקנח בקצפת. או בעצם אולי ההיפך? כך או כך, החוויה היתה דומה, למעט העובדה שזו גלידה – ביס בטעמי שוקו במידה שעושה לנו טוב על הלב, אך לא חוטא במתיקות יתר.
מהצד השני, טעמנו בסקרנות את המעדן החדש, ואין ספק שהקצפת אותה קצפת, כאשר מתחתיה שכבת פודינג בטעם בייגלה מלוח במנעד מדויק שבין מתיקות למליחות. מעל הקצפת היו שברי בייגלה לא מי יודע מה קראנצ'ים, אך קשה לדעת אם מדובר באתגר היום הלוהט, ואולי פשוט לא התאפקנו להניח אותו במקרר למספיק זמן. למטיבי הלכת ואובססיביים למותגים, אפשר לרכוש מארץ מרצ'נדייז סגלגל בעלות של 70 ש"ח ברשתות גולדה, הכולל רבע קילו בטעם מילקי, תוספת בייגלה קראנצ'י מצופה, גביעי מילקי טופ בטעם בייגלה מלוח, גביעי מילקי קלאסי, גביעי קצפת, תבנית קרח בצורת קצפת, כפית מוזהבת, כוס שתיה קרה ובנדנה סגולה ממותגת, כדי שתהיו הילד הכי מגניב בצהרון. ולא, אין לנו מושג כמה כל זה עולה בברלין. לפרטים נוספים והזמנותבאתר גולדה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אני לא באמת זוכר מתי טרנד המתוק-מלוח נכנס לישראל, כנראה איפשהו במהלך העשור האחרון, אבל אם נשפוט לפי ההשתלטות של שילוב הטעמים הכביכול הרפתקני הזה על מדף החטיפים ותפריט הקינוחים, זה מרגיש כאילו תמיד היה שם. פנקייקים עם מלח ובייקון, שוקולד עם מלח ים, רטבי חמאות בוטנים וכמובן מלך הז'אנר – הקרמל המלוח – כולם הפכו לחלק לגיטימי, לפרקים אפילו צפוי, בחיבת המתוקים של ישראל.
כשחושבים על זה לרגע, זה ממש הגיוני. לא רק מבחינה קולינרית – אתם כבר יודעים, המלוח הופך את טעמי המתוק למורכבים יותר ויאדה יאדה – אלא גם מבחינה תרבותית. אנחנו אוהבים כמה שיותר, הכל או כלום, אז למה שלא נרצה לחוות בו זמנית כמה שיותר טעמים יחדיו? יאללה, זרקו פנימה גם חמוץ ונסגור עניין. עכשיו גם הזיקית הגדולה של המתוק הישראלי, הלא הוא מילקי, מצא לנכון לטבול את אצבעו המתקתקה גם בתחום המתוק-מלוח. את המתוק כבר היה לו, אז כמו שאמרה תמיד סבתא, הכל תלוי במלח. לא בהכרח סבתא שלי, סתם סבתא.
המהדורה החדשה לא מציגה טעם חדש למעדן המוכר, אלא שילוב שמגיע בדמות התוספות: מילקי שוקולדי רגיל אחד קיבל תוספת שברי בייגלה, ומילקי שוקולדי רגיל אחר (אבל עם קצפת בטעם אגוזים) קיבל תוספת של אגוזים בקרמל מלוח. על פניו, נשמע כמו חלום. בכלל, זו אולי הזדמנות לפרגן לליין מוצרי המילקי עם תוספת על הגג. מעבר לזה שהוא רעיון מצוין בפני עצמו (יוגורט עם תוספות מינוס הבריאות. גאוני!), גם התוספות שנבחרו לרוב מחמיאות למילקי ומשאירות מעדן כל כך פופולרי שקראו למחאה על שמו לרלוונטי גם 40 שנים אחרי שהגיע לישראל.
כששפכתי את תוכלת מכסה הבייגלה לתוך המעדן התרגשתי קלות. האקט הזה תמיד מרגיש כמו חטא קטן, אבל עכשיו כשאני מפזר מעל לקצפת את ערימת שברי הבייגלה המכובדת, מנסה וכושל לא לשפוך כלום הצידה, אני מפנים את קהל היעד של התפלצת הנאה הזו – סטלנים שאוהבים לערבב דברים. טעמתי כפית אחת לצורך ההגינות, ואז ערבבתי, וטעמתי שוב. שילוב הטעמים פשוט נהדר, הבייגלה מוסיף את הקראנץ' הרצוי, המילקי יציב כתמיד, אבל לא יודע. משהו חסר ואני לא מצליח לשים עליו את האצבע.
