הקונדיטור רועי כהן, בעליהקונדיטוריה הבווארית ליליאנפלאץ, טרוד בימים אלה בהכנות לראש השנה. לצד עיסוקו כבעלים וכקונדיטור הוא עדיין עוסק בעריכת דין כעצמאי, ומציין שנתיים להשקת ליין קונפיטורות בעבודת יד. "כשפתחתי את הסרטון הראשון שהגיע לנייד יחד עם עדכוני החדשות, לא היה מקום לספק: כל התכנונים והחיים שהיו עד השישה באוקטובר – בטלים", הוא משחזר את השבעה באוקטובר. את הימים והשבועות שלאחר מכן הוא העביר בבישול מלאי קונפיטורות, "כי בישול ואפיה בליווי מוזיקה הם התרפיה הכי טובה עבורי", ובמקביל סייע לאביו, מייסד ומנהל עמותת "מעשה נסים", שיחד עם הקהילה ברמת-חן התגייסה לקלוט משפחות מהצפון והדרום.בקיצור, תעקבו.

1. ערב חמישי בחוף עלמה ביץ'

בחירה פופולרית (שלא לומר נדושה), אבל חוף הים של תל אביב, שניה לפני סוף השבוע, הם המקום והזמן שהכי התגעגעתי אליהם בשנים שבהן חייתי בגרמניה. לא שחסרים סביב ברלין אגמים מרהיבים, ובמינכן נהר האיזר (Isar) אפילו מספק חוויה מרעננת ומפתיעה (בואכה קפואה) בעיבורה של העיר, ובכל זאת – אין על חמישי בערב בחוף הים של תל אביב אל מול השקיעה, עם מוזיקה נעימה, ריח המים המלוחים והעיר הכי שווה בעולם.
קויפמן 7 תל אביב

2. פיצה לילה

תאמינו או לא, אבל גם פיצה היא סוג של לחם. כל פיצה בנויה בראש ובראשונה על בצק לחם בסיסי (קמח, מים, שמרים/מחמצת ומלח), שיכריע את גורלה לַשֵּׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד. הפיצות של לילה מתחילות מבצק משובח, שמקבל טיפול מסור ומדויק עד שהוא יוצא מהתנור ומוגש לשולחן. די במראה שולי הבצק החרוכים ושומני הגבינה (והפפרוני) הרוחשים מעליו כדי להשכיח ממני את כל צער העולם, ולו למספר דקות מענגות במיוחד.
מרחביה 4 תל אביב

3. מטבחא

למרות שהעיר מוצפת בבתי קפה עם חללי עבודה, איכשהו נדמה שהביקוש תמיד עולה על ההיצע. מטבחא הוא בית קפה פלורנטינאי במיקום "אוף גריד", שמציע מבחר כריכים טריים, מאפים, סלטים וארוחות קלות, אבל גם – חלל עבודה שמעטים מכירים! כאן אני יכול להעביר שעות ארוכות של עבודה על המחשב בחלל ממוזג, עם מוזיקת רקע נעימה (ותמיד משובחת) והרבה שקט ושלווה (הטור הזה נכתב מכאן). מאחר שחלל העבודה מופרד לחלוטין מבית הקפה, אין פה שאון לקוחות, מלצרים והוצאת מנות, אלא שלווה נעימה וסביבת עבודה אידיאלית. גם כשעמוס, פינות העבודה המגוונות והמרווחות מבטיחות שקט ופרטיות.
אבולעפיה 13/11 תל אביב

4. ברלין בפלורנטין

שלושת הסמלים הקולינריים של גרמניה הם בירה, נקניקיות ופרעצל. כשעזבתי לגרמניה ב-2017, היה קשה יחסית למצוא בישראל נקניקיות איכותיות בסגנון גרמני, אבל לשמחתי כיום יש גם יש. בר ברלין בפלורנטין מציע מבחר נקניקיות א-לה-גרמניה (אפילו כינויי המנות עושים כבוד לערים מרכזיות בגרמניה), עם טוויסט ישראלי מתבקש (איולי עמבה, למשל) לצד מבחר בירות ומשקאות אחרים. לפעמים כל מה שצריך זה נקניקיה טובה, חרדל ובירה קרה.
ויטל 1 תל אביב

