הטנטרום של עמית סגל מצחיק יותר מהחיקוי שלו ב"ארץ נהדרת"

כבר ביקרנו בחריפות את עמית סגל, ירדנו בסרקזם על עמית סגל, צחקנו בבוז על עמית סגל, אבל האמת היא שעכשיו צריך בעיקר להיות מודאגים לבריאותו הנפשית של עמית סגל. הטנטרום המטורלל שלו נגד "ארץ נהדרת", בתגובה לחיקוי די חביב ומעודן שלו, מעיד על חוסר איפוס ויציאה מבאלאנס שאינם ראויים לאף איש תקשורת שלוקח את עצמו ברצינות. ואם יש משהו שאין בו כל ספק זה שעמית סגל לוקח את עצמו מאוד ברצינות.

זו הפעם השנייה בתוך זמן קצר שסגל מתחרפף כך על תכנים המשודרים בערוץ שמשלם לו את משכורתו. בפעם הקודמת הוא קבל – אם אפשר לקרוא כך להתקף ההיסטריה שלו – על כך שב"אולפן שישי" איפשרו ללוסי אהריש (כמרואיינת בכתבה עליה) לשגר לעברו עקיצה אכזרית. הפעם, כאמור, הוא מסתער על עורכי וכותבי "ארץ נהדרת" עם קצף על השפתיים רגע אחרי שהוא מודה שאין דבר פאתטי יותר מאשר להתבאס על חיקוי סאטירי-פארודי. כלומר הוא מבין שזה פאתטי ובוחר להיות פאתטי. זו בחירה מעניינת שמעידה על עומק הטראומה בה מצוי הפרשן הפוליטי הבכיר של חדשות 12.

עמית סגל בעוד רגע של אסטרולוגיה בליל בחירות 2021 (צילום מסך: קשת 12)

וצריך להודות: הנהי החמוץ של סגל נגד תוכנית הסאטירה המובילה היה כה מענג, שלא נותרה לי ברירה אלא לצפות בתוכנית סיום העונה שהחמצתי ולהיווכח שהאיש התנתק מדעתו. כי האמת היא שהחיקוי המצוין של רועי בר נתן נעשה בכפפות של משי ובעדינות אין קץ. כותבי המערכון הצמידו לחיקוי של סגל את זה של רינה מצליח (שני כהן הנפלאה) ללא שום סיבה אמיתית, רק כדי שלא יהיה על המוקד לבדו, רק כדי לאזן ולרכך עבורו את המכה לאגו, רק כדי שחלק מהאש הסאטירית תשוגר לעברה של הפרשנית משמאל (למרות שמעולם לא שגתה בתחזיות נבואיות מופרכות ומעולם לא היססה לבקר את מחנה המרכז-שמאל, כך שהסימטריה מופרכת לחלוטין). לסגל זה לא הספיק.

האגו הפצוע של עמית סגל, שנחל תבוסה מקצועית ואידיאולוגית, אינו מסוגל לשאת את הביקורת גם כשהיא עטופה בצמר גפן בידורי ורדרד. תוכנית סיום העונה של יוצרי "ארץ נהדרת" הוקדשה ברובה לכתישה לעגנית של ראשי גוש-לא-ביבי, אבל מלך החסימות של טוויטר לא נתן לעובדה הזאת לבלבל אותו ופצח בטנטרום היסטרי על יחסה של התוכנית לראשי הימין, ואף תיבל אותו בקובלנה על ייצוגם הגזעני של מזרחים בתוכנית עם החיקוי של עוזי כהן ז"ל כדוגמא (חיקוי שיצא מהסירקולציה לפני כ-13 שנים). ובכן, גם אם יש מקום לדון בייצוג המזרחי בתוכניות סאטירה ובידור, היה מגוחך לראות את סגל נזכר בזה רק כשדרכו לו על הבוהן.

תקיעת שופר? צ'ק. הפצת פייק ניוז? צ'ק. הנדסת תודעה? צ'ק. עמית סגל ב"אולפן שישי" (צילום מסך: קשת 12)

הביקורת הסאטירית של "ארץ נהדרת" הכאיבה לסגל כי נגעה בנקודה חשובה: סגל נכשל בתחזיותיו לא כי המציאות הסתדרה אחרת ממה שקיווה, אלא כי פרשן פוליטי אינו חוזה-עתידות ואינו אמור לעסוק בתחזיות נבואיות ופסילת תסריטים. ניסיונותיו האובססיביים של סגל לחזות את המציאות הם עיתונות גרועה גם כשהוא מצליח לנחש תרחישים נכונה, ויש לראות בהם ניסיון מתוחכם להנדסת תודעה. האינטרס של סגל נצמד במקרה כזה לאינטרסים של הפוליטיקאים אותם הוא אמור לפרשן. זה לא יכול להיגמר טוב והמלטדאון הנוכחי הוא סימן רע מאוד לכך.

האנשים שאחראים לזינוקו המטאורי של סגל – ולא, אני לא מתכוון למשפחה שצריכה לפנות עכשיו בית בבלפור – צריכים היו להתקשר אליו הבוקר ולהציע לו בידידות לצאת לחופשה ארוכה בתשלום, אולי להירגע ולהצטנן מעט בסקנדינביה הקרירה, לאזור כוחות ולהמציא את עצמו מחדש לעידן שבו הוא כבר אינו הכתובת הבלעדית להדלפות מלשכת ראש הממשלה. עורכיו ומנהליו של סגל, ובעיקר הבכירים שבהם, אמורים להבהיר לו שכדי לשמור על מעמדו כפרשן בכיר הוא יצטרך לעבוד עכשיו קשה ולדאוג יותר לסקופ הגדול הבא ופחות לתדמיתו הפגועה. הם אינם עושים זאת ובכך הם מאפשרים לו להפוך את עצמו לבדיחה סאטירית מהלכת שפוגעת בו – ובעיקר במהדורה שלהם – יותר מכל חיקוי.

>> רעש לבן על אביגדור ליברמן: את פודקאסט ביקורת התקשורת החדש של טיים אאוט כבר שמעתם?