שלחתי את ידי לעבר המילקי עם האגוזי קרמל מלוח. אולי מכאן תבוא הישועה. שפכתי את תכולת האגוזים על הקצפת בטעם אגוזים, לא לפני שהגנבתי לפה חתיכה (נחמד. פחות דומיננטי ממה שהייתם מצפים). טעמתי כפית אחת, ערבבתי, טעמתי שוב. הטעם ללא ספק מעניין, אפילו טיפה יותר מורכב מחברו עם הבייגלה, הקצפת האגוזית בהחלט מוסיפה, אבל עדיין הרגשתי שחסר משהו. זה טעים מאוד, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל הרגשתי שחסרה לי איזו בעיטה קטנה שהובטחה, חסרה איזה קפיצה מפתיעה עם הכפית הראשונה, חסר… מלח! זה מה שזה, מלח!
האם אני באמת הולך לעשות את זה?, שאלתי את עצמי בעודי אוחז מלחייה מעל לשני גביעי המילקי. תיעלתי את הסטלן הפנימי שלי (עאלק פנימי) ואזרתי אומץ להודות שאני הבחור שעומד להמליח את המילקי שלו ב-3 בבוקר. זה לא קשור בהכרח למילקי, אבל נראה לי תורם לתמונה. פיזרתי בזהירות קצת מגבישי המלח, טעמתי, ועצרתי. הרמתי שוב את המלחיה והפעם כבר פיזרתי יותר בנדיבות. ערבבתי, טעמתי, וראיתי את האור. האגוזים פתאום נצבעו מחדש, הבייגלה התרענן בן רגע. פתאום זה הפך ממעדן טעים מאד לפצצת מאנץ' זוהרת, והכל בהינף כמה גרגירי מלח. איך סבתא של מישהו היתה אומרת? מלך שמים באהבה, או לא שמים בכלל. או אולי זה היה על חומוס? למי אכפת, אני בהיי מהרבה סוכר, ומבדיוק מספיק מלח.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המציג הינו פרסומת: מבינו עד ביבי, כל המותגים רוצים לעשות צחוקים בפייסבוק
מותגים ורשתות הבינו שהדרך ללב הגולש הישראלי היא להיות אנושי, מגניב, מעודכן, משעשע. אנשי סושיאל מובילים מנסים להסביר: איך זה שהדבר הכי מצליח בפייסבוק הוא עמודים שמתנהגים כמו בני אדם, ולמה אנחנו קונים את זה פעם אחר פעם?
השבועות האחרונים היו קשים במיוחד אם אתם אוחזים בחשבון ברשתות החברתיות ומחפשים תוכן מקורי. אפילו ביחס לשגרה הרגילה בישראל, שכוללת בעיקר תחרויות פאנצ'ים על פוליטיקה, תוכן גנוב ושרשורי ענק בקבוצת "כל התשובות נכונות", זה היה מעיק. הכל התחיל בליל הסילבסטר. חשבון הפייסבוק של עיריית תל אביב־יפו תייג את עיריית ירושלים, כתב "ערה?", ונתן את יריית הפתיחה לאורגיה הגדולה של אנשי הסושיאל, שגילתה עד כמה אין לנו בעיה שידחפו לנו פרסומות לפנים כל עוד זה "מצחיק". פתאום גילינו שגם טמבוריית הצומת מבינה את הכוח בריל טיים מרקטינג עם תגובות כמו "היי, אל תשכחו אחרי ליל הסילבסטר לקנות דיבלים!", והשרשורפלצת שהתחיל כמשהו שאסור להפסיד התגלה כבעל חיי מדף של שעתיים לכל היותר. מהר מאוד הוא גדל, הפך לבלתי ניתן לניווט והרקיב כשימים אחר כך חשבונות סושיאל קיקיוניים עוד ניסו לקושש על גביו לייקים.
