Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
גורי אלפי הוציא אלבום סטנדאפ, בדיוק כמו שההורים שלכם שמעו
איפה נראה לכם שתפגשו אותו. גורי אלפי (צילום: גבריאל בהרליה)
אחד הקומיקאים האהובים עלינו כנראה הרגיש נוסטלגי, כי הבוקר הוא שיחרר לשירותי הזרמת המוזיקה 50 דקות של קטעי סטנדאפ שנאספו לאורך כמעט עשור. "זה פשוט הכי כיף, להקשיב ככה להופעות ומערכונים ושירים ושטויות. אז הנה אחד כזה"
לא בכל יום אנחנו מקבלים הפתעה שכזו: את אהבתנו לגורי אלפי אין שום צורך להצהיר ברבים, כי זה יביך את כולנו. אבל היום אנחנו אוהבים אותו אפילו עוד יותר על שהחייה מורשת גוססת – אלבום סטנדאפ. וכן, זה בדיוק מה שאתם חושבים – "אלבום סטנדאפ, Vol. 1" הוא שמו הפשוט והישיר של האלבום, שמורכב מ-12 קטעי סטנדאפ (ושיר אחד) שבוצעו בהופעה חיה, "במשך כמעט עשור, לא ממש בסדר כרונולוגי", כדברי הקומיקאי.
פעם באמת היה דבר כזה – אלבומי הופעה שלא מגיעים ממוזיקאי. בעבר זו היתה פרקטיה סטנדרטים: קומיקאי היה עושה סיבוב הופעות, ולפני שהוא זורק את כל החומרים שלו, הוא משחרר את המופע כאלבום, ומקעקע את הבדיחות בתיעוד היסטורי. גם בארץ היו לא מעט אלבומים שכאלו, כמו "פליטת פה" של דודו טופז, אבל עוד עם כניסת הטלוויזיה המסחרית ההרגל התדלדל, ומאז שקטעי סטנדאפ מוצאים את דרכם ליוטיוב בכלל כמעט ונעלם, למעט מקרים נדירים כמו "הופעה לא קרה כלום" של אורי חזקיה מ-2022 ו-"על הכיף כיפאק" שליונתן עמירן הצנוע שלנו. אבל מאוד נדיר שאירוע כזה קורה, ועוד מגיע לסטרימינג – בטח מקומיקאי במעמדו של אלפי.
"לא המצאתי כלום", הסביר אלפי בפוסט אינסטגרם על האלבום. "הייתי שומע אלבומי סטנד אפ וקומדיה מאז שהייתי ילד. הגשש וסיפורי פוגי ודודו טופז עם האורנג׳דה, וסטיב מרטין, וביל קוסבי…כן, נו מה לעשות, הוא היה הכי טוב שיש… וגם וודי אלן, מחילה, ורובין וויליאמס ואלבומים של מונטי פייתון וקארל ריינר ומל ברוקס. עד היום הם חלק מהפלייליסט שלי, והבנות מבקשות שאעביר, אם זה במקרה קופץ להם באוטו. זה פשוט הכי כיף. להקשיב ככה להופעות ומערכונים ושירים ושטויות. אז הנה אחד כזה". רוצו להאזין, זה בדיוק מה שחיפשתם כדי להפוך את היום הזה ליותר קליל. להאזנה בכל הפלטפורמות
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פול רובנס המציא רק דמות אחת, אבל זה כל מה שהיה צריך
פול רובנס בתפקיד פי ווי הרמן. צילום: מתוך הסרט "ההרפתקה הגדולה של פי ווי"
הקומיקאי האמריקאי שהלך לעולמו השבוע ייזכר אמנם בעיקר בזכות הדמות של פי ווי הרמן, אבל זה בסדר אם אתם לא מכירים. גם כי זו דמות כל כך אמריקאית, וגם כי לרוב המשפיעים נשארים מאחורי הקלעים. או במקרה של רובנס, מאחורי הדמות. הספד לדמות קסומה, והאדם שמאחוריה
השבוע הלך לעולמו השחקן והקומיקאי האמריקאי פול רובנס. השם הזה אולי לא אומר לכם הרבה, אבל יכול להיות שזה מפני שהוא נודע רוב הקריירה שלו תחת שם אחר: פי ווי הרמן. אה, עדיין לא אומר לכם כלום? אז רק שתדעו שהבחור הקטן הזה בחליפה האפורה עם עניבת הפרפר והקול הטיפשי הוא אחת הדמויות החשובות ביותר בתרבות האמריקאית. ברצינות – הוא היווה השראה לעשרות קומיקאים שבאו אחריו, ולמרות שערוריות רבות שנקשרו בשמו, הוא נשאר דמות אהובה וחיובית עד מותו, בגיל 70 מסרטן. איך הוא עשה את זה? הבה ונצא להרפתקה גדולה לגלות!
