אמש נכתב באתר זה טקסט שגורס כיסגירתם של סניפי בנדיקט בעירמרגישה כמו מסמר אחרון במונח "עיר ללא הפסקה". אבל אחרי שביקרנו אמש ב"קאסה מאיה", בר הרופטופ החדש של קבוצת רוטשילד Hospitality, אולי שווה לדייק – הלילה התל אביבי לא מת, הוא מריח כמו סושי. כבר לא תמצאו בו אמנים שיוצאים לסיבובי ברים ארוכים ומסיימים בפנקייקים בארבע בבוקר, ויותר אנשים בעלי ממון שרוקדים על גג לצלילי האוס לא מחייב עם חתיכות סושי ביד עד 2 בבוקר. בכל זאת, צריך לקום מחר לעבודה.

הטיפוס לקומה הרביעית של הבניין ברוטשילד 24 מלווה בשטיח אדום, כאשר למטה שוכן מועדון ג'ימי הו, קומה מעליו נמצא בר הגואט, ורק על הגג – איפה ששכן ספיק איזי במהלך תשע השנים האחרונות – תיתקלו בקאסה מאיה. המקום המשופץ בהחלט מדבר בשפת ברי הרופטופ של דובאי או בנגקוק, האווירה יותר בליינית מקולינרית עם די.ג'יי האוס ואנשים שמפזזים, ולרגעים אפשר אפילו לחוש בריזה קלה חולפת על הפנים. על התפריט אמון השף רנן קומטה בלומנרייך, שנולד לאם יפנית ואב ישראלי בטוקיו, עלה בגיל 6 לארץ וכיום מציע ארוחות פרטיות ויעוץ לעסקים (ביניהם קבוצת קיסו ומלון קמפינסקי) עם מומחיות במטבח היפני.

השף יצר תפריט יפני מגוון שמורכב ממנות סושי, שיפודי יקיטורי ושאר מנות קטנות, טעימות ובטווח המחיר הגבוה לז'אנר. בגזרת הסושי, למשל, תמצאו ריינבו רול שמורכב מ-8 יחידות שעטופות בלוקוס, טונה וסלמון עם אספרגוס, אבוקדו, מלפפון ובצל ירוק עם טוביקו שחור וכתום (80 ש"ח), בעוד שביקיטורי תוכלו למצוא צמד שיפודים קטנים של פילה בקר עשוי על פיחמים יפניים ברוטב טארה (92 ש"ח), שיפוד בר ים (76 ש"ח), ויש גם מנת סקוורס טונה, שהם ריבועי אורז פריכים מצופי שומשום עם טרטר טונה אדומה וטוביקו (74 ש"ח) ומנת טטאקי טונה, שהוגשה בתיבול מדויק של צ'ילי יפני, ג'ינג'ר ויוזו קושו (78 ש"ח).

גם הקוקטיילים המושקעים ורבי הרכיבים נמצאים ברף הגבוה (בין 65 ל-72 ש"ח), ונהיה ברור שלא באים ל"קאסה מאיה" בשביל לאכול ולשבוע – למרות שהאול בהחלט טעים והסושי ריינבו היה מהמוצלחים שאכלנו לאחרונה – אלא כדי לבלות. האוכל המושקע לא מאפיל על האווירה המסיבתית, והווליום הגבוה מבהיר שזה חלק בלתי נפרד מחוויית הרופטופ של אנשי הספיק איזי המנוסים. מי שיכול להרשות לעצמו ימצא בילוי תזזיתי בז'אנר מסעדות המסיבה שפושט על העיר כמו מגדלים.ערב שמתחיל ביאקיטורי תמים ומסתיים בריקודים על הגג. מסתבר שזה הלילה התל אביבי החדש.
רוטשילד 24, ימים שני-שבת החל מ20:00-02:00 (או אחרון האורחים)

• אוכלים שותים
• ספיק איזי
• שדרות רוטשילד
• ברים בתל אביב

אם חששתם שיעבור זמן רב עד שתזכו לאכול שוב את האוכל המופלא של השף תומר אגאי, אחרי שסגר את שערי סנטה קתרינה בחודש ספטמבר אחרון, אפשר להירגע: כבר טעמנו את שיתוף הפעולה בינו לבין גרקו לרגע עם הסופלקיה החדשה שהקים עבור הרשת היווניה, אך הרוח החיה של הטאבון מסמטת הר סיני היא זו שחסרה לנו יותר מכל. והנה, בימים אלה אגאי חוזר די בגדול ומתמקמם בבר מאזות חדש ב– איך לא? – נחלת בנימין כמובן. הכירו את MAZA, מה יהיה שם (לא טאבון בשלב זה, לצערנו) ומה זה בכלל מאזות? הישארו עמנו.