השרשור הספיק להוליד מאז חיקויים, כולם על הספקטרום הקרינג'י, מרשת ועד "מדע גדול, בקטנה". יולי אדלשטיין ומירי רגב אף ניסו לתפוס עליו טרמפ במה שהפך להיות מסע הלוויה הרשמי של אחד הממים הכי קצרי ימים שראינו. אבל עדיין מדובר רק בסימפטום שהוא חלק מתופעה רחבה הרבה יותר. השרשור הזה מתגמד לעומת מה שקרה בטוויטר, כש־HBO ביקשו מאנשים להגיב ולקבל את "שם המאפיה שלהם" במסגרת חגיגות 20 שנה ל"סופרנוס", ציוץ שגרר תגובות בערך מכל סלב או גוף מסחרי בפלנטה. מאז עוד נוספו לחיינו ביצה אחת שכולם משתפים בלי סיבה, אתגר עשר השנים המייאש וראש ממשלה שמגיש מבחן unseen לאזרחים בסטורי שלו. איכשהו, אף שתמיד מדובר באותו מהלך (קרי: גוף מסחרי או ציבורי שמתנהל בצורה קצת פחות מעונבת מול הקהל), אנשים בולעים את זה שוב ושוב ומבקשים עוד.
"כן, אוקיי, זה אני שלחץ אנטר על הפוסט הזה", מודה רועי כהן, מדוברות עיריית תל אביב־יפו. "תמיד יש ההפתעה שמשהו שמזוהה ביורוקרטית מדבר בצורה עדכנית. אני חושב שזה גם עניין דורי – אנשים רגילים לפרסומות ורשתות חברתיות זה עניין יחסית חדש".
אתה מרגיש שגופים מסחריים שחררו קצת חבל כדי להגיע לקהל?
"יש לקוחות שלא משחררים, ואז קורה דבר כזה ואתה פתאום רואה את זוגלובק שמגיבים 'נשארנו בבית עם הנקניק ביד'".
מצד שני חיי המדף של השרשור שלכם היו מאוד קצרים וזה נרקב ממש מהר.
"זה לא נרקב, אבל כן, זה מבאס לראות חיקויים, כמו שקרה עם יולי אדלשטיין נניח. אנשים לא תמיד מזהים מה חיקוי ומה לא, זה העניין. כל עמוד ויראלי מבוסס הרי על העתקות, זה חלק מהשפה בסופו של דבר. מי שמצליח יודע גם ליצור תוכן מקורי וגם ללכת על הקצה, אבל אפשר בכיף להתפרנס מחיקויים".
אחת הסיבות שאנשים מתפרנסים מחיקויים של תוכן כזה היא שנראה שאנחנו לא מסוגלים להישאר אדישים אליו. השנה היא 2019 אבל אנשים עדיין מגיבים בצורה מאוד אמוציונלית, חיובית או שלילית, בכל פעם כשגוף מעונב מוריד את המסכה ומנסה לדבר בשפה של הקהל שלו. "אנחנו פה נטו כדי להצחיק. תסתכל על 20 הפוסטים האחרונים ואין שם אפילו מבצע אחד", אומרת יראת טוכפלד, שעומדת מאחורי אחד העמודים הכי אהודים ולא צפויים ברשתות החברתיות – עמוד הפייסבוק של חסלט, שעד לפני כמה שנים היה מותג בולט בעיקר בקרב הציבור החרד"לי, עד שמנהליו ("חלקם אפילו בלי סמארטפון") החליטו במודע או שלא לפנות לקהלים חדשים. "חלק מהמנהלים לא ידעו מה זה פייסבוק. גופים בדרך כלל יחשבו על להמשיך את הקו השמרני, אבל הם לא הבינו את הטכנולוגיה ונתנו לנו בגלל זה יד חופשית. יש המון אנשים שחושבים שהם יודעים ואז עושים עבודה לא טובה, משחצנות. מותגים לפעמים מסבירים יותר מדי, לא נותנים קרדיט לקהל. הקהל עוקב אחרינו כי אנחנו משאירים לו לפצח את זה, והתגובות לזה נהדרות, הקהל מרגיש מתוחכם יותר".
חלק מהקטע זה שזה מגיע מחסלט.
"ברור שהפער תורם לנו ואנחנו משתמשים בזה. חסלט זו חברה חרד"לית, ירק מהדרין מגוש קטיף לשעבר, ימנים. אתה לא מצפה לזה מהם. אנחנו מדברים על הארי פוטר וסרטי מארוול והקהל תמיד מופתע, גם כשמכירים".
כן, אבל למה אנחנו קונים את זה? אנחנו יודעים שיש מנהל סושיאל מאחורי זה. זה לא חדש בשביל הקהל הזה.
"אנשים מצפים שמנהל סושיאל יאמץ את ערכי המותג, אבל בחסלט אני יכולה להביא את עצמי, ואנשים מזהים את זה. לא רק כי זה המותג אלא כי אני מביאה משהו מאוד אותנטי, הפוך מהטענה שזה זיוף".
