חלפו הימים בהם "וויד©" היה מגניב. הטלגרם פרץ את כל הגבולות, הרפואי גם חילק את זה לסבתא שלכם, וגם בלי לגליזציה הצלחנו להתקדם קצת מימי הצ'ינגלה. אז יופי, נירמלנו – מה עכשיו? נו מה, בול בזמן ל-4:20 עכשיו נשענים אחורה, מגלגלים משהו ושמים על המסך יצירה שתתאים.

>> ואף מילה על ביבי: דירוג 20 הנוכלים הגדולים בסדרות הטלוויזיה

ריק ומורטי

הטריפ המצויר הכי טוב על המסך מאז שנת 2013. העונות הטובות הן טובה גם ללא כיוון לירוק, אבל ככל שהבינג' יתמשך כך תצטרכו לעשן יותר כדי שזה יחזיק ועד הסיום אתם עלולים להרגיש *גרעפס* גמורים כמו ריק *שיהוק*. קחו בחשבון שאחר כך תיתקעו עם מחשבות אקזיסטנציאליסטיות כאילו אתם מינימום אלבר קאמי.

פנטסיה

רובנו ראינו באיזשהו שלב בילדות את הסרט היפהפה הזה, שיצא לאקרנים בשנת 1940(!), וכולו מוזיקה קלאסית ודמויות דיסני מרחפות בעולמות דמיוניים. תרשו לעצמכם לשקוע בספה ולחזור לגיל 6 עם סוסים מכונפים, מטאטאים מהלכים והרבה מאוד בטהובן. אין לזה תחליף.

סדר אותי

למשך תקופה קצרה אך משמחת, זו היתה סדרת הסטלנים הכי מוצלחת על המסך, עם שורשים ברשת וחתימת האיכות של HBO, ודילר אחד מתוק שמזכיר לנו את הימים של טרום טלגרם. אבל העיקר הוא הסיפור האנושי, לא הוויד עצמו אלא האנשים שמעשנים אותו. אחת ממובילי הנירמול הטלוויזיוני של הצמח, וסדרה אנושית שעדיין כיף לחזור אליה.

בובספוג

צבעים יפים, עלילות מטורללות, קולות מצחיקים ואווירה ווירדית כללית הופכים את סדרת הילדים לכאורה לקלאסיקה מודרנית עבור מבוגרים מסטולים. רצוי להימנע מהפרקים הקריפיים במיוחד (נגיד, הפרק שבו בובספוג פוגש דגים מפלצתיים בתחנה המרכזית) ולהתמקד בהזיות חמודות יותר, כמו הפרק שמתרחש בימי הביניים.

לחיי אהבה

מדובר בקלאסיקה ישראלית שחייבים לחזור אליה עם חברים, ואחרי שעברו לפחות שלושה ג'וינטים בסלון. ההאנג לא יהיה שלם בלי שיר הפתיח האלמותי והסצנות הבלתי נשכחות של סופי צדקה ויעל הדר (הלא היא סמדר הרעה).הדיאלוגים המדוקלמים במשלב שפה לא שמיש, המיזנסצנות המטומטמות, הסטיילינג המחפיר – הכל פה נועד להעניק לכם שעה של צחוק, תדהמה ופלאשבקים מטורללים, ובכך גדולתה של תאונת השרשרת המדהימה הזו.

אושר צרוף

ואם כבר אנחנו בנושא של טראש טלנובלה ישראלי, בתקופה האחרונה צמד יוצרי הרשת האהובים עלינו אור אבוטבול ועמרי הכהן חזרו ל"לגעת באושר", ומתפרקים מצחוק על ההפקה האיומה הזו – לרבות שחקנים נוראיים, דיאלוגים מטופשים, דרמה מיותרת וכל.. כך… הרבה… בום… במצלמה. יש כרגע רק 2 פרקים אבל זה כל כך מדבק עד שתמצאו את עצמכם גולשים לפרקים מקוריים של "לגעת באושר".

עולם מופלא

כמו כל סדרות וסרטי הטבע עוצרי הנשימה של דיוויד אטנבורו, "עולם מופלא" היא חומר צפייה אידאלי לשאכטה של לפני השינה. היא תזכיר לכם כמה יפה העולם שלנו, תחסוך מכם כל זיק של פרנויה או תחושת בדידות, ומעל הכל – מדובר באקשן משובח. אם תרצו גם לאכול סרטים תוך כדי, אתם יכולים לצפות ב"שמורות הטבע המופלאות" בנטפליקס, שם מי שלוקח את תפקיד אטנבורו זה לא אחר מברק אובמה.

סרטי ניקולס קייג'

הקלישאה הישנה על חטיפים בטעם קוקוס תקפה גם לגבי ניקולס קייג': או שאתה אוהב את זה, או שאתה אידיוט. למי שלא יצא להכיר, ניקולס קייג' הינו אדם מסוג שחקן שלוקח את המקצוע שלו למחוזות טוטאליים, שגורמים לחנה רובינא להיראות כמו זאב רווח. הוא עצמו מגדיר בראיונות את סגנון המשחק שלו כ"קבוקי מערבי", מלים שמצליחות להעביר רק במקצת את הטרלול הצרוף שממנו עשויות קלאסיקות כמו "נשיקת ערפד", "Deadfall", "פקד מושחת" ו"איש הקש". למזלם של מעריציו והיקום כולו, יש לו אינסוף סרטים, וכמו שכונן בסרט האייקוני "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" – משתלם להכיר את הקטלוג שלו לעומק.

עיניים עצומות לרווחה

טום קרוז וניקול קידמן במסע חקר מיני שהוא ספק טריפ ספק חלום בניצוחו המופלא של סטנלי קובריק. אי אפשר לראות את הסרט הזה בלי שאכטה (ומישהו לשכב איתו אחר כך).

הרולד וקומר משתוללים באמריקה / הארולד וקומאר בורחים מגואנטנמו

במבט לאחור, מדובר בלא פחות מדיוקן של הטירוף שקיים, רוחש ומשגשג בחברה האמריקאית. הטירוף הזה אמנם מחופש למשחק של גברים צעירים במסע חיפוש אחר ההמבורגר הנכון למאנצ'יז שלהם (ובסרט השני, מנסים לברוח מכלא פוליטי) אבל מדובר בכל כך הרבה יותר מזה. יש גם את הקאמבק של ניל פטריק האריס, סרט סטלנים אדיוטי וגם סאטירה חברתית-פוליטית חדה (?!).

דרגון בול זי

כשהיינו ילדים הרגשנו בנוח לצפות בחצי שעה של אנשים צועקים וצוברים אנרגיה ולקרוא לזה "אקשן". היום אנחנו צריכים פילטר כלשהו כדי לשרוד פרק ממוצע של הסדרה ההזויה הזו, וזה אפילו יוסיף לסיפור עומק רוחני שלא ראיתם שם קודם.

