"מספיק עם החרא הזה", נוהמת שרליז ת'רון תוך כדי שהיא מחסלת כמה גברים עם גרזן. ככה גם אני הרגשתי במהלך הצפייה ב"משמר האלמוות". בקונטקסט של הסרט מדובר באישה בת אלפי שנים שנמאס לה, כי נראה שכל מה שהיא עושה בחיים זה לחסל רעים ולהציל טובים, אבל שום דבר לא באמת משתנה. ועדיין צירוף המילים הזה נשמע כמו מה שהוא – אחד המשפטים הכי משומשים בקולנוע, על אחת כמה וכמה כשהוא מודבק על סצנת אקשן, וברור שהוקלט ונוסף לפסקול אחרי שהסצנה צולמה. למה מישהו בצוות ההפקה חשב שהמשפט הזה יתרום משהו לסצנה, או לסרט כולו, זאת שאלה לוועדת חקירה.

עקרונית, לראות את שרליז ת'רון מחסלת גברים עם גרזן זה רעיון לא רע, אבל מתברר שזה לא מספיק. "משמר האלמוות", הניסיון שלנטפליקסלהצטרף ליקום הקולנועי של גיבורי-העל, זכה בארה"ב לביקורות טובות שמשבחות את עיצוב הדמויות, ואני תוהה על מה הם מדברים שם.

הסרט, בבימויה של ג'ינה פרינס-ביית'ווד, מספר על יחידה סודית של ארבעה שכירי חרב בני אלמוות, שהשאירו עקבות בהיסטוריה האנושית – חלקיקי פלאשבקים מגלים לנו מעט מאוד על עברם. עכשיו הם נחשפים לראשונה על ידי חברת תרופות, שרוצה לנצל את הפיזיולוגיה הייחודית שלהם לטובת הגדלת רווחיה. ת'רון היא אנדי, המכונה בוס כי היא הייתה הראשונה, ושמה המקורי הוא אנדרומכה, כשם אשתו של הקטור ב"איליאדה". במאות הבאות הצטרפו אליה יוסוף המוסלמי המכונה ג'ו (מרוואן קנזארי שגילם את ג'אפאר ב"אלדין"), ניקולו האיטלקי המכונה ניקי (לוקה מרינלי שזכה בפרס השחקן בפסטיבל ונציה על הופעתו ב"מרטין עדן"), וסבסטיאן הצרפתי המכונה בוקר (מתיאס שונארטס מ"חלודה ועצם") – כולם נהרגו לראשונה ושבו לחיים במלחמות מפורסמות. אל החבורה הבינלאומית הזאת מצטרפת עכשיו החיילת נייל (קיקי ליין מ"סיפורו של רחוב ביל"), היחידה שלא תצטרך לשנות את שמה כי היא אמריקאית.

אם סרטי גיבורי-העל של מארוול הם לרוב צבעוניים ומבודחים, והסרטים של די.סי. קומיקס הלכו על אפלוליות טראגית, "משמר האלמוות" נופל בין הכיסאות. לסרט אין כל סטייל – הוא מבוים באופן קורקטי, נע בין אתרי התרחשות לא מפתים, ורובו הגדול בצבעי חום-בז'.

הרמזים המעטים שמפוזרים בסרט לגבי סיפורי הרקע של הגיבורים דווקא מעוררים עניין (הייתי שמחה לראות את פגישתם הראשונה של ניקי וג'ו במלחמות הצלבנים), אך נדמה ש"משמר האלמוות" כל כך נזהר מליפול למלכודת של סיפורי מקור, שהוא משאיר את פיתוחם לסרטים הבאים בסדרה הפוטנציאלית – כפי שאפשר להתרשם מסצנת הסיום המבטיחה. כתוצאה מכך הוא עצמו נותר רזה וחסר אופי. התסריט נכתב על ידי גרג רוקה, מי שיצר את הקומיקס מ-2017 עליו מבוסס הסרט, כך שיכול להיות שזו גם מגבלה של תקציב. בכל אופן, האקשן – בעיקר מכות ויריות – בסדר גמור, לא מלהיב אבל משכנע.