5. ויג'נאנה יוגה

חוויתי מספר נסיונות להתחבר לאסכולות יוגה שונות, ועל אף שבאינטואיציה הרגשתי שהיוגה מאוד טובה ונכונה לי, התקשיתי להתמסר לחוויה ולהתמיד בה. כל זה השתנה כשחבר המליץ לי לעבור את קורס היסודות במרכז לויג'נאנה יוגה שבלב העיר, וכמו שאומרים: "נפתחה לי הצ'אקרה". ויג'נאנה יוגה היא אסכולה שפותחה על ידי אורית סן-גופטה – כן, ישראלית למהדרין – וכדרכה של הישראליוּת (ומפה זו לגמרי פרשנות שלי) היא מעניקה מרחבי תרגול ותודעה שמאפשרים לכל מתרגל לגלות מה עובד הכי טוב לגוף-נפש שלו ופחות מנסה להנדס לתוך תנוחות ורעיונות נוקשים. לי זה עובד נהדר.
מזא"ה 22 תל אביב

3. מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית "החדשה" היא מפגע-על שמדגים רבות מהרעות החולות שלנו כחברה ומדינה: תכנון צופה פני עבר, הזנחה פושעת, עסקונה פוליטית מושחתת, ניכור, אדריכלות אגרסיבית שדורסת את האדם במרחב, דחיקת אוכלוסיות שוליים, התעלמות הרשויות מהצדדים היותר אפלים ואומללים של הקיום האנושי, מפגעי רעש, ריח וזיהום אוויר… מניח שאתם מכירים. נקודת האור היחידה במתחם היא שוק האוכל האסייתי, שבסופי שבוע הומה מבקרים – מהגרים וצברים כאחד – שמסתובבים בין דוכנים שופעים במגוון מאכלים וחומרי גלם מכל מרחבי המזרח (מהודו מזרחה). גם השוק הקסום הזה ראוי לאכסניה יותר מכובדת וסימפטית!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"פריסיליה מלכת המדבר" בתיאטרון הבימה. בני דורי זוכרים היטב את הסרט החלוצי, שהיכה גלים והביא לתודעת הציבור הרחב את אמנות הדראג ועיסוק במגוון היבטים הנוגעים לקיום להטב"קי במרחב ההטרו-נורמטיבי, כשבתודעה הציבורית בישראל באותן השנים ההומו היחידי שהכירו בכל בית בישראל היה זלמן וינדר (שושי) ז"ל. לא במקרה בנות פסיה הפציעו בסמוך לאחר הצלחת הסרט ופרצו אל המיינסטרים הישראלי. ההפקה של הבימה עושה חסד עם המקור בתצוגה מרשימה של משחק, מוזיקה, ריקוד והומור. למעלה משעתיים של פאן היסטרי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שיבה באוקטובר"מאת ד"ר עינת ווילף וד"ר עדי שוורץ (הוצאת התחנה, 2025) – ספר שהוא קריאת חובה לכל ישראלי. מאז השבעה באוקטובר קרה שהתחלתי לעקוב בעניין גובר אחר ד"ר עינת ווילף והניתוח הריאליסטי והמפוכח שהיא מציעה. סדר היום הפוליטי והאזרחי שהיא מציעה לישראל שלאחר השבעה באוקטובר נוטע בי תקווה אמיתית. הידיעה שהיא מכוונת לחזור לשדה הפוליטי משמחת אותי, כי השיח הרעיוני שהיא מביאה לשולחן מנפץ את רוב הדיכוטומיות הרעיוניות שקנו אחיזה בחשיבה הפוליטית הפופולרית בישראל משך עשורים רבים, ובכללי הגיע הזמן למנהיגות נשית אמיצה וחשיבה חדשה. לטמון את הראש בחול או לעשות עוד מאותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה לא עבד לאף אחד מעולם, ולא יעבוד גם לנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לובי 99– ארגון שהוקם לפני כעשור ושם לו למטרה לפעול בזירה הפרלמנטרית כגוף מטעם הציבור ועבורו (הם רשומים כחברה לתועלת הציבור והתרומות מוכרות לפי סעיף 46). כשעבדתי בפירמת עורכי דין נחשפתי לפעילויות של ארגוני לובי עסקיים, שמקדמים ביעילות אינטרסים של בעלי הון וחברות מסחריות, ובפועל אין מי שילחם או אפילו ישמיע את קולו של הציבור הרחב והאינטרס שלו. חברי הכנסת אמורים לעשות מלאכה זו, אבל במציאות האינטרס הציבורי עומד, לא אחת, בניגוד לאינטרס של בעלי ההון וחברי הכנסת שנתמכים על ידם (במישרין או בעקיפין).

