הביקורת התפרסמה במקור באתר"הספוילר", אתר המסכים החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

בשנת 2016 אמזון פריים הכריזו על ביטול הסדרה "בחורות טובות מורדות" (Good Girls Revolt), חמישה שבועות בלבד אחרי עלייתה לאוויר. הסדרה התקופתית ההיא עקבה אחר מספר עובדות במגזין חדשות בסוף שנות השישים שמתאגדות נגד האפליה המגדרית וההטרדות המיניות בעיתון. למרות שזכתה לביקורות טובות, באמזון טענו שנתוני הצפייה לא מצדיקים השקעה בעונה נוספת. הסבר אפשרי אחר לביטול הוא חוסר העניין המופגן בסדרה של ראש אולפני אמזון דאז, רוי פרייס, שעל פי העדויות בכלל לא טרח לראות אותה. שנה לאחר מכן, אגב, פרייס פוטר בעקבות האשמות בהטרדה מינית במקום העבודה.

שש שנים ותנועת MeToo אחת אחר כך מגיעה לשירות HBO מקס הסדרה "Minx", שמרגישה כמו מעין יורשת של "בחורות טובות". גם היא סדרה תקופתית של שירות סטרימינג גדולה, שמתרחשת במערכת מגזין על רקע המהפכה הפמיניסטית ונוגעת בין היתר במיניות נשית. אבל הזווית של Minx לנושא קצת שונה, אולי בגלל שהיא מתרחשת כמה שנים מאוחר יותר.

https://www.youtube.com/watch?v=UTc5I86to_8

השנה היא 1972, ולא רק שפמיניזם זה כבר לא סוד שמדברות עליו עם חברות בסתר – זה נושא כה חם וטרנדי שאנשי עסקים מחפשים איך לעשות ממנו כסף. ג'ויס (אופליה לוביבונד) חולמת להקים מגזין נשים מהפכני, אך היחיד שמתעניין בהצעה שלה הוא דאג (ג'ייק ג'ונסון), מוציא לאור של רשת מגזינים אירוטיים. הוא מציע לה "להמתיק את הגלולה" הרדיקלית שלה עם צילומי עירום של גברים, מוצר נטול מתחרים שהוא מאמין שיהפוך למבוקש לאור השינוי החברתי.

הקומדיה הצנועה הזו נוקטת בעצמה בגישה של המתקת הגלולה. יש לה הרבה מה להגיד על מגדר, מיניות, גזענות, אליטיזם ונושאים אחרים, והיא אומרת את כל זה בחבילה חמודה וצבעונית של חצי שעה, עם בדיחות מוצלחות והרבה עירום פרונטלי. כבר בפרק הראשון מופיעים יותר איברי מין גבריים מאשר במלתחות של חדר כושר.

בסיס הסיפור הוא שיתוף הפעולה הלא מובן מאליו בין ג'ויס ודאג. יש להם דינמיקת "הזוג המוזר" קלאסית, אבל הם יותר מסתם 'הפמיניסטית הכבדה' נגד 'הבחור הסליזי מהפורנו'. "את מפחדת להיות כיפית, את חושבת שזה גורם לך להראות חלשה. את יכולה להיות יותר מדבר אחד", דאג אומר לג'ויס אחרי שהיא מתחילה להסביר את הצידוק האבולוציוני למשיכה שלה לאחד הדוגמנים. אפשר לפרש את המשפט הזה כהסגברה נטו, אבל הסדרה מספיק מחוכמת, ניאונסית ומחממת לב כדי שלא נרגיש ככה. יש כאן לימוד הדדי והערכה הדדית, שנבנית מסצנה לסצנה לכדי משפחה נבחרת של ממש.

משפחה בהפרעה. מתוך Minx. צילום: יח"צ / HBO

את הכבדות של הגיבורה מאזנות גם שתי דמויות שכולן וייבים טובים – שלי, אחותה עקרת הבית הנועזת של ג'ויס, ובמבי, דוגמנית עירום ששודרגה למשרת עיתונאית וחולמת להיות קצת כמו העורכת החדשה בקבוצה. הסדרה גם לא מתעלמת מזה שהגל השני של הפמיניזם – זה שג'ויס היא הייצוג המושלם שלו – נטה להתמקד בבעיות שהעסיקו נשים לבנות מרקע פריוולגי. טינה, המזכירה השחורה של דאג, מייצגת את הדיון הזה בעצם נוכחותה העוקצנית, אבל הבדיחות שלה על הלובן של ג'ויס הם רק חלק מהעניין. הניגוד פה הוא לא רק נשים מול גברים, אלא גם הכסף הישן מול מעמד בינוני-נמוך. כשהחבורה מגיעה לקאנטרי קלאב כדי לחפש מפרסמים לעיתון, כולם מרימים עליהם את האף על הוולגריות – שהיא מבחינתם פשע חמור בהרבה מהטרדה מינית או שידול לזנות.