אולי הבעיה הכי גדולה היא שהסרט נטול חדווה. אנדי ובוקר אבלים על אנשים שהשאירו מאחור והם רוצים כבר למות (יש אופציה כזאת, אך היא לא בשליטתם). ג'ו וניקי מאוהבים זה בזה אז הם סבבה עם תוספת הזמן. אבל מה שהיה יכול להיות חידוש מהותי ומרגש בעולם הקומיקס, אינו יותר מהצהרה חיוורת, כי רוב הזמן השניים נשארים ברקע של הסיפור, והנשיקה האחת שלהם מוגשת לנו עם נאום. נאומים זה טוב לבמת האוסקר, לא לסרט אקשן או לסצנת אהבה.

גם נייל הצעירה אינה מביאה עמה רוח חדשה, ואינה מפגינה טיפת התלהבות כשהיא מגלה שהיא גיבורת-על. שלא כמו ספיידרמן ושהאזאם, הלהוטים לבחון את יכולותיהם, היא דוחפת את ידה למדורה, מושכת אותה בכאב, ועל פניה שפוך מבט עצוב כשהיא מתבוננת בעורה מחלים. אמנם בחינה של האחריות הגדולה שבאה עם כוח גדול יכולה להעניק עומק דרמטי לסיפור, אבל "משמר האלמוות" צולל ראש אל תוך נטל האחריות והסבל של הניתוק מבני משפחה, בלי להתיר אפילו חיוך קטן של הנאה. וכך אנחנו מקבלים סרט מדוכדך וחסר הומור, שאינו גורם לנו להתאהב בגיבוריו. וזה לא ממש באשמת השחקנים.

מנגד יש שניים וחצי נבלים לא מוצלחים. הארי מלינג (דדלי בסרטי "הארי פוטר") בתפקיד הבוס הצעיר ותאב הבצע של חברת התרופות, הוא קריקטורה ילדותית, מגוחכת ולא משכנעת בעליל. אנמריה מרינקה ("4 חודשים, 3 שבועות ויומיים") היא הרופאה החוקרת – מין וריאציה לא מפותחת על דוקטור מנגלה. צ'ואיטל אג'יופור ("12 שנים של עבדות"), בתפקיד סוכן סי.איי.איי לשעבר שעובד עבור חברת התרופות, קיבל לכאורה את הדמות הכי מרובדת – אדם עם קונפליקטים פנימיים שפועל על פי צו מוסרי אישי. אלא שבתחילת הסרט הוא עושה מעשה בלתי קביל – שולח חבורה גדולה של חיילים לתוך מלכודת מוות כדי להוכיח משהו – ונראה שהסרט פשוט שוכח לו את זה.

לסיום נחזור לשתי הנשים שהובילו את הסרט. פרינס-ביית'ווד, שהתפרסמה לפני 20 שנה עם הדרמה הרומנטית החביבה "אהבה וכדורסל", מצטרפת לבמאים שעשו את המעבר מקולנוע עצמאי לסרט ז'אנר הוליוודי. היא עושה עבודה מקצועית, בלי להותיר כל חותם אישי על המוצר הסתמי שהנפיקה. ואילו ת'רון, שגם הפיקה, נראית נהדר כתמיד בשיער שחור קצר, וממשיכה להפגין את כישוריה כגיבורת אקשן שהתגלו ב"מקס הזועם: כביש הזעם" המופתי. אלא שגם דמותה העגמומית, שיורה לאוויר קלישאות על גבי קלישאות (נייל: "אמרת שיש לך תשובות", אנדי: "לא אמרתי שתאהבי אותן"), אינה מתפתחת למשהו מעניין. באסה.

ציון:2.5/5

The Old Guard בימוי: ג'ינה פרינס-ביית'ווד. עם שרליז ת'רון, מתיאס שונארץ, צו'יאטל אג'יופור, קיקי ליין. ארה"ב 2020, 125 דק'

• ביקורת סרטים
• נטפליקס
• שרליז ת'רון
• המסך
• קומיקס

האקדמיה האמריקאית לקולנוע הכריזה היום (שני) על רשימת המועמדים לטקס האוסקר ה-92, שיתקיים בלוס אנג'לס ב-9 בפברואר. את משדר ההכרזה הנחו איסה ריי וג'ון צ'ו. הסרט שגרף את המספר הגבוה ביותר של מועמדויות הוא "ג'וקר", עם 11 הזדמנויות לחטוף פסלון, כולל בקטגוריית הסרט הטוב. אחריו הגיעו "היו זמנים בהוליווד", "האירי" ו"1917" עם 10 מועמדויות כל אחד, אבל הפוקוס השנה יהיה על "פרזיטים", שמועמד לסרט הזר וגם לסרט הטוב (6 מועמדויות בסך הכל) – ועשוי לעשות היסטוריה באוסקר. "ארץ הדבש", שזכה בדוקאביב האחרון, מועמד בקטגוריית הדוקו והסרט הזר.נטפליקסחדרה גם לקטגוריית הדוקו עם שתי מועמדויות ("מפעל אמריקאי" של הזוג אובמה ו"קצה הדמוקרטיה"), ו"סיפור נישואים" ו"האירי" שלה מועמדים בקטגוריה הראשית.