את הארגון מובילה ביד רמה עו"ד לינור דויטש, שיחד עם צוות וחברי הלובי נלחמים עבור כולנו בוועדות הכנסת ויתר מסדרונות השלטון. הלובי נאבק על קידום אינטרסים ציבוריים כמו גם מלחמה בשחיתות, מניעת מחטפים ודילים מסריחים וכו'. הלובי פועל בשקיפות מלאה והתורמים שותפים בקביעת סדר היום והנושאים שהלובי יעסוק בהם. העובדה שהארגון מובל על ידי נשים הוא עוד סיבה לתמוך במיזם המבורך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נאור נרקיס – "חוזרים בתבונה"!נאור הקים את מיזם "חוזרים בתבונה" לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה. הארגון מסייע לנשים וגברים שמבקשים לצאת מהחברה החרדית ולהשתלב בחברה הכללית כאנשים חופשיים – כן כן, גם לחרדים מגיעה זכות הבחירה הבסיסית להחליט כיצד הם רוצים לחיות את חייהם. סוף סוף מישהו מעז לדבר בקול רם ובוטח על אחת הבעיות הכי אקוטיות במדינת ישראל מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית ועושה מעשה.

נאור מציג יהדות חילונית ערכית ובטוחה בעצמה לצד ערכים ליברליים, שלצערי התפיידו כמעט לחלוטין מהספירה הפוליטית של ישראל 2025, ולא מפחד להנגיש את תפישת העולם החילונית לכל דורש. בשבועות האחרונים נאור ופעיליו נתקלו באלימות ובריונות כשהגיעו עם דוכן לבני ברק, וגם משטרת ישראל לא טומנת את ידה בצלחת, לפחות לכאורה. נאור מגשים את אחד המשפטים הכי מעוררי השראה וציוניים בפזמונאות העברית "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום" (יענקל׳ה רוטבליט).

מה יהיה?
יהיה טוב! ולא כי אני אופטימי חסר תקנה, אלא דווקא מתוך ניתוח רציונאלי. ההמנון שלנו נקרא "התקווה" ולא במקרה. יש בנו כוחות אדירים שאין להם אח ורע, ולצערנו גם המלחמה המחישה זאת באופנים רבים. דווקא בשנים האחרונות שהיו קשות מנשוא – מההפיכה המשטרית ועד למלחמה – שמחתי שאני חווה אותן מפה ויכול להילחם ברחובות ובכל אמצעי חוקי שעומד לרשותי כאזרח, ולא צופה במתרחש מגרמניה הרחוקה ואוכל את עצמי מדאגה וחוסר אונים. עוד יגיעו ימים טובים, ולו מן הטעם הפשוט שאם לא נתקן את הקלקולים היסודיים שמאכלים את יסודות הפוליטיקה, החברה והכלכלה שלנו, אנחנו פשוט נחדל להיות, וזו לא אופציה. ככה פשוט. מאחל לכולנו שנה טובה ויותר רגעים מתוקים (עם חמאה וריבה, כמובן).

