>> איתי דורון וארז מעין שלו הם המנהלים האמנותיים של פסטיבל תמונע, שיתקיים בתיאטרון תמונע לקראת סוף החודש (30.11-23.11). תחת הכותרת "והארץ הייתה" יתרחש שפסטיבל רב תחומי של יצירות המביאות רוחות של שינוי, התנגדות, חיים ותקווה בתום מלחמה בתחומי התיאטרון, פרפורמנס, מחול, דראג ומוזיקה, ובשורה של מופעי בכורה ממיטב יצירת הבמה העצמאית בישראל.עוד פרטים באתר תמונע

>> משהו גדול וטוב: שובו של אינדינגב הוא תמונת ניצחון של שפיות
>> אין רגע דל: 10 פסטיבלים שלא כדאי לפספס בחודש נובמבר

"מה התפקיד שלנו בתוך כל זה?"
זו השאלה מה שאנחנו מקפידים לשאול את עצמנו בתחילתה של כל פגישת עבודה כמנהלים אמנותיים שותפים יחד עם נאוה צוקרמן בתיאטרון תמונע. ובכלל זאת נראית לנו כמו שאלה ראויה להישאל על ידי כל אדם בתפקיד ניהולי בכלל ובעולם התרבות והאמנות בפרט. אנחנו שואלים את עצמנו את השאלה הזו גם ב"ימי שגרה" (אם יש כאלו בכלל בארץ שלנו) – אבל מאז אוקטובר 2023 השאלה הזו הפכה דחופה יותר וברורה פחות.

דמיינו רגע…

רגע לפני, בספטמבר 2023, יצאנו לעולם עם פסטיבל "דמיינו רגע"– שבו הזמנו יוצרים ויוצרות ממגוון תחומים לדמיין יצירת אמנות ללא מגבלות (של תקציב, זמן, מיקום ואפילו ללא מגבלות פיזיקליות) – הרגשנו אז שהתפקיד שלנו היה לנסות להחזיר ליוצרים וליוצרות (וגם לקהל) את ההתרגשות מהפוטנציאל הרדיקלי של מעשה האמנות. פוטנציאל שבדרך כלל אנחנו לא מעיזים לחשוב עליו כי המציאות מצנזרת לנו אותו: הפכנו עם השנים לכל כך מודעים למגבלות המציאות שאפילו המחשבה שלנו לא מעיזה להפר אותם יותר.

והיה מצוין. היה רדיקלי ומעורר מחשבה, מצחיק ומשונה (בקטע טוב). סיימנו את הפסטיבל הזה בתחושה ש-וואוו אפשר רגע לדמיין שוב.
ואז אוקטובר 2023.

המציאות עולה על כל בדיון

מה עושים עכשיו? מתכנסים. רגע ללקק את הפצעים, לבכות ביחד, להתעצבן, לפחד, לחשוב על ההווה ועל המקום. בפגישות השבועיות שלנו הבנו עכשיו שאין טעם באסקפיזם, במפלט מהמציאות, אלא שצריך לרגע להתרכז במציאות עצמה. כך התחילה להתגבש עונה לתיאטרון והשם שעלה היה:"הַמְּצִיאוּת באמת עוֹלָה עַל כֹּל בִּדְיוֹן"– העונה התיעודית בתיאטרון תמונע.

המציאות היתה (ועדיין) כל כך אינטנסיבית, שמפה לשם יצאו לנו השנים הכי פוריות בתיאטרון מזה הרבה שנים. הצגנו, בין היתר, הצגות מקור כמו"שׁוּרָה: מלאכת זיהוי חיים"מאת ובבימוי רועי יוסף (שעלה בבכורה בפסטיבל ישראל 2024) העוסקת בחוויות המילואים של רועי במלאכת זיהוי החללים במחנה שורה אחרי ה-7 באוקטובר ו-?Can you beat the KGBשל דניאל כהן-לוי שהפך את סיפורו של מתנגד המשטר הרוסי אלכסיי נבלני למשחק שולחן פרפורמטיבי בהשתתפות הקהל, ששואל שאלות גם על התנגדות כאן במקום המוזר הזה שהוא הבית שלנו. היו גם שני פסטיבלים דוקומנטריים – פסטיבל"ועדת חקירה"שהזמין יוצרות ויוצרים להקים ועדות חקירה אמנותית על המציאות סביבנו ו"ממנטו"– הסדרה התיעודית בפסטיבל תמונע, שאבי גיבסון בראל ועינת ויצמן ניהלו אמנותית, והתרכז בתיאטרון דוקומנטרי אקטיביסטי.

