• Facebook
• Twitter
• Email

תהילה חכימי(34) הייתה יכולה לעורר הרבה יותר כותרות לו הייתה רוצה. המשוררת – שהוציאה לפני שנתיים את "מחר נעבוד" בהוצאת טנג'יר וזכתה עליו בפרס ברנשטיין ובפרס למשוררים צעירים מטעם משרד התרבות – הייתה מזוהה עם קבוצת המשוררים הפרובוקטיבית והמדוברתערספואטיקה. אבל חכימי, שביומיום היא מהנדסת – עולם תוכן שממנו היא שואבת השראה לשירים שלה ולעדכוני פייסבוק פואטיים ומשעשעים – בחרה ללכת בדרך הארוכה והשקטה, אולי כיאה למי שהגיעה לפרסום שירה כמעט במקרה, אחרי שנים רבות של כתיבה לעצמה.

ספרה החדש, "במים", הוא בכלל צעד הצדה: נובלה גרפית אפלולית, פיוטית ואישית שנעשתה בשיתוף עם המאיירת לירון כהן.

ברכות על הנובלה הגרפית הראשונה שלך, שהיא גם היצירה הראשונה שלך בפרוזה. איך מרגישה היציאה מתחום השירה?

"אני כותבת המון שנים בהמון צורות. לאחרונה באמת כתבתי יותר שירה מסיפורים, אבל בימים אלה אני כותבת גם ספר פרוזה של ממש. הפורמט נובע מתוך הדבר שאני רוצה להגיד. לא ידעתי מראש ש'במים' הולך להיות נובלה גרפית, ובאמת אי אפשר לומר שאני יצרתי אותה, זו יצירה משותפת שלי ושל לירון כהן".

אחרי ספר שירים שמעוגן בקונטקסט פוליטי מוכר, כתבת סיפור שמתרחש באקס טריטוריה ונושק לפנטזיה. מאיפה החומרים האלה?

"הרבה אנשים שקראו את הסיפור אמרו שהוא מוזר. בשירה שלי יש יותר קונקרטיות, יותר נוכחות של דברים שקרו באמת. בסיפור הזה נכנסתי למחוז אחר, שהתאפשר בזכות דמות שהיא לא אני. מה שקורה בסיפור הוא דבר שקורה באופן כללי בעולם: נשים נרצחות לאור היום, יש בדידות וניכור. אלה לא עובדות החיים שלי עצמי או של סובביי, שמגיעות אצלי בדרך כלל לשירה, אלה חומרים שהתעוררו אצלי לחיים בבית מלון בסין. העבודה שלי שולחת אותי לכל מיני מקומות בחו"ל, ובדרך כלל אני שוהה בכל בית מלון בין שבועיים לחודש, כך שמתפתחת איתו מערכת יחסים. השהות הספציפית הזאת גם הייתה הפעם הראשונה שלי בסין, מקום שבמובהק נחווה כ'שונה'. המלון היה מפואר בצורה מבהילה ומכוערת כל כך, לא הבנתי את השפה ואת הגינונים, והיו לי הרבה שעות לבד אחרי העבודה. באווירה הזאת הסיפור התחיל להיכתב, ואני מזהה בו את הקלסטרופוביה ואת אי הנחת גם עכשיו. סופו נכתב במלון במזרח אירופה שהשרה עליי הלך רוח משונה מסוג אחר, משהו שהזכיר לי משימות ריגול. בהתחלה חשתי שזה הולך להיות סיפור מתח, ואיכשהו במהלך הכתיבה זה תפס זווית אחרת. אני לא מסתובבת בראש עם אידיאל של יצירה גמורה, זה תהליך של צבירה ומיון והדבקה".

כמו חכימי, גם גיבורת הסיפור, שאינה נושאת שם פרטי ואינה חושפת רקע ביוגרפי משום סוג, עוסקת בהנדסת מכונות, מידע שבולט בחריגותו בטקסט. החלל המשונה של בית המלון והתקשורת הבלתי צפויה בין הדמויות מייצרים ביחד תמונה של החוויה האנושית כמכניקה מורכבת ופגומה. על כך מוסיפים האיורים המציגים דימויים ספציפיים ומופשטים לסירוגין. החלק הוויזואלי בנובלות גרפיות מחזק בדרך כלל את הקונקרטיות ואת הריאליזם של הטקסט, ואילו כאן הוא מחזק את הסגנון העמום והמתעתע.

איך באמת הטקסט הפך לנובלה גרפית?

"את הטיוטה הראשונה שלחתי לעודד וולקשטיין, העורך שלי, וללירון, שהיא חברה טובה וגם ציירת. היא אהבה מאוד ואמרה שבא לה לצייר את זה. אמרתי 'מגניב' ועוד לא ממש ידעתי מה זה בעצם אומר. בהתחלה חשבנו לנסות לשלוח את זה ישר לחו"ל כי חששנו שאין לספר כזה סיכוי פה, פשוט כי לא ממש יצאו פה נובלות גרפיות. כבר תרגמנו אותו, אבל אז ראינו שיש הגשה למפעל הפיס והלכנו על זה. מרגע שקיבלנו את התקציב החלטנו להוציא את זה פה ובהמשך קיבלנו תמיכה גם מקרן רבינוביץ'".

התוכן והצורה התרחקו מאוד מהמקום של ערספואטיקה, הסביבה שהיית מצויה בה לפני שנתיים, כש"מחר נעבוד" יצא. המומנטום של ערספואטיקה גם דעך בינתיים. יש קשר בין הדברים?