סביר ש-Minx תרגיז לא מעט אנשים משני קצוותיו של הדיון, אבל שני הפרקים הראשונים מסמנים מגמה חיובית. כן, היא בחרה לה נושא עיסוק פרובוקטיבי, אבל יש לה מספיק שכל ולב כדי להתמודד איתו, בלי שתהפוך לסיפור דידקטי עם מוסר השכל. בכל זאת, כמה דידקטית כבר יכולה להיות סדרה עם כל כך הרבה בולבולים וכל כך הרבה חולצות מכופתרות היתוליות.

"Minx", פרק חדש בכל יום חמישי ב-HBO Max, יעלה ב-HOT בסוף מרץ

רוצים עוד המלצות טלוויזיה?בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר",ותראו תראו

• המסך
• HBO
• פמיניזם
• פמיניסט
• פמיניסטיות

"זאת לא עובר זאת נופר", זעק שלט חוצות ענק בצומת מרכזית בארץ. על החתום – ארגון בשם "מרכזי לילך". חיפוש מהיר בגוגל העלה אתר אינטרנט שנראה ידידותי וחביב, המצהיר כי "לילך" הוא ארגון שמטרתו ללוות ולהעניק ייעוץ ותמיכה לנשים אשר חוות הריון בלתי רצוי. האתר, שנצבע כולו בצבעי סגול-לילך עדינים, מציע לנשים מגוון מקורות מידע – מחשבוני היריון, מידע על הפלות, קווים חמים וכן סרטונים בנושאים אלו. "אנו מאמינות כי זוהי זכותך להכיר את כל העובדות בנושא של הריון לא מתוכנן והפסקת הריון", נכתב באתר, "לכן, נספק עבורך את כל המידע החיוני בנושא שיאפשרו לך לבחור באופן מושכל את האפשרות הנכונה ביותר עבורך ולהתמודד עם המצב באופן מעצים".

על פניו, נשמע כמו ארגון שעושה עבודת קודש. אולם עיון מדוקדק באתר ובפרט באזורים החבויים בו, מעלה כי הארגון הינו שלוחה של עמותת "בעד חיים". חיפוש נוסף בגוגל, והגענו כבר לליגה אחרת – אתר שכל כולו מוקדש להסברה נגד הפלות. באתר העמותה באנגלית נכתב (בתרגום חופשי) כי "מאז 1948 הופלו בישראל יותר תינוקות מאשר מספר הילדים שמתו בשואה". העמותה אינה מחזיקה באתר מקביל בעברית ולמעשה לחיצה על אופציה של מעבר לאתר בעברית זורקת את הגולשת לאתר היפה של "מרכזי לילך". מבולבלות? לא באמת. למעשה, אנחנו מכירות את אופן פעילותם של ארגונים מהסוג של "מרכזי לילך" ו"בעד חיים". כולנו נחשפנו לקמפיינים הקשים של הארגון המקביל, 'עמותת אפרת', הקורא לנשים להימנע מהפלות.

שני סוגי הארגונים הולכים בעקבות תנועת ה-Pro-Life הוותיקה בארצות הברית שמקדמת מאבק חברתי, תודעתי ומשפטי בהפלות. אמנם בשנות השבעים פסק בית המשפט העליון בארה"ב, במסגרת פסק הדין המפורסם Roe v. Wade, כי חקיקה המגבילה את זכותן של נשים להפיל מנוגדת לחוקת ארה"ב, אך גם כיום מדובר באחד המאבקים הפוליטיים הבולטים בוושינגטון. כך למשל, בהובלתם של ארגוני pro-life הממומנים ברובם על-ידי ארגונים נוצרים אוונגליסטים, מדינות רבות בדרום ארה"ב מקדמות חקיקה האוסרת דה-פקטו על ביצוע הפלות. האחרון בשורת חוקים אלה הוא חוק שעבר במדינת טקסס, הקובע כי ביצוע הפלה לאחר השבוע השישי להריון הינו בלתי חוקי, שלב מוקדם ביותר שבו רוב הנשים כלל אינן יודעות עוד שהן בהריון.