פול רובנפלד נולד למשפחה יהודית בניו-יורק ב-1952. מגיל צעיר התעניין בקומדיה ובגיל 18 עבר לקליפורניה, שם הצטרף לקבוצת האלתור האגדית The Groundlings. רובנס יצר את הדמות של פי-ווי הרמן במסגרת תרגיל אלתור בו הוא רצה לגלם את הסטנדאפיסט הכי גרוע בעולם. הוא יצר דמות מעצבנת, ילדותית, בעלת קול מוזר שלא הצליח לזכור את הפאנצ'ים של עצמו, שרובנס תיאר אותו כ"קומיקאי שבחיים לא יצליח". לאחר ההצלחה של הדמות, רובנס שיתף פעולה עם חברו לקבוצהפיל הארטמןכדי ליצור מופע בימתי בכיכובה, שהפך לספיישל ב-HBO ב-1981. בהשראתו נוצרו סרט קולנוע באורך מלא, בבימויו של טים ברטון, וסדרת ילדים מצליחה. איכשהו, הקומיקאי שבחיים לא יצליח הפך להצלחה אמיתית.
בשלב זה אפשר לשאול את השאלה "מה הוא פי ווי הרמן"? כלומר, באמת – מה הוא אמור להיות? הוא סוג של ילד מגודל? מבוגר בעל תכונות של ילדותיות? מה הוא?! חלק מסוד הקסם של הרמן, זה חוסר היכולת לשייך אותו לקטגוריה מסויימת. לא הייתה דמות כמו פי ווי לפני פי ווי, ולמרות ההשפעה הרבה שלו על עולם הקומדיה, לא הייתה דמות בדיוק כמוהו אחריו. למרות שאפשר לתאר את הרמן כדמות "מעצבנת", אין שום דבר מרושע בגילום של רובנס את הדמות. פי ווי הרמן הוא דמות לכולם, ילדים, הורים, מתבגרים, סטלנים, היפסטרים אירוניים… כולם יכולים להתחבר לדמות הזאת, שבסופו של דבר רק רוצה לבדר אתכם ולעשות כיף.
בסוף ,דווקא המציאות העכירה מעט את התדמית הזאת של פי ווי הרמן. ב-1991 רובנס נעצר על ידי משטרת קליפורניה לאחר שנתפס מאונן בבית קולנוע שהקרין סרטי פורנו. המעצר גרם לרובנס – ששמר עד לאותה עת על פרופיל נמוך בתור עצמו והופיע בציבור בעיקר בתור פי ווי הרמן – להסתגר עוד יותר ולהיעלם מעין הציבור לחלוטין. מאוחר יותר באותה שנה, הרמן הופיע במפתיע בטקס פרסים של MTV וזכה לתשואות רבות מהקהל.
