במעברון ששודר בשבוע שעבר בערוץ טלוויזיה ישראלי, הועלו בין היתר הטענות הבאות: "האנרכיזם הגיע לארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה הקודמת. התנועה פעילה עד היום. הפעילות האנרכיסטית בישראל – צידוד בצד הפלסטיני. בישראל יש העצמה של יסודות אנרכיסטיים. בחברה בלי מסורת – הדמוקרטיה שברירית". את הטקסט הזה ליוו תמונות מהפגנות, בהן של מפגינים נושאים דגלי פלסטין ומפגינות בתלבושת השפחות האדומה, אבל גם צילומי סטוק של "אנרכיסטים", למשל אדם לבוש שחורים בפנים מכוסות עומד לפני רכב עולה באש.

לא תופתעו לדעת שהקטע הזה שודר בערוץ עכשיו 14, תחת הכותרת "עכשיו נתונים" (בסדר גמור. ומה אחר כך?). הערוץ, שחווה בימים אלה נסיקה מרשימה ברייטינג,שבר בתחילת מרץ את שיא הרייטינג של עצמו עם 8.1 אחוז רייטינג – גבוה יותר מהביצועים של רשת 13 וכאן 11 באותו ערב, ובמקום השני מתחת למהדורת החדשות של קשת 12. אנחנו חיים בתקופה מטלטלת, מקטבת ומלאה שינויים, והסערה הזו לא נשארת רק ברחובות או במסדרונות הכנסת. היא משפיעה גם על הטלוויזיה שלנו, ובמיוחד על התוכן שהערוצים המסחריים מסתמכים עליולאורך אחוז ניכר משעות היממה– שידורי אקטואליה וחדשות.

"זאת תקופה מרתקת תקשורתית, וגופי התקשורת מקיימים דיונים מאוד מעמיקים על איך לסקר אותה. הם מבינים את המורכבות, ברור לגמרי שהעצבים כל כך חשופים והאמוציות בחוץ, אז גם האחריות היא מאוד מאוד גדולה", מסביר גורם בכיר בשוק התקשורת הישראלי. "טבען של תקופות כאלה הן שאנשים מתכנסים למקומות שהם מרגישים שמדברים הכי קרוב לליבם. רק הקיטוב החברתי הזה בישראל יכול להסביר את הקפיצה המאוד פתאומית במספרים של ערוץ 14. תקופה מקבילה אחרת, עם אמוציות ברמות דומות לאלה, הייתה התקופה שאחרי רצח רבין. התרחש שם מהפך תקשורתי – חדשות 2 גברו לראשונה על המהדורה של ערוץ 1, כי הם כנראה דיברו ברמה אמוציונלית לציבור יותר משהצליח לעשות הערוץ המתחרה. היו לכך סיבות עיתונאיות כמו קלטת הרצח, שהייתה חשיפה של ערוץ 2 ושודרה רק שם, אבל היה גם סנטימנט שערוץ 2 ידע לענות עליו. כרגע קורה אותו דבר. הסובלנות כלפי האחר וכלפי דעות אחרות היא בקצוות ולכן מי שנקראים אנשי נתניהו הולכים ל-14 והשאר מתפזרים בין הערוצים האחרים".

גורם משמעותי בשינויים הללו הוא העזיבה של שני טאלנטים חשובים את חדשות 13 בחודש שעבר. ראשון היה שרון גל, מגיש "חמש עם", שחזר לערוץ 14 – והפעם בתפקיד מגיש המהדורה המרכזית לצד מגי טביבי. זמן קצר אחריו אישרה אילה חסון את הדיווחים שגם לה יש בית טלוויזיוני חדש – ועברה מ-13 לכאן 11 כמגישת תוכנית האקטואליה היומית של הערוץ בשעה שבע בערב. המהלך השתלם עבור תאגיד השידור – חסון התמקמה באופן כמעט קבוע כשנייה באחוזי הרייטינג לרצועה זו, ועקפה גם את הראיון של ראש הממשלה בערוץ 14 ששודר במקביל לתוכנית שלה.