כך, למשל, במסגרת שיתוף חוויות אישיות באינסטגרם בתגובה לחקיקה בטקסס, סיפרה אחת הנשים כי גילתה על היריונה בשבוע הרביעי, וזאת רק משום שעברה טיפולי פוריות והייתה במעקב תמידי. וכאן מגיע הדובדבן שבקצפת: מדינת טקסס מצאה דרך יצירתית לעקוף את הלכת Roe, בכך שנתנה אפשרות לכל תושב טקסס לתבוע כל אדם שביצע או שסייע לביצוע הפלה לא חוקית – כולל הנשים עצמן, המרפאות, הארגונים המייעצים ואפילו נהגי אובר שהסיעו את האישה להפלה. בכך למעשה, מדינת טקסס העניקה את סמכות האכיפה של החוק לתושביה, בכדי לאתגר את הטענה המשפטית כי המדינה היא זו שפוגעת בזכויות נשים.

ארגוני זכויות נשים בארה"ב טוענים כי זו הפיכה דה פקטו של הלכת Roe, בעיקר אחרי שבית המשפט העליון דחה את בקשתם להקפאה זמנית של החקיקה עד לדיון מהותי בה. ואכן, עם כניסת החוק בטקסס לתוקף, כבר הודיעו מרפאות שלא יוכלו לקחת על עצמן את הסיכון המשפטי והכלכלי הכרוך בהמשך מתן שירותי הפלות לנשים. בכך למעשה, כבר היום נפגעות זכויותיהן של נשים בטקסס, ובמדינות דרום אחרות בהן מקודמים חוקים נגד הפלות. ואת זה רוצים ארגונים כמו "לילך" לייבא לישראל.

במדינת ישראל, כידוע, כל אישה המעוניינת לעבור הפלה באופן מסובסד נדרשת לקבל אישור של ועדה ייעודית. על אף שבשנים האחרונות נטען כי אישור הוועדה הפך להיות ל'חותמת גומי', הדבר כמובן יוצר קושי עבור נשים המגיעות מאוכלוסיות שמרניות או דתיות. גם עבור נשים חילוניות מדובר לעיתים בתהליך מורכב – נשים רבות סיפרו כי נאלצו לשקר בוועדה על מנת להיכנס תחת אחד החריגים ולקבל את האישור הנדרש. ניסיונות שונים לשנות את אופי הוועדה נכשלו – האחרון, והמופרך ביותר שבהם, היה הצעת חוק הקוראת לשילוב של איש דת בוועדה – אולם הקולות המתנגדים להפלות בישראל רק גברו.

למעשה, בדומה לארצות הברית, תנועת Pro-life בישראל מאגדת תחתיה קשת מגוונת של אוכלוסיות שמרניות, כאשר המשותף לכולן הוא הרצון למשטר נשים ולשלוט בחייהן ככלי לעיצוב אופייה של החברה הישראלית. הגיעה העת לשים קץ לקיומה של הוועדה להפסקת הריון, ותחת זאת חובה עלינו כחברה לקדם חינוך מיני ראוי לנוער, סבסוד טיפולים ותכשירים רפואיים לנשים וליווי מקצועי אובייקטיבי שיסייע לנשים לקבל את ההחלטות המתאימות להן ולגוף שלהן. ובמישור החברתי – הלוואי ויגיע היום שבו גופי פרסום יסרבו להשכיר שלטי חוצות לארגונים כמו "מרכזי לילך". עד אז נמשיך להלחם למען זכותה של כל אישה על גופה. מוזמנים ומוזמנות להצטרף אלינו לצעדת השרמוטות ב15.10.2021, ולצעוק יחד איתנו "הגוף שלי הוא רק שלי".