>> מסביב לעולם ב-30 ש"ח, שעת התה הכי שפויה ועוד חדשות אוכל
>> משולש טבסקו: טעמנו פיצת נאצ'וס חריפה שהופכת את החורף לקיץ

נתחיל ונסביר: משמעות המילה מאזות היא "מנות ביניים", כלומר יותר גדולות מהמאזטים האהובים אך קטנות יותר ממנה עיקרית. מה שזה אומר בפועל – פתיחת שולחן חגיגית ומפתה, בדיוק כמו שאגאי יודע היטב לעשות. לא מסעדה מהוגנת וקפוצה, אלא מקום אידאלי לדרינק הגון ונשנושים מהנים ולא שגרתיים. בשפה הקולינרית הייחודית לו הרכיב אגאי תפריט ששואב השראה מהטברנות של אתונה ומהחמארות של שוק לוינסקי, מעוצב כולו בסגנון ים תיכוני שמח ומרחיב לב, ותמצאו בו אף מחוות לכמה מהמנות האייקוניות שהתאהבנו בהן בסנטה קתרינה במרוץ השנים.

אם תשאלו את אגאי מה החזון העומד מאחורי המקום החדש הוא יספר ש"אני אוהב לחיות ולבלות ובמקביל, אני אוהב את המשפחה והילדים שלי ורציתי מקום שיישקף את שתי האהבות – שיהיה פחות תובעני, אבל הרבה יותר שמח ומתאים לתקופה. בסוף אנשים היום רוצים להשתחרר ולבלות, ואני חושב שהרווחנו את זה. המקום קצת יותר קליל, לא ממש כמו לשבת לארוחה במסעדה עם מפות ונרות, אבל האוכל הוא בהחלט הלב של המקום. מעבר לזה, אני סוף סוף חוזר לשורשים שלי – גדלתי בג׳סי כהן על מטבח ביתי עדתי ורציתי ליצור תפריט שישקף את המורכבות הזו בצורה הכי כיפית ומרימה. אפשר לקרוא לזה חמארה מודרנית מקומית. זה מקום בסגנון 'תומר מארח' ויש למה לצפות", מבטיח אגאי. ואנחנו בהחלט מתרגשים.

מאזה שייכת לקבוצת ספיקאיזי המנוסה (שמחזיקה במקומות מוצלחים נוספים בנחלת בנימין כגון נואמה, אויסטר בר ועוד) ולחוויה המשמחת מצטרפת גם המיקסולוגית המוכשרת והמיומנת מור קורל שתהיה אמונה על הקוקטיילים במקום, אותם היא מרכיבה בעצמה תוך שימוש בסירופים ותמציות שרקחה.

בתפריט האוכל תמצאו פריקסהטוניסאי מטוגן עם ממרח דלעת, אריסה טונה קונפי, זיתים וצלפים (62 ש"ח), קבב דגים על יוגורט וירקות צלויים (78 ש"ח), כבד כמעט קצוץ שהוא למעשה ממרח כבדי עוף בהירים של משק לולו עם בצל שרוף על לחם מחמצת (76 ש"ח), מנת שיפוד אדום שהיא סלייסים של דנבר קאט, תפוח אדמה דרוס ואיולי עשבים (98 ש"ח).

