הקיץ בפתח, ולמרות המשבר העמוק בענף המסעדנות, בהחלט אפשר להרגיש ברחבי תל אביב את התכונה לקראת העונה החמה שהיא גם המאני טיים של מקומות רבים בעיר. הדיווחים על ירידות של עשרות אחוזים בהזמנות מקום ישיבה לא עוצרים את היזמים הקולינריים ואת השפים היצירתיים, מקומות חדשים נערכים לפתיחה בטיימינג הנכון בהנחה שאפשר לתכנן כאן משהו, וספיישלים מבטיחים ומסקרנים צצים בכל פינה. שימו סאן סקרין ובואו נאכל.

>> אהבה יוונית: אוכל הרחוב של תל אביב חייב ללמוד מאתונה
>> הגודל לא קובע: בית הקפה הכי קטן בעיר נפתח ליד כיכר דיזנגוף

בקרוב 1 | Bob

שבועות ספורים לאחר שהודיע על עזיבת מסעדת רדלר, שף מושיקו גמליאלי (בר 51, מונא) כבר עובד על Bob – בר יין קז'ואלי בבן יהודה-טרומפלדור. הפתיחה עוד לא נראית באופק אבל אנחנו עוקבים ונעדכן בהתפתחויות.

בקרוב 2 | אניצ'ה

חדשות טובות לטבעונים: אם לא יהיו הפתעות בעוד כחודש ייפתח Anicca, מקום חדש מבית אנסטסיה, המסעדה הטבעונית המצוינת. את הכתובת אפשר לרשום כבר מעכשיו, דיזינגוף 130, ועם הקפה תוכלו לשתות גם יין ולנשנש מנות שאחריהן אפשר לישון טוב ועם מצפון נקי באמת. כל הפרטים בקרוב.

בואו לאכול איתם | פופ אנד פופ

אם תמיד תהיתם על איכות האוכל בריאליטי בישול, שף שחף שבתאי מבשל לכם הזדמנות להיווכח: בשני ערבים יתארחו במסעד האסיאתית משתתפי עונת פסח המוצלחת של "בואו לאכול איתי", ויכינו את המנות שראיתם בטלוויזיה, לדוגמה המז'וזין של סמדי בומבה, סשימי "האמולסיה שנשברה לי" (גל זהבי), מרק פו וייטנאמי (ניסן שור), לחי בקר צרובה עם פרוסות תפוח אדמה, סלט פול, ירוקים, צלפים וחומץ פטל (נועה לוי) ואסאדו הונג קונג (שבתאי). כל זה קורה במשך שני ערבים בלבד, בנוכחות המשתתפים, כך שאם הסקרנות ממש אוכלת אתכם מהרו להזמין מקום.
הארבעה 28,שני-שלישי (9-10.6) מ-18:00,להזמנות

אש מדורה | קלארו

מסיבות אקולוגיות מדורות ל"ג בעומר כבר לא כל כך בון טון, אבל בקלארו בכל זאת מציינים את האירוע בשבוע אש: תפריט ספיישלים שמבוסס על עישון, חריכה וצלייה בפחמים, טכניקות שמעניקות לאוכל את הטעם השרוף ששום סו וויד לא יכול להשיג. סלט ירקות מעושנים עם לבנה מעושנת וגבינת קדוש (86 ש"ח), מח עצם ודלעות שרופות עם איולי מעושן ואורגנו (84 ש"ח) וסמורס משודרג – פאדג׳ שוקולד עם קנל גלידה שרופה ומרשמלו על האש (62 ש"ח) יכניסו אתכם לאווירת החג מבלי להסריח את הבגדים והשיער.
הארבעה 23, עד רביעי (21.5), 03-6017777

ערב חברים | מלגו ומלבר Loulou 47 X

ככה זה כשיש שניים: שף מוטי טיטמן מתארח אצל הקולגה שף רוסלן אוסוב, ומביא איתו את המיטב ממלגו ומלבר והג'ונז. תוכלו לטעום כאן את קרוקט הוואנה האיקוני מתירס שרוף, פרמז'ן וקרם הבנרו (58 ש"ח), טרטר דג ים בקושו הדגים וקרם פרש (78 ש"ח) ועוד ביסים לפנתיאון לצד לינגוויני קאצ'ו א פפה (76 ש"ח), טליאטלה פירות ים בביסק סרטנים (128 ש"ח) ומנות נוספות שמשקפות את היד הנהדרת של אוסוב.
נחלת בנימין 47, ראשון-שלישי (18-20.5) מ-19:00, להזמנות