"למעבר של טאלנט יש השפעה", אומר ניר וולף, מבקר הטלוויזיה של ישראל היום. "גם אם חסון לא הייתה מביאה איתה קהל קבוע, היא יכולה לעזור לתאגיד השידור במאבק מול שר התקשורת שלמה קרעי. זה שהיא עברה לכאן לא הופך אותו לערוץ ימני, אבל זה נותן להם ביטחון מול הממשל. הטאלנטים הופכים במצב כזה למעין חיילים בלוח השחמט".

עד כמה יש לטאלנט ברמה הזו השפעה על התוכן?
"כל עיתונאי נלהב להפיץ את הדעה שלו, ובשלב יותר מתקדם ממש להשפיע על סדר היום. חסון שולטת לגמרי בתוכניות שהיא מגישה, היא מעין עורכת בפועל. גם במעבר לכאן 11 היא הביאה איתה עוד אנשים לפאנל – דוד פורר, גל הירש, אלדד יניב. עם שרון גל זה אותו רעיון. הוא שם כדי להעביר אג'נדה ומסרים".

הפתרון של ערוץ 13 לנדידת הטאלנטים – והצלילה ברייטינג שהגיעה בעקבותיה – לא היה גיוס של פרצופים חדשים מבחוץ,אלא דווקא אימוץ של גישה אחרת, מעין מיתוג מחדש בתור הבית של העיתונות המקצועית והנשכנית. וולף מגדיר את הצעד הזה כניסיון "להחזיר עטרה ליושנה" ולשחזר את ימי הזוהר של חדשות 10 כמהדורה המקצועית והבועטת, תדמית שהתפוגגה עם המיזוג של ערוץ 10 ורשת בינואר 2019. אל הקמפיין השיווקי של הערוץ עם הסלוגן "בלי פייק, יותר חדשות" הצטרף מונולוג נוקב של אודי סגל, שהיה מעין יריית פתיחה לכיוון החדש הזה.

סגל התייחס להאשמות של ראש הממשלה את הערוצים המסחריים ב"תעמולה": "למי אתה רוצה שנידמה? לערוץ שלאחרונה קבע שה-CIA מעורב בהפגנות נגד המהפכה המשפטית, או לבן שלך שצייץ שהמשטרה מרדה בשלטון? אדוני ראש הממשלה, אולי כדאי שתבדוק קודם כל מה קורה בסביבה הקרובה שלך, מה קורה אצלך בבית. כשתעמת את האמירות האלה עם העובדות, נוכל לקחת אותך ברצינות. עד אז, כל עוד אנחנו מדינה דמוקרטית, התפקיד שלנו הוא לדווח ולבקר את השלטון".

"התקשורת כנראה הבינה שהגענו לתהום והדמוקרטיה שלנו באמת בסכנה פה, ונזכרו שהקלישאה על כלב השמירה של הדמוקרטיה היא נכונה", אומר ברק רום, איש חדשות 13 לשעבר שעבד בין היתר בתוכנית "חמש עם שרון גל". "מהיכרותי עם שיקולי התקציב של חדשות 13, אני מניח שההחלטה הגיעה גם בגלל שהם נדחקו לפינה. במקום לפוצץ המון כסף כדי להחליף את אילה חסון, שהייתה סוג של מנוע רייטינג, הם כנראה אמרו – בואו פשוט נהיה עיתונאים”.

אותו גורם בכיר בתקשורת ממקודם מבקש לצנן מעט את ההתלהבות: "קמפיין זה לא תחליף לדרך, לעיתונות עקבית. אם עד לפני 3 שבועות ערוץ 13 שידר תוכניות של שרון גל ואילה חסון שהיו תוכניות חד צדדיות במקרה הטוב, אז לציבור קשה מאוד לקנות את הפנים החדשות שמנסים להציג לו לפתע פתאום. עשרות שלטי פרסום וגם הופעה שונה על המסך היא לא מספיקה כדי שהציבור יקנה את זה מחר בבוקר,בטח כשגם אחרי שבוע שלם של קמפיין שכזה, המהדורה עדיין עושה סביב 5% רייטינג".