עוד? הנה, כפי שהבטחנו, קובה נייה של סנטה קתרינה שמורכבת מטרטר שייטל במטחנה ידנית עם בורגול, בצל סגול, רוטב חרדל ובלסמי לבן (88 ש"ח); יש גם מנת ניוקי סרטנים שקשה לעמוד בפניה והיא של ניוקי בעבודת יד מתפו"א ראטה, סלקים מזוגגים ובשר סרטנים כחולים ענוג וערב לחיך (98 ש"ח). ולקינוח: פנקוטה שגם בה התאהבנו בסנטה והיא מבוססת על יוגורט, תותים טריים ורוטב בלסמי מיושן (42 ש"ח) ומוס שוקולד עם בהרט, מלח גס, שמן זית וקצפת לא ממותקת (42 ש"ח). על הבסבוסה נמשיך לחלום, אולי זה ישתלם לבסוף.

בזירת הקוקטיילים שבנתה מור קורל תמצאו קוקטיילים מחוץ לקופסה והם הולמים ומשלימים את השפה הקולינרית במקום. למשל? קוקטייל דבש, לוונדר ועשבים שמבוסס על ג'ין, שרטרז צהוב, לימון, טוניק, לוונדר ושיבא. או קוקטייל אורוגולה, פרחים ושמן זית מבוסס גם הוא על ג׳ין עם אורוגולה טרייה, ליקר פרחי סמבוק, מלח, פלפל ושמן זית. או קוקטייל זוהר, לימונית וקמפרי המבוסס רום בהיר מושרה בלימונית, מי זהר, אננס וקמפרי (טווח המחירים 68-52 ש"ח)
>> מאזה (Maza), נחלת בנימין 45 פינת מונטיפיורי 17, שני עד רביעי: 19:30-00:30. חמישי-שבת: 19:30-01:00

• אוכלים שותים
• תומר אגאי
• נחלת בנימין
• ספיק איזי

אייל שני תמיד ידע להגדיר את גבולות הבליינות. לא שאנחנו חושבים שהתופעה החדשה שמתפתחת בחיי הלילה בעיר נובעת מלידתה של "גילה וננסי", אבל אנחנו חייבים להודות שמאז שהשף הוותיק פתח את מסעדת האסקפיזם/חיי לילה עם ליין הפאג, גם סצינת האוכל חזרה לשעות הקטנות והמלוכלכות. מאז נפתחו במהלך החודש האחרוןJomeו-Le Mielכגרסאות כשרות למסעדה שהיא גם קלאב (עובדה מעניינת כשלעצמה), אך כעת החותמת הסופית ניתנה, ולתמונה נכנסת קבוצה רצינית שמבהירה שהבר־מסעדה־מועדון כאן כדי להישאר.

>>שפגאט אחרון ודי: הבר הכי להטב"קי בעיר סוגר את שעריו

LouLou נפתח בקרן הרחובות נחלת בנימין ומונטיפיורי, אחת הפינות החמות בעיר. לחלל שבו פעל סניף טיב טעם נכנסה קבוצת הספיקאיזי, אנשי עסקים רציניים שמחזיקים יחד ולחוד בכמה מותגים מתחום הבליינות – Supreme Room, Goat, ראביט והספיק איזי כמובן. לפני כשלוש שנים זיהתה הקבוצה את הפוטנציאל הטמון בנחלת בנימין. כולנו נחנקנו אז בבית בקורונה, וכשהמדינה אישרה – יצאנו החוצה לאכול ולשתות על ארגזים ירוקים.הלמון טריוקפה ברליןרכבו על המומנט, בימים בהם פעלה עיריית תל אביב לסגירת מדרכות, וסיפקה לבתי עסק אישורים להישפך אל המדרכה.

המדרחוב התגלה כבוננזה משוגעת, והנחת העבודה של אנשי הספיקאיזי הוכחה כנכונה. משם זה רק הלך והמריא: הלמון טרי ושיינע נסגרו ואוחדו לחלל אחד שבו התמקמה נואמה – מסעדת דגים ופירות ים (ומנת פסטה אחת לפנתיאון) בהובלת שף רוסלן אוסוב. כבר בהשקה שחררו הבעלים הצהרת כוונות על האויסטר קלאב, בר שמפניה ואויסטרים שנפתח חודשיים אחר כך – זמן שיא במונחי מסעדות, על אחת כמה וכמה בעיצומו של משבר כלכלי מהקריטיים שידעה המדינה. פחות מחודשיים לאחר מכן, פותחת הקבוצה את לולו – בר־מסעדה נוצץ וחלל אחורי שבינתיים נקרא Secret Room. רשמית עוד לא ידוע מה יהיה בו, אבל אם תשאלו אותנו, מה שראינו בחטף בהחלט נראה כמו התחלה של מועדון.