"בספר הראשון התעסקתי הרבה בזהות מזרחית ופמיניסטית, אבל מעולם לא היה נכון לזהות אותי עם תנועה או קבוצה או סצנה כזו או אחרת. הקראתי שירים בערספואטיקה בדיוק כפי שפרסמתי שירים ב'מעיין' וכמו שכתבתי טקסט לאופרה. אני יוצרת צעירה – יש לי ספר שירה אחד ונובלה גרפית אחת. אי אפשר לטעון שביצעתי מעבר כלשהו בין תחומים – אידיאולוגית או אסתטית. בזכות ערספואטיקה קרו דברים נפלאים בשיח ובתרבות ואני שמחה שהייתי עדה לזה, אבל ההשוואה לאנשים שמזוהים עם השם 'ערספואטיקה' לא נעימה לי ולא נכונה בעיניי. בכלל, אני אחות תאומה וקשה לי כשמשווים אותי לדברים. גם את 'במים' לא צריך להשוות לכלום, הוא לא מעשה 'לעומתי' ביחס לספר הקודם או ביחס לערספואטיקה או ביחס לשום דבר".

"במים" מאת תהילה חכימי ולירון כהן, הוצאה עצמית בתמיכת מועצת הפיס לתרבות וקרן רבינוביץ' לאמנויות, 131 עמ'

• תהילה חכימי
• מחר נעבוד
• ערס פואטיקה
• ספרים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

ערס פואטיקה: סרט מלחמה

חבורת ערס פואטיקהעושה כבוד ל"בית שאן: סרט מלחמה", סרט תיעודי על הפועל בית שאן שחוגג בימים אלו יום הולדת 20. לאחר הקרנת הסרט יעלו על הבמה עדי קיסר, תהילה חכימי ואינס אליאס.

תדר, דרך יפו 9 תל אביב, 20:30, כניסה חופשית

רשף לוי משחק באש

המחזאי, הבמאי והסטנדאפיסט רשף לוי בסטנדאפ על נישואים, על להיות אב לשבעה ילדים ועל מה שקרה ליחסי המין שלו שנייה אחרי החתונה. עוד פרטים אישיים במסגרת המופע: איך זה להיות חצי תימני ולמה אימא שלו התעקשה כל השנים לגלות מי הדליק את הדוד.
הקאמרי, שד' שאול המלך 19 תל אביב, 22:00, 150 ש"ח

האונטד האוס באוצר

כאילו שבית הכנסת הגדול אינו מקריפ מספיק לעת לילה,האוצר יהפוך הערב לבר רדוףרוחות לרגל חג ההלוואין (שבכלל היה אנטישמי!), עם צ'ייסרים בחינם לכל מי שמעז להתחפש ולהפנות עורף ליהדותו.

אוצר, סמטת הר סיני 1, תל אביב, 22:00, כניסה חופשית

הלוואין בחלל

גם בכרם התימנים, מסתבר, לא מוותרים עלחגיגות הלוואין, ושם לא תוכלו אפילו לחמוק מתחפושת. עדי נוי ואיתי שאול על יהיו העמדה, ובמחסן יעמוד לרשותכם מבחר של תחפושות מקריפות – כדי שלא יהיו תירוצים.

חלל, מל"ן 43, תל אביב, 22:00, כניסה חופשית

הרצאה על אריה ארוך

יוזמה חדשה ומבורכת של נעה רז מלמד שתעביר סדרת הרצאות על הקלאסיקות של האמנות הישראלית. ההרצאה הראשונה תעסוק באריה ארוך, מעמודי התווך של האמנות הישראלית. ההרצאה תתייחס לאלמנטים המוכרים ביצירתו כמו הקשר למילה הכתובה, זיכרונות ילדות, דמות המלאך ומוטיבים יהודיים.
מקום לאמנות, שביל המרץ 6 תל אביב, 19:00

• ערס פואטיקה
• אוצר
• ליל כל הקדושים
• אריה ארוך
• חלל

• Facebook
• Twitter
• Email

מדע על הבר 2016: רשימת ההרצאות המלאה

ספורט

דניאל זילברשטיין על מאחורי הקלעים של NBA ומה באמת קרה בין לברון ג'יימס לדיוויד בלאט

דניאל זילברשטיין הוא אי של אינטליגנציה בערוץ הספורט המלא באיציק זוהרים ואלי אוחנות. ההרצאות שהוא מעביר על NBA מאז שחזר מסיקור גמר 2015 הן תענוג עבור חובבי הליגה הטובה בעולם, והן סובבות סביב שלושה צירים מרכזיים: תופעת סטפן קרי וגולדן סטייט, הסיפור האמיתי על היחסים בין דיוויד בלאט ולברון ג'יימס, חוויות מאחורי הקלעים של אולסטאר 2016 בטורונטו. זילברשטיין מרצה בעיקר בתל אביב – אוזןבר, טוקהאוס ועוד – אבל לנוכח דרישת עוקבי הטוויטר תצא ההרצאה הבאה מגבולות העיר. לעדכונים: danzilb בטוויטר, Daniel Zilberstein בפייסבוק.

דניאל, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לסטף קרי יש על היד קעקוע בעברית: 'אהבה לעולם לא נכשלת'. השחקן הטוב בעולם סיפר לי במהלך סדרת הגמר האחרונה שאמו למדה שפות והמשפחה התאהבה בעברית ובפסוק הנ"ל מתוך הברית החדשה. בתקופה האחרונה גיליתי שגם לאחותו של סטף, סידל קרי, יש על היד קעקוע בעברית והוא מופרך בהרבה: 'אני מקווה שאתה רוקד' (חפשו אותה באינסטגרם ותראו בעצמכם)".

מה כדאי לי לקרוא אם לא מסתדר לי לבוא?

