>> אסף המאירי (למה שלא תעקבו) הוא במאי, מנכ"ל עמותת זיגוטה לתרבות הבמה ומייסד מועדון האינדי-תרבות האהוב המרץ2.ממש היום נפתח שם פסטיבל 2, חמישה ימים של עשרות אירועי מוזיקה, תיאטרון, פרפורמנס ועוד, בכיכובם של סימה נון, ספוטניק הייפיי, מעיין ליניק, בנימין יום טוב, יונתן דסקל ועוד.כל הפרטים וכל הכרטיסים לכל ההופעות כאן(ויש גם הופעות חינם).

1. פארק החורשות

פיתחתי הרגל לעבור בערב או בבוקר להסניף ריח אורנים בפארק החורשות. גדלתי במושב אמירים בגליל – עם שיחים ועצים שבערב פולטים ריחות שאין בתל אביב. חוץ מבפארק החורשות. בחורבות כפר אבו כביר יש שיחי סברס שמבצבצים מהקרקע ומזכירים בצבעים העזים שלהם שיש פה עוד שכבות של היסטוריה.

2. סולטן איברהים

לא אוהב מסעדות אבל אני מאוד אוהב אוכל טעים, וזה סיבך אותי. מצאתי פתרון בסולטן איברהים ברחוב עולי ציון: חנות דגים שהוא גם מקום לאכול דגים, ולראות את חסן מלטף אותם בפלנצ'ה. אלה הדגים הכי טעימים בעיר! וזה כבר סיבך אותי שוב, אבל בסיבוך אחר.
עולי ציון 20 יפו (שוק הפשפשים)

3. קפה שפירא

קצת אבק ומלא אנשים נפלאים יש בקפה שפירא, שמורה עירונית שבה מיטב חברינו יושבים ליזום, לכתוב, ליצור, לנוח. זאת פינת הימלטות אזרחית אמיתית מהסוג שגם במטרופולין גדול קשה לפעמים למצוא. לא מפתיע שלפני כמה חודשים רקגיוס המונים הציל את העסק הקטן והחשוב מסגירה.
רלבג 15 תל אביב (שכונת שפירא)

4. עלמה ביץ'

הספוט שבו אני הכי מרגיש תייר בעיר. בחודשי מעבר אני יושב שם לעבוד מול השקיעה ובקיץ העמוס – להתאפס אחרי הים או דווקא להתפרק עוד יותר.
קויפמן 7 תל אביב (פארק צ'רלס קלור)

5. קנווס

ברחוב אילת היא המלכודת היפה שלי. גם כשאין לי צורך אמיתי, אני נכנס ויוצא עם פנקסים, טושים, ספריי צבע ועטים. פשוט חונכתי ככה – עם אמונה שכל פעולה מתחילה בחומרי אמנות, גם כשהפרויקט במדיום אחר לגמרי. אני קונה שניים על כל אחד שאני ממלא, דבר אחר שאפשר שיהיה ממנו תמיד עודף ולא חוסר.
רחוב אילת 25 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

