כרמל בין היא שחקנית שאתם כנראה מזהים מתפקידה הבלתי נשכח בתור צימר, או אולי מכמה מדורי רכילות שהתעסקו בחיי הזוגיים, אבל לאורך השנים האחרונות צברה רקורד לא מבוטל כשחקנית הצגות בתיאטרון הקאמרי, תיאטרון גשר ובמספר הצגות בקליבר מרשים ("המלט", "משחקים בחצר האחורית") של בית לסין. ממש עכשיו תוכלו לתפוס אותהבסרט "טור פרידה"של רוני ניניו, לצד דרור קרן.

>>שכונה ששייכת לי וכיכר שהגנתי עליה בגופי. העיר של אבנר ברנהיימר
>>המלצה על בית כנסת עוד לא הייתה לנו. זאת העיר של שי נחייסי

1. El Mano (אל מאנו)

מסעדת פועלים אסייתית, מקום אדיר לחגיגה – ארוחת הוט פוט מרהיבה, וקריוקי קטלני.
יסוד המעלה 46

2. לינקולן ביליארד

מהיחידים שעוד לא חלשו עליו ההמון הרחב. יורדים כמה גרמי מדרגות בבניין סטנדרטי, יש תחושה של מקום מפוקפק, אבל אז נכנסים לאולם מרתפי גדול שמחזיר אותך אחורה לניינטיז. אורות עמומים, עשרות שולחנות ביליארד, בר עם כל הדרינקים והאלכוהול שרוצים, שניצלונים וצ׳יפס שמזכירים את הילדות בבריכה של המושב. כל התנאים הלאו-דווקא זוהרים של המקום מייצרים חוויה פשוטה ומושלמת של בילוי סטייל על שולחנות קטיפה ירוקים.
לינקולן 18

3. הלפר

חנות ספרים שבמקרה נקלעתי אליה, מאז אני מגיעה באופן קבוע להצטופף בין שורות העץ הדחוסות מפוצצות כרכים של העולם כולו. אפשר לצלול שם בפנים לאינסוף. אני אוהבת לקנות משם מתנות, לדייק מי מהאנשים שלי יאהב מה, מתוך כל השלל. קיבלו אצלי עוד נקודות כשהגעתי ביום שישי וגיליתי שהם חוגגים את הסופ"ש והחיים בבירות, ויסקי ודגים כבושים.
אלנבי 87

4. אבו נאסר

מסעדה מפורסמת בעג׳מי שמשקיפה לים. פותחים שולחן של שיפודים, דגים סלטים. הכי כיף, טעים ומפנק.
קדם 130

5. מנו וינו/עדינה

חנויות היין והמעדנייה של עמנואל אמינוף ועדי קייזרמן, שהפכו לקיסרים של האלכוהול בעיר, אבל על מצע של סטייל בלתי מתפשר, של הפרטים הקטנים. מציבים ת׳רף, נאמבר 1.

מקום לא אהוב בעיר

כל פינה עם חולדות ועכברים. נהיה כמעט טבעי להתהלך ברחוב ביחד עם חולדות לידך כמו חיית המחמד שלך. ואז למצוא אותן בתוך הדירות. ריסוס? טיפול מיידי. זה רעה חולה של העיר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
Morning Light – סרט חד פעמי של חגי קמחי, שזכיתי לקחת בו חלק קטן. הוא יצר אותו במסגרת קול קורא לסרטים קצרים ביותר, של עד 2 דקות, שעוסקים במלחמת שבעה באוקטובר. מצד אחד, יבש בפנים עד כדי שאיך נוכל לדבר את זה ביצירות שלנו. מצד אחר, אם כבר אז להיות מבריקים ולתת את זה ביצירות מדויקות בלבד, עד כדי שלא יהיה צורך שנדבר את המילים שאין בנו. איכשהו חגי הצליח לעשות את זה. משימה קשה לאין שיעור לטעמי. שתי דקות שורפות וחריפות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כחלק מיומן מלחמה שאחותי, המשוררת שירי בין, כותבת מתחילת המלחמה, נכתבו שירים חוצי נשמות. ביניהם השיר ׳אביגיל׳ – שיר שהודפס ונתלה בעיר גלויות גלויות בפינות ורחובות. קשה לתאר את מה שנותן השיר בתור כוח, אבל חלק מהימים האלה עבורי, הוא היאחזות במעטי האנשים שניחנו ביכולת להמציא מילים חדשות כדי לתאר אותנו, האנחנו החדשים מאז שבעה באוקטובר.

לאיזה ארגון או מטרה אתממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סיירת השמחה של תל אביב. כל פועלם הוא לשמח ילדים, נוער וכל אדם שפונה מהדרום לתל אביב החל מהרגע שפרצה המלחמה. חמל מטורף שעובד 24/7. הם מופיעים מול מפונים, מפעילים ימי הולדת, מקימים תחנות יצירה של כל סוגי האומנויות. הפקה מושלמת של כל אירוע מא׳ עד ת׳. בראש האירגון עומדת אישה לביאה – נועה דן. זו כתובת מצויינת לתרום לה, שמנוהלת בידי אנשי חינוך ואומנים שבנו בעשר אצבעות מעצמה של יופי אנושי.