אז מהעכשיוהתפקיד שלנו בתוך כל זה?

כעת, כשאנחנו בתוך מסע של בירור זהותי מקומי מאוד, אנחנו שואלים את עצמנו שוב "מה התפקיד שלנו בתוך כל זה".פסטיבל תמונעהקרוב הוא הצעד הראשון שלנו בניסוח של תגובה אפשרית:מסעות מקומיים. בשלה השעה לחזור למסורת הרומנטית משהו של לצאת מהסטודיו, מהעיר ומהמוכר אל עבר מחוזות אחרים. כמו שצ'כוב גמע את ערבות רוסיה כדי לנסות להבין משהו על הנפש הרוסית (ואם יש דבר כזה בכלל), או גרוסמן ועוז שחצו את הארץ בניסיון נואש לתקשר עם ואת המקום הזה. גם אנחנו מרגישים את הצורך לתקשר עם מה שדמיינו פעם שהוא, עם מה שהוא באמת היה ועם מה שהוא עכשיו, ואולי אולי, בזהירות גדולה יותר מבעבר, לדמיין שוב את מה שהוא יכול להיות.

פסטיבל הוא תמיד מכשיר. אמצעי להתנסח. פלטפורמה להציע שאלה או רעיון או פרספקטיבה. אז קראנו לפסטיבל השנה "והארץ היתה", וניסינו לאתר את הרוחות שמנשבות פה ואמנים שמנסים לספר את הסיפור הזה של פה. עשינו את זה בכמה דרכים:

יזמנו אתהסדרה הרבתחומית, בה קראנו ליוצרים ויוצרות לבחור נקודה על מפת הארץ, לנסוע אליה, לגלות אותה, לדבר באנשים שחיים בה וליצור יצירה קצרה חדשה על הקשר והמבט שלהם על המקום. התוצאה היא שתי תכניות של רצף יצירות קצרות שחושבות מקומות אחרים, למשל אופקים, כפר ריינה, ירושלים, אכזיב, הגדה המערבית, אילת, מין טיול רבתחומי מרתק בין נופים וסיפורים וצלילים ואפילו טעמים.

אנחנו משיקיםהוצאה לאור של מחזות. הרבה פעמים אנחנו קצת מקנאים (בקטע טוב) בספרות או בקולנוע או באמנות הפלסטית – לא בהם ממש – אלא בנצחיות הפוטנציאלית שלהם. הם לא רק למי שעכשיו נוכח אלא הם חוצים את הזמן. התיאטרון נוכח רק בכאן ועכשיו, וזה גם הקסם שלו, אבל יש דרך לאפשר למחזות לגעת בנצח: בבניית הפוטנציאל להעלאה מחודשת. יחד עם דניאל כהן לוי ועם הוצאת פרדס ובתמיכה נדיבה של עיריית תל אביב וגופים נוספים, פתחנו את"ת:מ – תמונע מחזות", והשנה יצאו 5 מחזות חדשים לאור, במה שאנחנו מקווים שיהפוך לסדרה שתימשך לאורך שנים.

יצרנובמה ליוצרות ויוצרים חדשים. טיילנו והסתובבנו ברחבי הארץ בין בתי הספר הגבוהים ליצירה ובחרנו את אלו שאנחנו חושבים שהם הכי מעניינים, ובפסטיבל יהיו שתי תכניות שיציגו יצירות בכורה שלהם: "כרגע" הרב-תחומי – עם יצירות של בוגרי מוסררה, בצלאל, יורם לוינשטיין ובית הספר לתיאטרון חזותי; ו"הצגת בכורה" התיאטרוני עם בוגרי בימוי מסמינר הקיבוצים. הזדמנות נדירה לראות את הכוחות שעוד שניה מובילים פה את השדה.