• כולן: השבוע
• שוויון זכויות
• פמיניזם
• פמיניסטיות

מנהלת קריאייטיב ופמיניסטית מקצועית נכנסות לקבוצת ווטסאפ ומשתקות את המדינה. זו לא התחלה של בדיחה מוזרה. השבוע לפני כשנה פתחה מורן זר קצנשטיין, בעלת סוכנות קריאייטיב YYY ובית ספר למקצועות היוטיוב, קבוצת פייסבוק פמיניסטית בשם 'בונות אלטרנטיבה 2020'. זאת הייתה עוד קבוצה פמיניסטית כמו רבות נוספות ואתן יכולות לתאר לעצמכן מה הלך שם. בקצרה: הרבה עצבים, מעט מעשים.

ואז, בערב חמישי אחד, אחרי שהתפוצצו פרטי האונס המחריד באילת והכותרות צעקו על שלושים גברים שעמדו בתור, אתגרה קצנשטיין את החברות הפעילות יותר, רובן בכירות בתחומי התעשייה והדיגיטל וביניהן גם אני, בשאלה: "מה עושות תכלס?". אחרי דיון די חופר היא פשוט הודיעה: "אני עוצרת את המדינה בראשון ב-12:00. מי איתי?".

נרעשת מגודל העניין עשיתי את הדבר המתבקש והעברתי את הקבוצה למיוט לתמיד. כמנהלת הקהילות של תנועת כולן הפועלת לשינוי השיח הציבורי פוליטי במדינה, יש לי מוצא לעשייה פמיניסטית חשובה וכאמא יחידנית לעוללה במוצאי אוגוסט לא היה לי זמן לעוד אירוע פמיניסטי. אבל בשישי על הבוקר הגיע טלפון מדור אבנעים, אחת הכוחות המרכזיים שעמדו בעבר מאחורי קומי ישראל, וכמו שרק היא יודעת לעשות היא שכנעה אותי "רק לבדוק איזה ריכוזי הפגנות יש ולעזור מתוך הניסיון שלך בשטח". כצפוי, נשאבתי פנימה.

תוך שלושה ימים הקמנו 30 מוקדי הפגנות ברחבי הארץ, כולל עצרת מרכזית בכיכר רבין. איוונט עם 11,000 משתתפות וקבוצת פייסבוק עם קרוב ל-6,000 אישה ואיש. עשרות חברות וארגונים כמו קבוצת פז, אדידס ומקדונלדס השתתפו במהלך. רשת 13 החשיכה מסכים לדקה שלמה לאות הזדהות.

אבל למה זה עבד? למה כל הארגונים האלו הצטרפו ומה בעצם היה האפקט של זה?

תאמרו שמדובר בשטיפה פמיניסטית מצד הארגונים המשתתפים וזה יהיה נכון; ערוץ 13 שהחשיך מסכים הוא אותו ערוץ שהעלה את אייל גולן בפריים טיים של יום העצמאות. כמה נשים יש במועצות המנהלים ובהנהלה הבכירה של הארגונים האלו? אם התעצבנת מקריאת השאלות האלו וחשבת שזאת צביעות לשמה – את צודקת. אם את רוצה לצעוק מתסכול שמדובר בעבודה רבת שנים של ארגונים פמיניסטים שלא מקבלים הכרה בפועלם, עושים את העבודה הקשה בשטח וגונבים להם קרדיטים בלי סוף – יש לך טיעון מוצק. ובכל זאת היה פה קול שלדעתנו חסר בשיח (ולא, זה לא קולן של הנשים הלבנות הפריווילגיות שבאות להציל את העולם); והקול הזה הוא קולן הכלכלי של הנשים הישראליות.

אנחנו מדברות הרבה על זה שנשים עדיין מרוויחות 30% פחות מגברים, שאנחנו הראשונות שמפטרים, על עיכובי הקריירה הנובעים מהריון, לידה וגידול ילדים שעדיין אינו שווני ברוב משקי הבית. זה שיח חיוני שחומק ממנו משהו – הקול המזכיר לנו שנשים הן כח עצום במשק. ולא רק כי אנחנו 51% מאוכלוסיית המדינה, אלא כי נשים בתפקידים הזוטרים, כפויי הטובה והלא זוהרים – מאפשרות את הפעלת המשק כולו. נשים עקרות בית המגדלות ילדים מאפשרות את הקריירה הבכירה של בעליהן. נשים מקבלות את החלטות הקניה ברוב משקי הבית ולמרות שההתקדמות אטית עד דמעות, בכל זאת יש יותר ויותר נשים גם בתפקידים בכירים. ואת הנתונים האלו אפשר למנף.