ברחוב שאול המלך יושב בניין הדר דפנה הברוטליסטי והמרשים, עם לובי מפואר של מלון משנות ה-60. עולים במדרגות נעות ומגיעים לפתח קטן, שמור במאבטח וגלאי מתכות כמו זירת פשע. זהו בית המשפט לעניינים מקומיים, חלק מהשגרה הצורמת של בעלי עסקים הנאנקים מול המחלקה המשפטית של עיריית תל אביב-יפו. התיישבתי שם על הספסל לא מעט פעמים, מחכה לדיון על תקנות רישוי אינסופיות. למדתי שאם אתה רוצה לעשות תרבות או עסק קטן בעיר הזאת – הצטייד בעורך דין טוב, סבלנות של קדוש, ואמונה עיוורת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"שבורה" שלבנימין יום טובשהוצג בירושלים בפסטיבל הקומדיה של האינקובטור שבה את ליבי. זכורה לי במיוחד סצינה שארכה מעל 20 דקות של בנימין ושתי חברותיה בתור למועדון. שילוב נדיר של פורקן, דביליות, רוחב לב, ביטים ורצון לחיות. שילוב דומה ואף מופרע ממנו ירכיב את "Happy Ending", בכורה שאין גאה ממנילחגוג איתה את סוף העולם בפסטיבל "2".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אלכס בן ארי, ממיטב המשוררים הכותבים בעברית, פרסם בתחילת דרכו את "ימים סמויים", ו-12 שנים מאוחר יותר מחק בספר חדש חלק מהאותיות והמילים של השירים המקוריים. גם השירים המקוריים (הלא מחוקים) בודהיסטים ומינימליסטיים ומלאים באהבה ופשטות. המעבר קדימה ואחורה בזמן בין השיר המלא למחוק מנקה רגעים עד שהם הופכים למשהו אחר לגמרי."מים מים" השאיר אותי עם תחושה יפהפיה של עברית– ושל מה שקיים.אירוע נסיוני ומרתק בפסטיבל "2"יכלול סט טקסי של שירה מוקראת מפיו של בן ארי בחשיכה כמעט מוחלטת בתיאטרון "תוצרת בית" היפה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פרויקט "ילדי המוזיקה"לעשיית מוזיקה עם נוער בסיכון. קבוצות נוער נפגשות לעשות מוזיקה ברמה גבוהה עם הרכבים, שיעורים פרטיים והופעות. מה שהמוזיקה עושה לנו כמבוגרים בזמנים קיצוניים – פי כמה היא נותנת לנוער. אני חושב שאמנות במה היא לא מותרות, ולא עמדה לנטוש אותה כשגועש מסביב. וכמובן לעמותת זיגוטה לאמנויות במה, שמריצה את תנור האפיה הכי חם לאמנים רוחשים ברחבי העיר ובארץ –"המרץ2", עם מאות הופעות לייב, פרפורמנס והצגות, הקרנות סרטים ומסיבות: שרק לא ייגמר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מנצל את השאלה כדי להפרד מאדם בעל השראה וחשיבות שזכיתי להכיר:יאיר ורדי ז"ל – איש של הזדמנויות לאחרים, ממציאן פורמטים שעיצבו דורות של יוצרים. יאיר טיפח בי את האמונה והאומץ בצעד שנראה כל כך חסר סיכוי וליווה את ההקמה והעשייה במרץ2 לאורך יותר משלוש שנים בוועד המנהל.

מה יהיה?
די,יהיהמדהים!צריךדמיוןוכמהפעולותבדרך.קצתמאתגרלפעמיםלשמורעלקוררוחמולהגלים.אבלאנחנועלההגה–לאשלטוןכזהאואחר.אם בכל זאת שואפים לעוד יותר טוב,פסטיבל "2" הוא גלולה מרוכזת וקופצנית של ויטמיניםלחול המועד סוכות.

• העיר שלי
• המרץ 2
• עלמה ביץ'
• קפה שפירא
• מסעדות דגים
• פארק החורשות
• יאיר ורדי

איתמר שמשוני הוא אמן, גר בשכונת שפירא, נשוי לדאנה, אבא של מיכאל ואוריה, ובשנים האחרונות יוצרהמיזם האמנותי-קהילתי-סביבתי "עיר מפעל", שייפתח הקיץ לציבור הרחב לשלושה שבועות במוזיאון תל אביב החל מיום חמישי הקרוב (7.8); הפרויקט "עיר מפעל:ייצור מחדש" נפתח זו הפעם השלישית, לאחר שהוצג במוזיאון בת ים ובפסטיבל ישראל בירושלים. הטוויסט בעלילה הוא שהקהל הוא היוצר במפעל, והכוונה היא לייצר מאות פסלים חדשים מצעצועים ישנים ומקולקלים.
בחודשים האחרונים אסף צוות עיר מפעל אלפי צעצועים ישנים בשיתוף פעולה עם עיריית תל אביב -יפו, בין השאר ממרכזים קהילתיים, גנים ובתי ספר בכל רחבי העיר. שמשוני מוביל את הפרויקט השאפתני הזה עם מנהלת הפרויקט אליש, אבי, נור וצוות המוזיאון: רוני מעיין ורונילי, ואם להסתמך על המשמרות הקודמות במפעל –זה הולך להיות כיף גדול. כל הפרטים כאן.

