כולנו יודעים שזה קורה בכל מקום, ובין אם שמתם לב או לא, כולנו ראינו הטרדה כזו או אחרת במרחב הציבורי. ואנחנו רוצים להתערב, להגיב ולעזור. באמת. אבל זה לא תמיד פשוט. לפעמים לא יודעים אם מדובר בהטרדה, אם האישה (או הגבר) המוטרדת בכלל רוצה שנתערב, אם זה מעמיד אותנו בסכנה ועוד תירוצים שעוצרים אותנו מלפעול. כעת עיריית תל אביב, בשיתוף עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית והמותג לוריאל פריז, משיקים קמפיין שנועד לסייע לציבור לעצור הטרדות בעזרת כמה כלים פשוטים.

הקמפיין המשותף, שנקרא "יש לך איך להגיב", קורא לנשים וגברים שעדים להטרדה מינית במרחב הציבורי להתערב ולהגיב. הוא מציג חמישה כלים פשוטים – גילוי אמפתיה, בקשת עזרה מאדם אחר באזור, תיעוד של המצב, דיבור ישיר למטריד, מציאת דרך עקיפה להסיח את דעת המטריד – כדי לעצור את ההטרדה. לשם כך, יצרו במסגרת הקמפייןאתר יעודיבו ניתן ללמוד את הכלים באמצעות לומדה אינטראקטיבית. הקמפיין מתקיים לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים, שיצוין ביום שישי הקרוב, אז תתקיים גם הצעדה השנתית.

״פגיעה מינית מתאפשרת בגלל קשר שתיקה", כתבה בהודעה לתקשורת מרים שלר, מנכ״לית מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב. "התערבות ועצירה של אירועי הטרדה במרחב הציבורי היא למעשה שבירה של קשר השתיקה הזה. זהו גלגל הצלה לנפגעות ולנפגעים, שפעמים רבות מתקשות ומתקשים להגיב בעת האירוע". ראש עיריית תל אביב-יפו הוסיף כי "הטרדה מינית היא תופעה בלתי נסבלת שכולנו מחויבים לפעול בכל הכלים לחסלה. לא לצמצם אותה, לא להפחית אותה, אלא למחוק אותה כליל מעל פני האדמה. חשוב שכולנו נזכור כי הטרדה מינית במרחב ציבורי אינה מתרחשת בחלל ריק – ולכל אחד ואחת, יש איך להגיב".

• אקטיביזם
• הטרדה מינית
• הטרדה
• עיריית תל אביב
• קמפיין

התלונה הכי חמה בסביבה, שרצה חזק במיוחד בימים האחרונים, היא על "הנושאים של הבחירות". מין דיבור כזה שטוען שמערכת הבחירות עוסקת בדברים שוליים ורכילותיים בזמן שהיא צריכה לסוב סביב נושאים מהותיים. אבל בואו נשאל את זה אחרת – מתי הייתה פה מערכת בחירות על נושאים מהותיים בפעם האחרונה? ואיך מנהלים בחירות על נושאים רציניים בעידן הרשתות החברתיות ותקשורת המיינסטרים שרודפת אחריהן עם הלשון בחוץ?

לא יודע אם שמתם לב, אין פה בתקשורת שום דבר עמוק יותר. ואם יש, אין לו רייטינג. כי לאף אחד אין יכולת להקשיב. וגם לאף אחד אין מה להגיד. כי אין הבדל. אתם באמת חושבים שיש פערים בטווח שבין לפיד לליכוד בתחומי הכלכלה? החברה? אפילו הביטחון? הסיבה שהקמפיינים לא עוסקים ביחסים עם הפלסטינים, למשל, היא שאף אחד (כמעט) לא רוצה לחשוב על זה מעבר ל"ניהול הסכסוך". מדינת ישראל לא מוכנה באמת לעשות את השיחה הזו. כי הרי היא שיחה לא נעימה. סיפוח אומר מות ה"יהודית ודמוקרטית" (לפחות של אחת מהן). האופציה השניה היא קווי 67'. מי שמדבר על אמצע משקר.

ובאמת שזאת רק דוגמא. אין שום הבדל באידיאולוגיה הכלכלית של הליכוד, כחול לבן ויש עתיד. כולם מבטיחים לטפל ביוקר המחיה אבל שומרים על החברים שלהם, אז עושים רק בשוליים. כולם מדברים על תחבורה ציבורית, אבל משקיעים בכבישים. כולם מדברים על מחיר הדיור, אבל מבינים שאין להם המון מה לעשות בקשר לזה בלי דיור ציבורי.