מי התלאביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אחת מהם, דניאל עמית. הבחורה הזו לטעמי היא Unstoppable. היא לוחמת בכל המישורים, היא מנגישה הכל, היא לא רואה ממטר ואת המלחמה היא עברה ועוברת עם כולם. היא לידרית רצינית.

מה יהיה?
שאלת השאלות. העצוב מכל זה שאין עליה תשובה, לאף אחד וגם לא לי. נתרכז כולנו בלעשות את הכי טוב שלנו ולהתמיד בו ולהגדיל, להגדיל אותו בענק את הטוב.

• העיר שלי
• המפקדת
• שחקניות
• מנו וינו
• ביליארד

במאה השנים האחרונות הוליווד שינתה את פניה לחלוטין ובזכות ההתפתחות התמידית של התעשייה הגדולה בעולם, ושחקנים הפכו לבני בית בסלון של כל אחד מאיתנו. למרות שאנחנו זוכרים את הקטלוג של כל שחקן מוכר, יש שחקנים שמחביאים ברפרטואר שלהם גם סרטים פחות מוכרים, שיש סיכוי שעברו לכם מתחת לרדאר. נו, אתם כבר מכירים את התרגיל – אספנו את כולם לרשימה אחת יפה ושמנמנה של הפנינים הנסתרות של השחקנים הכי גדולים.

ניקולס קייג': פיג (2021)

את ניקולס קייג' אי אפשר שלא להכיר. הבן אדם עשה כל כך הרבה סרטים שבטוח נתקלתם בו מתישהו ולמען האמת – רוב הסרטים שלו גרועים. אף על פי שקשה לחזור לצפות בו אחרי "גוסט ריידר 2" ו-"איש הקש", כדאי לכם לצפות ב-"פיג", סרט מצוין שמוציא קצת את ניקולס קייג' מתאונת השרשרת שהיא קריירת המשחק שלו. הסרט עוקב אחר רוב, צייד-כמהין המגשש אחר הפטריות היוקרתיות באמצעות החזיר שלו. יום אחד החזיר נחטף ורוב צריך לצאת למסע להחזיר את חברו. אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר ב-"ג'ון וויק גרסת החזיר", אבל זה כל כך רחוק משם. מדובר בסרט מוזר ואיטי עם תסריט מרגש וניקולס קייג' מוכיח שהוא יודע לשחק כשהוא רוצה.

מריל סטריפ: אדפטיישן (2002)

רגע, ברור שהסרט לא נסתר מעיניכם – אבל התפקיד האנדרייטד של מריל סטריפ מצדיק אותו כאן ברשימה. הסרט שנכתב על ידי צ'ארלי קאופמן עוקב אחר תהליך הכתיבה של קאופמן עצמו עם התאום הפיקטיבי שלו-דונלד כשהוא מנסה לאמץ את ספרה של סוזן אורלין לסרט. את אורלין משחקת מריל סטריפ והתפקיד שלה מתחיל מהנקודה הכי טובה שהיא יכולה להיות בה ומשם המצב מתדרדר והדמות אט-אט מתקלפת ואנחנו נחשפים להתנהגויות שבאמת לא ציפינו לקבל מהשחקנית המוערכת על המסך. מדובר באחד התפקידים היותר מעניינים של סטריפ והוא נשאר ככה כבר עשרים שנה.

רוברט דה נירו: לכשכש בכלב (1997)

אם ראיתם עכשיו את "רוצחי פרח הירח" ובא לכם עוד מנה גדושה של דה נירו, תעשו לעצמכם טובה ותצפו בסרט "לכשכש בכלב". הסרט עוקב אחר הנסיון של שניים מיועצי נשיא ארה"ב, וויניפרד איימס (אן הייש) וקונרד ברין (רוברט דה נירו), להציל אותו מהפסד בבחירות החוזרות. הנשיא נמצא בשפל של כל הזמנים בעקבות פרשת מין שפורסמה וכדי לשפר את דעת הציבור עליו עם הסיסמא "לא מחליפים סוס באמצע הדרך", הם מחליטים לגייס את המפיק ההוליוודי סטנלי מוטס (דסטין הופמן) ולהמציא מלחמה פיקטיבית עם אלבניה. הסרט הנהדר (והכל כך רלוונטי) הזה, נותר מאחור בזמן שסרטים אחרים של רוברט דה נירו תפסו את אור הזרקורים, אבל זה לא מעיד על הרמה שלו. מדובר בסאטירה אמריקאית אינטליגנטית ושנונה עם דמויות מעולות ורוברט דה נירו בתפקיד שונה לחלוטין מהמאפיונר הקבוע שהוא משחק (שגם זה כמובן, תענוג לצפייה).

