Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הפרות הקדושות: הפרה הקדושה האמתית היא אנשים שאוהבים אוכל
הארוחה הסודית של שף אסף דוקטור. צילום: דניאל לילה
בעולם הקולינריה המקומי יש לא מעט פרות קדושות, אבל כל עוד אנחנו חיים (עדיין) במדינה דמוקרטית ולרגל ראש השנה המתקרב - גם אותן מותר לנו לשחוט. והפעם: אספיר איובוב לא מבינה למה אנחנו *כל כך* מתרגשים מאוכל. כל אוכל // טור חמישי בסדרה
בשבוע האחרון פורסמו כאן כמה טורים על הפרות הקדושות של תל אביב. חלק מהכותבים נכנסו אישית במסעדות בעלות שם, חלק נכנסו בהרגלים מגונים שמעכירים את המים שלנו. אבל לי יש משהו אישי נגד כל הז׳אנר הזה. כן, כל הז׳אנר.
הגיע הזמן לדבר על הפרה הקדושה האמיתית של העיר הזאת – עולם המסעדנות. אוכל. פודיז. תקראו לזה איך שאתם רוצים. אני מדברת על אנשים שאוהבים אוכל, אנשים שמתלהבים מאוכל, אנשים שמתרגשים מאוכל. אנשים שמדברים על אוכל כאילו הם לא אוכלים אותו שלוש פעמים ביום, מהיום שנולדו ועד רגע זה ממש. חבריי הפודיז היקרים, די עם זה. די עם ההתלהבות, די עם ההתרגשות, די להתנהג כמו ילדים בני ארבע כשאתם רואים חתיכת בשר שלא מבושלת עד הסוף או עוגה בצבע ורוד מסרטן.
מה אתם מתלהבים. עוד מנת מופת של יוסי שטרית, היבה (צילום: דן פרץ)
הרי כבר אכלתם אוכל בחייכם. לא פעם אחת, לא פעמיים. ייתכן שאכלתם אוכל אלפי פעמים בחייכם. למה בעיר הזאת קיים ז׳אנר כה נרחב של אנשים שהפעולה הפשוטה הזאת, של עיכול מזון, כל כך מרגשת אותם? אוכל הוא אנרגיה תכליתית שאנחנו צורכים על מנת שלא נמות. מדוע הדבר הזה כל כך מפליא אתכם? האם זה שילוב הטעמים? צורת ההגשה? המלצר שמתייחס אליכם יפה כפי שלא התייחסו אליכם מעולם? כנראה שלעולם לא אבין. אתם אנשים מבוגרים עם עבודה מכובדת ומשפחה. למה אתם ממשיכים להתרגש מהפעולה הפשוטה הזאת של טעימת מזון, לעיסתו, בליעתו ועיכולו?
בסדר, יש מנות מיוחדות. אני מאמינה שלכל מנה ראויה להתלהבות ממנה. לכל מנה ממקדונלדס בנסיעה ארוכה יש מקום חם בלב, לכל מסעדת שף שעולים אליה לרגל ביום ההולדת של ההורים יש מקום בנשמה, לכל עוגת שוקולד של ילדי גן שאתם טועמים ביום ההולדת של האחיינית שמורה האהבה לאותן עוגות שוקולד (בשם הגזעני שלהן). אין חלילה משהו רע בלאהוב אוכל, אבל למה להתלהב עד כדי כך?
לכל מנה יש מקום חם בלב. גם למקדונלד'ס. צילום: מתן שרון
חלקכם ימצא אותי הייטרית, אחת ששונאת אנשים שאוהבים דברים. אבל אני ממש לא. גם לי יש פינה חמה בלב לפסטה בצ'יקטי וגם לי עלו דמעות בעיניים כשאכלתי ב-a. אבל תנו לי לאכול חמש פעמים בשבוע בורקס מאבולעפיה ואני אהיה מאושרת כמו אדם שקיבל חמש פעמים בשבוע מנת שף אישית, אם לא יותר.
אני לא רודפת אחרי הדבר שנקרא "המנה המושלמת", כי אין דבר כזה מנה מושלמת. כל המנות מושלמות כפי שהן וכל אוכל הוא אוכל טוב (אם הוא לא גורם לכם לקלקול קיבה). אין אוכל טוב יותר, או אוכל טוב פחות. הכל נמצא בלשון הטועם וזיכרונות הילדות שלו, הטעמים שבנו אותו ולאן שהחיים לקחו אותו.
אחד יכול לטעום מעדן, ולשני יכול לעלות קיא מאותה המנה בדיוק, ומי שאינו רואה זאת – כנראה שאיננו פודי אמיתי. החיפוש האינסופי אחרי המנות הטובות, החדשות, המרגשות – הוא התמכרות אינסופית שלעולם לא אמצא בה עניין. יש אנשים שרודפים אחרי המנות האלה כאילו היו מרוץ חייהם, ויש כאלה שרודפים אחרי הטעמים האלה בניסיון לשחזר משהו מהעבר. בשני המקרים אני ממליצה להתנסות בתחביבים חדשים. משהו שלא קשור אוטומטית לאכילה רגשית. סתם, זורקת הצעה.
