>> בתקופה האחרונה המיקסולוגית מור קורל ג'ינגלה כהרגלה בין ברים למסעדות, במסגרת עיסוקה בהקמה וליווי של מקומות חדשים. במקביל היא מושקעת בפיתוחפרויקט NEGAVE– מותג אגבה (כמו טקילה, אבל ישראלי!) כחול לבן, שלפני המלחמה עם איראן עמד להיות מושק. כרגע היא בחו"ל, משוטטת בין ניו יורק, מונטריאול ופריז.
"אני רואה את התמונות של בתי עסק באלנבי – השכונה שלי – מרוסקים, והמוח מסרב לקלוט מה שהעיניים רואות. יש בי הרבה כעס על 'קהילת הברמנים הבינלאומית', שלא מגלה שום עניין במה שקורה כרגע אצלנו. בזמן שמותגי אלכוהול בינלאומיים, גדולים ומוכרים, מתרברבים במונחים כמו בניית קהילה, ערנות לסביבה וערבות הדדית – כולם במירכאות כמובן, נראה שכל מה שקורה באזור שלנו לא ממש מעניין אותם. אני נקרעת בין הרצון לייצג אותנו בעולם, לבין תחושת מיאוס מהצביעות החוגגת".

>> מסעדות נוסטלגיות של פעם ואגרוף של טעמים // העיר של דותן גרינברג
>> לחם שהוא חוויה רוחנית וחנות גת סודית // העיר של יואב וינפלד

1. ג'וני משקאות

חנות האלכוהול הכי טובה והכי משפחתית בעיר. ג'וני, האגי, תומר וכל העובדים שהם כמו משפחה, הם בין האנשים עם הלב הכי רחב שהכרתי. תמיד יקבלו את פני המגיעים בסודה קרה או צ'ייסר של משהו מעניין. יש להם מגוון מטורף של אלכוהול שלא מוצאים בכל מקום ומחירים מעולים, והם גם הכי חתיכים שיש.
העלייה 46 תל אביב

2. FLOR

בר יין טבעי מושלם שהוקם על ידי עדי ראיף ואורי קורץ. את שניהם הכרתי במסגרת לימודי גסטרונומיה באיטליה – אנשים טובים ואמיתיים, שנהנים להגיש ליינות מעולים ואוכל מפחיד של אורי. שרופה עליהם.
וילסון 10 תל אביב

3. קפה אטלס

חנות תבלינים וותיקה ומשפחתית ברחוב לוינסקי. בעלת הבית המושלמת עושה בעצמה את הזעתר שלדעתי הוא בין הטובים בעיר. תמיד אתעקש להביא מהם חומרים לאירועים ותפריטים, גם אם זה לא בדיוק בדרך. יש להם תבלינים מעולים ותמיד יזרקו גם כמה מילים טובות להמשך יום נעים. מחממים לי את הלב.
לוינסקי 49 תל אביב

4. שכונת ביצרון

תגלית השנה מבחינתי, כתל אביבית במקור. שכונה של שקט וירוק בתוך העיר. חיפשתי מקום לגור בו שמחובר לעיר ולעשייה, אבל מרגיש כמו כפר. מרקם חברתי כייפי של תושבי שכונה צעירים לצד ותיקים, והרבה כבוד הדדי. אני אוהבת לחזור לכאן בלילה לשקט או לעבוד מהחצר שלנו באמצע היום. עוד בית קפה או בר אחד שייפתח כאן וזה יהיה המקום המושלם.

5. פארק מדרון יפו וחוף גבעת עלייה

פשוט המקום הכי יפה בעיר.

מקום לא אהוב בעיר:

המקום הכי עצוב בעיר שיוצא לי לעבור בו לא מעט זה רחוב הגליל. לא פעם ראיתי שם אלימות משטרתית והתנהגות מתעמרת מצד אנשי "אכיפת החוק" כלפי אנשים מהשכבות העצובות ביותר בחברה, נשים במעגל הזנות ודרי רחוב לא מטופלים. אוכלוסיות שדורשות הרבה יותר טיפול ותשומת לב ממה שניתנת להם כרגע, ובטח לא ראויים ליחס המזלזל והמשפיל שצריכים להתמודד איתו מצד בריוני החוק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מופע טוטאל" – סרט מדהים מכל זווית שהיא שריתק אותי לכיסא ובסופו, ובהפתעה, נכנס לאולם היוצר המדהים רועי אסף, שפשוט ראה באינטרנט שהאולם מלא והחליט להגיע ולרגש את הצופים בשיחה אישית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"סוד האושר הפנימי" של ניסים אמון. עשה לי הרבה סדר בראש ובלב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת "ארץ חדשה", שהוקמה למען שיקום ובנייה מחדש של קהילות בנגב המערבי ובעוטף עזה. יצא לי להכיר את פועלם מקרוב כשהקמנו יחד עם קרן מיראז' קורס ברמנים, שנועד לחזק ולבנות מחדש פאבים קהילתיים באזורים האלו. המטרה שלהם היא לתת כלים ולייצר קשרים משמעותיים שיחזקו את הפרט והקהילה באזורים שנפגעו כל כך קשה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יוליה פלנצקיה, מנהלת הבר בתאילנדית בהר סיני ושל הבר החדש שלהם – מולאם. כשכבר הייתה אשת אלכוהול מובילה ובעלת בר מצליח בבלרוס היא עלתה לארץ מתוך רצון לעסוק בתחום ולהצטיין, והיא אכן אשת מקצוע שלא ראיתי כמעט כמוה בעיר – חרוצה, יסודית ולא מעגלת פינות. לשמחתי עבדתי איתה צמוד בחודשים האחרונים על פתיחת הבר התאילנדי החדש, וגיליתי אישה חכמה, חזקה ומוכשרת, שעושה הרבה עבודה קשה, בשקט, די מאחורי הקלעים. היא ראויה לכל הכבוד וההכרה שאפשר – כי כמעט כבר אין אנשי ונשות מקצוע מסורים ומקצועיים כמוה, ולהרבה אנשים בתעשייה יש מה ללמוד ממנה.

מה יהיה?
בפעם הראשונה בחיים אני באמת מודאגת ולא יודעת מה יהיה.

• העיר שלי
• מיקסולוגיה
• פלור Flor
• ג'וני משקאות
• שכונת ביצרון
• פארק המדרון
• שוק לוינסקי

בניגוד למה שאומרים עלינו,אנחנו לא יושבים כל היום בבתי קפה. רק בשעות הבוקר. ולעיתים לאיזה בראנץ' קצר. ופה ושם בערב נחמד לשבת עם חברים באיזה בית קפה שפותח עד מאוחר, ואולי מציע גם יין. אבל כל היום? ברור שלא – מתישהו הולכים לישון, אם נצליח מרוב קפה. במהלך החודש האחרון ראינו לא מעט מסעדות נסגרות, אבל דווקא בתי הקפה מצליחים להישאר יציבים, ואם יש בית קפה שנעלם, מיד מגיע אחד נוסף במקומו. זה גלגל הפולים. אלו 5 בתי קפה שנפתחו במהלך החודש האחרון.

>>המסעדות הכי טרנדיות בישראל: לא תאמינו מי במקום הראשון

1. קשת

אחת התופעות החמודות יותר מימי המלחמה הם ניצול ספייס מקסימלי. לא מעט בתי קפה ועסקים שנהגו לפתוח רק עד רדת החשיכה פתחו גרסת ליל לעסק, אבל כאן המקרה הפוך – בבר המתוק ענן שבלוינסקי נפתח בית הקפה קשת (כן כן, קשת בענן), ועכשיו מעבר לקשת ולמשחקי המילים מציעים במקום גם קפה מנומנה שבאלנבי, מאפים מדאמה היפואי ותקליטים באווירה מקומית מהבר שבערב. פתיחה יפה ליום בלוינסקי.
לפרטים נוספים

2. קפה מרכז (MERCAZ)

השם נשמע גנרי, אבל המשקה הכל חוץ מרגיל: מאחורי בית הקפה הקטן הזה שהתמקם בסימטאות כרם התימנים מסתתר אחד מבתי הקפה המיוחדים שהכרנו, עם משקאות מאצ'ה, מרציפן ואבקת פטל מיובש, משקה קקאו בריא וצ'אי לאטה שלא דומה למה שטעמתם בקניונים. בואו רק נגיד שהמשקאות שאתם רואים בתמונה הם בכלל לא קוקטייל, אז תתכוננו לשינויים בהרגלי השתייה שם במרכז.
לפרטים נוספים

