בכל מוצ"ש ישראל נולדת מחדש במרכז תל אביב. מזל טוב לכולנו
אין יותר ישראלי מזה: אנשים שבתחילת חודש ינואר עוד התבוססו בייאוש פוליטי מוחלט ובתחושת חורבן ודיכאון קשה, עומדים באפריל זקופים ודורשים את כל מה שכבר מזמן ויתרו עליו. עכשיו הם צריכים לייצר חזון הרצליאני במימדיו שיתווה ויעצב מחדש את הישראליות
בשנת 2000, כשעדיין חשבנו שיש עתיד, עלתה לאוויר של ערוץ 2 התוכנית "יאיר לפיד". הגיש אותה "יאיר לפיד", אישיות טלוויזיונית פופולרית גם קודם לכן, ומרגע יריית הפתיחה הוא החל לשאול את האורח המרכזי בכל תוכנית "מה ישראלי בעיניך?"; הסאבטקסט שלו לא הפסיק לצעוק "אני" עד שהתיישב בכיסא ראש הממשלה. העיסוק השטחי לכאורה של "יאיר לפיד" בשאלה הזו, היה למעשה קמפיין לא מודע לעצמו (ואולי כן מודע לעצמו?) שהכתיר אותו כישראלי אולטימטיבי כלשהו עבור ישראלים אולטימטיבים כלשהם. כי זאת בעצם השאלה הכי חשובה שיש לנו.
בשנת 2023, וצריך מבחינתי לקרוא את זה שוב ושוב כדי להאמין, עשינו ריקליימינג לדגל ישראל. הוא מסמן עכשיו דברים שונים לחלוטין ממה שסימן ביום העצמאות שעבר. הוא עדיין מסמן גם את הדברים שבגללם ויתרנו עליו לתקופה, אבל יצקנו בו תוכן ומהות חדשים. ורק התחלנו. הגיע הזמן לקחת בחזרה גם את השאלה הזאת של יאיר לפיד, לשאול אותה בכנות ולהשיב עליה באופן ישיר ככל הניתן. זוהי עת ההכרעה בין ישראל ויהודה, ומיליוני המפגינים ברחובות מעצבים מחדש את הארץ ואת תקוותיה. כל אחד מהם צריך לשאול "מה ישראלי בעיניך?" את עצמו ואת סביבתו. כל אחד ואחת מהם אומרים "אני".
>> מה ישראלי בעיניך? אבו חסן כמובן // אריק שגב
>> מה ישראלי בעיניך? העברית והערבית והג'יבריש // ישי ברגר
>> מה ישראלי בעיניך? ההתרחקות מיהונתן גפן // עודד קרמר
גם אחרי 16 שבועות של התנגדות נחושה לניסיון ההפיכה מטעם קואליציה של עבריינים, ובמרכזו ריקליימינג רדיקלי ונועז של הישראליות, השאלה "מה ישראלי בעיניך?" עדיין מחלצת מאיתנו תשובות קשות. בבועה הקטנה שלנו הטראומה של הכיבוש רוטטת ומזמזמת וצרובה בתודעה. האלימות והמכות. השקרים וההדחקה. ההדרה והגזענות. התחמנות ותחושת העליונות. גסות הרוח. השנאה. כל תופעות הלוואי הקיצוניות של 56 שנות שליטה בעם אחר מכות בנו באופן יומיומי, ועכשיו כשנקרעו המסכות הן מכות בנו כולן בבת אחת. אנשים שלפני רגע עוד צעקו "מה קשור הכיבוש עכשיו" חזרו לחבר את הנקודות. זה מה שישראלים עושים עכשיו.
במקביל לכל התשובות הנכונות האלה, אנחנו צריכים עכשיו גם תשובות נכונות חדשות. הקישור הכמעט אוטומטי בין "מה ישראלי בעיניך?" ובין תופעות שליליות חייב להתבטל בפני חזון חדש, הרצליאני במימדיו, שיתווה ויעצב מחדש את הישראליות, וירחיק אותה מאזורי הפשרה-בין-שבטים-על-הרע-במיעוטו שהתעצבה פה ב-75 השנים האחרונות. את פוטנציאל הפגיעה בדמוקרטיה, בשוויון ובכל מה שיקר לכם אפשר לנטרל רק באמצעות חוקה דמוקרטית מבוצרת שמאחוריה גם הכרה בעוולות שבוצעו בשם הדמוקרטיה הישראלית הקלוקלת עד כה, מנגנוני תיקון ופיצוי, השקעה חסרת תקדים בחינוך דמוקרטי והפרדת הדת מהמדינה.
וזה הכי ישראלי בעיניי: אנשים שבתחילת חודש ינואר התבוססו בייאוש פוליטי מוחלט ובתחושת חורבן ודיכאון קשה, עומדים באפריל זקופים ודורשים את כל מה שכבר מזמן ויתרו עליו בגלל צווי פיוס למיניהם ובזכות הבנה כנה לכך שדמוקרטיה היא משחק של פשרות. מה שהיה לא יהיה. אנחנו לא יודעים מה כן יהיה, אבל לראשונה מאז ה-4.11.95 יש כאן מחנה גדול שיודע שוב לומר מה הוא רוצה שיהיה כאן. שוויון אמיתי, חופש דת אמיתי, ניקיון כפיים אמיתי, נכונות לשלום אמיתי. אלה דרישות הסף שבלעדיהן קשה יהיה להמשיך.
>> מה ישראלי בעיניך? הדחקה, עליונות ועמית סגל // עודד קרמר
>> מה ישראלי בעינייך? סרטי מכות בבריכה // נועה אבן
>> מה ישראלי בעיניך? הייטק ושכונה בטלגראס // לירון רודיק
>> מה ישראלי בעיניך? לאהוב את בית"ר ירושלים // אבישי סלע
מאות האלפים שזורמים מדי שבוע בקפלן ובכל רחבי הארץ, אנשים שבשבועות הראשונים של תנועת ההתנגדות לא ידעו אפילו מה צריך לצעוק, הם עכשיו ארץ ישנה-חדשה שמתעוררת מתרדמת פוליטית ארוכה, קצת אחרי הרגע האחרון. אנחנו עומדים שם כחולמים ודומעים מהתרגשות לא ברורה, התפרצות של אהבה למקום ויושביו, כמו פנטזיה עתיקה שמתגשמת. בתוך ההמון הזה, תל אביב שגילתה מחדש את ישראל, מסתתרת התשובה הנכונה החדשה לשאלה "מה ישראלי בעיניך?", תשובה שמכילה נחישות ואומץ שמוציאות מעצמן את המיטב עם הגב לקיר. כמה ישראלי.
יאיר לפיד צדק. מכל השאלות ששאל לאורך הקריירה העיתונאית שלו, זו הייתה השאלה הנכונה. הקרב שמתרחש עכשיו על דמותה של הארץ נסוב סביב השאלה הזאת, ויש לנו בשלוף מגוון אינסופי של דרכים להשיב עליה. התרבות הישראלית, התל אביבית במהותה, עונה לנו כבר שנים רבות. עכשיו יש יותר מי שיקשיבו. מה צריך להיות ישראלי בעינינו. מה יכול להיות ישראלי בעינינו. מה צריכה הישראליות להכיל ולהחיל. ורק התחלנו.