חות'ים בסטייל | לונל

שגעת האויסטרים מגיעה ללונל, הבר מסעדה האהוב בפלורנטין, שלערב אחד מארח את TOS – The Oyster Society. בתפריט צפויים אויסטרים כמובן – פין דה קלר, אלגנט וג'ילארדו (19-21 ש"ח ליחידה), וגם אויסטר בגריל בזיגוג סמנה, אויסטר עם שמן חווייאג' ועוד שיגועים שמקורם בשורשים התימנים של שף ינון אלעל.
אברבנאל 72, שני (19.5), הזמנות באתרובטלפון 077-9800339

אהבה בת 20 | קוצ'ינה הס 4

במציאות הישראלי, שבה כל מקום שחוצה שנה קורא לעצמו מוסד, קוצ'ינה הס 4 היא לא פחות מאשר תופעה. במלאת 20 שנה למסעדה האיטלקייה הנהדרת, שהתחילה את דרכה ברחוב הצפירה, התפתחה והתבגרה בחן, מקדישה שף תמר כהן צדק את ימי שני לארוחת טעימות מרגשת עם מנות מפעם ומנות מחודשות באותו סגנון קלאסי ועדינות שמאפיינים אותה. אם בודינו פרמז'ן אוורירי וקטיפתי וטליאטלה ראגו כמו של מאמא איטלקייה עושים לכם את זה (ואיך אפשר שלא), פנו לעצמכם ערב ובואו להתרגש ולתמוך.
הס 4, משני (19.5), 052-4810047

אפריטיבו צרפתי | קפה נואר

תרבות השתייה בתום יום עבודה אינה עוצרת בגבול האיטלקי. בצרפת, שעות אחר הצהריים מוקדשות ל-Apero, מהמילה אפריטיף – פרק הזמן שלפני ארוחת הערב, שמוקדש להשלת טרדות היום על כוס אלכוהול ומשהו קטן ליד. בקפה נואר מאמצים את המנהג ב-Petit Noir, תפריט אחר צהריים קליל ובו יקיטורי כבד עוף, קבב דגים, רוטולו בקר ועוד ביסים טעימים (42-45 ש"ח) לצד יינות, שפריצים ויין (22-38 ש"ח). גם לנו, במרוץ העכברים הישראלי, מגיע לנקות קצת את הראש אחרי העבודה.
אחד העם 43, ראשון-חמישי 19:00-16:00, 03-5663018

וכעת, מהפך | גודנס

מסעדת גודנס הטבעונית היא כבר לא הדיינר הסליזי והמושחת שהכרתם.בקיץ שעבר סיפרנו על קשיים שכמעט הובילו לסגירת המקום, אך אילאיל יהב הבעלים מספרת כי הלקוחות התגייסו ותמכו, ובגודנס הצליחו לשמור על המקום פתוח, ועכשיו גם לשנות קונספט: עדיין יש המבורגר טבעוני נהדר וגם גירוס "בשר" מפורק, אבל המקום בימים אלה המקום עובר מתיחת פנים משמעותית והופך לבית קפה טבעוני בדגש על איכות ובריאות. לדוגמה אומלט מופלא על בסיס שקדים עם פורטבלו, לזניית גבינות קשיו ושקדים עשירה בקרם תרד ומנגולד ועוד מנות נפלאות לארוחת בוקר, צהריים או ערב, בהתאם לשעות הפעילות שהוארכו.
המלך ג'ורג' 32, ראשון-שבת 22:00-10:00

לטרוף את האירוויזיון | ביג איב

לכבוד האירוויזיון הבא עלינו לטובה, בבורגר ביג איב מבית פוד טרמינל משיקים קולקציית המבורגר אירוויזיון חגיגית, כלומר ארבעה המבורגרים שהולמים ארבע מדינות שמתחרות השנה: בורגר ביג שוויצרי, כיאה למארחת, עםפונדו אמנטל וגבינת בורסאן; ביג ספרדי עם סלסת חלפיניו-בצל מוחמץ ומיונז ספייסי;ביג יווני עם יוגורט וגבינת פטה צרובה וביג ישראלי במיוחד בשבילנו עם טחינה-עמבה וסחוג ירוק (55-61 ש"ח). ההמבורגרים זמינים לאורך כל החודש ולא משנה מה תזמינו – העיקר שיובל רפאל תנצח!
דרך בגין 150 ובוולט

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מושיקו גמליאלי
• מוטי טיטמן
• אנסטסיה
• קלארו
• קפה נואר
• גודנס
• בואו לאכול איתי