3. 45/11

בתי קפה לא מתים, הם רק מתחלפים – וזה בדיוק מה שקרה עם הפינה הקטנה הזו ברחוב לוינסקי, שאיכלסה בעבר את בית הקפה אלחנן, ומאז נסגרה לפתיחת בית הקפה הזה שקרוי על שם מפגש הרחובות של לוינסקי 45 ומרחביה 11. אדי בגין, שניהלה את בית הקפה וספר עד ה-7 באוקטובר, התגעגעה בתקופת המילואים שלה לבית הקפה, ואפילו נהגה להכין לחבר'ה במילואים עוגיות שוקולד צ'יפס שזיכו אותה בכינוי עוגיאדי, ככה שזה היה רק עניין של זמן עד שהיא תחזור לתחום. וכן, אתם יכולים לקנות פה את העוגיות שוקלד צ'יפס.
לפרטים נוספים

4. קפטיש

אחת השכונות היותר מיוחדות בעיר, ביצרון, נמצאת במגמת התפתחות תמידית, כך שאחרי שמצאהמחליפה לחלל בו פעלה טופולופומפו, השכונה התפנתה להכיר בית קפה חדש שנפתח ממש בצמוד. ולא סתם קפה, אלא הספשלייטי קפה (יעני, דור שלישי) הראשון ממזרח העיר, משהו שיזריק קפאין גם לתושבים שמעבר לאיילון. השם, כמו שאולי ניחשתם, הוא אכן חיבור בין פטיש לקפה, אז הוא מאוד ישמח לספק גם את הפטיש שלכם. כל עוד זה קפה, תרגיעו.
לפרטים נוספים

5. פסילטי

בעלים רק בן 22 עם היסטוריה משפחתית של קודיטוריה מוצא שף קונדיטור עם ניסיון בכמה ממסעדות היוקרה הכי גדולות בארץ (טוטו וג'ורג' וג'ון), וביחד הם מחליטים להגשים לשניהם חלום, ולהקים בית קפה עם מאפים כמו שלא טעמתם בשום מקום. קראוסונים ממולאים בקרמים קציפתיים, עוגיית פיסטוק ופטל נימוחה, מאפה שמרים מלוח עם ריבת בצל, פרמזן, זעתר, מוצרלה ועגבניות מיובשות ועוד הפתעות להתעורר איתם לבוקר טוב יותר.
לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• שכונת ביצרון

ביצרון תתחדשי, יש לך בית קפה חדש. קוראים לו קפטיש. ברחבה הסמוכה לחלל שבו פעלה מסעדת טופולופומפו (לשם החדשALALIעוד לא התרגלנו) מתנחשל ניחוח קפה שזה עתה נחלט, ובשקי יוטה גדולים מנמנמים פולים שממתינים לקלייה. ואם השם נשמע מוכר, זה מפני שהמותג הוותיק רק חצה את גשר יהודית ממקום משכנו הקודם בשדרות יהודית. סוף סוף יש איפה לשתות קפה בשבת בבוקר ולקנות הביתה פולים שנקלו במקום גם במזרח העיר, ובקיצור – הספיישלטי קופי הגיע לשכונה.

>> בית יש רק שניים: המסעדה הכי אהובה בתל אביב משתכפלת
>> אהרוני חוזר לצ'יינה טאון: "מת על מה שקורה עם המטבח האסייתי"

קפטיש כשמו כן הוא, פטיש לקפה של הבעלים אלי בן מרגי. במשך שנים הוא היה זכיין מסעדת ג'פניקה ברחוב הארבעה, ושתה בעיקר אספרסו מקפסולות וקפה שחור, עד שדבק בו חיידק הקפה מהדור השלישי. "עובדת שלי אמרה שאני חייב לבוא לטעום את הקפה בקפה נחת. היא הזמינה לי אמריקנו קר על קולומביה, כשמבחינתי מקולומביה מייצאים רק סמים, וכשטעמתי כל הפה שלי התפוצץ מטעמים. לא הבנתי מה זה המשקה האלוהי הזה".

עד מהרה הוא פיתח התמכרות לקפה נחת וקפליקס. "בגלל שלא נעים להזמין רק קפה הייתי לוקח משהו קטן ליד, ויום אחד כשעשיתי חישוב גיליתי שאני מבזבז 200 ש"ח על קפה ביום. צחקתי עם עצמי שיותר זול לי לפתוח בית קפה". לא חלפה יממה, ועם אפס ידע והמון תעוזה חתם בן מרגי חוזה שכירות לנכס בשדרות יהודית. קפטיש פעל בהצלחה עד שבחודש מאי האחרון הודיע הבעלים על כוונתו להעלות את דמי השכירות ב-30 אחוז. "כמות ההודעות שקיבלנו בסגירה הייתה מטורפת ברמה שגרמה לי לבכות. הקפה הפך להיות בית של אנשים וראו בעיניים שלהם את העצב. זה שבר אותי".