"כל מה שכותבים ביל סימונס וזאק לואו, שניים מכתבי ה־NBA האהובים עליי. למתקשים בקריאה באנגלית, יש להם פודקאסטים פנטסטיים: The Lowe Post ו־The Bill Simmons Podcast. כך גיליתי למשל שדיוויד דוכובני מ'תיקים באפלה' היה כדורסלן מחליף בפרינסטון בימים שדיוויד בלאט שיחק במכללה הזאת. תודו שהחיים שלכם מתחלקים עכשיו לשניים".

חמישי (30.6) ב־20:30 , אנזו, כפר ורבורג
9100604־08, 5־20 ש"ח, פרטים נוספים: "אנזו – בית קטן לתרבות" בפייסבוק.

פילוסופיה

90 פילוסופים מדברים איתכם אל תוך הלילה

"לילה של פילוסופיה" חוזר בפעם השנייה, בחסות המכון הצרפתי ומכון גתה, בהשתתפות כ־20 פילוסופים צרפתים וגרמנים ו־70 פילוסופים ישראלים, שישתתפו בעשרות פאנלים ליליים ברחבי תל אביב. זוהי מסורת שהחלה בצרפת, ולאט לאט מחלחלת לעוד ועוד מדינות. הרעיון הוא להוציא את הפילוסופיה ממגדל השן ולהביא אותה למרחב הציבורי, בלי להיכנע לדיון פשטני וססמתי בבעיות הבוערות. הפאנלים יתמקדו בבעיות עכשוויות מקומיות (דת ופוליטיקה, לאומנות ומשיחיות, יהדות ומוסר) ומערביות (סוגיית הפליטים, עלייתו של הפופוליזם הפוליטי ועוד). את האירוע אוצר הפילוסוף והאוצר רפאל זגורי־אורלי. רוב רובם של הפאנלים ייערכו בעברית ובאנגלית, לצד כמה פאנלים בצרפתית לקהל הפרנקופוני.

רפאל, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"יש כמה פילוסופיות צרפתיות שהן מאוד מעורבות בשיח הפוליטי הציבורי באירופה. הן ישתתפו בפאנלים וכדאי מאוד לבוא להקשיב להן. בכלל, האינטלקטואלים הישראלים לא יכולים יותר להסתתר באקדמיה, בטח לא במצב שנוצר במדינת ישראל. חייבים להתחיל לצאת החוצה ולדבר את השיח הפילוסופי – שלא מתפשר על המורכבות, על ההיסוסים ועל העומק – במרחב הציבורי. אין ברירה – הפילוסופים צריכים להראות את המחויבות שלהם למוסדות הדמוקרטיים ולחופש".

אפשר לשנורר ממך המלצות קריאה?

"בטח. יש שני ספרים רלוונטיים שיצאו סוף סוף השנה בתרגום בעברית: התרגום לספר החשוב של דרידה 'על הגרמטולוגיה', שפורסם אחרי עשר שנות עבודה; והכרך הראשון של כתבי לאקאן – שני ספרים שעבדו עליהם קשה מאוד במשך שנים בשביל מעט כסף. שניהם בהוצאת רסלינג".

"לילה של פילוסופיה", חמישי (26.5) מ־19:00 בערב עד 7:00 בבוקר, בחללים שונים ברחבי העיר. הכניסה חופשית. למידע והזמנות: 7968000־03 או ב־accueilifta@ambfr-il.org.פרטים נוספים.

כלכלה וחברה

מתן חודורוב על השאלות הבוערות של הכלכלה הישראלית

האם מחירי הנדל"ן אכן יירדו כמובטח? מתי, אם בכלל, תתרחש מהפכה על מדפי המזון? עם כמה חברות סלולר נסיים את שנת הכספים והאם קטר הצמיחה של המשק – ההיי־טק – אמנם ניצב בפני האטה? לאחר התחייבויות ויעדים שאפתניים במערכת הבחירות, 2016 היא "שנת הפירעון" של שר האוצר כחלון, ובמהלכה יתברר לאן פני הממשלה מועדות בשלל מחלוקות בוערות בענפי הכלכלה והחברה. חודורוב יסקור את המתרחש מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות החשובות בתחום, את הגורמים רבי העוצמה הפועלים כדי להשפיע עליהן ואת המגמות האחרונות באקטואליה הכלכלית של ישראל.

מתן, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"המושג 'מעמד הביניים' לא באמת רלוונטי, כי לתוכו נהוג לדחוס קשת רחבה של בעלי אינטרסים שונים ולעתים מנוגדים זה לזה: חסרי דירה מול משקיעי נדל"ן, בעלי עסקים מול העובדים בהם, בעלי פנסיה תקציבית מול החוסכים לפנסיה צוברת. לצערי מצבך הכלכלי בישראל – נכון להיום – נגזר, במידה רבה, משנת הלידה שלך – האם גם את או אתה שותפים לדור גדול של צעירים חסרי נכסים או ביטחון תעסוקתי, שנדחקים אט אט לשולי הכלכלה" .

מה אתה ממליץ לקרוא למי שמתעניין בתחום?

"אני מקפיד להתעדכן בבלוג 'הכלכלה האמיתית', שבוחן במבט ביקורתי תהליכי עומק כלכליים וגלובליים. לא תמיד מסכים עם מה שנכתב שם, אבל מוצא את הדברים מעוררי מחשבה והשראה".

"ישראל: תמונת מצב כלכלית", רביעי (8.6) ב־20:30, מרכז קהילתי דב הוז, דב הוז 16 תל אביב. 30 ש"ח. יש להירשם מראש: 7247910־03.

ספרות

יוסי סוכרי שואל האם יש דבר כזה ספרות מזרחית?