ארז אביב מחזיק במגוון רחב של עסקי אוכל ברחבי העיר (הוא בעלי הג'ניה, רובינא, רודי, בורדו, קפה פטיט, קפה מאייר ומלון מאייר) החליט לסגור את עסקיו ב-7.10, ואז ספג ביקורת על שהחזיר את העסקים במהרה – אבל יש לו הסבר מצוין. "בשישה באוקטובר אשתי נכנסה לחדר לידה, ובשש בבוקר של יום המחרת, שבת השבעה באוקטובר, התחילו לה צירים. חצי שעה אחר כך התחילו אזעקות ונוצר מצב מטורף שבו בין הלחיצות שלה במהלך הלידה אני שומע אזעקות ומנסה להבין בווטסאפ וטלגרם מה קורה במדינה. מיד באותו יום סגרנו את כל העסקים, אבל בגלל שלדעתי האישית להיות סגורים פירושו לתת לטרור לנצח – העסקים שלנו היו בין הראשונים להיפתח בדיזינגוף ובכלל. היינו מאוד חריגים וגם קיבלנו ביקורות אבל החלטנו לפתוח במתכונת מצומצמת ובלי מוזיקה. הפסדנו כסף כי שילמנו לצוות עובדים שהגיעו לעבוד כשהלקוחות לא הגיעו, אבל אני לא מתחרט על כך".

>>פינה לדרוס ת'היפסטר ופינה שיש בה הכל. זאת העיר של אמיר שדה
>>היא השף-קונדיטורית הכי מדוברת בתל אביב. וזאת העיר שלה

1. קפה נואר

מסעדה שהיא קלאסיקה וחלק מהעיר כבר שנים, עם תפריט נכון וטעים. ישנן מנות שהן אייקון תרבותי – השניצל! – וישנן מנות שמתעדכנות לפי העונה. מה שבטוח, תמיד טעים פה.
אחד העם 43

2. מיט בר

מוסד של בשרים, מסעדת הבשר הראשונה בעיר ומאז כמעט ששום דבר לא השתנה, לא בתפריט ולא בעיצוב. תמיד כשבא לי נתח טוב, מיט בר הוא ה-Go To שלי. מנות קלאסיות, תפריט שלא משתנה ו-what you see is what you get.
שד' ח"ן 52

3. ג'וסרי

שייקיית פירות בפרישמן פינת דיזנגוף – שייקים שמוכנים על המקום, כולל פירות טריים וסופר פוד כמו צ'יה, ספירולינה ואסאי. אחרי גלישה בים, זה הכי כיף.
פרישמן 42

4. בריכת גורדון

כמי שב-20 השנים האחרונות לא מפסיק ללכת לים לגלוש, ומעביר את התשוקה הזו לילדיי – אין כמו בריכת גורדון. בשביל המלח וההרגשה.
אליעזר פרי 14

5. כיכר דיזנגוף

בשנים האחרונות לא מעט מעסקיי נמצאים בכיכר – המסעדות, הברים וגם המלון, ואני מוצא את עצמי מהלך ביניהם לבין הכיכר תוך כדי שיחות טלפון. משהו בשיפוץ שהכיכר עברה הופך את זה להרבה יותר נעים.

מקום לא אהוב בעיר

כיכר אתרים. כמו שאמרתי, אני אוהב את בריכת גורדון, אבל ההגעה לשם דרך כיכר אתרים פשוט לא נעימה, במיוחד כשאני עם הילדים. ההזנחה והריחות הופכים את המעבר שם לרגע שעדיף לשכוח.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
למען האמת בחצי שנה האחרונה לא יצאתי הרבה לאירועי תרבות. הסרט האחרון שצפיתי בו, שריגש אותי וגם זעזע בו זמנית, היה הסרט הדוקומנטרי שנעשה על אירוע פסטיבל הנובה מה-7.10.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התשובה הזו מתחברת לתשובה הקודמת שלי. הסרט הזה הוא אחד הסרטים הכי חשובים שיש. אם אני צריך לחשוב על עוד יצירה אז השיר "חרבו דרבו". הילדים שלי לא מפסיקים לשיר אותו והיי, הנה הם מכירים את כל החיילות. וזה לא משהו שאני מצפה מילד בן 7.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למטה משפחות החטופים. הם עושים ימים כלילות להחזיר את כל השבויים. המשפחות שבורות ומרוסקות וכל חיבוק שיינתן להן ייתן אוויר לנשימה, כך אני מאמין.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים שלומי, שי ושרון, מבעלי המיט בר. לפני 20 שנה הם ידעו לזהות את הצורך בבשר טוב ואת הצורך להתקדם עם צורכי הציבור וליצור את המותג מיט בר בורגר, שהיה נחוץ. בימים אלו, כשלא תמיד קל בתחום הזה, אני חושב שכדאי להרים לאלו שנשכחו מעט.

מה יהיה?
יהיה טוב. אני לא חושב שנצליח להתקדם במשהו אם לא נהיה אופטימיים. כן, המצב חרא אבל חייבים להאמין שמכאן הוא רק ילך וישתפר.