בתום שלושה חודשי הפסקה קפטיש הועבר לשכונת ביצרון, מעברו השני של גשר יהודית. בן מרגי מתגורר בסמוך והוא מנהל את המקום יחד עם אשתו השנייה, כשגרושתו ובניו הבוגרים מעורבים בתפעול. "אין ספיישלטי קופי ברדיוס של קילומטר וחצי. באתי לצד שאף אחד לא מכיר וזה מוכיח את עצמו", הוא מחייך ומוסיף שאת הקפה הוא מייבא מקולומביה, ברזיל, קניה, אתיופיה, הרפובליקה הדומיניקנית וגוואטמלה (האחרון נרכש מחוות סחר הוגן שמנוהלת ומעסיקה נשים בלבד).

הפולים הירוקים נקלים כמעט מדי יום בתהליך מפוקח בקפידה. "אני לא סומך על אף אחד. כדי לשמור על עקביות אני עושה הכול בעצמי, ומי שמבין בקפה יודע שכאן הכל וואו. אני עובד עם המטחנות הטובות בעולם ועם מכונת קפה שנחשבת רולס רויס, וכמובן עם בריסטות שהם הלב הפועם. עם דלק בלבד האוטו לא ייסע, ואם נהג בינוני יעלה על פורשה הוא לא יעשה איתה כלום".

בתפריט משקאות הקפה שתלוי על הקיר נמצאים אספרסו ומקיאטו, אמריקנו ופלאט ווייט ושאר חשודים מיידיים מהדור השלישי. בסעיף הלא־קפה אפשר למצוא מאצ'ה, תה ושוקו, ובקרוב יתחילו למכור כאן קסקארה – חליטת קליפות מיובשות מפרי הקפה. המחיר מתחיל ב-12 ש"ח ובן מרגי מדגיש שהוא מקפיד על תמחור הוגן למרות העלייה במחירי הקפה בעולם.

"שוק הקפה חווה טלטלה. בגלל משבר האקלים והימורי שורט על כמויות היבולים, בורסת הקפה עלתה ב-91 אחוז מתחילת השנה. בקקאו קרה משהו דומה ומחירו הוכפל. אנחנו הולכים למצב שעוד לא חווינו". ליד הקפה תוכלו להזמין עוגות וטארטים, פאי פקאן טבעוני ובראוני שוקולד לבן לל"ג, ריבוע קראק פאי קטן ("בדיוק מה שצריך עם הקפה כדי להתעורר"), עוגיית חול מרוקאית שאמו של בן מרגי אופה וסנדוויצ'ים ממיזון קייזר. הבחירה באאוטסורסינג נעשתה במכוון כדי להקדיש את כל תשומת הלב לקפה.

בינתיים נראה שבן מרגי מרוצה מהמיקום החדש והשכונה מרוצה ממנו, בפרט משום שקפטיש פתוח בשבת בבוקר. במיקום הישן האפשרות לא עלתה על הפרק בגלל אופי השכונה, אך בביצרון האוכלוסייה שונה, חילונית ואמידה יותר ובעלת מודעות לקפה איכותי. תוך כדי שיחה לקוחות עוברים לומר שלום ולתת חיבוק וביניהם דן אוריאלי, לשעבר בעלי קפה נחת. הוא מחייך ומניף בוהן זקורה, סימן שהקפה ערב לחכו. "אצלו הרי שתיתי קפה בפעם הראשונה ונדלקתי, וכשקליתי קפה בפעם הראשונה ודן טעם – הוא המליץ לי ללכת אחרי הלב. עכשיו זאת סגירת מעגל כשהוא בא לשתות קפה אצלי. הלקוחות כאן הם כמו משפחה ושותפים. כשאני אצטרך אותם הם יהיו כאן, וכשהם יצטרכו אותנו אנחנו נהיה כאן בשבילם".
קפטיש, ולטר מוזס 10, ראשון-חמישי 7:00-19:00, שישי-שבת 8:00-15:00,

• אוכלים שותים
• בתי קפה בתל אביב
• שכונת ביצרון

דני תובל, מפיק מוזיקלי בינלאומי (Vooz Brothers עם זיו גולנד) ודי.ג'יי עסוק, חוגג בימים אלה 30 (שלושים!) שנות פעילות. לרגל המאורע תתקייםמסיבה בליין הקברט של השלוותה(חמישי, 13.6), בה הוא וקולגות מובחרים ינגנו סטים מגוונים (ווז ברדרס יופיעו לייב) מדיסקו האוס ועד טכנו, עד שעות הבוקר. זו תהיה יריית הפתיחה לסיבוב תיקלוטים בארץ ובחו"ל תחת הסלוגן "30 Years And Still Rising".