1. מוזיאון תל אביב

מקום שתמיד מלווה אותי מאז שאני ילד, זוכר במיוחד את התערוכה של קית' הרינג שהשפיעה עליי. ועכשיו בימים אלה כשאנחנו עובדים על "עיר מפעל" במוזיאון תל אביב ,אני מתרגש מאוד ונפעם מתערוכות מרגשות ונוגעות שמייצרות איזה אי של דמיון וכישרון, כשבחוץ הכל סוער ומורכב. מרגש להיות חלק מהאי הזה בקיץ הזה.
שאול המלך 29 תל אביב

2. קפה שפירא

המקום ששינה את שכונת שפירא, עם יונתן ברגמן האגדי שהרים פה חתיכת מקום עם תוכן מרגש. השנה גם הרמנוקמפיין תושבים להצלת הקפהשהיה מאוד מוצלח והזכיר לכולנו איזה כיף לנו פה בשכונה עם הקפה הזה.
רלב"ג 15 תל אביב

3. שכונתי שפירא

בית הספר שלנו, שהילדים שלנו כל בוקר רצים אליו. מקום שצומח בקצב מרגש בהובלת שחר המנהל וצוות מדהים שלוקח את הילדים והילדות למסע קסום שכבר קורה שש שנים! אני רק מקווה שהעירייה תבין שבית הספר הזה צריך מקום לצמוח בו.
דה מודינה 24 תל אביב

שבועות בשכונתי שפירא (צילום: פייסבוק/בית הספר השכונתי שפירא)

4. היכל מנורה

המקום שבו ביליתי הרבה מאוד מזמני בתור ילד שבא לראות כדורסל, אגדות כדורסל, ימי חמישי, אווירה שרק מכבי בארץ יודעת להביא לעיר תל אביב ולמדינה.
יגאל אלון 51 תל אביב

5. בויוס הבורקס של אבא

זה המקום הכי טעים לאכול בו בורקס, אכילה רגשית מפנקת ומנחמת.
צ'לנוב 23 תל אביב

גריל-בר אותנטי וגעגוע לישראל נעימה יותר // העיר של מלווין מוריס
>> תל אביב כולה בכדור בדולח ויער לפוקימונים // העיר של רחלי רוטנר

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית. אני ומשפחתי גרים ממש קרוב אליה ואין ספק שזה אחד המקומות הכי דוחים בארץ. לא נתפס שהדבר הזה נמצא פה בעיר תל אביב. אנחנו שנים נאבקים על זיהום האוויר, הפשע, הסמים ההזנחה הפושעת. חולמים על עתיד יותר טוב למקום הזה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז תחילת המלחמה הייתי רק בשתי הופעות ושתיהן היו של הדג נחש שתמיד תמיד מעיפים לי את הלב והראש. הופעה אחת הייתה גם עם יוסי פיין האגדי, שזה בכלל תופעה חסרת גיל ומעצורים. מומלץ ללכת לדג, מרשם בטוח לניקוי הראש והטענה מחדש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מתחילת המלחמה, כשהתחלנו סבב גדול של סדנאות עיר מפעל עם צוות שלם תחת הניהול של אליש בן טל, התנגן לנו בפלייליסט השיר Lean On Me של Bill Withers. זה השיר שמבחינתי מספר את הסיפור של אלה שתמכו, תומכים, ועובדים עם נפגעי נפגעות המלחמה הזאת ,שלצערי לא נגמרת. השיר הזה גם מדי פעם הזכיר לי מה אני אמור לעשות עכשיו.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לצערנו המבחר הוא רב, אבל בעיניי קודם כל להיות עם משפחות החטופים. הרמתי השנה שני בלוני צפלין ענקיים שקוראים לשחרור החטופים, ורק לראות את התגובות של משפחות החטופים היה שווה הכל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שהכי צריך הרמה, זה חבר טוב ושכן שקוראים לו מאיר אליאל רבינוביץ, שהקים עם מוטי כץ את דרום תל אביב בקריז ונלחם בחירוף נפש למען דרום תל אביב בבתי משפט וברחובות. הלוואי שיהיו עוד כאלה!

