זוכרים את "כשתאלם תרועת הפסטיבלים"? אז נחשו מה, היא נאלמה ולא לבלבלו שירי אהבתי. היא נאלמה ב-7 באוקטובר ומאז פסטיבלים ואנחנו – פחות. בסופו של קיץ 2023 אמורה הייתה לצאת לדרך המהדורה ה-37 של פסטיבל הג'אז באילת שכבר היה ערוך ומוכן, אבל המציאות הציבה גדר בלתי עבירה והוא בוטל. עכשיו, שנה אחרי, חוזר הפסטיבל המוערך בהובלת יוסי פיין וניבה עמלי-מעוז ואפשר לחלום שוב על ג'אז בים האדום.

>> בהופעה של כהן אין אסקפיזם. זה מה שהופך אותה כל כך משחררת // ביקורת
>> מבוכה משלנו: 15 שירי הקרינג' הגדולים בתולדות המוזיקה הישראלית

פסטיבל ג'אז בים האדום יחזור אלינו אחרי הפוגה של שנה לסופ"ש מטורף של מוזיקה בין ה-14 ל-16 בנובמבר עם ליינאפ אמנותי מפואר, המורכב מיוצרות ויוצרים ישראלים-בינלאומיים מובילים וחדשניים לצד אמני ג'אז צעירים ומבטיחים בכל הגוונים שיש לסצנה להציע, שורה של הפקות מקור, השקות אלבומים, שיתופי פעולה ומופעים מיוחדים לפסטיבל אשר יתקיימו בנמל אילת תחת כיפת השמיים מול הים והספינות. בונוס מיוחד: חופשה בשמש האילתית הנעימה של נובמבר.

הפסטיבל יפגיש אתכם עם השורה הראשונה של היוצרות והיוצרים בשלל הרכבים בכמעט כל גודל אפשרי – מתזמורת שלמה, דרך קולקטיבים ואנסמבלים ועד הרכבים אינטימיים שיוצרים סאונד גדול. זה יתחיל בהצדעה מרגשת לפסנתרן המנוח מוריס אל מדיוני בביצוע תזמורת ירושלים מזרח-מערב תחת שרביטו של מאסטרו תום כהן, מארינה מקסימיליאן תעלה במופע סולו מיוחד לפסטיבל בו היא מארחת את נגני הג'אז האהובים תום אורן, גלעד אברו, אביב כהן ורוי יאנג, נגה ארז במופע מיוחד עם רביעיית מיתרים וחברים נוספים ועוד.

מה עוד? ובכן, על הבמות יעלו אלי דג׳יברי עם הרכב נגנים ניו יורקי; אבישי כהן שישיק את אלבומו החדש Brightlight; יוסי פיין והסופרגרופ בהצדעה נוצצת ל-Weather Reaport; רביעיית ניגון עם מוזיקה יהודית חדשה בהשראת ניגונים יהודיים, הטריו של הפסנתרן האזרי Shahin Novrasli, יוני רכטר ורונה קינן ביחד ולחוד מארחים את מאיה בלזיצמן; גיא מינטוס ולהקתו שיחקרו את המוזיקה הנצחית של מוצרט; סתיו אחאי במופע מתוך אלבומה השני שיצא לאחרונה; מארק אליהו שיארח את ברי סחרוף ודניאל זמיר במופע לכבוד כניסת השבת ואת הפסטיבל תחתום בחגיגה של גרוב הדג נחש שיארחו את פלד ואת אחת הווקליסטיות האהובות בישראל – מזי כהן.

במהלך הפסטיבל תוצג גם תערוכת צילומים של הצלם יוסי צבקר, המתעד בכישרון ובאהבה רבה במשך שנים את אמני הג׳אז הישראלים והבינלאומיים.צבקר, מבכירי צלמי הפורטרטים בארץ, מתמחה בתיעוד אומנויות הבמה, נצמד בעבודתו למסורת ולסגנון הצילום של צלמי הג׳אז הנודעים בעולם.כמות מוגבלת מעבודותיו של צבקר יוצעו למכירה, ובנוסף יוביל האמן עצמו סיורים מודרכים ברחבי התערוכה בחוויה ויזואלית מרתקת לכל חובב ג'אז אמיתי.