אי אפשר לדבר על הצעד של חדשות 13 בלי להתייחס למהדורה של ערוץ 14, אליה ככל הנראה מכוון הקמפיין של 13 את חיציו. וולף מייחס את ההצלחה של ערוץ 14 לרצון של צופיו לקבלמקבילה טלוויזיונית לתיבת התהודהשמאפשרות להם הרשתות החברתיות: "הם לוקחים את כל הימנים המפורסמים, אלה שעצם הפרסום שלהם נובע מהיותם תומכי ביבי מוצהרים, ונותן להם להגיד מה שהם רוצים. הקהל שרגיל לקבל את זה בפייסבוק או בטוויטר שלו, מקבל את זה עכשיו גם בטלוויזיה. אין שם כתבים שעושים ידיעות, יש אנשים שיושבים באולפן ולרוב לא נמצאים בשטח. הם מסבירים לא רק מה קרה היום אלא גם מה הצופים אמורים לחשוב על זה".

בזמן שרשת 13, כאן 11 ועכשיו 14 נאבקים על המקום השני והשלישי ברייטינג, המקום הראשון נשלט באופן עקבי על ידי המהדורה המרכזית של קשת 12. "זה מצחיק, כי כל הדיון המאוד מאוד חשוב הזה, הוא על רייטינג שנע בין 5 ל-12 אחוז, משהו כמו 150-300 אלף צופים. הרוב עדיין לא נמצא שם", אומר וולף. "ערוץ 12 הוא 'הערוץ של מדינה', ברייטינג וגם באיך שהוא תופס את עצמו. הניסיון שם הוא לדבר לכולם, לא לעצבן אף אחד. אז מצד אחד יש להם את עמית סגל, מצד שני את אמנון אברמוביץ. הם מנסים לרכב על כל הצדדים ביחד ובסוף יוצא שהם חוטפים מכולם – גם מהשמאלנים וגם מיאיר נתניהו. זאת הדרך שלהם להישאר אובייקטיביים".

קל להספיד את החדשות הטלוויזיוניות בעולם שאחרי האינטרנט, אבל בפועל מתרחשת בעשורים האחרונים מגמה לכאורה הפוכה – שידורי האקטואליה והחדשות רק תופסים עוד ועוד נפח מלוחות השידורים. רוב לוח השידורים היומי של הערוצים המסחריים מורכב מפורמטים כאלה ואחרים של אקטואליה, מתוכניות הבוקר דרך רצועות אחר הצהריים והפרה-פריים טיים ועד המהדורות המרכזיות, שבעצמן נמתחות ומתארכות.

זמן המסך הרב שצריך למלא משפיע גם על זהות המרואיינים – כשהשיטה כמובן עובדת לטובתם של מי שיסכימו לכל ראיון: "איתמר בן גביר הוא מישהו שתמיד בא, לא משנה מה", מסביר רום, "הייתי עורך חדשות של 'שבע' בערוץ 13 במשך חצי שנה ובזמן הזה הוא לא התראיין אצלנו, אבל כן היו מרואיינים כמו אמיר אוחנה ושאר חברי כנסת מהאופוזיציה דאז שהגיעו בלי סוף כדי לשפוך את דף המסרים. דווקא לגורמים מממשלת השינוי היה הרבה יותר קשה להגיע. הם היו די סרבני ראיונות בעוד שהאופוזיציה דאז הייתה הרבה יותר זמינה לראיונות. היינו מזמינים והם פשוט לא היו באים. וזה עבד לרעתם, כי לא מספיק לעבוד – צריך גם שאנשים יראו מה עשית".

• המסך
• טלוויזיה
• חדשות
• שרון גל
• רשת 13
• קשת
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 939 // זה עדיין אקטואלי?