מה יהיה?
כולם יחזרו הביתה, נשקם, נזרע, נעזור למי שצריך בצפון ובדרום, ובעיקר נלמד לחיות ביחד ולקוות ביחד שהפוליטיקאים קודם כל ידאגו לנו ולא לעצמם. והעיקר לא לאבד את התקווה.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• אמנות ישראלית
• היכל מנורה
• שכונת שפירא
• קפה שפירא
• הבורקס של אבא
• תחנה מרכזית תל אביב

>> דינה יקרסון היא אוצרת-משנה במוזיאון רמת גן, עולה ותיקה מאוד מברית המועצות (1990), וביום חמישי (מחר, 15.5 19:00) היא תערוך במסגרת יום המוזיאונים הבינלאומי – יחד עםדאשה איליאשנקומקולקטיב קקדלארט שמחבר בין אמנים עולים ושדה האמנות בארץ – ערב מיוחד תחת הכותרת "קולות ההגירה", בו שמונה יוצרים מתחומים שונים, יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, אשר עלו לישראל בשלוש השנים האחרונות בעקבות מלחמת רוסיה ואוקראינה, ויספרו בזמן מוקצב על יצירתם וחוויותיהם כאן.כל הפרטים והכרטיסים כאן.

>> בריכה שהיא מקור חיים ואוכל באמת מצוין // העיר של אלכס ליבק
>> מרכז מסחרי מהסבנטיז וחופש לבחור // העיר של הצ'ייסרית מיכל שרון

1. חוף העלייה/עג'מי

אני בת אדם שצריכה מרחב וטבע, ובשנים האחרונות נעשה לי קשה יותר לנשום בין חללי הבטון העירוני. לכן, המקום האהוב עליי בהחלט – פיסת הטבע של תל אביב – זה הים. מאז ומעולם הים היה מקום מפלט, וגם בזמנים הכי מורכבים זה המקום שבו הנפש שלי נרגעת. החוף שאני הולכת אליו בעיקר הוא חוף גבעת עלייה בעג'מי. יש אליו גישה נוחה עם אוטו, לא צפוף ותמיד אפשר למצוא איפה לשחות, גם כשהים מאוד סוער.

2. קפה שפירא

אני גרה בדרום העיר, בקרית שלום, אליה עברתי משכונת שפירא שבה גרתי חמש שנים קודם לכן. קפה שפירא – שהוא הרבה יותר מבית קפה – היה סמוך לבית הקודם שלי, ותמיד הרגשתי שהוא כמו החצר האחורית שלי. ובשבילי הוא היה ועדיין (למרות שאני נמצאת שם פחות) סוג של בית. זהו מרחב גדול שיש בו גם גידולי ירקות ומתקנים DIY לילדים, ובכל מיני ימים ושעות מתרחשת שם פעילות אחרת, בין מופעים, שוק בגדים, השקות של ספרים, הקרנות של סרטים, ערבי רגאיי ועוד. תמיד אפשר למצוא שם פנים מוכרות ולהרגיש תחושת שייכות ובית.
רלב"ג 15

3. קולנוע לב

אני לא אוהבת את הסנטר עצמו, אבל בהחלט אוהבת ללכת לראות סרטים בקולנוע. קולנוע זה המדיום האהוב עליי לצריכה, ואני מאוד אוהבת לראות סרטים על המסך הגדול. בתי קולנוע גדולים מאוד הם לא בשבילי, ומשהו באינטימיות של קולנוע לב מספק את החוויה.

4. מסעדת אייבי

למרות שאני חיה חיים מאוד צנועים, המשתרעים בעיקר בין הבית שלי לעבודה ולמקומות שהם ברדיוס שלי פחות או יותר, אני מאוד אוהבת לאכול טוב. והמסעדות האהובות עליי הן אלו שיש בהן אווירה הכי קז'ואל בשילוב של אוכל מעולה. בשבילי מסעדת אייבי זה מקום כזה. לא שאני יושבת שם באופן קבוע, אבל זו מסעדה שאני ממשיכה לחזור אליה מפעם לפעם.
לינקולן 16

5. המגדלור ספרים

כשאני מגיעה למגדלור תמיד בא לי לקרוא את כל הספרים. ממש כיף לשהות שם, ואני תמיד נשארת הרבה אחרי שאני מוצאת את הספר אשר חיפשתי.

