טריגר היא מסעדת הבשרים שאנחנו צריכים. והצ'יפס. וואו. הצ'יפס
טריגר היא מסעדה חדשה ויש בה מקום לשפצורים, אבל כבר עכשיו אפשר לקבל פה חווית בשר מרשימה עם נתחים שנראים כמו חומר לחתונה במחירים שפויים יחסית. עוד שדרוג קטנטן וזאת יכולה להיות אופציה מרהיבה לקיץ. ועוד לא אמרנו כלום על הפירה. ועל הצ'יפס. וואו, הצ'יפס
זה יהיה מוזר אם למרות שמדובר במסעדה שמתמחה בבשר, נדבר קודם כל על הפירה והצ'יפס. ברוב המקרים מדובר בקוד לזה שיש בעיות בדברים אחרים, וזה רחוק מהאמת יותר מנאום ממוצע של פוליטיקאי ישראלי. כמעט כל מה שאכלנו ב"טריגר מיט אנד וויין" היה מוצלח. המנות הראשונות היו טובות, הבשר היה נהדר והקינוחים פגעו בול. אבל הצ'יפס והפירה. וואו הצ'יפס והפירה.
אבל רגע. כי לפני הכל קרה כאן משהו. בפעם הראשונה בתולדות המדור חזרנו לאותו המקום, רק שזה כבר לא אותו המקום. המרפסת החמודה במונטיפיורי, איפה שעד ממש לא מזמן שכנה "דוד ויוסף" החליפה לגמרי את הלוק. דוד אלמקייס ויוסף שטרית כבר לא כאן (מי יודע, אולי אלמקייס גילה סוף סוף שזה לא יוסי שטרית ההוא?) ובמקום זוגות יפים בבגדי מעצבים שיוצאים ממכוניות שעולות יותר מהבית שלכם, יש בכניסה ארון יישון מזכוכית עם נתחי בשר שנראים כמו חומר לחתונה, וזה פרק של חתונמי שבאמת הייתי יושב לראות (עדיף עם אח של החתן, מדיום רייר).
למרות שזו תל אביב, והכל יכול להיות, טריגר בשר ויין אכן מתמחה בבשר ויין. שגיא טריגר, בעל קצביה בעברו והיום שותף בקוקו במבינו ובפאטקאו, אחראי על המטבח. קבוצת השותפים שלו אחראית על השירות. התפריט קטן וממוקד. בשר, בשר, ועוד קצת בשר, למרות שהיו כמה חריגים לעניין הזה לאורך הערב. למשל מנת הלחם. לרוב לחם הוא לא משהו שמצדיק לכתוב עליו הביתה. או לעבודה, במקרה שלי. זה לחם. סבבה/לא סבבה זה בדרך כלל תיאור ממצה. והלחם בטריגר היה סבבה. הסיבה שצריך להקדיש לו בכל זאת התייחסות היא חמאת הקצבים שהוגשה איתו. הדבר הראשון שאתם צריכים לדעת על חמאת קצבים זה שהיא לא חמאה. הו לא. זה היה קל מדי. מה שיש כאן זה שומן בקר שהוקצף, אל תשאלו אותי איך, למרקם של מוס אורירי ואז עורבב עם עגבניות מיובשות. התוצאה היא סם ממכר (ומצנתר) במיוחד, מהסוג שאי אפשר שלא לנגב עם האצבעות, אל תשאלו איך גיליתי (אבל נשמח לעוד כמה מפיות ובדיקת אק"ג ליתר ביטחון).