אם תתעוררו מחר בבוקר ולא יהיו חדשות 13, האם תזילו דמעה? האם תצאו להפגין בזעם למען חדשות 13? ובעצם, עוד לפני כל זה, האם שמעתם בכלל על חדשות 13? בטוח שאתם לא קוראים לה עדיין "חדשות 10"?

למי יש אינטרס בהחלשת הפלטפורמה שבה פועלים עדיין עיתונאים מעולים כמו רביב דרוקר, ברוך קרא, נדב אייל, הילה אלרואי, ספי עובדיה, מתן חודורוב ואחרים? קשה לחשוב על מישהו כזה. קשה כל כך

בשנה וחצי שחלפו מאז נבלעה חברת החדשות של ערוץ 10 בתוך רשת 13, ובעיקר מאז פיטוריו של המנכ"ל גולן יוכפז, איבדה חברת החדשות שצמחה בבית הוורד את כל האדג' והאופי שלה. במקום האלטרנטיבה החרוצה שאותה הציגו במשך שנים מול חדשות 2, סורסה חברת החדשות של רשת 13 והציגה לאורך התקופה שכפולים דהויים לתוכניות האקטואליה של חדשות 12, תחרות עלובה ועצובה שאפילו לא חולמת לנצח. במהלך הזמן הזה נפרדה רשת 13 ממגישים ביקורתיים כמו ירון לונדון, לוסי אהריש ואושרת קוטלר ורכשה מגישים תומכי משטר כמו איילה חסון ושרון גל למען האיזון.

ועכשיו, תחת צלו הכבד של משבר הקורונה, מתרחש ניסיון חיסול של חדשות 13. הוא חולף בדממה שקשה להתפלא עליה: ראשית, לא נותר כמעט מי שידווח על ניסיון החיסול הזה. העיתונות עצמה מתחסלת. בנוסף, חברת החדשות ההיברידית הצליחה לנכר את צופיה הקבועים מימי ערוץ 10 וכשלה בגיוסם של צופים חדשים, כך שלמעט מאוד אנשים אכפת, בטח לא עכשיו כשהמגיפה מאיימת בחוץ ויש לכולנו צרות קצת גדולות יותר על הראש.

לפי פרסומים בעיתונות הכלכלית, רשת 13 צברה הפסדים של 100 מיליון שקל, שרפה 250 מיליון שקל בתוך שנה וחצי והטייקון המקורב לנתניהו השולט בה, לן בלווטניק, מסרב להזרים לה חמצן נוסף. הפתרון של קברניטי הערוץ הוא לקצץ בבשר החי של חברת החדשות, לוותר באופן מעשי על התחרות מול חדשות 12 ולהחליש את הגוף העיתונאי שלה עד כדי חיסולו דה פקטו. למי יש אינטרס בהחלשת הפלטפורמה שבה פועלים עדיין עיתונאים מעולים כמו רביב דרוקר, ברוך קרא, נדב אייל, הילה אלרואי, ספי עובדיה, מתן חודורוב ואחרים? קשה לחשוב על מישהו כזה. קשה כל כך.

כשב"אולפן שישי" של חדשות 12 יושב עורך "ישראל היום" ותוקף את האופוזיציה לנתניהו במילים "אנחנו נשים לזה סוף", אפשר להבין איך נראה הסוף הזה. הוא נראה כמו קיצוץ של 50 אחוז – 50 מיליון שקל – בתקציב של חברת חדשות שבה פועלים כמה מהעיתונאים היותר ביקורתיים כלפי השלטון, תקציב שגם כך נמוך משמעותית מזה של המתחרים. יעקב אילון כבר הוזז לטובת שרון גל, מירי נבו ואלי אילדיס נשלחו הביתה. העיתונאים הטובים יאבקו, ארגון העיתונאים ימחה, אבל אין מי שיעצור את זה. ואתם לא תזילו דמעה ולא תצאו להפגין בזעם. מה זה בכלל חדשות 13.