מקום לא אהוב בעיר:

אני גרה בדרום העיר, ושם יש הרבה מקומות עזובים ומוזנחים, וקשה לכתוב על כך כי זה גם עניין פוליטי. המתחם הבעייתי של התחנה המרכזית הוא מקום שאינו נעים לי באופן אישי. כשגרתי ממש בסמוך אליו הייתי פוקדת אותו יותר. ויחד עם זאת, יש שם הרבה פעילות וקהילות שקשורות למקום הזה, שהן הרבה מעבר למה שאנחנו יודעים ומכירים. הסוגייה בדבר הטיפול במקום הזה מאוד מורכבת. וקטונתי מלהגיד מהו הפתרון הנכון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש הרבה אירועי אמנות ותרבות שאני קשורה בהם באופן ישיר, ואני ממש חיה אותם ודרכם, והם גם נותנים לי תקווה גדולה ונחמה בימים האלו. למשל, אשכול התערוכות הנוכחי במוזיאון רמת גן שבו אני עובדת, ובמסגרתו גם אצרתי תערוכה, הקרוי"מה שהלב רוצה: אמנות כשער לריפוי"– עצם הכותרת שלו מבחינתי נותנת הרבה נחמה, וגם התערוכות עצמן. גם התערוכה שבה הצגתי יחד עם זוהר שפיר,"ידי נחש"בגלריה אחד העם 9 שהתבססה על מיתוס שומרי עתיק "איננה יורדת לשאול" – היתה עבורי ממש משמעותית דווקא בתקופה הנוכחית, מכיוון שהמיתוס העתיק דיבר על היכולת לרדת הכי נמוך בשביל לעלות למעלה ולחוות טרנספורמציה, וזה מה שכולנו הכי מייחלים לו כרגע.

מתוך התערוכה "ידי נחש", דינה יקרסון, גלריה אחד העם

ולסיום, פניי קדימה – והאירוע החשוב שאני מקווה שיפתח את הראש והלב זה אירוע שאני יוזמת במוזיאון רמת גן הקרוי"קולות ההגירה". זהו אירוע שנותן במה ליוצרים מתחומים שונים, עולים חדשים מחבל בריה"מ רבתי שעלו בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה לארץ. אני מאוד מתרגשת מכך שזה קורה ב-15 במאי, בשפה האנגלית, ואני חושבת שזה ממש חשוב לייצר שיח אינקלוסובי ולחבר אוכלוסיות חדשות שמגיעות לארץ עם שדה האמנות הקיים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בדיוק עכשיו אני קוראת את הספר"טעמם של דברים נסתרים"של שרה סבירי, שחוקרת את הסופיות כבר שנים ארוכות. כאן היא כותבת על הדרך הסופית מפריזמה מאוד אישית, ואני מנסה לקרוא את הספר לאט ולהטמיע את המילים. אני מוצאת שם הרבה כוח, השראה ותקווה, וגם חיבור אישי ועמוק. וגם אחת לכמה זמן מכים בי ציטוטים של אתי הילסום, שהיא כתבה בזמן השואה. רכשתי את הספר אך טרם צללתי ממש לתוכו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני לא יודעת. לצערי אינני מתנדבת. אני חיה בדרום העיר, ותמיד רציתי להתנדב באחת העמותות שפועלת למען העובדים הזרים, אך באמת לצערי הרב לא עשיתי זאת, ולכן אין לי המלצה קונקרטית. אני חושבת שגם בזמנים האפלים הנוכחיים, הבעיות שהיו גם קודם שקשורות לעובדים הזרים, לדרי הרחוב, לבני נוער במצוקה – כל אלו קיימות ואולי אף מתעצמות. בנוסף, לכל הדברים הקשורים למלחמה הבלתי נגמרת. ולכן, כל מי שמתנדב ועוזר למי שמוחלש, אני ממש מעריצה אותו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אין לי מושג. אני לא כלכך מעורה במי תל אביבי ומי לא. המושגים האלו מיטשטשים. הרבה אנשים עוזבים את העיר וגם את הארץ. אני חושבת שכל מי שמביע מחאה על מה שקורה, ופועל בחמלה ואנושיות בחיי היום יום שלו; כל מי שאינו מנותק, במובן הרגשי והפסיכולוגי, מצליח להשאר שפוי אך גם מחובר לכאב הגדול של התקופה, ופועל בשביל לעשות טוב בחייו הפרטיים – צריך להרים לו.