"קיץ אחד של סוטול"

איך אתם הייתם מגיבים אם הייתם מעשנים בטעות בג'וינט את האפר של חברכם המת? ובכן, ג'מאל וסיילס, הלא הם רדמן ומת'וד מן כפרהעליהם, בדרך לגלות את זה. לאחר עישון הג'וינט, בדרכים קסומות, החבר המת מגיח מהעולם הבא ומעניק להם את כל חוכמות החיים. יחד עם הרוח והמון וויד מתובל באפר, השניים ינסו להתקבל לאוניברסיטת הרווארד. אבל מה קורה כשהאפר נגמר, הרוח חוזרת למקומה בעולם הבא וכבר אין להם את כל הידע שבעולם כדי לצלוח את הלימודים? שאלה נהדרת וסרט קאלט/

סרטי המשך זולים של דיסני

מתחילת הניינטיז ועד סוף העשור הקודם דיסני חיללו כמה מהקלאסיקות המצליחות ביותר שלהם בהמשכונים זולים ועלובים למדי. הדרך היחידה לצפות באשפות הללו ולצחוק במקום לבכות היא לעשות זאת בתודעה שאיננה צלולה. רצוי לבחור סרט שמצחיק אתכם כבר בשלב התקציר, והנה כמה הימורים בטוחים לצפיית כל-כך-רע-שזה-מצחיק: סרט הכריסמס של "היפה והחיה", "סינדרלה 2", "השועל והכלבלב 2" שכולל להקת קאנטרי של כלבים, "מלך האריות 1.5" שהוא בעצם המקור עם קומנטרי של סוריקטות ו"טרזן 2", בהשתתפות ג'ורג' פאקינג קרלין.

החתולים הסמוראים

הידעתם? כשהגיעה הסדרה היפנית הזו למערב, צוות הדיבוב הלביש על הסדרה תסריט חדש ומאולתר בחלקו, כולל בדיחות על ספורט ישראלי, שבירת הקיר הרביעי וביזאר לרוב. חוץ מזה, זאת סדרה על חתולים בחליפות שנלחמים בנבלים ורובוטים ענקיים. מה עוד אתם רוצים?

**שימוש וסחר בסמים אינם חוקיים במדינת ישראל. אין בנכתב כאן כדי לעודד שימוש או סחר בחומרים המוזכרים.

• המסך
• סרטים
• סדרות
• סטלן
• סטלניפ
• מריחואנה

לכל סטלן יש את סיפור הוויד שלו: השכטה הראשונה, סטלה רעה בלתי נשכחת, או אפילו להיות בראש טוב במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. אתם יודעים על אילו סיפורים אני מדבר. אז לרגלאליפות הקנאביס Holyflowerשמתקיימת ביום שבת, ה-4.20 בכולי עלמא, שוחחנו עם כמה אנשים מתוך האירוע כדי שישתפו אותנו גם במה שמצחיק את כל הכיתה. אלו סיפוריהם של המוזיקאים המשתתפים באירוע, אך ישנם גם כמהסיפורים נהדרים של שופטי התחרות ואנשי המקצוע. אלה סיפורי הוויד הטובים ביותר של אליפות הקנאביס הישראלית.

>>תשאירי לי פרח: 11 חנויות הפרחים הטובות בתל אביב (ועוד אחת)

אם אין פייסל, אל תאכלו עוגות

ג'ני פנקין
הטריפים הכי מטורפים זה מחשיש איכשהו, אצלי לפחות. מצאתי במקפיא לפני שנה או שנה וחצי עוגת חשיש שחבר הביא במתנה. עכשיו, אני לא יודעת כמה זמן היא שכבה שם, אבל היא שכבה שם איזה חצי שנה. הייתי חולה ולא יכולתי לעשן, והגעתי למסקנה שאני חייבת לאכול חשיש. אולי זה החולי, אולי זה פשוט ישב יותר מדי ונהיה מקומפרס ודחוס, אבל תקשיב, אכלתי פרוסת עוגה – אפילו את הפרוסה לא אכלתי, איזה רבע – ואני יושבת עם חברה שלי, רואה איזה דוקו משהו מפחיד על מרלין מנסון, ושכחתי מהעוגה. אני צופה בטלוויזיה ופתאום מתחילה לאכול סרט. אני אומרת לה "נועה, תקשיבי, משהו לא בסדר. משהו לא בסדר". היא שואלת "מה לא בסדר?", "תקשיבי", אני אומרת לה, "אני לא מצליחה לקרוא את הכתוביות. אני לא מבינה מה כתוב שם. אומייגאד, אומייגאד, אומייגאד, אני משתגעת, אומייגאד, אני הולכת למות".

זה בחיים לא קרה לי ככה. פשוט התקף חרדה, מתחילה לרעוד, רעידות כל הגוף. ואני פשוט לא מצליחה לדבר מרוב שאני רועדת. "תקשיבי נועה את צריכה להזמין עכשיו אמבולנס". ואז היא אומרת לי, "ג'ני, אכלת עוגיית חשיש, בואי לא נגזים, חכי זה יעבור". אמרתי לה "אל תעזבי אותי!". כל הזמן הזה היא ניסתה להצחיק אותי, אמרה לי "בואי עכשיו ניכנס לטינדר ונסתכל על בנים מצחיקים", כאילו אנשים מוזרים בטינדר. והיא התחילה להקריא לי תיאורים של אנשים בטינדר וזה אשכרה עזר, פשוט הצחיקה אותי ברמות. נגיד, "סהר, מחפש שלישייה, אבל לא חייב", או "מחפש בחורה דיסקרטית שובבה".

היא החזיקה לי את היד איזה שעתיים, עד שלאט לאט לאט זה התפייד. אתה יודע מה מצחיק? שאחרי שאתה עובר את זה אתה אומר, אה קול זה עובר. אז כאילו, הכל קטן עליך אחר כך כי אתה יודע שלא משנה איזה טריפ רע עובר לך, הוא יעבור בסוף. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל זה שאתה עובר את השיט הזה, פעם הבאה זה לא יקרה כי אתה לא תילחץ מזה באותה מידה. ברור שאני חרדתית ויש גם שאכטה אחת יותר מדי שעושה חרדות, אבל זה לא קורה לי הרבה. עד היום אין לי מושג מה היה שם ולמה.

הג'וינט ששבר אותי

גל דה פז
אני מעשנת כל כך הרבה שנים, וכל כך הרבה סוגים של וויד, גם את הכי בררה של תחילת שנות האלפיים, כזה של מלא-מלא זרעים וענפים, גם וויד מטורף מקליפורניה וגם מקנדה. ומכל הסיפורים – הסיפור הזה נשאר איתי. היה לי חבר בקנדה ונסעתי אליו לקיץ. הייתי בת 18, זה היה איזה 42 מעלות חום, קיץ מטורף ולא שתיתי כל היום, ואני רגילה לוויד של הארץ. זה היה פעם, לא כמו היום שכל הוויד ממש חזק, דאז וויד של חו"ל היה עניין, לטוס לאמסטרדם היה עניין.