החלל העצום, כ-600 מ"ר, דרש השקעה של כמה מיליוני שקלים. מדפי ירקות ומקררי חלב הוחלפו במטבח ענק פתוח ובר גדול, תאורה מעומעמת וספות בירוק עז. לנו משהו בעיצוב מזכיר את הסלונים של ורסאיי, במיוחד על רקע המציאות שבה אנו חיים. אחד מבעלי הקבוצה עמו שוחחנו מספר שזרעי הרעיון נטמנו עוד לפני פרוץ המלחמה. "החיים יותר חזקים מכל דבר אחר. אנשים לא נוסעים לחו"ל, אין צפון ואין דרום והכול מתרכז בתל אביב ברוטשילד, נחלת בנימין ודיזינגוף, שהם כיום המוקדים הכי חזקים". ומה לגבי האסקפיזם/הדוניזם? "אנחנו עושים הכול הרבה יותר סולידי, מבינים את האווירה ומאוד מחוברים למה שקורה. וממילא המקום פונה לקהל בוגר יותר".

על המטבח בלולו מופקד כאמור שף הקבוצה אוסוב, כשהוא מתוגבר בשף בפועל צחי רודה. שניהם מכירים מטוטו, ורודה בכלל נאלץ לעזוב בעקבות המלחמה את מסעדת פוקצ'ה שבה עבד, ואת ביתו בקריית שמונה, לטובת מעבר לתל אביב. התפריט מציע מנות חלוקה בגודל בינוני, כמקובל כיום, והוא מחולק למספר חטיבות.

צלחת חריפים וצ'יפס הסטון בלומנת'ל עם איולי חרדל תמצאו ב"ראשונות"; ב"סלטים" ישנם סלט עלים וגבינת עזים מיושנת, וכרוב יווני – סקורדליה, צ'ימיצ'ורי חלפיניו וקונפי כרישה; סשימי דג ים ותפוח ירוק, טרטר טונה אדומה ורוסטביף ב"נאים"; ריזוטו סלק, פסטה אלי אולי ולינגוויני קאצ'ו א פפה ב"איטליה"; ו"במטבח חם" – שרימפס טריים צלויים במטבוחת עגבניות מגי, בריוש בורגר, ושיפוד פילה בקר בציר בקר מצומצם עם ברוקולי וצ'יפס. האחרון הוא גם המנה היקרה ביותר בתפריט, 98 ש"ח. "אנחנו רוצים שהמקום יצמח מהרחוב וידבר את השפה שלו, והתמחור נגזר מכך. אפשר לשמור על מחיר שפוי מבלי לזלזל בקהל, ולא רק לחבר חומרי גלם. זה שיש מנות פסטה לא הופך אותנו לאיטלקים ודגים נאים לא הופכים את המקום ליפני. אנחנו עושים אוכל טעים".

כרגע הלולו פתוח רק בשעות הערב. בהמשך, בכפוף לענייני כוח אדם ותפעול, הוא ייפתח כאול דיי בר. מחצות ייכנס לתוקף תפריט לילה עם נקניקייה מושחתת, סלט קיסר, המבורגר ומנות לייט נייט לקהל צעיר ורעב. בכוונת העירייה להסדיר, החל מאחד בספטמבר, גם ישיבה בכביש – מה שמחזק את אמונת הקבוצה במקום ובנחלת בנימין ככלל. "כשיורד גשם, הוא יורד על כולם. התחרות טובה לנו וכולם מרוויחים ממנה, גם האורחים, שמקבלים מקומות טובים יותר ואוכל טוב יותר. אנחנו ברכבת הרים מ-2020 – יצאנו מהקורונה, נכנסנו למלחמה ועדיין אנחנו מחייכים. כישראלים, אנחנו מורגלים לעבוד במציאות שבה בכל יום קורה משהו חדש".
נחלת בנימין 47, ראשון-שבת מ-19:00,להזמנות