מה יהיה?
אין לי מושג מה יהיה. אני לא מתיימרת לנחש. אני מייחלת לימים רגועים שבהם אפשר יהיה להרפות, ולא לחוש את תחושת הדריכות והכוננות למה שיבוא. הלוואי שיהיה שלום במזרח התיכון ושלום בחיינו הפרטיים עם סביבתנו הקרובה. יצא קצת כמו של מלכת יופי, אבל מה עוד נותר לומר בימים הללו.

• העיר שלי
• מוזיאון רמת גן
• אמנות ישראלית
• חוף העלייה
• קולנוע לב
• אייבי
• המגדלור
• קפה שפירא

טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף של ארגון "לוחמים לשלום" ופורום המשפחות השכולות יתקיים הערב (שלישי 20:30) בפעם ה-20, בלוקיישן חשאי שיפורסם רק היום לנרשמים מראש בלבד, זאת לאחר שבשנה שעברה התקיים במהדורת אונליין עקב המלחמה והחשש מאלימות פעילי הימין הקיצוני. ירידתו של הטקס למחתרת, אחרי שב-2023 נערך בפארק הירקון בהשתתפות אלפי אנשים, מהווה סימן נוסף להידרדרות הדמוקרטית של ישראל ערב יום העצמאות ה-77, אבל מי שיבקשו לצפות בו יוכלו לעשות זאת בשלל דרכים.

>> יום העצמאות בתל אביב: בלי זיקוקים ועכשיו גם בלי ספריי שלג
>> לתפארת מדינת נתניהו: כך הוחרב הטקס הכי ישראלי שהיה לנו

הטקס, שיתרחש בתל אביב ובבית ג'אלה במקביל, יועבר לייב ביוטיוב והשנה גם בשידור חי ל-160 מוקדי הקרנה פרטיים וציבוריים בישראל ורחבי העולם, בין היתר בארצות הברית, גרמניה, אנגליה, נורווגיה, אוסטריה, הולנד, קנדה ושוויץ. בתל אביב צפויות הקרנות פתוחות לציבור בבית רדיקל (בהרשמה מראש), בקפה שפירא ובבית הסגול של "עומדים ביחד".רשימת הלוקיישנים המלאה כאן.

לאורך שנות קיומו הפך טקס הזיכרון המשותף לאחד האירועים החשובים והמרכזיים של יום הזיכרון, ובין היתר לקחו בו חלק רבים מאנשי הספרות והאמנות הבולטים והחשובים בארץ, ביניהם יוני רכטר,יהודה (ג׳אד) נאמן, אלון אולארצ’יק, אחינועם ניני ומירה עווד, פרופ’ אווה אילוז, העיתונאי אליעזר יערי, ד״ר אמאל אבו סעד, הסופר זוכה פרס ישראל דויד גרוסמן הסופר והחוקר ד״ר סמי שלום שטרית, ריצ׳רד גיר, מובראכ עווד ואחרים. במקביל, החל האירוע למשוך התנגדות אלימה והסתה מימין, שהובילה למספר תקריות בהן פעילי ימין כהניסטים וביביסטים תקפו את המשפחות השכולות שהגיעו לאירוע בדחיפות, יריקות וקללות.

את הטקס ינחו השנה שירה גפן ופידא שחאדה, ובין הדוברים הישראלים בו יהיו שורדת הטבח בקיבוץ ניר עוז ושורדת השבי ליאת אצילי, אשר בעלה אביב אצילי ז"ל נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת עדיין בעזה; וליאל פישביין, תושב בארי שניצל מהטבח, אח שכול לתכלת פישביין ז"ל, שנרצחה ב-7 באוקטובר יחד עם בן זוגה; מהצד הפלסטיני ידבר מוסא ג'ומעה, תושב הגדה המערבית, ששכל את בן-דודו שנורה לנגד עיניו ואיבד 25 מבני משפחתו במלחמה בעזה. כמו כן, נאומה של פ', תושבת הגדה המערבית ובת שכולה לאם שנרצחה בעזה, יוקרא על ידי הפעילה החברתית אמאני חמדאן.