למרות השערורייה הזאת וכמה אחרות, רובנס המשיך להיות אישיות אהובה בהוליווד – בין הופעות קטנות בסרטים כמו "באפי ציידת הערפדים" ו"באטמן חוזר", הוא המשיך להופיע בתור פי ווי בתכניות אירוח, שעשועונים, מופעים חיים ועוד. סרטו הראשון, "ההרפתקה הגדולה של פי ווי", עדיין נחשב לסרט קאלט ומדריך להפיכת דמות שנראית די שטוחה לגיבור של סרט. סרטים קריקטוריים כמו "אייס ונטורה", "עולמו של וויין", "בובספוג הסרט" (ו"בובספוג" בכלל), מרבית הפילמוגרפיה של אדם סנדלר ואפילו "ברבי" של גרטה גרוויג, בין השאר, חייבים הרבה לסרט הזה.
רובנס היווה השפעה לקומיקאים רבים שבאו אחריו, כשאפשר לראות את השפעת העולם המשוגע של תכנית הילדים שלו, "בית השעשועים של פי-ווי", בתוכניות כמו "קומדי באנג באנג" והתכנית של ווירד אל. את השילוב שלו בין קיטש צבעוני, והליכה על הקו הדק בין "מצחיק" ל"מעצבן", אפשר לראות היום עם קומיקאים, דוגמת כוכבת "סאטרדיי נייט לייב" שרה שרמן, שהיתה בין המפורסמים הרבים שחלקו כבוד לרובנס לאחר מותו. שרמן קראה לו בטוויטר ה"Patron Saint"שלה, שיצר "עולם שכולנו רצינו לחיות בו". ברשתות החברתיות אפשר למצוא מחוות לרובנס גם מג'אד אפאטו – שהפיק את סרטו האחרון של פי ווי, "החופשה הגדולה של פי ווי" בנטפליקס – ג'ימי קימל, ונטשה ליון, שכיכבה כילדה קטנה ב"בית השעשועים של פי ווי" לצד כוכבים עתידיים כמו לורנס פישבורן (ששיחק קאובוי).
Love you so much, Paul. One in all time. Thank you for my career & your forever friendship all these years & for teaching us what a true original is. ♥️♥️????#PaulReubens#PeeWeeHerman♥️pic.twitter.com/GMcBaEgWix
ויש נושא משותף שעולה מהאנשים שמספידים את רובנס – טוב הלב שלו. רבים מספרים על איך הוא היה שולח להם כרטיסי ברכה בחגים, ואיך היה מתעניין בחיים שלהם אפילו כאשר הסתגר בביתו והתמודד עם מחלת הסרטן, אותה הוא שמר בסוד. בסופו של דבר, פול רובנס יצר דבר אחד גדול בחיים שלו – דמות אחת גדולה, אבל ההשפעה של הדמות המטופשת הזאת היא ענקית. כל קומיקאי מכל מין או גזע שאוהב להיעלם לתוך דמות וליצור עולם שלם, חייב משהו לרובנס, וליצור הלא-ברור הזה שהוא יצר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מצחיק רצח: פיל הארטמן היה אחד האנשים המצחיקים בעולם. עד הסוף
היי, אני פיל הארטמן. אולי תזהו אותי מסרטים כמו "הלב שלכם". הארטמן בתור ביל קלינטון ב-SNL (צילום: גטי אימג'ס)
פיל הארטמן לא היה כוכב שגונב את ההצגה. הוא פשוט לא היה צריך, כי גם בהופעה הקטנה ביותר הוא נתן את כולו. רבע מאה אחרי מותו הטראגי, נזכרים באיש שהוכיח שגם אנשים שקטים, נחמדים, שלא גונבים את ההצגה, יכולים להפוך להיות הרכיב הכי חשוב באנסמבל
ההיסטוריה של הקומדיה האמריקאית בכלל, ו"סאטרדיי נייט לייב", מלאה בסיפורים טראגיים של חיים שנגמרו מוקדם מדי. לרוב זה כתוצאה מהתמכרות לסמים או אלכוהול, אבל אתמול (28.5) ציינו 25 שנה למותו של קומיקאי מצחיק, נחמד, אהוב ודווקא חסר נטייה להרס עצמי- פיל הארטמן. הקומיקאי הקנדי-אמריקאי כיכב ב-SNL, "עיקר החדשות" (NewsRadio), "משפחת סימפסון" ומספר סרטים וסדרות קומיים לאורך שנות התשעים, עד שנרצח על ידי אשתו כחלק מרצח-התאבדות. זהו בהחלט סיפור שואו-ביז עצוב ומזעזע, אבל הבא ונדלג לרגע על העיסוק בטרגדיה, ובמקום זה נחגוג את הכישרון של הארטמן, ההשפעה שלו על הקומדיה והצחוקים שהוא נתן לנו. ואם אתם קוראים את זה ואומרים "היי רגע, מי זה?" – אז זה הזמן לגלות את האדם המוכשר הזה, ולמה מותו אבדה כזו גדולה.