• טור דעה
• המסך
• טלוויזיה ישראלית
• חדשות 10
• רשת 13
• שרון גל
• עיתונות

• Facebook
• Twitter
• Email

באירוע כניסת הדיירים החדשים לבית "האח הגדול" אמש (ג') הוטלה פצצה: לצד דוגמן, דוגמנית, ומהנדסת מכונות ומלצרית (באותה אישה), נכנס אל הבית גם שרון גל. הוא כנראה לא זקוק להצגה, ובכל זאת, סקירה קצרה: שרון גל הוא איש תקשורת וחבר כנסת לשעבר, אשר נחקר בעבר בחשד להטרדות מיניות, העלמות מס והימורים בלתי חוקיים. במשך כהונתו בת ששת החודשים כחבר כנסת מטעם ישראל ביתנו ניסה לקדם את חוק עונש מוות למחבלים, ובשנה האחרונה היה דמות מפתח במאבק הציבורי לטובת החייל אלאור אזריה. לאחרונה עלה שמו לכותרות לאחר שהפסיק במפתיע להגיש את תכניתו בערוץ 20, ולכאורה ״ירד למחתרת״. אותה היעלמות עוררה שמועות על חובות והסתבכויות עם השוק האפור.

גל הוא אדם מפוקפק, לכל הפחות, וקשה מאוד למצוא אזכורים חיוביים שלו בתקשורת. זה הלחם והחמאה של תכניות כמו ״האח הגדול״. אבל גל הוצג בסרטון תעודת הזהות שלו כקורבן, אדם אומלל שנאלץ לשבת משך שנה שלמה בביתו בעקבות עלילות שווא שהעלילו עליו. בחדר העריכה בחרו להראות תקריב של ידיו משפשפות את ברכיו תוך שהוא מספר שעבר ״רצח אופי מהאכזריים שאפשר להעלות על הדעת״. והנה הוא, באחת התכניות הנצפות במדינה, אחרי שעזב תכנית בהגשתו ואת משכן הכנסת. חשדות על הטרדה מינית עוד לא הרסו לאף אחד את הקריירה. תשאלו את אייל גולן, תשאלו את דונלד טראמפ, תשאלו את שרון גל.

החשדות נגד גל לא הבשילו לכדי הגשת כתב אישום. מבחינה משפטית הוא אינו אשם, והוא אישית מכחיש את כל המיוחס לו. זה לא אומר שזה לא קרה: הסיבה לסגירת התיק היתה היעדרה של תשתית ראייתית מספקת. עוד תיק שנסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה, עוד גבר שממקם את עצמו איפה שהוא על הסקאלה שבין קורבן לקדוש מעונה. הטרדה מינית, בייחוד זו המילולית, היא פשע בלי כלי נשק, בלי ראיות פורנזיות. הסיבה שנסגרים כל כך הרבה תיקים היא לא כי הדברים ״לא היו ולא נבראו״, כפי שטוען גל בתעודת הזהות שלו, אלא פשוט כי אין איך להוכיח שהם אכן קרו.

המשטרה עורבה בעניינו של גל בעקבות עדויות שעלו במסגרת בדיקה פנימית שנערכה בחדשות 10. לא הוגשו נגדו תלונות, ומה שהופך את הסיפור למורכב אף יותר הוא שחלק מהקולגות כלפיהם התבטא גל בבוטות, לא סברו כי מדובר בהטרדה. ב-31 במאי 2013 פרסם מוסף ״7 לילות״ של ידיעות אחרונות שורה של עדויות מגברים ונשים שעבדו לצד גל בערוץ 10: "שרון שוחח עם אחד מהכתבים הבכירים של הערוץ באתר 'אטרף', תוך שהוא מתחזה לאדם אחר. אותו כתב ניהל איתו שיחה לוהטת למדי שכללה שיחות לא צנועות. גל הראה לעובדים בדסק את ההתכתבות עם אותו כתב, שזעם ונפגע מאוד, אבל החליט לא להתלונן בחברת החדשות”; "עובדת אחרת סיפרה: "על אחת מהעובדות שלו סיפר שהיא 'טובה על המסך רק בזכות השדיים שלה'. הוא העיר שוב ושוב הערות בעלות אופי מיני". בתגובה לכתבת 7 לילות טען גל כי מעולם לא התבטא ״באופן האלים והסקסיסטי״ שהובא בה.