>> זאת העיר שלנו: 8 המלצות נהדרות שקיבלנו על תל אביב השבוע

1. שדרות ההשכלה

השדרה הכי אנדרייטד בעיר (בתמונה הראשית). ארוכה, מטופחת, מלאה בדשא וספסלים ומעולה לג'וגינג, לכדורגל, לסתם פיקניק עם חברים, ובקצה ליד דרך השלום יש גם גרפיטי של החיים ואני מת על גרפיטי.

2. עלמה ביץ'

הקיוסק הזה שבגב של מאנטה ריי והרצפה בו קצת עקומה, עם האירוח הקרוב של אוריה הבעלים, מוזיקה מעולה בכלל ובטח בסופ"ש כשמנגנים שם די.ג'ייאים מגניבים והאוכל הוא בעצם מהמטבח של מאנטה ריי (או לפחות בהשראתו), אז השניצלונים או ההמבורגר הם סופר פרש והבירה קרה ממש, והעולם נראה פתאום נורמלי לפעמים.

3. השובך

פעם הייתה מסעדת השובך, והיא הפכה לקפה השובך שכמעט ונגררתי ונהייתי שותף בו, אבל בסוף אני רק קליינט שנהנה מארוחות בוקר מעולות של שחר לוי השף, שירות איטי אך חינני ובריזה נעימה בפינה נעימה ברמת ישראל.דם המכבים 26

4. בלומפילד

כאוהד הפועל תל אביב זה המקדש. שער 5 או 7 (או 8 מאז שאני עם 2 בנים שנצבעו אדום) זה מרגש. אז נכון שבשנה הבאה ימי שישי מקבלים משמעות אחרת אבל לפעמים ירידה היא לצורך גדילה ועלייה. בלומפילד זה הפועל ושאף מכביסט לא יטעה אתכם!

5. הרצל 16

RTM הם פשוט חבורה שיודעת לטפל באוכל ויודעת לארח. יוצא לי לחטוף סלט מהקפה (בראשון סגור ורק הקפה עובד) או לבוא לצהרים או דרינק בערב, או לדג'דג' באירועים שנעשים במקום. תמיד אני מרגיש בבית ומעיין והצוות הם פשוט אנשים שיודעים לעשות הכל פשוט – אבל הכי מוקפד. מהכוס ששמוגש בה המשקה ועד המוזיקה שיש ברקע.הרצל 16

מקום לא אהוב בעיר

כיכר אתרים.בעצם מקום שאני מאוד אוהב ויש לי ממנו גם זיכרונות כילד שמגיע לסופ"ש בעיר והסבתא התל אביבית האהובה שלו – סבתא ציפי – לוקחת אותו ברגל לקולנוע שחף בכיכר, או דרך הכיכר לבריכת גורדון או לחוף הצמוד. אחר כך כשגדלתי – חלומות על מועדון הקולוסיאום בכיכר, ובכלל פינה מרכזית עם כל כך הרבה פוטנציאל ונוף שהוא חלום שנהיה סיוט של ביב שופכין עם ריח של שתן והזנחה פושעת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "שבעה באוקטובר" של זיו קורן במרכז פרס לשלום. הזכיר את מה שאסור לשכוח, דרך העיניים של זיו, שהן באמת משהו מיוחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
עסקים שפתחו דווקא תוך כדי המלחמה והם חשובים לחיי התרבות שלנו בעיר – לדעתי חשוב לתמוך בהם: הבארבי החדש ביפו, מסעדת בראסרי 48 של רותי ברודו או הג׳אנג׳ו של קבוצת טריגר, מועדון הקווסט וכל מקום אחר שנקלע לסיטואציה המטורפת הזו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פורום נשות המילואימניקים. חברה שלנו, אורית מיני, היא אמא ל-4 עם בעל (סהר) שהוא בעלים של שני עסקים ומהשבת הארורה ועד לא מזמן – היה במילואים. היא ועוד נשים הקימו את הפורום הזה. מעט מדי משאבים ותשומת לב מופנים לנשים – האימהות שמנהלות חיים, עבודה, בית ושגרה והן גיבורות לא פחות גדולות מהגברים שעולים על מדים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל הדי.ג'ייז התל אביבים שכן, זו העבודה שלהם ומזה הם מתפרנסים, אבל אחרי הקורונה ואחרי המלחמה המזורגגת הזו, הם נשארו עומדים (או רוקדים), לא החליפו מקצוע (למרות שהם ברוב המקרים בתחתית סדר העדיפויות) – ואני חושב שלא רק הם הבינו איזה תפקיד משמעותי יש להם בחיים של כולנו. הצורך להתפרק ולשמוח דווקא כשקשה. רובם הכירו בליינים, אנשי צוות, חברים, קולגות שנרצחו בנובה או בכלל ב-7.10, ולמרות זאת העשייה והמוזיקה הם התרפיה שלהם והמזור של כולם. תמשיכו להרים! כי מה שמוריד, יש כאן בלי סוף.

