המילה "קפלניסטים" היא כינוי גנאי לא חדש של מכונת הרעל, שמועצם מאוד בשבועות האחרונים בכל הפלטפורמות. שמעון ריקלין בערוץ 14 טוען שמדובר ב"כת טרוריסטית קטנה, מופרעת מתפרעת ואלימה". מעבר לתביעות דיבה שלא זה המקום לדון בכדאיותן, נשאלת השאלה מה אפשר לעשות נגד מכונת הרעל הזו? לטעמי, הדבר העיקרי הוא לא לתת לה לנהל את הנרטיב, ובוודאי שלא להיכנע לה.

>> החינוך הממלכתי בסכנה: אג'נדה משיחית בדרך לתוכנית הלימודים
>> סלבז, תהיו רותם סלע. יש לכם הרבה מה להרוויח אם לא תשתקו

אז על מה בעצם אנחנו מדברים כשאומרים "מחאת קפלן"? זאת מחאה בעד הדמוקרטיה הישראלית ובעד השבת החטופים, והיא מייצגת לפי הסקרים את רובו המוחלט של העם. מכאן שהיא חוצה את ההפרדה המקובלת בין שמאל לימין שמאפיינת את המדינה שלנו כבר המון שנים, לידיעת מכונת הרעל שמנסה להשתמש בפוליטיקת הזהויות כדי להגביר את השסע וליצור לעצמה הצדקה להכפיש קבוצה רחבה בחברה הישראלית.

מעבר לכך, לדעתי, המחאה הזו הצילה את הדמוקרטיה בישראל בעיקר כי היא חיזקה ומחזקת את שומרי הסף שהיו מוחלשים ומעניקה להם תמיכה במאבקם אל מול נסיונות ההפיכה המשטרית של הממשלה. המחאה הזו הבהירה כי ארסנל הכלים של האזרחית הדמוקרטית במדינה כולל יותר מאשר את הזכות להצביע פעם בארבע שנים, ובעיקר כי חובה עליה להשמיע את קולה. כך מצא המחנה הליברלי את הקול שלו והתחיל להשתמש בו במחאת קפלן.

אני מתייחסת למחאה הזו כאל ניסוי כלים חשוב לקראת השינוי שצריך לבוא במדינה שלנו. גם כשתיפול הממשלה, המחנה הליברלי לא יוכל לחזור אל המקום המושתק שלו, אלא לתבוע מכל ממשלה שגם העקרונות שלנו ילקחו בחשבון. מרגע שמצאנו את הקול שלנו, אנחנו כבר לא יכולים להיבהל ממסרים של שנאה, להטמיע מסרים של מכונות רעל ולהשתתק.

לעיתים אנחנו שומעות, שכדאי שנצניע סממנים "קפלניסטים" על מנת למשוך קהלים רחבים יותר למחאות אחרות כנגד הממשלה. זאת בדיוק הטמעת המסרים של מכונת הרעל. כניעה לטענה הזו היא למעשה בקשה לצמצם את המרחב וההכרה אותם המחנה הליברלי דורש. אזרחי המדינה צריכים להצטרף למחאה כי היא מייצגת את העקרונות והאינטרסים שלהם, ולא להימנע מכך עקב הטענות של ריקלין ושות' על אלו שמוחים לידם.

חשוב להבהיר שמותר ואפילו רצוי להתווכח עם ה"קפלניסטים". המדינה שלנו מורכבת ואין לאף מחנה בעלות על איזו אמת אחת מוחלטת. אבל כל זה נכון כל עוד מתווכחים לגופו של עניין ולא לגופם של הטוענים. הריפוי של ישראל חייב לכלול את השבת היכולת הלאומית להתווכח ולהשאר מאוחדים. זה חייב להיעשות כך, כמו שאנחנו, צד אחד עם חולצות מחאה (עדיפות, כמובן, לחולצות ורודות) והצד השני עם הבגדים שהוא בוחר, והכל מתוך הבנה שגם אם אנחנו חלוקים בנושאים מסוימים, אנחנו ביחד באהבה שלנו למקום הכל כך לא פשוט הזה שהוא המדינה של כולנו. זה ה"ביחד ננצח" האמיתי.
>> עורכת הדין עינת קוק לנדאו היא פעילה בארגוןהחזית הוורודה

