דרופ דה מייק: הריבר קפה מגיע לתל אביב. המוסד האיקוני מלונדון מבצע גיחה ללבנט ולמרות שמדובר באדם אחד ולמשך יומיים בלבד, קשה להפריז בחשיבות המאורע. השף הראשי של ריבר קפה יתארח במסעדת אלנה שבמלון נורמן לסדרת ארוחות חד פעמית שמחברת בין הדי.אן.איי המוכר כל כך לאג'נדה של השפים עומר שדמי ודניאל צור. לשניהם היכרות אישית עם המקום: שדמי עבד בריבר קפה מספר חודשים וצור שהה בו בסטאז'. "שמרנו על קשר עם הצוות ובמיוחד עם דני בוהן, אחד משלושת ההד שפים של הריבר קפה. אנחנו תמיד מדברים על הריבר קפה כבית מדרש ואפילו בית מקדש לאוכל עונתי, טרי ולא מתחכם מדי, שקיים גם באלנה", הם מסבירים.

ריבר קפה הוקם בלונדון באמצע שנות ה-80 על ידי רוז גריי ורות רוג'רס, אוהדות מושבעות של המטבח האיטלקי. שתיהן חרשו את איטליה לאורכה ורוחבה, ליקטו מתכונים וטכניקות בישול מסורתיות והביאו לגדות התמזה את התרבות וחומרי הגלם האיטלקיים. ריבר קפה חולל מהפכה בתרבות הקולינרית האנגלית ולמעשה הניח את היסודות למעמדה של לונדון כיום כבירה גסטרונומית. פרסומה של המסעדה בא לה בזכות היצמדות לבישול איטלקי עונתי מוקפד ומעצם היותה חממת כישרונות שהצמיחה לא מעט שפים ידועים, ג'יימי אוליבר למשל. גריי נפטרה לפני יותר מעשור אך רוג'רס ממשיכה להפעיל את המקום האוחז בכוכב מישלן משנת 1998 ועד היום.

סדרת הארוחות המיוחדות מחברת כאמור בין בוהן, שהחל את דרכו בריבר קפה בשנת 2005 ובשנים האחרונות משמש כשף תפעולי, ובין סגנון הבישול של שדמי וצור, הנשען גם כן על תוצרת חקלאית טרייה. הארוחה בנויה לפי המסורת האיטלקית – אנטיפסטי, פרימי פיאטי (מנה ראשונה), סקונדי (מנה עיקרית) וקינוח. בתפריט צפויים ריזוטו אפרסק ופרוסקו, ספגטי בוטרגה, פאפה אל פומדורו המזוהים עם הריבר קפה, לצד מנות מקוריות בהשראתו ובהשראת חומרי גלם שיהיו באותו יום בשווקים. "על הנמסיס כנראה נוותר כי כולם כבר ראו וטעמו אבל נגיש את הפנה קוטה המדהימה ועוגת שוקולד עם גלידת זביונה".

בשבועיים שלאחר מכן ימשיכו שדמי וצור להגיש באלנה ספיישלים מתחלפים ומנות אחרונות איקוניות בפרשנות אישית (עד 20.5). המחירים כמקובל במסעדה: 70-98 ש"ח למנות ראשונות, 80-120 ש"ח למנות ביניים, 120-220 ש"ח למנה עיקרית. על אף האירוע המכונן, בחישוב מהיר אולי זול יותר לתפוס מטוס ללונדון.
נחמני 23, שני-שלישי (8-9.5) מ-19:00, בהזמנה מראש בטלפון 03-5435400

• אוכלים שותים
• אלנה
• מלון נורמן
• ריבר

• Facebook
• Twitter
• Email

פורים, החג בו כולנו אוהבים לשים עלינו עשרה קילוגרם של חומר דליק בצורת תחפושת ולהתנהג כאילו הכל רגיל. בעצם מדובר במשחק של ״מה היה קורה אם״. מה היה קורה אם היינו צב נינג׳ה? קאובוי? אלאור עזריה? אלאור עזריה לבנות? מה היה קורה אם היינו מישהו אחר? בגדול, התשובה היא תמיד ״היינו רעבים״, ומכיוון שבנמצא רק אוזני המן שכבודן במקומם מונח אבל הן לא בדיוק מספקות תזונה מאוזנת, הגיע הזמן להתחפש וללכת לאכול. אבל איפה היינו אוכלים אם היינו מישהו אחר?

מירי רגב | פלאפל רצון

כי מי אתם חתיכת אליטה כסף ישן מפא״יניקים גוזלי אדמות משמיעי אריק אינשטיין שכמוכם שתעיזו להגיד שיש אוכל טוב יותר מפלאפל? כל המסעדות שלכם מלאות בתל אביבים שלא מכירים את התרבות העשירה של עולם הפלאפל, עם ה״מולקולרי״ שלהם בבתי הקפה הטבעונים שלהם. אם רק הייתם יוצאים מהבועה שלכם הייתם רואים שמה שעובד הכי טוב זה אוכל רחוב, איפה שיש קהל אלקטורלי ענק שרק מחכה שיעשו עליו הון פוליטי, כלומר מחכה לעמבה, סליחה, התכוונו לעמבה.

אבי ביטר | הקוסם

זה טראשי, עממי ולא מתוחכם בשום צורה ולמרות זאת כולם אוהבים אותם בקטע שפעם היה נראה אירוני וכמה שנים אחר כך כבר נראה כמו אהבה אמיתית מהלב. אבי ביטר כנראה היה שמח להתחכך בעדות המעריצים התל אביבים בפלאפל הקוסם, אם כי סביר להניח שהיה מציין שחלמון נשפך זה לכוזרים.