התמכרות אינסופית שלעולם לא אמצא בה עניין. צילום: shutterstock
יכול להיות שהסיבה לכל זה היא שהזיכרונות הראשונים שלי מאוכל היו גרועים. גיליתי שיש אוכל טעים רק כשהייתי בת 16 והתחלתי למלצר בבית קפה מקומי. זה לא היה כמו בסרטים, החיים שלי לא השתנו מקצה אל הקצה ולא זכיתי לראות עוד צבעים שלא הכרתי לפני כן. יצאה לי אנחת עונג, התרגשתי שיש עוד עולם שעומד בפניי, והמשכתי הלאה בחקר העולם הזה באופן לא-אובססיבי.
אבל כשגיליתי שאמא שלי מבשלת גרוע – זו הייתה נקודת שבירה. הייתי בת 24 וזו הייתה הפעם הראשונה שבן זוג שלי הגיע לארוחת שישי אצלנו. כשיצאנו בחזרה לדירה שלנו הוא אמר לי בטון הכי עצוב ששמעתי ממנו אי פעם: "אמא שלך מבשלת מזעזע. עכשיו אני מבין למה את לא אוהבת אוכל – זה מנגנון הגנה מאמא שלך". הוא צדק. את זה אני מניחה שכבר אי אפשר לשנות.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תאכלו את הלב לב לב: 15 המתנות הכי שוות לפודיז שאתם אוהבים
שום דבר לא אומר "אני אוהב.ת אותך" כמו טונה מעושנת (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @EatFishWife)
מישהו או מישהי שאתם מתחנגלים על הבישולים שלהם יחגגו בקרוב יום הולדת, ולקנות להם מתנה ראויה זה בגדר השקעה עתידית ברמה הכי אנוכית. המדור "מחפשת מתנה" מוצא את המתנות שהכי כיף לקבל, והפעם: מה תקנו ליד שמאכילה אתכם?
מותג התיקים האמריקאי "באגו" כבש את תל אביב רבתי בעשור האחרון עם תיקי הצד ושקיות הקניות המתקפלות, ומשמח לגלות שבאתר הרשמי שלו מוצע מגוון עצום של מוצרי טקסטיל נוספים ולא פחות מוצלחים. הצידנית הנאה הזאת, למשל. מבחוץ היא מרופדת ניילון ממוחזר בדוגמת קולור בלוק ססגונית, מבפנים היא מחופה חומר מבודד קור, ואפשר לסמוך עליה שתשמור על היין המבעבע ועל הנקניקים והגבינות צוננים עד שיגיע זמנם להיזלל בצ'רלס קלור.מחיר: 58 דולר פלוס משלוח.
אפשר לסמוך עליה. צידנית, 58 דולר באתר Baggu (צילום: האתר הרשמי)
2. קופסאות לאנץ' מעוררות תיאבון
מה שווים קובה חמוסטה תוצרת בית, קציצות עוף וחצילים ברוטב עגבניות ורימונים או רביולי ברוטב סרטנים, אם פורקים אותם במטבחון של המשרד מתוך קופסה פושטית חבוטה? שווים לאללה, אבל פחות. הקופסאות האלה של המותג האיטלקי גוזיני, מסדרתSTORE&MORE,הן כל מה שאוכל מושקע מקווה להתעטף בו. הן עשויות פלסטיק בגימור מט, מגיעות בשלל צבעים (צהוב חלמון, ירוק מנטה ואפור בהיר) ובמבחר נפחים, ובפינת המכסה יש להן פתח שמאפשר להכניס אותן מכוסות למיקרוגל ללא חשש. בדרך כלל הן דורשות השקעה שתיאלץ אתכם לצמצם בצריכת האויסטרים החודשית, אבל כעת הן מוצעות בהנחה נדיבה ובמחירים נגישים יחסית:27-65 ש"ח, תלוי בגודל.
הכי יפות במטבחון. קופסאות אוכל של גוזיני, 65-27 ש"ח (צילום: אתר טולמנ'ס דוט)
3. קרש חיתוך מוגזם
קרשי החיתוך הצבעוניים של המותג הניו יורקי Fredericks and Mae, עשויים משאריות פלסטיק ממוחזרות בשלל דוגמאות קונפטי פוטוגניות, מגיעים בשלושה גדלים ויכולים לשמש להגשת חטיפים מתוקים או מעדני שרקטורי, או כקרש חיתוך כמעט נורמטיבי לגמרי.מחיר: 145-40 דולר, תלוי בגודל.