פיל הארטמן נולד ב-1948 באונטריו, קנדה. הוא למד עיצוב גרפי, ואף עיצב עטיפות לאלבומים של להקות כמו "אמריקה" ו"פוקו", אבל מצא את מקומו די מהר בעולם הקומדיה. הארטמן הצטרף לקבוצה הקומית הלוס-אנג'לסית "הגראונדלינגס", שם פגש שני אנשים שיהיו מהותיים בקריירה העתידית שלו – פול רובנס וג'ון לוביץ. הארטמן עזר לרובנס, שאז בדיוק בנה את דמות מנחה הילדים המשונה פי-ווי הרמן, לפתח מופע בימתי בכיכובה של הדמות, שזכה להצלחה כבירה. זה הוביל לספיישל ב-HBO בהשתתפות הארטמן, סרט בבימויו של טים ברטון וסדרת ילדים מצליחה, בהם הוא הופיע בתפקידים קטנים. באותה עת הארטמן כבר הותיר חותם קטן על עולם הקומדיה של ארצות הברית, אבל פסגת הקריירה שלו הייתה עוד לפניו: ב-1986, לאחר המלצה מחברו ג'ון לוביץ, הוא הצטרף לקאסט של "סאטרדיי נייט לייב".
https://www.youtube.com/watch?v=LSEQpw_-d9g
ב-1986 "סאטרדיי נייט לייב" הייתה בתקופת מעבר, היוצר המיתולוגי של התכנית לורן מייקלס בדיוק חזר לנהל את העניינים, והקאסט הנסיוני שנשכר בעונה הקודמת (שכלל את רוברט דאוני ג'וניור, אנתוני מייקל הול וג'ואן קיוזאק) הוחלף בצעירים לא מוכרים, לפחות דאז, כמו דיינה קארבי ופיל הארטמן. בתקופתו בתכנית הארטמן כונה "הדבק", כי הוא בדרך כלל לא גנב את ההצגה, שיחק דמויות משניות, עשה הרבה חיקויים, אף פעם לא פרץ ממש – אבל הוא היה העוגן שהתכנית הייתה צריכה כדי להתקיים. כולם אהבו את הארטמן – הוא היה נחמד, צנוע, טוב בשיתופי פעולה ומוכשר כשד, בין אם זה בחיקויים של ביל קלינטון, פרנק סינטרה או צ'רלטון הסטון, או במערכונים יותר נסיוניים כמו "השף האנאלי" (לא מה שאתם חושבים!), איש המערות העורך דין שהופשר, או המערכון בו הוא ולוביץ משחקים שחקן ומפיק הוליוודי בשנות השלושים.