• טור דעה
• מחאת הדמוקרטיה
• הסתה
• תעמולה
• החזית הוורודה

יותר מחודש אל תוך המחדל המדמם בעוטף עזה, כשמספר ההרוגים מונה 1400 חללים ובמספר ישובים התרחשו קרבות שליטה בין חיילי צה"ל וחיילי חמאס, וכבר ברור שגם בזירה הווירטואלית של הרשת ספגה ישראל מהלומה קשה: חמאס שולט בזרם המידע של טיקטוק ובהצפת קבוצות ווטסאפ וטלגרם בסרטוני תעמולה מחרידים, חלקם פייק בפני עצמם, ובאמצעותם הוא גם מנהל לוחמה פסיכולוגית בציבור הישראלי.

הרשתות מלאות בשעות האחרונות בסרטונים ותמונות המתעתדים כביכול שבויים וחטופים ישראלים בעזה, אך למעשה לקוחים ממקורות אחרים וישנים יותר, והם מופצים בקבוצות טלגרם ישראליות כאילו היו אותנטיים. בנוסף מפיצים החל מאתמול תומכים בולטים של נתניהו תיאוריית קונספירציה שכבר שטפה את הארץ לפיה קיבל חמאס סיוע מתוך צה"ל על ידי "בוגדים מבפנים", ללא כל בדל הוכחה, ובקבוצות הטלגרם של הימין הקיצוני כבר מתייחסים לכך כעובדה מוחלטת.

בנוסף לשני הקמפיינים הבולטים האלה, שנראים מנוהלים ומנווטים היטב מלמעלה, זורמות ברשתות אינספור הודעות שקריות שקשה לאתר את מקורן וגם תקשורת המיינסטרים מרבה לדווח דיווחים שגויים שמבוססים על דיווחים שגויים ברשתות. לפעמים הפצת השקר מקורה בתמימות, לפעמים זה מכוון ובמזיד, אבל אם בימים רגילים אפשר לכעוס קצת ולהמשיך הלאה, בזמן מלחמה הפצת שקרים ומידע שגוי עלולה לסייע לאויב, ואת זה בטוח שאף אחד לא רוצה לעשות. אז אספנו כמה טיפים להתנהלות ברשתות בזמן מלחמה שיסייעו לכם לא לסייע לאויב.

1. צאו מקבוצות טלגרם לא מזוהות

זה נכון גם לגבי קבוצות ווטסאפ, אבל המלחמה הזאת היא המלחמה של טלגרם, וקבוצות התוכן הפוליטי הפופולריות שבה מלאות בזרם אינסופי של סרטונים וידיעות ממקורות לא ברורים, בליל של אמת ושקר ותוכן ישן שמתחזה לחדש ואפס אחריות של מנהלי הקבוצות, שמנהלים אותן לכו תדעו מטעם מי. במקומות כאלה פורחים גם סוכני תעמולה של האויב. יש מקורות מידע אמינים יותר.

2. הטילו ספק בהודעות ממקור לא מזוהה

זאת תופעה אנושית לא ברורה, אבל בתקופות משבר, מתיחות או מצב חירום, ישנם אנשים שחושבים שזה רעיון טוב להפיץ ידיעות לא מאומתות שיזרעו בהלה. אם קיבלתם הודעה ממקור לא מוכר ולא מוזהה, כדאי לקחת זאת בחשבון ולהפעיל שיקול דעת לפני שמפיצים אותה הלאה.

3. הימנעו מחשיפה לתכני וידאו קשים

התוכן המחריד מעוטף עזה שמשתולל בטיקטוק ובטלגרם הוא רעל לנשמה. הפיתוי לשתף אותו כדי שכולם יראו את הצביעות עשוי להיות בלתי נשלט. אבל עצם החשיפה לתכנים כאלה – ובוודאי שחשיפה חוזרת וממושכת – מייצרת טראומה אצל הצופה. ונפגעי הטראומה משחזרים אותה כשהם משתפים את סרטונים שאף אדם עם לב שלם לא צריך לראות. אל תתנו לזה לצלק אתכם ואל תצלקו אחרים.

