מי שאומר לכם שקשה למצוא כישרונות צעירים כדי להביא לטלוויזיה כנראה משקר, וכנראה שעובד בערוץ שידור ישראלי. איך אנחנו יודעים? כי כשרוצים, ממש קל למצוא יוצרים צעירים עם פאשן לסטוריטלינג במדיום ויזואלי. חבר'ה, אנחנו בעידן הטיקטוק והאינסטגרם לא במקרה. אז נכון, זה מייצר בעייה חדשה שהיוצרים שמקבלים צפיות הם אלו שפונים למכנה המשותף האלגוריתמי ביותר, אבל בואו נתחיל מדם חדש ונתקדם משם? הנה, תלמדו ממה שרשת NBC עשתה בפיקוק.

>> הישג לכאן 11: בקרוב גם בגרמניה ובצרפת יכירו את החוליגנים שלנו

במאי 2024 דווח כי רשת השידור הוותיקה החליטה לגייס 11 יוצרי רשת לשירותם, במסגרת "תוכנית האצת יוצרים" – שבמילים פשוטות זה מסלול מקוצר ליצירת סדרה, בחסות ובמשאבי הרשת הוותיקה. ובדיוק שנה אחרי, שירות הסטרימינג של הרשת, פיקוק, מציג ארבע סדרות חדשות שכולם פרי מוחם, הפקתם וכיכובם (ולפעמים כתיבתם) של אותם יוצרים צעירים, שקיבלו הזדמנות חד פעמית ליצור סדרה קצרה בת 6 פרקים של 12 דקות. אפשר לקרוא לזה גלגלי עזר.

אנחנו לא חותמים בוודאות שאלו באמת הדור הבא של היוצרים, אבל בהחלט הסתקרנו מהאתגר שפיקוק יצרו. התוצאות קצת שונות ברמתן אחת מהשניה, אבל אנחנו בטוחים שכל אחד יכול למצוא את עצמו בלפחות אחת מהסדרות הללו. "The Warehouse Phase", למשל, היא הסדרה שעניינה אותנו יותר מהשאר עם פוקוס על יוצר הרשת והראפר צ'ארלי קרטיס-בירד, שעוסקת בראפר שנבלע לתוך עולם יוצרי הרשת והטיקטוקים, וצריך להיאבק כדי לא להיכנע לקלות של הקליל ולשמור על האמנות שלו בעלת ערך.

חוץ ממנו, שמנו לב גם ל-"People Like Me" של דארן וונגירדנר, שמלווה בחור צעיר שעמוס בכל החרדות שג'ן זי התברכו בהן, ומנסה להתמודד עם החיים הבוגרים דרך סשני פסיכולוג ארוכים. חוץ מהם יש גם את "The Kouncil" של קאתי פלורנס על מועצת חברות שעוזרת לגיבורה (זו היא, בטח לא תופתעו) להתגבר על פרידה, ואת "Older Hotter Wiser" של סרינה קריגן, שעוסקת בבחורה צעירה שרוצה לכבוש את הוליווד, אבל מסתבכת ברוד-טריפ עם בן זוגה בדרך לשם. על פניו שום דבר פורץ דרך, אבל מי יודע – אולי מטיקטוק תבוא הגאולה.
ארבעת הסדרות זמינות במלואן בפיקוק

• מה רואים הלילה
• פיקוק
• סדרות
• תרבות רשת

זה התחיל עם צילומי מסך מתכניות ריאליטי בליווי כיתובים מצחיקים, המשיך בתור עמוד פופולרי עם גוון להטב"קי מרענן שמתפלש בהנאה בטראש והיום? היום כבר מדובר בכמעט כת של ממש. הפשוטע, או בר אלמליח דונצוב אם תרצו, הפכה בחמשת השנים האחרונות לאחת מתופעות הרשת הפופולריות בישראל, כולל קהל מעריצות אדוק, שיר עם אגם בוחבוט וטקסט פרסים בגלי צה"ל, אם רציתם כניסה יותר ברורה למיינסטרים.

עכשיו הפשוטע – או יותר נכון "בר הפשוטה" – צולל למדיה חדשה לגמרי עם פודקאסט טרי שיקרא "ההסכט של הפשוטע" יחד עם השדרנית ושותפתו להנחיית טקסי הפשוטע, שיר הדס מאיר. הפודקאסט החדש יעלה מדי יום שני, יעסוק בתחומי הבידור, התרבות והסושאל (או בקיצור, כל מה שהפשוטע אוהבת) ויארח מגוון סלבס ומומחים לדון בנושא.