על רקע החזרה של השיח העדתי למרכז הבמה, בייחוד בספרות עם קבוצת ערס־פואטיקה, הסופר הישראלי (והמזרחי?) יוסי סוכרי יעסוק בהרצאתו בשאלת היסודית ביותר בהקשר זה: האם יש בכלל ספרות מזרחית? ואם כן – האם זה עניין תמטי או פואטי? זה תוכן או סגנון? בין השאר יסקור סוכרי את ההיסטוריה של מה שנתפס כספרות מזרחית בישראל.

יוסי, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לפני כמה שנים השתתפתי בפאנל באוניברסיטה. המנחה הציגה אותי כסופר ואינטלקטואל מזרחי, אז שאלתי אותה אם היא הייתה גם מציגה את דויד גרוסמן או את אהרון אפלפלד כסופרים ואינטלקטואלים אשכנזים. המצב שבו הספרות האשכנזית היא שקופה, דהיינו שהיא מבטאת את 'הישראליות', והספרות המזרחית מוגדרת ביחס אליה – צריך לעבור מן העולם".

שני (23.5) ב־20:30 , הנסיך הקטן, קינג ג'ורג' 19 תל אביב. 10 ש"ח. לפרטים: 6299387־03.

קולנוע וטלוויזיה

דורון פישלר על הסיפורים האמיתיים שמאחורי "משחקי הכס" הפנטסטית

דורון פישלר, מבקר קולנוע ומייסד הבלוג עין הדג, הפך בשנה האחרונה לאחד המרצים האהובים והפעילים בתל אביב. ההרצאות שלו, בהן "איך עושים סרטים גרועים", "סצנות הסקס התמוהות בתולדות הקולנוע" ו"ההיסטוריה (השגויה לחלוטין) של העולם" מצחיקות וקלילות כמו שהן מעשירות. פישלר, שגם אחראי לבלוג "משחקי הכס" באתר Time Out, במיטבו כשהוא מספר על הסיפורים המופרעים האמיתיים שעוררו בג'ורג' ר"ר מרטין השראה בכתיבת עלילות ווסטרוז: מלחמת השושנים, ג'ינגס ח'אן והאימפריה המונגולית, ואפילו המלאכה האבודה ששימשה השראה לפלדה הוולריאנית.

"הוא לקח המון סיפורים היסטוריים, שינה וסידר אותם כך שייווצר מהם סיפור רציף", אומר פישלר. "יש דברים שברור לגמרי על מה הם מבוססים, באחרים זה לא חד משמעתי, ויש המון ויכוחים באינטרנט מה הגיע מאיפה. יש למשל את מרגרט מאנז'ו, אשתו של הנרי השישי, שהיא מאוד סרסיי לאניסטר וגם מאוד מרג'רי טיירל, אולי לשתיהן יש משהו ממנה".

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"אין סיפור מקביל אחד לאחד לחתונה האדומה, אבל אחד האירועים שכנראה העניקו לו את ההשראה העיקרית היה הסעודה השחורה, שבמובנים מסוימים הוא הרבה יותר מזעזע. מלך סקוטלנד היה מסוכסך עם שבט דאגלס והזמין את המנהיג ואחיו לסעודת פיוס. היו אוכל ומוזיקה וכל זה, ובסוף הארוחה הוגש לאורחים ראש של שור שחור, שסימל את המוות, והורידו להם את הראש. מה שהכי נורא בסיפור הזה הוא שהנרצח היה בן 14 והמלך היה בן 10".

מה כדאי לקרוא בנושא? חוץ מהבלוג שלך, כמובן.

"את סדרת 'שיר של אש ושל קרח', מן הסתם. חוץ מזה האינטרנט מפוצץ בכתבות, אתרים וסרטונים להשלמת הפן ההיסטורי, למשל History behind Game of Thrones".

שני (23.5) ב־22:00, אוזןבר, קינג ג'ורג' 48 תל אביב. 40 ש"ח. עדכונים על ההרצאה והרצאות אחרות בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".

מדע על הבר

פרופ' נחום אולנובסקי על הקשר בין שיטות הניווט של עטלפים והמוח האנושי

העטלפים, בניגוד למה שהתרבות הפופולרית לימדה אותנו, אינם עיוורים. פרופ' נחום אולנובסקי חוקר כיצד העטלפים משתמשים בחושים ובסונאר הייחודי להם כדי לאתר את מזונם ואת ביתם בחושך מוחלט, בתקווה ללמוד מכך משהו עלינו. "עטלפים הם מיוחדים מאוד כמושא מחקר כי הם מאפשרים לנו לקיים ניסוי שיוצא מגבולות המעבדה ולבחון את התנהגותם בטבע – אנו רושמים מסלולים מדויקים שלהם מחוץ למעבדה ומשתמשים בתנאיה כדי לחקור אותם", הוא מפרט. "ההרצאה עוסקת ביכולת שבה העטלפים מתמצאים במרחב, על הניווט שלהם ושל חיות אחרות במרחב, אבל גם במה שדומה בינם לבינינו, ומה כל זה אומר על המוח שלנו".

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"אבולוציונית יש לא מעט משותף לעטלף, לעכבר ולאדם. אזורי המוח שנחקרים בעטלפים ובעכברים דומים מאוד לאזורים המקבילים במוח אצל בני אדם, והייחוד של העטלף, בייחוד קריאות הסונאר והטיימינג הקריטי שלהן, מאפשר לנו לשאול באמצעותו דברים שקשה מאוד לענות עליהן במחקר של המוח האנושי".

שלישי (24.5) 20:30, נורמה ג'ין, אליפלט 23 תל אביב, 6837383־03.

פרופ' מאיה שולדינר על הקשר בין שמרי אפייה ואלצהיימר

שמרים, מתברר, הם לא רק האויב מספר 1 של הירכיים שלנו. פרופ' שולדינר תסביר איך משתמשים כיום בשמרי האפייה – אותם שמרים שבהם מכינים דניש טוב ולאגר צונן – ככלי מחקר חשוב ביותר להבנת האופן שבו פועלות בגוף האדם מחלות ניווניות כמו פרקינסון ואלצהיימר.