4. הצליבו את המידע שקיבלתם

קיבלתם סרטון בטלגרם או הודעת וואטסאפ עם מידע מרעיש שכולם חייבים לדעת עכשיו ומיד? בדקו בגוגל ובטוויטר אם הוא פורסם גם בכלי התקשורת הממסדיים. אם לא מצאתם אותו בשום מקום אחר, מרבית הסיכויים שמישהו משתמש בכם.

5. בדקו את ניסוח המידע

הודעות עילגות, רצופות בשגיאות כתיב או מנוסחות באופן משונה הן בדרך כלל סימן טוב לכך שלא מדובר בהודעה רשמית. הצבא לא יבקש מכם "להעביר ווצאפ לכל האנשי קשר" והממשלה לא תסמס לכם הודעה עם אימוג'י בטלגרם.

6. בדקו את התמונה המצורפת

לגוגל יש אחלה פיצ'ר של חיפוש לפי תמונה, וכל מה שצריך לעשותזה ללחוץ כאןולהדביק שם את התמונה, ולמצוא מופעים נוספים שלה אם ישנם. כך תוכלו, למשל, לגלות שהבחורה הנחמדה מטוויטר שאומרת שפוטין דווקא אחלה היא דוגמנית שאטרסטוק מפורסמת.

7. בדקו את עצמכם

בטוחים שהמידע שאתם עומדים לשתף בהתלהבות נכון ומגיע ממקור אמין? בטוחים לגמרי? בדקתם? אם לא, אל תשתפו אותו. זאת מלחמה.

• תעמולה
• פייק ניוז
• מלחמה
• אינטרנט
• טלגרם
• ווטסאפ

סרטון ויראלי של עיריית תל אביב-יפו שזכה למאות אלפי צפיות בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות, הוסר אמש מכל חשבונות המדיה של העירייה בעקבות התראה לפני עתירה שהגיש מטה הבחירות של המועמדת לראשות העיר אורנה ברביבאי, בטענה כי הסרטון הוא "תעמולה אסורה העושה שימוש במשאבי ציבור".

הסרטון המדובר, כשלוש דקות משעשעות למדי אורכו, מתסרט דייט בבר בין בחור ובחורה שנדלקים מדקלום ופירוט העשייה של העירייה בשנה האחרונה, על תקן סיכום השנה העברית המסורתי של מחלקת הסושיאל העירונית. בשנה רגילה זה היה מסתכם בכמה אלפי לייקים וקומנטים עוקצניים, אבל בשנת בחירות קיימת רגישות גבוהה לאפשרות שמנגנון העירייה יגוייס לבחירתו של העומד בראשו ב-25 השנים האחרונות, והאיום של ברביבאי בעתירהאינו הראשון מסוגו במערכת הבחירות הנוכחית.

במכתב שנשלח מטעם עורכי הדין של יש עתיד תל אביב, נטען כי "צפייה בסרטון מלמדת כי מדובר בתעמולת בחירות, למצער לפי המבחנים האובייקטייבים ובשים לב למועד פרסום הסרטון, היותו כללי ולא 'נקודתי', היעדר צורך ביידוע הציבור כעת על פועלה של עיריית תל אביב בשנה האחרונה. כזכור, לא מזמן בעתירה אחרת בעניין סרטון הרק"ל טענה העירייה כי מדובר באירוע 'ייחודי' שיש עניין יוצא דופן בפרסומו במועד בו פורסם. טיעון שכזה אינו רלבנטי בשים לב לתוכן הסרטון המצ"ב".