וגם להשיב רוח

כשחשבנו על השם של הפסטיבל חזרנו לבראשית. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אז למרות הפסקת האש, הארץ עדיין תוהו ובוהו, ונראה לנו שהתפקיד שלנו הוא לנסותלשפוך אור בחֹשֶׁךְ, לאלתר סולם מהתהום,להציג הצעות לסדר בכל התוהו ובוהו הזה, ובעיקר להשיב רוח מכל מני סוגים:קצת רוחות נגדיות, קצת רוחות התנגדות, קצת רוח חיים, קצת אורך רוח, קצת רוח טובה. אז ליקטנו לפסטיבל גם אסופת מופעים נוספים, שיש בהם רוח מיוחדת – תיאטרון, מחול, פרפורמנס, מוזיקה, דראג, אירועי ספרות, מפגשים מקצועים, והמון שאר רוח. תסתכלו רגע על התוכניה ותבינו. ובואו, אנחנו נהיה שם כל הזמן.
>> פסטיבל תמונע 2025, 30.11-23.11, תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב.תוכניה, פרטים וכרטיסים באתר

• יוצרים כותבים
• תיאטרון תמונע
• מלחמת שבעה באוקטובר
• תיאטרון
• פרינג'
• פרפורמנס

>>אנסמבל "תוצרת בית" פועל בהובלתם המשותפת של הזוג אביגיל רובין ( רקדנית וכוריאוגרפית) ויואב ברתל (שחקן, יוצר ובמאי) מאז 2010 והעלה הפקות תיאטרון-מחול רבות וזוכות פרסים.לאחרונה הקים האנסמבל בית חדש בקריית המלאכה בתל אביב, סטודיו המאפשר מופעים מול קהל המקום מהווה בית ליצירות האנסמבל ומארח מופעי מחול ואירועי תרבות נוספים. בשבוע הבא (6.3 ו-7.3) הם יעלו בבכורה את המופע החדש "עוד מוקדם לדעת", שנולד אחרי חודשים של הופעות בפני מפונים.עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> חשבתי שמוזיקה היא הכלי שלי. היום אני מבין שזה הפוך // יקיר הלל
>> אולי הדרך להתמודד עם החושך היא להקשיב למה ששכחנו // איציק ג'ולי

כשהתותחים רועמים, ממש רועמים, והאזעקות מטלטלות אותך שוב ושוב לחדר המדרגות – אז המוזות שותקות. זו האמת. בהתחלה הן פשוט שותקות. שותקות ומושקעות במקום אחר. ואז לאט לאט, הן מציצות מהחלון ומנסות מבעד לערפל לראות אם יש עם מי ועל מה לדבר. שבוע אחרי השבעה באוקטובר, מצאנו את עצמנו במלון בנתניה. הגענו מצוידים בכוונות טובות. חשבנו לעודד את הילדים עם מופע מערכונים מאולתר. אבל איך נאמר זאת בזהירות בלי לפגוע בעצמנו? כוונות טובות זה נחמד, אבל לשעשע ילד בן שנתיים, אמא שמחפשת איפה פה עושים כביסה וספק של צעצועים שמחפש גישה נוחה לחנייה, זה, איך נאמר… לא בדיוק…

עמדנו שם נבוכים מול כמויות החטיפים שנשפכו על הילדים והבנו שמה שבאמת צריך, או אולי יותר נכון לומר מה שבעינינו חשוב להציע, זה תזונה בריאה. והיות ואנחנו לא בתחום הקולינרי, החלטנו שהגיע היום להעמיס את הצגת הילדים שלנו "החשמלטור" ולהופיע מול כמה שיותר ילדות וילדים במלונות. רצינו להרחיק את המציאות לכדי דימוי, ולהביט בריקי סטרס מנסה להירגע ובחיים החשמלטור מנסה להתגבר על פחד הגבהים שלו. מנסיעה לנסיעה, ממלון למלון, מים המלח לערד, שדה בוקר, קרית גת, עמיעד וכפר בלום התגבשה אצלנו ההבנה שכשהמסע הזה יבוא לסיומו, תגיע תקופת הכתיבה.

היצירה החדשה שלנו שזוכה לשם המתעתע "עוד מוקדם לדעת" מתקיימת כולה בלובי של מלון בים המלח. אלא שבמקום להתמודד עם הלו"ז הצפוף במלון ועם מפונים מותשים וצוות נפלא של עובדים מסורים, נרדם לו יוצר התיאטרון בלובי וחולם על מסע בינ"ל שלו ושל האנסמבל שלו. בחלום הוא חווה התפרקות טוטאלית של כל מה שהוא בוטח בו. האנסמבל שלו, היצירה ולבסוף אפילו זוגתו ושותפתו ליצירה – הכל מתפזר לכל עבר.