"אנחנו גאים להציג את המוזיקאים הישראלים המוכשרים ביותר, שמביאים את כל גווני הג'אז המקומי עם ניחוחות ייחודיים", אמר מנהל הפסטיבל ומלך הגרוב יוסי פיין. "הפסטיבל מדגיש את חשיבות הדור הצעיר והמוכשר, המייצג אותנו בכבוד ברחבי העולם. שלושה ימים של התחדשות, התחברות והערכה לשפע המוזיקלי שיש לנו כאן בארץ מחכים לכם. אנו מזמינים אתכם להצטרף לחגיגה מוזיקלית יוצאת דופן ולהתחבר לכל הטוב שבנו".
>> פסטיבל ג'אז בים האדום, 16-14 בנובמבר.עוד פרטים, כרטיסים ותוכניה מלאה כאן

• ❤ תרבות
• ג'אז
• פסטיבל ג'אז
• אילת

תוכנית הדוקו-היסטוריה "הכל אנשים", מבית היוצר של מודי בראון זצ"ל וענת זלצר תבדל"א, הייתה פנינה טלוויזיונית נדירה ששינתה את ההתייחסות הטלוויזיונית גם לדמויות שהטלוויזיה כבר הותשה מהן. זאת בזכות גישת התוכנית, שהדגישה את הזווית האנושית של הדמויות, לפני פועלם שנכנס לספרי ההיסטוריה. המבנה האישיותי, בגישתם של זלצר ובראון, קדם לכל. ההווה של חיינו מחזק את התזה שלהם.

>>הספיק לנו ביקור קצר במרכז הגאה כדי לזכות בניצוץ קטן של תקווה

הפרק הדמיוני של "הכל אנשים" שיעסוק בייצוג נשים בפסטיבלי מוזיקה בישראל, יתמקד קרוב לוודאי בחודשים פברואר ואפריל 2024, באמצעות שני מנהלים אומנותיים – ניבה עמלי מעוז ורוני חוס – ושני פסטיבלים עם הפרש של חודשיים ביניהם באילת. הראשון, שהסתיים בסוף פברואר בניהולה של עמלי מעוז, היה מהדורת החורף של פסטיבל הג'ז באילת הוותיק, בעוד שהשני הוא פסטיבל "פסטיבל הגיטרה" בניהולו של רוני חוס, שיתקיים בעיר באפריל בפעם החמישית.

פסטיבל הג'ז באילת רשם השנה היסטוריה קטנה/גדולה – אחרי יותר מ-20 שנות פסטיבלי ג׳ז באילת, זו היתה הפעם הראשונה בה אישה מנהלת אומנותית את הפסטיבל – עמלי מעוז, שצברה ניסיון שנים רבות לצידו של מייסד פסטיבל החורף בעיר, דובי לנץ. למרות משק כנפי ההיסטוריה, העובדה שמדובר באשה חסרת חשיבות. עמלי מעוז היא מנהלת אומנותית עם חזון והבנה רחבה במוזיקה, אבל גם מבינה את תפקידה כמנהלת אומנותית בפסטיבל הממומן בכספי משלם המיסים.

לא היינו נדרשים לנושא, כמובן, אלמלא ההבדל הברור בייצוג נשים כמוזיקאיות בליין-אפ של שני הפסטיבלים בעיר הדרומית. בעוד שבפסטיבל הג'ז 6 מתוך 14 המופעים היו בהובלת מוזיקאיות – יותר מ-40%, יחס גדול יותר מהיחס בין גברים לנשים בג'אז הישראלי – בפסטיבל הגיטרה המנהל האומנותי חוס "מצא" רק מוזיקאית אחת (נינט) שתוביל הרכב, מתוך 9 הרכבים על טהרת הגברים. כלומר כ-10% נשים. כדי להתמודד עם הביקורת שהעריך שתגיע, ככל הנראה, חוס שילב בארבעה מתוך תשעת המופעים "זמרות אורחות". וכאילו שלא די בכך, כנראה כי קשה למצוא זמרות בישראל, מירי מסיקה מתארחת בשני מופעים שונים. כאמור, הכל אנשים.