• העיר שלי
• קונדיטוריה
• עלמה ביץ'
• פיצה לילה
• חללי עבודה
• ברלין
• יוגה
• תחנה מרכזית תל אביב

למרות שהחיים בישראל הם הכי רחוק שאפשר מדבש, הקונדיטוריה המקומית לא פראיירית בכלל. לגוורדיה הוותיקה שמובילות מיכל בוטון ואנה שפירו (עמיתה), טל איטקין (פרויקט פאי) ומיכל גולדברגר (לשעבר משייה) הצטרפו רומי שטייניץ (תריסר), תמר קימה (משייה) ואוליביה פחיירה נטר (פאסטל) – קונדיטוריות מוכשרות שמשכילות לשלב את הבסיס הצרפתי־קלאסי עם טעמים מקומיים (וסליחה אם שכחנו מישהי).

>>

בעשורים קודמים, הקונדיטוריה בארץ נחלקה בצורה מסורתית בין הז'אנר הצרפתי (רביבה וסיליה) לאוסטרי (הנס ברטלה ורוב הקונדיטוריות השכונתיות). בשנים האחרונות המגמה השתנתה, ולים התיכון יש יותר נוכחות במאפים ובממתקים. פרלין זעתר זוכה פרסים של איקה, בורקס אנשובי ומרווה בעמיתה, בריוש שמן זית של חגי והלחם והממתקים המדוברים של ניצן כהנים – כולם נותנים לים התיכון מקום בולט. בקפה אלקונין החדש פגשנו קונדיטוריה כזו, עם רגל אחת בפריז והשנייה בשוק הכרמל.

קפה אלקונין הוא המשך ישיר של רובע אל"ף, מסעדת הדגים של שף אביתר מלכה ואיש הברים יונתן גרינברג (וינונה פוראבר), שנפתחה לפני פחות מחודשיים במלון אלקונין היפהפה. בעוד המסעדה צוברת תאוצה וארוחת הבוקר לאורחי המלון כבר עומדת על הרגליים (ופתוחה גם לאורחים מבחוץ), התפנו השותפים להמשיך את ההשתלטות על מערך המזון והמשקאות. ויטרינת מאפים גדולה ומכונת קפה נוצצת הוצבו בלובי המלון ובית הקפה יצא לדרך.

"איריס הייתה האדם הראשון שאביתר התעקש לצרף לצוות", מספר גרינברג על הקונדיטורית איריס גלזר, שהרכיבה את התפריט יד ביד עם מלכה. תחקיר קצר מגלה שגלזר עבדה בכמה מהמקומות הנחשבים בארץ, ביניהם קונדיטוריית סאנפלאואר בחיפה, מסעדת טוטו ו"חמדה עוגות", קונדיטוריה מיתולוגית שפעלה בקרליבך תחילת עבודות הרק"ל. שיתוף הפעולה בינה לבין מלכה כבר הוכיח את עצמו במסעדה ונכנס כעת להילוך גבוה. גלזר מספרת שמטרת העל הייתה למצוא את שביל הזהב בין קונדיטוריה צרפתית קלאסית לטעמים מקומיים. "הקונספט הראשוני היה מיני־בייקרי, ורציתי לגעת בכל עולמות הקונדיטוריה. לכן יש לנו קצת מכל דבר. אני יכולה לקום כל בוקר ולהחליט מה בא לי להכין", היא אומרת.

ומה בא לה להכין? המון דברים שמתחשק לזלול מבלי להזניח אף פירור פחמימה. את אגף המלוחים מובילים גוז'ר – פחזנית צרפתייה גדולה ואוורירית במילוי גבינות ועשבים וציפוי גבינה (24 ש"ח), מאפה בצק קרואסון במילוי אנשובי, בצל וגבינה בטעמי אוממי שמעיפים את הפוני, "מלוח וחצוף לאוהבי הז'אנר" (26 ש"ח). בורקס מדופף במילוי תפוחי אדמה באטר, גבינות וירוקים (25 ש"ח) לגמרי עשה לנו את זה וכך גם פוקאצ'ה שמנמנה במילוי לאבנה, זוקיני ובצל צלוי, שמתכתב בטעמים שרופים-מפוחמים עם הג'וספר שבמסעדה.