הטקס יכלול גם מספר הופעות: מקהלת הנשים הערבית-יהודית ראנה, מקהלת הנוער היהודי-ערבי ירושלים, הזמרת מרי מנסא תופיע עם ספירידון סכס ולואי ח׳ליף, ויהוא ירון, אלה רונן ורות דולורס וייס במופע מיוחד למען השלום. עוד יוקרן באירוע סרטון שהופק במיוחד לטקס בהשתתפות צעירים וצעירות ישראלים ופלסטינים מפורום המשפחות השכולות ותנועת לוחמים לשלום, ביניהם מאי פרי – נכדתו של חיים פרי ז"ל – אשר ידברו על האובדן ועל התקווה דרך פעולה משותפת.

"השנה וחצי האחרונות הן מהקשות שחווינו. המלחמה הנוכחית הותירה אחריה הרס, כאב ואובדן. מול המציאות הקשה הזאת קל לשקוע בייאוש, בכעס ובאובדן האמונה. אבל דווקא עכשיו, כשהחושך והשנאה גוברים, אנחנו בוחרות ובוחרים לעמוד יחד ולהאיר החוצה", כך נמסר ממארגני הטקס. "השנה, למרות הכל, ולמעשה בגלל הכל – נקיים את טקס יום הזיכרון המשותף בפעם ה-20, כי לבחור בתקווה זה לא קל – זו פעולה אקטיבית, שמצריכה תעוזה, סבלנות, ובעיקר – קהילה".

• יום הזיכרון
• בית רדיקל
• קפה שפירא
• יהודים וערבים
• הסכסוך הישראלי-פלסטיני

>> מאיה קניג היא במאית, תסריטאית, עורכת ושחקנית שחיה ופועלת בתל אביב. סרטה החדש, "חלב", מציג כעת בבתי הקולנוע וזכה בפרס אופיר לתסריט הטוב ביותר, פרס התסריט בפסטיבל ירושלים וציון לשבח בפסטיבל טאלין הבינלאומי הנחשב. "סרט יוצא דופן, מסקרן ומתעתע שוודאי יהדהד את חוויותיהן של לא מעט צופות",כתבה עליו מבקרת הקולנוע יעל שובבשבוע שעבר, וכרגיל, היא צודקת.

>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג
>> כישלונות מפוארים ותוכניות יפות שנגנזו // העיר של הילה שמר

1. חוף הכלבים הדרומי

נדמה לי שזה החוף הלפני אחרון של תל אביב, אחרי זה זה כבר יפו. כל כך כיף להגיע לשם (מצוידת בבירה), לנתק את הרצועה, לחזות בצהלת הכלב המשוחרר, רץ אל זרועותיהם של כלבים אחרים, ולקבל את השמש של סוף היום בפרצוף. להבדיל מגינות כלבים, שם לעיתים מתפתחות תגרות, בחוף הכלבים תמיד מתקיימת הרמוניה קוסמית בין ההולכים על ארבע, מה שמעלה את השאלה – למה אני לא הולכת לשם כל יום?

2. טוי קלאב

חנות הצעצועים של יוסי בבית רומנו.צריך לראות כדי להאמין, חנות מפעם (הייתה עוד של סבא של יוסי בשנות ה-50, ולא השתנתה במילימטר מאז), מסדרון צר מאוד תחום משני צדדיו בערימות של צעצועים עד התקרה, גבב מופלא ומט לנפול, אם כבר למות, אז להימחץ על ידי צעצועים – הכי סטייל. פתוחה בשעות הכי מוזרות, לרוב נפתחת בסביבות 12 בצהריים, לעיתים נסגרת בחצות, אבל אל תתפסו אותי במילה, אין באמת חוקיות, מחירים שוברי שוק, והכי חשוב – יוסי עצמו, מגיח מבין הצעצועים, עיניים של ילד, מארח אותך בלבביות בממלכה שלו, שולף אוצרות מתוך הסבך האינסופי ותמיד מחייך.
דרך יפו 9