זו לא הפעם הראשונה בה חוס לא שם תשומת לב לייצוג הנשי: בפסטיבל התמר בניהולו, שנת 2015, הזמרת היחידה שהופיעה על הבמה המרכזית הייתה אורית שחף, סולנית היהודים. נשים נוספות לקחו חלק ב"מופעי חינם" על במות בשולי האירוע – מופע לציון שלושים שנות יצירה לקורין אלאל, ומופע דואט של הדס קליינמן ואביב בכר. חוס הגיב לביקורת דאז בראיון לאתר ווי נט בציטוט המכעיס "כרגע כנראה בשוק הישראלי הגברים טיפה יותר בולטים ביכולת האמנותית שלהם. הייתי מת שיהיו הרבה נשים בפסטיבל. אבל זה מה שיצא השנה".

שבע שנים לאחר מכן, שוב ב"פסטיבל התמר", רק בארבעה מתוך 21 המופעים היו נשים. כשפורסם הליין-אפ הטיחה שירי מיימון דברי ביקורת בעמוד האינסטגרם שלה: "זה לא רק נדנוד מגדרי — זה עניין עקרוני, אקוטי, והוא ישפיע על זמרות ומוזיקאיות לעתיד, שמוותרות היום כי המציאות מראה להן שאין לנו מקום". מהפקת הפסטיבל נמסר דאז: "באופן סטטיסטי יש ייצוג גדול יותר של גברים כי זה המאזן הישראלי".

תת הייצוג לנשים והתשובות לביקורת היו דומות גם ב"פסטיבל הגיטרה" של 2021. בפסטיבל באותה השנה הופיעו יותר מ-40 גברים, אל מול שלוש נשים בלבד, כאשר שתיים מהן בכלל הופיעו יחד. כלומר, רק בשנים מתוך 19 מופעי הפסטיבל היתה נוכחות של מוזיקאיות נשים. כתוצאה מהביקורת, מספר ימים לפני תחילת הפסטיבל הצטרפה ללין אפ מוזיקאית נוספת. חוס, באמצעות יחסי הציבור של ההפקה, הגיב: "אנחנו לא דוגלים בליהוק על בסיס מגדרי, ולא חושבים שיש אמן או אמנית שהיו רוצים שילהקו אותו מתוקף המגדר שלו".

בשנה שעברה, במהדורת 2023 של "פסטיבל הגיטרה", ממש כמו בפסטיבל התמר לפני כעשור, מתוך 12 מופעים רק בשלושה השתתפו נשים. ב"מופעי חינם", כמובן, והוגדרו כ"מופע צהריים אינטימי". במודעה הראשונית של המופע שמות הגברים נכתבו בצבע כחול, ושל הנשים בוורוד אך בעקבות הביקורת הפקת הפסטיבל שינתה את המודעה (ולא חלילה את הליין-אפ), ופרסמה התנצלות בפייסבוק: "גם השנה נעשו פניות מצידנו לנשים רבות – חלקן לבמה הגדולה, חלקן כאורחות וחלקן לבמת צהרים. ברוב המקרים הדבר נפל על בעיית זמינות של המוסיקאיות. יחד עם זאת אנחנו שומעים אתכם ונפעל במקביל על מנת לשפר כבר את הפסטיבל הקרוב במובן הזה".

אז הגענו לפסטיבל הקרוב, והנה -מתברר כי הפער בין ההצהרה על שיפור המצב שהובטח ("אנחנו שומעים אתכם") לבין למציאות שבפועל (הוסיפו "זמרות אורחות" בחלק מהמופעים) זועק לשמיים. מדובר בשערורייה שלהערכתי, רק בגלל העובדה שחוס נחשב לאחת הדמויות החזקות בתעשייה, הביקורת עליו לא נשמעת בגלוי.