עוד מוקדם לדעת בדיוק איזו הצגה היא "עוד מוקדם לדעת". אין מה לעשות. בשעת כתיבת שורות אלה ההצגה עוד לא עלתה ועוד לא פגשה קהל. אבל בדבר אחד מפתיע מאוד אנחנו רוצים לשתף: יצאה לנו קומדיה. מוזר, אבל אולי כמו החולם בלובי, גם אנחנו במציאות, בחרנו בין הפגנה להפגנה, בין כאב לבכי, לברוח לעולם ששואב את השראתו מקוסטריצה, מדלגים לנו בין ישראל לאוקראינה, בין שדה תעופה פולני לשדה קרב אוקראיני. ביחד עם כל חברי וחברות האנסמבל שלנו רקחנו יחד עולם פנטסטי בו לא ברור מי הנוטש ומי הננטש, מי בוגד במי, מה בא על חשבון מה, ולאן לעזאזל נעלם ההיגיון.

אז מה יש לנו על הבמה? יוצר תיאטרון, זוגתו וחברי האנסמבל שלהם, טסים להציג על אדמת פולין בפסטיבל בינלאומי. אלא שבשדה התעופה נוטש היוצר את חבריו וחובר לבמאי יווני נערץ במסעו להציג את "החייל האמיץ שוויק" של ירוסלב האשק בגבול אוקראינה. היוצר משתלב במהרה בצוות הזר, לוקח חלק כמו שוויק עצמו במלחמה שאינה שייכת לו ומגלה שלאומנים בכל העולם צרות דומות.כשהוא חוזר לחבריו ולאשתו הוא יגלה שהאנשים אותם עזב אינם כפי שהיו והמציאות תטפח על פניו ללא רחם.

עוד מוקדם לדעת היא תגובה שלנו, בקבוצת התיאטרון אנסמבל תוצרת בית, למצב בלתי אפשרי של חיים ללא משענת של חוקים והיגיון. עולם שסובל מערפל קרב בלתי נגמר. עולם כאוטי, בו כמו תמיד, הנחמה היחידה שאפשר להתנחם בה הוא האהבה עצמה.

>> "עוד מוקדם לדעת"; יצירתם של אביגיל רובין ויואב ברתל. משתתפים: יואב ברתל, אמיר גולדמן, גילי גנני, אסתי זקהיים, איציק לילך, גיל קרר ואביגיל רובין. מוזיקה: יגאל מירטנבאום. עיצוב חלל ותלבושות: מאור צבר. תאורה: דניה זמר.ההצגה תעלה בבכורה בבית האנסמבל, שביל המרץ 3, קומה 3;חמישי, 6.3, 20:30; שישי 7.3, 13:00, 21:00.עוד פרטים וכרטיסים כאן

"עוד מוקדם לדעת"
מופעי בכורה!
6 ו7 במרץ 2025
בבית אנסמבל תוצרת הארץ
שביל המרץ 3 תל אביב
מחיר כרטיס + כוס יין: 100 ₪
לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים :
https://did.li/s6Qaa

אינסטגרם האנסמבל

tozeret_bait_ensemble

אתר הבית:
https://www.homemade-dancetheater.com/event-list

• יוצרים כותבים
• תיאטרון
• שבעה באוקטובר
• פרינג'

אם לא ראיתם עד היום את מופע הוידויים האינטסיבי של ג'ייסון דנינו הולט, "לא מכניסה את זה הביתה", ממש חבל לנו בשבילכם. אבל הנה הזדמנות מופלאה: בשבוע הבא (חמישי, 16.1) תארח להקת בת שבע את הפרויקט במשכנה בסוזן דלל לסשן וידויים חושפני שיימשך 24 שעות ברציפות עד ליום שישי בערב, בהשתתפות עשרות שחקנים ויוצרים מתחומי המחול, התיאטרון והפרינג'.

>> היופי בעיניי המתבוננת: 23 תערוכות חדשות לשדרוג הסופ"ש
>> קסם שחור: הפסטיבל היחיד בארץ לקולנוע אפריקאי חוזר לסינמטק

אירועי "בת שבע מארחת" הם פלטפורמה בניהולה האמנותי של ליאור אביצור, במסגרתם מגייסת להקת בת שבע את הפופולריות שלה בציבור הרחב כדי לתת במה להצגת יצירות עצמאיות בתחום אמנויות הבמה בכלל, ובאמנות המחול בפרט. בעשור האחרון התארחו ב"בת שבע מארחת" טובי היוצרים במחול ובפרינג', אבל פרויקט כזה עוד לא ראו באולמות של סוזן דלל.