טום קרוז: רעם טרופי (2008)

עוד מקרה של סרט מוערך ותפקיד אנדרייטד: מי היה מאמין שבסרט מלפני קצת יותר מעשור בבימוי של בן סטילר עם שחקנים כמו רוברט דאוני ג'וניור, ג'ק בלאק, מת'יו מקונוהי, ניק נולטה, ועם הופעות אורח כמו טום הנקס, טובי מגווייר וטיירה באנקס, דווקא התפקיד המשני הזה של טום קרוז יהיה הדבר הכי מוצלח? הסרט בכלל לא מתמקד בטום קרוז, אלא בהפקת סרט על מלחמת וייטנאם שנקלעת לשדה קרב של ממש, אבל השחקן חובב האדרנלין החליט לקחת הפסקה מלקפוץ מאמצעי תחבורה פועלים כדי לגלם את לס גרוסמן, מפיק מליונר וולגרי שגם מפיק את הסרט. רק בשביל הריקוד המוזר שלו בסוף שווה לראות את הסרט.

ג'וני דפ: דוני בראסקו (1997)

הקוראים שמכירים את הסרט אולי זוכרים אותו כהצלחה עם מועמדות לאוסקר ולכן לא יבינו למה הוא נמצא ברשימה, אבל יש גם צופים שמכירים את ג'וני דפ רק מהרגע שהתחיל לשים בנדנה על הראש ולקרוא לעצמו "קפטן ג'ק ספארו" וכנראה לא ידעו שהסרט הזה בכלל קיים. בסרט ג'וני דפ משחק סמוי של ה-FBI שמצליח להיכנס למשפחת הפשע בונאנו תוך כדי ניסיון לאזן בין העבודה עם המאפיה לחיי הנישואין שלו. מדובר באחד הסרטים הטובים ביותר של דפ, ועכשיו עם גל האהבה שהוא מקבל לאחר המשפט הסופר מתוקשר נגד אמבר הרד, זה הזמן להיזכר בו.

פרנסס מקדורמנד: הטרגדיה של מקבת' (2021)

לא חסרים עיבודים קולנועיים לאגדה השייקספירית, ובכל זאת קיבלנו אחד נוסף של ג'ואל כהן, חצי מהאחים כהן. הסרט עצמו שמצולם בשחור לבן שם בתפקיד הנחשק בהיסטוריה של ליידי מקבת' את פרנסס מקדורמנד, שזכורה בעיקר בזכות "פארגו" (1996) "שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" (2017) ו-"ארץ נוודים", שיצא באותה שנה עם "הטרגדיה של מקבת'", ואפילו הביא לה את האוסקר. אז מה הפלא שאף אחד לא זוכר שמקדורמנד שיחקה את ליידי מקבת' באופן מושלם, לצד דנזל וושינגטון? ומי ידע בכלל שהשילוב הזה יהיה כל כך טוב על המסך? העיבוד של ג'ואל כהן לא מחדש המון בקאנון השייקספירי, אבל הוא מספר את הסיפור עם ויזואליה מרהיבה, ומקדורמנד עושה תפקיד פשוט מצוין.

צ'דוויק בוזמן: הזהב של נורמן (2020)

שנת 2020 הייתה שנה ממש גרועה, שלתוכה גם הסתנן המוות המצער של צ'דוויק בוזמן. לפחות חודש לפני מותו זכינו לראות בנטפליקס את הסרט "הזהב של נורמן", העוקב אחר יוצאי מלחמת וייטנאם שחוזרים ארבעים שנה אחר כך כדי לאסוף תיבה מלאה במטילי זהב שמנהיגם נורמן קבר. בוזמן משחק את נורמן, ומוכיח שהוא הרבה יותר מהפנתר השחור. הסרט הזה קיבל המון תשומת לב כשיצא, בעיקר בזכות ההפגנות על רקע הרצח של ג'ורג' פלויד – ובכל זאת, כשאומרים לכם צ'אדוויק בוזמן אתם כנראה תחשבו על הפנתר השחור. ההצלחה של בוזמן בתפקידו כמנהיג ווקאנדה האפילה על רוב הסרטים שלו מחוץ ל-MCU, וחבל, כי זה באמת סרט ייחודי וחשוב של ספייק לי, וכדאי שכמה שיותר אנשים יראו אותו.

טום הנקס: פינץ' (2021)

שכבת האוזון נהרסה על ידי התפרצות סולארית, ורוב האנושות נכחדה. במעבדה תת קרקעית נשארו שני ניצולים: הכלב גודייר ומהנדס הרובוטיקה – טום הנקס. כן, כן, טום הנקס חזק בפוסט-אפוקליפסה עכשיו. גם בסרט מד"ב על הכחדת האנושות הנקס מצליח להיות האיש הכי מקסים בהוליווד, כשהוא מנסה לבנות רובוט שיוכל לטפל בכלב אחרי שימות. באמת שלא חסרים סרטים של טום הנקס לצפות בהם, וזה תמיד תענוג לראות אותו משחק, אבל אם אתם רוצים לראות אותו באווירה מעט שונה זה הסרט עבורכם. לא מדובר באיזה סרט מד"ב מהפכני, אבל אני תמיד מוכן לראות את טום הנקס בכל תפקיד.