כמעט נורמטיבי. קרש חיתוך של "פרדריקס אנד מיי", 145-40 דולר (צילום: אתר comingsoonnewyork)
4.מכתש ועלי
מכתש ועלי לכתישת תבלינים שלמים,מסוג הדברים שגם בשלנים רציניים לא תמיד טורחים להחזיק בבית, אך עשוי לשפר את יחסיהם עם כוכבי אניס ללא היכר. הזוג הזה, שעשוי זכוכית כבדה בגוון ג'ייד ובסגנון וינטג'י, ייראה טוב על המדף גם כשהוא במצב המתנה.מחיר: 46 דולר.
ייראה טוב על המדף גם כשהוא מובטל. סט מכתש ועלי, 46 דולר (צילום: אמזון)
5. נינג'ה גריל פרו מקס (דגם AG653)
המכשיר החדש מבית נינג'ה הוא הצעצוע הכיפי ביותר שיצא לי לשחק איתו במטבח. הוא דומה למכשירים הקודמים של החברה, עם שני שדרוגים עיקריים: פאנל תצוגה מלא בעברית, פלטת גריל מתפרקת ובנוסף פלטה שטוחה, שמאפשרת צריבה והקפצה בסגנון פלנצ'ה. זהו מכשיר אידאלי למכורי על האש שהאל לא חנן אותם בחצר פרטית או בשיפודיה קרובה, שכן במצב הגריל שלו אפשר לצלות בו בשר ברמת דיוק מעוררת התפעלות, אך הוא חוסך מבני הבית את קיתונות העשן ואת התלונות מהשכנים. המכשיר מצוייד במדחום מובנה שמאפשר לשלוט במידת העשייה הרצויה, וחוץ ממנגל ביתי הוא מתפקד בין היתר גם כמחבת (במצב פתוח), ככלי לייבוש מזון או טיגון מופחת שומן, ואפילו כתנור אפייה קטן. גם פרוסות דקיקות של תפוחי אדמה שהכנו איתו יצאו פריכות להפליא.מחיר: 1,990 ש"חברשתות החשמל ובאתר היבואן, שריג אלקטריק.
אם האל לא חנן אתכם בגינה. נינג'ה גריל פרו מקס, 1,990 ש"ח (צילום: יח"צ)
6. חולצה של אנתוני בורדיין
חולצת יוניסקס עם הלוגו של "בראסרי לה האל", של הסניף הניו יורקי המיתולוגי של רשת המסעדות, שעליו ניצח אנתוני בורדיין המיתולוגי לא פחות החל מסוף שנות התשעים. את הרפתקאותיו במטבח המסעדה הוא תיעד בסדרת ספרים שהפכה אותו לכוכב ואת השנים הבאות הוא בילה במסעות קולינריים מתועדים בשלל סדרות דוקו שהפכו לקאלט. הוא הסתלק מהעולם דרך חדר מלון בפריז בתערובת של חוסר טעם וייאוש בקיץ 2018, והשאיר אחריו בין היתר מתכון בלתי מנוצח לאוסובוקו ואטיטיוד בלתי נשכח.מחיר: 118 ש"ח.
אטיטיוד בלתי נשכח. חולצה של המסעדה המיתולוגית של אנתוני בורדיין (צילום: אתר אטסי)
בלי להישחט במחיר. סכין שף של צווילינג, 50 דולר (צילום: אמזון)
8. ערכה לכבישת ירקות או לחביצת חמאה
באתר של כוהנת הבישול, האירוח ועבירות המרמה מרתה סטוארט אפשר למצוא שלל כלי בישול והגשה נאים, כצפוי, אבל גם כמה מוצרים לבשלנים הרתפקנים, כמו ערכה להתססת ירקות.מחיר: 50 דולר.
למתקדמים. ערכה להתססת ירקות, 50 דולר (צילום: אתר מרתה סטוארט)
9. משקל מטבח מתקפל
אביזר נהדר לאפייה ובכלל. מדובר במשקל דיגיטלי קומפקטי הכרוך בכריכה קשה, מה שאומר שהוא יכול לבלות עם ספרי הבישול על המדף במקום לתפוס מקום מיותר על השיש. במצב פתוח ניתן להניח עליו מוצרים לשקילה, כאשר מהצד השני מופיעה טבלת המרת מידות למרבה הנוחות. עכשיו הואנמכר בחצי מחיר: 12 פאונד בלבד.
מתחזה לספר בישול בשעת הצורך. משקל מתקפל, 12 פאונד (צילום: אתר prezzybox)
10. מחבת יצוקה
מחבת ברזל יצוק, מהסוג שאפשר להכניס לתנור, היא פריט חובה למטבח החובבני-יומרני. החל מפנקייקים מושלמים, דרך שקשוקה ועד סטייקים, אין דבר שהמחבת הזאת לא עושה יותר טוב מכולן.מחיר: 25 דולר (במבצע של 39 אחוז הנחה), כולל כיסוי סיליקון לידית.