בשביתת הנשים באיסלנד ב-75, בה שבתו 90% מהנשים במדינה והיתה השראה עבורנו – נוצר אפקט אדיר כיוון שהמשק חווה מה קורה כשהאחיות והקופאיות שובתות ממלאכתן. כשהנשים מסרבות לבצע עבודות בית ולטפל בילדים; כל העבודות השקופות המניעות את הגלגל. השביתה האיסלנדית הובילה לשיפור מצבן של נשים באמצעות חקיקה. זה היה מהלך פמיניסטי רדיקלי וחשוב. השביתה שלנו הייתה סמלית. מטרתה הייתה להכניס את הרעיון הכלכלי לשיח. החברות שהצטרפו, החשכת המסכים, כל אלו קצרו תקשורת ותהודה רבה שמונפו למהלכים נוספים.

באמצעות הלקחים שהופקו מהמהלך בושלו כבר מהלכים רבים, כולל קמפיין מימון המונים מוצלח להגנתה של ליאת אנשל, אישה מוכה, שבעלה השתחרר מהכלא עם אג׳נדה לסיים את המלאכה ובאמצעות אותם כלים גם אתן יכולות לבנות מהלך אקטיביסטי אפקטיבי. קבוצת פייסבוק גדולה האוספת בעלות עניין ומאפשרת את חימום הקהל, איתור החברות הפעילות והמעורבות ביותר וריכוזן בקבוצת ווטסאפ שתהווה מיקרו קהילה ומשם ניתובן לקבוצות עבודה קטנות ומדויקות; יצירת מיתוג גראפי וסלוגן; ארגון השטח באמצעות מובילות בגלים מתפשטים – המובילה הראשית מגייסת מובילות מקומיות, מסייעת התנעת המהלך והן בתורן מגייסות נשים נוספות לפעולה; התארגנות מהירה, גרילית באופייה בשטח הדיגיטלי- הקמת איוונט, פרסום בקבוצות פייסבוק וווטסאפ; וגם – שיתופי פעולה עם משפיעניות – פשוט לשאול ולבקש.

וגם גייסנו קבוצות שינוי שיובילו את השוק – במקרה שלנו ארגון הדירקטוריות הפועל ביום יום להשוואה מגדרית וקידום נשים. בתחום המסחרי גויסה קבוצת פז שזיהתה את הרגע וגם תרמה כספים לצורך מימון העצרת המרכזית. מהלך זה התניע מנוע הצטרפות של גופים אחרים שלא רצו 'להישאר מאחור'. המהלך נתן לאנשי מפתח בארגונים שהנושא בלבם את האפשרות לקדם אותו ולהכניס אותו לשיח התאגידי. סיקור תקשורתי מטורף – מיותר לציין כמה זה חשוב. משרד היח״צ דני לוי הלך איתנו יד ביד וגרם למדינה לדבר עלינו. איך השגנו משרד יח״צ? פשוט ביקשנו.

אה, והכי חשוב – תנו לאדוות להתפשט בלי לנסות לשלוט בהן – בשלב מסוים התחילו לצוץ הפגנות והתארגנויות בשטח שכלל לא שוחחו איתנו ולא נבעו מתוך המטה שלנו. ארגונים נוספים הצטרפו לגל בלי לדעת בכלל מי הקים אותו. המהלך הפך לוויראלי.

ועכשיו, אם נסתכל לאחור, בטח תשאלו – אז מה השגתן? ובכן, השגנו פיסה קטנה בתודעה הציבורית לרעיון שלנו. רשת קשרים אורגנית מדהימה של נשים בכל הארץ, על הדיגיטל ובשטח – ורצון טוב של ארגונים שאפשר לקרוא לו צבוע אבל החשיבות שלו היא ההבנה איפה הצד הנכון של השיח. שינוי הוא אפקט הנבנה לאורך זמן. נטענו זרע שהיה לדעתנו חסר במרחב. בשנה שחלפה מאז, למרות קשיי הקורונה, המשיכו הפעילות של בונות אלטרנטיבה לעבוד ולייצר שיח, לגייס ארגונים המעוניינים ליישם אחריות תאגידית אמיתית, לסייע לגרום לכך שנשים יהוו כוח כלכלי במשק וגם להתחיל ולקדם לובי ושיח חקיקתי. מתוך השיח הזה נבנה אלטרנטיבה.