האלי ברי: ענן אטלס (2012)

אם אתם לא מכירים את הסרט הזה של האחיות וצ'אוסקי, ויש לכם ראש פתוח וזמן לצאת למסע בין שש תקופות זמן שונות, אתם תהנו מאד מענן אטלס. הוא אמנם לא מתעלה על יצירת המופת המקורית של האחיות, "המטריקס", אבל לצד שחקנים ענקיים כמו טום הנקס, סוזן סרנדון ויו גרנט, האלי ברי מצליחה אולי לראשונה בקריירה שלה לבלוט לטובה בזכות המשחק. זהו סרט לא שגרתי עם עלילה שלפעמים קשה מדי לעקוב אחריה, אבל זאת חוויית צפייה ייחודית ומרתקת שנשכחה גם מהרפרטואר של טום הנקס, וגם משל האלי ברי.

טום הארדי: לוק (2013)

הרבה אנשים שכחו מהסרט הזה, ואפשר להבין למה. טום הארדי בשנים האחרונות היה עמוס בעבודה. כולם דיברו על התפקיד שלו ב-"פיקי בליינדרס", "מקס הזועם", ואפילו על סרטי "ונום" דיברו יותר מאשר על "לוק". טום הארדי בנסיעה של שעה וחצי לבית חולים בלונדון, ואנחנו איתו לאורך כל הנסיעה. זה אולי לא נשמע מאד אטרקטיבי, אבל זאת הנסיעה הכי מותחת שתחוו בחייכם. באמת שלא חשבתי שמיקום אחד שמוצג בזמן אמת יכול להיות כל כך מותח. זאת נסיעה מורטת עצבים, וכל רגע בה הוא זהב קולנועי שחושף רובד נוסף בסיפור שרק הולך ומסתבך. זהו אחד התפקידים הטובים שטום הארדי שיחק. ובכל זאת, תמיד נדמיין אותו עם מסיכה על הפנים מדבר בקול מגוחך בתור ביין.

ג'ייק ג'ילנהול: סוף משמרת (2012)

אתם יכולים להסתכל על דייוויד אייר ועל הכישלון שלו עם "יחידת המתאבדים", או לזכור אותו בשל תחנוניו לשחרר את גרסת הבמאי שלו – אבל עוד לפני כן, הוא סומן בתור במאי מבטיח בהוליווד עם "סוף משמרת", סרט עלילתי שמצולם בסגנון דוקו על שני שוטרים בלוס אנג'לס שמסתבכים עם כנופיות פשע. למרות שלא שומעים על ג'ילנהול הרבה לאחרונה, הייתה תקופה שבה הוא היה בכל מקום, והיה אחד השחקנים האהובים ביותר – אבל כנראה ההייפ דעך. סביר להניח שהוא יופיע שוב עם איזה תפקיד חשוב בקרוב, אבל עד אז, צפו ב-"סוף משמרת", סרט שכנראה שכחתם שקיים. ובנוסף לאקשן, תקבלו סרט על שוטרים שהוא יותר מסרט על שוטרים.

ג'סטין טימברלייק: אלפא דוג (2006)

אני מודה – שכחתי איך קוראים לסרט הזה והייתי צריך לבדוק, אבל היה לי זיכרון מעומעם של סרט ממש טוב עם ג'סטין טימברלייק. אחרי שאיתרתי אותו, וצפיתי בו שוב – אולי הוא קצת התיישן, אבל עדיין יש לי בשבילו פינה חמה בלב. "אלפא דוג" מבוסס על סיפור אמיתי על סוחרי סמים שחוטפים נער, וכמובן החטיפה מתדרדרת. למרות שמדובר בתיאור שבדרך כלל מוביל למצב קומי, אין פה שום דבר מצחיק. טוב, אולי תמצאו בו קצת הומור – בכל זאת, זה סרט משנת 2006, ושנות האלפיים המוקדמות היו שנים שבהן הוליווד עשתה כל מיני ניסויים מוזרים. כמו לשים את ג'סטין טימברלייק במרכז של סרט פשע. אבל הניסוי הצליח, ולמרות שהוא לא משתווה לכמה מהטיטאנים שיש כאן ברשימה – טימברלייק עושה עבודה לא רעה בכלל בסרט הזה.

• המסך
• סרטים
• שחקניות
• סרטים מומלצים

1.פארק הירקון

ברחוב אוסישקין שעל פארק הירקון זה שמשתרך לאורך כל נחל הירקון הקמתי משפחה: בן זוג, שני ילדים וכלבה. אני אוהבת את הבית ואת השכונה. הירקון מכיר ושותף לכל רגע בחיים שלי הוא יודע עלי הכול. הוא מסלול ההליכה שלי של המשפחה של הכלבה, כל ימי ההולדת של הילדים שלנו נחגגו בו. הוא מקום מפגש עם חברים לפעמים עם שותפים לעבודה, אז הוא הופך לחדר חזרות. בתקופת הקורונה הוא תפקד פול טיים ככזה, על השולחנות ישבנו כתבנו ולמדנו טקסטים בעל-פה. הוא מקום ההתבודדות שלי, מקום שאני יכולה לקיים בו שיחות רוחב ועומק עם העצים שיודעים איזה דבר וחצי על החיים. כשאני לא לבד, אני מתיישבת על הספסלים מרביצה שיחות נפש עם חברים. הירקון לוקח אותי ברגל אל הים לאורך טיילת מקסימה. לפעמים עד החוף הצפוני של תל-ברוך עם עצירת אמצע במגדלור, בחורף כדי לשתות צ'אי חם ובקיץ אספרסו עם סודה ולימון. בשנים האחרונות תל אביב העיר האהובה שלי מתפתחת באינטנסיביות מטורפת, ופארק הירקון הוא החמצן, מרחב הנשימה והמפלט האולטימטיבי שלי.