עמלי-מעוז ככל הנראה לא רואה את עצמה כמנהלת אומנותית פורצת דרך, בדיוק כמו שחוס ככל הנראה לא רואה בעצמו כמי שמונע ממוזיקאיות לקחת חלק בפסטיבלים בניהולו. יתכן ששניהם צודקים אבל כאמור – הכל אנשים, והבחירה בידיהם. כל עוד החקיקה הישראלית מפגרת שנים אחרי אירופה וארה"ב בתחום ייצוג נשים בפסטיבלים הממומנים בכספי ציבור – חוס, עמלי-מעוז ושאר הבכירות והבכירים בתעשיית המוזיקה הם היחידים שיכולים לשנות את המצב. זו צריכה להיות המשימה והשליחות שלהם בעידן הנוכחי, אבל לא רק שלהם. גם בכירים או בכירות במשרדי ממשלה ו/או ברשויות המקומיות שבשטחן ותחת אחריותן מתקיימים אירועי מוזיקה גדולים יכולים להיות "סוכני שינוי". אלו יכולים להתריע, לרמוז, ללחוץ ואפילו לאיים – כדי להבהיר למוזיקאיות ישראלית מכל הז'אנרים, שרואים אותן ו"שיש להן מקום", כדברי שירי מיימון.

ניבה עמלי מעוזסירבה להגיב.
תגובתו של רוני חוס:"כמנהל אומנותי אני מחויב קודם כל לקהל. המחויבות הזו נמדדת בתוכן מקורי, בהתאמה לקהל היעד ובביקוש. כמובן שלעתים לא מסתייע, והאמנים לא ניתנים להשגה מטעמיי לו״ז/תקציב/רצון (כולל נשים). אני מודע לכך שמבחוץ זה נראה פשוט וקל, אך כשניגשים להרכבת הפאזל האומנותי זה לא רק עניין של בחירה שלי. יש לא מעט מוקדים טכניים בדרך. ולמרות זאת, אנחנו מצליחים לרוב להגיע לתוצאה ראויה".
תגובת פסטיבל הגיטרה:"אנו גאים בתוכנית האומנותית שלנו, וגאים שהצלחנו להרים את הפסטיבל למרות הקשיים הידועים. ליהוק המשתתפים תלוי תוכן, זמינות האמן וביקוש. גם 'טיים אאוט' מוזמנים לבוא וליהנות ממוסיקה בלי מספרים ובלי כמויות. רק מוסיקה״.
יותם זיו הוא עורך ומגיש התוכנית "ג'ז ישראלי" בקול האוניברסיטה באוניברסיטת רייכמן בהרצליה

• ❤ תרבות
• פסטיבל ג'אז
• פסטיבל הגיטרה
• הדרת נשים

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• פסטיבל ג'אז
• ג'אז
• היפ הופ
• הופעות חו"ל

מיום היוסדה ועד לימינו אלה, סצינת הג'אז בעולם מאופיינת בנוכחת דלה של נשים – וגם אם הן שם, רובן זמרות ולא אינסטרומנטליות. בעשור האחרון חלו שינויים בתחום ברחבי העולם כאשר המודעות גדלה, ויחד איתה נוכחות של נשים שאינן זמרות גדלה והולכת. למרות זאת, יש הרבה פחות נשים אינסטרומנטליסטיות ועוד פחות מכך, אינסטרומנטליסטיות מובילות הרכבים.

השליטה הגברית באה לידי ביטוי, בין היתר, כאשר כמעט כל המנהלים האומנותיים של פסטיבלי הג'אז החשובים הינם גברים, כמו גם מנהלי הלייבלים הגדולים והחשובים. לצערי זהו גם המצב במוסדות החשובים בהם מכשירים מוזיקאי ג'אז ברחבי העולם, נושא שיש לו השפעה ישירה על כמות המוזיקאיות. כתוצאה מכך, בפסטיבלי הג'אז ברחבי העולם הופיעו מעט נשים ומקומן של הג'זיסטיות נפקד גם מהפרסים החשובים בתעשיית המוזיקה העולמית דוגמת הגראמי האמריקאי ודומיו.