• העיר שלי
• רובינא
• קפה נואר
• מיט בר
• בריכת גורדון
• כיכר דיזנגוף

שנות ה-90 מסמנות את ראשית דרכו של המטבח הישראלי החדש. אהרוני, חיים כהן ואייל שני סללו דרך שמאז צועד בה דור ועוד דור של שפים שמעצבים מטבח מקומי מובחן ועתיר השראות. למרות שחלפו מאז יותר מ-30 שנה, יש בעיר כמה מוסדות ניינטיז שעדיין חיים ובועטים, ורק משתבחים עם הזמן.

1. בית תאילנדי

בכל פרמטר, וללא קשר לגיל, בית תאילנדי היא מוסד קולינרי שכל עיר הייתה שמחה לנכס לעצמה. יריב ולק מלילי השכילו ליצור מקום שהאותנטיות ניכרת בו בכל פרט. במה שהיה דאז סוג של צריף מט לנפול הם ערכו לקהל הישראלי היכרות עם הקולינריה הסוערת של מחוז איסאן: חריפות בלתי מתפשרת, חומרי גלם מוזרים לפרקים (רגלי תרנגולת, ובהצלחה לאמיצים), ירקות שגודלו במיוחד וטכניקות בישול מסורתיות שמקפלות בביס אחד עולם ומלואו. המלילים – והבת לי שהולכת בעקבותיהם – ממשיכים לפתוח לנו את הראש לאוכל תאילנדי אמיתי, ועל כך מגיעה להם תודה גדולה.
בית תאילנדי

2. קופי בר

גם במבט לאחור, נראה כאילו היה שם תמיד. קופי בר הוא מהאבות המייסדים של הקולינריה, לא רק בתל אביב אלא בארץ כולה, בתור מקום שהשריש סטנדרטים שתקפים עד היום. רותי ומתי ברודו, בטרם הפכו לתמנון שנקרא R2M, הביאו עמם מניו יורק רעיונות ברורים למסעדנות חסרת פשרות. זרי פרחים ענקיים על הדלפק, מפיות בד צחורות מגוהצות ושירות בקי בניואנסים הכי קטנים יצרו סביבת עבודה שמצמיחה קלאסיקות שמחזיקות עד היום, המבורגר ביין למשל. השנה הקופי בר חוגג יום הולדת 28, ואנו רק יכולים לאחל ולייחל שיישאר כמו שהוא.
קופי בר

>>בטעם של פעם: קינוחים צבעוניים מהניינטיז שאפשר לאכול ממש עכשיו
>>לטגן את הקניידלך? מתכון מפתיע של תומר אגאי מסנטה קתרינה

3. דיקסי

באמות מידה ישראליות, הדיקסי נחשב לקשיש. הדיינר של שף חיים כהן נפתח בשנת 1993 ומעט השתנה בו מאז, אם בכלל. התפריט עדיין מבוסס על מנות אמריקאיות קלאסיות ולבראנץ' יצא שם של גילטי פלז'ר מענג. בעבר פעל המקום 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כשלפנות בוקר השתרכו מול הדלת תורי בליינים במאנצ'יז שרק כנפי עוף חריפות והום פרייז יכולים להרגיע. כיום שעות הפתיחה מכוונות פחות לפליטי לילה, ויותר לבלייני שעות מוקדמות, כמו גם למשפחות. האוכל נותר כשהיה: נדיב, עסיסי ובגובה העיניים, ממש כמו כהן עצמו.
דיקסי

4. טורקיז

"באתי לראות את סי אנד סאן כשעוד לא גרו בו, כשהכל היה בטון, ולא האמנתי שהוא מתאים לי בכלל. קראתי למקום 'טראומת השיש'. אחרי כמה דקות הבנתי שגם מאלקטרז רואים יפה את גשר הזהב", אמר אלי סמריבראיון שערכנו עמו לפני שש שנים, כשטורקיז חגגה יום הולדת 25. המסעדה החלה את דרכה בשנת 1991 בסככה מעל חוף עג'מי. שבע שנים מאוחר יותר עשתה טורקיז תפנית של 180 מעלות והעבירה את פעילותה לצפון הרחוק של העיר. קהל היעד גם הוא השתנה אך האוכל חד מתמיד והנוף – פרייסלס.
טורקיז

5. אגאדיר

נחלת בנימין, 1997. שלט באדום לבן שנתלה בכניסה לרחוב מבשר שכאן תיפתח מזללת המבורגרים. ליטל דיד ווי נואו שמהחלל הקטן תצמח רשת שתשנה את כל מה שידענו עד אז על המבורגר. קציצה עסיסית, טופינגז שמזמינים להתפרע וצ'יפס משובח הניחו את היסודות לרשת המונה כיום 14 סניפים בפריסה ארצית. בשנים האחרונות צצו בתל אביב המבורגריות שף וזוהרה של אגאדיר הועם מעט, עם זאת אנו עדיין זוכרים לספוט בנחלת בנימין חסד נעורים ואת תרומתו לא רק למידת המכנסיים שלנו, אלא להתפתחות הקולינריה הישראלית בכלל.
אגאדיר