חובה במטבח החובבני-יומרני. מחבת ברזל, 25 דולר (צילום: אמזון)
11. צנצנות עשבי תיבול של מייזון ג'אר
לא תמיד פשוט לטפח עשבי תיבול בכוחות עצמנו, אבל מדי פעם צצות המצאות שמפיחות באנושות תקווה לעתיד שכולו נענע מלבלבת. עם צנצנות עשבי התיבול הטריים של מייזון ג'אר יהיה קשה עד בלתי אפשרי לפשל בנושא: מניחים על חלון מואר, ממלאים במים ונותנים למנגנון ההשקייה המובנה לעשות את יתר העבודה. לבחירתכם, בזיליקום, כוסברה ופטרוזיליה אורגניים, נענע ורוזמרין.כל צנצנת 28 דולר.
קשה עד בלתי אפשרי לפשל. צנצנות עשבי תיבול (צילום: אתר uncommongoods)
12. טונה מעושנת
מתנה מסריחה, אין מה לומר, אבל מי שאוהב מאוד טונה נאלץ לעתים להתמודד עם דילמות מוסריות לא פשוטות אז תהיו איתי רגע. אשת הדייג, חברה שמנוהלת על ידי שתי אמריקאיות צעירות ששואפות לחלוק את אהבתן לדגים עם העולם, ותוך כדי לדבר על סחר הוגן ואחריות סביבתית ולארוז את הכל בקופסאות מהממות. היצע המוצרים שלהן מצומצם ומשתנה במהדורות מוגבלות. כרגע הוא כולל סלמון אטלנטי מעושן, סלמון מעושן בתיבול סצ'ואן, טרוטה מעושנת וטונה, שמוצעים גם במארזים מעורבים.מחיר: 27-39 דולר למארז שלישיה.
מוסרי ואתי וכל זה. דגים מעושנים, 27-39 דולר למארז (צילום: אתר Fishwife)
13. סינר כותנה ופשתן
סינר מעוצב מביתמותג העיצוב הדני FERM LIVING, עשוי תערובת כותנה ופשתן בדוגמת פסים עם כיס קדמי. יש גם כפפות לתנור ומחזיקי סירים מאותה הסדרה.מחיר: 159 ש"ח.
קצת סטייל סקנדינבי ליד החריימה, מה קרה. סינר, 159 ש"ח (צילום: אתר טולמנ'ס דוט)
14. כד מים חיים
כל תבשיל טוב מתחיל במים טובים, ואין מה לומר, לא מומלץ לזרום על מי הברז של תל אביב. אלטרנטיבה מוצלחת ולא מספיק מוכרת למטהרי המים הקיימים היא כד עשוי חימר לא מעובד, המיועד לסינון מים באופן טבעי. מה שלא יהיה, הוא בטוח נראה מצויין על השיש. להשיג אצל המעצבת מאירה סיטון ב-185 ש"ח לכד של ליטר וחצי, או דרך הווטסאפ של המרכז השיקומי חירם (החל מ-180 ש"ח)
לא מומלץ לזרום על מי אביבים. כד קרמי, החל מ-180 ש"ח (צילום: אתר חירם)
15. שרשרת פסטה
ריגטוני, פרפאלה, פנה, רוטיני, רביולי, רק תבחרו. אתר uncommon goods מציע תפריט תליונים מגוון בשלל צורות פסטה, עשויים כסף או בציפוי זהב, "שיעזרו לכם להילחם ברעב".מחיר: 218-88 דולר.
תליוני פסטה למלחמה ברעב, החל מ-88 דולר (צילום: אתר uncommon goods)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
חשבון האינסטגרם שלכם מלא תמונות של אוכל? יודעים לטעום את ההבדל בין דלאל לפאסטל? אספנו את מנות הדגל של המסעדות המשתתפות בפרויקט A Taste of Toscana של מותג המים הטבעיים Acqua Panna, ואת המנות הטוסקניות שהן הרכיבו לכבודו, חושבים שאתם פודיז אמיתיים? נסו לשייך את המנות למסעדות שלהן
יש אינספור אתרי אוכל שעושים עבודה טובה: חוקרים, טועמים וגורמים לנו לרייר 24/7. ויש את אלו שמצליחים לצאת מהמשבצת, לדייק ולבלוט בנוף העמוס של אתרי האוכל. האתרים שחובה על כל פודי להכיר
חיית אוכל, אתר שמוקדש כולו לכל מה שטרנדי, ויראלי, מוגזם והיסטרי באוכל. הוקם ב־2008 על ידי צוות אמריקאי שנוהג לספר סיפורים מצחיקים מרשתות פאסט פוד, לשבח מוצרי מדף חדשים ומשונים ולפרסם מתכונים מושחתים במיוחד. לאתר ערוץ יוטיוב מכובד עם סרטונים מדליקים – “ 19 מותגי אוכל שאתם מבטאים לא נכון״, “איך להכין שקיק תה מהחלב של דגני הבוקר״ ו״איך לאכול כנפי עוף כמו ליידי״ הם דוגמאות מייצגות.
שאלו חכמנו: 52 על שום מה? על שום מספר השבועות בשנה שבהם אתם צריכים לבשל. מדובר באתר שנותן גם טיפים ללייף סטייל אבל מתמקד בעיקר בלהפוך אתכם למפלצות פינטרסט שמבשלים את כל מה שיפה, נכון וטעים להרגע.