• טור אישי
• נשים
• אלימות מינית
• פמיניזם
• פמיניסטיות
• שיח פמיניסטי

פורום הארגונים למען המשפחות פועל באופן אקטיבי נגדי ונגד המשפחה שלי.זה חמוד מאוד בעיניי שהם קוראים לעצמם "פורום הארגונים למען המשפחות". הם טוענים שהוקמו למען הרחבת חירויות הפרט והעמקת עקרונות השוק החופשי, אבל מה קורה בפועל? בשטח הם נלחמים נגד נישואים אזרחיים, מבטלים הזדמנויות שוות לנשים ולערבים, טוענים שהקדמה מביאה לקריסה מוסרית לאומית, ועל הדרך גם מתנגדים לארגונים כמו "כנפיים של קרמבו" וזכויות בעלי החיים. כי מי צריך חברה שיש בה אנשים בעלי מוגבלויות.

הם טוענים שהם רוצים להפסיק את "טשטוש הפחד והיריבות בין גברים לנשים", תוך כדי שהם פועלים נגד עצמאות כלכלית של נשים ונגד תמיכה בנפגעות אונס. הם טוענים שהם בעד יהדות ומסורת, אבל פועלים בניגוד גמור ל"ואהבת לרעך כמוך" ו"אור לגויים".ערכים?! לא ממש. זהו רק עלה תאנה למה שבאמת קורה בפורום הזה: כוח, היררכיה, שליטה ופחד. אלה הערכים שפורום הארגונים למען המשפחות מנסה להחזיר לקדמת הבמה, והם מגיעים אלינו אחרי שנים של מאבקים של "קבוצות מיליטנטיות של להט"בים ופמיניסטיות רדיקליות" למען שוויון, כבוד הדדי, רעות ואהבת חינם.

כן כן, נשים נרצחות בידי בני משפחה שלהן, ולהט"בים חווים אלימות פיזית ומילולית על בסיס יומי, אבל אנחנו המיליטנטיות שהורסות את החברה. אנחנו.זה באמת מדהים בעיניי, הדרך שבה הם לוקחים מילים יפות כמו "משפחה" ומשתמשים בה כדי לזרוע שנאה. אני אישה חילונית קווירית, כזו שלובשת מה שבא לי, כזו שמרוויחה כסף בעצמי, כזו שיש לה משפחה מלאה באהבה וכבוד הדדי, אבל המשפחה שלי לא נחשבת כי אני לא רוצה להתחתן ברבנות, כי אני רוצה ויכולה לשלם את החשבונות שלי בעצמי, כי אני לא רוצה ילדים ואני רוצה את האפשרות להיפרד מהבן זוג שלי אם יעלה הצורך. ובינתיים? "פורום הארגונים למען המשפחות" פועל נגד המשפחה שלי ונגדי.

בעקבות הניסיון להעביר חוק שנועד למנוע דיכוי אלימות ואפליה של נשים בתוך זוגיות, הם הכינו ערימות של ניירות עמדה כדי לשכנע את חברי הכנסת שלנו שהחוק בעצם "ישגע" ויהרוס משפחות. במקביל הם פועלים לשינוי משרד קידום מעמד האישה למשרד "קידום מעמד המשפחה", כאילו שכל ערכן של נשים הוא רק בבניית משפחה, כך לפחות על פי הקרטריונים המיושנים שלהם. שימו לב כמה אנרגיה הם משקיעים בשנאה ובביטול האחר, כלומר מי שלא דומה להם בחשיבה, בערכים, ברצונות ובצרכים. אין מקום לפרט. רק הכלל קובע.

זה מצחיק בעיניי, הרי גם בתנ"ך מוזכרים מבני משפחה שונים: גבר ושתי נשים ושתי שפחות, דרך גבר ואלף נשים, ועד אישה ושתי כלותיה. אז מדוע ערכי משפחה יהודית הם גבר ואישה וילדים? ראיתי סרטון שבו מישהי אומרת "משפחה זו יחידה של אנשים שאוהבים ומכבדים אחד את השני. אם ההגדרה שלך למשפחה מסתכמת באיברי מין של האנשים בתוכה, כנראה שחסר בה אהבה וכבוד". התגובות היו מלאות באנשים עם תמונות פרופיל של הלוגו של "כהנא צדק", הפרצוף של ברוך מרזל, דגל פלסטין עולה באש ואיקס על דגל הגאווה, שטענו שהם יודעים מה זה אהבה וכבוד יותר טוב מכולם.