עכשיו על כל זה תוסיפו את חבורת הפופוליסטים שנקראת בטעות "התקשורת הישראלית". אנשים שזנחו כל בדל מקצועיות ומכרו אותה לטובת הרייטינג, רק כדי לגלות שאף אחד כבר לא קונה את הסחורה שלהם. גם אם צץ כאן מדי פעם פוליטיקאי שחורג מהקלישאה (לא צץ, אבל נניח), תסמכו על התקשורת שהיא תדע להשטיח אותו לעובי קרפ.

ואותו הדבר נכון גם לגבי הקמפיינים. עובדתית, אין שום קמפיין פוליטי בשנים האחרונות שהזיז כאן משהו. אפילו לא קצת. אנחנו קפואים בתוך לימבו פוליטי שאף קמפיין לא יכול להזיז אותו. הציפייה מהמפלגות לבוא עם איזה יציאה אדירה שתשנה באופן ניכר את המצב הפוליטי היא לא פחות מבדיחה. לא היה איש קראייטיב במדינה שלא ניסה. רובם עבור יותר מגוף אחד. התוצאה היא כישלון, אחרי כישלון, אחרי כישלון.

אז מה נשאר? לרכב על הטיפשות של התקשורת, כמובן. לעשות פרובוקציות מטופשות כמו לשבת על גג מכונית באיילון, ולקוות (די בצדק) שהתקשורת תגיע בריצה. "כי יש לזה רייטינג" (אין לזה, אבל נניח). הבעיה היא שברמה הפוליטית גם זה לא עובד. זה מקסימום יכול להעביר קולות מ"שונאי הפרקליטות" בליכוד (כלומר אלו שדואגים רק לתחת של עצמם) לשונאי הפרקליטות והערבים של בן גביר וסמוטריץ' (שלא דואגים לתחת של אף אחד, רק לתחושת העליונות היהודית שלהם).

והאמת? היא כואבת. אין שום פתרון נראה לעין למערכת הפוליטית הישראלית במצב הנוכחי. כדי שנוכל לראות שינוי כלשהו, המערכת עצמה צריכה להשתנות, מספר חברי הכנסת חייב לעלות, שיטת הבחירות חייבת לשלב בחירות אזוריות ואישיות. כל עוד אנחנו בידיים של 120 חברי הכנסת, במיוחד החבורה הספציפית הזו, זה לא הולך לשום מקום טוב.

• בחירות 2022
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 919 // בחירות 2022
• קמפיין
• תעמולה
• תקשורת
• אקטואליה

• Facebook
• Twitter
• Email

אם עד כה היו אלההנאשמים ברצח או בתקיפה חמורהשל נשים שתמונותיהם התנוססו בשלטי חוצות, מיזם 'הבושה עוברת צד' פצח היום (ב') בקמפיין חדש שמציב את הקורבן במרכז. במסגרת הקמפיין החדש הוצבו שלטי חוצות עם תמונותיה של שירה איסקוב, ששרדה ניסיון רצח על ידי בן זוגה לשעבר. העיתוי כמובן לא מקרי – יום האישה הבינלאומי.

הקמפיין החדש נועד להעצים את הקורבן, במקרה זה את שירה שהפכה באחרונה לסמל המאבק באלימות נגד נשים. חברת השלטים 'נור' התגייסה לפרויקט וכך גם בכירים בתעשיית האופנה שעבדו בהתנדבות מלאה: צלם האופנה גולי כהן, המאפרת רוזה שוורצמן, הסטייליסטית לימור ריחנה והארט דירקטור תומי קלמנטס.

תתביישו: הנשים שמאחורי שלטי החוצות החושפים את פני הרוע | טור אישי

יעל ורד, יזמית הפרויקט, מסבירה כי "לרגל יום האישה, בחרנו לשנות כיוון – לבנות מסר מעצים ששם את הדגש על הקורבן. מבחינתנו, שירה איסקוב היא סמל לשינוי בכללי המשחק והינה אישה מעוררת השראה באומץ שגילתה ובפתיחות בה שיתפה את סיפורה. את תמונתה דאגנו להעלות בראש חוצות וללא פילטרים, כשהיא יפה, בטוחה, חזקה, מחייכת ומישירה מבט למצלמה. זאת לעומת תמונותיו של אביעד משה מהמשפט, כפי שהופיעו בתקשורת, בהן נראה חופן את ראשו ומסתיר את פניו".