>> הספקנו להעתיק את הסרטון המדובר לפני שהוסר. צפו:

המכתב מתייחס לעתירה נוספת שהוגשה על ידי יש עתיד תל אביב בשם מטה אורנה ברביבאי, במסגרתו נדרשה העירייה להסיר סרטון שחגג את השקת הרכבת הקלה. בעירייה הסבירו כי לאורך החודשים שלקראת הבחירות הם פועלים תחת הנחיות השירות המשפטי של עיריית ת"א-יפו, ועל פיהן מותר לעירייה ליידע את הציבור באופן תקשורתי ולקיים אירועים שהתקיימו גם בשנים קודמות ואינם "חדשים" או חשודים ככאלה שהופקו לטובת הבחירות. על פי גורמים בעירייה, הסרטון הופק תחת אותן הנחיות, ומכיוון שסרטונים כאלה הופקו גם בשנים קודמות אין לראות בו ניסיון תעמולה מוסווה.

ואכן, בתכתובת בין המשפטנים של יש עתיד ובין השירות המשפטי של העירייה, טענו נציגיה כי "פרסום הכולל סקירה של פעולות העירייה בשנה החולפת, הנערך כנהוג במחוזותינו בתחילת השנה החדשה ולסיכום השנה שעברה, אשר אינו כורך את שמותיהם או דמויותיהם של נבחרי ציבור מכהנים או גורמים פוליטיים אחרים ואינו מייחס פעולות כלשהן לגורמים פוליטיים כאמור, אינו עולה כדי תעמולה אסורה ולא נפל כל פגם בפרסומה לציבור באמצעות הפלטפורמות הדיגיטליות של העירייה".

השירות המשפטי אף הבהיר כי הסרטון עשוי באופן המונע את ייחוס הפעילות לגורם מסוים, לא מופיעים בו גורמים פוליטיים והוא מקפיד שלא לייחס לגורמים פוליטיים כלשהם את העשייה העירונית. עם זאת, ובניגוד לטון המתפלפל של התגובה, הודיעו אנשי השירות המשפטי כי "מבלי לגרוע מן האמור לעיל ומבלי שיהא בכך ויתור על טענה מטענותינו בעניין, ולפנים משורת הדין, הוחלט להסיר את הסרטון מהפלטפורמות הדיגיטליות של העירייה".

במטה הבחירות של אורנה ברביבאי בוחנים בשבע עיניים את מהלכי העירייה בשבועות האחרונים, במסגרתם הושקו בצנעה פארקים, גינות, מוזיאונים ושאר צ'ופרים חדשים לציבור, שאיכשהו בדיוק הסתדרו על קו הגמר בשבועות שלפני הבחירות (למרות שעל רובם עבדו חודשים ארוכים ולפעמים שנים). תשומת לב מיוחדת מעניקים במטה לפעילות התקשורתית של העירייה ברשתות החברתיות מחשש שמדובר בפרסומים שנועדו לסייע לרון חולדאי בקמפיין שלו, כשמנגד מדגישים בעירייה שדווקא בגלל הרגישות מלווה השירות המשפטי כל צעד ומהלך.

היום (רביעי, 20.9) מתחיל השעון לתקתק במשך 24 שעות עד למועד האחרון להגשת הרשימות המתמודדות בבחירות לעיריית תל אביב-יפו, ואלה צפויות להיות 24 שעות סוערות של שינויים, איחודים ופרישות ברגע האחרון, מה שיתן את האות ל-40 ימים אינטנסיביים של קמפיין. על פי הערכות שונות של גורמים במערכת הפוליטית המקומית, ברביבאי עשויה לאחד במהלך היממה מאחוריה כמה מהמועמדים הנוספים לראשות העיר, שיתמכו בה ויצורפו לרשימתה במאמץ משותף לנצח את חולדאי.