מה יהיה?
אין למה לקום בבוקר אם לא נאמין שאחרי כל הרעש, בסוף – יהיה פה דיסקו.

• העיר שלי
• חיי לילה
• שכונת ביצרון
• עלמה ביץ'
• השובך
• בלומפילד
• הרצל 16

בכל פעם שמקום חדש נפתח במזרח העיר אנחנו מתלהבות ואומרו שהנה, המזרח מתעורר. אבל האמת היא שזו בעיקר משאלת לב. יש אמנם התעוררות מסוימת – פנדה כבר הגיע לתקופה, וגם דודו טסה פתח בית קפה ביד אליהו, ובאזור נמצאים עוגנים חזקים כמו יפו תל אביב, דיקסי ומאפיית שרויטמן – אך הקצב איטי, איטי מדי אפילו. יקיר וצליל בסון, זוג תושבי ביצרון, החליטו שלשכונה מגיע בר משלה, וכך מה שהתחל בשיחה מקרית התגלגל למקום לא שגרתי לדרינק, וקצת שקט אחרי עוד הפגנה.

>>משני כוכב מישלן לקרחנה ים תיכונית: ההרפתקה הבאה של מושיק רוט

הזוג בסון הם בעלי סניף ארומה במגדלי אלון. שיחה עם בעלי מקום סמוך, שפועל בסופי שבוע בלבד כמועדון קריוקי, הפילה אצלם כמה אסימונים. "בכל מזרח תל אביב אין בר אחד. זה לא פייר", הם אומרים בחיוך. "בשכונה שלנו יש הרבה דברים, ודווקא את זה אין. אנחנו שומעים שיחות בגינה, ואנשים רוצים מקום לצאת אליו בערב בלי להתניע את הרכב. לכן החלטנו להרים את הכפפה".

המקום החדש שלהם, בר קוקטיילים וטאפאס בשם POI, מנצל את השעות המתות של מועדון הקריוקי – מסוג ה-win win situation שמזכיר מיזמים היברידיים מתקופת הקורונה. בהתאם, התשתיות של בר הקריוקי משמשות עבור ה-POI לטובת הבר, המטבח, ואפילו השם. כן, גם לבר הקריוקי קוראים כך.

לתפריט הדיגיטלי של המועדון נוספו מנות שמתאימות לדרינק בבר שכונתי – לדוגמה פיש אנד צ'יפס (69 ש"ח), כרובית צלויה (59 ש"ח), פוקאצ'ה ומזאטים (29 ש"ח) ופסטה רוזה (59 ש"ח). בתפריט האלכוהול תמצאו בשלב זה וודקה, ג'ין וכל החשודים המיידיים, יינות, בירה וכמה קוקטיילים קלאסיים.

יחסית לבר שכונתי, החלל עצום, אך בסון מספר שכבר יש ביקוש. ערב הפתיחה שהתקיים אמש (שלישי) היה סולד אאוט, ולכן הוא אופטימי. "פתחנו את כדי שאנשים שגרים בסביבה לא יצטרכו לעבור את הגשר. מקום סולידי ונעים עם מוזיקה לא חזקה מדי", מסכמים בני הזוג. "אנחנו רוצים ליצור כאן בר שכונתי שאנשים יכולים להעביר בו ערב בכיף". כל שכונות מזרח העיר מחזיקות לכם אצבעות.
POI, דליה רביקוביץ' 3, שלישי-רביעי מ-19:00 עד אחרון האורחים (19:00-21:00 הפי האואר), מוצ"ש מ-20:00 עד אחרון האורחים

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מזרח תל אביב
• שכונת ביצרון