לדבריה, "בתקופה האחרונה אנו רואים יותר ויותר נשים החושפות מקרי אלימות בפנים גלויות ובקול בטוח; לא עוד מתחבאות מאחורי שם בדוי או אות בודדה, לא עוד פנים מטושטשות וקול מעוות. חשוב כי האמירה תהיה ברורה ומדויקת: הבושה כבר אינה חלק מנחלתו של הקורבן, אלא עוברת לצד התוקף – הגיע הזמן ש*הוא* יתבייש".

לתמיכה במיזם 'הבושה עוברת צד'

• הבועה
• אלימות במשפחה
• אלימות
• אלימות מינית
• קמפיין
• קמפיין גיוס

• Facebook
• Twitter
• Email

מיזם FACEIT שמפרסם תמונותיהם של חשודים ונאשמים באלימות נגד נשים ממשיך בימים אלה עם קמפיין חדש. כעת יוצבו על שלטי אוטובוסים תמונותיו של אלירן מלול הנאשם ברצח בת זוגו מיכל סלה. זאת בתזמון עם משפטו של מלול שמגיע בימים אלה לשלב העדויות בבית המשפט המחוזי בירושלים וכן לקראת יום האלימות נגד נשים.

תתביישו: הנשים שמאחורי שלטי החוצות החושפים את פני הרוע | טור אישי

מדובר בקמפיין השלישי שמובילות שתי היוזמות מיכל לוברבום ויעל ורד, כאשר קדמו לו תלייה של שלטי חוצות עם תמונתו של אביעד משה הנאשם בניסיון רצח בת זוגו שירה במצפה רמון, ושל הנאשמים באונס הקבוצתי האכזרי באילת. הקמפיין הנוכחי עם תמונותיו של מלול יימשך כעשרה ימים.

לוברבלום וורד מדגישות בהודעה שהוציאו היום (ב') כי כמו יתר הקמפיינים שלהן, גם הנוכחי הוא יוזמה פרטית שלהן ללא משרד פרסום או מדיה המסייע והוא מוערך בשווי של מאות אלפי שקלים. זאת בזכות התגייסותן של חברות שילוט למהלך וכן מכספים שנאספו ממיזם מימון המונים.

לוברבום, עיתונאית במקצועה, מסרה בהקשר לקמפיין החדש כי "מערכת המשפט יכולה להמשיך לדאוג לצנזר, לחוס על המוניטין ולתת צ'אנס נוסף לחיות אדם. אנחנו, כחברה, נדאג להיות שם כדי לצרוב את פני הרשע, לוודא שהידיים שרוצצו וניסו לרצוח, לעולם לא יתפרנסו, ולא יתקבלו בשום מעגל חברתי, לנו כציבור יש את הכוח ואמצעים על פי חוק לבצע עונש חברתי, ועלינו להשתמש בכל האמצעים הללו, וזוהי מטרתנו" .

שותפתה ורד, אשת שיווק, הוסיפה כי "המהלכים הקודמים עימם עלינו לאוויר זכו לתגובות מכל עבר כולל אינספור הצעות לסיוע ולהירתמות. מעבר להעלאת מודעות למקרי צו השעה, חשוב לנו לא פחות לזכור ולהזכיר גם את המקרים המזעזעים שלכאורה כבר ירדו מסדר היום הציבורי". לדבריה, "בחרנו הפעם במדיית האוטובוסים שהינה ניידת על מנת שתמונתו של החשוד ברצח תתנוסס ותתנייד בכל רחבי הארץ כך שתיחשף בכמה שיותר מוקדים גאוגרפים. חשוב כי האמירה תהיה ברורה ומדויקת: הבושה כבר אינה חלק מנחלתו של הקורבן, אלא עוברת לצד התוקף – הגיע הזמן ש*הוא* יתבייש".

לפייסבוק של המיזם|לאינסטגרם|לקמפיין מימון ההמונים

• הבועה
• אלימות מינית
• קמפיין
• קמפיין גיוס
• אוטובוסים
• אלימות
• אלימות במשפחה

אם להודות בכנות, הקשר בינינו לבין פעילות חברתית היה רוב הזמן, איך לומר, מקרי בהחלט.גם להגדרות כמו "פמיניזם", "מגדר" ודומיהן לא התחברנו מעולם, בסך הכל שתיבחורות תל אביביות שחיות את חייהן לא רע.ואזהגיע הרצח של מיכל סלע, ואז האונס הקבוצתי של הקטינה באילת, והניסיון האכזרי לרצח שירה במצפה רמון ועוד רבים ו*לא* טובים.