6. מיטבר

סצנת המסעדות הישראלית דורשת ממשתתפיה לחדש כל הזמן, אך המיטבר בשלו. בתפריט לא תמצאו עלעלי מיקרו ופרחים למאכל. במקום זאת יש בו סלט ביצים עם בצל מטוגן ושמאלץ, קרפצ'ו בקר ומנות שנראה כאילו נותרו מיום הפתיחה בשנת 1994. אלא שמה שנראה קצת מיושן בראשונות מבוצע כקלאסיקה, במיוחד באגף הבשר, גאוות המסעדה. למיטבר לא באים לראות ולהיראות אלא כדי לרדת על סטייק אימתני, ומה שתקבלו פה הוא הטוב מסוגו.
מיטבר

7. קפה נואר

נניח שבא לכם שניצל. לאן תלכו? תשעה מתוך עשרה אנשים יענו 'קפה נואר' בלי לחשוב פעמיים. הביסטרו בפינת אחד העם פתח את דלתותיו לראשונה בשנת 1997 בצלמו ובדמותו של רפי בדר, אספן אמנות ומסעדן עם חזון ששאף ליצור מקום אירופי על־זמני. מאז חלפו 25 שנים, בדר כבר לא איתנו, אך קפה נואר עדיין כאן, גולש למדרכה ומוסיף לעיר הלבנה קלאס שנבנה ומתוחזק בקפידה. השניצל עדיין זהוב, רך ופריך והפירה חמאתי, עשיר ומנחם. ובמציאות החיים בשנת 2022 – זהו אינו דבר של מה בכך.
קפה נואר

• אוכלים שותים
• מסעדות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 891 // משחררים את הניינטיז
• מיטבר
• דיקסי
• בית תאילנדי
• קופי בר
• טורקיז
• אגאדיר
• קפה נואר

שמתם לב להידרדרות המשמעותית במבחר המסעדות של שירותי השליחות בשנה האחרונה? כלומר שלא תבינו לא נכון, אחלה אפליקציות, אבל בעיקר אם אתה רוצה המבורגר. איפה הימים הגדולים של 2020? זו תקופה שבה אומנם ישבנו בבית, אבל כל המסעדות והשפים היו פרוסים בפנינו. פסטיגל של טעמים במרחק טלפון נייד וכרטיס אשראי. מסעדות שף, מנות שף, סלבריטי שף, פופאפים שף, מטבחי רפאים שף (לקרוא להם מטבחי רפאים, אגב, היה סוג של נבואה, כי עברה שנה וכמעט כולם מתו).

>> בשבוע שעבר נסענו שעתיים בשביל ארוחה מעולם אחר
>> סיכום שנה: 10 הארוחות הכי טובות שאכלנו ב-2021

ועכשיו? שממה. זה היה שבוע קשוח. בדיקות, בידודים, תוצאות שגויות, תוצאות שליליות. יציאה מהבית, בטח למקום סגור שבו צריך להוריד מסיכות, הרגישה כמו שילוב קטלני בין משימה בגמר "הישרדות" לפצצת מצרר ביולוגית (ולא ברור בכלל אם אנחנו הקורבנות שלה או המחבלים המתאבדים), בטח לאור הזכרונות מכמה ארוחות בקיץ שיצאנו מהן עם צורך עז להיבדק. ויכולנו לבשל משהו. אבל רצינו קצת פינוק. חוץ מזה, אם חזרנו לגל קורונה אז מה יותר ראוי מלחזור גם לשליחויות?

רק שאז התברר שבניגוד לאווירת הפאניקה שמנשבת מלמעלה, באפליקציות אנחנו עדיין במצב כוננות 2, וצבא השפים אפילו לא באימון מקדים בצאלים. אתה מדפדף ומדפדף והכל נראה אותו דבר. מלבד כמה פנינים בודדות, נשארנו עם חומוס, נודלס, המבורגר ופסטה, בתי קפה חסרי ייחוד, שוסי (הגרסה הישראלית של סושי, שפותחה במעבדות מכון וולקני עם עמידות – ומרקם – של ממ"ד מודרני) והרבה יותר מידי סניפים של גולדה. רגע לפני שהתייאשנו לגמרי פתאום קפץ לנו לעין שם מוכר: קפה נואר.