לא סביר שקבוצת עובדים קשרה קשר על מנת להפיל את גל, אלא שמזגו הבעייתי (בראיון לדני קושמרו בחדשות 2 הודה כי יש לו ״פתיל קצר״) הוציא ממנו גם את אותם צדדים אלימים וסקסיסטיים. אפשר גם ללכת לקראתו ולהניח אפילו כי כשל בלשונו. הוא מעולם לא התנצל, כי התנצלות משמעה הודאה, אך מעולם לא הגיש תביעת דיבה או לשון הרע נגד כל אותם ״רוצחי אופי״.

כעת, מתירה קשת והפקת ״האח הגדול״ את בטחונם האישי של הדיירות והדיירים עם כניסתו של אדם זה אל מתחם בית האח הגדול. כי מה הוא כבר עשה? סך הכל כמה דברים שנאמרו בין ידידים. אפשר כמעט לחוש בשותפות הגורל בינו ובין יורם זק, זה שמול מדינה שלמה דיבר על גופה של דנה רון כעל שלו בתקרית ה״בולבול בין השדיים״. זה שפנה במייל לכל ״בנות קשת המפתות, עובדות מאקו הממזריות, הבנות הזורמות מערוץ ביפ וערוץ 24, בקיצור כל הבנות בבניין והבנים גם״ וסיפר להם כי ״הבוקר, בשבע, התעוררתי עם זקפת בוקר מטורפת״.

יורם זק ושרון גל הם רק שניים מהגברים הכוחניים שמסרבים להבין שמקום העבודה אינו מגרש המשחקים הפרטי שלהם. במקום להידרש לטענות שעלו השבוע כי הדייר אנדל קבדה מטריד מינית את הדיירת מעין אשכנזי, מכניס זק אל הקלחת עוד אחד מהחבר׳ה, כדי שייתן רוח גבית לאווירת חדר ההלבשה שקשת, דרך זק, כופה על הדיירים והצופים. והקטע הכי קשה? ההשתתפות של גל בתכנית נראית כמו הכנה ארוכה לקראת הפיכתו לטאלנט של הזכיינית. בטח שמע שיש שם זורמות.

• המסך
• האח הגדול
• שרון גל
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בשנה הבאה נשב על המרפסת, ונספור ציפורים בודדות. כי רוב הציפורים בורחות בשנים של מלחמה, וקיץ נוסף בלי טילים יערער את כל תפיסת המציאות שלנו. רוני דניאל מסתובב בקריז כבר חודשים, משתלט על ישיבות ועד הבית ודורש להשטיח את מרפסתם של השכנים החדשים, אלה שמשאירים את שקיות הזבל שלהם פתוחות. רחמים.

בשנה הבאה, סוף סוף מישהו יעזור כבר לנסיך הניגרי המסכן הזה, שנמצא בכלא כבר כל כך הרבה שנים ולא מסוגל להעביר את המיליונים שלו לאף אחד.

בשנה הבאה, שרון גל יסע להודו לחפש את עצמו. כי תכלס, עברה עליו שנה קשה בכנסת. טוב, חצי שנה. טוב, חודשיים וקצת. אבל זה קשה, החרא הזה עם הישיבות והחוקים והפגרות וכל זה. תנו לבנאדם צ'אנס למצוא במה הוא טוב.

בשנה הבאה כל הפליטים מסוריה יתגעגעו הביתה וירצו לחזור. כי די כבר, כמה אפשר לסבול את המערב הפריבילגי הזה, עם הערכים הליברלים המתנשאים שלו, והמדע, והאוכל, וכל זה.