"הפוקאצ'ה עברה המון גלגולים עד שפיצחתי אותה", מספרת גלזר ומגלה שהשקיעה שעות רבות כדי להגיע לפחמימה אוורירית מספיק כדי לספוג טעמים, ועמידה דיה כדי להחזיק את המילוי. למרבה הצער נעדרו מהוויטרינה כריכים במילוי סלמון גבינת שמנת, סלט ביצים ובצל מקורמל, טונה בסגנון פריקסה, ברי ועלים חריפים וכריך מטיאס עם שמנת חמוצה וביצה (48-56 ש"ח), וזו סיבה טובה לשוב לסיבוב נוסף.

אגף המתוקים, שתופס את רוב שטח הוויטרינה והדלפק, אינו מבייש אף פטיסרי בפריז. שוסון שזוף ופריך במילוי תפוחים שבושלו במשך שעות (22 ש"ח), קרואסון סולת וצימוקים כטייק אוף מקומי על Pain aux raisins (26 ש"ח), וקוגלהוף מבצק בריוש עשיר עם קליפות הדרים מסוכרים, שוקולד לבן וסירופ מי פריחת הדרים (26 ש"ח למאפה אישי, 89 ש"ח לעוגה שלמה) משקפים סינרגיה בין פטיסרי צרפתי לקונדיטוריה ישראלית מקורית. גאטו נאנט – עוגת שקדים נימוחה שמקורה בעיר נאנט שבצרפת (במסעדה היא מוגשת כקינוח לצד גלידת שקדים מרים), טארט שוקולד קלאסי וטארט לימון עם גרידת ברגמוט (34/220ש"ח) מסורתיים יותר, אך עדיין אפשר לזהות בהם זווית מקומית.

מולם, בפינת ההשראות מהעולם, פגשנו עוגת גזר מתובלת וארומטית עם זיגוג גבינת שמנת, חיתוכיות מתובלות עם ריבת תפוז ופסיפלורה מתוצרת בית וקטגוריה שלמה של עוגיפלצת – עוגיות ענק בטעמי פטל פקאן, מאצ'ה שוקולד לבן ושקד, לימון ושקדים ושוקולד דולצ'ה לוז. את הממתקים אתם ממש לא רוצים לפספס: פררו רושה, מרשמלו אננס ומרמלדות נהדרות, במיוחד מרמלדת תות-פלפל שחור חריפה-מתוקה ופנטסטית. בקיצור, כל פריט מהוויטרינה שתוכלו להניח עליו יד.

פרט לחלל הפנימי, קפה אלקונין משוויץ גם בחצר מטופחת שטופת שמש, אידיאלית לימי תחילת הקיץ. את האוכל מלווים משקאות בוקר – אספרסו (12 ש"ח) מאצ'ה (22 ש"ח) קולד ברו (18 ש"ח) ושאר חשודים מיידיים. תוכלו להזמין גם מיץ טרי שנסחט במקום מעירבובי תפוחים, גזר, תפוזים וג'ינג'ר וגם אלכוהול, למשל אספרסו מרטיני מעורר ונגרוני מהמסעדה, ים תיכוני כמובן. צילומים נוסטלגיים בשחור-לבן מימי הקמת המלון נותנים את חותמת האקספיזם הסופית, והמציאות המטורללת נשארת מעבר לדלת. כשחלום החופשה בחו"ל הולך ומתרחק, קפה ומאפה תחת שמשייה, כשהבריזה פורעת בעדינות את השיער, נראים כיקום מקביל, פיסת פריז קטנה להתגעגע אליה.
>> קפה אלקונין, לילינבלום 9, ראשון-חמישי, 19:00-12:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• אביתר מלכה
• מלון אלקונין
• קונדיטוריה
• מאפים