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• ספיק איזי
• נחלת בניימין

פסח או לא, רחוב נחלת בנימין ממשיך לדהור קדימה. לרשימה ההולכת ומתארכת של מקומות אוכל ובילוי מתווספת NOEMA, קומבינציית אווירה-אוכל-בר איזי גואינג. לזמן קצר המלחמה והפוליטיקה נשארות מחוץ לדלת, והחושים מתמקדים בפסטה עם קבלות ודגים נאים מאוד.

>> איפה משיגים לחם עכשיו: 14 בתי מאפה מעולים שעובדים כרגיל בתל אביב

לנואמה יש נעליים גדולות להיכנס אליהן: היא ממוקמת בפינה שבה פעלה מסעדת שיינע האהובה, וזיכרון הבאקט סרטנים עוד נוכח בתודעה. חוץ ממאה ימי חסד יש למקום החדש נתוני פתיחה מעודדים בכל הנוגע להון האנושי – שיתוף פעולה בין קבוצת הספיקאיזי לשף רוסלן אוסוב (טוטו, אלנה, שאראק). "בשבילי לעבור מפיין דיינינג לבר זה משהו חדש. אני רגיל לשיטת עבודה מסויימת כשהכול עומד כמו חיילים", הוא מסביר. "כאן הכול יותר נוח. הבעלים רצו אווירה טובה, משקאות טובים ואוכל טוב ושנהיה הכי טובים ברחוב".

בתוך קווי המתאר הנזילים האלו מרשה לעצמו אוסוב לשחק על מנעדים שונים. הוא אינו מתחייב למטבח מסוים וגם לא מנסה להמציא את הגלגל. במקום זאת הוא מגייס את הניסיון שצבר כדי להוציא מנות קטנות וטעימות, למשל סשימי דג ים ויוגורט יווני (72 ש"ח), טרטר פילה בקר קצוץ גס עם ברוסקטה ועלי חרדל (69 שקלים) וסיגר דג ים עם צזיקי וסלסת עגבניות חריפות (72 ש"ח). שעות וימים של אימוני פסטה טרייה בטוטו משתקפים בארבע מנות שונות מאד זו מזו, שכולן נשמעות נפלא: אלי אוליו חריפה עם פירות ים וביסק סרטנים; פפרדלה עם חמאת מרווה וציר ירקות; ניוקי תפוחי אדמה וריקוטה ברוטב חמאה לבנה, כרישה שרופה ושברי גבינת בושה; וטורטליני גבינות רכות וחצילים, מנת דגל מיתולוגית ממשך חייה הקצרים מדי של שאראק (88-62 ש"ח).

בגזרת העיקריות תמצאו קלמרי צלויים בפלנצ'ה עם תבשיל מנגולד וחומוס על בסיס מוח עצם; פילה בקר עם חסה צרובה, פירה תפוחי אדמה ורוטב שמנת-פלפלת; שיפוד דג ים בגריל פחם עם משוויה ורוטב פלפל טינקרבל, ופילה דג ים צלוי עם חמאת מיסו ופירה (92-72 ש"ח). "קשה לי להגדיר בדיוק מה הסגנון וזה גם פחות משנה. לקחתי את הפיין דיינינג לכיוון קליל ומצומצם. אותו פילה בקר כמו בטוטו ובשאראק אבל יותר קטן", אומר אוסוב. "זה שיש לי פסטות בעבודת יד הופך אותי לאיטלקי? אם יש אצלנו דגים נאים אז הפכנו פתאום לסושייה? הטעם נשאר ישראלי, וזה מה שחשוב. עם שמן זית, מלח ופלפל ועגבנייה אדומה וטרייה. עוד דרינק ועוד מנה ואז עוד דרינק ועוד אוכל, בלי תבניות ואיך שבא לך".

כדי לא לנתק מגע עם הפיין דיינינג משתף אוסוב פעולה עם קבוצת הספיקאיזי בפרויקט נוסף, שייפתח בחלל סמוך. "אנחנו הולכים לפתוח בר אויסטרים קטן, אינטימי ואלגנטי. נגיש אויסטרים, דגים נאים ואפילו קוויאר ובליני".