• בחירות 2023
• הבועה
• אורנה ברביבאי
• רון חולדאי
• עיריית תל אביב
• תעמולה

*** עדכון והבהרה: הגולש גדי אלכסנדרוביץ' טוען כי הוא המקור לציוץ שהתפרסם אמש בחשבון הטוויטר הרשמי של ראש ממשלת ישראל. לדבריו, מי שהעלה את הציוץ לחשבון של לשכת רה"מ, עשה זו בטעות, וללא כל כוונה להפיץ את המידע כחלק מקמפיין תעמולה. מאחר שאין לנו דרך לוודא במאת האחוזים מה התרחש בראשו של המפעיל, או לוודא זאת, אנו מוסיפים פה את גרסתו:

לפרנסתי אני כותב תכנים ומנהל חשבונות מדיה חברתית לעסקים ועמותות. גם אני (מדי פעם), מבצע בהיסח הדעת את הטעות שכל מי שעוסק בתחום חושש ממנה – ושוכח לבצע "לוג אאוט" מחשבון של לקוח, לפני שאני מעלה תוכן אישי/של לקוח אחר.

כשזה קורה אצל חברה מסחרית, זה לא נעים, אבל לא נורא. בחשבון רשמי של ראש ממשלה לעומת זאת, לטעות כזו עלול להיות מחיר יקר מאוד. בהתאם, ניתן היה לצפות שיהיה מערך בקרה על העלאת תכנים לחשבונות הרשמיים של נתניהו (למשל, שאישור הפרסום יינתן לאדם שונה מכותב התוכן). אתמול גילינו, במשך כמה רגעים מדהימים, שזה לא בדיוק עובד ככה.

בחשבון הרשמי של ראש הממשלה בטוויטר פורסם ציוץ משונה, שהעלה טענות לא ברורות בעד ונגד המחאה על ההפיכה המשטרית. הציוץ נמחק במהרה, אבל עינו החדה של הגולש גד גניר הספיקה לאתר אותו ולצלם מסך בשעה 17:49.

הטעות הטכנית כשלעצמה, נסלחת. אבל מה שעומד מאחוריה, זה עניין אחר. תוכן הציוץ, והמידע המשונה שהוא כלל, חשף את הביוב שזורם מתחת למכונת הרעל שמופעלת היישר מלשכת ראש הממשלה. מה אנחנו יודעים בוודאות? את הציוץ שנכתב העלה אדם בעל אישור גישה לחשבון של ראש הממשלה. כלומר, עובד, לא מאוד זוטר, במערך התקשורת שלו. העובד תכנן להעלות את התוכן בחשבון אחר. באיזה? יש שתי אפשרויות:

1. בחשבון האישי שלו.
2. בחשבון פייק שהוא משתמש בו כדי להפיץ מידע.

בשעה 19:28 הציוץ התפרסם בחשבון פייק ידוע שמפיץ רעל כבר שנים בשם "התמנון האיטר" (מחווה לכוורת? כל כך ישראל הראשונה), שאישית חסמתי מזמן. ייתכן אמנם שזה היה החשבון שאליו יועד הציוץ המקורי, אם כי קשה להאמין שהפרסום בו בוצע למרות שהטעות נחשפה כשעתיים קודם לכן (מצד שני, לנוכח רמת הביצוע בלשכת נתניהו, אי אפשר לפסול את זה על הסף). ייתכן גם שהפרסום בחשבון של התמנון נועד סתם לטשטש עקבות ולייצר רעש.

העובדה שאראל סג"ל טרח להפיץ ולהכחיש את הקשר של התמנון, מצביעה לכל הפחות על מעורבות רגשית חזקה של השופרות המובילים במתרחש. אבל כל זה לא מאוד משנה. גם אם ההפצה של המידע נועדה להתבצע בחשבון אישי, ולא בחשבון פייק מתופעל, וגם אם התמנון הוא איש עצמאי לגמרי שלא היה בקשר מעולם עם לשכת נתניהו, זה לא העניין המרכזי פה. מה שצריך לשים אליו לב – זה התוכן של הציוץ, שאנחנו יודעים בוודאות שנכתב על ידי אדם במערך התעמולה הרשמי של ביבי.

הציוץ מתחיל בלגלוג על "מתנגדי" ההפיכה", ממשיך בהעלבה של מערכת המשפט כולה, אבל מסתיים בטיעון נגד רמת הטיעונים של תומכי ההפיכה. מאחר שאנו כבר יודעים שאת התוכן כתב עובד בכיר למדי בלשכת נתניהו, נשאלת השאלה – מה האינטרס שלו לטנף גם על מתנגדי ההפיכה, גם על מערכת המשפט וגם על תומכיה? או בקיצור, לטעון שכולם והכל מטומטם?

