"ארץ נהדרת" עזבה את עמית סגל שלוש וחצי שנים בשקט. זה נגמר

בפעם הקודמת שבה "ארץ נהדרת" הציגה חיקוי של עמית סגל, זה נגמר בטנטרום מביך של הפרשן, מהומה במסדרונות קשת וכמעט ארבע שנים שבהם התוכנית לא נגעה בו. החיקוי אתמול היה חריף ומדויק בהרבה והציג אותו כמי שחדל להיות עיתונאי ועבר להתמחות בווטאבאוטיזם. וזה רק הדובדבן בפרק מעולה ממש // הריקאפ שחיכיתם לו
נתחיל בשורה התחתונה: העונה הזו של "ארץ נהדרת" ממשיכה בקו העלייה שלה. אתמול (רביעי) היא המשיכה במגמת השיפור עם פרק מהודק, מלא ברגעי שיא, כולל רגעים סאטיריים ומוצלחים של ממש. אבל הסיפור המרכזי של הפרק הוא דווקא חיקוי שמזמן לא קיבל מסך, חיקוי של אחד מבכירי העיתונאים של חדשות 12 שהיה זמן רב מחוץ לתחום של תוכנית הסאטירה. בפעם האחרונה שבה עמית סגל זכה לחיקוי מ"ארץ" זה נגמר בתקרית דיפלומטית. "ארץ" העזו להגיד על סגל שהוא לא ממש מדייק בתחזיות שלו, וסגל מצידו שלח תגובה ארוכה ומתבכיינת שכולה וואטאבאוטיזם ו"איפה הייתם כשזה היה מצד שמאל". זה קרה ב-2021, ומאז לא ראינו את החיקוי של סגל. כנראה שמשהו השתנה.
>> לא רואים בעיניים: דירוג 20 הסדרות הטובות ביותר של 2024
>> ישראל זורמת עם אייל גולן: אישה אחת בוכה מול מדינה חסרת מוסר
והמשהו הזה השתנה ספציפית בסגל עצמו. אם לפני שלוש וחצי שנים הביקורת על סגל היתה מקצועית (כלומר, שהוא עוסק בחיזוי וניבוי אירועים וטועה בהם שוב ושוב), סגל של 2024 ב"ארץ נהדרת" הרבה יותר זחוח, הרבה פחות עיתונאי, ומשתמש הרבה יותר בוואטאבאוטיזם למרבה האירוניה. עמית סגל שמופיע כאן, בחיקוי המושלם של רועי בר נתן, הוא כבר לא סגל העיתונאי של מערכת החדשות שעוסק בסיקור פוליטי, אלא סגל של "פגוש את העיתונות" עם גלגולי העיניים, עם השפרור הפוליטי המתמיד וכמובן, עם ההתנתקות הישנה והטובה, שהוא תמיד חוזר אליה.
אני מודה שלי, אולי בניגוד לאחרים, אין טינה מיוחדת לסגל, אבל החיקוי הפעם קצת המחיש את הבעיה הגדולה שלו כעיתונאי: לצד העבודה העיתונאית שהוא יכול ואמור לעשות, בהרבה מקרים זה מרגיש כאילו הוא עסוק בתחרות הטרלות בטוויטר, בתחושת הקורבנות מול האולפן שמסביבו וברצון העז "לתקוע לשמאלנים האלה" וכל זה קצת גובר על שיקול הדעת שלו. קצת? אולי הרבה. ובמקרים רבים, בפרפראזה על השיר המפורסם, מרוב וואטאבאוטיזם לא רואים את האמת.

עוד קודם להופעתו החגיגית של סגל, את הפרק פתח מערכון פתיחה די מוצלח שהתייחס לניתוח הסרת הערמונית שעבר נתניהו. בקצרה, המערכון התייחס למציאות החלופית שבה במקום הסרת ערמונית – השתילו לנתניהו לב חדש. והוא, עם הלב המחודש, קורא מהר לצחי ברוורמן (מי האמין שמתישהו תהיה לו דמות ב"ארץ נהדרת") ודורש ממנו למהר ולהחזיר את החטופים, כי זה הדבר הכי חשוב. כשהתגלתה הסיבה למפנה הרגשי שלו והטעות תוקנה – נתניהו חזר למוד הישן וחסר הלב שלו. זה המחיש את הדיסוננס הכי כואב בין המנהיגות שהיתה צריכה להיות לנו עכשיו – לזו שיש לנו בפועל.

פאנל הפתיחה, לצד החיקוי של עמית סגל, עסק בעיקר בסיכום השנתיים לממשלת ה"ימין על מלא" – ובדרך, היתה גם ביקורת מרומזת למערכת החדשות שבה "ארץ" עובדת. לצד סגל בפאנל הראשון הופיע גיא פלג (בחיקוי מבריק של ערן זרחוביץ') – וכמו במציאות, גם כאן שימש כתמונת הראי של סגל. אם סגל מרוכז בהתנתקות ובג'יהאד נגד "השמאל", פלג מרוכז במשפט נתניהו – כאילו הוא-הוא הדבר הכי חשוב במציאות שלנו. ובתוך ויכוח הניצים הזה, יש את המציאות המדממת – עם הממשלה הלא מתפקדת, הטילים וההרוגים שממשיכים להיערם, והחטופים שכבר יותר משנה וחצי בעזה.