הוא נתן לי כמה פאפים מהוויד ואני בכלל לא הכרתי את הוייב הזה של לעשן נקי. לא אכלתי כל היום ולא שתיתי כל היום. הלכנו עם אחותו לספר שלה או משהו כזה, חיכינו לה, ואמרתי לו שאני קצת לא מרגישה טוב, אז ירדנו למטה לשירותים של המקום. אני זוכרת שהתיישבתי כזה על אסלה סגורה והסתכלתי עליה, וכל החדר התחיל להסתובב והכל היה בסלואו מושן ופשוט איבדתי הכרה. הוא סיפר שאמרתי לו "אני… קצת… מרגישה… לא… טוב…", ואז כזה פשוט איבדתי את ההכרה לכמה דקות. התעוררתי על ספה בחדר אחר, לקחו אותי למעלה ונתנו לי מיץ רימונים ואמרו לי שזה טוב בגלל הסוכר.

חבר שלי דאג לי כי אני הבת זוג שלו והוא נבהל כי התעלפתי, אבל ברגע שהתעוררתי כל האווירה נהייתה מאד קלילה ומצחיקה. אתה יודע, כשאתה צעיר אתה פחות נלחץ מהדברים האלה. שם גיליתי שכשאתה מתעלף אתה משתין על עצמך. זה היה סצינה. כמובן שכבר באותו יום בערב שוב עישנתי וויד, זה לא גרם לי להפסיק לעשן. שום דבר לא יגרום לי להפסיק לעשן. אני אוהבת את הוויד, אבל זאת הייתה הפעם היחידה שממש התעלפתי מוויד, ומאז אתה יודע, למדתי סוכר. למדתי כוס מים. את כל הדברים החשובים. זה היה הג'וינט ששבר אותי, מאז לא היה אחד כזה, ועישנתי דברים מאד חזקים. הסיבולת שלי מאז רק הלכה וגברה, פגשתי מעט מאד אנשים שיכולים לעמוד בקצב שלי.

הופעה בלעדית

ישגב דותן
פעם בהופעה של לוסיל קרו עישנו משהו מאד קיצוני, בגרמניה, והיינו בבקסטייג', חיכינו להופעה. יש דבר כזה במוזיקה שנקרא חזרה איטלקית, שזה פשוט לשיר את התפקידים שלך – כזה לוודא שאתה זוכר את המבנה ומה שזה לא יהיה. ואנחנו בכיף שלנו, בראש טוב כזה, ומתחילים לעבור על איזה שיר, ומגיע המפיק שאומר לנו, "עוד חמש דקות". אוקיי מעולה, ממשיכים בעניינו. עוברות שבע דקות, עשר דקות, ואנחנו שרים עם עצמנו. התחלנו הופעה אקוסטית כבר בבקסטייג', ואז הבן אדם נכנס ואומר, "אתם יודעים שאתם אמורים לעלות?". ואנחנו כזה, "אה… נכון". זה היה באמת איזו תפילה קולקטיבית.

לאכול בגדול

מיכאל כהן
מאז שהתחלתי לעשן ועד היום, יש חוויה אחת שלא מאבדת מהעוצמה שלה – לעשן עם די.ג׳יי מש. אני לא היחיד שיעיד על כך, לעשן איתו זאת תמיד חוויה אינטנסיבית שגם גדולי הסטלנים לא מצליחים בהכרח לעמוד בה. אז כשהייתי בן 23, לא הרבה זמן אחרי שהתחלתי לעשן, זה בכלל היה לא פשוט. עשינו חזרה לאיזשהו מופע, ואני ומושון היינו אצל מש בדירה בפלורנטין. עישנו לאורך החזרה את הוויד המפלצתי שלו, ובסטלה עמוקה הלכנו לאכול חומוס. מושון השכיל לעשות, והלך הביתה.

אכלנו לשובע את המנה, פלוס שתיה, ואחרי זה כמובן – עוד ג׳וינט. אחר כך הלכתי הביתה והחלטתי להנות מהסטלה וללכת ברגל. מהר מאוד הבנתי שהסטלה הזאת, שמשלבת מנת חומוס של אחרי הצהריים עם וויד חזק מאוד, לא מאפשרת הליכה למרחקים ארוכים וחיפשתי איפה לקרוס לנוח קצת.

דיברתי עם שוחט, שגר בדרך, והחלטתי לקפוץ אליו. כשהגעתי, הוא בדיוק חימם שניצלים ושאל ״אתה רעב?״. כמובן שמיידית אמרתי ״הממ שניצלים, בטח!״.אכלתי ארוחה של שניצל, עם פירה (!), ורק בסופה הבנתי שזו בעצם ארוחת הצהריים השניה שלי – בשעה. החלטתי לקום רגע לשירותים, ובדרך לשם חלפתי על פני חדר השינה של שוחט, והופ – התעוררתי שלוש שעות אחר כך על המיטה שלו. הוא אמר לי שפשוט התעלפתי לו על המיטה, והוא המשיך לעבוד. תודה מש!
>> גביע הולי פלאוור 2024, כולי עלמא 20.4.2024, החל מ-16:00. פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• וויד
• מיכאל כהן
• קנאביס
• סטלן

כל אחד מתחיל לעשן קנאביס מסיבותיו שלו. יש מי שמעוניין לטפל בנפשו או להתחיל תהליך החלמה פיזי, יש גם כאלה שרק מעוניינים קצת להנות מהחיים ולהוסיף טיפת רוגע ליום יום, ויש כמובן מטופלי קנאביס שאין להם הרבה ברירות אחרות. לא כולם רוצים בהכרח להתמסטל עד טשטוש חושים, ולא כולם מחפשים את הוויד הכי חזק שיבעט להם בראש. למעשה, מעשני קנאביס רבים מעדיפים לעשן זנים בעוצמה ובמינון שאינם פוגמים בתפקודם ובחייהם, וזנים חזקים מדי גורמים להם תחושות לא נעימות של דופק מואץ ו"סטלת יתר" (מצב שלא נעים להיכנס אליו,אבל יש לנו מדריך שמציע כמה אפשרויות לצאת ממנו). אם אתם מטופלי קנאביס מתחילים או סתם עושים צעדים ראשונים בתחום, הנה כמה זנים שיעשו איתכם חסד בחודשים הראשונים בתהליך הגילוי העצמי שלכם.

>> מסך התודעה: 25 סדרות חובה לסטלנים ולסטלנים ברוחם
>> העיר הירוקה: הלוקיישנים הכי טובים לשאכטה בתל אביב

לפני הכל: כמה מונחי יסוד

מרבית מגדלי הזנים מחלקים אותם לשלושה תתי זנים מרכזיים: סאטיבה, אינדיקה והיברידי. בפועל, על פי מיטב המחקרים, אין באמת תתי זנים טהורים בחלוקה כזאת, וכל הזנים הם למעשה זני קנאביס היברידיים. החלוקה המקובלת בבתי המרקחת ובערוצי הטלגראס, לפיכך, מתייחסת לזן הדומיננטי יותר בהכלאה.