"לא מכניסה את זה הביתה" הוא מופע שמתחיל בשאלה "וידוי: מהו הדבר שאני מפחד שיחשבו עלי אם אומר אותו בקול רם, כאן ועכשיו?", ומתפתח ממנה למופע פרפורמטיבי ייחודי שבו מותר לדבר אך ורק בוידויים: ללא תגובות, ללא שאלות, ללא שיחות או שיפוט. רצף מאולתר של טקסטים אוטוביוגרפיים הנובע ממעמקי הבושה, הפחד והאשמה. במרכז האירוע פרפורמרים לבושים חגיגית, יושבים סביב שולחן ומתוודים. הקהל מוזמן להיכנס, לצאת ולחזור לפי רצונו, ואף להתוודות בעצמו אם ירצה (והוא כמעט תמיד רוצה).

מאז היווצרותו לפני קצת יותר מעשור, הוצג המופע מאות פעמים בארץ ובעולם – בגלריות, מוזיאונים, פסטיבלים, מועדוני לילה, ספריות עירוניות, בתי כנסת ואפילו במקומות בלתי צפויים כמו עיריות ובתים פרטיים, ובערים כמו פריז, ברלין, מינכן, ניו יורק, וושינגטון ועוד. אורכו של המופע משתנה בהתאם להקשר ולמקום: החל מגרסאות קצרות של שעתיים, דרך מופעים בני חמש או שבע שעות, ועד לגרסה המיוחדת והחגיגית ביותר, מרתון של 24 שעות רצופות, שזה בדיוק מה שתקבלו בשבוע הבא.

סביב השולחן יופיעו בין היתר חנה וזאנה, קורין קיציס, עדן אוליאל, אורית ממרוד, נועם אימבר, נועה קדר, שלו גלבר, יובל גטרויר, אליעזר שדיאל, שחר נץ, מיכל שר, עדי ניצן, מעין אבן, איריס לנה, יוסי ירום, דני נוימן, נעה לוי, אחינעם גלבפיש, אמיר אליאסף, ג'ייסון דנינו הולט ועוד יוצרות.ים מתחום המחול ששמם טרם פורסם, ואולי גם אתם. הקהל יוכל לבחור בין כרטיס ל-24 שעות שמאפשר כניסה ויציאה לאורך כל המופע, ובין כרטיס לשעתיים בכולל אפשרות להישאר באולם על בסיס מקום פנוי. התחזית שלנו: לא יהיה מקום פנוי.
>> בת שבע מארחת: "לא מכניסה את זה הביתה", חמישי 16.1 19:00 עד שישי 17.1 19:00, מרכז סוזן דלל (אולם ורדה).כרטיסים יש עדיין כאן

• ❤ תרבות
• בת שבע
• ג'ייסון דנינו הולט
• פרינג'
• וידויים

>> המופע "SAY MY NAME", יצירה משותפת של הבמאית רונית מושקטבליט והאמנית אלינור מילצ'ן, הוא הראשון שעולה במרחב Hadiveהחדש (התחיה 27 במתחם 3426), והוא מציע לקהל חוויה תיאטרלית אימרסיבית המתרחשת בחדר ההמתנה של הלא-נודע. במקום הזה שבין לבין צפות ועולות מחשבות ושאלות על הזיכרונות אותם נרצה לנצור לעד, על המורשת שנשאיר אחרינו ועל מי יהיה האדם האחרון שיזכור אותנו. הופעת הבכורה תתקיים ב-17.9;פרטים וכרטיסים? כאן כמובן.

>> לתפוס את השקיעה ולצעוד יחד ברוח הקלה // העיר של אלינור מילצ'ן
>> ברגישות ובנחישות: 15 תערוכות חדשות שירגשו וינחשו אתכם השבוע

ב-1994 אמא שלי עליזה פרנקל נפטרה מסרטן. אני הייתי בת 19. התחלה דרמטית לטור שאני כותבתעל מופע חדש שנוצר ב-2024. כל יצירה צריכה להתחיל איפשהו – באיזה רגע מכונן. באופן מוזר או כפי שרצה הגורל SAY MY NAME עלה בפעם הראשונה בדיוק ביום בו אמי נפטרה. 30 שנה מאוחר יותר.