>> 29 המסעדות הטובות ביותר בתל אביב: הרשימה החדשה
>> יאללה הפועל: 9 מסעדות הפועלים הכי שוות בתל אביב
מנת השייטל שפיץ בכבישה קרה הייתה עוד יציאה שלא ציפינו לה. קודם כל כי זה נראה כמו תוצאה של לילה סוער שבילו יחד קרפצ'יו, נקניק וגרבלקס, אבל טעים כמו שלושתם יחד. טעם בשרי מאוד אבל לא בוטה, במרקם שנמס לך על הלשון אבל עדיין שומר על גוף. נשמע מוזר? אתם אפילו לא מבינים עד כמה. וגם ככה מוצלח. אם כל זה לא מספיק טוב לכם, אז את החלק המוצלח שמו מלמעלה – החרדל הכי עדין ולא משתלט שפגשתם אי פעם. יציאה מעולה.גם מנת הטרטר הייתה מוצלחת, וגם כאן התוספת הייתה השדרוג המנצח. הטרטר עצמו היה מתובל כמו שצריך. היחס בין הירקות לבשר היה מדויק, הפלפלים הוסיפו מרקם אבל לא השתלטו והתוצאה הייתה ביס שרק רצית לחזור אליו. התוספת במקרה הזה הייתה איולי חלפיניו לא מהיקום הזה, שהעיף את כל האירוע כלפי מעלה. התלונה היחידה היא שהתפריט הבטיח גם "קראנץ' פיסטוק". אם היה כזה, אנחנו לא פגשנו אותו.
לפני שהבשר נוחת על השולחן בחרנו לבדוק גם את אגף ה"לא בשר" בתפריט (כלומר הירקות). מנת העגבניות הייתה חביבה למדי. עגבניות שרי עם כמויות שום מופרכות עד לא סבירות, בצל, עגבניות מיובשות ושמן זית. התוצאה היא מנה טעימה מאוד, אבל עם סף ריגוש נמוך למדי. בסוף זה סלט עגבניות. הקולורבי הצלוי, שהוגש עם רוטב ברנייז, היה כנראה הרגע הכי פחות מוצלח בכל הערב. הרוטב עצמו היה טעים מאוד, אבל הקולורבי לא רק השלים מנה אפרורית למדי, אלא היה חסר כל חיים ו/או עניין ו/או טעם. מצד שני, הזמנו מנה של קולורבי צלוי במסעדת בשרים. מה לעזאזל חשבנו שהולך לקרות?
ואז הגענו לבשר. קודם כל, חיייבים להגיד משהו. ברור שמסעדה שרוצה שיקחו את עצמה ברצינות "מחויבת" לתמחר את הסטייקים שלה במחיר ל-100 גרם. לא אופטימלי, אבל אפשר לזרום. יודעים מה, שיש גם רק שני סוגי בשר בתפריט – סינטה על העצם ופריים ריב על העצם – ושניהם באותו מחיר יחסית לא מופרז (48 ₪ למאה גרם מעמיד אותם בצד הפחות יקרן של העיר) זה אפילו סביר. אבל אם *כל* הסינטות הן 500 גרם, וכל הפריים ריבים (או שזה פריים ריבות? נשמע יותר מתוק) הם 800 גרם, יש משהו ממש מוזר בתמחור על פי משקל. למה לא להגיד כמה עולה סטייק? הידע המתמטי קיים.
העניין השני שקשור לבשר היה פחות סמנטי ויותר רלוונטי. קרו הרבה דברים עם צוות השירות החביב. הם הסבירו, נימקו, הציגו והמליצו. הדבר היחיד שהם לא עשו הוא לשאול באיזה מידת עשיה אנחנו רוצים את הסינטה. התוצאה הייתה שאנחנו, חובבי הבשר המדמם, הרגשנו שהסטייק יכול היה לרדת מהאש כמה שניות קודם (נניח 120-200 שניות קודם). מצד שני, למעט מחסור קל במלח שטופל במהירות, זה עדיין היה ביס נהדר. הטעם של הבשר רקד לנו בפה, השילוב בין הצד החיצוני החרוך לרכות של החלקים הפנימים היה מענג והכל הצליח להיות הסטייק של שרדינגר – כזה שבבת אחת מצליח להיות עם גוף שמאפשר ביס כמו שצריך, וגם להתמוסס על הלשון כמו ענן.