במקרה ופספסתם את הממו (או את שנות התשעים), קפה נואר הוא מוסד תל אביבי, ביסטרו שהתפרסם בזכות שניצל. היום, שבכל פינה מוכרים שניצל בחלה, זה נשמע קצת מופרך, אבל בסוף הניינטיז השניצלים של קפה נואר היו מהמנות הנחשבות בעיר. אנשים עמדו בתור כדי לאכול שניצל. עוף, בקר או חזיר. שלושתם דקים, פריכים ובעיקר מאוד מאוד גדולים. מספיק גדולים כדי שאפילו סטודנטים קמצנים הרשו לעצמם מידי פעם לפנק את עצמם, לבוא בזוג, להתחלק בשניצל ולצאת שבעים ומרוצים. תוסיפו לזה את הפירה הנהדר שהוגש עם הבשר ותקבלו את ארוחת הנחמה המושלמת. מה אפשר לבקש יותר בשבוע של בידודים? אפילו העובדה שבמשלוח אפשר היה לקבל רק שניצל עוף לא הורידה לנו. כבר בזמן שחיכינו יכולנו לטעום על קצה הלשון את הזכרונות והגעגועים.

התחלנו עם מנת קרפצ'יו כדי לפתוח את התאבון. אם נתעלם לרגע מתקלת המשלוח הקלה שגרמה למנה להראות כמות ציור של פיקאסו ודרש צלחות עצמי מחודש, זאת הייתה מנה חביבה למדי שהייתה הרבה דברים – טעימה, נעימה, שלמה – אבל לא באמת הייתה קרפצ'יו, אלא פוטנציאל לקרפצ'יו שמי שהיה אמון על השיטוח שלו עשה, במקרה הטוב, חצי עבודה. מצד שני, כאמור, גם כבתפקידו כסשימי עגל עם נגיעות פרמזן וירוקים, הבשר היה חביב מאוד, אז למי אכפת?

הסלט הלבנוני, לעומת זאת, העלה יותר מכמה סימני שאלה. ראשית – מה לבנוני בו? האם בלבנון יש מחסור עז בסכינים ולכן הסלט היה חתוך בגסות כאילו השתמשו באבני צור? או שאולי פירורי גבינת פטה הם מאפיין לבנוני שמייצג את השלג שהתחיל לרדת בהרי השוף? בחיי שאין לי מושג. אישית לא בטוח שעגבניה, מלפפון, צנונית וזיתים עומדים במינימום האולימפי להיחשב כסלט, אבל זה לא משנה, כי מה שהפך את המנה הזו לסבבה היו פיסות של מה שנראה מהצד כמו פיתה מטוגנת, אבל היו מתקתקים וקראנצ'ים ולפחות הכניסו קצת עניין לאירוע. אבל עזבו הכל ופנו מקום (הרבה מקום) כי הנה מגיעים השניצלים.

כבר מהאריזה אפשר להבין שלפחות דבר אחד לא השתנה. הם עדיין שניצלים עצומים. אנחנו אומנם יותר מבוגרים, יותר מנוסים ויותר גרגרנים, אבל מדובר בחתיכת מפלצת. דק דק דק אבל כל כך גדול, שאתה לא יכול לתהות אם מדובר בחזה עוף או בחזה טיראנוזאוס רקס. סקוויש לימון, ביס ראשון ובום אתה ב-1997 ואיגי וחמי לנצח. בואו נמשיך מכאן לגלולה.

אין דרך להסביר איזה בום נוסטלגי זה. אפילו 40 דקות משלוח לא מצליחות לפגוע בפריכות של הציפוי, והוא מכה בך בדה ז'ה וו של טעמים, ואתה לא יכול שלא ליהנות מהרגע, אז אתה עוצם עיניים וחוזר אחורה לימים נעימים שבהם מסיכות עוד היו אב"כ, חיסונים עוד היו לילדים, ו"התו הירוק" הייתה רק להקת רוק שאף אחד לא שמע עליה, גם כי היא התפרקה בדרך להופעת הבכורה אבל בעיקר כי המצאתי אותה הרגע לצורך הפאנץ'.

למרבה הצער, כמו שרוב להקות הניינטיז נתקעו במשבר התקליט השני, השניצל נתקל במחסום הביס השני. כשנאלמת תרועת הפסטיבלים הנוסטלגים, כבר אין באמת יום יום חג. יש שניצל סימפטי פלוס, שנותן ביס מוצלח אבל גם משאיר אחריו תחושת יובש מוגזמת, הבשר הולך לאיבוד פה ושם בציפוי וכל החוויה קצת מתחילה להתערער. לא שזה הפריע לנו לחסל אותו עד הסוף.