>> הכל התחיל במפגש פורום של "כמעט מלאכים". הפשוטע מספר לנו על איך התאהב בתל אביב

הפרק הראשון,שזמין כבר עכשיו בכל פלטפורמות הפודקאסטים, מארח את הראש של ארץ נהדרת מולי שגב ואת הקומיקאית גיתית פישר לפרק על הומור פוסט הרשתות החברתיות. בהמשך העונה יתארחו חברי הפיג'מות עודד פז ואילן רוזנפלד על נוסטלגיה, ג'ורדי ורון ביטון בפרק על תעשיית הפופ, מאיה ורטהיימר תדון בפריוט (נשבעים), נועה קולר תתדבר על דימוי גוף וכוכבי הרשת טליה ברטפלד ואדיר מזרחי ידברו על טיקטוק. הפודקאסט נוצר בחסות משותפת עם פקטורי 54 וכנראה יכלול המון המון המון התייחסויות לטלנובלות של תחילת האלפיימז. בהצלחה.

• ❤ תרבות
• פודקאסט
• ממים
• תרבות רשת

• Facebook
• Twitter
• Email

העתיד:Future Me

"Future Me" מאפשר לשלוח מייל מתוזמן לעצמך מהעתיד. זה פשוט, זה מתוק וזה מרגש. מתנה לאני העתידי. בעת השליחה ניתן לבחור האם המיילים יהיו פרטיים, או יופיעו באתר באופן אנונימי, פתוחים לקריאה לקהל הרחב.

הסרטון:Concatenation

דחיית האולימפיאדה בעקבות קורונה השאירה את חובבי האירוע צמאים למנה שלהם. הסרטון שיצר דונטו סנסון ((Donato Sansone יכול לעזור במעט לקריז. בעריכה יפהפיה יצר סנסון חיבורים בין מתעמלים, אתלטים, שחיינים ושאר ספורטאים, לכדי רצף תנועתי מהפנט. זה הסרטון השני בסדרה החיבורים שלו, שווה לצפות גםבסרטון הראשון.

החוויה:The Deep Sea

בלי צחוק, The Deep Sea הוא חוויה. בעזרת גלילה יורדים עמוק יותר ויותר בים – עוברים נקודות ציון כמו תמנוני ענק, הנקודה העמוקה ביותר שהגיע צוללן, והנקודה בה אין יותר אור שמש – עד לנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס. זה מתחיל עדין והופך לטריפ של ממש. מרתק.

האפליקציה:Scream Club

בפרס האפליקציה הרלוונטית לתקופה זוכה "Scream Club", שמאפשרת לצרוח אל הטלפון כאוות נפשכם ואז לשתף את הקלטה הצרחה עם אחרים. ניתן להאזין לכל הצרחות האחרות, שאמורות לשקף את התסכול, זעם, שעמום וחרדה שמאפיינים את השנה הנוכחית. אכן מועדון צרחות כהלכתו.

הטוויטר:השיר הארוך בעולם

"השיר הארוך בעולם" הוא רצף המתעדכן בעזרת קוד, של ציוצי טוויטר אקראיים שמתחרזים זה לזה ויוצרים שיר מטורלל וחסר הגיון – אך מוזיקלי באופן מפתיע.

הקונצרט:קונצרט חגיגי מול 2292 צמחים בבית האופרה בברצלונה

ביום שני האחרון ציין בית האופרה Gran Teatre del Liceu בברצלונה את הסרת הסגר בספרד בקונצרט חגיגי. מושבי הקהל היה מלאים עד אפס מקום, אך לא בבני אדם – כי אם בצמחים. 2292 צמחים שישבו מול רביעיית המיתרים שביצעה את "כריזנטמות" (חרציות) של פוצ'יני. מטרת המופע הייתה "להציע פרספקטיבה שונה על חזרתנו לפעילות," כתבו המארגנים באתר בית האופרה "פרפסקטיבה שמקרבת אותנו למשהו בסיסי כמו הקשר עם הטבע"

ומה עם הצמחים? לאחר הקונצרט, כל צמח ניתן לעובד של מערכת הבריאות. אהבנו כמו שלא נאהב עוד לעולם.