סאטיבה:זן קנאביס מעורר עם אפקט ממריץ ואנרגטי. נותן פתח ליצירתיות ויהפוך אתכם לתקשורתיים ונמרצים. במידה ואתם רוצים להיות יותר אפקטיביים במהלך היום או ליצור משהו אמנותי, סאטיבה יכולה לעשות עבורכם את העבודה ולהצליח לחבר אתכם למקור הכוח שלכם. מצד שני, יותר מדי מהטוב הזה עשוי להפוך אתכם מבולבלים וחרדתיים. מומלץ לשימוש ביום.
אינדיקה:בעלת אפקט מרגיע ומרדים יותר. זן בהכלאה שבה האינדיקה דומיננטית ככל הנראה ימשוך אתכם לספה ותרצו רק לשקוע בתוכה מבלי לזוז. זן מומלץ למי שסובל מבעיות שינה ולמי שזקוק יותר להרפיה בכאבים. מומלץ לשימוש בלילה.
היברידי:כינוי לזני קנאביס מיוחדים שנוצרו באמצעות הכלאות מכוונות בין זני קנאביס שונים, בניסיון לדייק את השפעותיו ותכונותיו על פי היחס בין סאטיבה לאינדיקה בזן עצמו.

ועכשיו: כמה זנים למתחילים

זוויתן: הזן המאוזן //עם יחס של THC ל-CBD שעומד על 10/10, זהו באמת זן מאוזן. קרוי על שמו של הנחל ברמת הגולן. הזן מתאים לסובלים מכאבים בינוניים עד חזקים ומאפשר תפקוד מלא במהלך היום. מגיע גדוש בטרפנים ביניהם: מירסן (Myrcene) בעל השפעות של הפחתת חרדה והשריית רוגע; קריופילן שעושה את אותו דבר גם כן; והיומולן (Humulene) בעל אפקט אנטי דלקתי.

צ’יז קווייק: גבינה למתחילים //זן אינדיקה דומיננטי שמתאים למתחילים. הזן נוצר מהכלאת צ’יז (Cheese) עם קוורקל (Querkle) והתפרסם בעיקר בזכות ארומה וטעם גבינתיים חזקים. למרות שהוא מוגדר כזן אינדיקה על הנייר, בפועל צ’יז קווייק מעודד נמרצות פיזית ואופוריה נעימה אך בד בבד הוא מרגיע את הנפש ועוזר לשמור על מחשבה ממוקדת. בהתאם, הזן מומלץ למתמודדים עם מגוון רחב של התוויות רפואיות והצריכה שלו יכולה להתאים גם בשעות היום. איכשהו ההשפעה שלו מרגיעה, מרוממת מצב רוח וגם ממריצה לעיתים. מתהדר באחוז THC הלא גבוה ביחס לזנים "מקצועיים" אחרים ועומד על 19%.

סקובידי: מתוק וקשוח //ScooBD הוא הכלאה בעלת אופי אינדיקה. מדובר בזן ישראלי ותיק יחסית שזוכה לאהדת הקהל בארץ. יש לו תפרחות דחוסות מאוד, קשיחות ובעלות מראה צבעוני, ירוק ובוהק. הארומה של הזן מתוקה ומזכירה פירות יער והטעמים דומים. סקובידי הוא זן מאוזן והוא מומלץ על ידי החברה שפיתחה אותו לסיוע בהשריית רוגע ואופוריה. מתגובות מטופלים ברשת עולה כי הוא עוזר בהתמודדות עם כאבים כרוניים, מקל על בחילות ועוזר בריכוז. ההשפעות של הזן הן שיכוך כאבים, הרגעה, ריכוז, הקלה בבחילות ואופוריה. מותאם לשעות הלילה.

פרפל הייז: קלאסיקה סגולה //זן קלאסי בעל אופי סאטיבה דומיננטי שנוצר לפני כמה עשורים מהכלאה של הייז (Haze) עם זן אינדיקה לא ידוע, כגידול אאוטדור המיועד מראש לייצר קנאביס טבעי ונינוח יותר בהשפעתו, שמצליח לשמור על פופולריות גם יותר מ-50 שנים אחרי שהונבט לראשונה, ולא רק בגלל ג'ימי הנדריקס. פרפל הייז מפיק תפרחת חרוטית ולא מאוד דחוסה למגע בצבעי ירוק וסגול, דבר שהיה די נדיר לזן סאטיבה בשנים שבהן פותח. התפרחת מעלה ארומה אדמתית עם תווי בסיס חריפים, אך חוויית הטעם משלבת טעמי הדר ופירות טרופיים. השפעתו מרוממת ומייצרת מצב רוח טוב ואופורי אך ממקדת ויצירתית. מומלץ למעשנים מתחילים מאחר וה-THC עומד בדרך כלל על סביבות ה-16% ומטה (אפשר להשיג גם בגרסאות CBD כמעט נטולות THC).

הרלקין: אל תהיו ליצנים //מדובר בזן קנאביס עם אופי סאטיבה שנוצר מהכלאת זנים מקומיים מתאילנד, שוויץ, קולומביה ונפאל, על שם הליצן המפורסם, אבל הוא דווקא ההיפך מליצני: הזן פותח בתחילת דרכו למטרת הפקת חשיש, אך ריכוז החומרים הפעילים שלו העניק לו יעוד אחר. הוא יעיל במיוחד למטופלי קנאביס המתמודדים עם קשת רחבה של צרכים רפואיים ומפיק תפרחת בעלת ניחוח אדמתי מתוק ופלטת טעמים אורנית, אדמתית ומתוקה. השפעתו מרגיעה, מרכזת ואנרגטית. ה-THC עומד על 4-6% בלבד בעוד שה-CBD עומד על 10-15%, מה שאומר שהוא ממסטל בעדינות הרבה ביותר שאפשרית.

וטיפ למתקדמים:

בנטל: הר הגעש הרדום //לא זן למתחילים, אבל מוגד כ"זן תפקודי למשך היום" ולפעמים זה מה שצריך. זן היברידי הנוטה לכיוון סאטיבה וקרוי על שמו של הר געש הרדום ברמת הגולן (אתם ידעתם שיש שם הר געש רדום, כן?), ומוגדר כ"זן תפקודי למשך היום". בנטל טופח במיוחד לגידול ישראלי בתנאי חממה מבוקרת. את הארומה הייחודית של הזן הזה מרכיבים מספר טרפנים עיקריים: מירסן (Myrcene) עם השפעות של הפחתת חרדה והשריית רוגע; קריופילן (Caryophyllene) בעל השפעות של הפחתת חרדה; לימונן (Limonene) עם אפקט אנטי דלקתי ואנטי בקטריאלי; ולינלול (Linalool) בעל אפקט מרגיע וידוע כמפחית לחץ דם ודופק.

• קנאביס
• קנאביס רפואי
• סטלן
• מריחואנה
• חשיש

אין דבר כזה "הסדרות הכי טובות לסטלנים", כי כמו שמשתמשי קנאביס רפואי ולא רפואי יודעים לדווח, במצב הנכון, כשבוהים במסך בעיניים אדומות ותודעה משונה, כל סדרה היא הסדרה הכי טובה לסטלנים. והרי סטלנים אמיתיים היו מוצאים בעבר שעות של שחוק ודמע גם בערוץ הקניות וזקני השאכטות אולי זוכרים מבעד לענני הזמן כמה מעניין היה לצפות באייטיז במסך המושלג של הרעש הלבן שבין הערוצים.