תום יער | פורט סעיד

מכירים את זה שמשהו מגניב הופך לכל כך מגניב עד שכל העולם רוצה חתיכה ממנו ומרוב מגניבות כבר אין לכם מקום לשבת והמלצריות מזלזלות בכם ואתם מרגישים שנלקח מכם משהו שפעם רק אתם הכרתם למרות שבתכלס מי אתם ולמה שתשמרו לעצמכם משהו שלא היה שלכם אף פעם יא סנובים? אז כזה.

ברלד | ננוצ׳קה

כי מה יותר מתאים לקומיקאי שרזה, השמין, רזה שוב וכרגע אנחנו לא בטוחים, בוא נחכה קצת, מאשר ללכת לאכול במסעדה הגרוזינית שהפכה לטבעונית, אז כרגעננוצ'קההיא טבעונית-גרוזינית? השאלה היחידה היא האם הוא יזמין סלט או שווארמה טבעונית. או אולי את שניהם.

סטטיק, בן אל וג׳ורדי | שגב

כמו שגב משה, גם חברי השלישייה שכל אמא בישראל הייתה שמחה להכיר לבת שלה יודעים לאסוף השפעות בדוקות שעובדות בכל מקום ועל כל קהל, לארוז אותם תחת טייטל כללי של ״ים תיכוני״ ולשווק את זה לשוק שבו כל אחד יכול למצוא משהו שהוא אוהב. קללל.

יוסף סוויד | מאייאר

יוסף סוויד שימש במשך שנים כ״ערבי המחמד״ שהברנז׳ה התל-אביבית אהבה לאמץ אל חיקה כי הוא עשה את כל מה שצריך כדי להיראות בול כמו שאוהבים פה, כדי שחס וחלילה לא נאתגר את עצמנו. בהתאמה, די ברור שהוא היה הולך לאכול במאייארשל אוסאמה דלאל, עוד עילוי ערבי צעיר שנראה נכון ועושה אוכל שגרם לפודיז מהעיר לנסוע עד לעכו כדי להרגיש קצת יותר פלורליסטים.

רמי קלינשטיין וקרן פלס | ג׳פניקה וריבר

נכון, במציאות מדובר ברשתות מתחרות אבל מי בכלל יכול להבדיל? שניהם מצליחים כלכלית, שניהם מוכרים בטירוף ושניהם פחות אהודים על כל אניני הטעם למיניהם. השיתוף בין קרן פלס לרמי קלינשטיין גרם לכל מבקרי המוזיקה לסתום את האוזניים כמו שהתחרות על לב המיינסטרים הקולינרי ביןג׳פניקהלריברגורם עדיין למבקרי המסעדות לתהות מה ההבדל ביניהם. חוץ מהשם.

מוש בן ארי | מונאר

כל אדם ששומע את צירוף המילים ״מוש״, ״בן״ ו״ארי״ חושב מיד על הודו, למרות שבתכלס הקשר העיקרי בין המוזיקאי המצליח והמבוסס לבין תת-היבשת הוא בעיקר בראסטות, בנטייה להשתמש במילה ״ג׳ה״ ובהיגיינה שמעלה תהיות. בהתאם,מונארהחדשה מתיימרת להכין את המטבח העשיר של דרום הודו למרות שהיא מעוצבת, ממותגת וממוקמת במרכז תל אביב. מה קרה למסורת ההודית המפוארת של בישול בסיר לילה?

איתי טיראן | גריג

הטכניקה מושלמת, כל פרט מחושב מראש וההקפדה על הפרטים מדהימה. למרות זאת, גם אצל איתי טיראן כמו בגריג, המסעדה החדשה של עידו פיינר, יש תחושה של חוסר מקומיות. הגינונים האירופאים של שניהם נראים הכי רחוקים מעם ישראל.

אביבית בר זהר | אמריקה

היא טראשית, היא מוגזמת, היא לא יודעת מתי להפסיק והיא באה בצבעי ניאון. אביבית בר זהר הייתה הראשונה שעומדת בתור לאמריקה, החדשה של צביקי עשת, כדי לאכול עוף מטוגן על וופל, עם מייפל. ואז מזמינה על זה רוטב גבינה כחולה, ועוד בייקון, ומילק שייק ככה שיהיה למה לא. הניסיון הכי כנה והכי ישראלי לחקות את הטראשיות המפורסמת מהצד השני של האטלנטי.

מירי מסיקה | המטבחון

מירי מסיקה היא תבשיל מנחם, מצליח ופופולרי ממש כמו כמה מהתבשילים שתקבלו במטבחון. אם עכשיו שישי בצהריים ואין לכם שום חשק למשהו מאתגר, האוכל שלהמטבחוןהוא התשובה. זה לא המקום לחפש אתגרים קולינריים (או מוזיקליים), זה המקום בו מתנחמים אחד עם השני על קערת מפרום.

ערן זהבי | לונג סנג

כן, ברור שסין זו אימפריה עצומה ושכנראה הם ישלטו בכולנו ממש עוד מעט. אבל כשאנחנו בוחרים בסין אנחנו עושים את זה בדרך כלל משיקול כלכלי: טלפונים, בגדים, אביזרים לבית וברוב הפעמים גם אוכל. ערן זהבי הוא אחד שמכיר היטב את הנטייה הישראלית לעזוב את כל מה שמקומי בשביל תועלת כלכלית. היי, אי אפשר להאשים אותו, זה עובד.

• אוכלים שותים
• מונאר
• גריג
• שגב אקספרס
• לונג סנג
• אמריקה
• הקוסם
• ג'פניקה
• המטבחון
• פורט סעיד
• ננוצ'קה
• ריבר
• חדשות האוכל
• פלאפל