SAY MY NAME הוא מופע אימרסיבי שיצרתי ביחד עם האמנית אלינור מילצ׳ן במרחב חדש ומרגש שפתחנו וקראנו לו HADIVE, חלל לא שגרתי שכמותו אין הרבה, שמיועד לאמנות, לחקירה, ליצירה. חלל תלוי מקום. פעם הוא היה הבורסה לדגים של תל אביב-יפו (כן, גם אני לא ידעתי שמשהו כזה היה קיים) ועכשיו במקום בריכות דגים וקשקשים ושאריות של שמן דגים, החלל המטורף הזה משמש מנוף להשראה ויצירה. באחד מהמופעים מישהו אמר לנו שזה ה"בלאקבוקס" הכי מיוחד בתל אביב, ואנחנו לגמרי איתו. לכן קפצנו למים עמוקים וסוערים אפילו בתקופה הכי לא בטוחה הזו.

זמן רב חיפשנו, אלינור ואני, מקום להעלות בו את SAY MY NAME ודווקא כשירדנו למרתף, אל תוך החלל הגולמי והחשוף הזה, התאהבנו בו מיד. הבסיס של בריכות הדגים משמש כבמות, הצינורות החלודים כעדים של זמן ומקום. כל סדק, צלקת או עמוד שעומד בדרך, שנראים לכאורה כניצבים שם למכשול, הפכו לאלמנטים משמעותיים במסע שלנו. כמו שאמרנו, חוויה אימרסיבית, וחלק ממנה זה לנוע בחלל ספוג היסטוריה ולהסתכל על המציאות העכשווית מזווית חדשה.

ממרום שנותיי, התבוננות שונה היוותה חלק מהותי בתהליך הכתיבה המשותף שלי ושל אלינור. עכשיו, כשיש לי בן בגיל שאני הייתי בו כשאמי נפטרה, אני חושבת הרבה על הפרידה שלה מהחיים ופחות על הילדה שנותרה בעולם. בהשראת ספרים שאהבנו, על כוס קפה ובקבוקים של יין, בשיחות האינסופיות שלנו בחורף ובקיץ, שאלנו שאלות על הורות, אהבות, היקשרויות ופרידות. מה הוא בעצם הרגע הזה של המוות, מה אנחנו משאירות כאן בחיים, למי נתגעגע, מי יתגעגע אלינו, מה עם החרטות שלנו, מי בכלל יזכור אותנו.

חשבתי שהתפקיד שלי כאמנית הוא לא לענות על השאלות האלה, אלא ליצור ולנסות לייצר מקום וזמן שבו לוקחים צעד מהיום יום, והמרווח שבין לבין מאפשר למצוא מקום לשאלות ומחשבות.המופע, בהשתתפות השחקנים המופלאיםאורה מאירסון, רעות עג׳מי, רוברטו פולק, נינה קוטלר, בן זאב רבי ותומר שרון, מתרחש כולו בטרמינל שבין עולמות והקהל מוזמן בדרכים מאד לא צפויות לצאת איתנו למסע רגשי מטלטל ולהסתכל על החיים והמוות מנקודת מבט קצת אחרת. החוויות האישיות של הצופים נארגות עם הנרטיב של ההצגה, המתמקדת בסיפורי חיים שונים שתמיד מלווים בזיכרונות, בווידויים ובחרטות.

אחרי ה-7 באוקטובר לא היינו בטוחות בכלל שאפשר לגעת בעצב חשוף כל כך כשהכל נעצר. תהינו אם אנחנו בכלל יכולות לחזור ולצלול לתוך העולם הזה שבין החיים למוות. לאט לאט קרה דווקא ההיפך, ושיר מאתהנרי סקוט הולנד, "המוות הוא כלום",שהיווה חלק מההשראה שלנו לכתיבה, שב והדהד שוב ושוב בדיאלוג בינינו, בניסיון לנסח מחדש את ההסתכלות על אובדן. הרגשנו שעכשיו אנחנו (ולא רק אנחנו), צריכות לעלות ולהציף מחדש את השאלות האלו על החיים. דווקא במקום שבו הרבה אמונות יסוד שלנו מתערערות, הצורך במשמעות ומראה של אמת פנימית רק מתגבר, ואולי אפילו יכול לעזור לנו בתהליך של ריפוי, בדרך לשינוי. כך המופע התגלגל ועכשיו עולה ומעלה נושא שבדרך כלל אנחנו כל כך מפחדים לגעת בו, ומציע לצופים להתגלגל שם יחד איתו בחופשיות. ואפילו עם הומור קליל.