בקיצור, אנחנו לא מדברים כאן על אנשים מאוד סלקטיביים מבחינת הרגלי הצפייה, ודווקא בגלל זה הם זקוקים להכוונה, הדרכה ותמונות מרצדות שלא יורידו להם את הסטלה. אתם לא רוצים לתת להם להיתקע מול החדשות, זה יכול להסתיים בנזק נפשי, וגם לא להתברבר עם סדרות סרק בנטפליקס שיכבו אותם מבפנים. אספנו את הסדרות שאנשים לא יכולים לקרוא לעצמם סטלנים אם לא ראו אותן תחת ההשפעה, וביניהן יצירות אנימציה על-זמניות, סדרות דוקו-טבע עוצרות נשימה, קומדיות קורעות ודרמות מרחיבות נפש. תתחילו מזה ואל תשכחו לאכול משהו מתוק אם חזק לכם מדי.

אדוונצ'ר טיים

פתיחה נפלאה לרשימה הזאת, אם יורשה לנו להחמיא לעצמנו למרות שהיא סתם בסדר אלפביתי. בעברית סחית: "הרפתקאות פין וג'ייק". הסדרה המצוירת שנוצרה עבור מי שרוצה ליהנות מהקיום ובו זמנית לשכוח שהקיום קיים. היא סדרת ילדים, אתם אומרים? הצחקתם את טריפ האייוואסקה שהאנימציה כאן תוציא אתכם אליו. אין כמו צמד חברים טובים שגרים יחד בבית עץ ומדי פרק יוצאים להרפתקה, וממלכת הסוכריות שלהם היא הממלכה שאנחנו רוצים להיות בה כשאנחנו מסטולים ומעוניינים לצפות במעשיות טובות שכונוו כנראה לילדים, אבל מתאימות במיוחד למבוגרים במצב תודעה נוזלי. קסם אמיתי.

אטלנטה

סדרת המופת של דונלד גלובר הגיעה לא מזמן לסיומה, ואם קראתם את הריקאפ המושקע שהרצנו כאן בשתי העונות האחרונות שלה אז אתם לא צריכים לעשן כלום בחיים שלכם כי המוח שלכם בוודאות כבר לא כאן. כך או כך, ההזייה האורבנית המתוחכמת של גלובר שקועה עד צוואר בתרבות וויד שחורה, וניכר שצמח הקנאביס כיכב כאן לא רק לפני המצלמות אלא גם ואולי בעיקר מאחוריהן. כמו כן, הסדרה הייחודית הזאת היא מסע מעמיק אל מצולות הנפש הסטולה של גלובר, ואתם תצטרכו משהו שיעזור לכם להתמצא בה, להיקרע מצחוק גם כשלא ברור מה מצחיק ולאלחש את הכאב. בהצלחה.

https://www.youtube.com/watch?v=MYtrR4f2hPk

איש משפחה

מה היה קורה אם ליוצרים של "הסימפסונים" לא הייתה נשמה? התשובה היא "פאמילי גאי", כמובן, סדרה שעושה כל מה שהסימפסונז עשו לפניה רק ביותר קיצוני ומרושע, עם דמויות שקשה מאוד לאהוב וכמות רפרנסים-פר-דקה שהייתה גורמת לכל תסריטאי ממוצע להתאבד. מה שנחמד בה במיוחד, במבט לאחור, זה שהיא מתארת בצורה מצוינת את החיים שיכלו להיות לנו אם היינו גבר לבן, נשוי ושמן שהוא אב משפחה, ואת הסיוט האפל שהוא שגרת הבורגנות המטומטמת. באווירה הנכונה היא מצחיקה מספיק כדי שתשתעלו כלייה, אז תשתדלו להשתעל עם פה סגור ליתר ביטחון.

https://www.youtube.com/watch?v=oRhiDJtbaHg

בובספוג

צבעים יפים, עלילות מטורללות, קולות מצחיקים ואווירה ווירדית כללית הופכים את סדרת הילדים לכאורה לקלאסיקה מודרנית עבור מבוגרים מסטולים. רצוי להימנע מהפרקים הקריפיים במיוחד (נגיד, פרק הפוסט טראומה, או הפרק שבו בובספוג פוגש דגים מפלצתיים בתחנה המרכזית) ולהתמקד בהזיות חמודות יותר, כמו הפרק שמתרחש בימי הביניים. רק אל תאכלו סרטים על מיסטר קראב וההמבורגרים שלו.

ביג מאות'

סדרה מצוירת שטובה לכולם תמיד. מי לא רוצה לראות שדים של בני נוער חרמנים ובעצם להבין את כל מה שעבר עליו בדיעבד? סדרת הלהיט הנועזת-יחסית של נטפליקס היא גם זירת התמסטלות כיפית למי שרוצה, והבונוס הכי גדול זה שהסדרה באמת תגרום לכם להבין בדיעבד דברים שלא הייתם מבינים בלעדיה. על סקס. אמרנו סקס, כן?

ברואד סיטי

יש גם סטלניות לא מעטות בעולם, והטובות שבהן הן כפי הנראה צמד היהודיות הטובות אבי ג'ייקובסון ואילנה גלייזר, שסדרת הלהיט שלהן בקומדי סנטרל היא בלי צל של ספק קומדיית הלסביות-הסטלניות הראשונה במיינסטרים ובכלל. עם כל החיספוס הניו יורקי שלהן, "ברואד סיטי" היא בסופו של דבר אחלה סדרת פיל-גוד על חברות אמת בעיר הגדולה, מה שהופך אותה לבינג' נהדר בלי קשר לחיבתן הברורה והמוכרזת לקנאביס באיכות רפואית (אבל גם עם קשר, ברור).

דרגון בול זי

כשהיינו ילדים הרגשנו משום מה בנוח לצפות בחצי שעה של אנשים צועקים אחד על השני וצוברים אנרגיה ולקרוא לזה "אקשן". היום אנחנו צריכים פילטר כלשהו כדי לשרוד פרק ממוצע של הסדרה המוזרה הזו גם במהירות כפולה, אבל צפייה תחת ההשפעה עשויה להוסיף לסיפור עומק רוחני שלא ראיתם שם קודם (או שסתם תגרום לכם להגיד "פאק אני לא מאמינה שאשכרה ראינו כל פרק כשהיינו קטנים").

האם זאת עוגה?

ברשימה הזאת אין סדרות ריאליטי ודוקו-ריאליטי, אם כי רובן בהחלט מוכיחות את הטענה שסטלנים ישמחו לצפות בכל דבר שרץ על מסך ותמיד ימצאו בו משהו מצחיק. זה לא המצב של "האם זאת עוגה", שעשועון הריאליטי של נטפליקס שבו המשתתפים צריכים לנחש האם חפץ מסוים הוא אכן כפי שהוא נראה, או שהוא למעשה עוגה שמתחזה לאותו חפץ. זה דבר כה מוזר לראות שגם אנשים פיכחים לחלוטין מהסטרייט אדג' מדווחים על תחושת הזיה, בלבול וטשטוש אחרי השימוש ב"האם זאת עוגה?". הם פשוט לא יודעים את מה שאתם יודעים: כשאתה מספיק היי, כל דבר הוא עוגה.