הסרט הטוב ביותר

"פורד גד פרארי"
"האירי"
"ג'וג'ו ראביט"
"ג'וקר"
"נשים קטנות"
"סיפור נישואים"
"1917"
"היו זמנים בהוליווד"
"פרזיטים"

שחקן ראשי

אנטוניו בנדרס ("כאב ותהילה")
ליאונרדו דיקפריו ("היו זמנים בהוליווד")
אדם דרייבר ("סיפור נישואים")
חואקין פיניקס ("ג'וקר")
ג'ונתן פרייס ("האפיפיורים")

שחקנית ראשית

סינתיה אריבו ("הארייט")
סקרלט ג'והנסן ("סיפור נישואים")
סירשה רונן ("נשים קטנות")
שרליז ת'רון ("פצצה")
רנה זלווגר ("ג'ודי")

שחקנית משנה

קתי בייטס ("ריצ'ארד ג'ול")
לורה דרן ("סיפור נישואים")
סקרלט ג'והנסון ("ג'וג'ו ראביט")
פלונרס פיו ("נשים קטנות")
מרגו רובי ("פצצה")

שחקן משנה

טום הנקס ("יום יפה בשכונה")
אנתוני הופקינס ("האפיפיורים")
אל פצ'ינו ("האירי")
ג'ו פשי ("האירי")
בראד פיט ("היו זמנים בהוליווד")

בימוי

"האירי" (מרטין סקורסזה)
"ג'וקר" (טוד פיליפס)
"היו זמנים בהוליווד" (קוונטין טרנטינו)
"1917" (סם מנדז)
"פרזיטים" (בונג ג'ון הו)

תסריט מקורי

"רצח כתוב היטב"(ריאן ג'ונסון)
"סיפור נישואים" (נח באומבך)
"1917" (סם מנדז וכריסטי ווילסון-קיירנס)
"היו זמנים בהוליווד" (קוונטין טרנטינו)
"פרזיטים" (בונג ג'ון הו, האן ג'ין וון)

תסריט מעובד

"האירי" (סטיבן זאיליאן)
"ג'וג'ו ראביט" (טאיקה וואטיטי)
"ג'וקר" (טוד פיליפס וסקוט סילבר)
"נשים קטנות" (גרטה גרוויג)
"האפיפיורים" (אנתוני מקארתן)

הסרט הזר

"Corpus Christi" (פולין)
"Honeyland" (צפון מקדוניה)
"עלובי החיים" (צרפת)
"כאב ותהילה" (ספרד)
"פרזיטים" (דרום קוריאה)

שיר מקורי

"I Can't Let You Throw Yourself Away" (רנדי ניומן, "צעצוע של סיפור 4")
"I'm Gonna) Love Me Again" (אלטון ג'ון, "רוקטמן")
"I'm Standing With You" (דיאן וורן, "Breakthrough ")
"אל הלא נודע" (קריסטן אנדרסון-לופז ורוברט לופז, "פרוזן 2")
"Stand Up" (ג'ושוע בריאן קמפבל וסינתיה אריבו, "הארייט")

פסקול מקורי

"גו'קר"
"נשים קטנות"
"סיפור נישואים"
"1917"
"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"

צילום

"האירי"
"ג'וקר"
"המגדלור"
"1917"
"היו זמנים בהוליווד"

עריכה

"פורד נגד פרארי"
"האירי"
"ג'וג'ו ראביט"
"ג'וקר"
"פרזיטים"

סרט תיעודי

"American Factory" (של הזוג אובמה)
"The Cave"
"The Edge of Democracy"
"For Sama"
"Honeyland"

סרט אנימציה

"הדרקון הראשון שלי: העולם הנסתר"
"I Lost My Body"
"קלאוס"
"מיסטר לינק"
"צעצוע של סיפור 4"