על המשפט קשה להשפיע אבל אולי על החברה כן; נעשה הכל כדי להעביר מן העולם את התפיסה כי מצופה מהקורבן להתבייש ולהסתתר

נראה שאירוע רודף אירוע ופשוט אי אפשר להמשיך כרגיל.ואז נוחתת ההבנה כיכאשר היד האמונה על הצדק אינה רועדת בעת ניסוח הפסיקה,כאשר לב האזרחים אינו נשרף, האדמה אינה בוערת וכולם ישנים בשקט בעת שאלו ושכמותם ממשיכים לחיות בינינו מבלי לשלם את המחיר,אין שום סיבה בעולם להתפלא על סך הכל עוד אונס של סך הכל עוד ילדה.

ואחרי ההבנה מגיעה ההחלטה כי אם גלגלי הצדק חורקים לאיטם,במקום ענישה משפטית ראויה, אין ברירה אלא לנקוט בסנקציה חברתית מתבקשת במסגרת החוק.

המהלך הראשון היה העלאה על גבי שילוט ענק באיילון את תמונת "בעל המוניטין" ממצפה רמון, החשוד בניסיון רצח אשתו שירה. צדק פואטי עבור אדם שביקש צו איסור פרסום בדאגה לשמו הטוב.ידענו שצעד זה יוציא מאנשים אמוציות רבות;, הנחנו שחלקם יתחברו וחלקם ישמיעו ביקורת נוקבת אבל למשהו אחד לא היינו מוכנות;האינבוקס הוצף בימים האחרונים בעשרות הודעות של בנות כאובות ששלחו לנו תמונות של כאלו שפגעו, אנסו והשחיתו את הגוף והנפש שלהן; בנות 14 ונשים בגיל השלישי שביקשו רק דבר אחד: תצעקו את הצעקה שלנו!

עברנו על כל הודעה והודעה, כל מקרה פילח את הנשמה באופן שונה, אבל הריטואל קבוע:פגיעה חמורה, יריקה של מערכת המשפט והופ! הפוגע חוזר לחייו כרגיל.ואז הגיעה התובנה: על המשפט קשה להשפיע אבל אולי על החברה כן; נעשה הכל כדי להעביר מן העולם את התפיסה כי מצופה מהקורבן להתבייש ולהסתתר.לא עוד פנים מטושטשות וקול מעוות, לא עוד אות בודדה, אלא אמירה ברורה המעבירה מסר ברור: *שהוא* יתבייש!

השלב השני היה לעלות על גבי שלטי חוצות את תמונותיהם ושמותיהם של החשודים באונס האכזרי באילת, כאשר שוב מתגלה הצדק הפואטי והפעם מבחינת המיקום שנבחר – אילת. בנוסף, בנקודות מרכזיות בכל רחבי הארץ שודרו מסרי תמיכה על גבי מסכי ענק,זאת במקביל לפתיחת קבוצה ועמוד ייעודי בפייסבוק, חשבון אינסטגרם ובעיקר השטאג שמבטא את השאיפה: #הבושה_עוברת_צד.

ראוי להבהיר שאין כוונה לרדוף אחרי חשודים רנדומליים ולחרוץ את דינם, אלא לנקוט בדרך זו אך ורק במקרים קיצוניים – כאלו שכאשר שומעים אותם האדמה רועדת, האוזניים מצטלצלות והלב נשרף. מקרים בהם אנו חשות כי דגל אדום מתנוסס מעליהם ולא ניתן יותר לעבור לסדר היום. חשובה לנו מאוד השמירה על החוק. לא נעלה מסרים המעודדים אלימות, עבירות על צו איסור פרסום, לשון הרע, הוצאת דיבה, או תכנים המפרים זכויות יוצרים.ללא משרד פרסום, ללא חברת מדיה, ללא מעצבים ובטח שללא תקציב מינימלי, אבל עם הרבה תמיכה מאנשים טובים שעזרו לנו באהבה גדולה; ממנכ"לים בכירים ועד אחרון המתקינים – לכולכם אנו אומרות תודה.

• הבועה
• נפגעות תקיפה מינית
• אלימות מינית
• metoo#
• קמפיין
• טור אישי