בתשעת החודשים האחרונים למדנו שיש הרבה דרגות של עצב, ואי שם באמצע, אחרי הנופלים, החטופים, המפונים ושאר האסונות שממלאים את חיינו בצער ואבל, נמצא גם העצב על מאות – אם לא אלפי – העסקים שנסגרו בגלל המלחמה. ביום שישי הקרוב יצטרף אליהם קורבן נוסף ומכאיב במיוחד: מטרלו, הפטיסרי המוערכת מרמת הגולן שהעמידה את כל המדינה בתור, סוגרת את שעריה עד להודעה חדשה.

>> הלחם והחמאה שלנו: הפטיסרי הכי טובים בתל אביב

רק בשבוע שעבר חגגנו עם עדי פרץ, הבעלים והשף-קונדיטור של מטרלו, עוד גיחה שלו לתל אביב עם הקרואסונים המשוחתים והמאפים המדופדפים המושלמים שלו בפסטיבל "בר מארץ היין" של יקב רמת הגולן, והנה אתמול בישר פרץ לעוקביו באינסטגרם על כך שהוא מרים ידיים בייאוש וסוגר את העסק לתקופה בלתי ידועה.

"סוף עצוב – שבו אנחנו סוגרים דלתות", כתב פרץ והותיר לא מעט סימני שאלה. "ינואר 2019 – אני פותח את מטרלו, שמצליחה לטפס הרבה מעבר לציפיות. מחודש לחודש מקבלת לתוכה יותר אורחים שהחיוך לא יורד להם מהפנים, עוברת בגבורה את הקורונה, וממשיכה לבסס את עצמה כאחת המאפיות המובילות בארץ, למרות המיקום הגיאוגרפי", המשיך פרץ.

"ינואר 2023 – אני פותח מחדש את מטרלו אחרי שיפוץ מסיבי ומעצב מחדש את כל האג'נדה שלה; אוקטובר 2023 – המלחמה ותוצאותיה המצערות מגלות לי מחדש עד כמה מטרלו הייתה חלק מחייהם של אנשים, ואני מתאמץ בכל כוחותיי להמשיך ולקיים את הפעילות. לצערי, במדינה שבה עולם המסעדנות בחשיבות נמוכה (מה ההבדל ביני לבין כפר הנופש הנמצא עשרים מטרים ממני ומקבל פיצוי מלא?), אזלו כוחותיי ונגמר האוויר והכסף".

יום שישי הקרוב (5.7) יהיה היום האחרון של מטרלו כבית קפה קסום בקיבוץ עין זיוון, ולא ברור מה הלאה. "זו יכולה להיות הפסקה של שבוע, חודש או שנה. אולי נחזור ואולי לא, אולי בתל אביב ואולי בעין זיוון. יש המון שאלות ואין תשובות. גם לא לי", אמר פרץ. "אני כן מתכוון להמשיך את הפעילות בארוחות פתוחות או פרטיות, או בפופ-אפים מיוחדים ובטוח לא אתן למטרלו לגווע. תודה לכל האורחים האהובים שהגיעו בחמש וחצי שנים האחרונות. זה הכל בזכותכם". עצוב.

• אוכלים שותים
• מטרלו
• פטיסרי
• קונדיטוריה
• רמת הגולן

לא עבר הרבה זמן עד שתל אביב זיהתה את הכישוף שנקרא העוגות של מגזינו. כשנפתחה המסעדה האיטלקית כולם התלהבו מהטייק מהניסיון לרענן את פורמט הפסטות-פיצה הקבוע (עם הרבה פסטות ופיצה, אבל בטוויסט), אבל די מהר הדיבור על מגזינו התפקס סביב סוף הארוחה. הקינוחים המטורפים שלהם – פאי לימון ופיסטוק, עוגת גזר מעלפת, הקראק פאי וכל שאר המתוקים של השף-קונדיטור ברק כהן (שעזב את מגזינו בדצמבר האחרון לטובת הרפתקה עצמאית) – תפסו את רוב תשומת הלב ואת תשומת הוולט, כך שהמסעדה נזנחה קצת לצד. וזה לא הוגן. לכם, לא להם.