המשרד

קלאסיקה סיטקומית שאף סטלן לא יכול לקחת את עצמו ברצינות בלי לצפות בה, ומהמקרים הבודדים בהיסטוריה בהם המקור הבריטי (של ריקי ג'ארוויס) השתדרג במהלך הרימייק האמריקאי שלו (לא מעט בזכות סטיב קארל). תמיד רציתם לצחוק על אנשים שהם בדיוק כמו במשרד שאתם נמצאים בו? ובכן, אלה לא האנשים האלה, כי הדמויות כאן כל כך קיצוניות שאפילו ההומלסים בדרום העיר נראים נורמטיביים לידן. העונה הראשונה יכולה להקשות עליכם, אבל אם טרם חזיתם בפלא הקרינג'י העצום הזה – עולם חדש ונפלא עומד להיפתח בפניכם.

הסימפסונים

אם הסדרה רצה כבר 35 שנה, זה סימן שהיא טובה, לא? עוד משחר ימיה באייטיז, עם הומור גדוש רפרנסים ופארודיות, היה ברור שהמשפחה הזאת נועדה לסטלנים, כולל לא מעט פרקים שהמילה "מוזרים" קטנה עליהם, עלילות הזויות וקטעי אנימציה מבריקים. חוויה מומלצת: לראות את הפרק שניבא את עלייתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב ולהסתבך עם עצמכם סביב השאלה האם הסימפסונז יודעים לנבא את העתיד או שזו המציאות על רנדום-שאפל שפשוט מחקה את הסימפסונז. קחו שאיפה ותחשבו על זה.

העשב של השכן

הדרמה הקומית הזאת הקדימה בכמה שנים את "שובר שורות" עם הקונספט, ובמרכזה אם חד הורית (מרי לואיז פארקר החד-פעמית) ממעמד הביניים, שהופכת לראש קונגלומרט פשע סביב סחר לא חוקי בקנאביס. ב-2005, טרום הליגליזציה שסוחפת מדינות בארצות הברית, זה היה רעיון מהפכני. זאת בשום אופן לא קומדיית סטלנים (אם כי יש רגעים), ובמהלך שמונה עונותיה היא איבדה כיוון פה ושם, אבל יש לה מסר חברתי חד ושנון וקאסט אדיר (קווין נילון, ג'סטין קירק ואליזבט פרקינס), וכשהיא במיטבה היא תלטף לכם את הלב ותנשוף לכם עשן בפרצוף. איזה בינג' מדהים זה הולך להיות למי שפספס.

טריילר פארק בויז

פרועה, קורעת, מטומטמת. במשך 12 עונות הצליחה הסדרה הקנדית הזאת לחמוק איכשהו מהרדאר הישראלי, מין מוקיומנטרי-מקום-עבודה על אנשים שאין להם עבודה כי הם טריילר-פארק-טראש קנדיים שרק מעשנים וויד כל היום וזוממים מזימות התעשרות כושלות, מוקפים בגלריית דמויות בלתי סבירה שתגרום לכם לשאול ללא הרף מה האנשים האלה מעשנים. ובכן, ילדים וילדות, הם מעשנים וויד קנדי שגורם לרוב מה שאתם מעשנים להיראות כמו אורגנו מיובש. כל כך שמחנו לעזור.

לחיי האהבה

כן, מדובר בסטייה ותיקה של מערכת טיים אאוט שעוברת מדור לדור, קלאסיקה ישראלית שחייבים לחזור אליה עם חברים ואחרי שעברו לפחות שלושה ג'וינטים בסלון. ההאנג שלכם לא יהיה שלם בלי שיר הפתיח האלמותי והסצנות הבלתי נשכחות של סופי צדקה ויעל הדר (הלא היא סמדר הרעה). הדיאלוגים המדוקלמים במשלב שפה לא שמיש, המיזנסצנות המטומטמות, הסטיילינג המחפיר – הכל פה נועד להעניק לכם שעה של צחוק, תדהמה ופלאשבקים מטורללים, ובכך גדולתה של תאונת השרשרת המדהימה הזו.

https://www.youtube.com/watch?v=oME3TSnhOmk

מראה שחורה

אם אתן רוצות לאכול סרטים, לאכול פרנויות ובעיקר לפחד מהעתיד – "מראה שחורה" בזמן שאתן פצוצות מוויד זה בדיוק מה שהרופא רשם. כידוע, "מראה שחורה" מציבה מראה, ובכן, שחורה למציאות שלנו, ומראה לנו את כל מה שיכול להשתבש ואכן צפוי להשתבש. אנחנו ממליצים על חלק מהפרקים המוקדמים שלה בלי קשר, אבל בזמן עישון האפקט המלחיץ של הסדרה ללא ספק עולה, ואם זה מה שאתן אוהבות אנחנו כלל לא שופטים.

https://www.youtube.com/watch?v=D3qxWbQ8qek

מידנייט גוספל

אין שום דרך בעולם להסביר את הסדרה הזאת, שהיא למעשה רצף של שיחות פילוסופיות על רקע אנימציה פסיכדלית שימיסו לכם את המוח יחדיו, וגם לא צריך להסביר אותה. מה שצריך זה לגלגל ספליף שמן מאוד, ללחוץ פליי ולהתאיין אל תוך הקוסמוס. היו שלום.

סאות'פארק

אם הסימפסונס ופאמילי גאי הבטיחו את כל האמת לפרצוף, אז סאות'פארק מקיימת, בלי שמץ של טוב לב, טוב טעם או גבולות כשלהם. על כל סיטואציה אקטואלית ותרבותית, סאות'פארק נותנת את הטייק הכי קשוח, ברוטאלי וכן שאפשר לדמיין. היא מומלצת לכל מי שלא מפחד מהאמת, מסאטירה קשוחה והומור שחור שככל הנראה עלול לזעזע אתכם, וכל זה בסדרה מצוירת על ילדים בבית ספר. יושבים בבית ומקססים ופתאום מבינים שכל מה שהממסד לימד אתכם הוא שקר? מזל טוב, בואו לסאות'פארק.