תנועת "מי-טו", שהוציאה החוצה מקרים של הטרדה מינית בסצינת הג'אז העולמית, תרמה לשינוי במודעות לייצוג נשים בפסטיבלים ובמוסדות החשובים ללימודי ג'אז בארה"ב ובאירופה. אחת מהמוזיקאיות שהובילו ועדיין מובילות את המאבק לייצוג נשי בג'אז העולמי היא המוזיקאית האמריקאית הוותיקה והמרשימה טרי לין קרינגטון. לפני שנתיים נפל דבר בסצינת הג'אז האמריקאית, כאשר קרינגטון הקימה בבית הספר למוזיקה בברקלי, בו היא מלמדת, מכון חדש. היא קראה לו "המכון לג'אז וצדק מגדרי" – (Berklee Institute of Jazz and Gender Justice).

מבחינת כל הנתונים המשמעותיים הקשורים לנשים בג'אז ולייצוגן, המצב בישראל בכי רע והמגמות בתחום בעולם עדיין לא הגיעו אלינו. המצב כאן דומה למה שהיה בעולם לפני עשור. כך לדוגמא, באפריל 2021 אחרי תקופת היובש של הקורונה, פסטיבל הג'אז באילת חידש את פעילותו כאשר היחס בין גברים לנשים היה 60 מול אחת.

על רקע הדברים הללו, יוצא לדרךפסטיבל הג'אז הנשי הראשון בישראל, "קווינטה", בניהולה האומנותי של המוזיקאית חן לוי ב"צוללת הצהובה" בירושלים. כמי שנטועה עמוק בסצינת הג'אז הישראלית, לוי, מוזיקאית פעילה ומורה ב"רימון", יצרה בפסטיבל חיבורים מוזיקאליים ייחודיים ומסקרנים. ההופעות יהיו בהובלת ג'זיסטיות המקומיות, כאשר לא מעט מוזיקאים גברים מצטרפים להרכבים בהובלתן. למען הסר ספק, כולן מוזיקאיות מהשורה הראשונה שלא נבחרו לנגן בפסטיבל בגלל המגדר שלהן.

החיבור המסקרן ביותר של לוי בפסטיבל הוא הדואט של הפסנתרנית הבינלאומית ענת פורט, מהישראליות הבולטות בסצינת הג'אז העולמית עם הצ'לנית בעלת הצליל הייחודי מאיו שבירו שמופיעה כבר כמה שנים עם דודו טסה והופיע בשנה שעברה עם פסנתרן ישראלי נוסף שמככב בסצינה העולמית, שי מאסטרו. השתיים לא הופיעו יחד מעולם. העושר המוזיקאלי ויכולות האלתור של פורט לצד הצליל הייחודי של שבירו עם ניחוחות מאזרבייג'ן, טורקיה ואירן מבטיחים הופעה בלתי נשכחת. אם כי, אני מהמר שהצמד הזה עוד יופיע ברחבי הארץ.

שבירו תנגן גם בהרכב שמובילה נגנית המפוחית הצעירה והמוכשרת אריאל בארט, שמבטיח הנאה לכל מי שיגיע. בארט הספיקה למרות גילה הצעיר לנגן עם שלמה גרוניך, מיקי גביראלוב, דוד ד׳אור, להקת אטרף, אחינועם ניני ואפילו כסולנית עם "תזמורת ירושלים מזרח ומערב". בהרכב שמובילה בארט ינגנו הבסיסט הנהדר דוד מיכאלי, אחד העסוקים בארץ, המתופף עמיר בר עקיבא והפסנתרן סתיו גולדברג.

דואט מסקרן נוסף שנולד במיוחד לפסטיבל הוא החיבור המבטיח בין החלילנית הבינלאומית הווירטואוזית הדר נויברג לפסנתרנית המשובחת קטיה טובול, מעמודי הטווח של סצינת הג'אז בארץ. השתיים ינגנו יצירות של אחת הנשים המרשימות בהיסטוריה של הג'אז האמריקאי, אליס קולטריין שניגנה בפסנתר ובנבל. קולטריין, שנפטרה ב 2007, הייתה אישה ומוזיקאית פורצת דרך. היא הובילה הרכבים מסוף שנות ה-60 ועד יומה האחרון והייתה כמעט היחידה ששילבה נבל בג'אז.