הפירה, לעומת זאת, היה מפגן מפואר של פוטנציאל מבוזבז. הוא נראה בדיוק כמו שזכרנו. מרקם מושלם לאוהבי פירה בשרני – לא רך מידי, לא גושי מידי. כזה שאתה מרים במזלג ויודע שאתה הולך לקבל מנת פחמימות ישר לוריד. ואז אתה מכניס אותו לפה, ואחרי שניה אתה שם לב שכל היופי הזה והנעימות על הלשון זה נהדר, רק שמשהו חסר. במקרה הזה, טעם. זה לא "פירה תפל". לפירה תפל יש טעם של תפוח אדמה. פה פשוט לא היה טעם. כלום. גוף בלי נשמה. פחמימה ריקה.

לפסטה בולונז דווקא היה טעם. והוא היה מוצלח למדי. מצד שני זה כנראה הדבר היחיד שאפשר להגיד על המנה בלי להרדים אתכם משעמום. אין פה שום דבר מלהיב או מיוחד. ביצוע סטנדרטי של מנה סטנדרטית. גם כאן היא לגמרי עשתה את העבודה, היא עזרה למלא את החור בנשמה ולא נשאר אפילו מה לנגב מהקערה, אבל לא בטוח שזה היה שונה מהותית מהגרסה הביתית המושקעת שלכם.

שזה פחות או יותר מה שאפשר להגיד גם על שתי המנות הנוספות. ההמבורגר היה ארוז מוצלח ובנפרד, כך שנקודת הפתיחה הבסיסית שלו, בלי לחמניה ספוגה ועם אפשרות למנן תוספות, הייתה גבוהה יחסית והוא לגמרי עמד בציפיות. הבשר עצמו היה יכול לקבל עוד איזה סיבוב תיבול, אבל מידת העשיה המוצלחת והלחמניה הטובה הצליחו להציל את המצב ולדאוג שלא נתאכזב (אבל לא מספיק בשביל שנתלהב).

>> מתכון שכולו נוסטלגיה: השניצל והפירה של קפה נואר
>> בורחים לקמפינג? המתכון המושלם לפויקה של קפה נואר

הפרגית הייתה אותו דבר אבל בגרסת הפרגית (מי היה מאמין?). מנה פשוטה וכיפית של פרגית על פיתה דרוזית עם טחינה וירקות בצד. בחיי שאין לי מה להוסיף שלא נאמר כבר קודם. אותו סטנדרט, אותו חוסר ריגוש, אותו חור שמתמלא. אפילו הצ'יפס נכנס לטרנד. חצי ממנו היו פריכים ומוצלחים. החצי השני היה רופס והרגיש קפוא מבפנים. גם הוא בממוצע היה בינוני להפליא.

קפה נואר, לפחות בשירות המשלוחים שלה, היא ההגדרה המילונית של בינוניות נעימה לנשמה. אוכל מוצלח ולא מתחכם. תפריט בסיסי עם מנות בסיסיות. בלי נפילות ובלי אסונות אבל גם בלי ריגושים. אופציה פונקציונלית לגיטימית לימים קשים שלא בא לכם להיכנס למטבח. וגם הרבה יותר משביע מאכילה רגשית של 350 גרם קבוקים ו-200 גרם סוכריות גומי יין רק כי אתה בן 50. אל תשאלו איך גיליתי.

★★★ 3 כוכבים
קפה נואר, אחד העם 43, א'-שבת 00:00-12:00, 03-5663018

קרפצ'יו 64
סלט ירקות לבנוני 53
שניצל עוף 72
פסטה בולונז 69
המבורגר 73
פרגית בתבלינים 70
פירה 17

• ביקורת משלוח
• אוכלים שותים
• ביקורת מסעדות
• קפה נואר
• שניצל
• הישרדות: קורונה

• Facebook
• Twitter
• Email

את השבוע הזה, עטור הניצחון, כדאי לפתוח ברשימת השניצלים הטובים בתל אביב, כי למה לא בעצם? עדיין לא מצאנו אדם שלא אוהב שניצל. ואם שמעתם על אחד כזה, הראו לו באופן בהול את הרשימה הזו, ואנחנו כבר בטוחים שישתכנע. ואם לא ישתכנע, העיקר שאנחנו נשתכנע. ונאכל שניצלים. הרבה שניצלים. בתוך חלה, בצלחת לצד פירה נימוח או בתוך פיתה עם כל מה שצריך בפנים.

לעוד המלצות, ביקורות וחדשות חשובות על שניצלים

המתכון של איל שני לשניצל מלכה ממולא בפירה

והמדריך להכנת שניצל מושלם של "השולחן"

1. שניצל | מלכה

כשכבר חשבתם שראיתם הכל, מגיע אייל שני ומראה לכם שעוד לא ראיתם כלום. זה הקטע של הבחור. שניצל מלכה הוא שניצל שממולא בפירה. כן, מה ששמעתם. ולמרות שאין עוד מה להוסיף נספר שזהו שניצל עוף, ממולא בשכבת פירה מנחם ונימוח שיוצרת ביס חד פעמי באמת. לצד השניצל חרדל, תפוחי עץ קצוצים עם חזרת לבנה (למיטיבי לכת), חזרת אדומה ומיונז. אתם עוד כאן?

