עוד לא מאוחר להשלים: 11 הסרטים הכי טובים של 2018

החלוקה השרירותית של הזמן מפילה לחיקינו הזדמנות לסמן את הדברים הכי טובים שקרו השנה בתרבות. הסרטים שחייבים להיכנס לרשימת הצפייה שלכם

"ליידי בירד"
"ליידי בירד"
25 בדצמבר 2018

צורת המים

סרטו זוכה האוסקר של גיירמו דל טורו טווה יחדיו מוטיבים עלילתיים וסגנוניים שנשאלו ממקורות שלא אמורים להתחבר – סרטי מפלצות מעידן הפרנויה של המלחמה הקרה, סרטי ריגול, קומיקס, מלודרמה, המיתולוגיה היוונית ומיוזיקלס. הכל מתגבש לאגדה אפלה ועתירת יופי על כמיהותיהם הכמוסות של אנשים שנאלצים להסתתר. כמו היצור שבמרכזו, הסרט הוא מפלצת מופלאה בעולם אכזר, והוא עוטף את הצופים בבדידות וכאב, וגם באהבה ואמפתיה גדולה.

 

האחים סיסטרז

ז'אק אודיאר יצר "מערבון יחסים" על צמד אחים רצחנים שסוחבים על גבם את הזיכרון הרעיל של אביהם האלים, וצריכים להתגבר עליו ועל גרורותיו (גם באמצעות שיחות נפש) כדי להגיע למנוחה ולנחלה. העלילה המערבונית רצופת המהפכים ועתירת ההומור מתגבשת סביב דרמה פסיכולוגית מורכבת ופוצעת. זה המערבון למאה ה-21.

>> "האחים סיסטרז" הוא מערבון מעולה שמגדיר מחדש את הז'אנר

פרויקט סיכום שנה חגיגי: 7 סרטים מעולים שכנראה פספסתם // הדברים הכי טובים שקרו במוזיקה  // הסדרות הכי טובות של 2018 // 7 סדרות מעולות שפספסתם // נקמת הטלוויזיה בטראמפ // התופעות שצריכות להסתיים יחד עם 2018

אני, טוניה

החלום האמריקאי משתקף במראה מעוותת דרך סיפורה של המחליקה האולימפית טוניה הארדינג (מרגו רובי הנהדרת) בסרט טראשי ומחורפן שמצליב עדויות מתנגשות של אנשים שרוטים. מתחת לחזות הוולגרית סרטו של קרייג גילספי מאתר את האנושיות הפגועה של הצעירה בעלת הקליפה הגסה שנחבטה מכל עבר, וזה מה שמכניס אותו לעשיריה.

>> "אני, טוניה" מצליח איפה ש"חי בסרט" נכשל

המשפחה שלי

משפחה של גנבים קטנים גונבת ילדה זנוחה ומצרפת אותה להרכב המשפחתי. מתחת לחזות הריאליסטית של סרטו של הירוקזו קורה-אדה מבצבץ תסריט בנוי לתלפיות, שגדולתו מתבהרת במלואה רק במערכה האחרונה. הסרט המתעתע הזה בוחן מה מגדיר משפחה ומספק תשובות מורכבות ומרגשות מאוד בהומניזם העמוק שלהן.

>> "המשפחה שלי" מתעתע בצופים בכזאת חוכמה, שצריך לבחון הכל מחדש

רומא

בהשראת זכרונות ילדותו, אלפונסו קוארון יצר את האפוס של עוזרת הבית. השילוב בין המבט האינטימי והאוהב על הגיבורה הצנועה לבין רוחב היריעה ההיסטורי והמבע הקולנועי הווירטואוזי הופך את "רומא" להישג קולנועי ייחודי ומרהיב ביופיו.

>> אל תתפשרו על נטפליקס: את "רומא" חייבים לראות בקולנוע

שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי

פרנסס מקדורמנד מגישה הופעה אירונית ומסעירה כאמא זאבה שמטלטלת את העיירה בדרישתה לגלות מי אנס ורצח את בתה. מרטין מקדונה יצר סרט על תשוקת נקמה שורפת ומכלה, אך גם משחררת, שעם היותו חדור בזעם ומררה, יש בו חמלה ומחילה. הסרט נע בטבעיות בין טרגדיה מצמררת, לאלגיה מהורהרת לקומדיה שחורה משחור והתוצאה היא פצצה רגשית.

>> הסרט שזכה באוסקר כמעט נדפק לגמרי

הרוכב

סיפור פשוט על כוכב רודיאו שחולם לחזור לזירה אחרי תאונת רכיבה קשה שריסקה את גולגולתו ובינתיים מאמן סוסים סרבנים, הופך בידיה של קלואי ז'אן לבלדה מרגשת להפליא על הקיום האנושי. בריידי ג'אנדרו מגלם את עצמו במערבון אלגי המבוסס על חייו. זאת הגרסה הכי לא הוליוודית של הסיפור הכי אמריקאי־שורשי – על גברים שמאמינים שיש להם ייעוד גברי והם מסרבים לוותר עליו.

>> נשים עושות סרטים על גברים טוב יותר מגברים

סטלין מת!

סרטו של ארמנדו יאנוצ'י על קרבות הירושה אחרי מותו של סטאלין ב-1953 הוא קומדיה שחורה ומזהירה המבוססת על התובנה שהמציאות אבסורדית יותר מכל דמיון של סטיריקן מושחז. לפעמים הצחוקים נתקעים בגרון למול האימה, וזה בדיוק מה שסאטירה טובה צריכה לעשות. בעידן של התעצמות שליטים "בעלי סממנים דיקטטוריים", הדיוקן הזה של שחיתות וחוסר תפקוד של השלטון אקטואלי מתמיד.

 

ליידי בירד

כשהגיבורה בת העשרה מגלה את החבר המקסים שלה מתנשק עם נער בשירותי הבנים היא פגועה וכועסת, ואנחנו מאוכזבות איתה. כשהוא סוף סוף מגיע למקום עבודתה כדי לדבר על מה שראתה, הסצנה פונה לכיוון רגשי מסוים ואז מתהפכת. הרגע היפה ועתיר התובנה הזה מעיד על תבונתה הרבה של גרטה גרוויג, שיצרה סרט התבגרות שובה לב המתמקד ביחסי אהבה לא קלים בין בת לאמה, והוא כל כולו אמיתי ולא מתחנחן.

 

ראלף שובר את האינטרנט

אולפני דיסני מפתיעים עם סרט עתיר גיבורות מגניבות ובלי אף דמות של נבל מנוול. המרחב המואנש של האינטרנט מניב המון בדיחות הורסות מצחוק (וגם מנה נדיבה של ביקורת עצמית), ובלב הסיפור הלא טיפוסי, דרמה של ממש הבוחנת ברצינות מהי חברות אמיתית. וכן, זה אומר גם ויתורים קשים באמת.

>> "ראלף" מפוצץ בפרסומות, אבל עושה דבר נדיר בסרטי ילדים

חוטים נסתרים

פול תומס אנדרסון בוחן את הפוטנציאל הערפדי של מערכת היחסים בין האמן למודל שלו ולוקח אותו למחוזות חדשים ומאתגרים. כמו גיבורו, המבע הקולנועי של הסרט מרהיב ועם זאת יש בקפדנות שלו נוקשות מכוונת והצבעוניות שלו מאופקת, כמעט נזירית. זה נראה כמו סרט שמקס אופולס ורובר ברסון ביימו יחד, על פי תסריט שנכתב עבור היצ'קוק.

>> "חוטים נסתרים" רחוק מלהיות סרט אוסקרים גנרי