2.תיאטרון בית-לסין

הפעם הראשונה שבה שיחקתי בתיאטרון בית-לסין הייתה במשכן הראשון שלו ברחוב וייצמן. ב-2019, אחרי שיפוץ רציני, נחנך ונפתח התיאטרון מחדש, מה שמאפשר חווית עבודה נוחה וטובה כל-כך. לקראת סוף הקורונה כשהתיאטרון התחיל להיפתח קצת, התחלתי בו חזרות על הקומדיה "ארבע אימהות", שרצה בהצלחה גם היום. תענוג לעבוד בו ולהגיע אליו. המיקום פרישמן דיזינגוף בואכה כיכר דיזינגוף, מה יותר מרכזי ותל-אביבי מזה. אין כמו לצאת מחזרה או הצגה שזה הזמן שבו מתעוררים אצלי צרכים חשקים וגם סידורים. הרדיוס הזה סביב התיאטרון הוא מענה מושלם. הרבה אדרנלין וסרוטונין. כיף.
פרישמן 44

3.פאב עמירם

את הפאב של עמירם שנמצא ברחוב התערוכה פינת אוסישקין הכרתי לפני המון שנים כשעוד לא גרתי בתל-אביב. זו הייתה כבר אז אהבה ממבט ראשון- מלגימה ראשונה. מאז שעמירם ואשתו ניהלו את הפאב המיתולוגי מים רבים זרמו בירקון. תל- אביב השתנתה לגמרי והתמלאה באינספור בארים. למרות ההיצע המטורף שמציעה תל-אביב זה הפאב הכי אהוב עלי. היום מנהלת אותו חגית. הוא קטן ואינטימי, פתוח משעות הצהריים האווירה בו נעימה האלכוהול משובח האוכל טעים והשירות מושלם. גם כשאני מגיעה ומתיישבת לבד על הבאר נעים לי. יש בו איזו תערובת אנושית מקסימה של אנשים מפעם והמון צעירים של היום.
התערוכה 8

4.ספריית בית-אריאלה

תל-אביב משופעת במרכזי תרבות משגעים, אבל, איכשהוא המקום שאני מגיעה אליו הכי הרבה בשנים האחרונות הוא ספריית בית-אריאלה ששופץ והורחב לעילא ולהילה. אני מחליפה בו ספרים יושבת קוראת כותבת בו. ההיצע מטורף: ספריית המבוגרים, האוסף של ספרי השירה העברית גם המתורגמת הוא פשוט עצום. הארכיון של התיאטרון מכיל אוצרות וכל-כך הרבה דברים מיוחדים, אם רק היה לי זמן מיותר הייתי מבלה בו הרבה יותר. חדרי הלימוד בו מעולים. פשוט תענוג!

5.גוגא – קפה ויין

אחד המקומות החמודים בתל-אביב נמצא ברחוב צייטלין 1 מול כיכר רבין. גוגא זה מקום שנכנס לך ישר ללב וגם מחמם אותו. יש בו קסם ואנרגיה ביתית משפחתית כזו, אתה יכול לשבת שם שעות ולא להרגיש את הזמן שטס. העיצוב יפה והיחס כל-כך אישי. האמא והבת שמנהלות את המקום מפנקות ביינות ממש טובים, האוכל מוקפד טרי וטעים. מנת הסלט הקצוץ המושלם קבועה אצלי בתפריט. הטוסטים שנעשים במכשיר של וופל ממש טעימים. המלצרים חמודים בכלל, כולם שם כל-כך נדיבים שבכל פעם שאני מזדמנת לאזור של כיכר רבין, אני שם.

אורנה רוטברג מככבת בימים אלו בקומדיה "ארבע אמהות" של בית לסין ומריצה הצגת יחיד ביידיש ועברית "געפילטעפיש"

• העיר שלי
• שחקניות
• בית ליסין
• בית אריאלה

השחקנית האהובה ריקי בליך (41) נבחרה לתפקיד יושבת הראש החדשה של שח"ם – ארגון השחקנים והשחקניות בישראל. בליך מחליפה את אסתי זקהיים, ששימשה יו"ר הארגון מאז 2017.

בליך נכנסת לתפקיד בתקופה סוערת לעולם התרבות והיצירה המקומית: המלחמה בקורונה גובה מחיר כבד מעולם התרבות עקב גל ביטולי הצגות והגבלות נוספות שמאיימות להגיע, הרפורמה בשידורי הטלוויזיה עלולה להקטין עוד יותר את תקציבי ההפקה והיצירה ובנוסף ממשיכים להתרחש אינספור מאבקים יום יומיים על תנאים ושכר בהפקות השונות ובמוסדות התרבות.