בנוסף, מומלץ מאוד להאזין למלחינה ונגנית הגיטרה המוכשרת ענבר פרידמן שלבקשתה של המנהלת האומנותית, הלחינה שירים שכתבה ותבצע אותם לראשונה. פרידמן עברה לארה"ב ב-1999 והופיעה במועדונים החשובים בניו-יורק בהרכבים שונים. בין היתר היא ניגנה עם: בילי קובהאם, סטיב קרדנס ארון גולדברג והרי וויטאקר. ב -2013 הובילה אלבום רביעייה נהדר, Time Quartet Project, שזכה להצלחה באירופה. הווקאליסטית הנפלאה ורד דקל, תשיר ולצידה יופיעו בין היתר, המתופף דוד סירקיס ואלי בנקוט הוותיק שינגן באיווי (כלי נשיפה חשמלי).

מוזיקאית צעירה נוספת שלא כדאי להחמיץ היא המלחינה והפסנתרנית המצליחה סתיו אחאי. אחאי שניגנה בעבר עם ההרכב "ג'ין בורדו", יוצרת מוסיקה מקורית עם השפעות קלאסיות, אפריקאית, רוק ופופ. ההרכב של אחאי הכולל את דניאל הרלב על הבס ושחר חזיזה על התופים, יופיעו עם עיבודים חדשים לשירי פופ שנכתבו על ידי נשים.

לחובבי ההרכבים הגדולים בג'ז, מספק הפסטיבל הזדמנות נהדרת לראות את הביג בנד שמובילים הווקליסטית הייחודית מיטל ולדמן והפסנתרן ניצן קולקו, עם עיבודים של ניצן קולקו שינגן בפסנתר. לשניים יצטרפו עוד 11 מוזיקאים כולל נגנית הקלרינט הצעירה והמוכשרת הילאי גוברין, שהוציא לאחרונה אלבום דואט עם קולקו.

מופע המחווה של חן לוי לשיריה של שושנה דמארי, מאפשר גם לאלו שאינם חובבי ג'אז להגיע לפסטיבל ולהנות מעיבודי ג'אז חדשים ועמוקים מבחינה מוזיקאלית לשיריה של דמארי. עם לוי יופיעו ניר קליינר בתופים, דניאל הרלב על הבס ואוראל אושרת בפסנתר.

כדי שנראה עוד נשים בקדמת הבמה בסצינת הג'אז שלנו, המדינה חייבת לקחת אחריות. כבר היום, על-פי חוק בספרד, שבדיה ובמדינות נוספות פסטיבלי מוזיקה שאין בהם ייצוג נשי הולם, לא זוכים לתקציבים מהמדינה. פסטיבל אילת, כמו גם מרבית אירועי התרבות הבולטים בארץ מתקיימים בזכות מימון ציבורי.

יותם זיו עורך ומגיש ״ג׳אז ישראלי״ ברדיו הבינתחומי באוניברסיטת רייכמן
פסטיבל הג'אז הנשי הראשון בישראל, "קווינטה וומן", יתקיים החל מה-24 ועד ה-26 במאי בצוללת הצהובה.לפרטים נוספים וכרטיסים

• ❤ תרבות
• ג'אז
• פסטיבל ג'אז
• המוזיקאים המבטיחים
• מוזיקה שחורה
• מוזיקה

מי מאיתנו, שאוהב מוזיקה ובמיוחד ג'אז – לא היה רוצה לעשות פסטיבל שבו הוא ישלב את כל הפנטזיות האמנותיות שלו? הרי פסטיבל זה בדיוק המקום לשלב, לייצר חיבורים, להמציא המצאות מוזיקליות ולתת דרור לדמיון. אז זהו שעד כאן הכל כמעט נכון. רק שכשאתה (או את) חושבים על פנטזיות מוזיקליות, ועל אמנים שתביאו ותארחו מכל העולם וזה ינגן עם זה וההוא ילווה את ההיא שמעולם לא פגש – ובעצם הפגישה הראשונה תתקיים בפסטיבל שלך – אף אחד לא לקח בחשבון סגרים, וירוסים, תווים בכל מיני צבעים ועוד ועוד הגבלות ושינויים.