מאיה, ספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לא מזמן גילינו שהדרך הטובה ביותר לפרק גושי חלבונים שגורמים למחלות מוח ניווניות היא לשטוף אותם החוצה באמצעות מעט 'מים וסבון', ועוד דבר: שמר האופים הוא יצור מיקרוסקופי המורכב מתא אחד. כל תא שמר דומה מאוד לתאים שלנו. אפשר לדמות את השמר למיני מיינור ואת האדם לקדילק – אם מבינים איך עובד המיני מבינים איך עובד הקדילק".

שלישי (24.5) 20:30, איסמי סלמה, אסתר המלכה 2 תל אביב, 8880169־052.

פרופ' עילם גרוס על המוזיקה של החורים השחורים

פרופ' גרוס הוא מהמדענים שהובילו את המחקר לגילוי בוזון היגס, "החלקיק האלוהי", אך בהרצאה שיעביר במדע על הבר הוא יספר על תגלית אחרת לגמרי. "תורת היחסות גורסת שאין כוח כבידה, אלא שהמרחב־זמן שבו אנו חיים – עקום", מסביר פרופ' גרוס. "אחת ההוכחות הניצחות לתפיסה הזאת, גלי הגרביטציה, התגלתה באחרונה. כך קיבלנו עדות מובהקת לתופעה של צמד חורים שחורים שמתמזגים. ההרצאה נולדה כשחברים אמרו לי שיש גילוי חשוב מזה של בוזון היגס, אבל אף אחד מהם לא הבין מה זה, אז יצרתי מדריך בשבילם ובשבילי". גרוס ניצל את הרקע שלו במוזיקה כדי להפוך את המדריך הזה להרצאה אור־קולית המשלבת גם מוזיקה אלקטרונית.

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לו גלי הגרביטציה היו נעים במהירות הקול ולא במהירות האור, היינו יכולים לשמוע אותם, ואכן נשמע בהרצאה כיצד הם היו נשמעים".

שלישי (24.5) 20:30, בסקולה, הרכבת 72 תל אביב, 5416529־077.

אמנות

אבי לובין על אמנות עכשווית במזרח התיכון

אמנות מהמזרח התיכון הופכת ליותר ויותר מרכזית בשדה הגלובלי של האמנות העכשווית, ותערוכות של אמנים כמו וואליד ראאד הלבנוני מוצגים במוזיאונים מרכזיים. אך כאן בארץ, שלא במפתיע, אמנים ערבים ממדינות שכנות כמעט לא מוכרים וודאי לא מוצגים. ליין ההרצאות "הסהר הפורה" נועד לתת מענה לחוסר הזה שנוצר אצל שוחרי האמנות המקומיים, עם הרצאות של מרצים מתחלפים שמספרים מה קורה ממש עכשיו בסצנות האמנות הכי קרובות אלינו והכי רחוקות מאיתנו.

אבי, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"בימים אלה מוצגת במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק התערוכה But a Storm Is Blowing from Paradise . במקביל מוצגות ב־LACMA בלוס אנג'לס התערוכה Islamic Art Now II. תערוכות אלה מצטרפות לגל תערוכות מהשנים האחרונות שעוסק באמנות ובאמנים מהאזור והוצגו (בין היתר) במוזיאונים ובגלריות מרכזיים בניו יורק, לונדון, ברלין וטוקיו.

מה כדאי לקרוא בנושא?

"שני מאמרי ביקורת קצרים במגזין המקוון 'תוהו' שאותו אני עורך במשותף עם לאה אביר: 'גוון מסוים של אדום' – על הרטרוספקטיבה של וואליד ראאד ב־ Moma (מאת נעמי לב) ו'רכוש נטוש' – על תערוכותיהן של אמילי ג'סיר וג'ומאנה מאנע בלונדון (מאת בר ירושלמי)".

ההרצאה הקרובה תהיה של האוצרת רולא חורי ותעסוק בביאנלה לאמנות קלנדיה אינטרנשיונל: רביעי (15.6) ב־20:00, גלריית המדרשה, הירקון 19 תל אביב. כניסה חופשית. לפרטים: 6203129־03.

היסטוריה ואקטואליה

איתי אנגל על הרקע ההיסטורי, החברתי והדתי של דאע"ש

אחרי אינספור רגעי "איך לעזאזל הוא הגיע לשם" ב"עובדה" ומערכון ב"ארץ נהדרת" שהפך אותו למחפש צרות עם משאלת מוות – הפך איתי אנגל לשם נרדף לעיתונות נועזת בשטח עוין. מה הפלא שהעיתונאי הפך למרצה מבוקש שמדבר זה יותר מעשור על סכסוכים ברחבי העולם, אם זה באוניבסריטאות, באירועים פרטיים או בהרצאות פתוחות? "ההרצאה שאני מעביר הכי הרבה פעמים בשנתיים האחרונות היא ההרצאה על דאע"ש.

נוסף להצגת ההיסטוריה והרקע הדתי של הארגון, יש לי אפשרות להראות איך הדברים התפתחו ונוצרו לאורך השנים, כי צילמתי לא מעט בעירק ובסוריה ב־13 שנים האחרונות", מסביר אנגל. "עם כל הניסיון העיתונאי והתארים האקדמיים, שום דבר לא משתווה לביקור בשטח. יש דברים שאפשר לראות ולהבין באמת רק אם נמצאים שם כשזה קורה". אנגל מציג בהרצאה סרטוני וידיאו בלעדיים וראיונות עם לוחמי דאע"ש, ומתייחס גם ללוחמים שנאבקים בארגון בפועל ולקשר האמריקאי והישראלי.