בשנה הבאה, לא יהיו שום לכלוכים על שרה בעיתונות. לא כי העיתונות תתעסק בדברים יותר חשובים, אלא כי פשוט נגמרו כל הלכלוכים שהיא יכולה להנפיק.
היא תעמוד באמצע בית ראש הממשלה,
עם הטלפון ביד,
ותגיד לרני רהב, "היי רני – תמצא לי משהו ממש מרגיז ומטופש לעשות, ומיד!"
אבל רני רהב לא יוכל למצוא לה. וזה לא כי הוא לא אדם מבריק – טוב, הוא לא, אבל זה לא בגלל זה; פשוט אין יותר. היא עברה על הרשימה, ועשתה וי על כל סעיף אפשרי.
והיא תיאנח בתסכול ותגיד: "אז מה עכשיו? מה עושים? סתם נהיים אנשים כמו כולם, שלא עושים כל יומיים משהו טיפשי ומרגיז?"
ורני רהב לא יעיז להגיד לה כן.
הוא יגיד לה "מה פתאום, אל תדאגי, אני אחזור אלייך עם רעיון מה זה מעולה." אבל הוא לא יחזור אליה. כשזה נגמר, זה נגמר.

בשנה הבאה נטלי פורטמן תעשה סרט תלת מימדי מ"אשה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן. היא תשחק את האשה, והבשורה תהיה: "נטלי מותק, את לא במאית." אבל היא לא תיקח ללב. העיקר הבשורה.

בשנה הבאה שר החינוך יתחלף עוד פעם, והחדש יגיד שזה נורא מה שקורה, ושצריך יותר ערכים. והוא ישקיע חמישה מיליארד שקל בתוכנית חדשה שתיקרא "חינוך ערכי לערכים ערכיים." וחצי מהתקציב הזה ילך לישיבות והתנחלויות. החצי הנוסף יהיה תקציב הפרסום, ורמי יהושע יהיה הפרסומאי שלו, כי יש לו ערכים. פיננסיים, בעיקר, אבל ערכים זה ערכים.

בשנה הבאה, כל הזונות במקאו יעשו שביתה, מה שיגרום לעסקי ההימורים שם לקרוס, כי מי רוצה להמר אם אין לו אשה להשוויץ בפניה או להתנחם בזרועותיה, ואז שלדון אדלסון יפשוט את הרגל, וימכור את כל נכסיו לנשות הלילה המפתות של מקאו, שיעשו שני דברים: גם יחליפו את שם המקום לקקאו, שזה הרבה יותר קליט; וגם ישתלטו על כל שאר נכסיו, מה שאומר שבשנה הבאה "ישראל היום" יהיה עיתון קצת יותר אמין. בכל זאת, לזונות יש כבוד עצמי.

בשנה הבאה אשה תחליף כושי בבית הלבן, אז זה לא שהטוקבקיסטים יצטרכו להתאמץ.

בשנה הבאה, התוכנית הכי נצפית תהיה של ריאליטי של בשלנים מזמרים, והמנצח יהיה זמר מזרחי שעושה אוכל סיני שאמא שלו טרנסג'נדרית עיוורת ואבא שלו חצי ערבי וחצי עטלף. וכולם יגידו, אה, עונה משעממת.

בשנה הבאה כל מי שעשה מינוי לטיים אאוט ימצא אהבה. וכל מי שיתאהב, ימצא את עצמו קורא טיים אאוט באופן אובססיבי. מה שיגרום לו לאבד את האהבה, כי מי רוצה להיות עם אחד שכל הזמן בודק מה הם עשרת ה-משהו הכי טובים בעיר? מה שמיד יגרום לו למצוא שוב אהבה, כי איך אפשר לא לאהוב מי שיודע מה הם עשרת ה-משהו הכי טובים בעיר?

בשנה הבאה, כל מי שיכתוב פוסט בפייסבוק שיכלול את המלה אני, יעלם מהעולם. כולל אני. חכו תראו.

• דויד גרוסמן
• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• רני רהב
• רוני דניאל
• שרה נתניהו
• טור
• טור שבועי
• נטלי פורטמן
• שרון גל