3. פנסיה

גילוי נאות, זה מקום שאחת המפיקות של הסרט שלי, שהיא גם חברה, פתחה בשנה האחרונה ביחד עם עוד שני שותפים, אבל זה לא מונע ממנו להיות אחלה בר יין עם עיצוב מהמם, חצר פנימית מהאגדות, אוכל טעים ואווירה כיפית. ובכלל, איזה אומץ לפתוח מקום בזמן הזה, אקט של תקווה שמחמם לי את הלב וגורם לי לרצות להישאר כאן למרות הכל.
לבונטין 2

4. המעבר הסודי לגינת ראשונים (הקרויה בפי העם גם "גינת היתושים") בנווה צדק

סמטה שלאחרונה גיליתי שקוראים לה "עין גנים" ולי היא מזכירה את הימים שגרתי בסמטאות הקסומות של נחלאות בירושלים. יש תחושה שמסתתר שם בקסבה עולם שלם נסתר מין העין. ערבובייה של טקסטורות, ריחות ודיירים, אחד מהם אפילו מגדל שם אווזים ותרנגולות. אני תמיד אוהבת לעבור שם ולהרגיש במקום ובזמן אחר.

5. The Mely Shop

חנותיד שניה בכרם התימנים שגיליתי במקרה ומיד התאהבתי בה. סנדרה, המוכרת בעלת השיק הצרפתי שבא לך לשהות במחיצתו שעות, מאירה לך פנים, ורק אם תבקשי, היא תכוון אותך לבגדים היפים שבחרה בקפידה ותמיד במצב מצוין. החנות קטנה אבל אין בה את הגודש מעורר החרדה האופייני לחלק מחנויות היד שנייה, יש בה שקט, שטיחים ושלווה.
בית יוסף 17

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב לינקולן בואכה יהודה הלוי.פתאום בבת אחת נפסק שם שביל האופניים באמצע, ואת מוצאת את עצמך מדוושת על המדרכה בסרבול, תמיד תקועה מאחורי הולכי רגל איטיים במיוחד שמצקצקים עליך על שאת רוכבת על המדרכה, לכי תסבירי להם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה האחרונה של קורין אלאל בבארבי.התפוצצות של רגש וכשרון, כמה אהבה זרמה שם בין כל האמנים שבאו לשיר לבין קורין ובין הקהל לבינה. למרות שבערך חודש אחרי זה היא הלכה לעולמה, נשאר הטעם לחיים והאופטימיות שהיא הפיצה לעוד שנים קדימה. אולי לנצח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הופעת סולו של הילה רוח בלבונטין 7, אמנם היא השחקנית הראשית בסרט שלי, אבל בחרתי בה גם בזכות ההשראה שהיא עוררה בי, ובהופעה הזאת בפרט, שאפשר לקרוא לה יצירה. קסם האינטימיות של להיות בחלל סגור קטן מתחת לאדמה עם הקול המלאכי השבור וקהל דחוס שיודע את כל המילים בעל פה, שרים ביחד כמו באיזה טקס דתי איזוטרי, היה מכשף ונתן ים תקווה ואור בימים שחורים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הצלת קפה שפירא.במקור רציתי לשים אותו במקומות האהובים, אבל אז ראיתי שיש את הקטגוריה הזאת ומיד העברתי לפה. מקום יחיד ומיוחד, הרבה יותר מקפה, מרכז תרבות, רחם קהילתית, מקום שחייב להמשיך להתקיים בעיר הזאת!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מירב וולדמן, קרמיקאית בשכונת נגה,עושה את הכלים הכי יפים מקרמיקה, ועכשיו עם המלחמה + שהיא עצמאית + שהיא אם יחידנית – הכי צריך להרים לה!חוץ מזה, עברתי עכשיו בפארק קריית-ספר האהוב עלי, נראה שגם הדשא שם צריך שירימו לו, הוא לא במצב טוב (והוא גם תל אביבי בדרכו).

מה יהיה?
חייבת להאמין שיהיה טוב.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• חוף הכלבים
• פנסיה
• כרם התימנים
• נווה צדק
• קורין אלאל
• הילה רוח
• קפה שפירא