בליך מגיעה לתפקיד עם קריירת משחק ענפה, אם כשחקנית בהבימה ("האב", "חתונה מושלמת", "מונוגמיה") ואם על המסך הקטן והגדול ב"עץ הדומים תפוס" (עליו הייתה מועמדת לפרס אופיר), "קצרים", "אסתי המכוערת" (זכתה בפרס מסך הזהב ובפרס האקדמיה 2004), "לא הבטחתי לך", "אחת אפס אפס", "דמיונות" ועוד. בליך גם פעילה בתחום איכות הסביבה והצדק החברתי והגישה בעבר תכנית בנושא סביבה ברדיו 99 וכן פינה בנושא אקולוגיה בערוץ 2.

ריקי בליך מסרה עם כניסתה לתפקיד: "אני שמחה ונרגשת מההזדמנות שניתנה לי לפעול למען קהילת השחקניות והשחקנים בישראל. אני נכנסת לתפקיד בתקופה קשה בשבילנו, אנחנו שוב מוצאים עצמנו במאבק על הקיום שלנו ועל הישרדותה של התרבות בישראל. אני מבטיחה לעשות כל מה שאוכל כדי לשרת נאמנה את האינטרסים של השחקניות והשחקנים בארץ, בכל התחומים, ומאחלת לכולנו בריאות טובה ופרנסה בשפע".

• ❤ תרבות
• שחקניות
• תיאטרון
• קולנוע ישראלי
• ריקי בליך

איפה היית כשגילית שקיבלת את התפקיד?
"במיטה. אני מתה על המיטה שלי. חוץ מזה, זה קרה בשבע בבוקר. זה היה תהליך אודישנים מזורז, הכל קרה ממש מהר: היה אודישן ראשון, ואז תקופת המתנה ארוכה שבה די שכחתי מזה. כמה זמן זה היה? משהו כמו חודשיים. מספיק כדי שאגיד אוקיי, לא הלך, צריך לעבור לדבר הבא. צילמתי באותו זמן סרט עצמאי, אז הייתי עסוקה. ואז הסוכן שלי התקשר ואמר 'ג'יי ג'יי (אברמס) אוהב את האודישן המצולם שלך, הוא רוצה לראות אותך שוב'. ומשיחת הטלפון הזאת ועד שקיבלתי את התפקיד עברו בערך שבועיים. זה קרה במהירות מטורפת. עשיתי את האודישן בלילה לפני כן, אז זו הייתה תפנית מהירה לגלות שקיבלתי את זה".

הודיעו לך בטלפון או במייל?
"אחד הסוכנים שלי התקשר אליי. אבא שלי היה איתי בבית, וחגגנו יחד. היה לי מזל שהיה לי שותף לסוד שידעתי שלא יספר לאף אחד, ואני שמרתי על זה בסוד ולא סיפרתי לאף אחד שאני מכירה במשך ארבעה חודשים. זה היה קסום. יכולתי (להבין) שהחיים שלי עומדים להשתנות, אבל זה היה נחמד כי זה קרה בשלבים קטנים, לא במהירות כזאת שאיבדתי את הראש".

אז בהתחלה פשוט שלחת אודישן מצולם לחלל האוויר?
"לחלל האוויר, כן – ואין לך מושג מה יש בתסריט, מה הסיפור של הדמות שלך, או כמה מקום יהיה לה בסרט. את פשוט נותנת בהם אמון… אבל כשמתקשרים מ'מלחמת הכוכבים', את עונה. את עושה כמיטב יכולתך".

הם שמו עלייך עין באחת מהופעותייך הקודמות? אולי ראו אותך ב"ליידי מקבת", למשל?
"אין לי מושג. בפעם הבאה שאראה את נינה (גולד, אחראית הליהוק, פ"ס) אולי אשאל אותה: 'איך מצאתם אותי?' (צוחקת). יכול להיות שראו אותי שם. הפרויקט הזה כל כך עצום שהם כנראה חיפשו את הדמות הזאת בכל העולם. היא יכולה להיות מכל מקום. זה לא עניין של כישרון – יש כל כך הרבה אנשים מוכשרים שניגשים לאודישנים. זה קשור לזמן הנכון, לחלל הנכון, לאנרגיה הנכונה. כנראה שלעבודתי הקודמת היה קשר לבחירה בי, אבל מי יודע?"

האם "ליידי מקבת" הרגיש כמו כרטיס ביקור עבורך?
"בהחלט. זה היה הפרויקט השני של פלורנס (פיו, פ"ס), והראשון שלי, ובהחלט היה לי רגע מחשמל כשקראתי את התסריט. זה היה מיוחד. ברגע שראיתי אותו הרגשתי שזה שונה ונכון. אני גאה בעבודה שעשינו בסרט הזה. עד היום כשאני נוסעת לארה"ב אנשים אומרים לי שהם ראו את זה. הייתי בת 23 או 24 כשצילמנו את זה, ואני כל כך שונה היום".