אז מבחינתי פסטיבל הוא כמו משתה שנמשך כמה ימים ואתה יכול לארח בו, ולבשל את מיטב התבשילים, ולשתות את המשקאות הכי טובים. כך גם במוזיקה: תן דרור למחשבות, תן חופש לדמיון – יש לנו כאן בארץ את מיטב המוחות וגם את מיטב הכוחות המוזיקליים.

העניין הוא שמוטל עליך, עלינו, להצטמצם אך ורק למוזיקה הנפלאה שהגיעה לפני רק יותר ממאה שנים משדות הכותנה ופסי הרכבת ונהר המיסיסיפי שבדרום ארה"ב. זו מוזיקה שראשיתה היא כואבת, מדממת, עצובה ובוכה. בסוף התקופה היא כבר רוקדת, בועטת, קצבית; אפילו לאחר שקוברים את המת – יוצאים במחולות.

ההמשך שלה הוא עולם הג'אז העכשווי, השחור והלבן, המשלב והמקבל, האוהב והסובלני. או הו – כמה שיש לנו ללמוד מהג'אז! הז'אנר שבתחילה נכנע להפרדה בין גזעית ובאמצע הדרך, איפה שהוא בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה, בעט בכל המוסכמות. אמנים חברו וחיבקו ואהבו זה את זה – ללא הבדל צבע העור. הבסיס של כל זה הוא בניו אורלינס. כמו ש"יוהן סבסטיאן באך" היה למוזיקה הקלאסית, כך העיר הדרומית בשביל הג'אז. הכל התחיל שם.

אז איך מביאים את כל האושר הזה לידי ביטוי, למשך 3 ימים של "משתה מוזיקלי משכר"? אני חושב ומפנטז איך אדית פיאף הצרפתייה בעלת החום הפנימי תשתלב בסווינג אמריקאי? ובכן, רק בחיבור חד-פעמי של דבורה בנאסולי יחד עם ה"ישראדיקסי" של אברהם פלדר. ואולי נשוב למקורות, שכאשר לפני 40 שנים ניגנתי פופ סוער בלהקת "גזוז": אולי נפרע את השטר בסיור מודרך עם שירי הלהקה שכה אהבתי – ברחובות ברבן, ורויאל סטריט שבניו אורלינס?

וגם מחווה למקומות היסטוריים חשוב להביא – אז אולם "הפרזרביישן" ואולמות ריקודים כמו ה"סבוי" ו"מועדון הכותנה" – גם להם מגיע מקום של כבוד בתכניות של ביג בנד ורקדנים. ותמיד שווה לחזור ללואי ארמסטרונג, החם, החייכן, הבדחן. אני בודק וחוקר ומבין שהוא היה מין אליעזר בן יהודה של שפת הג'אז. הוא זה שחיבר את המילים וההברות לידי משפטים מוזיקליים. אסור לוותר עליו בפסטיבל שלנו – ויהיה לו מקום של כבוד במספר קונצרטים.

ובואו נחשוב לרגע עלינו, כאן. יש לנו כבר ארבעה דורות של נגני ג'אז נפלאים. ניתן גם להם כבוד: לאהרלה קמינסקי , פיאמנטה, גוטפריד – כולם שמות מיתולוגיים; ניתן להם במה והרבה אהבה. מגיע להם. הם ה"ניו אורלינס" שלנו. הם אורחי הכבוד במשתה המוזיקלי.

וכמובן, אם מסתכלים פנימה, יש הרבה מקום לשילוב בין המזרח, והבלוז המזרחי שלנו – לבין הבלוז הניו אורלינסי. הנה – אבנר גדסי גויס למשימה יחד עם ילד הפלא של הפסנתר – גיא מינטוס המופלא!

אז בעצם הכל ערוך, הכל מוכן, השילובים, החיבורים, המציאות החדשה – שהיא בכלל לא מדומה. המשתה המוזיקלי– פסטיבל ניו אורלינס של תל אביב יוצא לדרך! בואו ליהנות איתנו.
הכותב הוא המנהל האמנותי של פסטיבל ניו אורלינס בת"א שיתקיים בתאריכים ה-14-16.לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים

• טור אישי
• ❤ תרבות
• פסטיבל
• ניו אורלינס
• פסטיבל ג'אז
• ג'אז