ה־אתר לחובבי אוכל מהתעשייה העולמית ומחוץ לה, אתר חדשות מרתק לכל מי שאוהב את תחום האוכל. Eater, מצאצאיה של חברת Vox Media, שמספקת אתרי תוכן בנושאים שונים, הוא מקור חדשותי על כל הבירות הקולינריות בארצות הברית. האתר שופע בכתבות עומק בסגנון “האם הביסטרו מת?״ ו״ההיסטוריה המוזרה והנפלאה של תרופות ההאנג־אובר״, וגלילה יומית בנבכיו תגלה לכם איזו מסעדה נפתחת איפה, מי מגיש תפריט חדש ומה הטרנדים הכי נכונים בזה הרגע. לצד המון חדשות ברנז׳ה תמצאו גם מתכונים, כתבות וידיאו והמלצות (נהדרות!) איפה לאכול כשאתם על אדמת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
בעזרת משחק מילים משעשע עם שם הצהובון הבריטי “The Daily Mail״, הצליח האתר להתברג בחמש השנים האחרונות כאחד מאתרי האוכל הנצפים ביותר ברשת. לצד קטגוריות רגילות כמו מתכונים, חדשות וקטעי וידיאו תוכלו למצוא מתחם שלם שעוסק בחתונות (“האם עוגות חתונה ללא ציפוי לבן הם הטרנד החדש?״), טיפים לאירוח (“איך עורכים מסיבה בפחות מ־15 דקות״) ומחלקה שלמה שעוסקת אך ורק ברשימות (“ 101 המסעדות הטובות באירופה״).
מכירים את סרטוני היוטיוב שבהם יפנית שאתם לא מכירים טועמת דברים שהיא הזמינה באינטרנט? נכון שאתם לא סומכים עליה ועל הדעה שלה על במבה לולו? ובכן, באתר הזה תוכלו למצוא ביקורות למוצרי ג׳אנק פוד ופאסט פוד מכל הבא ליד. האתר הוקם ב־2004 על ידי בחור שמכנה עצמו מארבו (Marvo), ואליו הצטרפו עם השנים כ־30 מבקרים נוספים (שעברו תהליך מיון וסינון). המבקרים סוקרים את כל מה שחדש על המדפים בארצות הברית: ממתקים, חטיפים, רטבים, דגני בוקר ומשקאות. אנחנו מחכים שיטעמו ופלים בטעם לימון.
האתר, שתחתיו פועל החלק המעניין יותר The Food Lab, מתמקד בניסויים קולינריים, בדיקת מיתוסים, המצאת עובדות ומחקר אמפירי שיעסיק את הגיקים שבכם עם שאלות כגון "מה הזמן האידיאלי לבישול בשר קדירה?", כולל תמונות מפורטות והסברים של המדע מאחורי זה.
אתר The Kitchn (ה-e חסרה במכוון) הוא החטיבה הקולינרית של רשת המדיה Apartment Therapy, שמצהירה כי מטרתה היא לעזור לאנשים להפוך את ביתם ליפה, מאורגן ובריא יותר על ידי חיבורם לשפע של רעיונות, משאבים וקהילה. האתר הקולינרי, שמציין השנה עשור לפעילותו, מגשים משימה זו בשיעורי בישול מפורטים המתעדים מנות אמריקאיות ועולמיות, מפיצה עד מוקפץ, ובהמון טיפים פרקטיים למטבח כמו איך לקצוץ אבוקדו בעשר שניות, איך למקסם את העגבניות המשומרות ואיך לנצל את כל עשבי התיבול היבשים שמתרוצצים בבית.
מגזין “Food & Wine״ נוסד ב־1978, בתקופה שבה המילה ויראלי התייחסה רק למחלות מידבקות, ומי שמימן את הוצאת הגיליונות הראשונים היה לא אחר מאשר הפלייבוי יו הפנר. לאורך שנות פעילותו צמח וגדל המגזין והציג שפים, מסעדות וכמובן טיפים ומתכונים, עם תשומת לב גם לתחום היין. אחד הטרנדים החזקים שהוא הוביל הוא עידוד השימוש בתפוחי אדמה סגולים. באינטרנט הוא כמובן לא מפגר מאחור ומציע כתבות תוכן מרתקות, סרטונים ויראליים וכמובן מעקב אחרי טרנדים ומגמות חזקים בקולינריה העולמית והאמריקאית (בישול נורדי, מישהו?).
האתר של מגזין האוכל היוקרתי בון־אפטיט. המגזין המודפס יצא לראשונה בשיקגו ב־1955 ועם השנים מיצב את עצמו כמגזין אוכל נחשב ועדכני; בדירוג 100 המגזינים הרווחיים ביותר בארצות הברית הוא מדורג במקום ה־50. כיאה למגזין בסדר גודל כזה ולחיים בעידן הדיגיטלי, אתר האינטרנט שלו מרחיב את התוכן שמגיע לתיבות הדואר עם חלוקה למתכונים, חדשות, טרדנים, וידיאו, טיפים ועוד.