סדר אותי

"סדר אותי" (High Maintenance), התחילה כסדרת רשת ב-Vimeo והמשיכה כסדרה מעולה של HBO, והיא מתויגת באופן ברור כסדרת סטלנים כיוון שהוויד מספק את המנוע העלילתי שלה, ולמרות שבמרכזה סוחר וויד ניו יורקי, היא לא עוסקת בלעדית בקנאביס. כל פרק שלה מורכב משלושה סיפורים קצרים, שלוש פיסות חיים של דמויות עירוניות שנהנות משימוש בקנאביס. הדמויות בגילים שונים, מרקעים שונים וממעמדות שונים, לכל אחת סיפור אחר שמשתלב בו וויד כמו שהוא משתלב בחייהם של טיפוסים נורמטיבים בכל העולם. היא עושה את זה במינימליזם עדין, בלי מונטאז'ים מוגזמים של התמסטלות או סצנות אפופות עשן, ובעיקר – היא מאוד מאוד אנושית. בינג' מושלם.

https://www.youtube.com/watch?v=aLuZEvy03YM

סטיישן אילבן

ההזייה הכי יפה של 2022, סדרת מד"ב דיסטופית (שהיא גם לא ממש מד"ב ובעיקר לא לגמרי דיסטופית) המבוססת על ספרה של אמילי סט. ג'ון מנדל, שאיכשהו מצליחה לרומם את הלב ולהרחיב את הנפש ולעורר התרגשות מהנס שהוא החיים עצמם. יצירה טלוויזיונית מיוחדת, עמוקה, ולא קל להתחבר אליה, אבל מי שמצליח להיכנס לתדר שלה מקבל פיי-אוף לכל החיים. אם אתם בעניין של צלילות מהורהרות אל תוך התודעה ומחשבות יפות וחומלות על המצב האנושי, זאת הסדרה שתפתח לכם את השער.

עבודה מבפנים

סדרת אנימציה לכל מי שאוהב קונספירציות ולא חושש מהומור שחור. כמו ריקליימינג לריק ומורטי מהצד השני של הטרלול: הסדרה מתמקדת באנשים שעובדים בממשלת צללים ומנהלים את העולם. במרכז הסדרה: צוות נועז של חמישה שמורכב מארבעה בני אדם ומפטריית חלל לא אנושית, הנלחמים לא בהכרח בכוחות האופל, כי הם בחסות כוחות האופל, אלא יותר אחראים על טיפול בבעיות שנוצרות לאנשים הרעים שאחראים על הכל וצריכים להחזיק חזק כדי ששום דבר לא יתפרק. ספוילר: הכל מתפרק כל הזמן.

עולם מופלא

כמו כל סדרות וסרטי הטבע עוצרי הנשימה של דיוויד אטנבורו, "עולם מופלא" היא חומר צפייה אידאלי לשאכטה של לפני השינה. היא תזכיר לכם כמה יפה העולם שלנו, תחסוך מכם כל זיק של פרנויה או תחושת בדידות, ומעל הכל – מדובר באקשן משובח. לא בכדי הפכה העונה השנייה של "הכוכב הכחול" לסדרת הטלוויזיה הנצפית ביותר בבריטניה ב-2017.

פילדלפיה זורחת

אם אתם שוחרי קנאביס ריקריאטיבי וטרם נתקלתם בנס הזה שנקרא "פילדלפיה זורחת", עזבו את הרשימה הזאת מיד ולכו לצפות בסיטקום הבלתי נתפס הזה החל מהעונה הראשונה. עכשיו. ואל תחזרו לפני שסיימתם את העונה ה-15. חוצפנים.

קומיוניטי

גם אם לא עישנתם שום דבר בחיים שלכם ולא שמעתם את המילה "וייפורייזר" מימיכם, "קומיוניטי" היא סדרת מופת שאפשר לזהות את ההומור הסטלני של מקילומטר (למרות שהיא אינה מכילה דמויות סטלניות כלל). אפשר ממש לדמיין רבות מהבדיחות שלה נולדות תוך כדי סשן עישונים כבד, ברמת ה"תחשבו איזה קטעים היה אם–", אבל קצת יותר קשה לדמיין איך סדרה כזאת, על חבורת ריג'קטים שמשלימים לימודים בקולג' סוג ג', תהפוך לאחת מפסגות הקומדיה הטלוויזיונית של העשור הקודם. אין ברירה, תצטרכו לצפות בה. מצטערים ממש.

רוק 30

המאסטרפיס של טינה פיי. קלאסיקה קומית עוד בימי שידור, ומהסדרות הבודדות ב-20 השנים האחרונות שאנחנו לא מפסיקים להתגעגע אליה. הפרמיס נשמע משעמם: סדרת סיטקום שגוללת את חייה של תסריטאית שכותבת לטלוויזיה. כשתכירו את דמותה של ליז למון, בגילומה האדיר של פיי, זה כבר יישמע לגמרי אחרת. ומסביבה – ים הזויים, כוכבים לא ברורים, טאלנטים שבורים, עובדי ערוץ אובססיביים, בוס קשוח ועוד הרבה אומללות קומית של מקום עבודה – הכל מתאים בדיוק לסיטואציה בה תוכלו לשבת על הספה, לעשן שאכטה, ולהנות מאסקפיזם מוצלח שהוא גם חור בהשכלה שאתם חייבים להשלים.

ריק ומורטי

הטריפ המצויר הכי טוב על המסך שנהנה מקונצנזוס ביקורתי מאז עלה לאוויר בשנת 2013. היא טובה גם ללא כיוון לירוק, אבל עולה בכמה וכמה רמות בשעת סטלה. קחו בחשבון שאחר כך תיתקעו עם מחשבות אקזיסטנציאליסטיות כאילו אתם מינימום אלבר קאמי.

שמורות הטבע המופלאות עם ברק אובמה

אנחנו לא חרמנים על הקול בס של ברק אובמה, אתם חרמנים על הקול בס של ברק אובמה. אבל זאת לא מהות הסדרה. ברק אובמה מספר על הפארק הלאומיים ושמורות הטבע המופלאות של ארה"ב זאת הדרך להכנס לזן. ההתנתקות מוחלטת, ההווה קיים, זה רק אתם, הטבע וקול הבס של ברק אובמה מרגיע אתכם שהחיים טובים והכל יפה. מממממ קול הבס של ברק אובמה. רק לעצום עיניים ו– אה לא, רצינו לראות את הסדרה הזאת.

• קנאביס
• המסך
• סדרות מומלצות
• סטלן
• מריחואנה
• חשיש
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 948 // חם לוהט רותח

קומדיות סטלנים, יש ז'אנר כזה, הן הזהב הטהור של סרטי הקאלט. הרנסנס הגדולה של הז'אנר התרחש בשנות התשעים, על רקע השינוי בעמדת הציבור כלפי קנאביס וראשיתה של התנועה למען קנאביס רפואי חוקי, ומאז מדובר בתחום קולנועי מפותח ביותר. הזמן שחלף מאז "Up in Smoke" מ-1978, סרט הקאלט של צ'יץ' וצ'ונג ומחלוצי הז'אנר, חידד את האלמנטים הקומיים שבתופעת הסטלנות ובעיקר בסטריאוטיפים המוקצנים שלה. סרטים רבים השתמשו בסטלנים כאתנחתא קומית, הדמויות ששוכחות דברים ונתקפות טמטמת ושאר קלישאות שגויות על שימוש בקנאביס. אבל האם "The Cabin in the Woods" יכלה להיות מצחיקה באותה מידה בלי מרטי מיקלסקי "הטיפש" שמגלם פראן קראנץ? עכשיו דמיינו את "Galaxy Quest" ללא פרד קאוון שגילם טוני שלהוב. הצלחתם של סרטים כמו "Pineapple Express" ויוצרים כמו סת' רוגן הביאו איתם את הסטלניזם הקולנועי למיינסטרים. הוליווד הפסיקה להתבייש בבילוי הפנאי האהוב עליה.