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"בנסיעה הראשונה שלי לעירק התחברתי עם חיילים לשעבר של סדאם חוסיין. הסתובבתי איתם שם כשבועיים והם גם שמרו עליי בסיטואציות מסוימות. מאוחר יותר הבנתי שרבים מהם הפכו להיות חלק מדאע"ש".

מה עוד כדאי לקרוא בנושא?

"אני ממליץ על ספרו של צור שיזף 'דאע"ש, מסע אל מפתנו של השטן', שיספק את הרקע המלא להקמת הארגון".

הכתבה המעמיקה שיצר אנגל עצמו ל"עובדה" זמינה לצפייה באתר מאקו.

שלישי (7.6) בטוקהאוס, ביתן 12 בנמל תל אביב.רכישת כרטיסים תיפתח בהמשך באתר.

• כללי
• אוזןבר
• איתי אנגל
• הנסיך הקטן
• מכון גתה
• דיוויד דוכובני
• טוקהאוס
• דניאל זילברשטיין
• אנזו
• דיוויד בלאט
• נורמה ג'ין
• בסקולה
• המכון הצרפתי
• ספורט
• ערס פואטיקה
• אבי לובין
• דאעש
• משחקי הכס
• הרצאה
• הרצאות
• דורון פישלר
• מתן חודורוב
• אמנות
• פילוסופיה

• Facebook
• Twitter
• Email

איתנו עדי קיסר, 34, משוררת
מקום מפגש שוק הכרמל, 12:00

עדי, לאן הולכים?

"קבעתי איתך במקום הכי המוני בעיר, שזה הכי לא אני. אם יש משהו שמציק לי זה רעש, אבל זו נקודת התחלה טובה לאזור שאני הכי אוהבת בעיר, שזה כרם התימנים".

את גרה שם?

"כרגע אין לי בית, אני נזרקת על ספות", היא אומרת. גם את הבשורה על ההצלחה הפנומנלית של קמפיין ההדסטארט לספר השירה השני שלה – "מוזיקה גבוהה" ("גבוהה במובן של רועשת וגם במובן של גבוה מול נמוך", היא מבהירה) היא קיבלה ככה, על הדרך, בנדודים. העלתה את הקמפיין בצהריים עם יעד של 20,000 ש"ח, הלכה לישון כשחצי מהסכום כבר מומן והתעוררה לגלות שהיעד הושג תוך יממה. נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הקמפיין כבר צבר יותר מ־200 אחוז מהיעד שלו – 44,000 ש"ח כבר נאספו מכמעט 600 תומכים. ועוד נשארו לה 20 יום. "לפעמים אני בג'רוז, אצל ההורים שלי. אבל אני אחזור לפה, אין שאלה. הדירה הראשונה שלי הייתה ברחוב גרץ, של חבר מהלימודים, תימני. גרתי אז בנחלאות, למדתי באוניברסיטה תואר שני בקולנוע, והוא פתאום אמר לי: השותפה שלי עוזבת, בואי לגור פה. היינו התימנים היחידים במקסיקו (בניין הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב – ע"ק) אז התחברנו די מהר. לא היה שם עוד מישהו בצבע שלנו. אבל היה אחלה – הרבה אנשים חווים את האוניברסיטה כמקום מאוד לבן, אבל החוג לקולנוע הוא קטן, אינטימי".

יצא לך לעסוק בקולנוע?

"כתבתי הרבה תסריטים, בעיקר קומדיות. זה מצחיק, כי אם משווים את זה לשירה, זה נראה לאנשים מוזר. יש משוררים שמעבירים את ההומור שלהם בשירה ממש טוב, אבל אני עוד לא הצלחתי".

נג'ארה 3, 12:08

קיסר מובילה אותנו לפתח בניין דו קומתי ישן שעובר שיפוץ אינטנסיבי. "הנה, פה גרתי, הדירה האחרונה שלי בעיר. זה בניין ישן שרצו לשפץ. זה היה המקום המושלם בשבילי – נג'ארה הוא משורר, ולא סתם משורר אלא משורר מזרחי. אין הרבה רחובות בעיר עם שמות של משוררים מזרחים. רבי ישראל נג'ארה. זה הכרם, משוש חיי. אם אני לא גרה פה אין לי מה לגור בתל אביב. מה שאני אוהבת בכרם זה שיש בו וייב של ירושלים. אני מאוד ירושלמית בהוויה שלי, והכרם הוא קצת כמו נחלאות. זה מרכז העולם".

שביל החלב, יחיא קפאח 27, 12:15

נכנסים לשביל החלב, אחד העסקים הקטנים הרבים הפונים לרחובות בנבכי הכרם. קיסר היא בת בית, כמובן, ומסבירה לאיש הזקן מאחורי הדלפק שהיום הוא יצטרך להכין את הקפה, כי היא בריאיון. "בימים כתיקונם אני נכנסת להכין בעצמי, אבל…", היא מתחילה לסייג ומיד שמעון הבעלים קוטע אותה. "את כל הזמן מתראיינת, זה לא חדש. תכיני בעצמך", הוא קובע. את הקפה השחור שלה היא דופקת בשולחן פעם אחר פעם, באובססיביות קלה.
מהצד הסצנה נראית קצת מבוימת. אם היא הייתה מופיעה בכתבת טלוויזיה על קיסר, למשל, היא הייתה נראית כמו תוצר של עריכה מגמתית. מה, אנחנו משחקים עכשיו על כל הקלישאות? "שכונתיות"? "אותנטיות"? אבל באמת שמדי עשרה צעדים עוצר את קיסר תושב אחר של השכונה ושואל אותה אם היא כבר מצאה דירה ומה שלומה.