בהמשך, בחלק שבו דורגה הממשלה, עברנו לסוג של ריאליטי שנועד לדרג את השרים הגרועים והמשרדים המיותרים. הייתה פה אמירה מאוד בוטה כלפי חוסר התועלת של הממשלה (וגם כאן, נתניהו שיחק תפקיד משני – אולי סמל לחוסר המנהיגות ולעובדה שאיש הלא-ישר בעיניו יעשה), אבל גם סוג של עקיצה ברורה לחדשות – קיציס פנה לשרים וניסה לשאול אותם מה הם עשו בענייני משרדם. בחדשות האמיתיות, כשמראיינים את השרים האלה, לא נוגעים בתחומי האחריות החשובים שלהם ושואלים אותם על הצורך בפעולה קרקעית והאם זה הזמן לתקוף באיראן. דבר קצת מוזר לשאול את שר האוצר.

אגב, סמוטריץ' שזוכה בסוף התחרות בתואר המפוקפק, גם קיבל נאמבר וקליפ שבו "ארץ" הצליחה לעשות עוד דבר שלא עושים במהדורה שלפניה: למקד את הביקורת על מה שכנראה תהיה החזית הבאה במדינת ישראל, הלוא הוא ההתמודדות עם ההשלכות הכלכליות של המלחמה. סמוטריץ' רוקד את הנאמבר ושר "יהיה לכם עוד יותר חוב ועוד יותר חוב" – והנה קיבלנו עוד דוגמא שבה "ארץ נהדרת" רואה את מה שהעיתונאים בחליפות לא ממש מצליחים לראות.

הרגע שבו קיציס הפנה מבט לשרים שיקלי, אליהו ואמסלם ודרש מהם למנות דבר אחד טוב שעשו למען המדינה – והם, כמו במערכוני "ג'פרדי" של SNL, מקפידים לענות לא נכון, היה רגע סאטירי חזק. לא רק כלפי השרים, שהם כבר מזמן כלי עלוב וריק, אלא בעיקר כלפי המוסד המכונה "שר". אם פעם שר בממשלה נגע לתחומים רחבים והייתה לו איזושהי פרסטיז'ה וכבוד, היום שר הוא חבר כנסת משודרג שעסוק בעיקר בניסיון ללבות את הבייס ולספור קולות בפריימריז. לא, חלילה, לדאוג לכלל הציבור.

מיד אחריהם, אולי גם כדי לענות ליללת ה"איפה הייתם כשזה היה בשמאל", הגיעה גם ירידה כואבת לכיוונו של ראש האופוזיציה יאיר לפיד. הרפרנס היה הנאום שהוא נשא בקפלן שבו הפליא לצרוח בתקיפות מלוא הגרון – אבל במציאות הוא מוביל אופוזיציה חלשה ומפוררת לממשלה. באופן מעניין, הסאטירה כלפי הממשלה והאופוזיציה מגיעה מאותו המקום – האדרת המילים, הרטוריקה והפופוליזם על פני מעשים שאשכרה משפרים את המצב.
אחרי שלב ה"עוד כותרות" הגענו לפאנל השני – כשבמוקד עמד חלק הקידום העצמי לקשת, הפעם עם אסי ודסי (תומר קאפון ועדי חבשוש) מ"בקרוב אצלי", בחיקוי שהיה קצת מפוספס. הייתה תחושה שב"ארץ" היו חייבים להתייחס ל"בקרוב אצלי" המצליחה, וקצת התקשו למצוא משהו אמיתי או מצחיק להגיד, עד כדי כך ששוב נאלצו לקשור לחבשוש את ה"אני יצאתי בחמש" הישן מ"צומת מילר". כמי שמאוד אהב את "בקרוב אצלי", אני מודה שהיו לי ציפיות מהמערכון הזה ודי התאכזבתי. גיא פינס של רועי בר נתן, לעומת זאת, היה הברקה – ואם צריך להמר, עוד נשמע מהחיקוי הזה רבות.

החלק האחרון של הפרק היה הדובדבן שהפך את הפרק למוצלח כל כך. אנחנו חוזרים למערכוני חירטאקוס – הפעם סביב חג החנוכה, כשגיבורי האי הקטן מגיעים לראות הצגת "חנוכאקיס" – התשובה היוונית לחג, שבו באופן טבעי הצדדים התהפכו; היוונים הם הטובים והיהודים הם הרעים. קצת מזכיר את מערכון פורים ששודר במרץ 2012 – שבו קיבלנו את "יום הזיכרון לשושן" אצל המדענים הפרסים. מתוך הדאחקה, שאפשר בקלות להפוך לאיזה בדיחה קלילה ולא מזיקה, הגיעה סאטירה אמיתית.

זה קרה כאשר אחת האמהות הישראליות (לשעבר) עולה לבמה ודופקת מונולוג על איך ההצגה לא הוגנת. "רק הגנו על עצמנו, ואתם אומרים ג'נוסייד?". דרך המערכון הקליל לכאורה, היתה כאן סוג של התייחסות גם להסברה הישראלית ובעיקר, עוד עקיצה לתופעת הירידה והרצון לבנות "ישראל חדשה" במקום אחר. אולי המסר השמרני החבוי מאותה הצגת "חנוכאקיס" ושירת "אנטיוכוס, כוס, כוס" הוא שבסופו של דבר, בחוץ אף פעם לא יאהבו אותנו. האשליה שאפשר להתחיל מחדש דרך רילוקיישן היא אולי אשליה מנחמת, אבל אשליה נשארת אשליה.
"ארץ נהדרת" המשיכה עם פרוץ 2025 את מה שנגמר ב-2024 – סוג של קו עלייה אנרגטי, שהופך את התכנית להרבה יותר איכותית, הרבה יותר ממוקדת במסרים הסאטיריים שלה וגם הרבה יותר מצחיקה על הדרך. ואם במציאות לא נראה שהשנה הקרובה תהיה יותר טובה – לפחות תהיה לנו דרך יותר טובה לצחוק על זה.