• אינטרנט
• טוויטר
• תרבות רשת
• יוטיוב

• Facebook
• Twitter
• Email

השאלה המרכזית היא למה אנחנו סתומים. התשובה היא שאין לנו ברירה. כל החברים שלנו מורידים את האפליקציה הזאת, זה נחמד, זה משעשע, זה ממלא את הריק בנשמתנו לכמה שעות. אי אפשר לצפות מאיתנו שנקרא את הסכם השימוש באפליקציה, המכיל בדרך כלל מאות סעיפים המנוסחים באופן כזה שגם אם נקרא אותם לא בטוח שנבין אותם. ואז אנחנו מתעוררים בוקר אחד וחברה רוסית עלומה שאיש אינו יודע עליה דבר היא הבעלים החוקיים של כל התמונות על מכשיר הסמארטפון שלנו.

https://www.facebook.com/1839798571/posts/10211414374675285

זה בדיוק מה שקורה עכשיו עם FaceApp, הלהיט הוויראלי שכבש את הפיד עם יכולתו החמודה להזקין אותנו באופן משכנע. כבר בזמן אמת התריעו רבים על הרשאות הדאטה המופרכות שהאפליקציה דורשת, אבל הסחף בפיד חזק מכל היגיון וההיגיון בדרך כלל אומר שמה-כבר-הם-יכולים-לעשות-עם-זה ואת מי המידע האישי שלנו בכלל מעניין.אבל מי שנבר בהסכם ה-EULA אותו מאשר כל מי שמוריד את האפליקציה, גילה דבר מדהים: השימוש באפליקציה מהווה הרשאה לחברה שפיתחה אותו לעשות שימוש בכל התמונות שעל הסמארטפון בו הותקן, בכל דרך שתמצא לנכון, כולל העברתן או מכירתן של התמונות לצד שלישי. והכי מקסים: החברה שמאחורי FaceApp פועלת בטריטוריה נטולת רגולציה וכפופה לגחמותיו של פוטין.

וכך, אם יש לכם סלפי נודז על המכשיר, הם יכולים למצוא את דרכם לאתרי פורנו באופן חוקי לחלוטין. תמונות של הילדים שלכם יכולות לשרך את דרכן לפרסומות קיקיוניות ברחבי העולם השלישי או למקומות גרועים יותר. זכויות היוצרים וזכויות הפרטיות שלכם עפו דרך החלון לגמרי באישורכם ואתם בעצמכם נתתם להם את הדחיפה. רוצים למחוק את האפליקציה? סבבה, אבל כל מה שהיה על הסמארטפון שלכם כבר מאוחסן על שרתים נידחים בערבות נובוסיבירסק.

אין דבר מבאס יותר מהגילוי שאנחנו סתומים ושאין לנו כמעט מה לעשות בקשר לזה. הבעיה אינה שאנחנו לא טורחים לקרוא את הסכמי השימוש. הבעיה היא שאף רגולטור ממשלתי או גלובלי לא יכול להוציא את ההסכמים האלה מחוץ לחוק. בפעם הוויראלית הבאה תגלו באיחור שההסכם שאישרתם את מכירת נשמתכם לשטן וחתולכם ליצרנית שווארמה ושוב תרגישו סתומים. ובצדק, כי כולנו סתומים ויש מי שמרוויח המון מהפיכתנו לסתומים. ואנחנו? תראו איזה חמודים אנחנו נראים בתור סבתא'לה. חמודים וסתומים.

• אינטרנט
• פרטיות
• תרבות רשת

• Facebook
• Twitter
• Email

החודש ציין מגזין רייטינג את יום הולדתו ה-20. הגיליון הראשון של השבועון, שעסק בעולמות הטלוויזיה והבידור, הופץ ב-23 ביוני 1999. הגיליון האחרון הגיע לבתי המנויים 12 שנים לאחר מכן, בספטמבר 2011. מי שעדיין חווים לפעמים צביטה קטנה בלב כשיום רביעי מגיע בלי גיליון חדש יכולים להתנחם במחוות יום ההולדת שהעניק לו מושיקו כהן, בעבר כתב, מבקר טלוויזיה ועורך המשנה של העיתון. בעמוד האינסטגרםרייטינג עכשיוהוא מתכנן להעלות מדי שבוע (ביום רביעי, כמובן) שער חדש, מעודכן בענייני השעה, כתוב בסגנון הנלהב, הציני והשנון המזוהה עם העיתון. שני "השערים" הראשונים מתייחסים לכל מפלצות ההייפ של הרגע, מ"חתונה במבט ראשון" דרך טיסות של סלבס למלדיביים ועד הסדרה החדשה על משפחה דיין. מדור הרכילות האכזר לרגעים "עיקר החדשות" שם, לצד כותבים וכותבות מיתולוגיים ואפילו מדור ביקורת החטיפים האהוב "טוחנים".