79 ש״ח בתוספת מנה קטנה לבחירה, בוולט

2. שניצל בחלה | נופר זוהר

השפית המוכשרת נופר זוהר (משחקי השף וק-פה האנוי לשעבר) ממשיכה עם הפופ-אפ המרגש שפתחה ביוני האחרון. זוהר מציעה כריך שניצל מרגש בחלת ויז'ניץ רכה ומבורכת. השניצל דקיק ופריך, מצופה בפירורי לחם זהובים ובתוספת מטבוחה פיקנטית ומתקתקה בעת ובעונה אחת. את המטבוחה רוקחת נופר מעגבניות שרי שבושלו שש שעות, והיא דליקטס אמיתי. עוד בכריך פרוסות חציל מטוגן ופלפל חריף קלוי.

הזמנות בווטסאפ 054-4553600 עד יום חמישי ב־21:00, לאיסוף מיפו או במשלוח

3. שניצל תירס | מפגש אושר

אנחנו לא נקפח אף אחד, כי גם לטבעונים ולצמחוניים או לילדי המפתח שהתרגלו לטבעול, מגיע להנות משניצל כהלכתו. במפגש אושר לקחו את המאכל הנוסטלגי ושדרגו אותו (לאחר ניסיונות רבים) לכדי שניצל תירס מצוין שמטוגן במחבת ונותר שזוף, חמים ובטעם מנצח של ילדות. תכניסו אותו לפיתה המופלאה של אושר, תוסיפו טחינה, סלט ועמבה, והנה לכם מנה ישראלית למהדרין.

28 ש״ח, באיסוף מהמקום. מפגש אושר, המלך ג'ורג' 105א, 054-4289765

4. שניצל חזיר | מן טן טן

בעגה המקצועית נקרא לו שניצל טונקאצו ובעגה העממית פשוט נגיד שהוא טעים בטירוף. מדובר בשניצל יפני מטוגן בפנקו כהלכתו, מנתח מצוין של סינטה חזיר. יאמי. לצד השניצל סלט קולסלאו בנוסח יפני, חרדל (יפני, כמובן) ורוטב טונקאצו. מנה מושחתת בדיוק במידה הנכונה, שמוכיחה ששניצל חוצה מדינות, מגזרים ושפות. מומלץ

48 ש״ח, בוולט

5. שניצל לבן | ויקינג

המסעדה הרוסית בבן יהודה היא נחלתם של יודעי דבר אמיתיים ולא מזמן הצטרפה לוולט. אנחנו קוראים לכם להניח את הדעות הקדומות בצד ולנסות את השניצל הלבן והמופלא הזה מעשה ידיהם, שבחוגים מסוימים מגדירים אותו כאחד הטובים בז'אנר. שניצל חזיר עסיסי ופריך, עשוי נפלא ובגודל ראוי ומכובד. מוגש עם סלט ירוק רענן שמאזן במעט את הטיגון העמוק ויותיר אתכם שבעים ומרוצים.

89 ש"ח, בוולט

6. שניצל עוף | ביסטרו גרינברג

בגרינברג מגישים את הקלאסיקה האמיתית ועושים זאת ללא חת. שניצל עוף של בית, זהוב, פריך ומנחם שכנראה לא יימאס עליכם אף פעם. לצדו תוכל לסעוד סלט ירוק, צ׳יפס צרפתי פריך או ירקות קלויים בשמן זית – אם בכל זאת לצד השניצל תרצו להרגיש מעט מתוחכמים.

74 ש״ח, בוולט

7. שניצל עגל | קפה נואר

ניסינו לא להיות צפויים אבל את הטוב שומרים לסוף. מנה שהפכה ובצדק לאחת ממנות הדגל בתל אביב, שניצל עגל חלב בניחוח וינאי מובהק, ענקי במידותיו ומשובח בטעמו. השניצל טרי ומטוגן בדיוק במידה הראויה עם תוספת נחוצה של גרגרי פלפל שחור, ולמרות שהוא לא קטן בכלל, קשה מאוד שלא לסיים אותו, ולהוסיף לצדו גם מנת פירה הגונה. אחרי הכל, יש דברים שלא משתנים.

71 ש״ח, עם תוספת לבחירה. בוולט

• אוכלים שותים
• שניצל
• אייל שני
• קפה נואר
• מן טן טן