לכן בדיוק אנחנו בתנועת 'כולן' קיימות. בדיוק בשביל זה אנחנו מובילות את צעדת השרמוטות: כדי להתנגד לכל השנאה הפחדנית הזאת. אנחנו עומדות כתף לכתף, בראש מורם, ודורשות את המקום שלנו בעולם. מדי יום אנחנו נלחמות נגד תגובות ההייט האנונימיות, כתבי תקשורת שנותנים במה לפוגעים ופוליטיקאים שמקשיבים ללוביסטים שמחפשים לדחוף אותנו לפינה. הם יכולים להאשים אותנו בפירוק משפחות, ברצח הרומנטיקה, בטרלול פרוגרסיבי, בטשטוש הגבולות, ובהרס החברה, ואנחנו נקח את זה כמחמאה.

אמרתי ש"פורום הארגונים למען המשפחות" זה חמוד, מדהים, מצחיק? התכוונתי מבחיל. הלכתי להקיא. וכשאחזור, תהיו בטוחים שאני הולכת להיות יותר מיליטנטית, יותר מלוכלכת, יותר רדיקלית, ויותר שרמוטה ממה שהם אי פעם דמיינו. נתראה בצעדה ב-15.10.2021.

• כולן: השבוע
• להטב"ק
• להטבופוביה
• פמיניזם
• פמיניסטיות

"משטרת ישראל רואה בחומרה כל חריגה מנורמת ההתנהגות והערכים המצופות משוטר". זאת הייתה הצהרתה של המשטרה בעקבות מקרה אלימות מינית של שוטר. האמת היא שזה מצחיק אותי. זה מצחיק אותי, כי פעם אחר פעם אנחנו רואות שאלימות מינית היא לא חריגה מהנורמה של ההתנהגות שמצופה משוטר. להפך. האלימות המינית והאשמת הקורבן מתחילות במסדרונות המשטרה. האלימות המינית היא הנורמה. טיפול בנפגעות? הוא זה שנתפס כחריג.

המקרים השכיחים, אלו שאף אחד לא סופר, הם כשגורמים במשטרה "רק" משתיקים ומזלזלים בפגיעות ובתלונות של נפגעות אלימות מינית. כולנו יודעות שכשגל גברעם הגיעה לתחנת משטרה כדי להתלונן על שי אביטל, שוטר בתחנה שאל אותה "למה רק עכשיו?", נפנף אותה והראה לה את הדרך החוצה. בהיותה מפורסמת מספיק, היא העלתה את המקרה לרשתות, ורק בעקבות זה המשטרה, המפכ"ל והשר לביטחון הפנים פרסמו התנצלות והבטיחו לתחקר את המקרה. לאחר מכן טענו ש"האירוע שהתרחש הלילה בו נדחתה הגשת תלונתה של גל גברעם הוא רע ולא היה צריך לקרות". אם גל גברעם לא הייתה מפורסמת, סביר להניח שהמפכ"ל לא היה יוצא מפתח ביתו ומייחס לאירוע חשיבות.

שלא תטעו: היחס הזה של המשטרה לנפגעות אלימות מינית ימשיך להיות כשהיה. דרושה יותר מגל גברעם אחת כדי לחולל שינוי. בתחילתהשבוע הגיעה נאנסת ישר מסיני כדי להיבדק בחדר 4, ובמקום לטפל בה ברגישות המתבקשת בחרו לתת לה ולחברתה קנס על הפרת בידוד. כי הפרת בידוד חמורה הרי יותר מאונס. אונס זה שום דבר. בשבוע שעבר נאנסת הגיעה לבית חולים עם ארובת עין מרוסקת וסימני אלימות בכל הגוף, ובמקום לגבות ממנה עדות ולפתוח תיק במשטרה, אמרו שהיא היסטרית. בדוק, הרי השוטרים כולם עברו קורס בפסיכולוגיה, ויודעים לנתח באיזה מצב רגשי הנאנסת נמצאת. לכן שני השוטרים שבמהלך משמרת צפו בסרטונים מיניים בניידת משטרה קיבלו רק נזיפה על עבירת תנועה.