>> תאכלו עוגות: נפתח הקפה-קונדיטוריה הראשון של מגזינו. ועוד ברמת אביב
>> ותודה על העוגות: השף ברק כהן עוזב את מגזינו בדרך למקום חדש משלו

עכשיו שיש למגזינו גם חנות קונדיטוריה נפרדת בסמוך למסעדה, וגם סניף של קפה-קונדיטוריה חדש ברמת אביב ג', אפשר להתרכז שוב במנות שאוכלים לפני הקינוח. כי בסוף מגזינו מספקת מענה לחוסר משמעותי בעיר – מנות איטלקיות ברמה. פיצות יש אמנם שפע, אבל מאוד קשה למצוא פסטה מוצלחת שעוברת משלוח בשלום, או אפילו יוצאת למשלוח. מגזינו הם בדיוק המקום ממנו אתם יכולים להזמין איזה בולונז בדרגת מסעדה או ניוקי משגע במשלוח, וזה באמת בעל ערך לא מובן מאליו. פחמימות על גלגלים, מה עוד צריך? אה, איזה קינוח. טוב, זה קצת יקר, אבל אם כבר מזמינים ממגזינו, אין מצב שלא ננצל את הצ'אנס.

מנה מומלצת:קשה מאוד שלא ללכת על הקלאסיקה שהיא ספגטי קרבונרה (82 ש"ח) קלאסי עם פלפל שחור, חלמון ביצה, פרמזן ובייקון. מה חשבתם, שתקבלו חזה אווז? פה זה הדבר האמיתי.
יש אופציה לטבעונים?גם לכם מגיע אווירה איטלקית בצלחת, ויש כמה מנות מעניינות – כולל היצע פיצות מאוד יפה על בסיס גבינה טבעונית של חברת Mashu, אבל אנחנו היינו הולכים על הכיף של מנת ריגטוני פומודוריני (72 ש"ח).
איך מזמנים?בוולט
ואם לא בא לי? לפעמים רוצים משהו קצת טראשי יותר, או פשוט אחר, יש לנו גם רשימה ענקית שלהמשלוחים הכי טובים בתל אביב. הכל מתחבא שם – אושר, חיי נצח, אהבת אמת, וזה רק ההמבורגרים ברשימה.

• מה מזמינים היום
• מגזינו
• אוכל איטלקי
• משלוח
• ארוחות משפחתיות
• קונדיטוריה

אני לא רגילה להיות ב-9 בבוקר ברמת אביב ג'. אבל עכשיו 9 בבוקר, ונדמה שהתושבים באזור כבר עירניים מתמיד. טוב, יש להם סיבה טובה, כי רבים מהם פוקדים כרגע את בית הקפה החדש שנפתח לפני ימים אחדים בשכונה, זה שהלוגו שלה יהיה מוכר לכל שמנמני העיר, וסתם חובבי המתוק. כי זה בית קפה ראשון מבית הקונדיטוריה של מגזינו. כן, שמעתם נכון. סניף הקונדיטוריה שצמוד למסעדת מגזינו אמנם מציע קפה מוצלח, אבל הסניף החדש הוא כבר החבילה השלמה – סניף רחב ידיים לעוגות המרשימות בעיר.

>>להזמין וולט ולנוח: שינויים דרמטיים בשירות המשלוחים הפופולרי

האגדה על העוגות של מגזינו החלה לפני שמונה שנים, אז ברק כהן החל לאפותן במסעדה עד שהכו גלים ברחבי העיר. אבלכהן עזב לפני כחצי שנה, כאשר את דרכו המשיכה הקונדיטורית שרון כהן (אין קשר משפחתי).״אנחנו מאוד שמחים ומתרגשים מהמקום החדש", מספר טל שטרן, שותף במגזינו. "התחלנו לתכנן אותו לפני שנתיים, אבל להקים עסק במדינה הזו לוקח הרבה זמן, שלא לדבר על התקופה הקשה מנשוא שנכנסנו אליה. אז עכשיו אנחנו בעיקר מחייכים ושמחים שהנה נפתח השער״.