"המוות הוא כלום" // הנרי סקוט הולנד

המוות הוא כלום.
זה לא נחשב.
רק חמקתי לחדר הסמוך.
שום דבר לא קרה.
צחקו כמו שתמיד צחקנו מהבדיחות הקטנות שאהבנו.
שחקו, חייכו, חשבו עלי, התפללו בשבילי.
שהשם שלי יהיה תמיד מילת הבית שתמיד הייתה.
תנו לו להיאמר ללא מאמץ, ללא צל של רוח רפאים עליו.
החיים הם כל מה שאי פעם התכוונו.
זה אותו דבר כמו שהיה בכל פעם.
יש המשכיות מוחלטת ורציפה.
מה זה המוות הזה חוץ מתאונה זניחה?
למה שאני אהיה מחוץ לתודעה כי אני מחוץ לטווח הראייה?
אני רק מחכה לך, להפסקה.
איפשהו קרוב מאוד.
ממש מעבר לפינה.
הכל בסדר.
שום דבר לא נפגע. שום דבר לא הולך לאיבוד.
רגע אחד קצר והכל יהיה כמו שהיה קודם.
איך נצחק על כאב פרידה כשניפגש שוב!
(תרגום לעברית: שני מלמד ניצן)

• יוצרים כותבים
• תיאטרון
• מתחם 3426
• טור אישי
• פרינג'

הפסטיבלים חוזרים, בינתיים רק הקטנים שבהם, ומחר ישוב לתל אביב בפעם הרביעית פסטיבל כלימשלובים, פסטיבל שבוחן את נקודות החיבור בין אמנויות שונות ומייצר ביניהן מפגשים ייחודיים בשילוב בינתחומי מרגש. והפעם זה מרגש אפילו יותר: הפסטיבל ייפתח מחר (19.12) בתיאטרון הסמטה, הממוקם זמנית בקאנטרי גורן גולדשטיין שבשכונת קריית שלום בדרום העיר וישתלט על הלוקיישן המפתיע במלוא עוזו.

ואנחנו מדברים על הרבה עוז, כי השנה יכיל הפסטיבל גם את פסטיבל קברטה הבינלאומילתיאטרון ואמנות במרחב הציבורי, שנערך זו השנה השנייה. החיבור בין פסטיבל קברטה, המציג יצירות בתחומי תיאטרון הרחוב, הקרקס, הליצנות, המחול והתנועה במרחב הציבורי, ובין פסטיבל כלימשלובים, המבקש לחבר בין סוגי אמנות שונים, נוצר במטרה לאפשר מיצוי גדול אף יותר של כל סוגי האמנויות ושילובם יחד.

הפסטיבל יכלול 20 מופעים הפרושים על פני שלושה ימים, ובכל אחד מהם מפגש ייחודי בין שתי סוגות אמנותיות או יותר. הפסטיבל אוחז בשפה אמנותית החדשנית, יצירתית ומאתגרת, המעניקה הזדמנות להתייחס לכל מופע כמפגש חדש בין אמנויות שונות תוך התייחסות מיוחדת גם לחלל שבו נערך המופע. במהלך הפסטיבל נגלה מה קורה במפגשים שבין אופרה וליצנות, קוסמות וסאטירה, וידאו ארט ושירה, תיאטרון וספורט, גרפיקה ממוחשבת ומחול ועוד.

כלל האירועים והמופעים במסגרת הפסטיבל ייערכו בחלליו השונים של קאנטרי גורן גולדשטיין, שם שוכן בימים אלה תיאטרון הסימטה שמשכנו הקבוע מצוי בעיצומו של שיפוץ משמעותי.המופעים ייערכו הן בחללים סגורים והן תחת כיפת השמיים וייערכו בהתאם להנחיות פיקוד העורף. חבל רק שקר מדי לטבול בבריכה, זה יכול היה להיות שילוב מושלם.
>> פסטיבל כלימשלובים X קברטה, קאנטרי גורן גולדשטיין 21.12-19.12,פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• תיאטרון הסימטה
• קאנטרי גורן גולדשטיין
• פרינג'
• ליצנים