"כל מה שאני עושה בערספואטיקה, כל הווייב שלי, הוא לא מס שפתיים", היא מתעקשת, "זה לא משהו שאני אוהבת להגיד בראיונות כי זה נחמד. אני אוהבת שכונה, אוהבת קהילה, כשאנשים מכירים אחד את השני. מה זה השטויות האלה של ניכור? לא עשיתי את זה במודע, אבל דרך ערספואטיקה נבנתה קהילה. זה מה שאני יודעת לדבר ולעשות, זה הדיפולט שלי.

"הכרם הוא מהדברים האלה שגורמים לי להאמין באנושות. המקום הזה יושב אסטרטגית, נדל"נית, בנקודה מטורפת. ואת אומרת, איך יכול להיות שבעולם הקפיטליסטי המסריח הזה הכרם מצליח להישאר, איך לא טרפו אותו? ואז את נהיית שמחה שהוא עדיין פה, עם הריח של החילבה. עכשיו יש תהליך מואץ של ג'נטריפיקציה, הכרם הולך להיות נווה צדק. מורידים פה בניינים ובונים פה את מגורי הנובורישים האלה עם ארבע־חמש דירות. יש פה מבוגרים שלא קוראים לנווה צדק נווה צדק. זו המחאה שלהם. הם קוראים לזה שבזי. אז עכשיו זה הסוף של הכרם. כל תל אביב היא קופי פייסט של אותו דבר, אז גם את זה צריך להרוס? הרי נווה צדק זו שכונה שיש בכל מקום בעולם, עוד שיבוט עם החנויות בוטיק המשעממות האלה?",

היא מצביעה בהתלהבות על כמה חוטי חשמל פרומים בפתח אחד הבניינים. "זו לא רומנטיזציה, זה אנושי. אני לא רוצה לגור בתוך קניון. אני הולכת לשבזי וזה מחריד. אני נשבעת לך, וזו לא קלישאה ולא מליצה, שהדברים שאני עוברת עם אנשים שאני פוגשת ברחוב – התקשורת היא כל כך הרבה יותר אינטנסיבית ועמוקה וגם…".

את כל הזמן מתריעה על דברים שאת אומרת שזו לא קלישאה, לא רומנטיזציה.

"אני לא מרגישה שאני נופלת לקלישאות. אני מרגישה – וזה מוטיב מאוד מרכזי אצלי – שכשאני מדברת על דברים, תמיד חשוב לי להיות מאוד מדויקת. כשאני אומרת משהו שהצד השני יכול לתפוס כדבר מסוים, חשוב לי לומר – אבל אל תיקח את זה ככה. זה לא עניין של ליפול לקלישאות. הכרם, למה אני אומרת שזה נשמע כמו רומנטיזציה? חשוב לי שיהיה ברור: זו לא בנאליה. זה לא, אה, יופי, זה מלוכלך. זה אמיתי".

אבל יש את הרגע הזה שבו קלישאה פשוט עובדת עלייך וצריך לשחרר ולהודות בזה.

"כשקלישאה עובדת, מעניין אותי למה היא עובדת. הקלישאה עצמה לא מעניינת, אלא הצעד שאחרי הקלישאה. נגיד, גיאוגרפיה מאוד חשובה לי. אני אובססיבית לים, שזה מצחיק כי אני ירושלמית. מעניין אותי למה אתה יכול להיות במקום הכי יפה בעולם ולהגיד: יו, זה יפה כמו גלויה. קלישאה. אבל מה יש ברגע הזה שאתה באמת מרגיש שהלב שלך נפתח? למה בטבע הריאות שלי מתרחבות, כל האוויר בא אליי? למה זה נהיה רוחני? ואז הקלישאה לא מעניינת אותי. מעניין הלמה. למה? כי זו האמת".

בדרך לים, 13:00

את חשדנית כלפי התקשורת. לפני הריאיון הבהרת לי על מה את לא מוכנה לדבר, "בעיקר לא על מירי רגב". הצבת תנאים.

"נפלה בידי זכות מאוד גדולה לתווך את עצמי, אז אני בוחרת את הבמה. במיוחד שאני בן אדם מאוד פוליטי. זה לא יפה, אל תכתוב תנאים".

בסדר.

"עכשיו אתה הולך לכתוב את זה. זה לא תנאים. אני לא באתי לשחק משחק, אנחנו בני אדם בשיחה. אבל אם אני אישה שיש לה המון דיבור פוליטי וחברתי, וחשוב לי מאוד להיות מדויקת, בטח בדברים האלו, כי הם מאוד נפיצים וטעונים. יש לי במות אחרות לומר את הדברים האלו. אני יכולה לכתוב את זה בשירים שלי ובפייס שיט, ואני אהיה הכי מדויקת ואתה, עם כל הכבוד, לא תערוך את מה שאני אומרת. אם לא הייתי פוליטית בשאר תחומי החיים שלי היה אפשר להגיד שאני מתחמקת, אבל אני לא. אני פשוט מבינה את המגבלה. אני מבינה שלתקשורת יש יכולת ורצון מאוד מוגבלים להעביר את המורכבות הפוליטית שלי. אז למה שאני אתן לאנשים לדברר אותי? אני מבינה את הרצון לשווק דברים בצורה פשוטה וסקסית. הנה עדי, היא מזרחית, היא אישה, היא כותבת שירה, ועכשיו כל דבר מזרחי שקרה, עדי תבוא ותסביר מה קרה. אבל אני גם לא מנסה, עם מה שאמרתי לך, אני מבינה את זה, ועכשיו אני צריכה לבחור. ככה זה עובד. זה מתאים לי או לא מתאים לי להתראיין? רוב הזמן זה לא מתאים לי אז אני לא אתראיין. יש לזה סיבה. זה לא תנאים. אני לא באיזה משחק כוח. אני פשוט מבינה את המגבלות של הדבר".