יש פודיז רגילים, ויש כאלה שחיים מטיסה לטיסה, שבוחרים את יעד החופשה לפי המסעדות המקומיות, ושייסעו לחורים שכוחי אל רק כדי לאכול ארוחה בלתי נשכחת. תפסנו ארבעה מטיילים שלא יודעים שובע וחילצנו מהם המלצות שלמישלן פשוט אין
יש אנשים שהוצאות כספיות מופרכות וטיסות טרנס אטלנטיות מפרכות רק פותחות להם את התיאבון והם לא מסתפקים בפרויקטים כמו Round Tables by American Express שמביאים את השפים אליהם. על מפת היעדים התיירותיים של אנשים אלה מסומנות קודם כל מסעדות פנומנליות ורק אחר כך אתרים מונומנטליים. מצאנו ארבעה כאלה, הושבנו אותם לשולחן ואכלנו להם את הראש עד שהם סיפרו לנו כל מה שהם יודעים. ההבדל בין ארבעת מיטיבי הלסת האלה לסתם תיירים גרגרנים הוא ההתבייתות על מטרות קולינריות עוד בטרם היציאה למסע, מתוך ידע נרחב, אסטרטגיית בילוש התקפית ואובססיביות המתבטאת בחוסר יכולת להרפות עד שהמטרה, נידחת ככל שתהיה, נאכלה במלואה.
בן מוסקל למשל, סמנכ"ל מקאן תל אביב, הוא פודי בהפרעה שחולק את התסמונת המייסרת עם זוגתו, מיכל ינאי. את חתונתם בחרו בני הזוג לערוך בסטטן איילנד ולא במנהטן, רק כדי שמיד אחריה יוכלו לדגום את אחת האיטלקיות המומלצות והוותיקות בניו יורק, Denino's. "הארוחה מתחילה מבחינתי הרבה לפני שיוצאים לטיול", מתאר מוסקל (38), "אני עושה תחקירי עומק, חופר ברשת ועובד בהצלבת מידע. אני עובד בפרסום ולכן יודע עד כמה אי אפשר לסמוך על בלוגרים שמושפעים מיחסי ציבור. אני גם לא מתרשם מטריפ אדווייזר, מ־Yelp ואפילו ממישלן. אני מריץ חיפוש חופשי של Best Of בגוגל, נכנס לאתרים מקומיים, משווה בין בחירת המבקרים המקומית לבחירות הקהל, ותמיד מעדיף בתי אוכל לוקאליים".
כמה רחוק נסעת בשביל מנה ספציפית?
"חציתי את לונדון במשך שעה וחצי בשביל מנה הודית, נסעתי שעה בתאילנד בשביל דוכן רחוב ספציפי בפוקט, ובביקור משפחתי בארצות הברית נהגתי עד ניו הייבן – שעתיים וחצי נסיעה מהמקום שבו היינו. סטיתי מהמסלול של הטיול, עם שתי פעוטות והריונית ברכב, רק בשביל פיצה נפוליטנית שנחשבת לאחת הטובות בכל ארצות הברית". אגב, הפיצרייה הזאת נקראת Napoletana Pizzeria Frank Pepe, למקרה שאתם נתקפים קרייב קשוח לפיצה בקונטיקט.
חצה את לונדון בשביל מנה הודית. מוסקל. צילום: איליה מלניקוב
גיא הרן, 33 – מנהל תחום היין בחברת איש הענבים, ומדי פעם מנחה טיולים קולינריים לבני מזל שיכולים לשלם 3,000 דולר לשלושה לילות באזור צרפת, איטליה או ספרד – מסכים שהדרך לארוחה מרגשת רצופה שעות ארוכות של תחקיר ברשת. כדי למזער את הסיכויים להחטאות קולינריות הוא עוקב בקביעות אחרי הדירוגים של מישלן וסן פלגרינו, אבל מקפיד להצליב את המידע עם דירוגי גולשים ועם חוות דעת של חברים ומכרים מקומיים.
"אי אפשר לסמוך על מישלן. הוא יכול להיות עוד אינדיקציה לאיכות, אבל הוא לא מדריך שעומד בפני עצמו. נסענו למסעדה שדורגה בשני כוכבים ויצאנו מאוד מאוכזבים. התלוננו בפני אנשי מישלן, וכעבור זמן קצר הכוכבים באמת נעלמו, אבל אכזבה כזאת היא לא מסוג התקלות שאני יכול להרשות לעצמי כשאני יוצא עם קבוצת מטיילים ששילמו סכום יפה כדי שאחסוך להם מפחי נפש. לכן אני לא לוקח יותר מהימור אחד בטיול".