ובכן, החדרת ציניות רעילה לתוך השיח הפוליטי הציבורי – היא אחת ממטרות העל של מכונת הרעל הביביסטית. כדי לייצר את התחושה שאין טעם בכל מעורבות פוליטית, כדי לעודד את הייאוש בקרב החלקים הגדולים בציבור שמסתייגים מכל "הביצה הזו", צריך להחדיר לתודעה את הטיעון שכולם אותו דבר, שאין אמת ואין שקר, שאין שום הבדל בין תומכי ההפיכה למתנגדיה, כולם דבילים.

למה? לצד גיוס הבייס, אדישות הציבור היא תנאי חשוב להצלחה של הדיקטטור הפופוליסטי. התובנה הזו עומדת גם מאחורי השקרים הבלתי נתפסים שמפיצה המכונה בקצב מסחרר. גם אם הם לא נתפסים בקרב הציבור הרחב כאמינים, הם יוצרים בלבול, טשטוש, ותחושת גועל נפש. התוצאה היא חוסר אמון מוחלט בכל המערכת, שאותה יכול נתניהו לנצל לקידום מטרותיו האמיתיות מאחורי הקלעים. המעורבות הציבורית חסרת התקדים במאבק בשנה האחרונה, היא האיום הגדול ביותר על נתניהו ותוכניותיו. בהתאם, אחת ממטרות העל שלהם כעת היא לייאש את החלקים הפחות מחוייבים למחאה.

אז זכרו: בכל פעם שאתם קוראים טיעונים מסוג זה, יש סיכוי טוב שמי שמפיץ אותם הוא תועמלן ציני בשכר, שהמטרה האמיתית שלו היא לשרת דיקטטורה פופוליסטית. ומידיעה אישית – יש סיכוי טוב שהוא חי בעצמו חיים ציניים, שמבוססים על שנים ארוכות של חיבה עמוקה מאוד לתענוגות החיים המדושנים ביותר שיש לתל אביב להציע, בעודו משתף פעולה עם האנשים החשוכים ביותר בישראל.

• טור דעה
• מחאת הדמוקרטיה
• טוויטר
• אינטרנט
• תעמולה
• בנימין נתניהו

נכון שמזמן לא קראתם טור על "הבעיה של המחאה"? אז הגיע הזמן!
את ויכוח הטוויטר שיובא כאן מיד ניהלתי עם יזהר שי, יו"ר הוועד המנהל של "דרכנו", לשעבר שר בממשלת גנץ, זמן קצר אחרי שהוא בחר להתראיין בערוץ 14 בתוכנית "הפטריוטים". בדיוק רגע אחרי שמאמצים של חצי שנה ושל אלפי פעילים במאבק נשאו פרי, ובזכות דבריו של ארי שמאי החלו חברות מסחריות להחרים את הערוץ, מצא לנכון שי, שעומד בראש אחת מהתנועות האזרחיות הכי חשובות (והכי עשירות) בצד הליברלי, להתייצב בערוץ כדי להגיע לדבריו לקהל שצופה בו, עם המסרים שהוא מבקש להעביר.

שי לא לבד. כמוהו יש עוד כמה וכמה מרואיינים, כולל מהשמאל העמוק כמו מוסי רז, ח"כ לשעבר במרצ, שאיש לא מפקפק בטוהר כוונותיו ובעומק דעותיו, או פרופסור משה כהן אליה, שמתייצבים בימים אלה בערוץ 14 על משבצת "השמאלני שלנו", כמו חיית מחמד אקזוטית.
ייתכן שהמכובדים הללו מבינים היטב בהשקעות הון סיכון, בפוליטיקת שטח ובמשפט חוקתי – אבל בתקשורת המונים, הם לא מבינים דבר וחצי דבר.