גם אם אתם לא "מתייגים חבר שלא יכול בלי הפיצה שלו!" ומעקמים אף מול כל ניסיון של גוף מסחרי לרכוב על איזשהו גל, סביר שגם אתם לא חסינים. אוהבים את הנוכחות הדיגיטלית של חינוכית? לא? מה לגבי אלוף המזרונים או שווארמה בינו? כולנו קהל יעד, השאלה של איזה תוכן. "הקהל שמתלהב מבינו הוא לא הקהל שבסוף קונה ממנו שווארמה", מסביר עמרי פינשטיין, איש קריאייטיב ומתכנת אתרים בחברת המיתוג Hooligans שאחראי בין השאר לעמוד הקאלט "זהבה גלאון – עמוד המעריצים הרשמי", שמבוסס בדיוק על הפער שבין מותג שמרני ומרוחק לתוכן עדכני. "כנראה בינו ניסו לפנות יותר לתל אביבים. זה חלק מהמיתוג, הרי זה קהל עם פרופיל תקשורתי גבוה והם דואגים להפיץ את המותג ולתת לו תווית של מגניבות בעצמם. מי שאוכל אצלו הוא לאו דווקא מי שמפיץ את זה ברשת".
ההתלהבות היא גם מזה ש"הרשו להם"?
"ברור, זה עניין של 'וואו, איך הלקוח אישר את זה', זה מה שעובד במקרה הזה. כמו מילקי ורועי כפרי – קהל מהתחום יפיץ את זה כי הוא מתלהב דווקא מזה שמישהו שנראה כמוהם עושה מה שבא לו במותג הכי שמרני בשוק. הפוסטים האלה הופכים להיות ויראליים בזכות קהל כזה".
זה קשור לעניין הגיל? הקהל הצעיר יפסיק להתרגש בעתיד?
"זה יתפוס צורות שונות. כשאנשים מסוימים עושים את זה, זה נראה כמו הורים שנכנסים לפייסבוק ומנסים להיות מגניבים. מותגים בדרך כלל מגיעים לתוכן אחרי הקהל. זה נובע מכך שמותגים מחכים לראות שמשהו עובד ורק אז מסכימים לשתף פעולה".
ייתכן שחלק מההתלהבות נובע מהעובדה שיש אי שם גופים מסחריים שנותנים יד חופשית ולא מתערבים כמעט בקבלת ההחלטות של אנשי הסושיאל, בדיוק כי כל עיכוב יכול לעשות את ההבדל בין מיתוג צעיר לבין דוד מביך, אבל דווקא עניין הגיל אמביוולנטי. סתיו זיו, שמפעילה כיום את הטוויטר של תאגיד השידור הישראלי כאן, הייתה מהראשונות לתת אופי לעמוד פייסבוק מסחרי כשניהלה את עמוד הפייסבוק של החינוכית. "אמרנו לעצמנו, לחינוכית יש ארכיון כל כך עשיר, וכולנו, ההורים של היום, גדלנו עליה, אז למה לא לצלול לעבר ולהשתמש בחומרים האלה כדי להביא משהו קצת שונה? הפכנו ליצרני תוכן בפני עצמנו. זה היה דבר גדול, כי בפעם הראשונה הדמות של מותג בסושיאל נפרדה מדמות המותג באפיק המסורתי שלו, ולקחה כיוון קצת שונה".
זה טרנד חולף? צעירים עדיין מתרגשים מזה?
"זה בפירוש לא טרנד חולף. אני חושבת שאם יש דבר אחד שאפשר להיות בטוחים בו הוא שגולשים תמיד ירצו לצחוק ולקבל תוכן מעניין, מאתגר ומושך שלא נלעס ומוגש להם בכפית. אני חושבת שתמיד יהיה ביקוש לתוכן טוב שהוא בגובה העיניים, וזו גם העצה הכי טובה שאפשר לתת. אני חושבת שעכשיו לקראת הבחירות אנחנו מתחילים לראות דברים סופר מעניינים. לא רק גופים שמתחילים לדבר כמו אחד מהחבר'ה אלא גם פוליטיקאים, שמבינים שנגמר עידן הפוסטים הארוכים ושגם הם צריכים להתחיל לעשות סושיאל מדיה בדמותה כיום".