מה אפשר לצפות משוטרים כאלה שרואים באישה חפץ? שתגיע מישהי להתלונן על עבירת מין שבוצעה בה והם יפתחו את מגירות החמלה? יהיו אמפתיים וקשובים? כמובן שלא. כשצעירה התלוננה על הטרדות מיניות ברשת בצורה מקוונת, גורמים במשטרה סגרו את התיק בלי לעדכן אותה בכלל בטענה המדהימה ש"יש פעמים בחיים שאי אפשר לקבל את מה שרוצים". אבל כל מה שכל אחת מאיתנו רוצה לקבל הוא יחס הוגן וטיפול בתלונה.

וישנם גם מקרים מורכבים יותר, אלו שנמצאים בדרגת אלימות גבוהה (כאילו שיש דבר כזה בכלל), כשגורמים במשטרה הם־הם אלה שמפעילים אלימות. מדובר במקרים מצמררים שמאלצים את המשטרה לצאת בהצהרות על חריגה מהנורמה ומהערכים שמצופים משוטרים. רק בשבוע האחרון עלו שלושה סיפורים כאלה לכותרות.

צעירה ששירתה בתחנת משטרה הגישה תלונה על הטרדה ואונס בידי שוטר בכיר בתחנה. היא סיפרה שהוא הטריד אותה במילים ובמגעים, על אף שביקשה ממנו להפסיק ופנתה לממונים עליה. לדבריה, האחראית עליה במשטרה ידעה על מה שקרה ושתקה. כשהצעירה החליטה להתלונן, השוטרים האחרים הפעילו נגדה חרם כדי לנסות לגרום לה לבטל את התיק. במח"ש ביקשו ממנה לרחם עליו והתיק נסגר "מחוסר ראיות". כששוטרים מאמצים את מדיניות המשטרה, פירוש הדבר שהמסר כבר חלחל עמוק, עד לאחרון השוטרים: אל תתרגשו מאלימות מינית. תעבירו את זה הלאה.

מקרה נוסף הוא של צעירה שהתלוננה במשטרה על אונס שעברה. תוך כדי מתן עדות ובמקום להפנות אותה לבדיקה בחדר אקוטי כדי לתעד את הסימנים הכחולים שעל גופה, החוקר הזמין אותה לדייט. כי אין מקום טוב יותר לרומנטיקה מאשר בתחנת משטרה על חשבון נפגעת אונס, מי יודעת מה עבר לו בראש, אולי הוא קסם של בחור שרק רצה לשפר לה את מצב הרוח. הוא הגדיל לעשות והתקשר אליה כדי "לבדוק לשלומה". ובמח"ש? שם סגרו את התיק נגד השוטר בטענה להיעדר חשד לעבירה פלילית, התיק בעניין האונס עבר לפרקליטות – וגם הוא נסגר בלי שבכלל חקרו את החשודים.

סגן ניצב עודד שרעבי, שאחראי על המשמעת במשטרה, הורשע בהתנהגות שאינה הולמת הגובלת בהטרדה מינית של שתי שוטרות. הוא הזמין שוטרת אחת אליו לחדר במהלך נופש, וכשנודע לו ששוטרת אחרת נפרדה מבן זוגה, הוא הציע לה טיפים ושיעורים על "איך הראש של גבר עובד". אין לי ספק שהוא לא חשב שהוא עובר על חוקי המשמעת או שהוא מטריד. הוא פשוט התנהג כמו שהוא רגיל להתנהג, כמו שבעיניו גברים מתנהגים. במסגרת הסדר הטיעון נקבע כי הוא יורד בדרגה למשך חצי שנה, ויפצה אותן בכמה מאות שקלים.

ואז גורמים במשטרה הוציאו את ההצהרה העלובה ההיא ש"משטרת ישראל רואה בחומרה כל חריגה מנורמת ההתנהגות והערכים המצופות משוטר", והוחלט להעביר אותו למכללה הלאומית לשוטרים – שם הוא ילמד את השוטרים לעתיד מה הן נורמות ההתנהגות ומהם הערכים המצופים משוטר: אלימות, ניצול כוח, זלזול בנפגעות והשתקה.משטרת ישראל, אל תנסו להרגיע אותנו עם "חידוד הליכים" ו"רענון נהלים". תזרקו את כל ספר הדרכה לפח, ותתחילו מהתחלה.

• כולן: השבוע
• פמיניזם
• פמיניסטיות
• שיח פמיניסטי
• אלימות משטרתית
• אלימות מינית