גם רז רהב, 24, שהפעיל בעבר בלוג אוכל מדובר (רזי ברווזי) וכיום עובד כטבח, לא סופר את המדריך הצרפתי הוותיק. "מישלן משקללים פרמטרים כמו מפות לבנות, מגוון של יינות ממדינות מסוימות ואם המלצר הגיע מהכיוון הנכון של השולחן בעת ההגשה. לי אישית זה פחות חשוב. סן פלגרינו, שהפכו לשחקן המרכזי, עושים שקלול של החוויה והאוכל בלבד, והדירוג שלהם אמין מייצג יותר את המציאות".
דודי כליפא, 60, הוא חצי מאתר האוכל בייגלה (עם נעמה פלד), ותייר קולינרי זה 40 שנה. הוא התחיל לטייל כתחביב שבמשך הזמן קיבל פן מקצועי. כיום הוא ופלד מדריכים מסעות אוכל פרועים ברחבי תורכיה. "בעברי הרחוק גרתי במשך שלוש שנים בטוקיו, והייתי חייב לטוס באופן תדיר ללונדון בשביל העבודה", הוא נזכר איך נפתח לו התיאבון, "בכל טיסה כזאת יכולתי להתרווח בטיסת לילה ישירה ונוחה, ובכל זאת הקפדתי לעבור בנחיתת ביניים מתישה בהונג קונג, רק בשביל האוכל. מאז שנעמה ואני הפכנו את התחביב למקצוע טסנו הרבה מאוד. בשנה האחרונה היינו 20 פעמים בתורכיה, ובתחילת 2016 נהיה במזרח הרחוק ובאוסטרליה". גם הם ממעיטים בערכם של מדריכי המסעדות המוכרים ובחוכמת ההמונים, ומעדיפים את האנשים הקטנים והנהנתנים. "אנחנו עוקבים אחרי כל המדריכים אבל לא לוקחים שום מידע כפשוטו", מבהיר כליפא, "טריפ אדווייזר לא שווה בעיניי בפני עצמו, זאגט הפך עממי מאוד מאז שגוגל קנו אותו, וגם על מישלן אני כבר לא סומך. אין לי מבקר מסעדות שאני הולך אחריו בעיניים עצומות, ואין לי מדריך שהוא בגדר 'תנ"ך'. אני נעזר בקשרים אישיים עם אנשים שאני סומך על טעמם, פודיז בכל העולם שיצרתי איתם קשר דרך האינסטגרם וכאלה שפגשתי בסיורים שלנו. לכל עיר יש סודות, צריך רק את האדם שייתן לך מידע פנימי".
לא סומך על מישלן. כליפא. צילום: איליה מלניקוב
ספר לי על מקום ש־Yelp לא מכיר.
"בתורכיה הגענו לעיר שנקראת Katmer in Gaziantep. זו עיר עם שני מיליון תושבים שנראית לגמרי כמו עזה ונמצאת בגבול תורכיה־סוריה. מערביים לא מבקרים בה בכלל. הסוד שלה הוא שיש בה את האוכל הכי טוב בעולם. מנת הקבב האזורית נהדרת, ובעיקר שווה להגיע אליה בשביל מרק טלה חמצמץ שהוא מאכל עממי שכל תושב בעיר אוכל לפחות פעם בשבוע לארוחת בוקר, ובשביל הקינוחים שעשויים פיסטוקים". "אחד המקומות הכי מוצלחים שביקרתי בהם לאחרונה היה בבורדו", ממהר גם הרן לחלוק מניסיונו האכילתי, "המסעדה נקראת Miles והיא נפתחה על ידי ארבעה שותפים: אוסטרלי, צרפתי, אסייתית וירושלמי – כולם למדו ביחד בבית ספר לבישול בפריז".
לא מחליפים ספה
הגענו לשלב הזה בשיחה שבו מתפתלים ומדברים על כסף, וכולם מאבדים לרגע את התיאבון. רק לרגע. מוסקל, שבדרך כלל לא מחפש את הארוחה היקרה אלא את "הכי לוקאלית, אותנטית ומוצלחת", מודה שבלוס אנג'לס, במסעדת LE 13, הצליח לבזבז 700 דולר לזוג על ארוחת טעימות בסגנון פיוז'ן. רהב טוען שיקר זה עניין יחסי: "שילמתי 900 ש"ח לארוחת 20 מנות בפאט דאק, כולל אלכוהול ושירות. בשביל 20 מנות זה לא הרבה. אני אמנם לא מרוויח הרבה כטבח, אבל אני גר בבית של ההורים וכל מה שאני חוסך הולך לסיורים בחו"ל". גם כליפא לא מתרגש מהסכומים שהוציא: "שילמנו בסביבות 1,500 ש"ח לאדם בנומה, זה היה בוודאות מסוג האירועים ששווים את הכסף". הרן נזכר בערגה ב־250 יורו לראש ששילם במסעדת Château Troplong, Mondot. "אבל חלק מזה היה על יין מעולה. הגעתי למסעדה הזאת בגלל מרתף היין שלה, שהוא מהמרשימים בעולם".