זה קשור לזה שאנשים נהנים לראות את המסכות נשברות? זה כמו לראות את החנונית של הכיתה הופכת למלכת הנשף.
"אנשים מגיעים לסושיאל מדיה כדי לעקוב אחרי גופים, לקבל מידע חשוב, אבל גם כדי ליהנות. אני חושבת שכל גוף שיוצק מידת הומור בעבודה שלו זוכה פעמיים – גם הגולשים שלו נהנים מאותם פוסטים שהם מחוץ לדמות המקובלת, וגם יש מידת קשב רבה יותר לפוסטים אחרים, שהם בכל זאת יותר אינפורמטיביים. אחרי הכל, גם לעיריית תל אביב יש עדכונים פה ושם על ארנונה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
נכון, החורף הישראלי לא כולל בהכרח סופות רעמים וממטרי גשם בני כמה ימים, אבל די לנו בכמה טיפות כדי לשלוף את המטריות שלנו (ולעטות על עצמנו סוודרים, מגפיים וצעיפים למרות ש-20 מעלות בחוץ). המטריה השקופה הזאת לא תתקפל ותביך אתכם באמצע הרחוב, תאפשר לכם לראות לאן אתם הולכים ובמקביל תוסיף לכם נקודות לסטייל הכולל.
בסלט, עם נאצ'וס או סתם ככה – אבוקדו הוא אחד הדברים הטעימים והכיפיים ביותר בחורף. מה שלא ידעתם (וכנראה ראיתם את אימא שלכם עושה בשנות ה-90) הוא שלהנביט את גלעין האבוקדו סוגר לכם את פינת ה-DIY ומתפקד כסוקולנט החדש. כל שאתם צריכים לעשות הוא לשטוף את הגלעין, לנעוץ בו ארבעה קיסמי שיניים ולהניח אותו בכלי זכוכית כשחלקו המחודד פונה מעלה וחלקו העגול במים. אה, וזה מצטלם ממש טוב לאינסטוש.
מסורת הערב הגשום שבמסגרתה אתם נשארים בבית, מתעטפים בשמיכה מוגזמת (ראו סעיף 5) כשלרגליכם גרביים מוגזמים אף יותר (ראו סעיף 7), לא שלמה בלי משהו טעים. ככה זה בחורף. המהדורה המוגבלת של מילקי לכבוד העונה האהובה עלינו מביאה את שני הכוכבים הבלתי מעורערים – הסחלב והשוקולטה – לגרסה שפשוט חשוב שתהיה במקרר. למקרה הצורך, אתם יודעים.
מילקי סחלב ושוקולטה אגוזים. צילום: יח"צ
4. מעיל ויניל נפוח
הטרנד השנוי במחלוקת שחוזר אלינו כל הדרך מסרטי המטריקס משתלב עם טרנד המעילים הנפוחים לכדי יצירת שיקוץ עוד יותר שנויה במחלוקת, המהלכת על הקו הדק שבין קול למוגזם להחריד. מעיל הוויניל הנפוח הזה ילחם בקור, בגשם וברומנטיקה שבמעילים המחוייטים שלכם.
התירוץ שחיכיתם לו כדי להישאר בבית ולפצוח בבינג' מוגזם כבר לגמרי כאן וכל מה שאתם צריכים זה קרקע פוריה להשתקע בה. בקרקע פוריה אנחנו מתכוונים כמובן לשמיכה כל כך נעימה שפשוט כואב עד בלתי אפשרי לצאת ממנה. מצאנו אחת ורודה, אז בכלל.
אנחנו מאמינים בלהקדים תרופה למכה, במיוחד בכל הקשור לשפתיים סדוקות שגוררות זעקת כאב בכל פעם שאתם מחייכים, מדברים או אוכלים. השפתון של וולדה עשוי מחומרים טבעיים בלבד וישאיר את השפתיים שלכם רכות ונוחות להימתח.
בחסות ביתכם והרחק הרחק מעיניהם השופטות של הקולגות בעבודה, קיים עולם מופלא של גרביים מוטרפים, צמריריים ומתוקים שלחלוטין יכולים לתפקד כנעלי בית ושלא צריך להוריד אף פעם. במקרה הזה מצאנו גרביים שנראים כמו דינוזאור ויש להם פה פתוח ואדום. אין בעד מה.
![מילקי סחלב ושוקולטה אגוזים. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/11/sizes/collage_p-1_wo_500_369.jpg "מילקי סחלב ושוקולטה אגוזים. צילום: יח"צ")