איפור ועיצוב שיער

"פצצה"
"ג'וקר"
"ג'ודי"
"מליפיסנט"
"1917"

עיצוב תלבושות

"האירי"
"ג'וג' ראביט"
"ג'וקר"
"נשים קטנות"
"היו זמנים בהוליווד"

אפקטים ויזואליים

"הנוקמים: סוף המשחק"
"האירי"
"מלך האריות"
"1917"
"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"

• המסך
• אוסקר
• סרטים
• קולנוע
• קוונטין טרנטינו
• לאונרדו דיקפריו
• חואקין פיניקס
• שרליז ת'רון

• Facebook
• Twitter
• Email

הפעם האחרונה שבה ראינו את מקס זועם הייתה לפני 30 שנה. זה היה בסרט השלישי והלא מוצלח בסדרה המדברית בעלת מראה הפאנק הפוסט־אפוקליפטי, זה שהניב שלל חיקויים. תוכניות לסרט רביעי נתקלו בבעיות פיננסיות, בטיחותיות (עקב הכוונה לצלם בנמיביה) ואחרות, והמותג נכנס למה שמכונה בביזנס "גיהנום הפיתוח", בעוד הבמאי ג'ורג' מילר עבר לעשות סרטים על חזירים מדברים ופינגווינים מרקדים.

ב־2006 הכריז מילר שהוא מתכוון לחזור לכור מחצבתו עם תסריט שכתב עם אמן הקומיקס הבריטי ברנדן מקארתי. מאז חלפו תשע שנים, וכעת, בגיל 70, מילר מציג לעולם מקס חדש. תום הארדי נכנס לנעליו של מל גיבסון ומאחד כוחות עם שרליז ת'רון כדי לשרוד בעולם הסובל ממחסור חמור בדלק. במונחי גיקים מדובר ב"אינטרקוול" שמתרחש בין הסרט הראשון לסרט השני בסדרה.

"מקס הזועם: כביש הזעם" (שיעלה בישראל ב־14.5) אינו המותג הישן היחיד שחוזר הקיץ אחרי היעדרות ארוכת שנים. את "פארק היורה", פרנצ'ייז נוסף שחוזר לביקור, לא ראינו על המסך מאז 2001 (אם להתעלם מההמרה של הסרט המקורי לתלת ממד והפצתו המחודשת ב־2013). במקרה שלו, האכזבה היחסית מהסרט השלישי בסדרה עוררה את ההחלטה להתעלם ממנו בזה הנוכחי ("עולם היורה", יעלה ב־11.6). זהו סרט שנמצא בעבודה מאז 2002, לא פחות, שכן בעיות בתסריט וחילופים תדירים של שחקנים ובמאים יצרו שלל עיכובים. לבסוף מלאכת הבימוי הוטלה על כתפיו של קולין טרבורו, במאי צעיר שהרקורד שלו הסתכם בבימוי סרט עצמאי דל תקציב שזכה לאהדה בסנדאנס.

יחסית לשני אלה, שיבתו של "ארבעת המופלאים" (יעלה ב־6.8) אחרי היעדרות של שמונה שנים "בלבד", נראית זריזה. בשל עליבותו של הסרט השני, הסדרה עברה אתחול מחדש (מיילס טלר, הילד מ"וויפלאש", ינהיג את המופלאים החדשים), וגם הסרט הזה הופקד בידיו של במאי צעיר, ג'וש טרנק, שהרשים בסרטו הראשון, "כרוניקה בזמן אמת".

אבל השאלה מי זוכר ולמי בכלל אכפת תעלה בעיקר ביחס ל-The Man from U.N.C.L.Eשיצא ב-13.8 – סדרת טלוויזיה בריטית משנות ה־60 שמגיעה לראשונה למסך הגדול. סרטו של גאי ריצ'י מספר על שיתוף פעולה בין סוכני CIA ו-ק.ג.ב בימי המלחמה הקרה; והנרי קאוויל, הידוע יותר כסופרמן, יבחן אם הוא מביא קהל גם בלי הגלימה.

• ג'וש טרנק
• כרוניקה בזמן אמת
• מיילס טלר
• ארבעת המופלאים
• קולין טרבורו
• פארק היורה
• שרליז ת'רון
• מל גיבסון
• ג'ורג' מילר
• מקס הזועם
• הנה זה בא: המדריך המלא לקיץ 2015
• וויפלאש
• מיוחדים
• הנרי קאוויל