השער המדובר כולל מקומות ישיבה רבים, בפנים או בחוץ, וכמובן ויטרינה בעלת תפריט העוגות המוכר, לצד עוגות נוספות פרי עטה של שרון כהן, מאפי בוקר מפתים, כריכים צבעוניים וכמובן, עמדת קפה. בכל זאת, שיהיה לכם תירוץ לאכול את כל המתוק הזה. איתי בידרמן, השף של קפה איטליה (גם היא חלק מקבוצת מגזינו) שעזר בהקמת המקום החדש מסביר את הקהל הרב שהגיע בטענה שתושבי השכונה רק חיכו לבית קפה״כזה שהוא ממש מתחת לבית, ולא שייך למרכז קניות כזה או אחר. אלא עומד בפני עצמו״.

המקום עצמו שמשי ונעים, מעוצב למשעי וניכרת בו השקעה של שנתיים, ומחשבה על כל פרט. החלק המרכזי הוא, כמובן, הוויטרינה שניצבת בפנים. איתרנו קודם כל את פאי הלימון-מרנג והקראק פאי שאנחנו אוהבים, ואת הפאי ג'אנדויה ופאי השקדים וכל המוכר והטוב לנו. עכשיו כשנרגענו, אפשר להתפנות לעוגות החדשות:פאי מייפל ומי ורדים, ועוגת גבינה באסקית מושלמת. המחיר הוא עדיין מחירי מגזינו (46 ש״ח לפרוסת עוגה, אמאל'ה), אבל עובדה שאנחנו עדיין משלמים אותה ומתענגים על כל ביס.

את החידוש האמיתי אפשר למצוא בגזרת המאפים, כי בכל זאת מדובר בבית קפה:בריוש סוכר רך (18 ש״ח), דייניש פיסטוק ופטל, דייניש שוקולד ודייניש קינמון (18 ש״ח לאחד), וכמובן קרואסון שוקולד וקרואסון חמאה מידי המגזינו (18 ש״ח לכל אחד). יש מגוון פיננסיירים (דולצ׳ה, שוקולד צ'יפס או פטל פיסטוק, 22 ש״ח לאחד), וחידוש מסקרן – בר שוקולד, שהוא למעשה אקלייר מצופה שוקולד ואגוזי לוז עם קרם שנטילי וניל מלמעלה. רלוונטי מאוד למי שממש, אבל ממש, רוצה להתפנק לצד הקפה (38 ש״ח).

בזירת הכריכים תמצאו כריך ביס עם סלט ביצים בלחם לבן וענני (24 ש״ח), כאשר אותו הלחם גם מככב בכריך ביס טונה (24 ש״ח). אגב, למי שלא מצליח לבחור בין טונה לביצים, יש אופציה של דואט בדמות כריך דו קומתי, שמגיע בלחם קסטן או דגנים. אל תדאגו מהחלק הקשה, כי אין (34 ש״ח). מלבד זאת יש כריך גאודה בלחם כפרי עם ירקות טריים (28 ש״ח), או בריוש עם סלמון מעושן וגבינת שמנת (28 ש״ח). יפה לכם רמת אביב ג׳ על הרכש החדש, אפילו עידית לינוביץ׳ עשויה להגיע ולהתפנק.
"מגזינו רמת אביב". אבא אחימאיר 1, א'-ש' 7:30-19:00. שעות הפתיחה צפויות להשתנות ולהתעדכן לאחר הרצה.

• אוכלים שותים
• מגזינו
• קונדיטוריה
• רמת אביב ג'
• חדשות האוכל