הארטמן המשיך לשתף פעולה עם חבריו מ-SNL, עם הופעות קטנות אבל זכורות בסרטים של מייק מאיירס, כריס רוק וביל מארי, ועשה לעצמו שם בתור אחד מהכוכבים האורחים האהובים והתדירים ביותר בתכנית קטנה בשם "משפחת סימפסון". הארטמן דיבב מספר דמויות בתכנית, אך האהובות ביותר היו ליונל האץ, עורך הדין הגרוע ביותר בעיר, וטרוי מקלור, שחקן שחצן שמופיע בדרך כלל בסרטוני הדרכה ופרסומות, ותמיד דואג להזכיר את הופעותיו הקודמות בסרטים כמו "גלאדיס הפרד המגניב" ו"הצוואר של הנשיא נעלם". הפרק הזכור ביותר בכיכובו של הארטמן הוא "דג בשם סלמה" מהעונה השביעית של התכנית, בו מקלור מתחתן עם סלמה, אחותה המגעילה של מארג', כדי להשכיח שמועות לגבי יחסיו האינטימיים עם דגים, מה שמוביל לקאמבק בשביל מקלור ותפקיד בגרסת המחזמר של "כוכב הקופים".
לאחר "סאטרדיי נייט לייב", הארטמן מצא לעצמו תפקיד בסיטקום הנהדר "ניוזרדיו" שם גנב את ההצגה (בתפקיד שדי הקדים את זמנו, שדרן שמרן) מחברי הקאסט האחרים שכללו כוכבים עתידיים כמו סטיבן רוט ("בארי"), אנדי דיק וג'ו רוגן. הוא גם זכה לתפקידים קולנועיים, בדרך כלל בתור נבלים מגוחכים ושחצנים בסרטים כמו "חיילים קטנים" או קומדיית חג המולד של שוורצנגר "מתנה בלתי אפשרית", אלה בדרך כלל לא היו סרטים שראויים לכישרון של הארטמן, אבל הוא תמיד נתן את כל כולו והיה נקודת אור בסרטים המטופשים האלו, אבל אז ב-1998, ברין אומדל, אשתו של הארטמן, שסבלה שנים מהתמכרויות שונות, רצחה אותו והתאבדה, וכך השאירה חלל ענק בעולם הקומדיה האמריקאית.
לאחר מותו הארטמן זכה לכבוד רב: התפקידים שלו ב"משפחת סימפסון" מעולם לא לוהקו מחדש, והפרק האחרון בו דיבב היה מוקדש לו, כמו גם הסרט "חיילים קטנים". ביל מקניל, הדמות של הארטמן ב"ניוזרדיו", מתה אחריו עם פרק לזכרו של הארטמן בו חבריו לתחנה מעלים זכרונות עליו ועל הדמות, חברו הטוב ג'ון לוביץ לוהק לסדרה במקומו, ואף נכנס לסכסוך עם חברו לקאסט אנדי דיק – אותו האשים בכך שגרם לאשתו של הארטמן לחזור לעשות קוק, מה שהוביל להידרדרות שלה. דיק ולוביץ אף הלכו מכות סביב הנושא מחוץ למועדון סטנדאפ ב-2006 (מותו של הארטמן אולי טראגי, אבל אתם חייבים להסכים שמדובר כנראה במכות הכי מגוחכות בהיסטוריה).
הארטמן מעולם לא פרץ באמת, אפילו באמריקה. תפקידיו הגדולים היו תפקידי אורח או תפקידים משניים אבל הוא היה מצויין בתפקידים האלה וכמו מיתות מוקדמות של יוצרים כמו ג'ים הנסון או אנדי קאופמן, זה משגע לחשוב מה הארטמן היה יכול לעשות אילו לא היה נרצח. כאשר הצטרף ל-SNL הוא אמר שעשה זאת כמקפצה לכתיבת סרטים בהם יוכל לככב, אך מעבר לסרט של פי-ווי הרמן הוא לא זכה ליצור את הסרט שלו. אולי הוא היה יכול ליצור קומדיה משוגעת, להפתיע עם הופעות דרמטיות, להיות שחקן אופי, להפציע בתפקידים קטנים בסרטי קומדיה עד היום – אבל זה לא קרה. לפחות הזיכרון של הארטמן חי בקרב אלו שהכירו אותו, ואלה שהושפעו ממנו, והוא הוכחה לכך שגם אנשים שקטים, נחמדים, שלא גונבים את ההצגה, יכולים להיות ה"דבק" שמחזיק את הכול ביחד.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