הטיילת, חוף בננה ביץ' ודרומה לכיוון יפו, 13:15

השיחה הזאת הולכת להרוס לך את כל התדמית הכועסת.

"אני הכל, אבל גם אתה הכל! כולנו הכל", היא מסייגת. אחר כך היא מתנערת מההכרזה הדרמטית הזאת, אבל לקיסר, לפחות בשירים, יש אגו של ראפרית. "אני רובין הוד של מילים, גונבת מהעשירים ומחלקת לעניים", היא כתבה על עצמה ב"קסם שחור", השיר המתנוסס בראש קמפיין ההדסטארט שלה. "ברור שיש בי צדדים יותר דומיננטיים שאפשר לייחס אותם אליי, אבל כמו שאמרנו על התקשורת: המקום הזה, שאני מבינה, אני מבינה למה חושבים עליי XYZ. זה כמו שתגיד לי לאונרד כהן, ירוצו לי בראש הדברים שאני חושבת על לאונרד כהן, ואני אוהבת את השירים שלו ואני חושבת שאני מכירה אותו ושהוא כתב את השירים רק לי ושהוא עשה בשבילי דברים. בעצם אני לא מכירה אותו, והדברים שאני חושבת עליו באופן מאוד טבעי הם חלק ממנו, אבל הם לא הכל".

את מתעצבנת מזה שאנשים חושבים שהם יודעים מי את?

"זה לא תמיד מעצבן אותי, לפעמים זה מצחיק אותי. פעם כתבתי על זה בפייס־שיט, שלפעמים אני סתם יושבת ושותה קפה ואנשים רואים אותי ומחכים שאני אעשה משהו, שאני אתעצבן, אכעס, ואני סתם יושבת שם. אבל אני מבינה את זה, כי הם ראו אותי, או ראו אותי מזוהה עם משהו. אנשים באים אליי באיזו טבעיות שמאוד משמחת אותי, שהם לא מפחדים לבוא ולדבר איתי. אנשים מגיבים אליי. זה יכול להיות 'תדעי לך, ראיתי אותך בטלוויזיה ומאוד אהבתי אותך, אבל בשיר הזה שאת אומרת ככה וככה, זה לא יפה להגיד'".

מה לא יפה להגיד?

"זה היה על השיר 'אני לא יודעת להקריא שירה'. אני אומרת שם 'כי מה זה להקריא שירה אם לא לפתוח רגליים, לחרבן באמצע הרחוב'. ומן הסתם גם על פוליטי, כל מיני 'תדעי לך שאני לא מתחבר לשום דבר מזה', או 'ראיתי אותך, את היית בפרסומת לגזענות'. בסדר. הכל קול".

ומה הייתה התגובה הכי טובה שקיבלת ברחוב?

"מישהו פעם עבר לידי על אופניים וצעק לי, A-WA! אני חולה עליכן! אתן גדולות! תודה!".

• נווה צדק
• כרם התימנים
• ערס פואטיקה
• שבזי
• עדי קיסר
• מוזיקה גבוהה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

רוויטל מדר, פעילה פמיניסטית ועיתונאית, מצאה את עצמה בתוך אחד הסיוטים שמרחפים מעל ראשן של פמיניסטיות רבות: היא נתבעת על פגיעה בשמו הטוב של גבר שהייתה שותפה לשיימינג ברשת כלפיו. עכשיו היא יוצאת בפרויקט מימון המונים באתר "מימונה" – במטרה לממן את ההגנה המשפטית שלה.

בתחילת השנה פעילות פמיניסטיות ומזרחיות רבות קיבלו הצעת חברות מפרופיל בדוי שנקרא "הרואה בחושך". האישה שהפעילה את הפרופיל טענה שהמשורר והפעיל החברתי שלומי חתוכה ("ערס פואטיקה") חיזר אחריה בצורה אובססיבית ואף שלח לה תמונות של איבר מינו.

אחת המתלוננות על חתוכה מספרת: "הבנאדם היה מתחיל איתי כל פעם מחדש ובאיזשהו שלב הייתי בטוחה שיש לו אמנזיה והוא לא זוכר את ההתעלמות שהפגנתי בפעם הקודמת. אובססיבי, חלקלק ומלחיץ. באיזשהו שלב הפסקתי להגיע (לאלבי, בית הקפה בו חתוכה עבד. ע.נ.) כי לא בא לי לשתות את הקפה שלי עם סקסיזם בצד" (מתוך כתב ההגנה)

רוויטל מדר אינה האישה שעומדת מאחורי הפרופיל הבדוי, אך בדומה לפעילות אחרות, בחרה להאמין לה ולשתף את דבריה. לפני כמה שבועות קיבלה מדר את התביעה, ובימים אלו היא מבקשת את עזרת הציבור בסיוע מימון ההגנה: פרויקט מימונה שפתחה השבוע הספיק כבר לגייס למעלה מ-8,000 שקלים מתוך ה-55,000 שמדר שואפת לגייס.

בסרטון המצורף לפרויקט היא מסבירה: "למרות שהתביעה הזאת מופנית נגדי, המשמעויות שלה הרבה יותר רחבות לדעתי, ונוגעות לכולנו. זאת תביעת השתקה אסטרטגית כנגד השתתפות ציבורית". עוד היא טוענת בכתב ההגנה כי מטרת התביעה היא לגרום לה לחשוף את זהותה של האישה העומדת מאחורי "הרואה בחושך", עליה היא מגנה.

לפרויקט של רוויטל באתר מימונה

• תל אביב
• שיח פמיניסטי
• ערס פואטיקה
• פמיניזם
• אלבי
• רוויטל מדר
• עירוני