למרות הסכומים שנזרקו כאן לאוויר, אף אחד מהארבעה לא סבור שתיירות קולינרית היא עניין לעשירים בלבד. "בסיורים שלנו יש הרבה בני 50 פלוס שהסכום הזה לא מורגש עבורם", מסביר הרן, "אבל יש גם בני 25 שחסכו לקראת הנסיעה, ויש גם פודיז שזה פשוט חשוב להם, והם ישיגו את הסכום. פגשתי אנשים שלא החליפו ספה כבר 20 שנה ולא ישדרגו את הרכב, אבל ייצאו למסע קולינרי של אלפי שקלים. מישהו צחק עליי ואמר שהוא לא מבין למה להשקיע כל כך הרבה כסף במשהו שמאבדים בשירותים כעבור כמה שעות, אבל כמו שיש אנשים שנוסעים לסיור במוזיאונים וחווים אמנות דרך העיניים – אני מעדיף לטייל כדי לחוות בעיקר דרך חושי הריח והטעם, שהם הרבה יותר משמעותיים למאגר הזיכרונות. אני לא אוסף ארוחות, אני צובר חוויות. בשבוע האחרון נסעתי שלושת רבעי שעה בערפל אל גבעה תלולה, ברכב חורק. בשלב מסוים עצר הרכב, וצריך לטפס מאות מטרים ברגל ל־Osteria Da Gemma, ב־Roddino (איטליה). יש שם מאמא שמבשלת אוכל פיימונטזי מקומי, אתה מגיע ומקבל שש מנות. אין תפריט. זה מקום נידח ולא מפואר בכלל, והחבר'ה הכי עשירים בפיימונטה עולים אליה לרגל". רשמתם את זה? יופי.
מעדיף לחוות את הטיול דרך חוש הטעם והריח. הרן. צילום: איליה מלניקוב
בואו נקנח בהמלצה על מנה אחת בלתי נשכחת.
מוסקל: "אם אני צריך לציין מנה אחת שנחרטה בי – זו הייתה דווקא מנה פשוטה בנאפולי, שבגלל כמויות הלכלוך והאשפה בה נראית כמו מחנה פליטים. אכלתי מנה של בורטה טרייה שהגיעה עם צנוברים, דבש ואגסים. מדהים".
הרן: "הייתי בסיור של תיירות חקלאית ביקב ב־Château Smith Haut Lafitte (צרפת). יש ליקב מלון קטן עם מסעדה בעלת שני כוכבי מישלן, ומסעדה נוספת, פשוטה יותר, שהייתה בעבר מכבסה. דווקא שם הופתעתי ממנה מבריקה – מרק ירוק שעליו מונחת ביצה בטמפורה, וחלקו הפנימי של החלמון נותר נוזלי".
כליפא: "יש מנה שכל כך מרגשת אותי בכל פעם שאני אוכל אותה, עד שאני מרגיש שאני עלול לפרוץ בבכי: קנלוני רגל חזיר במסעדה בשם Can Valles בברצלונה. אני מזמין אותה פעמיים בכל ביקור ועצוב לי בכל פעם שהיא נגמרת".
רהב התלבט והתלבט ולא הצליח להחליט חד משמעית. אולי כי בגילו המוקדם הוא יודע שהמנה הכי טעימה היא זו שייצא עבורה למסע הבא.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![הכי יפות במטבחון. קופסאות אוכל של גוזיני, 65-27 ש"ח (צילום: אתר טולמנ'ס דוט)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/12/Foodies07.jpg "הכי יפות במטבחון. קופסאות אוכל של גוזיני, 65-27 ש"ח (צילום: אתר טולמנ'ס דוט)")
![כמעט נורמטיבי. קרש חיתוך של "פרדריקס אנד מיי", 145-40 דולר (צילום: אתר comingsoonnewyork)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/12/Foodies012.jpg "כמעט נורמטיבי. קרש חיתוך של "פרדריקס אנד מיי", 145-40 דולר (צילום: אתר comingsoonnewyork)")
![אם האל לא חנן אתכם בגינה. נינג'ה גריל פרו מקס, 1,990 ש"ח (צילום: יח"צ)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/12/Foodies08-2-1000x667.jpg "אם האל לא חנן אתכם בגינה. נינג'ה גריל פרו מקס, 1,990 ש"ח (צילום: יח"צ)")
![קצת סטייל סקנדינבי ליד החריימה, מה קרה. סינר, 159 ש"ח (צילום: אתר טולמנ'ס דוט)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/12/Foodies09-2.jpg "קצת סטייל סקנדינבי ליד החריימה, מה קרה. סינר, 159 ש"ח (צילום: אתר טולמנ'ס דוט)")
![לא מומלץ לזרום על מי אביבים. כד קרמי, החל מ-180 ש"ח (צילום: אתר חירם)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/12/Foodies09-1-1000x1000.jpg "לא מומלץ לזרום על מי אביבים. כד קרמי, החל מ-180 ש"ח (צילום: אתר חירם)")