את טובה בשמירת סודות?
"אני לומדת. אני משתפרת. אף פעם לא הייתי טובה בזה, אבל ברגע שמחתימים אותי על הסכם שתיקה משפטי… החברים הטובים שלי היו צריכים להחתים אותי על הסכמי שתיקה כבר לפני שנים (צוחקת)".

תמיד היית לונדונית?
"תמיד גרתי פה, כן. אני ממזרח לונדון, מהאזור ליד אסקס. אני אוהבת אותה – זה הבית. לא משנה באיזה מקום יפהפה אני מבקרת בעולם, זה עדיין לא משתווה ליום מעונן בלונדון. זו הרגשה שקשורה לאנשים, למקום שבו המשפחה שלך נמצאת, ולנחמות של היומיום".

זה בטח משמעותי עבורך, להיות מודל חדש לחיקוי עבור ילדים.
"זה מאוד משמעותי, ואני מתייחסת לזה מאוד ברצינות. העבודה עצמה יכולה להיות מטופשת וכיפית ומציפה ברגעים מסוימים, אבל זה משהו שבאמת קרוב לליבי. האפשרות לראות את עצמך במדיה שאת צורכת משפיעה באופן הרבה יותר משמעותי ממה שנראה לנו. זה עדיין חדש, ויש לנו עוד דרך ארוכה. כרגע אני מתמקדת בעיקר בבחירת התפקידים הנכונים, ורוצה להיות חלק מהפרויקטים הנכונים שבאמת מצטיינים בכיוון הזה. המשמעות היא שיש לך סוג של אחריות כלפי העבודה שאת עושה: איך את רוצה לייצג את עצמך? את צריכה להיות בררנית, אבל נטולת אגו. ואת צריכה להיות ברורה לגבי הרצון שלך לגלם דמות תלת-ממדית. אנחנו כל כך רוצים שגיוון גזעי יהיה חלק חשוב מהתעשייה שלנו, שאפילו לא מדברים על זה".

בילית הרבה זמן על הסט עם ג'ון בויגה, שמגלם את פין בשלושת הסרטים האחרונים של מלחמת הכוכבים?
(צוחקת) "אני אוהבת את ג'ון! זה מוזר, כי הוא צעיר ממני, אבל הוא כמו אח גדול. הוא עובד בתעשייה הרבה יותר זמן ממני, ואני מרגישה מאוד מוגנת איתו".

היו לו עצות עבורך?
"הוא אמר 'תיהני מזה, וקחי מזה כל מה שאת יכולה. יש כל כך הרבה חוויות שיש לך הזכות לחוות ברגע שמקבלים אותך למשפחה כזאת, אז חבל לבזבז זמן על דאגות. זה ממש בזבוז של יום כיף או חוויה כיפית'. העולם סביבי משתנה, אבל אני עדיין נאי ממזרח לונדון. השורשים שלי עדיין חזקים, וכל עוד האנשים סביבי עוזרים לי להישאר עם שתי רגליים על הקרקע, אני יכולה פשוט ליהנות מזה".

נאי זה הכינוי שלך?
"כן, ובמשפחה קוראים לי נאי-נאי".

יש לך חברים שמוודאים שלא תתפסי מעצמך?
"כן, בהחלט. החברים והמשפחה שלי מאוד נחושים להשאיר אותי על קרקע מוצקה".

אז כל החברים שלך יקבלו לחג המולד דמויות אספנים מהסרט?
"(צוחקת) יש לי בובת ג'ון בחדר, באופן מוזר. זה חמוד כשזה מישהו אחר, אבל אני ממש לא רוצה לראות את עצמי על המדף. מה אם הבובה תתעורר באמצע הלילה ותעמוד ליד המיטה שלי?"

זה עלול להעביר מסר לא נכון לאנשים שבאים לבקר אותך, אם כל הבית מלא בפוסטרים ובובות שלך.
"כן, אם יש בובות ותמונות שלי בחדר שלי, אני חושבת שזה די מוזר. אולי אם זו דמות שלי שעשויה לגו".

אני בטוח שיהפכו אותך לדמות בערכת לגו.
"עם אפרו קטן עשוי מלגו? או מיי גוד, זה יהיה כל כך קול".

את משחקת את ג'אנה…
"כן. הרבה אנשים קוראים לה האנה בטעות. ואני כזה 'לא! האנה? זה שם נחמד אבל זה לא אותו הדבר'".

מה את יכולה לספר לנו עליה?
"הבגדים שלה מאפשרים לה לרכב על אורבק כי היא לובשת מכנסי רכיבה. לבגדים של כולם בסרט יש איזה לוק חבוט ומשופשף מהשטח. זו תקופה קשה, ואנשים צריכים לגלות תושיה. בפעם הראשונה שראיתי את עצמי במראה עם השיער והכל, אני לא יכולה… אולי זה היה דומה לדרך שבה אנשים מסתכלים על עצמם במראה ביום חתונתם. הייתי במן שמלת חתונה, אבל בכלל לא בשמלת חתונה".