"לעולם אל תיאבק בבוץ עם חזיר, שניכם תתלכלכו והחזיר יאהב את זה", אומר הפתגם הישן שנכון גם במקרה הזה. שידורי ערוץ 14 ככלל, והפטריוטים בפרט, בהתאם לאבות הרוחניים שלהם פוקס ניוז, אינם שידורים עיתונאיים במובן הרגיל אלא רק מתחזים לכאלה. מדובר בכוונת תחילה בקרקס טלוויזיוני, שהופך את "פופוליטיקה" הישנה והרעה לעולם שכדאי להתגעגע אליו.

למגלים/ריקלינים/טאובים/לינורים/סגלים ושות', אין ולו בדל של מחויבות לעובדות, לאמת, לחשיפות עיתונאיות נטולות פוזיציה ובטח לא לדיון עומק, אלא רק ל"ניצחון מול היריב". ולכן, גם אם ה"שמאלני שלנו" מצליח להשחיל איזה משפט או שניים ולהעלות טיעון מנומק היטב, אין לזה שום משמעות מבחינת הצופים, שכלל לא מצפים לקבל טיעונים מסוג זה בפלטפורמה הזו.

הכלל שאימץ טראמפ, בהשראת רוג'ר איילס – המוח שמאחורי פוקס ניוז, לפיו הדרך הנכונה לצפות בשידורים הללו ולהתרשם מהם, היא ללא סאונד, תקף גם פה. לשפת הגוף, לתנועות המזלזלות, לנהמות של ינון מגל, יש חשיבות גדולה פי אלף מאשר לכל טיעון מנוסח היטב שמושמע בשידור, לא משנה מאיזה צד.

ערוץ 14 גרוע בהרבה מפוקס ניוז, אגב. בפוקס ניוז, המטרה העיקרית היא בסופו של דבר לעשות כסף, ולכן הם היו מוכנים להקריב למשל את טאקר קארלסון כשהשקרים שלו עלו להם כמעט מיליארד דולר. המטרה הלא מוצהרת של השידורים בערוץ 14 היא לא להרוויח כסף – אלא לחסל כליל את עצם קיומו של מרחב אפשרי לדיון ציבורי, שהוא, כפי שניסח הפילוסוף החשוב יורגן הברמאס, התנאי הבסיסי לקיום דמוקרטיה ליברלית.

אז מה עושים? מתעלמים.
ברגע שהמרחב הציבורי לדיונים הופך לעיסה, שכל מטרתה היא לגרוף מחיאות כפיים כמו בתחרות גלדיאטורים, אין שום טעם לבוא להתאגרף במגרש הביתי של היריב. ההפסד, ב-99% מהמקרים, מובטח (אלא אם אתה בעצמך טרול מומחה כמו חיים לוינסון נגיד).

ואגב, גם לוינסון, או בן כספית ואנשי תקשורת מיומנים אחרים, עושים לדעתי טעות קשה כשהם משדרים לצד השופרות. גם אם הם בעימות, בשורה התחתונה הם מנרמלים את הצד השני. הם לוקחים שקרנים, יצרני פייק סיטונאים, שחלקם מחזיקים בדעות פשיסטיות בואך כהניסטיות, והופכים אותם ללגיטימים במרחב הציבורי-תקשורתי הכללי, בעוד שמקומם הטבעי כיום אמור להיות בשולים המטורפים של מאחזי הגבעות וחסידי הרב טאו.

חרם מוחלט והתעלמות הם הדרך הנכונה בקרב הזה. כדי להגיע לציבור שצופה בערוץ 14 צריך לפתח ערוצי תקשורת אחרים שמחויבים לערכי הדמוקרטיה והאמת ולהשקיע בהם את המאמצים. בימים רגילים זה סתם היה מעצבן. כעת, כשהדמוקרטיה הישראלית גוססת ומאות אלפי ישראלים מנסים בכוחותיהם האחרונים להנשים אותה, כשהם לבדם במערכה בלי אופוזיציה מתפקדת, הנרמול של שופרות הדיקטטורה פוגע בסיכוי ההצלחה של המחאה.

• ביקורת טלוויזיה
• מחאת הדמוקרטיה
• תעמולה
• פייק ניוז
• ערוץ 20