מוכרים בלבד // Clerks (1994)

הבמאי קווין סמית' חי עם יקום קולנועי שלם של דמויות סטלנים בראש שלו. הסרט שהתחיל הכל מציג את חייהם של כמה מוכרים במכולת ובחנות צילום, מקומות שהם העתק לאלה שבהם סמית' עצמו עבד. הפרמיס עובד מעולה: צעירים משועממים שמעבירים את זמנם בשיחות על "מלחמת הכוכבים" ונאלצים להתמודד עם כל מיני בעיות בצורת לקוחות מנג'סים וסוחרי סמים זועמים. הדמויות שנולדו ב"Clerks" חיות כבר כמעט שלושה עשורים ללא הפסקה (הסרט השלישי בטרילוגיה יצא ב-2021) ואין סיבה שסמית', מגדולי הסטלנים בתולדות הוליווד, לא ימשיך איתן עוד איזה עשור או שניים.

ביג לבובסקי // The Big Lebowki (1998)

לא צריך להיות מסטולים כלל כדי ליפול בקסם של הקלאסיקה הקומית הזו. ג'ף ברידג'ס הופך את הדמות שלו לגיבור ההיפים של הדור, אגדה מהלכת עם שיער לא מסורק וחלוק רחצה. כולנו יותר רגועים בלילה כשאנחנו יודעים שיש אנשים כאלה בחוץ, לא שונים מאיתנו, שסולדים מהבריות ורק מנסים לקחת חלק קטן בעולם מבלי לפגוע באף אחד ועדיין נאלצים להתמודד (בהצלחה רבה יש לציין) עם איומים שונים. סטלנותו של לבובסקי היא התכונה שמושיעה אותו במובן הכי ישועי של המילה והסרט האדיר הזה של האחים כהן יהדהד את הגוד וייבז האלה לנצח.

הרולד וקומר משתוללים באמריקה // Harold & Kumar (2004)

במבט לאחור, מדובר בלא פחות מדיוקן של הטירוף שקיים, רוחש ומשגשג בחברה האמריקאית. הטירוף הזה אמנם מחופש למשחק של גברים צעירים במסע חיפוש אחר ההמבורגר הנכון למאנצ'יז שלהם, אבל מדובר בכל כך הרבה יותר מזה. התקציר עשוי להישמע מעט מוזר: הרולד וקומר מחליטים ללכת אל רשת המזון המהיר ווייט קאסל אחרי שעישנו כחצי טון קנאביס, אבל נקלעים לקומדיה של טעויות כשהם לא מצליחים למצוא את המסעדה, כולל מפגש עם ניל פטריק האריס בתפקיד עצמו על אקסטזי (תפקיד שהזניק לו מחדש את הקריירה). למי מאיתנו זה לא קרה.

שישי // Friday (1995)

לפני שזה סרט סטלנים, זאת אחת הקומדיות האפרו-אמריקאיות החשובות בכל הזמנים ואחד מלהיטי הקאלט הגדולים שנעשו על ידי שחורים למען שחורים. הסרט עוקב אחרי יום אחד בחייהם של החברים המובטלים קרייג ג'ונס וסמוקי (הראפר אייס קיוב והקומיקאי כריס טאקר), המתמודדים עם צרות מלחיצות למדי לאחר שנקלעו לחובות לסוחר סמים מקומי. הם מתחילים ברגוע, עם עישון אינסופי במרפסת, אבל אז מתברר שסמוקי הוא סוחר די אידיוט שמתמסטל מהאספקה ​​שלו. אין ספק שהסרט חינך דורות שלמים תחת האתוס שאתם לא רוצים לעשן מהאספקה של התולעת הגדולה מבלי לשלם לו, כי לשחק עם הכסף שלו זה כמו לשחק עם הרגשות שלו. ולא משחקים עם לב של גבר.

קיץ אחד של סוטול // How High (2001)

איך אתם הייתם מגיבים אם הייתם מעשנים בטעות בג'וינט את האפר של חברכם המת? ובכן, ג'מאל וסיילס, הלא הם רדמן ומת'וד מן יקירי עולם ההיפהופ, בדרך לגלות את זה. לאחר עישון הג'וינט, בדרכים קסומות, החבר המת מגיח מהעולם הבא ומעניק להם את כל חוכמות החיים. יחד עם הרוח והמון וויד מתובל באפר, השניים ינסו להתקבל לאוניברסיטת הרווארד. אבל מה קורה כשהאפר נגמר, הרוח חוזרת למקומה בעולם הבא וכבר אין להם את כל הידע שבעולם כדי לצלוח את הלימודים? שאלה נהדרת וסרט יפהפה.

טריפ נעורים // Dazed and Confused (1993)

סרט הקאלט שהזניק את הקריירה של הבמאי האדיר ריצ'רד לינקלייטר מתקיים רחוק מאיתנו, אי שם בשנת 1976, ולחץ בזמן אמת על בלוטות הנוסטלגיה של המוני אמריקאים. זה היום האחרון ללימודים בתיכון של תלמידי שנה א' ואנחנו עוקבים אחרי חייהם – בריונים, ספורטאים, כוסיות, סטלנים וחנונים, כיאה לתיכון אמריקאי, כולם יגיחו לרגע וינציחו את הסטריאוטיפ שלהם כפי שהיה נהוג בסבנטיז. אבל הסרט הוא יצירה הרבה יותר שלמה ומעניינת מזה על בני נוער שמחפשים תשובות, ריגושים, ובעיקר – אלכוהול וקנאביס, באופן שכנראה מצליח ללכוד את המהות והאנרגיה של התבגרות בשנות השבעים, לפני האינטרנט והטלפונים ואפילו MTV. זה אולי יישמע לכם משעמם, אבל באמת שהיו חיים גם אז.

טד // Ted (2012)

הסרט הכי טרי ברשימה הפך לקאלט ברגע שיצא והכניס 615 מיליון דולר. זה מה שנקרא "אינסטנט קאלט". זהו סרט הבכורה של סת' מקפרלן, יוצר "איש משפחה" ו"אבא אמריקאי". הסרט מתחיל במשאלה קסומה של ילד המבקש שהדובי האהוב שלו טד יקום לתחייה. משאלתו מתגשמת ו-27 שנים לאחר מכן הם עדיין צמד בלתי נפרד – דבר שמצער את חברתו של ג'ון, לורי. כי טד הוא סטלן-על וגם ג'ון לא התבגר כל כך מאז גיל 16. הם מעבירים את ימיהם בצריכת קנאביס ושכלול השיטות לבזבוז זמן לגדי אמנות. כאשר לורי עוזבת את ג'ון, החברות שלהם עומדת למבחן. האם חברות עם בובה שקמה לתחייה חזקה יותר מזוגיות? האם עישון וויד יותר חזק מזוגיות? שאלות חשובות והתשובות חשובות לא פחות.

>> אל מדריך הזנים המלא של Cannagolan

• קנאביס
• קנאביס רפואי
• סטלן
• סרטים מומלצים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 925 // לא סיכום שנה