זה בטח היה דומה לרגע שבו קיבלת את התפקיד.
"כן, כן. היו רגעים שבהם הרגשתי לגמרי נוכחת: כשקיבלתי את התפקיד, הייתי לגמרי בתוך הגוף שלי; כשראיתי את עצמי בבגדים של הדמות, הייתי לגמרי בתוך הגוף שלי; ביום הראשון של הצילומים, הייתי לגמרי בתוך הגוף שלי. ואז פשוט התחלתי לרחף, כי המוח שלי לא יכול היה להתמודד עם גודל הפרויקט".

ראית את כל התסריט?
"כן. שמים אותך בחדר ואת קוראת את כל התסריט על טאבלט, ומקבלת זמן לעבד את זה. לקח לי שעות לקרוא את זה, ניסיתי לרשום לעצמי הערות תוך כדי קריאה".

האם הייתה סצנה שנראה היה לך שתהיה מדהימה בצילומים, והאם זה היה כך גם במציאות?
"הייתה סצנה אחת כזאת. הדימויים כל כך חזקים בסרט הזה, שיכולתי לראות את זה בראש שלי. וכשצילמנו את זה, זה היה בדיוק כפי שדמיינתי – אבל אפילו יותר, כי הייתי חלק מזה. היו כמה רגעים מהממים ממש. היינו באולפנים בירדן, עם מסך ירוק. הלוואי שיכולתי לספר לך עוד".

זה נכון שקצת בכית ביום הראשון של הצילומים?
"אני בן אדם מאוד פתוח רגשית, אז קל לי מאוד לבכות. אבל זה היה ערבוב של כמה דברים: מעולם לא פגשתי כל כך הרבה אנשים באתר צילומים, רכבתי על סוס – שהופך לאורבק בסרט – והייתי במרכז של כל כך הרבה תשומת לב. כשחקנית את מבלה הרבה זמן בתוך הראש שלך, ולבד, אז כשאת פתאום צריכה להראות לכולם את החומר שעבדת עליו, הרבה לחץ משתחרר. לפעמים את צריכה לקחת רגע, לבכות קצת – דמעות שמחות, דמעות של לחץ, לא משנה – ואז לחזור לעבודה".

התאמנת הרבה?
"כן, היו הרבה אימוני סיבולת בפיינווד. אני אוהבת אמנויות לחימה, אני הולכת למכון כושר ויוצאת לריצות, אבל (האימונים האלה) היו עלייה של כמה דרגות".

תמיד רצית להיות שחקנית?
"כן, הייתי מאוד עקשנית לגבי זה. החלטתי שאני רוצה להיות שחקנית באופן רשמי ורציני כשהייתי בת 11. הייתי מאוד אינטנסיבית ורצינית. במשך שנים הייתי שקועה בהיבטים שונים של העבודה: ביימתי הצגות תיאטרון, הייתי מנטורית של ילדים בתיאטרון, יצרתי הצגות משלי, וכמובן גם שיחקתי בקולנוע. כרגע יש הרגשה של מסלול מהיר, וכרגע אף אחד עוד לא יודע מי אני: זה נראה כאילו שבאתי משום מקום, אבל נדרשו לי 15 שנה של עבודה כדי להגיע לרגע הזה".

איזה חלק היה ללונדון בעבודה שלך?
"הגישה לתיאטרון בעיר היא פריבילגיה עצומה, וגם הגישה לגלריות ומוזיאונים. הייתי הולכת הרבה למוזיאון טייט מודרן כשהייתי צעירה יותר, כי זה בחינם".

מה עוד את אוהבת?
"אני אוהבת לסרוג. אלוהים, אני נשמעת כמו סבתא (צוחקת). אמא שלי לימדה אותי לסרוג כשהייתי צעירה, ואני מאוד אוהבת לסרוג כדי להירגע. אני גם ממש נהנית מאמנויות לחימה, ואני אוהבת לצפות בסרטים, לדבר עליהם ולנתח אותם".

יש סרט מסדרת "מלחמת הכוכבים" שאת אוהבת במיוחד?
"'האימפריה מכה שנית' (נושמת בכבדות, כמו דארת' ויידר). 'אני אבא שלך', הייתי עושה את הקול הזה בגן השעשועים. כשקיבלתי את התפקיד ראיתי את הסרט הזה שוב עם חברה. הוא שובר כל כך הרבה מוסכמות, יחסית לתקופה שבה הוא נעשה: מהליהוק של בילי די וויליאמס )השחקן השחור הראשון שלוהק לתפקיד מרכזי בסדרת הסרטים( ועד לנסיכה ליאה, אישה שמנהיגה מהפכה. זה סרט שבאמת הקדים את זמנו".

מה השאיפות שלך להמשך?
"מה שאני באמת רוצה זה להגיע למקום שבו אין בפניי מחסומים. עדיין קשה להיכנס בדלתות מסוימות, ואני רק רוצה לשבור את הדלתות האלה. אני רוצה למצוא את הקול שלי בתעשייה הזאת".

• המסך
• קולנוע
• סרטים
• מלחמת הכוכבים
• שחקניות