"זו יוזמה פרטית שנולדה ברגע של התקף נוסטלגיה וגעגוע", הסביר מושיקו כהן את מקור היוזמה. "מטורף לחשוב כמה זמן עבר, ועד כמה למרות השנים שעברו הרבה מהדברים שנעשו שם והיו קיצוניים וייחודים אז הם עדיין כאלה. אם העיתון היה יוצא היום אני מאמין שהוא עדיין היה נחשב אדג'י. כמובן שהתכנים וגם הז'רגון כבר השתנו לגמרי ונעשה קשה יותר ויותר לחיות מעיתונות דפוס, אבל השפה שהוא יצר עדיין רלוונטית. אולי הוא אפילו רלוונטי היום יותר משהוא היה אז – יש הרבה יותר טלוויזיה, יותר ריאליטי, יותר כוכבים או כוכבים בשקל, יותר משברים בתעשייה. הכל נהיה פופ קולצ'ר, גם הפוליטיקה. יש הרבה גופי תקשורת מצוינים, אבל אין את העיתון הזה שעושה מיקס מוזר בין ביקורת על סדרת טלוויזיה אמריקאית בנטפליקס לסיקור של החתונה של מישהי או סיכום הגברים הכי שווים בפוליטיקה של מלחמת עיראק-ארה"ב ואז טקסט פילוסופי".

ובאמת, אין מקבילה ישירה לנקודת המבט והזווית הייחודית שרייטינג הציע. הוא התעסק בבידור, תרבות וכל מה שמסביב בגישה שהיא אוהבת, עוקצנית, חובבת טראש וסנובית כאחד, עם תחומי עיסוק שנפרשו מטלוויזיית איכות וקולנוע זר ויומרני דרך ריאליטי ופפרצ'י של סלבס ועד ביקורת ארטיקים ושניצלים קפואים. "רייטינג היה נוגע גם בגבוה וגם בנמוך ומערבב בלי בושה", כהן מרחיב. "העיתון התמקד מאוד בעולם הסליבריטאים, הוא היה מתעסק בבועת הזוהר אבל גם מנסה לפוצץ אותה בו זמנית. כולנו חיים בשלום יחסי עם זה שאין יותר רייטינג, אבל הרבה מאפיינים שלו אומצו ונשארו במקומות אחרים. דברים שנהגו שם בתחילת הדרך, כשיובל נתן הקים את העיתון, נשארו – אם זה לתת לבעלי טורים תמונות או לפתוח כתבות ב'אני', לראיין סלבס ככה שהכותב מכניס גם את עצמו לתוך הסיפור. היו רגעים מאוד מרושעים אבל גם הרגעים עם הכי הרבה אהבה ורצון להרים את התעשייה. המורשת הזו במרכאות הונחלה לטוב ולרע בגופי תקשורת אחרים, גם כאלה שהיו יותר שמרניים".

בין הכותרות על השער נמצאת גם הפנייה ל"ספורט אלגנט", המדור האגדי של ליסה פרץ, היום עורכת גלריה. גם כהן רחוק מאוד מהימים בשבועון – הוא חצה את הקווים מכתיבה על טלוויזיה ליצירה שלה, כיום בחברת "ארמוזה פורמטס" לפיתוח והפצה של פורמטים טלוויזיוניים. "זה כמו שבכל פרק של משפחת סימפסון. כל פרק בארט וליסה עדיין באותו גיל והכל מתחיל שוב מהתחלה, בלי התקדמות. הכותבים שהיו מזוהים לאורך השנים עם רייטינג כבר התבגרו, שינו פרספקטיבה והמשיכו הלאה, אבל השערים הם מחוץ לזמן במובן הזה. זה לא משנה שעכשיו איילת שני עושה את הראיונות הכי עמוקים במוסף הארץ וליסה פרץ עורכת את סוף השבוע של גלריה, כי המטרה פה היא לדמיין את רייטינג כמו שהוא היה וכמו שהן היו כותבות בו".

כהן ציפה שהשער המאולתר, אותו עיצב באפליקציה פשוטה ליצירת גיפים, יעניין בעיקר חברים וקולגות לשעבר, אך התגובות הלבביות מקוראי העיתון הנאמנים הפתיעו אותו לטובה ועודדו אותו להמשיך. הוא עוד לא יודע כמה זמן ישרוד העמוד החדש ומבטיח להמשיך לעדכן אותו עד שהפורמט ימצה את עצמו. "כבר התחלתי לקבל הצעות לכותרות לשבוע הבא, אנחנו כפסע מישיבת מערכת ראשונה בהיסטוריה למערכת של אינסטגרם שערים", הוא מסכם.

לאינסטגרם "רייטינג עכשיו"

• תרבות רשת
• המסך
• תקשורת
• ברנז'ה
• אינסטגרם