אלה חומרי גלם יקרים והמצב הכלכלי במדינה לא משהו.
"נתאים את עצמנו לרחוב, ובנוסף כמעט כל מסעדה כיום מגישה אויסטרים. אפשר להשיג אויסטרים טובים גם ב-12 ש"ח ונעבוד עם כמה סוגים, לא רק ג'ילארדו. אנחנו כל הזמן בכוננות לראות מה יהיה המצב במדינה ובינתיים ממשיכים קדימה".
נחלת בנימין 59, ראשון-שבת מ-18:00

• אוכלים שותים
• נחלת בנימין
• מסעדות חדשות
• ספיק איזי
• פסטה
• בר אויסטרים

נחלת בנימין ממשיך לבסס את מעמדו כאזור בילוי לוהט, כשעריו נוסף לרשימת המקומות השווים בנחלת בנימיןמקום חדש – קפה ברלין, בר אוכל חדש של קבוצת הספיקאיזי (שמחזיקה גם בלמון טריהסמוך). השם משקף את הקונספט הקז'ואלי – "קפה", ולא בר או מסעדה, ו-"ברלין", בירת הטרנדים (כי כבר לא אומרים היפסטרים) הבלתי מעורערת. התרגום בפועל: מקום לבוא אליו עם חברים לערב של אלכוהול ואוכל מבלי לשבור קרן פנסיה. פשוט, קליל ונגיש, כי זה מה שהולך עכשיו.

קפה ברלין ממוקם במרכז העניינים, בפינת הרחובות נחלת בנימין ומונטיפיורי. כ-150 מקומות ישיבה, שולחנות גדולים ואווירה קלילה מכוונים לקהל צעיר. "נחלת בנימין הפך להיות כמו הקווסאן", מסבירים בעלי הקבוצה. "בר אוכל אינו המצאה חדשה. יש גבול עד כמה אפשר להמציא אוכל, ולכן אנו מתרכזים בלעשות אותו הכי טוב שאפשר". כפועל יוצא, בתפריט שיצר שף דניאל רביץ (לשעבר דוד ויוסף) תמצאו לא מעט מנות שכבר התאזרחו בעיר: סלט עלים וגבינת בושה, בוראטה ועגבניות, פרח קישוא מטוגן ממולא גבינת עזים, קרפצ׳ו דג ים עם סלט ערבי ולאבנה משכם, שווארמה דג וסמאשבורגר.

אגף נפרד מיועד לפיצות המיוצרות במקום מאל"ף ועד תי"ו, מהבצק ועד לרוטב: פיצה קלאסית (מרגריטה), פיצה לבנה ופיצה סלמי ופלפל חריף. המחירים אכן סבירים, בהתחשב בשוק כיום: מ-48 ש"ח לסלט ועד 79 ש"ח למנת פילה בקר (120 גרם) ופירה, כאשר הפיצות מתומחרות בין 66-74 ש"ח. כדי לפזר את סימני השאלה, מספרים הבעלים שמכירות האלכוהול מאפשרות להם לשמור על שולי רווח נמוכים באוכל.

הגיוון המאפיין את המקומות בנחלת בנימין והפיכתו למדרחוב בשעות הערב יוצרים פסיפס שכיף ללכת בו לאיבוד. מסעדות היי אנד (רדלר, ברוט, פרא) ומזללות (הר סיני, באן מי 13), ברים קטנטנים (דודו בר, למון טרי) ומקומות מולטי-טאסקינג מושקעים (AKA44) וגם מוסדות ותיקים ואהובים (שפגאט, ביצ'יקלטה) – בנחלת בנימין יש הכול מהכול. רק כמה חנויות בדים בסיטונות נותרו כדי לספר על רחוב שעד לפני לא המון שנים, היה בכלל אפור, מסחרי וחסר כל ייחוד.
נחלת בנימין 45, תל אביב, שני-שבת מ-19:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• ברים חדשים
• אלכוהול
• ספיק איזי
• נחלת בנימין