המנה השנייה שהזמנו הייתה מוצלחת אבל מכיוון אחר. הדנבר קאט הוא נתח מקדמת הפרה שלכאורה היה צריך בישול ארוך, כמו רוב החלקים שלידו. אבל המיקום היחודי שלו הופך אותו למושלם דווקא לצלייה מהירה בלי לוותר על טעמי הבשר העזים. זאת מנה לא גדולה, בסך הכל 100 גרם, אבל הטעם של הבשר כל כך דומיננטי וכל כך מסעיר, שכל ביס מרגיש כמו שלושה. בטח כשליד מלווים פירה וצ'יפס. ה-פירה וה-צ'יפס.
>> בשבוע שעבר הגיע ביקורת המסעדות שלנו אל קפה פופולר. והיו בעיות
>> לפני שבועיים התפעמנו מהעדינות והשקט של קוצ'ינה הס
כל מה שהסינטה הייתה צריכה כדי להפוך מטובה לטובה מאוד היה הצ'יפס הזה. לא יודע אם הוא קפוא או טרי, מטוגן פעמיים או שש. או שעשוי במיקרו. לא אכפת לי גם. כי המרקם שלו, קריספי לחלוטין מבחוץ ונימוח מבפנים היה על סף המושלמות לסינטה הספציפית הזו. יכול להיות שיש בארץ צ'יפס יותר טוב. ספק גדול, אבל בואו לא נסגור את הדלת. מה שבטוח, אין צ'יפס יותר מתאים לסטייק הזה. כי שאתה אוכל אותם ביחד וכל המרקמים והטעמים משתלבים למין פצפוץ מתמשך של הנאה, אתה מבין שמדובר בזוג לכל החיים.
אם היינו עוצרים כאן היינו הולכים הביתה בלי תלונות, אבל זה היה אומר שפספסנו את הפירה. ותאמינו לי, אף אחד לא רוצה לפספס את הפירה. עכשיו וידוי קטן – פירה זה לא בדיוק מאכל מלהיב בעיני, ויחס האושר/אכזבה שלי מפירה עומד בשיא שלילי של כל הזמנים (83% אכזבה. רק לשם ההשוואה בצ'יפס אני ב72% אושר), ובדיוק בגלל זה הופתעתי לטובה מפירה הרובושון שהגיע לשולחן. לא יודע אם ז'ואל רובושון זצוק"ל היה חותם על האירוע, אבל זה היה עשיר, קרמי, עדין, חלק ובכלל נהדר. ואם זה לא מספיק, זה גם היה השילוב המושלם לדנבר קאט. הפירה עטף את הבשר כמו שמיכה וביחד כולנו רצינו ללכת לישון בלי למחוק את החיוך מהשפתיים.
בקינוחים לא היו המון אופציות, אז לקחנו מוס שוקולד שהצליח לבלוט לטובה גם אחרי כל מה שעברנו בזכות איזון טעמים מרשים למדי. בדיוק מריר מספיק, בדיוק מתוק מספיק. בדיוק נעים מספיק. עוגת הגבינה עם רוטב הקרמל המלוח הייתה פחות מוצלחת אבל סיפקה את הסחורה, כלומר את המשולש של בסיס פריך, קרם עשיר ומכת מתיקות מלוחה. טריגר עוד מקום חדש, וברור שיש עוד מקום לשפצורים בפינות, אבל כבר עכשיו ברור שהפוטנציאל לגמרי כאן. כבר היום אפשר לקבל פה חווית בשר מרשימה במחירים שפויים יחסית. עוד שדרוג קטנטן וזאת יכולה להיות אופציה מרהיבה לקיץ, גם למי שרוצה לפרק חצי קילו בשר,וגם למי שרק רוצה להתפנק עם משהו קטן. ופירה.
★★★★ 4 כוכבים, 5 תפוחי אדמה
טריגר בשר ויין, מונטיפיורי 21, ראשון-שבת 00:00-18:00, 03-9151144
לחם 26
שפיץ שייטל 49
טרטר 54
קולורבי 39
עגבניות 45
סינטה 240
דנברקאט 79
צ'יפס 15
פירה 19
עוגת גבינה 39
מוס שוקולד 39